שיחה 27.5.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
ישיבת כתבים
דודי: נמצאת איתנו כאן היום דבי משיקגו, חיים, בוא תציג לנו אותה.
חיים: דבי היא חברה מאוד ותיקה ומאוד מסורה, לומדת איתך כבר, כך אני חושב, אולי יותר מ-20 שנה.
יותר.
חיים: המון זמן, כן, היא מגיעה משיגו בארה"ב, ובתור גם תלמידה שלך וגם יהודייה, היא מרגישה מאוד חזק את המצב בארה"ב היום, היא כתבה לנו כמה דברים על העניין הזה, ומתוך זה שראינו את הלב המאוד דואג שלה, חשבנו שאולי נכון שהיא תבוא לכאן ופשוט תשאל אותך כמה שאלות באופן ישיר.
אני מוכן לשירותך, גברת. בבקשה.
דבי: אני שמחה להיות פה. אנחנו רואים בתקופה האחרונה עליה מאוד תלולה באנטישמיות. לפי ארגון "stand with us" האנטישמיות התגברה ב-586% רק בשבועיים האחרונים, ובשבועיים וחצי האחרונים היו 267 מקרי ונדליזם אנטישמיים, מקרים של הפחדה, איומים, התקפות פיזיות, וזה קרה ב-23 מדינות בכל רחבי ארה"ב.
בעיר שאני גרה בה היה צריך להיות מצעד ניאו נאצי בשנות השבעים, זה לא קרה בסוף, זו עיר שיש בה אוכלוסייה יהודית מאוד גדולה. ביום ראשון האחרון השתתפתי באסיפה לתמיכה בישראל, בעיר שלי, היו שם כ-500 איש, גם מקהילות יהודיות בסביבה, היו שם גם אורתודוקסים וגם חילוניים, וכולם כאילו התחברו ביחד, אבל כמו שאמר ידיד שלי, זה הרגיש כמו מלים ריקות, והיום צריך יותר מזה.
התאספות דומה הייתה בעיר אחרת, באותו היום, אבל שם חבורה של אנטישמים תקפה את היהודים ושרפה דגלי ישראל, ואז התקשורת כתבה מילים יפות על האסיפה שאני השתתפתי בה, הזכירה בחצי מילה את האסיפה השנייה, ואף מילה על כל הפוגרום שנעשה שם.
לאחרונה הרבה מאוד יהודים מעלים מקרים שבהם קורות תקריות אנטישמיות, אבל המדיה פשוט מסרבת לדווח עליהן. האנשים מאוד פוחדים, כתבתי כמה הערות על מה שאנחנו כיהודים צריכים לעשות, עכשיו אנשים שמים לב ומקשיבים, הם רואים שבאמת שואה שנייה היא כבר משהו שהוא אפשרי, ויש כאלה שגם מדברים על בריחה לישראל.
שאלתי היא, איך אנחנו משתמשים בגל הזה של האלימות כדי לעזור ליהודים להתחבר ברמה שהיא יותר רוחנית ופחות גשמית?
אנחנו צריכים לפרסם את ההסבר שלנו למה זה קורה ליהודים שוב ושוב. צריכים לראות במגמה הקבועה הזאת, ההיסטורית, שיש כנראה סיבה שהיא נשארת כל פעם, ועם כל פוגרום, ועם כל מעשה אלימות על יהודים, בכל זאת הסיבה הזאת לא נעלמת. אם היא לא נעלמה אחרי השואה, ואחרי כל מיני פוגרומים שהיו במשך מאות השנים האחרונות, בכל רחבי אירופה ואנגליה, כששרפו יהודים בבתי כנסת, ובכל מקום, אז למה עכשיו זה צריך להיעלם?
אנחנו רואים שאם אנחנו לא מגיבים על זה בצורה מיוחדת, וצריך לברר איזו מיוחדת, אבל כנראה שזה מה שנשאר, כי מצד העולם, העולם התייצב יותר ויותר קרוב לכל הנאצים והאנטישמים, ואנחנו לא נמצא אף אחד שיבוא בעצם להגן עלינו, או יעשה משהו נגד הגל האנטישמי. אנחנו צריכים רק להבין למה זה קורה, וזה שוב חוזר, ולא כמו שחשבו עוד לפני עשרים ושלושים שנה, שזה לא יכול להיות.
כשאני ביקרתי באמריקה ופגשתי את החבר שלי, שלמדנו יחד אצל הרב"ש, אהרון בריזל, הוא חסיד שהולך עם מעיל ארוך, ומישראל הוא עבר לארה"ב, ושאלתי אותו, "אתה לא חושב שאתם מתקרבים כאן לשואה הבאה?" הוא ענה, "זה לא יכול להיות, אנחנו מאורגנים עכשיו טוב מאוד". בצורה כזאת, בגאווה כזאת, הוא אמר לי שזה בטוח ואני הבנתי שזאת הדעה הרווחת שם. זה היה לפני 20 שנה לפחות, אם לא יותר, ועכשיו אנחנו רואים שכלום לא עוזר להם, והם נמצאים ממש במצב כזה שהם מורידים מזוזות מהבתים, פוחדים לצאת החוצה. וככל שהם דואגים לביטחון שלהם, בכל זאת בכל מקום הם נמצאים בסכנה שיתנפלו עליהם ומי יודע מה יקרה. אני בטוח שהמצב הזה רק מתחיל ויחמיר יותר ויותר בהרבה, לכן אין לי מה להגיד על זה. אני דברתי על זה כבר לפני הרבה שנים, ולא שאני שמח ומתגאה בזה, ושבע רצון מזה שאני צודק, זה לא המצב. אבל בכל זאת זו עובדה.
