הפתרון
שיחה 135
שיחה 20.02.06 – עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה
רונן: אנחנו ממשיכים את סדרת "הפתרון" פרק 135, אנחנו ממשיכים לברר את המשנה הכלכלית והחברתית של חכמת הקבלה.
אנחנו סיימנו סדרה של ארבעה פרקים שבה דנו על איזה תרשים זרימה, אלגוריתם שמטרתו להסביר את הבעיות, את האבחון הלא נכון שלהן ואת הפתרונות לפי חכמת הקבלה.
ומכוח האינרציה אני רוצה להמשיך ולדבר על היתרונות של הכלכלה החדשה. נניח לרגע שהצלחנו להתקשר בינינו בקשר אינטגרלי, שמתאים לחוקיות של העולם החדש, הבנו שזאת הבעיה ובעצם אנחנו נדלג על שלב המעבר וננסה לצייר את התמונה העתידית. בן אדם שואל את עצמו באופן טבעי "מה יוצא לי מזה?".
לחלקנו מספיק להשתחרר מהמרוץ המטורף אחרי החומריות ואחרי הפרנסה ולהתפנות להתפתחות אישית, רוחנית. לחלקנו זה מספק, זה הבונוס הגדול בקצה הדרך, ואת חלקנו זה לא מאוד מרשים, זה לא מה שחסר לנו כרגע. ואז הם באים עם שאלות מאוד מאוד פרקטיות, מה יהיו היתרונות של הכלכלה החדשה.
השאלה הראשונה שאני רוצה לשאול אותך זה, האם זה באמת כזה פשוט, כלומר אם הבעיה היא העדר קשר אינטגרלי, אז אם נגיע לקשר אינטגרלי בינינו, נפתור באמת את כל הבעיות?
זה בטוח שכן, כי זה תואם למהות החיים, למטרת החיים. אבל כאן השאלה איך אנחנו מגיעים לזה, זה דבר אחד. ומצד שני, זה לא פשוט. אבל אנחנו רואים גם כתוצאה מווירוס הקורונה, שיש הרבה אנשים שלא רוצים לחזור לעבודה, אנחנו נמצאים עכשיו בסגר מסוים, והם לא רוצים לחזור לעבודה כי טוב להם ככה. מה אני צריך לעשות? אם חוץ מזה אני יכול לצאת ולבלות עם הילדים, עם המשפחה, אם אני יכול להתעסק עם איזה הובי מעניין, למה זה רע? יש אפשרות לשחק בספורט, במועדונים, בכל מיני דברים. למה אני צריך להיות במרוץ כמה אני מרוויח כדי לדקור את העיניים של השכן?
רונן: אבל מצד שני, אנחנו הגדרנו את המטרה של הכלכלה החדשה ככזאת שצריכה לאפשר לאדם התפתחות חברתית, רוחנית וכיוצא בזה, לא שילך לים לשחק מטקות וטיולים עם השכנים כל החיים. כלומר יש פער גדול מאוד באיכות בין שני התוצאות האלה כמובן.
אני לא חושב שאנחנו בנויים לזה כל החיים, זה בסך הכול עניין של הילדים והנוער. אבל בכל זאת לתת לאדם קצת יותר אפשרות ליהנות מהחיים בצורה לא מלאכותית, אלא בצורה שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. אם לא נתחיל שוב לחזור לעסקים המדומים, שבהם אנחנו צריכים רק להיות בתחרות לשם תחרות, ואף אחד לא נהנה מזה אלא רק כדי להראות עד כמה כל אחד מצליח בריצה הזאת, אני חושב שהחיים שלנו במקום זה יכולים להיות יותר טובים.
חוץ מזה, זה שאנחנו נכנסים עכשיו לדור חדש, אנחנו רואים לפי הדור הצעיר, לפי הנוער שלנו עד כמה הם לא כל כך נמשכים לאותן הצלחות ברווח, בדולרים, בלהיות מנהלים, בלהיות מנוהלים, הם רוצים קצת משהו אחר. וזה ידוע לנו, אנחנו רואים את זה לפי המחקרים. לכן נראה לי, רוצים או לא רוצים, שאנחנו בכל זאת נגיע למצב שכבר נגלה שהדור שעכשיו קם, ויכול להיות שווירוס הקורונה יעזור לנו בזה, שהוא קם ויהיה בנטייה להישגים אחרים.
