ראיון קארמה

עם גדעון רייכר

(23.5.05)

גדעון רייכר: כבר שנים רבות אני במקצוע, אך ברצוני לומר שהיום אני נרגש. אני יושב בחברתו של דוקטור מיכאל לייטמן, ופשר התרגשותי היא נוכח העובדה, שאני עומד לדבר בנושא, שאין לי שום מושג בו, עם אדם, שאני כלל לא מכיר.

בידי אני אוחז ב"ספר הזוהר", שמייחסים לו סגולות נדירות ביותר, כאשר אני, שהעברית היא שפתי, איני מבין מאום מהכתוב בו. הרב לייטמן, איך יכול אדם מן השורה, בור כמותי, להתוודע לרזי "ספר הזוהר", כאשר הוא כתוב, בארמית עתיקה ולחלוטין לא ברורה. מדוע הספר הזה לא כתוב בשפה, שיוכלו להבין גם בני תמותה כמוני?

רב: בעברית איני חזק במיוחד, עליתי ארצה מרוסיה כשהייתי בן עשרים ושבע כבר, לאחר שסיימתי אוניברסיטה, ולא ידעתי מאום אודות השפה העברית, וכמו כן הייתי רחוק מאוד מהיהדות.

גדעון רייכר: אבל היית בעל תואר?

רב: ביו-קיברנטיקה לא דווקא מקרבת את האדם לחוכמת הקבלה. זכור לי, שכאשר פתחתי את ספרי הקבלה, אפילו לא ידעתי האם הם כתובים בעברית או ארמית. חשבתי שרק לי קשה לקרוא בהם. זה היה כך עד שהרגשתי, שאני חייב להכניס את עצמי לתוך החומר.

גדעון רייכר: מה היה בו? מה הקסם שמשך אותך ללימוד הקבלה? הרי השפה לא מובנת, והנושאים לא ברורים במיוחד?

רב: כמדען, הרגשתי שבחוכמת הקבלה נמצא סוד החיים.

גדעון רייכר: בטח בגלל יחסי הציבור שעשו לספר הזוהר.

רב: לא. זו הייתה תקופת מלחמת יום כיפור, לחלוטין לא זמנו של ה"זוהר". הכל היה רחוק מרוחניות, כך שאפשר לומר שהיה עלי "למצוא" את הקבלה.

גדעון רייכר: חיפשת בקבלה תשובות לשאלות החיים?

רב: תשובות לשאלות החיים, שעלו דווקא מתוך העיסוק שלי בביו-קיברנטיקה.

גדעון רייכר: אבל מדען, נאחז בדברים פיזיים, שאפשר למשש, ולא באותיות פורחות בתוך מילים בשפה זרה.

רב: המדע לא משיב לאדם על השאלות, מהם החיים? בשביל מה הם? אלא אנו למדים מהמדע מספר חוקים, כביכול, שלפיהם נוהג התא או הגוף החי. אבל לשם מה הוא חי? המדע אפילו לא מסוגל לשאול, כל שכן לענות.

גדעון רייכר: בשביל לקבל תשובה על מהות החיים פוני לפילוסופים - לקאנט, לשופנהאוור ודומיהם.

רב: פניתי אל כל אותם הפילוסופים, ואף הוצאתי תואר דוקטור בפילוסופיה, אבל גם שם אין כל תשובה. ובאמת כיום ניכר, כי הפילוסופיה וכלל המדעים שרויים במשבר.

גדעון רייכר: מה יש בתורת הקבלה, שיכול למשוך אדם כמוני, חילוני למהדרין, שמאמין רק במה שהוא חש, מרגיש, וממשש? נסה, מה שנקרא, להחזיר אותי בתשובה.

רב: הקבלה כלל לא מטפלת בחזרה בתשובה.

גדעון רייכר: לא חזרה בתשובה במובן הדתי, אלא במובן הקבלי.

רב: האמת ש"ספר הזוהר" כתוב בצורה שלא יכולה למשוך את האדם. הספר מלא משלים, לחלוטין אינם תואמים הנושא שבספר, שהוא "העולם הרוחני".

גדעון רייכר: מי חיבר אותו?

רב: רבי שמעון בר יוחאי.

גדעון רייכר: מתי?

רב: במאה שבעים לאחר הספירה לערך.

גדעון רייכר: מילים בנות אלפיים שנים.

רב: כאשר רבי שמעון חיבר את הספר, לאחר חורבן הבית, עם ישראל כבר היה בגלות, והוא כתב, שעל ה"זוהר" להיות מוסתר, עד אשר ישוב עם ישראל, לאחר אלפיים שנות גלותו.

גדעון רייכר: והנה, שבנו לארצנו מולדתנו, ועכשיו אנחנו כאן.

רב: ובזמן האחרון אנו עדים להתעוררות נרחבת ללימודי הקבלה, את "ספר הזוהר" מתרגמים לשפות רבות, וכולם מעוניינים לפתוח את סודותיו, אך ללא הצלחה מרובה. ובהחלט הבעיה היא ראשית כל בשפה, הארמית, שהיא שפה הפוכה לעברית, ואף כי יש בה קסם מיוחד, לא בזה העניין.

אלא אם חודרים לתוך השפה ולתוך המשלים, רואים שלמעשה לא הספר לא מדבר על העולם שלנו, אלא על הכוחות המפעילים אותו. ואז אדם נכנס, בעצם, לכוח הכללי, שנקרא "כוח עליון", משום שהוא פועל על האדם. אותו כוח שנקרא "טבע" ושבגימטרייה הוא "אלוקים". כלומר ספר ה"זוהר" מדבר על חוקיות העולם שלנו, בהתאם לאופן הנהגתו על ידי כוח עליון.

גדעון רייכר: חוכמת הקבלה קיימת כבר אלפיים שנה, מדוע התעוררות אליה מתרחשת דווקא עכשיו? מדוע אנשים לפתע נוהים, ונמשכים מחדש לתורה הזו?