המצב יהיה יותר ויותר גרוע, כמו שאמרתי לפני כמה שנים, ועוד כמה שנים לפני כן. המצב יהיה עוד ועוד יותר גרוע. ולמה? כי היהודים לא מבצעים את מה שהם צריכים לעשות. הם צריכים להראות לכל העולם מה צריכה להיות הצורה הנכונה למין האנושי על פני כדור הארץ, לכולם, לא ליהודים בלבד, אלא לכל האנושות. להראות עד כמה אנחנו צריכים להיות מחוברים בקשרים טובים, יפים, חמים, אפילו בקשרי אהבה בינינו, בין כולם, בין הגזע הלבן, השחור והאדום, לא חשוב מי, בין כל בני האדם.
זו המטרה שאנחנו צריכים להביא אליה את האנושות, לחיבור בינינו עד כדי כך שבתוך החיבור הזה אנחנו נגלה את הכוח העליון האחד, הבורא. ועד אז הטבע, שזה גם כן האלוהים, רק בצורה נסתרת, אלוהים בגימטרייה זה טבע, הטבע ילמד אותנו דרך כל באי העולם שאנחנו לא מייצבים את החיבור הזה של כל בני האדם, "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים" ואנחנו לא מסדרים את זה. לכן יהיה לנו מיום ליום יותר ויותר גרוע, ולא רק שם, גם בישראל. אני רק מקווה שאנחנו נראה כאן בישראל שיהודים יבואו מכל העולם, אז יהיה לנו יותר קל מתוך הלחץ הגדול שיהיה כאן בישראל, מתוך זה שאנחנו נהיה כאן בסכנת השמדה, אנחנו נוכל בכל זאת להסביר ליהודים שנמצאים כאן בישראל, שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להגיע לחיבור בינינו. ואז בתוך החיבור בינינו יתגלה הכוח העליון, כוח הטוב.
אבל זה שיהודים יברחו לישראל, בזה אין לי שום ספק, אם בכלל יוכלו להגיע לזה, כי גם כאן המצבים יהיו יותר ויותר גרועים. השאלה היא איזה מצב יהיה באמריקה, באירופה, ברוסיה, במקומות שיש קהילות גדולות של יהודים ובישראל. איזה מצב קורה בכל המקומות האלה. אנחנו נתפוס את עצמנו ונגיד שזהו, שומעים אותנו, אני מדבר על "בני ברוך", שומעים שצריכים חיבור, וחיבור למעלה מכל הספקות, למעלה מכל החכמות שלנו, למעלה מכל הדחיות שלנו, פשוט חייבים להיות מחוברים.
רואים את זה טוב מאוד על אנשים שנכנסים לכאלו מצבים קשים, כמו במקרי סכנת מות ממחלות מיוחדות, קשות, אז הם מוכנים לכול. תגיד למישהו כזה מה לעשות, הוא עושה, למה? כי אמרת לו ואין לו ברירה, זו התקווה האחרונה שלו. אני מקווה שאנחנו אפילו לא נגיע להיות במצב כזה, אבל אנשים יקבלו אותנו כאילו שהם כבר נמצאים במצב כזה. אני לא רוצה שהם יגיעו עד הגבול האחרון, אבל שבתוכם, ההכרה שלהם תהיה כמו אצל חכם הרואה את הנולד, ועוד לפני שהדבר הגרוע הזה יגיע לפניו, הוא כבר יוכל לתאר אותו בצורה נכונה, כאילו שהוא כבר כאן.
דבי: אם כך מה אנחנו צריכים לעשות, חוץ מאשר לענות תשובות במדיה החברתית, ברשתות וכן הלאה. מה עוד צריך לארגן, מה צריך לעשות? אני יודעת שניסינו הרבה דברים בעבר, אבל נדמה שהיום יהודי ארה"ב פוחדים מאוד ומוכנים יותר להקשיב.
אנחנו לא צריכים לעשות שום דבר, חוץ מללמד אותם את ההיסטוריה שלנו ומה העתיד שלנו, באיזו נקודת הכרעה אנחנו נמצאים היום, בין העבר ובין העתיד, ואיך אנחנו יכולים לעשות את העתיד שלנו בטוח. רק על ידי זה שאנחנו מיישמים את מטרתנו בחיים בעולם הזה, וזה אך ורק כדי להיות "אור לגויים", להסביר להם בשביל מה אנחנו חיים, כולם, גם אנחנו וגם הם, כי גם הם נמצאים במצב לא פשוט. אנחנו נמצאים עכשיו במצבי ירידה גדולה מאוד של כל המין אנושי, ולא יהיה יותר טוב באף מקום בעולם, באף יבשת, לאף אומה, ולכן המצב שלנו, אם אנחנו לא נתחיל להסביר את זה, הוא יהיה פי כמה וכמה יותר גרוע מכל אומות העולם, כי יאשימנו אותנו גם בזה.
דבי: אם היינו יוצרים איזה ארגון כדי להעביר את המסר הזה, האם הוא צריך להיות גלובלי כללי עולמי, ואם כן האם האנשים שהם חלק מהארגון הזה, שעובדים בארגון ופעילים בו, צריכים לחיות בתוך הקהילות שאליהם מפיצים, כדי להרגיש שם את המצב, להיות יותר עם יד על הדופק לגבי מה שקורה בשטח?