רונן: יש רבים ששומעים את ההסבר שחכמת הקבלה אומרת שבעצם היעדר קשר נכון או הבעיה וההגעה לקשר נכון זה גם הפתרון, הם מבינים שהאגו הוא מכשול אבל אומרים שזו גישה מאוד נאיבית. כלומר ברור שהאגו מכשול, יודעים, אבל זה כמו שיש שמש ואדמה יש גם אגו זו עובדה קיימת, ולכן זו גישה נאיבית להניח שאפשר לפתור אותו, אפשר להתגבר עליו, אפשר לשנות אותו. מה תגיד להם?
אני לא יכול להגיד להם כלום, הם צודקים, ככה הם מרגישים. ויכול להיות שההרגשה שלהם נובעת מזה שהדור השתנה או לא השתנה, נגיד שבהם לא השתנה, או שכך לימדו אותם והם נמצאים עדיין בפורמט כזה של החינוך שלהם. אבל איך שלא יהיה אנחנו צריכים להבין, לא רק מטעם הסיפוק הפנימי, שאנחנו לא יכולים להישאר במצב כמו שהיה, והעיקר שאנחנו בזה מפרקים את כול כדור הארץ מכל היסודות שלו, חומרי הגלם וכן הלאה. אנחנו בזה מקלקלים את האוויר, ובכלל בכל האווירה הזאת, מה אנחנו עושים, איך אנחנו חיים. ואנחנו על ידי התחרויות האלה מגיעים למצב שהחימוש הוא כבר מעבר לכל הדרגות, הוא כל כך מסוכן. זאת אומרת, בעצם אנחנו נמצאים במצב שאין לנו ברירה, כך הייתי אומר.
רונן: יש רבים ששמעו את ההסבר הזה והחזירו בתגובה שאלות. השאלות הן שאלות של אדם מאוד פשוט. הוא יושב שומע את ההסבר הזה שהוא קצת גבוה, עניין של סיפוק פנימי פחות מטריד אותו, מה שקרוב לאדם שם הוא נמצא. אז אחרי שהוא שומע את ההסבר הזה, הוא בא ושואל, הגענו לקשר אינטגרלי כזה, איך זה יוריד את יוקר המחייה?
זה תלוי בנו, זה לא תלוי באף אחד. מה זה יוקר המחייה? תלוי מה אתה חושב למחייה. מה שאדם מרוויח היום זה תלוי בתיאבון שלו, מה הוא רוצה מהחיים. יכול להיות שזה לא מספק לו שום דבר, ויכול להיות שהוא יכול לא להיות מסופק, אלא לעשות גבולות כאלה לחיים שלו שהוא יהיה בתוך הגבולות האלה מרוצה מהחיים ויספיק לו ממש השכר הממוצע הרגיל.
רונן: השאלות האלה באות ממקום מאוד אישי של אנשים. להורים אין אפשרות לקנות דירה לילדים, ודירה הגדרנו כהכרחיות, אדם צריך שתהיה לו קורת גג. לקנות אוטו צריך לעבוד בשביל זה כמה שנים. הרפואה מאוד יקרה. דברים בסיסים מאוד יקרים, ולכן באים ושואלים בסדר, נגיע לקשר אינטגרלי לפי השיטה שלך, איך זה יוריד את המחירים?
הקשר האינטגרלי בעצמו בינינו צריך להוריד את הכול עד לדרגה שתהיה לכל אחד אפשרות להשיג.
רונן: איך הוא יוריד את זה? איך זה יקרה?
