נכללים עם נשמת הרב"ש
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.09.25 – אחרי עריכה
דודי: היום אנחנו מציינים 34 שנה להסתלקותו של רב"ש, לכן נקדיש את הסעודה לציין את גדלות הרב"ש בינינו. זכינו לשבת בעשירייה ולקרוא קטעים שלו.
"סוף כל סוף התקבצו קומץ אנשים להיות בצוותא במקום אחד, תחת מנהיג אחד, וברוח גבורה, למעלה מגבול האנושי, הם עומדים איתן נגד כל הקמים עליהם. ובטח שהם אנשים אמיצי לב, בעלי רוח תקיפה, והחלטתם עזה כנחושה, לבלי לזוז אף פסיעה אחת אחורנית, והם לוחמים ממדרגה ראשונה, שהולכים במלחמת היצר עד טיפת דמם האחרונה, וכל מגמתם היא אך ורק לנצח את המלחמה - למען כבוד שמו יתברך."
(הרב"ש. אגרת ח')
מושי: האם לרב"ש היו חברים? מעניין איך אדם שלא היו לו חברים יכול לכתוב כזה דבר? זה כאילו שהוא נמצא באיזו כיתה מיוחדת עם החבר'ה.
כן.
מושי: ככה יום יום, והם באמת מוסרים חיים אחד לאחר. אבל לא יהיו לו חברים, מעניין איך הוא כותב. לך היו חברים?
בתקופת הרב"ש? אני לא יודע אם אפשר לקרוא לזה חברים.
מושי: האם התייחסת לאלו שהבאת אותם בתור תלמידים או בתור חברים?
לא, אני לא יכול להגיד שאני התייחסתי אליהם כמו לזרים או כמו לחברים או כמו לידידים. לא.
מושי: אלו שהבאת מברג היו תלמידים של רב"ש?
כן, אני הבאתי וזהו.
מושי: ואתה לא היית מורה שלהם?
לא.
מושי: רב"ש היה המורה, הם החשיבו אותו בתור מורה. מי הם היו בשבילך אם לא חברים?
מפני שאני הבאתי אותם אז הרגשתי שאני צריך במשהו לעזור להם בהמשך, אבל לא התייחסתי אליהם כמו לתלמידים שלי.
מושי: אבל זה לא היה כמו שאנחנו פה בעשירייה שווים, או שכן הרגשת איתם כמו שווים? האם הרגשת איתם כמו שווים?
כן.
מושי: אבל למה לא חברים?
לא הבנתי, ודאי שאתם לא חברים שלי.
מושי: לא אנחנו, האנשים האלו שהבאת לרב"ש ממכון ברג, הם היו חברים שלך?
לא יודע, לא נראה לי.
דודי: איך הרגשת כלפיהם? האם הרגשת שאתה אפילו גדול יותר מהם, כי אתה יותר מנוסה מהם והגעת לפניהם לדרך או למורה שלהם, או הרגשת שווה להם, קטן מהם, מה הייתה מערכת היחסים איתם?
אני הרגשתי כלפיהם שאני יותר מהם.
דודי: בגלל?
מכל מיני סיבות.
דודי: ולא הייתה מטרה להתחבר איתם?
הייתה מטרה, אבל לא שהיא הייתה לוחצת עליי.
שמעון: אבל לפני שהבאת אותם לרב"ש, אתה היית המורה שלהם, נכון?
הייתי מורה שלהם.
שמעון: היית מורה שלהם, ואחרי זה הבאת אותם לרב"ש?
כן.
שמעון: ובגלל זה לא היה חיבור כזה של חברים?
כן.
דודי: אתה יכול להיות חבר של מישהו אחרי שלימדת אותו? אם היום אני מלמד מישהו בקמפוס, מחר אני יכול לשבת איתו בעשירייה ולהיות חבר שלו?
תנסה, אני לא יודע.
שמעון: האם לכל בן אדם יש איזה ייעוד שהוא צריך לממש?
דודי: ייעוד, גורל.
שמעון: איזו מטרה.
לכל אחד.
שמעון: ואם אני לא יודע מה הייעוד שלי?
אז אתה לא יודע, כמו כולם, מי כן יודע?
שמעון: אני רוצה לממש את הייעוד שלי.
אני לא יודע.
שמעון: כל אחד צריך לחפש את הייעוד שלו?
כן, תנסה.
דודי: האם אי אפשר לשמוע מהמורה מה הייעוד שלך, לדעת? אני רוצה גם לדעת כמו שמעון, מה הייעוד שלי. מה אני צריך לעשות בשביל להיות יותר ממוקד במטרה שלי פשוט, בשביל לשרת יותר טוב. האם מותר לדעת? מתי מגלים לאדם מה הייעוד שלו? או שלא, הוא כל הזמן מחפש, ואולי זה כך, אולי זה לא כך.
שיחפש דבקות בבורא, שם הוא ימצא את עצמו.
שמעון: זה הייעוד של כל אחד, בסופו של דבר.
דודי: הכוונה היא יותר לתפקיד בעולם הזה, מה תפקידו בעולם הזה, מה הוא צריך לעשות?
שמעון: נגיד רב"ש מימש את הייעוד שלו, ממש. גם בעל לסולם, אתה, אבל אני בכלל לא יודע מה הייעוד שלי.
אם אתה מחפש בספרים שלו עם כמה אנשים שהם גם רוצים למצוא אותו דבר, אז אתם מסודרים.