יכול להיות שכן, שטוב לנו אם יקומו הרבה ארגונים שונים, בכל קהילה וקהילה כי כל הקהילות הן שונות במשהו, עם כל ראשי הקהילות שיוכלו להסביר מה המצב. זה טוב שיקרה כך, אני אמנם לא יודע, אבל יכול להיות שיוכלו לעשות את זה. אבל אנחנו צריכים לדאוג לזה קודם כל, קודם כל אנחנו, כי אנחנו מבינים עד כמה התהליך שצריכים לעבור הוא תהליך גדול, מיוחד, היסטורי. אפילו למעלה מההיסטוריה האנושית, זה כל היקום, כל העולמות אפילו, הכול שייך לזה. לכן אנחנו צריכים לעשות את זה אבל בוודאי שאני לא מתנגד שיקומו בכל קהילה וקהילה אנשים שיהיו או כסניפים שלנו או בכלל יפעלו בצורה אוטונומית לגמרי, שייקחו מאיתנו את כל מה שהם יכולים לקבל ויפרסמו את זה אפילו בלי להזכיר אותנו.
העיקר שזה ישפיע, כי אנחנו נמצאים באמת בשעת הסכנה. אז בישראל ודאי, אבל כאן יש לנו עדיין צבא וכוח ואנחנו בעצמנו בני ברוך וצריכים לעשות הרבה פעולות כדי עוד ועוד להתחזק. מה שאין כן שם, אני לא יודע, כמה שאני מכיר את היהודים שם באמריקה, קצת יותר טוב בקנדה, אלה קהילות שאי אפשר להגיד שהן קהילות, איזה ארגונים. זה סתם, אין להם לא מנהיגים ולא שום רצון להתחבר למשהו, קשה מאוד לגשת אליהם. כולם חכמים, כולם דואגים רק לעצמם ועכשיו הם חושבים לאן אנחנו יכולים לברוח, עד שהם יבינו שאין לאן לברוח אלא ההצלה היא בכלל לא בלעשות פעולות גשמיות במקום שהם נמצאים, אלא רק פעולות הפצה והסברה ולכולם. לכולם, לא לעצמם בלבד אלא לכולם.
דודי: אנחנו רוצים להמשיך לברר את הנושא הזה כאן יחד, אני רוצה לשאול למה כשהכתובת על הקיר ויש פחד בקרב יהודים בארצות הברית וכבר רואים את הסכנה מתקרבת לא עושים משהו. נכון שאתה היית הראשון שאמר את זה, אנחנו כבר שמענו את זה ויש לנו אפילו תיעוד לכל זה, אבל עדיין עכשיו אנשים מתחילים לקלוט, לשמוע, הראשונים מתחילים לזהות באופק את הצרה מתקרבת, למה אחרי הכול הם לא עוזבים, לא עושים משהו כנגד חוץ ממילים כאלה של סולידריות, למה לא קורה משהו, לא קמה תנועת נגד?
מה אתה יכול לעשות?
דודי: אני שואל אותך מצד טבע האדם, מצד יהודי ארצות הברית שלא קמים בקול קורא באיזו פעולה מעבר לחיבוק חם לקהילות וכולי?
הם לא יודעים, עד שזה יגיע אליהם, עד שהם יקלטו את זה. היהודים הם לא כאלה שמיד קופצים ומוכנים לכל דבר שהשני אומר, היהודי צריך בעצמו להיות חכם, הוא צריך בעצמו לנסות את הדברים האלו ואחר כך, כשהוא מבין, מרגיש, כשהוא מקבל את זה כשלו אז הוא יתחיל גם לדבר כאילו מעצמו לאחרים. יהודי זה לא כמו אדם פשוט מאומה אחרת. אנחנו כולנו מאלו שכאילו היו בהר סיני, אז כל אחד חכם, ולא מוכן לקבל שום חכמה ממישהו אחר.
דודי: זאת אומרת היהודים יכולים להיות גאונים, חכמים, לנהל את כל האנושות כולה אבל לא לזהות בחכמה הפשוטה אפילו בחוש, שיש פה סכנה מתחת לאף?
דווקא בגלל שהם חכמים אז הם צריכים לעכל את זה, הם צריכים ללמוד את זה, הם צריכים לקבל את זה, החכם אומנם עיניו בראשו אבל הוא צריך לראות את החכמה, הוא צריך לראות סיבה ותוצאה ממנה, ורק אז רק אז הוא מוכן לפעול משהו לפי החכמה הזאת. זאת אומרת הם שומעים אותנו אבל עד שבאמת שומעים ומוכנים לסייע ולבצע משהו לוקח הרבה זמן.
דודי: אבל כמו חיה בצורה טבעית שמריחה סכנה ובורחת אפילו, לעזוב לישראל?
לא, אתה רואה שהיהודי הוא לא כך, אומות העולם כן והיהודים לא. זה בגלל החכמה, בגלל שעד שהוא לא קולט את זה בשכל שלו ומבין סיבה ומסובב ומה יוצא מזה, כל הקשרים האלה, הוא לא יכול להבין את זה. הוא לא קולט, הוא לא מקבל את זה בפנים. אז יהיה עוד מעט, יהיה ככה וככה, אז הוא חכם, גם אני חכם, וככה כל אחד לא שומע את השני.
דודי: זהו, אז הבורא פרגן לנו לעבוד עם יהודים.
בעל הסולם כותב שזו התוצאה מעם חכם ומפותח. הוא כותב על זה.
דודי: לקלוט כמו שאתה אומר סיבה מסובב, זה כמו אוניברסיטה, עד שהוא יהיה חכם מעצמו ויבין, אז האם אפשר לעזור ליהודים ולתת להם משהו מהיר לזרז את העיכול?