כי אנחנו לא נהיה בתחרות בינינו, ולא נמלא כספות של עשירים ורק לשם זה אנחנו נעבוד. אתה מבין כמה עולה דירה? הערבי שבונה שני קילומטר ממני בית, הבית שהוא בונה עולה לו מאתיים, מאתיים חמישים אלף שקל. הדירה שאני קונה בבית קומות שאין שם שום דבר בקושי נגיד שישים, שבעים, שמונים מטר מרובע, הדירה הזאת עולה לי ארבעה מיליון שקל. אז איך אתה יכול להשוות את זה? הפער הזה, שלושה מיליון ושש מאות אלף שקל, לאן הוא הולך?
רונן: אני אנסה לתרגם את התשובה שלך לשפה של כלכלנים. אתה אומר שבמצב הזה כל נותני השרות, כל היצרנים יגבו בעצם מחירי עלות, כלומר כמה שעולה להם לבנות פלוס כמה שעולה להם לתחזק את המערכות שלהם, ולא לשאוף לרווח מקסימאלי.
ויישארו בכל העניין הזה רק אלו ששייכים לבנייה ולכל הדברים האלה, ולא כל מיני משרדים נוספים שאין בהם שום עניין.
רונן: אז אנחנו לא נפקיע מחירים אחד מהשני וככה המחירים בעצם ירדו לרמה הריאלית, האמיתית שלהם.
נכון.
רונן: עוד שאלה שחוזרת על עצמה למשל, איך תיפתר מצוקת הדיור. יש עשרות אלפי זוגות צעירים, שלא מצליחים להגיע לדירה ראשונה. אני לא מדבר על איזה פנטהאוז ליד הים, אלא משהו ממש בסיסי להם ולילדים, לא מצליחים. הגענו לקשר אינטגראלי, איך תיפתר מצוקת הדיור?
כי במחיר כזה כל אחד יכול לקחת משכנתא לשלם ולהשיג, אין שום בעיה. וגם המשכנתאות, הן צריכות להיות כאלה שזה לא ייתן רווח לממשלה, שאפשר להשתגע מעודף כסף ולעשות שם עוד ועוד משרדים ושרים.
רונן: בעצם אתה אומר, שכל העסקים וכל נותני השירותים למיניהם יהפכו למה שנקרא, מלכרי"ם, מוסדות ללא כוונות רווח, לא יעבדו לפונקציה של רווח?
ודאי, כל המדינה צריכה כך לעבוד. איזה רווח צריך להיות למדינה? ביטחון, בריאות, חינוך, דברים בסיסיים.
רונן: ואז כל המערכת בעצם תרד לרמה של מחירים אמיתיים, ריאליים של מחירי עלות.
נכון, כי איפה הם הכספים האלה? הם בכל זאת בורחים מהמדינה לכל מיני כיוונים.
רונן: בדיוק על הבריחה הזאת רציתי לשאול אותך. יש תופעה שנקראת כלכלה שחורה והעלמות מס. תאגידים גדולים מעלימים מס ובישראל זו ממש מגיפה. מעריכים שמשהו כמו 20% מכל התוצר עובר מתחת לרדאר של המדינה ולכן היא לא גובה על זה מיסים וכיוצא בזה.
בינינו אנחנו יודעים שזה לא 20%.
רונן אני מצטט סטטיסטיקה רשמית.
אני מבין.
רונן: רציתי לשאול אותך שוב, שאלות שאני נתקל בהן. הגענו לקשר אינטגרלי בינינו, מה יקרה לכלכלה השחורה, היא תיעלם? איך היא תיעלם?
זה הכול תלוי איך החברה האנושית בנויה. ולכן אם אין לאדם שום אפשרות להשתמש כביכול בכסף השחור שלו, ולאט לאט על ידי חינוך אנחנו נתקדם לזה, אני חושב שהעניין של כסף שחור גם יעלם מהאופק. למה? אנשים יבינו שזה באמת לא כדאי, כי היחס, הבוז, הבושה מתוך זה שהוא גונב מהחברה יעצור אותו.
אנחנו בנינו כאן חברה שכל אחד שיכול לגנוב יותר, הוא מוצלח יותר. אני רואה איך הם מגיעים אחר כך לבית משפט, יש להם חמישים עורכי דין, בכל מקום מעריכים אותם עד כמה הם יודעים לסדר את החיים, עד כמה הם יודעים לסדר את המדינה. אם הגישה תהיה הפוכה, זה יהיה אחרת.