רב: במהלך אלפיים השנים האחרונות, ניסתה האנושות להתפתח בכל מיני אופנים, כיוון שבקשה למצוא בעצמה את התשובה לשאלה "בשביל מה חיים?" ולגלות כיצד האדם מנהיג את חייו וגורלו, אבל בסופו של דבר היא גלתה נוכחה כי אין בכוחה למצוא מענה.

גדעון רייכר: ראינו שאין תשובות לשאלות שלנו.

רב: אין תשובות לשאלות והאנושות נכנסת למשבר הולך ומעמיק. היא שרויה בחוסר הבנה, בייאוש, במשבר משפחתי, ובצריכת סמים מוגברת. מכאן שכל ההתפתחות לא מביאה טוב לאדם, וככל הנראה, אנו מתפתחים לא נכון, ועדיין לא מכירים את הכוחות הפועלים עלינו מבחוץ, ולכן לא מסתדרים איתם.

גדעון רייכר: הייאוש, הדכדוך, האכזבה, מביאים את האנושות לתורת הקבלה?

רב: בדיוק. כאשר אדם מתחיל להכיר את המערכת, לפתע מתבהרת לו התמונה ונעשית מובנת.

גדעון רייכר: עניינים הרי גורל, כחיים, מוות, אמונה, אהבה, נעשים מובנים לפתע? תוכל להכניס אותי לטיול קצר בפרד"ס (פשט, רמז, דרש, סוד)?

רב: הסוד או החוק העיקרי בחיים הוא, שכל דבר מתקיים רק כל עוד הוא נמצא בטווח, במסגרת איזון עם הסביבה. אדם, למשל, מוכרח לאזן את חום גופו עם טמפרטורת הסביבה, או לאזן לחצים פנימיים עם לחצים חיצוניים. בכל דרגות טבע, דומם, צומח, חי ומדבר חייב לשרור האיזון הזה. נברא בכל דרגה שהיא, שמצוי באיזון, מרגיש את עצמו בטוב, ואילו חוסר איזון גורם לו שירגיש ברע עד למוות.

גדעון רייכר: אז כיצד יכול אדם לאזן את עצמו, כלפי הסובב אותו?

רב: המשבר האקולוגי, וכל יתר המשברים, הם תוצאה מחוסר איזון. שכן ככל הנראה, הבעיה היא שאנו לא מכירים את "חוק האיזון", בינינו לבין הסביבה. כלומר יש חוקים בסביבה שלנו, שכלפיהם אנו לא יודעים כיצד לאזן את עצמנו. לא די בהמצאת מזגן או תנור חימום, אלא אנו נצרכים לדבר נוסף. בואו נחפש אחר האיזון, ואז נהיה כולנו מאושרים. העולם הרוחני, העולם הבא, זה דברים גבוהים, קודם עלינו לראות, האם נוכל לאזן את חיינו כאן, בינינו, על פני האדמה.

גדעון רייכר: האדם צריך לכוון עצמו כלפי הסובב אותו, ולהתאים עצמו לסביבה?

רב: כן. לאיש לא אכפת מה יקרה אחרי המוות, כי הרי האדם מגיע לשאלה כאן ועכשיו. ולשאלתך, "חוכמת הקבלה", מתארת במדויק את הנוסחה של איזון הכוחות, שעל ידן האדם או כל נברא אחר, נעשה מאוזן עם הסביבה, ומהי האינפורמציה שחסרה לו לשם כך.

לכן היה זה פלא עבורי, לגלות שההתייחסות לנושא ב"זוהר" וב"קבלה" היא מדעית לחלוטין. הכוח הכללי שנקרא, "אלוקים" או "טבע", לא משתנה מצידו, כלומר הוא לא רע ולא טוב, אלא "נמצא במנוחה מוחלטת". הוא קבוע ביחסו אליך, והשינוי הוא רק בך.

מה שדורש ממך הכוח העליון, הוא לא קיום תורה ומצוות, אלא לגלות על ידי איזה שינוי פנימי בתוכך תוכל להימצא באיזון עימו, ואז לעולם לא תרגיש רע, אף לא לרגע קט. וככל שתשתדל להשתנות בתוך עצמך, תגיע לטוב. הכוח העליון לא משתנה, אבל אתה חייב להשתנות.

גדעון רייכר: אני מוכן להשתנות.

רב: כה שמחתי לגלות שגישתה של הקבלה היא בריאה, פשוטה, מדעית, שאינה כוללת פעולות למיניהן, כגון מדיטציה, קיום מנהגי מסורת וכדומה, שהייתי מאוד רחוק מהן.

גדעון רייכר: אבל זה דורש ממך להשתנות, וזה לא דבר קל.

רב: בזה שתשתנה תגיע לאיזון ולטוב. לא מדובר בפסיכולוגיה, מיסטיקה, או דת, שמבטיחים לאדם שאם יניח תפילין, יהיה לו טוב בחיים. אלא מסבירים לאדם את הדרך לרוחניות בצורה מדעית, לפי נוסחאות ושרטוטים, שהקבלה גדושה בהם.

גדעון רייכר: אני רוצה לחזור מהשיחה המרתקת איתך עם משהו ביד. אני רוצה מעכשיו, לשנות משהו בעצמי או בהתנהגותי, כדי להקל על חיי. תן לי שיעור א', כיצד אוכל להתחיל להבין את הסביבה ולהשתנות.

רב: אתה אומר למעשה, יש משהו שמפריע לי, ואני מקווה שאוכל לעשות לעצמי טוב. זו גישה בריאה, טובה, שממנה מתחילה חוכמת הקבלה.

גדעון רייכר: אני אדם קצר רוח, נניח. אני רוצה כל דבר מיד ומהר. כיצד יכולה תורת הקבלה לסייע לאיש קצר רוח כמוני, להתחיל לגלות יותר אורך רוח? יש לך עצות מעשיות?

רב: למען האמת, גם אני אדם קצר רוח.