האוניברסיטה הזאת זה ייקח כמה מאות שנה, מה אתה חושב שזה יהיה מהיום למחר? אפילו בעוד עשר שנים לא, זה ייקח זמן עד שכולם יקלטו, עוד יקומו חכמים כאלה שאומרים לא, זה לא בסדר, אל תשמעו מה שהוא אומר, יש לנו רב'ה אחר ועוד חכמים אחרים וכולי וכולי.
דודי: אז אין סכנה ממש אם אתה מדבר שזה תהליך של עשרות שנים, זה משהו שייקח עוד הרבה זמן.
אני לא יודע. זה ייקח עוד כמה זמן, אבל אני חושב שהערבים הם בעצם שליחים נאמנים של הבורא והם מתחילים להבין עכשיו איך הם יכולים להתארגן ולעבוד. יש להם שכל, יש להם כסף יש להם כל מה שהם רוצים, אם הם מתחילים להתחבר סביב העניין הזה, זאת אומרת הבורא כבר מתחיל להפעיל אותם בצורה כזאת, זו בעיה גדולה בשבילנו.
דודי: איפה יהיה המקום הבטוח ביותר?
בקרקע.
דודי: איפה בקרקע? בארצות הברית באירופה, בישראל?
לא, בבית קברות.
דודי: בקרקע מתחת לאדמה הכוונה.
כן.
נורמה: אתמול דיברתי עם דבי כהכנה לשיחה, והיא סיפרה על האווירה שיש באמריקה, שממש יש לחץ, דאגה קיומית שלא היתה אף פעם. פה אנחנו מקבלים טילים ושם מקבלים מכות ברחוב, קשה להם לצאת עם כיפה, וכמו שהסברת לגבי המזוזות, והיא באמת מרגישה שמסוגלים להקשיב למסר שלנו. אולי היא רוצה להרחיב עכשיו ולשאול מה מעבר, אם הם מקבלים את המסר ומזדהים איתו, מה הלאה? האם אנחנו צריכים לדאוג לארגן להם סדנאות או איך לקרב שם אחד את השני?
את זה אני לא יודע, אני לא הולך לארגן את יהודי אמריקה להתחבר זה עם זה שמתוך החיבור ביניהם הם ישפיעו על הכוח הכללי של כל האנושות שצריכים להתחבר. אם היהודים יתחילו להבין שההצלה שלהם לא להיכנס לשואה הבאה ב-2021, לא יודע איך לקרוא לזה, כדי לא להיכנס לזה הם צריכים להיות מחוברים בלב של כל אחד ואחד בדאגה הדדית, בחיבור הדדי, לא חשוב כמה מהם אנחנו רואים, כמה אנחנו קרובים אליהם פיזית, אבל אם בצורה כזאת נדאג בכל מקום שאנחנו נמצאים בעולם לזה שרק החיבור בינינו הוא יכול להציל אותנו אז אנחנו יכולים לעורר את היהודים, וכבר החיבור הזה ביניהם, למרות שזה לא על מנת להשפיע ולא על מנת לעלות לעלייה רוחנית וכן הלאה, אבל אם הם כבר יחשבו יחד על הבעיה שלהם זה יכול כבר לעשות איזו פעולה ראשונה. לעשות פעולה ראשונה בחיבור בינינו, והרצון המשותף הזה הוא יברר לנו מה עוד אנחנו יכולים לעשות פיזית בעולם הזה.
אני חושב שחוץ מפרסום בכל היכולות שלנו לגבי מה שצריך לעשות קודם כל, גם בכלי המדיה ובכל מיני צורות, חוץ מפרסום בינתיים אני לא רואה שום אפשרות לעשות משהו, עד שאולי בכל זאת נעורר אנשים עשירים, שהם יעזרו לבנות נגיד תחנת רדיו שאפשר לשמוע בכל פלאפון, בכל מקלט רדיו שיחות שלנו ואז במשך 24 שעות בכל מיני שפות נוכל למסור את הדברים, בערוצים, ערוצי טלויזיה וכן הלאה. הכול תלוי עד כמה אנחנו נעורר את הטייקונים הגדולים שלנו בכל המדינות שזה חובה. אחרת לכולם יהיה רע, גם להם.
אסור לנו היום להסתפק בזה שאנחנו פועלים נגד או בעד ברשתות שלנו, זה משהו מאוד מאוד חלש ואף אחד לא שומע. אנחנו צריכים אנשים גדולים, עשירים שיכולים לעזור לנו להעמיד איזה כלי עולמי, שאפשר לקלוט אותו בכל מקום שבעולם, בפלאפון ברדיו, במקלט רדיו פשוט, שאנחנו נוכל כך בכל השפות להגיע לכל היהודים. סך הכול זה ארבע או חמש שפות, לא צריכים יותר.
זה מה שאני חושב שדחוף צריך לעשות.
חיים: מה לגבי אפשרות שאולי נחבור לאיזה ארגון קיים שיש לו כבר תשתית ומשם נפיץ, או שאתה חושב שרק מישהו שיכול לתמוך בפעילות שלנו?
איזה ארגון לדוגמה?
חיים: כרגע לא עולה לי שם, אני פשוט חושב תיאורטית מבחינת כיוונים איפה אפשר לחפש.