רונן: אז הכלכלה השחורה והעלמות המס ייעלמו בגלל הבושה, בגלל השיימינג הציבורי, בגלל העניינים האלה. אבל אני רציתי דווקא לשאול על התחושה הפנימית. לטעמי, בן אדם באיזשהו שלב יתחיל להרגיש מחויבות כלפי החברה ולהביא את כל הרווחים שלו, את כל הפירות של עמלו לחברה, כמו שהורה מביא למשפחה.
זה כבר חלום.
רונן: זה אולי השלב השני של התהליך.
כן.
רונן: אבל בינתיים שיימינג ציבורי, שיימינג חברתי יכול לעשות את האפקט הזה שהכלכלה השחורה בסופו של דבר תיעלם.
כן.
רונן: אנחנו מזיקים לכדור הארץ, מדלדלים את המשאבים שלו, מציפים את האוקיינוסים בפלסטיק. ראינו איך האוויר בתקופת הקורונה פתאום התנקה וכיוצא בזה. נניח שוב, שהגענו לקשר אינטגרלי בינינו, איך זה יעלים את התופעות של אפקט החממה ושל הנזקים האקולוגיים למיניהם?
אני חושב שוב, זו בעיה שאנחנו לא משתמשים בבושה. האדם, יש לו רצון להרוויח, אבל הרווח בשביל מה הוא? האדם בעצמו, הוא לא צריך הרבה, אלא להיראות טוב בעיני האחרים, שאני המלך, שאני עשיר, שאני חזק, שאני מכובד בכל מקום, אני יכול לקנות את כולם. לקנות את כולם זאת השאלה. אם אני אדע שכמה שאני ארוויח, אני לא אוכל לקנות את כולם, אלא כולם ההיפך יזלזלו בי, יגעלו ממני, דווקא בגלל זה שאני עשיר מפני שאני רוצה לקנות אותם, והם ההיפך, לא רוצים להיות קנויים, אלא הם מזלזלים בי ביחס שאני מזלזל בהם. מה זה נקרא שאני רוצה להיות עשיר ואז אני קונה לכולם וכולם משתחווים לפניי? לא רוצים להשתחוות, לא רוצים להיכנע כלפיי. אם אנחנו נסדר כאלו יחסים, העשיר לא ירגיש שהוא מרוויח. הוא ירגיש שהוא ההפך שהוא קובר את עצמו. לילדים שלו, למשפחה שלו ולו עצמו הרגשת הבושה היא תהיה כזאת שהוא לא ירשה לעצמו לגנוב, כי הוא ירגיש עד כמה בזה הוא מזיק לעצמו.
אנחנו הפכנו את האמצעי הזה של הבושה, שהיא כל כך פוגעת באדם, הפכנו אותה לההיפך. אני לא מתבייש שאני ההפך, אני מתגאה בכמה שאני מסדר אתכם, כמה שאני משקר לכולם ואין לי כלום. רק תסתכל איך בישראל רואים את המשפטים האלה עם העשירים, הם מגיעים לבית משפט, מה זה חשוב להם? גנבים מתביישים, גנבים פשוטים כאלה שגנבו, ואלו לא מתביישים.
רונן: לא רק שלא מתביישים אלא ניקח לדוגמה את אמזון, למשל. ג'ף בזוס, אחד האנשים העשירים ביותר בעולם. אמזון לא משלמת מס פדראלי בארה"ב, אפילו לא דולר אחד, ומרוויחה מיליארדים כל רבעון ולא שמסתירים את זה, זה חלק מהעוצמה שלה, ומחיר המניה שלה מכפיל את עצמו כל כמה שנים, תופעה מאוד מאוד מוכרת.