גדעון רייכר: דווקא פה אתה מגלה אורך רוח. תראה, אני אדם מאוד פשטני, אני מנסה להגיע לצד המעשי של הדברים. אבל כדי שאני, כמו מדונה, אתאהב בקבלה, עליי לדעת מה בכוחה לתרום לי.

רב: חוכמת הקבלה מיועדת לאדם, שמוכן לקבל הסבר, להעמיק ולחשוב בדבר בשכלו. יתכן שילמד דברים שלא ינעמו לאוזנו, ויתכן שינעמו, יתכן שיהיו קשים לקליטה, ויתכן שקלים. לכן להיות קצר רוח בלימוד הקבלה, זו לא בדיוק הדרך הנכונה. שכן אדם מתחיל להכיר את חוקי העולם, ומתוך הכרת החוקים, מתחילה החוקיות להתראות לפניו כ"מערכת", שעימה הוא ניכנס לקשר, ומתחיל לעבוד איתה.

גדעון רייכר: עד כה אנו מרחפים בגובה רב, במקום שהחמצן בו דליל. שאשוב הביתה, ישאלו אותי "איך הייתה שיחה עם המקובל?", אני אשיב "מרתקת", "על מה דיברתם?" אני אשיב "לא יודע, הוא אמר המון דברים נפלאים, אבל לא הבנתי דבר". אני רוצה להתחיל לרשום ביומן הפנימי שלי, שורות מעשיות. אתה יכול לעזור לי בעניין?

רב: לא, ואני אסביר לך מדוע. לפני שאנו מתחילים משהו לעשות, עלינו לדעת. בעולם הזה, אדם שמגיע לעשייה, עובר קודם עשרים שנות חינוך, שבהן הוא גדל ומבשיל.

גדעון רייכר: אז מבחינתי זה כבר מאוחר מידי?

רב: לחלוטין לא. אני מדבר על החיים הגשמיים, מלידתו של אדם ועד שהוא מתחיל לפעול בעולם. בחוכמת הקבלה זה אותו הדבר, אדם מתחיל ללמוד, איך בנויה המציאות סביבו. שכן עיקר הבעיה היא שאנו רק רואים רק חלק מזערי ממנה, אנו לא מכירים את עצמנו, ולא מכירים את העולם הסובב.

גדעון רייכר: כדי ללמוד, צריך לקרוא קודם את ספר הזוהר?

רב: לא, זה דווקא הספר האחרון שצריכים לקרוא, כי הוא מיועד לבעלי השגה בלבד, היינו למי שכבר נכנס להרגשת המציאות שסביבו. אדם שמתחיל ללמוד, מכיר חוקים נוספים, שמתקיימים בינו לבין העולם החיצון. הוא מוסיף ידיעה הן על עצמו והן על התנהגות העולם החיצון, ומהי ההשפעה הדדית שבין השניים.

הידיעה מביאה להרגשה, לכן אדם שנכנס לתמונה הזו, מתחיל לפעול בהתאם לזה ולהשפיע דרך כוחותיו הפנימיים, על הכוחות החיצוניים, שמחוצה לו.

גדעון רייכר: אני עומד, בור ועם הארץ, מקיש על דלתך ומבקש שיעור ראשון בקבלה, שיכניס אותי לעולם המופלא הזה. הבנתי עד כה שאדם צריך לכוון עצמו אל כוחות הטבע, הכוחות החיצוניים, שעליו ללמוד ולהבין אותם, תן לי משהו מוחשי יותר.

רב: הטבע כולו, האדם וכל מי שקיים מלבד הכוחות העליונים, כלול בחומר אחד שנקרא: "רצון להנות". זהו חומר שמרגיש חיסרון כלשהו, ועושה תנועה לקראת התענוג, לקראת המילוי. בעולם שלנו מתחלק הרצון לקבל הנאה לארבע סוגי טבע בדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר.

לדומם יש רצון לקבל כה קטן, עד שאינו מזיז את עצמו, אלא רק שומר על צורתו, "שומר על עצמו", ולא רוצה להשתנות. אם יש כוחות חיצוניים שמשנים אותו נגד רצונו, אז הם לרוב שוברים אותו.

הרצון לקבל של הצומח, כבר דוחף אותו להתפתחות. הרצון לקבל, לא רק גדול יותר משל הדומם, אלא גם רוצה להתפתח. אבל גם הרצון לקבל של הצמח הוא קטן יחסית. שכן הצמח גדל באותו מקום, באותו מין, הוא תלוי בשמש, בירח, בעונת השנה. צמח לא גדל לבד, אלא ליד הצמחים הדומים לו. לכולם יש להם טבע אחד בלתי נפרד. זהו טבע הצומח, שכולל בתוכו סוגי צמחים רבים, שאת חלקם טרם גילה האדם.

לחי יש רצון לקבל גדול יותר, עד שניתן להבדיל אפילו בתכונות אופי שונות בין בעלי חיים, עצבני, רגוע, וכן הלאה.

גדעון רייכר: "חי" זה גם אדם?

רב: חי הוא גם גוף האדם, גם בהמה, אמבה, ג'וק, חיידק וכן הלאה. ובין רמותיהם כבר ניתן להבדיל באופי שונה ותנועה פרטית. יש כאלה שחייהם עצמאיים יותר. וישנו האדם, שהוא האחרון שבהתפתחות החי.

ייחודו בזה שהוא זוכר את העבר, ויכול לנחש את העתיד, הוא חש קנאה ושנאה, והתפתחויות מיוחדות ברצון לקבל, שאין ליתר החיות. התפתחותו היא באמת נרחבת, ואף שהוא מאוד מיוחד, לעומת צורות החי האחרות הוא עדיין בגדר "חי".

גדעון רייכר: מה לגבי העובדה שהוא מדבר?

רב: הכל נובע מתוך הרצון לקבל, האגו הגדול שבו. גם במין האדם ישנם סוגי אנשים שונים באופיים, בגזע ובמין, כאשר ההבדלים נובעים מהרצון לקבל שבטבע. אדם שלומד "חוכמת הקבלה" מתחיל להכיר את טבע הרצון לקבל, ואת המילוי שהוא רוצה לקבל, שכן כל אחד רוצה להיות מלא ולא להרגיש חיסרון.