אילן: מה זה יורצייט? מה זה כלפי הנפטר, כלפי הנשמה?
יורצייט זה כמו אזכרה.
אילן: מה המטרה של זה, בשביל מה זה?
שמתפללים, מזכירים בכל מילה שאפשר את האדם שיום זה נחשב אצלו למיוחד.
אילן: למה זה נקבע דווקא בתאריך הפטירה שלו?
כי כשנפטר, אז בטח נשמתו עולה למקור, ולכן מתפללים.
אילן: האם לנבראים פה בגשמיות יש השפעה כלפי אותה נשמה? הרי הוא כבר נפטר, לפני שנה, שנתיים, עשר שנים.
כן.
אילן: מה זה עושה? מה קורה שם למעלה?
מה זה עושה? אני חושב שבזה שאנחנו מתפללים על עילוי הנשמה, אנחנו מצרפים אליה עוד כוחות שהיא תעלה עוד יותר, שתזכה למדרגה גדולה יותר.
אילן: מי?
הנשמה.
אילן: בנקודה שבלב שבנו, האם יש איזה שינוי, התקשרות, משהו כלפי אותו חלק עליון?
לא הבנתי. כל הנשמות הן קשורות.
ולאד: הוא שואל אם אנחנו מקבלים משהו מזה.
אילן: לא מקבלים. הבורא ברא נשמה אחת. אותם חלקים שיש, אנחנו פה הגשמיים ואותו נפטר שאנחנו מדברים עליו, האם משהו קורה בהתקשרות בין החלקים בזמן הזה, יש יותר התקרבות?
אני לא יכול להגיד. אדם שמתקן את היורצייט, אז הוא מתקרב למקור של אותה הנשמה.
דודי: במה מיוחד יורצייט מזה שהיינו קוראים עכשיו מאמר של רב"ש? האם בזה אנחנו לא מעלים את הנשמה שלו?
גם כן.
דודי: אז מה מיוחד ביום השנה?
כי השנה היא להסתלקות הנשמה, שהיא עולה לרמה גבוהה יותר.
דודי: כשאנחנו מתפללים באותו יום, מזכירים את שמו?
גם כן.
דודי: האם אנחנו נכללים בזה?
כן.
דודי: אנחנו מעלים אותו יותר וכתוצאה גם הוא אותנו.
כן, כך כתוב.
שמעון: הוא נפטר ועלה לעולם עליון, וכל שנה צריך לעשות אותו דבר. אבל הוא כבר בעולם עליון, הוא לא נמצא כאן.
לא, כי זה רק שנה.
דודי: האם זה נכון לגבי כל נשמה, כל אדם שנפטר, או מדברים רק על מקובלים?
כל אדם.
אילן: הרי עד גמר תיקון אנחנו בעבודה הזו של איחוד, חיבור. מה מיוחד דווקא בנקודה הזו של שנה? אדם נפטר, עושים שבעה, שלושים, וכל שנה אזכרה. מה מיוחד בשנה?
כי זה הגלגל הראשון.
שמעון: תמיד מסקרן אותי למה אנחנו עוברים אלפי שנים של גלגולים, מה המטרה בסוף?
כי אנחנו לא יכולים לתקן הכול בגלגול אחד.
שמעון: כל הגלגולים האלה בסוף הם כדי להתעורר.
אנחנו עוברים כמה גלגולים, ואחר כך עוברים עוד כמה גלגולים כדי להתקדם עוד יותר.
שמעון: כדי לעורר אותנו.
זה מעלה אותנו.
דודי: מי צריך כל כך הרבה זמן? למה לא לעשות את הכול בגלגול אחד?
מה תעשה אחר כך?
דודי: מה זה מה אעשה אחר כך? אם כך, אז בוא נמתח, לא צריך גמר תיקון, נמשיך כדי שיהיה אקשן.
הבורא קבע ששת אלפים שנה, אלו לא שנים, זה ברור, ואנחנו צריכים לממש את זה במשך כמה גלגולים.
שמעון: אבל בכל הגלגולים אנחנו כמו בהמות. נגיד בהתחלה הייתי כמו בהמה.
כן, ודאי.
שמעון: אז האם אלפי שנים הם רק כדי להתעורר, רק לעורר אותנו?
כן.
שמעון: כי כל השנים אנחנו בהמות.
כן.
דודי: ומרגע שהנקודה שבלב מתעוררת, האם האדם באותו גלגול שבו הוא חי יכול לצאת לרוחניות ולהתקדם מבלי לחזור להתגלגל, או שהתפתחות הנקודה שבלב גם היא עורכת כמה גלגולים?
אנחנו צריכים לעשות תיקונים כדי שהנקודה שבלב שלנו תתעורר, ונוכל לעשות גלגולים שלמים.
דודי: מה זה גלגולים שלמים?
גלגולים שלמים, זה אומר שאתה לא צריך גלגול כדי לתקן משהו מהעבר, אלא אתה כבר מתקן מהעתיד.
ולאד: גלגול כדי לעלות למדרגה יותר עליונה.
כן.
ולאד: כמו רבי שמעון, הוא נולד כדי לעלות לגמר תיקון.
דודי: האם בינינו היה קשר בכל הגלגולים?
אני לא יודע.
שמעון: האם בכל הגלגולים יש קשר בין אנשים?
בעצם צריך להיות. רק אנחנו יודעים לגלות, אבל לתקן לא יודעים.
שמעון: אבל לאורך כל הגלגולים יש קשרים בין אנשים.
כן.
(סוף השיחה)