מה שכן, חלק מאותם טייקונים מצאו אסטרטגיה טובה איך לחיות טוב בלי הבושה שאתה מדבר עליה. אפשר להגיד שזו אסטרטגיה שנקראת "פילנתרופ ביום וטייקון בלילה". כלומר, בסתר הסתרים הם עושים את כל הקומבינות ומרוויחים הרבה על חשבון הציבור, אבל בפרהסיה "יום המעשים הטובים", תורמים ופילנתרופיה, ואז באמביוולנטיות הזאת הם מצליחים בסופו של דבר להשיג את כל המטרות גם כבוד וגם כסף.
כן.
רונן: המצב הזה יימשך או שהקשר האינטגרלי בינינו יפתור גם אותו?
השקר שבו אנחנו חיים בינתיים פורח.
רונן: דיברנו על פריחה, בעצם כשמציגים את היתרונות של הכלכלה החדשה, אז אפשר להציג בעצם כאלה הסתעפויות, אפילו מאות, כי אמרנו שאם מגיעים לקשר אינטגרלי נפתרות כל הבעיות. ואז אדם מוצא את עצמו במבוכה, איך הוא יסביר מהם אותם היתרונות האלה לא יתרונות פשוטים כמו היום, אלא זה הערך המוסף על הרצונות היותר מפותחים של האדם.
וכאן באמת נשאלת השאלה, אם כל הבעיות הקיימות נפתרות, איזה עוד ערך מוסף, איזה פלוס אחד יש יתרון לאדם מהמצב החדש הזה שהגענו אליו?
אנחנו צריכים לבנות חברה שאדם ירגיש שהוא נמצא תחת לחץ חברתי. שהחברה מרגישה אותו, מבינה אותו, מבקרת, בודקת ומחליטה עליו בכל יום ויום מי הוא, איך הוא תיפקד ומה הוא עשה. והאדם, אמנם מרגיש מזה לחץ גדול, מצד אחד, אבל מצד שני, הוא מבין שבלי זה הוא לא יכול להיות, בלי זה הוא לא יהיה אדם.
ולכן, אם אנחנו נבנה חברה שהיא בצורה כזאת מבקרת כל אחד ואחד מאתנו, מעמידה כל אחד מאיתנו במלחציים חברתיות, אנחנו באמת נגיע למימוש אישי וחברתי נכון.
רונן: כשאני שומע את ההסבר הזה, חצי שלי אוהב שלי וחצי שלי נלחץ ממנו מאוד.
בטוח. עכשיו אתה צריך להסביר לעצמך מה כדאי לך בכל זאת. למה בכל זאת זה כדאי לך. כאן אנחנו צריכים להבין שבזה שאנחנו משקיעים את עצמנו בחיבור החברתי החדש, אנחנו בזה מתחילים לגלות כוח עליון, חיים עליונים. כי אנחנו מתחילים להרגיש את עצמנו שנמצאים ביקום, שנמצאים למעלה מהכוח האנושי. כי אנחנו מתחילים להיות מחוברים בינינו למעלה מהאגו שלנו. מתחילים לראות ולהרגיש את עצמנו במשהו שלא שייך לחיות כמונו, דרגה יותר עליונה, דרגה שבאמת נקראת "אדם". אנחנו מתחילים להרגיש רוח, כוח שנמצא בתוך הטבע בצורה פנימית יותר, מה מהות החיים.
רונן: וזה הכוח שנוצר מהקשר האינטגרלי שאנחנו מגיעים אליו בחברה כזאת?
כן.
רונן: אז מצד אחד, בחברה כזאת נמשכים החיים החומריים, הגשמיים. בן אדם צריך למלא את הרצונות שלו הבסיסיים, מחיה, בריאות, מזון וכיוצא בזה. מצד שני, יש לו סיפוקים נוספים שהוא מקבל וגם לחץ חברתי, והכול צריך איכשהו להתאזן.
בסך הכול, לחצים מצד אחד, והפצת רווח גדול מצד שני, הם שיכוונו את האדם לחיים החדשים.
רונן: מה ההבדל בין הלחץ הנוכחי שאדם נמצא בו היום בשיטה המקולקלת הנוכחית, והוא בלחץ מכל הכיוונים, מכל החזיתות, לבין הלחץ באותה כלכלה וחברה חדשה שדברנו עליה עכשיו?