גדעון רייכר: לדבריך, כולנו רוצים ליהנות. אז אם אני רוצה לשתות, לאכול, להתענג על כל הנאות העולם, האם בזה אני ממלא את ייעודי כאדם?

רב: אתה גם רוצה כסף, כבוד ומושכלות. שכן אם הינך אדם גדול, אתה רוצה לבלוע את העולם כולו, ושכולם יהיו כאין וכאפס לעומתך.

גדעון רייכר: ואחרי שאני יודע את זה, אני רוצה להתקדם, ולהגיע לדרגה מושלמת.

רב : הבעיה היא שכשרוצים להגיע לזה, רואים שזה בלתי אפשרי.

גדעון רייכר: לאחדים מאיתנו להשיג ממון, תהילה כבוד וכן הלאה זה בגדר האפשר. יש רבים שהגיעו לזה, לא?

רב: הגיעו, אבל האם הם שבעים?

גדעון רייכר: לעולם לא. איש לא שבע באמת.

רב: כאן אנו מגיעים לחוק הראשון, שהרצון להנות, האגו, הרצון לקבל, לא יכול להתמלא.

גדעון רייכר: הוא אינו יודע שובעה.

רב: הרצון מתפתח עד אינסוף, ללא גבול, וברגע שהתחלת למלא אותו, השגת משהו, ומיד אתה שוב נעשה ריק.

גדעון רייכר: עד כאן כל מילה בסלע.

רב: עכשיו, נשאלת השאלה, האם יתכן שבשיטה הזו אגיע אי פעם לשלווה?

גדעון רייכר: האם ייתכן שאת מה שרציתי, השגתי, ואיני רוצה דבר יותר?

רב: איך? זה לא תלוי בך. אתה מיד רוצה דבר חדש, אתה מיד מרגיש "השגתי, אבל זה לא זה".

גדעון רייכר: לתורת הקבלה, יש את האיכויות והיכולת לגרום לי להיות מרוצה ממה שהשגתי?

רב: זו הסיבה שהיא נקראת "חוכמת הקבלה", שכן היא מלמדת את האדם איך לקבל באמת, ולהנות מכך שהשיג.

גדעון רייכר: ליהנות ממה שהשגתי ולא לבקש יותר?

רב: אם לא תבקש, תרד מדרגת אדם, תהפוך לדומם, כי רק דומם לא מבקש. ברגע שאדם מפסיק להתפתח הוא לא הופך לחי ולא צומח, אלא לדומם.

גדעון רייכר: אני גם ארצה, גם אבקש וגם אהיה מלא סיפוק בזה שהשגתי?

רב: זה המצב הרצוי ביותר - רציתי משהו, קיבלתי, אני נהנה מזה, ויש לי חיסרון נוסף להשיג עוד יותר ולהנות, בעודי נהנה גם ממה שהשגתי קודם. זה לא נעלם, אלא אני נהנה יותר ויותר, כאשר בכל פעם זה הולך וגובר.

גדעון רייכר: אני עדיין ממשיך לרצות, אבל ההבדל הוא שאני גם מרוצה ממה שהשגתי?

רב: כן. דבר לא נעלם, אלא רק מתווסף לו עוד ועוד.

גדעון רייכר: חוכמת הקבלה, בעצם מלמדת אותי איך להיות מאושר יותר, על פי כל אותם חוקים שאני חי על פיהם?

רב: אתה לא חי על פיהם, כי אינך יודע את החוקים האלה.

גדעון רייכר: לא הסתגלתי אליהם עדיין?

רב: כן.

גדעון רייכר: אז בוא נמשיך, אולי בסוף אני אצא מפה אדם מאושר.

רב: אתה רואה מה אתה יכול להרוויח?

גדעון רייכר: התחלה לא רעה. עד היום הייתי בטוח שהאמביציה היא המנוע החיובי שמניע את העולם, לפעול עוד ועוד.

רב: אתה רואה לאן האמביציה מביאה את האדם? הוא נעשה יותר ויותר אומלל. היא מביאה למעין התפתחות, שבה אדם רוצה ורץ אחר רצונותיו ואחר כך מתחיל לדעוך.

גדעון רייכר : אם ניקח את מדונה כדוגמא. אחרי הקונצרט שלה בניו יורק, ששילמתי עבור כרטיס מחיר עממי ביותר, של 300 דולר. היא עומדת על הבמה עשרים ואחת אלף איש מריעים לה, והקופה התמלאה. האם לאחר שצללה למעמקי חוכמת הקבלה, אינה רוצה להופיע עוד? ודאי שהיא רוצה, אבל היא מאוד מרוצה ממה שהשיגה.

רב: אני לא מדבר על מדונה, כי שם מדובר בסוג קבלה אחר.

גדעון רייכר: זה מודל אמריקאי.

רב: זה מודל אמריקאי שעוסק בפסיכולוגיה, ולא בקבלה.

גדעון רייכר: בשיעור הראשון לימדת אותי שעלי להמשיך לרצות, ולשאוף, אבל אם אתעמק בקבלה אלמד להנות ממה שהשגתי, הרבה יותר מכפי שאני נהנה כיום. כלומר הרגשת החוסר תימשך, אבל היא תתמלא מעת לעת באיזו השלמה.

רב: כן. כלומר אתה מתמלא ולא מתרוקן, אלא יש לך חיסרון נוסף, ואז אתה מתמלא עוד יותר מקודם. בדומה לילד, שכל הזמן מוסיף התלהבות, לזו שהייתה לו קודם. כך יכול האדם לחיות את חייו, ועוד מעבר להם. כי למעשה חייו נגמרים, בגלל שהוא מתעייף, ונותן לעצמו את האפשרות למות.

גדעון רייכר: הטבע אומר לי, מיצית את יכולתך, מילאת את כל רצונך.

רב: אנו נעשים עייפים מהריצה אחר המילוי, כך שהאדם ממית את עצמו במו ידיו ממש.