אתה לא יכול לעשות שום דבר. אף אחד לא יכול לקבל אותך כי הדעות שלך הן מאוד קיצוניות ואני לא יודע איך אפשר. דתיים ודאי שלא יקבלו אותך, כי אצלם זה רק תתפללו ותעשו מצוות ובזה אתם מצילים את עצמכם. ויכול להיות שכמה שיותר גרוע זה יותר טוב, כי הם יכולים אז יותר ויותר "לגזור קופונים". איזה ארגון יכול להיות, ובישראל? אני לא רואה ארגון כזה. כי כל ארגון שאתה נכנס אז כבר כל היתר שהם נגד חכמת הקבלה הם נגדך, וזה לא חשוב אם אתה מדבר בעד שלום, זו ממש צרה שלמה. אלא אני מדבר על איזה אדם מאוד עשיר שיכול לעשות כאן איזו רשת כניסה דרך האינטרנט, גישה להמון אנשים שבעולם, שאנחנו נוכל שם להתחיל לשדר את גל ההצלה שלנו בעצם, גל ההצלה ליהודים. לא להתבייש, לא להקטין את הדברים האלה, בצורה כזאת.
דודי: ברור מה שאתה אומר, להקים ערוץ תקשורת אינטרנטי בינלאומי, עם משאבים גדולים שנתמך כלכלית. מספיק להגיע עד לנייד של האדם הפשוט ולקבל מאיתנו כמו צינור, צינורית חמצן, בדיוק מה שאנחנו רוצים להגיד, בלי פסיק ובלי להתפשר על מילה אחת.
נגיד שזה רדיו אפילו, בלי טלוויזיה ובלי כלום, רדיו, אינטרנט ממקום למקום, שמדבר רק איך אנחנו מצילים את העם שלנו מהשואה. ממש בצורה כזאת, חדה מאוד.
דודי: והוא מכוון ליהודים ברחבי העולם.
ליהודים אפשר להגיד, כן.
דודי: וברדיו הזה, התוכן שלו הוא חכמת הקבלה.
לא חכמת הקבלה, בשביל מה חכמת הקבלה? חיבור בין כל היהודים שבעולם.
דודי: מדברים גם מקורות, מבססים את עצמנו, או רק כמו ארגון חברתי?
תביא מקורות מקבלה, תביא מקורות מכל דבר, לא חשוב לי מאיפה.
דודי: מצד שני אמרת גם קודם, שאולי גם ייקחו את הדברים שלנו גופים קטנים בכל קהילה קטנה, יעשו מה שהם רוצים ויעבירו הלאה לציבור.
הם לא יעשו כלום.
דודי: זאת אומרת אם אנחנו לא נעשה, זה לא יקרה.
לא, לא יקרה.
נורמה: אמרת קודם שזה תהליך של שנים. השאלה עד כמה נראה תוצאה ראויה של חיבור בין היהודים שלא ייקח יותר מדי זמן, כי אנחנו רואים שזה עכשיו זמן של אש בוערת בעולם?
אז תעשי את זה, מה את שואלת, אז תעשי את זה כבר וזהו. מצד אחד אף אחד לא זז, מצד שני כולם אומרים שזה כבר אש, אז צריכים לעשות.
דודי: הרדיו הוא מיועד גם לקהל ישראלי, או שאתה כרגע מכוון לקהל יהודי ברחבי העולם בדגש על ארצות הברית?
קודם כל יהודים בכל העולם.
דודי: זאת אומרת אנחנו מדברים באנגלית כלפי יהודים ברחבי העולם.
אני בטוח שאותו דבר מרגישים יהודים גם בדרום אמריקה וגם באוסטרליה, נורמה יודעת בטח את כל הדברים האלה.
דודי: מה המסר שאתה אומר, מה הדבר המרכזי שמדברים עליו?
איך מצילים את עצמנו משואה.
דודי: אם היה ערוץ מקביל לקהל הישראלי, מה היית רוצה למסור לו? או שאצלו זה קו אחר לגמרי.
הרבה יותר חריף, כי כאן רוצים לעשות ממש קבר, לקבור כאן את כל היהודים שנמצאים בארץ ישראל.
דודי: לא ברור, מי רוצה לקבור את מי?
אחינו המוסלמים, וכל יתר האנשים שרוצים לעזור להם מכל המדינות והעמים.
דודי: אז בעולם זו הסכנה מפני האנטישמיות.
יהודים נמצאים בסכנה.
דודי: ובישראל?
ובישראל אנחנו נמצאים בסכנת ההשמדה מסביב.
דודי: מצד הג'יהאד האיסלמי.
כן, נגיד הג'יהאד האיסלמי. כי פשוט בידיים שלהם הכי קל לכל העמים לבצע את הפתרון.
שלי: מה בעצם יגרום לבורא לספק לנו את האנשים העשירים האלה שיעזרו להקים כזה דבר, מה נחוץ מצידנו כדי שהבורא יעזור?
צריכים להסביר להם את זה, לכתוב מכתב יפה, ולהשתדל לשלוח להם עם כל הדברים מה שקורה עכשיו ועם כל הדברים שעלולים לקרות, ומה אנחנו ממליצים לפי חכמת הקבלה. ואנחנו לא רוצים שהם ישלחו לנו כסף, צריכים להסביר את זה יפה, אלא לפי חכמת הקבלה זה מה שאנחנו רואים שחייבים לבצע. שיראו את החיים שלנו, איך פעלנו במשך שנים וכולי וכולי.
דודי: אם היית ממליץ על סטארטאפ רווחי לגבי אותו ערוץ תקשורת חדשני, מהפכני שאתה מציע, היית רוצה להציע אותו לטייקונים שישקיעו בזה? מה היית אומר להם? איך היית רותם אותם לטובת זה?