אני מקווה שהטבע כבר מכוון אותנו עם וירוס הקורונה. אנחנו רואים עד כמה הטבע מכוון אותנו, הוא אומר, "אין לכם יותר מה לחשוב על העסקים. אפילו שתרוויחו שם". ואנחנו רואים עדיין שהעשירים האלה מרוויחים יותר ויותר. אבל בסך הכול, רוב בני אדם הרגילים, הפשוטים, הם מבינים שאין להם חיים אחרים חוץ מאשר באמת להתקיים במסגרת פשוטה. והמחלה עצמה, המגיפה עצמה, שחוץ ממנה יהיו עוד מגיפות ומחלות כאלה, אנחנו נראה עד כמה זה מסדר אותנו ומביא אותנו לחיים מאוזנים.
רונן: אז הציור העתידי היפה, עם משמעות בחיים שדברת עליו עכשיו, הוא לא קוסם למי שלא נמצא באלטרואיזם, אלא הוא עדיין שומע אותך עכשיו מדבר, ובמה שהוא יודע לספור הוא לא מתרגש מזה.
שלא יתרגש, אבל כשיבואו המכות מהווירוס, מהסגר, מחוסר היכולת להפעיל מפעלים, מנפילת כוח הקנייה בעם וכן הלאה, אז מאיפה יבואו מיליוני דולרים לעשירים?
רונן: אני רק הייתי מעוניין שהוא גם בכל זאת יימשך לאיזה ציור יפה שהוא מסוגל בחושים הנוכחיים שלו לקלוט. אז חלק אחד של הציור היפה הזה אמרנו לו, "ייפתרו כל הבעיות הנוכחיות. יוקר מחיה לא יהיה, כלכלה שחורה לא תהיה, האקולוגיה תשתפר". נתנו לו משהו שהוא מבין.
עכשיו אני שואל עוד פעם. איך אפשר להמשיך את הציור היפה הזה בצורה שתדבר אל האדם שנמצא עדיין בשלב הנוכחי של ההתפתחות שלו?
סיפוק. סיפוק פנימי. הוא מרגיש שיש לו בחיים. למה הוא לא יכול למלאות את עצמו, במקום לרוץ מהבוקר עד הלילה להרוויח עוד ועוד, למה שלא יהיה לו מספיק כדי למלאות את חלק מהיום שלו בכל מיני התקשרויות חברתיות, עם הטבע, עם כל מיני דברים.
רונן: הסיפוק הזה יהיה סיפוק לכולם? כי בשיטה הנוכחית יש מרוויחים ומפסידים, כאן אנחנו מדברים על שיטה שבה כולנו מרוויחים?
כן, ודאי. מי כאן יכול לא להרוויח? זה פתוח לכולם, ספורט, תרבות, חיבור, השגת מהות החיים שזה העיקר, שזה חינוך, מערכת החינוך הגדולה.
רונן: מאיפה המערכת הזאת כולה מקבלת את האנרגיה שלה? אם זה לא אחד על חשבון השני, צריך לבוא איזה מקור אנרגיה חיצוני ולתת את השדה הזה. מאיפה זה בא?
מאנשים שהם נמשכים לזה ומשיגים את זה והם יכולים להיות כמו מורי דרך.
רונן: שאלה נוספת שנתקלתי בה הרבה, אחרי ששמעו אנשים הסבר דומה לזה, הם אומרים, מה פרקטית אתה מציע? הם חושבים כלכלה וחברה, שנניח נציע עסקים חברתיים, כל מיני דברים אחרים, ואתה פה מדבר על דברים לכאורה לגמרי לא פרקטיים. מה עונים להם?
עונים להם שרק על ידי החינוך אדם משתנה, חינוך אינטגרלי. ומתוך זה הוא מבין שאין לו דרך אחרת, מצד אחד, מצד שמאל, שאין דרך אחרת. ומצד ימין, שהוא בזה מייצר לעצמו ולילדים שלו לדור הבא חיים בטוחים.
רונן: למה הכוונה?