גדעון רייכר: אבל גם איברי הגוף נחלשים.

רב: זה הכל תופעה ביולוגית כתוצאה מהפנימיות, מהרצון של האדם.

גדעון רייכר: לפי חוכמת הקבלה אני יכול להמשיך לחיות לנצח?

רב: לנצח, בלי שום בעיה. וזו המטרה שאליה חייב כל אחד להגיע.

גדעון רייכר: אני יכול לחיות מאתיים או שלוש מאות שנה?

רב: למה מאתיים? אינסוף.

גדעון רייכר: יש אחד שהגיע לזה עדיין?

רב: ודאי. אתה יכול להגיע עכשיו, בחייך בעולם הזה, להרגשת החיים הנצחיים.

גדעון רייכר: עד שבחטף יבוא אלי המוות.

רב: לא.

גדעון רייכר: הוא חייב לבוא.

רב: לא אם אינך מזדהה עם מה שקורה לגוף, אלא עם זרימת החיים הנצחיים שעוברים דרכך, בעודך רוצה ומתמלא ללא הרף.

גדעון רייכר: אבל המוות יגיע.

רב: לא. המוות עובר על הגוף, הוא לא עובר עליך, על הרגשתך הפנימית.

גדעון רייכר: אז מה שאתה אומר, זה שאני אמשיך לחיות אחרי מותי, גם אחרי שיקברו את גופי?

רב: אתה ממשיך ללא כל קושי. עכשיו כשתחזור הביתה, תוריד את החולצה ותזרוק אותה לכביסה?

גדעון רייכר: היום לא, זו חדשה. אני משתמש בחולצה יותר מפעם אחת.

רב: אז מחר?

גדעון רייכר: כן.

רב: בצורה כזו אתה זורק את הקליפה, את גופך לכביסה, וממשיך הלאה.

גדעון רייכר: אתה מאמין בהישארות הנפש?

רב: אני לא מאמין, אלא הקבלה נותנת לך את האפשרות להזדהות עם החלק הנצחי שבך. עליך רק לפתוח אותו, דווקא על ידי זה,שתרגיש, שאתה מתמלא ועולה עוד ועוד, ללא הפסק.

גדעון רייכר: ומה עם הגוף?

רב: הגוף לא יהיה מורגש בך.

גדעון רייכר: יש לי בדיקת דם עוד יומיים, לא ללכת?

רב: תלך, אתה חייב לשמור על הגוף, כי עליך להגיע לחיים הנצחיים, רק בעודך נמצא בו.

גדעון רייכר: אני מבין את הצד הפילוסופי בדבריך, אבל היכן המעשי?

רב: יש כאן נקודה ממשית שצריכים להתעמק בה, ולחיות בה, ואז תתחיל תרגיש שאתה מגלה את החיים. תתחיל להרגיש את דרגת המדבר, שהיא מעל דרגת החי, היינו לפי הרגשת הגוף.

גדעון רייכר: דרגת המדבר היא הדרגה העליונה, כמו שההודים קוראים לזה, הגלגול הנעלה ביותר?

רב: לא אומר לך, שאין בבודהיזם משהו מתורת הקבלה.

גדעון רייכר: רוב התורות הגדולות שאבו את אבן היסוד מהיהדות, לא?

רב: כן, כתוב במדרש רבא שהיו לאברהם אבינו מספר תלמידים שהוא שלח לארץ קדם, ובאמת הם הנחילו שם מעט יסודות מחוכמת הקבלה.

גדעון רייכר: אני צריך להגיע לדרגה שדיברת עליה, איך אעשה זאת? תן לי עצה לחיי היומיום. אם אני עומד למשל בפקק תנועה, וכאמור, אני טיפוס קצר רוח ועצבני, איך אוכל לומר לעצמי "אז מה? לא קרה שום דבר".

רב: זה לא יועיל לך, עד שלא תרגיש שאתה נמצא בזרימת אנרגיה, ידיעה, וחיים מסוג אחר, מעל לחיים האלו. עד שלא יהיו לך שתי צורות חיים, זו מעל זו, כך שהחיים העליונים יהיו מועדפים על חייך בגוף הפיזי, לא תוכל להתנהג אחרת, לא תוכל להתייחס לעולם הזה באופן שונה.

גדעון רייכר: ואם אהיה תלמיד חרוץ, כמה זמן ייקח לי להשיג את החיים הנצחיים?

רב: עד כמה שנים.

גדעון רייכר: אין קיצורי דרך? כמו שאמר אותו תלמיד לרבי עקיבא: "למדני את התורה כולה על רגל אחת"?

רב: לפי הכתוב בתלמוד, הקיצור, "על רגל אחת", הוא לכל הפחות משלוש עד חמש שנים.

גדעון רייכר: איזה שינוי יחול בי בעוד חמש שנים?

רב: אתה לא תבדיל בין העולם הזה לעולם הרוחני. העולם הזה יהיה שקוף עבורך, ודרכו אתה תראה את החוק הפועל על המציאות.

גדעון רייכר: אהיה מאושר יותר?

רב: אתה תיכנס לדו שיח עם החוק, תדע כיצד הוא פועל עליך וכיצד אתה פועל עליו. ועל כן תרגיש עצמך בשלמות, בנצחיות, בחופש, ללא הגבלה בהבנתך, ובידיעתך במתרחש סביב.

גדעון רייכר: אדם יכול להיות חילוני וללמוד קבלה?

רב: אין פה עניין של חילוני או דתי, זוהי פשוט ידיעת המציאות.

גדעון רייכר: אבל אני כל הזמן רואה "אברה קדברא", וקולות וברקים, בתכניות טלוויזיה למיניהן.

רב: חוכמת הקבלה לחלוטין לא שייכת למה שאדם יכול לבצע בידיו ורגליו. פעולה באברי הגוף, אינה משפיעה על הרוחניות. הרוחניות היא מה שאתה פועל ועושה בתוך נשמתך, בתוך הרצון שלך.

גדעון רייכר: כמה שנים אתה כבר עוסק בקבלה?