אני צריך להסביר שרק קשר טוב בין היהודים יכול להיות מקור ההצלה לעם ישראל ואפילו לכל העולם. במיוחד עם הפנדמיה, עם כל המשבר שהעולם נכנס אליו, אתם בטח קוראים ושומעים מה שמדברים בעולם. העולם נכנס למערבולת כזאת שמה שיהיה לא ידוע, תוך שנה, שנתיים, שלוש, השנים הקרובות ממש הכול יהיה בנסיגה בכל מיני מקומות, בכל מיני דברים. אז אולי להסביר מהצד הזה, אני לא יודע.
דודי: בהיבט של האנטישמיות אתה כל הזמן אומר "היסטוריה, שהם צריכים להבין את ההיסטוריה, שהם צריכים ללמוד גיאוגרפיה", כאילו הם צריכים לקבל פה חבילת ידע מאוד גדולה.
לא, לא חבילת ידע גדולה. אלא מאיפה היה עם ישראל ומאיפה הוא נובע. שזה לא עם, אלא חיבור בין כל העמים הקטנים, תוצאה מהחיבור בין כל העמים, ולכן שונאים אותו. ולכן שהוא לא מבצע את הדברים הוא תמיד נמצא על הכוונת של כל העולם וכן הלאה, רק מתוך נקודת המוצא שלו.
ואף אחד לא יכול להסביר את זה אחרת ואף אחד לא אומר שזה לא נכון מה שכתוב, הכול כתוב מלפני המון שנים. ואם זה קרה לפני 3,500 שנה בבבל, אתה לא יכול להגיד שזה לא קרה. לא רק שזה קרה, אלא הכול התקיים במשך ההיסטוריה והתקיים נכון. צריכים להסביר את זה, אני לא חושב שזו בעיה להסביר ושזה לא מובן, אלו דברים דווקא מובנים, אם אתה עוד מביא כמה פסוקים.
נורמה: יש לי שאלה אידיאולוגית, איך היהודים יכולים להתחבר ללא חכמת הקבלה?
אם הם ירצו, הם לא צריכים לדעת על חכמת הקבלה כלום. בזמן אברהם הייתה חכמת הקבלה? מה זה חכמת הקבלה? שאנחנו צריכים לעשות פעולות לפי מה שרב"ש כתב במאמרים שלו? בשביל מה, מה יש בזה? חכמת הקבלה זה לא חכמת החיבור, את החיבור הבורא עושה. שאנחנו רוצים להתחבר מאין ברירה למרות כל הכוחות שנמצאים נגד החיבור. הכוחות האלה שנגד החיבור באים לנו עוד מחורבן בית המקדש. אפשר להסביר דברים כאלה.
נורמה: התיקון לא נעשה דרך השיטה?
מה זאת אומרת?
נורמה: שיש את הכלים ואת היכולת לפתח את האפשרות להתעלות מעל ההבדלים למשל.
כן.
נורמה: שזה דרך השיטה שאנחנו לומדים.
החיבור חשוב מהכול, זהו. את לא צריכה להסביר את זה לפי התנ"ך ולפי כל הפסוקים האלה, זה יכול להיות במקביל, אבל סך הכול החיבור הוא מעל הכול, זה מה שאנחנו צריכים.
דודי: אבל איך זה לא יתפרש כמו סיסמה, כמו איזה חיבור יפה, איפה הכוחות הרוחניים?
אני לא מגביל אתכם, תסבירו איך שאתם רוצים. תשבו ותנסו לחשוב ותעלו כמה וריאציות, אחת לפי התורה, אחת לפי מה שמראה לנו ההיסטוריה במשך הרבה שנים שאנחנו עוברים וכל הזמן כך נכנסים לבעיות ויוצאים משם. תנסו לפי מה שחכמת הקבלה אומרת. תנסו לפי מה שהטבע אומר, שהטבע זה אחד ואנחנו צריכים להיות כאחד. תבנו כאלה ארבעה חמישה ציורים שכולם בעצם מדברים על אותו דבר.
תדברו על היהודים שהם צריכים לבצע את החיבור קודם. זה קל, כי באמת ניתן לראות מה עושה איתנו ההיסטוריה, כולם דוחפים אותנו לפינה ואנחנו צריכים לעשות את זה, זה גם בתורה שלנו, ובכלל בכל מה שאנחנו עוברים ומרגישים בתוכנו. זה די הגיוני, אפשר להביא לכאן גם הרבה מקורות. אבל אין ברירה, קודם כל פועלים מאין ברירה.
חיים: אותו תומך שתומך כלכלית בהקמת הרשת הזאת, האם הוא צריך להבין את המסר, הוא צריך לדעת שחיבור זה הפתרון ושזו הסיבה שהוא תומך בזה?
כן. הוא צריך להבין שהוא חייב לתמוך במסר הזה, כי יש כאן אנשים וארגון עם קורות חיים של ארגון, של אנשים שפועלים בצורה כזאת כבר 30 ו-40 שנה, ועוד לפני זה כל המקובלים. ועכשיו מאין ברירה אנחנו פונים לכל הטייקונים שיעזרו לנו לעשות כזה רדיו, לדבר ככה לכולם.
חיים: בדרך כלל טייקונים כשהם מצטרפים לאיזה פרויקט, יש להם איזה אינטרס, כי זה אנשים שברוב המקרים רוצים כסף ובעיקר שליטה. מה אותו הפיתיון שיכניס אדם כזה לעבודה איתנו, לתמוך בעצם בעבודה שלנו?
לא יודע, תראה מה הוא רוצה. חוץ מהאידיאולוגיה שלנו, לא אכפת לנו שזה ייקרא על שמו.