בטוחים, בריאים. אם הוא בונה עכשיו חברה אינטגרלית, אין לו רווח יותר ממה שיש. ואנחנו רואים שבכמה שאנחנו נתקדם לזה בעצמנו, כל הווירוסים שמגיעים עכשיו בתור לחברה האנושית סביב כדור הארץ, בצורה גלובלית, כל הווירוסים האלה הם גם יעזבו אותנו. ואנחנו במקום זה נלך קדימה על ידי מאמצים משלנו.
רונן: יש כאן שני אלמנטים שאני רוצה להתעכב עליהם. יש הרגשה פנימית שבאמת כשאתה מסתכל על השיטה הנוכחית המקולקלת ועל הציור, להבדיל, היפה שציירנו עכשיו, ממש הרגשה שאפשר וצריך לחיות אחרת מאיך שאנחנו חיים היום.
לזה מסכימים כולם, אבל השאלה היא איך נעשה את המעבר. לכן אני חושב שזה שמגיע אלינו הווירוס היפה הזה ואחריו עוד כמה, זה צריך לעזור לנו לראות איך אנחנו בכל זאת קופצים מרמת החיים כמו שהייתה, רק כסף, לדרגה הבאה.
רונן: העניין הוא שחלק מהאנשים חולקים גם על העניין של האפשר וגם על העניין של הצריך. לגבי הצריך, אלה שמרוויחים מהשיטה הנוכחית, בשום צורה שהיא לא רוצים לשנות אותה, מגנים עליה בכל מה שהם יכולים, משמרים אותה, משקיעים בזה עכשיו טריליונים לצורך העניין. אז איך משכנעים אותם שצריך?
לא צריכים לשכנע, הווירוס ישכנע. אנחנו לא מבינים עד כמה אנחנו גורמים לטבע נזקים שאז התגובה שלו מגיעה אלינו בצורה כזאת.
רונן: יש גם הרבה אחרים שמבינים את זה, אבל איכשהו המציאות הנוכחית כפי שהיא מסודרת מושכת אותם חזרה.
ככה זה, האדם הוא חיה מאוד מורכבת וכל פעם נמצא בספקות איפה להצליח ואיפה להרוויח, זה נכון. אבל בסופו של דבר אנחנו נתקדם, הטבע יתחיל לשחק איתנו בצורה רצינית.
רונן: אני רואה את זה יום יום באנשים שאני משוחח איתם בעסקים, איך הם ממש נושמים לרווחה משלושת החודשים האלה של הקורונה, ומבטיחים לעצמם וגם מספרים לי שהם לא יחזרו למה שהיה. ומשיחה לשיחה, משבוע לשבוע, אני רואה איך הם נמשכים בהדרגה חזרה לחיים הקודמים. המערכת ממש מסודרת ככה שמושכת אותם כמו מערבולת חזרה.
כן.
רונן: מה יציל אותם מהמערבולת הזאת?
שהם יחליטו בעצמם בסופו של דבר ש"די לנו באותם החיים ללא שום תועלת ממשית. אנחנו צריכים לגלות בחיים האלו תועלת עליונה". על זה אנחנו עוד לא דיברנו.
רונן: ולסיום, הנושא השני זה "צריך ואפשר". מה יאפשר את השינוי הזה? נניח שצריך, מה יאפשר אותו?
אנחנו נראה את הטבע, כמו שיוצאים עכשיו כל מיני חיות שמטיילות בפארקים, אנחנו נרגיש כמה אנחנו מתחילים להיות שמחים, בריאים. לא שאנחנו בורחים לים ואסור לברוח לים, לא. אלא עד כמה זה מוסיף לנו מבפנים רוח חיים, ואנחנו נעשים זקופים ובאמת מרגישים את החיים. זה עוד לא הגיע. אני מאוד מצפה שאנשים יתחילו להרגיש את הרווח הגדול הזה שיש להם מתוך זה שהם מתרחקים מהחיים בתוך האגו שלהם, מתוך התחרות הנבזית הזאת שיש ביניהם, ממש כמו חיות קטנות.
(סוף השיחה)