רב: עשרים ושבע שנים.

גדעון רייכר: תן לי דוגמא, כיצד מקלה החכמה הזו על חייך, וכיצד היא הפכה אותך לאדם אחר, כדי שארצה לחקות אותך.

רב: קשה לומר, לכן היא נקראת תורת הנסתר.

גדעון רייכר: חלו בך שינויים, אתה רואה את העולם אחרת.

רב: אבל אני רואה, ולא אתה. איך תוכל לראות את מה שאני רואה? הלו אם מביטים על שני אנשים, לא ניתן לומר אפילו מי שמח ומי עצוב, מי רוצה לחיות ומי רוצה למות.

גדעון רייכר: הלוא נשים משתנים בעקבות חכמה כה עמוקה, איך היא שינתה אותך? נסה תעביר לי את הקסם שלה, בכמה מילים.

רב: כעת חסרה לאדם הרגשת המציאות הרחבה, לכן קורים לו דברים שונים, והוא אינו יודע מדוע. הוא פועל באופן מסוים, ולפתע מקבל תגובה שכלל לא כיוון אליה. אדם שנכנס לרוחניות מתחיל להרגיש באיזה עולם הוא חי, הוא מתוודע למציאות, ומכיר את האופן שבו הוא משפיע עליה.

גדעון רייכר: אתה משפיע על המציאות לפעמים?

רב: על המציאות של עצמי, ודאי שכן.

גדעון רייכר: אני מוכרח דוגמא.

רב: אדם שמכיר את חוקי הפיזיקה, למשל, לוקח חומרים, ולפי אותם חוקים הוא בונה מכונה, מפעיל אותה נכון ומשתמש בה. אותו דבר אני עושה מעצמי, על ידי חוכמת הקבלה.

גדעון רייכר: הפכת להיות אדם נוח, מאושר וחביב יותר?

רב: קיבלתי מילוי לעצמי, לכן ודאי שאני מרגיש את עצמי מאושר, מלא חיים, וכלל איני מוטרד מהעתיד. היום או בעוד רגע, לא קיים כלפיי.

גדעון רייכר: הגיל הביולוגי לא מעניין אותך?

רב: לא רק הגיל הביולוגי, כל זרימת הזמן לא מטרידה אותי.

גדעון רייכר: אבל יש לך סדר יום, וחובות.

רב: כן, אבל זה משום שאני שואף לבצע עוד ועוד דברים בעולם. לא מדובר בדאגה פרטית שלי, לגבי מה שיקרה לי בעוד רגע. אדם מתעלה פסיכולוגית לרמה כזו שהחיים נעשים נוחים עבורו.

גדעון רייכר: האם כל מי שעוסק בקבלה הוא גם דתי?

רב: לא.

בעל הסולם כותב במאמר "הדור האחרון", ("אחרון", משום שמדובר באלו שמתחילים להשיג בהמוניהם את העולם הרוחני) שכל אחד יכול להישאר בדתו. כי הפעולות שכיום נקראות בפי כל "מצוות", אינן יותר ממנהגים, היינו מסגרת שמשמשת כמעין תרבות עממית, ואין בה שום השפעה על העולם הרוחני. אלא על העולם הרוחני אדם משפיע, רק באמצעות הרצון שלו.

הרב יהודה אשלג, הידוע בכינויו "בעל הסולם", כתב את פירוש הסולם על "ספר הזוהר". "ספר הזוהר" כשלעצמו הוא כרך אחד, והפרוש לו נפרש על פני עשרה כרכים. פרוש הסולם הוא המודרני והחדיש ביותר, המותאם בדיוק לנשמות הדור הנוכחי, ומטרתו לעזור לאדם להכיר את המציאות.

גדעון רייכר: האורתודוכסים ודאי חוששים מהקבלה.

רב: למרבה הצער, הם עדיין מתנגדים ללימוד חוכמת הקבלה. אבל הזמן עובר, וכפי שבעולם כולו, גם בקרבם מתגלה משבר, שלעניות דעתי, יביא לחשיפה גוברת של חוכמת הקבלה.

גדעון רייכר: ולא רק ליהודים?

רב: ולא רק ליהודים. כאן אנו נכנסים לשאלה אחרת - לשם מה בכלל נכתבה חוכמת הקבלה? והתשובה לזה, להביא את האנושות כולה לחיים נצחיים וטובים.

גדעון רייכר: דתות המזרח גם הן מדברות על הנצח.

רב: בדתות המזרח, מילוי הרצון הוא באמצעות דיכוי הרצון, ובקבלה מילוי הרצון הוא באמצעות התפתחות הרצון, אלו שני כיוונים שונים לגמרי. במזרח, אדם בזמן חייו נכנס לתוך מוות/קפאון, הוא נושם פחות, אוכל פחות, נכנס לפנימיות מחשבה אחת, וגופו נעשה כמת.

גדעון רייכר: האורתודוכסים גם רואים את העולם הזה כמעבר זמני, ולכן מדכאים לא מעט יצרים ורצונות של אנשים. הקבלה לא?

רב: לחלוטין לא, הקבלה אומרת שאת זמן חייו אדם חייב לנצל כדי להשיג רוחניות. ואז משרכש חיים נצחיים, הוא יוצא ממסגרת החיים הביולוגיים.

גדעון רייכר: ולא יטילו עליי מגבלות ואיסורים, אל תעשה כך ואל תעשה אחרת?

רב: אין שום מגבלות ואיסורים, אתה תתחיל ללמוד את חוקי העולם, ולימוד הוא שיביא אותך למציאות הנכונה.

גדעון רייכר: מה החוק הראשון שהיית מלמד אותי?

רב: החוק הראשון, הוא דע את הטבע שלך, רצון להנות, שאי אפשר למלאו בצורה ישירה, ומהי הדרך למלא אותו. הרי בסך הכול רוצים, שיהיה להם טוב, אז מה הסוד שבדבר חוסר יכולתה של האנושות למצוא פתרון בכוחותיה, ומדוע היא תרה אחרי מיני שיטות ואמצעים שמובילים אותה למבוי סתום.