דודי: בזמן מבצע "שומר החומות" בישראל היו הרבה הפגנות של הארגונים הפלסטינים בארה"ב, ובזמן הזה שודרו בכלי התקשורת בארצות הברית המון ראיונות עם יהודים אמריקאים שהסבירו שהם לא מזדהים עם מדינת ישראל בכלל וקראו להטלת סנקציות על ישראל. האם גם עם היהודים האלה צריך להתחבר, יהודים שלא מעוניינים בחיבור מדינת ישראל ועם היהדות?
אנחנו לא בעד או נגד מדינת ישראל עצמה. אין לי שום קשר למדינת ישראל בצורה כזאת, שאני מתוך זה חי. אני חי עם עַם ישראל מפני שהוא קשור לתיקון העולם ועם הבורא שהוא קשור לתיקון העולם. אני חי עם שניהם ולזה אני שייך. כי עם ישראל הוא זה שצריך להביא את כל האנושות לחיבור, והבורא צריך ליישם, לממש את החיבור.
מדינת ישראל עצמה, עד כמה שהיא הייתה מאוד מאוד רצויה וקדושה בעיני בעל הסולם, אבל אנחנו רואים עד כמה היא בכל זאת בחיבור עִם עַַם ישראל לא מסוגלת לממש את הייעוד שלה. ולכן כמו בן-גוריון וכמו בעל הסולם וכמו רב"ש, כולם נמצאים באכזבה רבה מהמדינה הזאת, אבל זה כתוצאה מחוסר התיקון של העם.
לכן לי אין שום יחס מיוחד לעם ישראל, אלא אך ורק מפני שהוא חייב לתקן את העולם. ואם לא התיקון שלו לעולם, אני אוהב את היהודים, אני שייך אליהם, אבל לא הייתי משקיע בזה את כל החיים שלי אם זה היה שייך רק לעם ישראל. אני מדבר על תיקון העולם, הבורא רוצה בזה. אני חושב שזו צריכה להיות בשבילנו הנקודה המרכזית, הציר שסביבו אנחנו בונים את הכול.
שלי: מי אותם היהודים או בכלל אולי הם לא יהודים, אותם אנשים שיכולים לעזור לנו להקים מערכות כאלה, זה אנשים דווקא פרו ישראלים?
לא, הם לא שייכים לאנשים פרו ישראלים. אלא אנשים שמבינים שתיקון העולם יכול להתקיים רק בצורה כזאת.
שלי: הם יכול להיות אנשים גם בעלי דעה מאוד אנטי.
בעלי דעה שונה ובעלי זהות שונה, בכלל לא יהודים, זה לא חשוב, כי מדובר על תיקון העולם. היהודים כאן, עם ישראל, זה רק אמצעי לתיקון העולם. ולכן אנחנו דואגים איך להגיע אליו, לעם ישראל, כדי לנסות לשנות לו את היחס למה שקורה, לסובב לו את הראש טיפה.
שלי: זה נשמע שהיום פתחת איזושהי מדרגה חדשה שאנחנו צריכים לשאוף אליה בהפצה, לפחות ליהודי העולם.
יכול להיות, אני לא מרגיש עד כדי כך שזה משהו מהפכני, אבל בסדר.
שלי: האם יש גם איזושהי מדרגה חדשה בהסברה ליהודים בישראל?
אני לא חושב. היהודים בישראל, צריכים להשתדל בכל זאת להיות לפניהם, להשתדל ממש לדקור להם בעיניים, אבל בישראל זה הרבה יותר קשה, בארץ זו אדישות. אבל ברגע שמתחיל להיות לחוץ אז כנראה שהאדישות הזאת קצת עוברת בחו"ל, אבל בארץ אני לא יודע.
שלי: למה אתה מתכוון כשאתה אומר "צריך לדקור להם בעיניים"?
מה שעומד לפניהם כשואה, מה שיש לפניהם כהכרחיות להתגונן, ובשכל, ונגד מי להתגונן. להבין שכל הטבע, כל הכוח העליון עומד אחרי השונאים שלנו, כי על ידי ובידי השונאים שלנו הוא רוצה להביא אותנו לחיבור, לתיקון. ואם אנחנו לא מבינים את זה, אז אנחנו פועלים ממש כנגד הכוח העליון.
שלי: הבעיה שהישראלים תולים הכול בפוליטיקה, כאילו זה מה שהם מסוגלים לקלוט. איך אנחנו יכולים טיפה להסית את תשומת הלב שלהם לעוד פתרונות שהם לא פוליטיים?
לכתוב, להסביר, לדבר.
דודי: מה המשקל בין הפצה ליהודי העולם, לבין היהודים שחיים בישראל? כי יש שאומרים, קודם כל החיבור צריך להיות פה בישראל, לכן צריכים לתת את כל המשקל פה, ויש שאומרים, לא, דווקא עכשיו שם שומעים יותר וכדאי להתחיל לפעול בעולם, להפעיל לחצים.
שם שומעים יותר. כמה שאני נמצא בקשר עם החברים שלנו בחו"ל, אני מרגיש ששם הם יותר מודאגים כי הם נמצאים בקרב אומות העולם, ולכן ממש נמצאים בשינוי כל מערכות החיים שלהם, בשינוי מאוד לא פשוט. אני אפילו מדבר עם הבן שלי, ורואה עד כמה זה מתחיל לשנות להם את כל מערכות החיים. אנחנו צריכים כמה שיותר מהר לדבר אליהם, נראה לי שהם כבר יתחילו להרגיש עד כמה אין להם מקום והם מחפשים מקום לאן לברוח, וכך זה יהיה מיום ליום יותר ויותר.
טל: רוב היהודים היום בארצות הברית הם פרוגרסיביים, קוסמופוליטים, יש להם מנטאליות מאוד מסוימת.