גדעון רייכר: אבל החיפוש האנושי נמשך.

רב: לאחרונה מביא החיפוש האנושי לייאוש, לסמים, לטרור ולדפרסיה כללית, והכול סימנים שמעידים על כך שהאדם בתת הכרתו לא מאמין שיהיה לו טוב בעתיד. הוא למעשה מודה, שאינו מסוגל למצוא פיתרון.

חוכמת הקבלה מצעיה פתרון פשוט - ניקח לדוגמא אם ובנה. מדוע אימא נהנית מילדהּ? משום שהיא נותנת לו, היא מעבירה דרכה את המילוי עבורו, הוא נהנה, והיא נהנית מכך שהוא נהנה.

גדעון רייכר: זה נהנה וזה אינו חסר.

רב: בדיוק. אם הילד יגדל וייהנה רק כדי להנות לאימו בחזרה, שניהם ייהנו, ולעולם לא יהיה חסר ביניהם. וככל שהאחד ייהנה, ייהנה גם השני, והנאתו של איש לא תבוא על חשבון רעהו. אלא תהיה ביניהם זרימת כוח, מילוי, אינפורמציה ושפע, שתביא לשניהם התקדמות אינסופית.

כלומר, את הנשמה שלנו ניתן למלא, רק בתנאי שעוברים דרכה הכוחות והמילויים לנשמות האחרות. ולכן, כלל גדול בתורה הוא "ואהבת לרעך כמוך". הבעיה שהאדם לא רוצה בזה, ולא מבין כיצד ניתן לעשות זאת.

גדעון רייכר: אנחנו לא מגשימים את זה.

רב: האגו שלנו שונא את זה.

גדעון רייכר: אבל כיצד נתגבר על היצרים, והתאוות הירודות שלנו?

רב: לא באמצעות הטפות מוסר. כולנו עדים לזה, שמוסר ובתי כלא לא עוזרים לאדם במאום, לכן חוכמת הקבלה אומרת לאדם, "פקח עינייך, ותראה את העולם העליון". השינוי יבוא רק על ידי ראייה, אם תראה את החוקים שפועלים על עולמנו, הם שיחייבו אותך לקיימם, מחוסר ברירה. כמו שאינך יכול לקפוץ מהגג, כיוון שאתה מכיר את חוק המשיכה.

גדעון רייכר: מי שמכיר את סודות הקבלה הוא אדם מוסרי יותר?

רב: בעל כורחו, אין לו ברירה, כי הוא רואה שאחרת הוא מזיק לעצמו.

גדעון רייכר: אז למה לא תעשו יותר יחסי ציבור לחוכמת הקבלה?

רב: זה מה שאנחנו עושים כיום. משך אלפיים השנים האחרונות, חלה חובה להסתיר את הקבלה, עד שכל האנושות תגיע לשאלות, כמו אלו שהיא מגיע אליהן כיום, כשאין חיים, אין ממה לחיות, וכל מה שנראה באופן זו תהום חשוכה. כעת כשיש ייאוש כללי בעולם, אפשר לתת לאנושות את האמצעי לצאת ממנו, כי באדם כבר קיימת שאלה. קודם עוד חשבו שעל ידי טכנולוגיה, תרבות ומהפכות למיניהן, האנושות תגיע לשליטה ולמילוי.

גדעון רייכר: למה להערכתך, אנשים מתעניינים, מתעמקים ומתקרבים לקבלה כיום?

רב: אני חושב שבכל אחד ואחד טמון ייאוש עמוק. אני אומר זאת לפחות על סמך האנשים שאני פוגש, ואני מקבל קהל רב בכל שבוע.

גדעון רייכר: ההמון לוקח פרוזאק, ואז מצב רוחו משתפר.

רב: פרוזאק השפעתו היא כשל סם, שמנתק את האדם מהמציאות, וגם הוא לא עוזר. כמה אפשר לברוח? על כן כולי תקווה, שהפצת חוכמת הקבלה בטלוויזיה, וערוצי התקשורת השונים, תועיל.

גדעון רייכר: השיחה הזו היא גם הפצה?

רב: כן. אם אנשים רואים ידוענים ונכבדי ציבור מתעניינים בקבלה, אז הם מיד שומעים, ורואים אחרת את דבריי.

גדעון רייכר: אז שנינו מיסיונרים בעצם.

רב: מצילי עולם.

גדעון רייכר: אגב כל מיסיונר אומר על עצמו, שהוא מציל עולם. אני שמח להיות מיסיונר בערוב ימיי.

רב: אין לנו ברירה. כי האנטישמיות, וסכנת ההשמדה המרחפת מעל ראשו של עם ישראל ומדינת ישראל, תלויים בהתפשטות חוכמת הקבלה, שכן לה מחכים אומות העולם בתת הכרתם.

גדעון רייכר: אז למה לא תציע לראשי המדינות, השטופים במ"ט שערי חולין, להתקרב לעולם הרוחני קצת יותר?

רב: כי הם לא יכולים לשמוע, ההתעוררות הרוחנית צריכה לבוא מתוך רצון, לכן נקווה שדרך העם נוכל להגיע, ולהשפיע על הממשל.

גדעון רייכר: לא תוכל להיכנס לחווה של אריק שרון, שכן שם יש משמרות כבדים מאוד, אבל הרוח - איש לא יעמוד בפניה.

רב: אי אפשר למכור רוחניות, ואי אפשר לשכנע איש, אלו דברים שצריכים לבוא רק מתוך העם. אולי המכות שיש כעת, והיציאה מהשטחים, יביאו את העם לשמוע יותר. שכן עם ישראל מוכן לשמוע יותר מכפי שהיה כשאני התחלתי את דרכי לפני שלושים שנה, שאז איש לא חשב על חוכמת הקבלה.

ב"זוהר" כתוב על כך, הגאון מוילנא כותב, שמסוף המאה העשרים, ובעל הסולם כותב שמ - 1995 תתחיל תופעה כזו שאנשים ירצו קבלה וידברו וישמעו עליה בכל מקום. אני עצמי לא האמנתי שכך יהיה, א לפתע זה קרה. אז אני מקווה שבשנים הקרובות נגיע לתפוצה רחבה של הקבלה, כי רק בזה נפתור את בעיית המדינה, בעיית האנטישמיות בעולם. כי העולם למעשה מרגיש שעם ישראל מחזיק בסוד מסוים.

גדעון רייכר: אולי בגלל זה שונאים אותנו?

רב: בדיוק בגלל זה שונאים אותנו, שכן גם אנו עצמנו מרגישים מבפנים שיש בנו משהו, שאנחנו הסיבה למשהו.

גדעון רייכר: נכון, וכמו כן אנחנו מאשימים את עצמנו.

רב: "חוכמת הקבלה" היא האמצעי שאנו מסתירים בתוכנו בלא מודע.

גדעון רייכר: שכנע את הסי אן אן, שיקדיש לכם שעה ביום.

רב: אולי דרך אנשים כמוך זה יקרה.

גדעון רייכר: היכן נרשמים? מתי מתחילים? כמה עולה שיעור?

רב: השיעור חינם.

גדעון רייכר: חינם?

רב: הכל חינם אצלנו. הלימוד לחלוטין אינו למטרות רווח גשמי.

גדעון רייכר: אבל בכל זאת, אתם צריכים להתקיים, לאכול, לקנות ולהוציא לאור ספרי לימוד.

רב: הקבלה מחייבת את כולם לעבוד.

גדעון רייכר: אין פרזיטים אצלכם, אלא אני רואה שהשילוב הוא של תורה ועבודה, ואולי זו הסיבה שכמה חוגים חרדיים חוששים מפניכם, שמא יצטרכו להתחיל לעבוד וללמוד יחד, חלילה.

רב: העבודה היא חובה, ומתוך כספיהם של אנשים עובדים, אנו מחזיקים את קבוצת הלימוד שלנו.

גדעון רייכר: ושוב חזרנו למדונה, שכן אנשים כמותה ודאי מסייעים להפצת התורה בעולם.

רב: ודאי, אף כי אופן ההפצה אולי אינו נכון ואינו יאה, אבל אין ברירה, שכן העולם נמצא בדרגתה ורוצה בה, אז דרכה הוא מגיע לקבלה.

גדעון רייכר: איך קוראים למרכז שלכם?

רב: "בני ברוך" זה על שם ברוך אשלג, שהיה המורה שלי, בנו בכורו של בעל סולם.

גדעון רייכר: באמת? הוא פעל בארץ?

רב: כן הוא חי בארץ, איש מאוד צנוע, שלא רבים ידעו עליו. אני למדתי אצלו ב - 13 שנותיו האחרונות, הייתי עוזרו האישי, והמזכיר שלו.

גדעון רייכר: יש לך הרבה תלמידים?

רב: במרכז עצמו לומדים כמאתיים תלמידים כל יום משלוש עד שש בבוקר.

גדעון רייכר: שלוש לפנות בוקר? יש לי תכנית בגלי צה"ל שנגמרת בשתיים, לבוא ללמוד בשלוש?

רב: כן.

גדעון רייכר: אחר כך אתהלך סהרורי כל היום.

רב: לאו דווקא. לומדים אצלנו גם שחקני תיאטרון דוגמת ישראל דמידוב, שמואל וילוז'ני, שבאים לשיעור ישר מההצגות.

גדעון רייכר: לומדים משלוש עד שש, ואז הולכים למלאכת יומם?

רב: כן. ואח"כ ישנים עם לב רגוע.

גדעון רייכר: כמו "המתמיד" של ביאליק.

רב: ביאליק, אגב, היה תלמיד של בעל הסולם, הוא התחיל בלימודיו, נסע לחו"ל ואז נפטר, אך ללא כל ספק הוא היה מקורב לבעל הסולם.

גדעון רייכר: "עוד יש הרים נכחדות בתפוצות הגולה בהם יעשן נרנו הישן". את ביאליק אני יכול לשיר לך בעל פה, אחורה קדימה שמאלה וימינה. אז הנה המשך של "המתמיד", גם הוא לא שמע ציוץ ציפורים, הוא היה מנותק מהעולם החיצון.

רב: המקום בנוי כאולפן לשידורי הטלוויזיה, אבל החיי היומיום אנו קשורים לעולם, חיינו חיים מלאים, וכולם בעלי משפחות וילדים.

גדעון רייכר: גם בחוץ ראיתי מרכז מסחרי שוקק, זה יפה שאינכם מנותקים מהחיים התוססים. זה היה הפרק ראשון ב"תורת רייכר", האיש החומרני, המעשי, הענייני, שלפתע מצטרף לעולם קסום ומופלא, אף שטעם ממנו אך טעימה ראשונית. רק שלא אהיה כמו אלישע בן אבויה, שנכנס לפרדס, ולא ידע כיצד להיחלץ ממנו המסכן. אני עדיין מעלעל בזוהר שכתוב ארמית, אבל אני חייב לציין שלי זה נשמע כמעט כסווהילית עתיקה, לא יפה לכל נפש השפה הזו.

רב: ההקדמות הן החלק החשוב ביותר. ב"ספר הזוהר" ישנן ארבע הקדמות, ומבלי ללמוד אותן לא ניתן להבין את הספר. ההקדמות הן: "מבוא לספר הזוהר", "הקדמה לספר הזוהר", "הקדמה לחוכמת הקבלה" ו"פתיחה לחוכמת הקבלה". אחרי שתלמד את ההקדמות, תוכל להבין את הספר, וכשמו, יהיה הוא האור עבורך.

גדעון רייכר: חברתך נעמה לי מאוד, הרב ד"ר לייטמן.

רב: ההנאה הייתה הדדית.

גדעון רייכר: כיצד מסיימים שיחה כזאת?

רב: ניתן לך מכל הלב, מספר ספרי מתחילים.