בסדר גמור, שיישארו ככה, גם בגרמניה הם היו כאלו לפני השואה. אם לא ילמדו מהעבר ומההווה, אז בעתיד לא יהיה מי שילמד.
טל: האם אתה חושב שהמסר שלנו כן יכול לחדור אליהם אם נסגנן אותו?
אם לא יחדור המסר שלנו אז "כאן יהיה מקום קבורתכם", מה שנקרא.
טל: היום אנחנו רואים שדווקא מהמעגלים הפרוגרסיביים באה האנטישמיות וכל האלימות כלפי היהודים.
זה לא חשוב, גם בגרמניה היה אותו דבר, זה תמיד ככה. ודווקא אותם ישנאו עוד יותר כל אותם האנטישמיים שיבואו ויהרגו אותם.
טל: זאת אומרת, להראות איך ההיסטוריה חוזרת, לנסות ללמוד מתוכה.
ודאי, אנחנו יכולים ללמוד את זה מההיסטוריה מצוין. חבל שההיסטוריונים שלנו שלומדים אנטישמיות לא לומדים את זה. הם לא לומדים מה שהיה בגרמניה, איך הגרמנים היו בחיבור עם הציונים בתחילת ההיסטוריה, ואחר כך רק נפרדו עד כדי כך ששנאו זה את זה. אבל בהתחלה זו הייתה ממש חתונה גדולה אחת בין הציונים והנאצים.
טל: ודווקא היהודים הפרוגרסיביים הם התנגדו לציונות.
כן. טוב, אני לא רוצה להיכנס לכל הפוליטיקות האלה כי זה לא שייך, אלא לפנינו דברים ברורים.
נורמה: בעבר אמרת שאם אנחנו לא מעורבים בפעולות של היהודים באמריקה או בעולם, לא יוכלו להתחבר כי תהיה חסרה הפנימיות. מדובר על פעולות כמו מעגלי שיח או מעגלים. האם אתה חושב שזה השתנה?
אני לא חושב שאנחנו צריכים היום להיות נוכחים בכל מיני הסברים ופעולות שלנו מפני שזה יכול לעצור את ההפצה. בכל זאת מי אנחנו, ארגון קטן ומי שמע, וכולם נגד וכן הלאה. לכן כדאי לנו לעשות את זה אולי כפרסום חופשי, בעילום שם ממש, והעיקר שזה יתפרסם, והעיקר שיקלטו ולפי זה יתחילו יותר ויותר לקבל את המסרים שלנו. ואחר כך כבר ניכנס אליהם בצורה יותר ויותר ברורה שזה מגיע מאיתנו, ואחר כך מחכמת הקבלה אולי, וכן הלאה. כמה שאפשר בינתיים לא לדחוף את השם שלנו, העיקר שיבינו את המסר.
דודי: הרבה חברים עכשיו שומעים אותך, יודעים את העמדה שאתה אומר, אני מדבר על תלמידים, אבל בכל זאת משהו נסדק בלב, איזה זעזוע פתאום מהמילים האלה "שואה", "סכנה שבפתח" וכול.
למה? אתה לא שומע מהערבים שנמצאים בתוך המדינה וסביב המדינה שזה מה שהם רוצים לעשות?
דודי: שומע, אבל גם שנופלים טילים פה כמה מטרים מהבית, ממשיכים בשגרת חיים.
לכן יש סכנה להגיע לשואה, בגלל שלא אכפת לך אם זה כמה מטרים מהבית.
דודי: אני מסתכל על עצמי מהצד, זה בצורה טבעית ככה, אין לי דאגה פשוט.
אז בצורה טבעית אנחנו מגיעים שוב לזה.
דודי: בסדר גמור, עכשיו ברגעים אלה בשעה שדיברנו העלית מודעות, עוררת יותר את הסכנה שבפתח, וחברים, תלמידים, ששומעים עכשיו את הדברים האלה קצת מרגישים איזה רעד בלב. אז אני שואל מהמקום הזה, עד שנקים עד שנעשה תחנת שידור שתגיע לכל אדם בעולם.
אינטרנט זה לא שידור? צריכים להתחיל לקבץ שוב את כל הדברים האלה ולהסביר אותם, להכניס אותם לאינטרנט ולכל מיני כאלה דברים שאפשר להשיג ולהוריד אותם ולהשתמש בהם, לא את כל הארכיון שלנו, ברור, אלא רק פס כזה ובכמות ובאיכות כזאת שזה יהיה מכוון בדיוק כנגד הבעיה שעכשיו היא מתעוררת יותר ויותר בכל מקום שבעולם.
דודי: לצד הפרסום, אפילו טיפין טיפין שאתה עכשיו מצביע עליו, יש משהו שאפשר לעשות עם הדאגה הפנימית שעכשיו מתעוררת בי ברובד פנימי?
אני שמח שיש לך את זה ואני אשמח להעלות אותה יותר ויותר.
דודי: ומה לעשות עם הדאגה, פשוט רק לתת לה מקום?
ודאי, אחרת איך אתה תכתוב, איך אתה תבצע פעולות אם אתה לא תדאג?
דודי: תודה.
זה הכול?
דודי: כן. תודה גם לדבי שעוררה אותנו לזה.
תודה לה. כל טוב לכם ובואו באמת נתחיל לפעול יותר ביתר ריכוז ולאותו מצב, לאותה מטרה. לפנות ליהודים שבכל מקום שבעולם, בכל השפות, להסביר להם מה קורה ולמה זה תלוי בנו ולמה זה מכוון נגדנו, כדי שאנחנו נתחבר ונגיע בזה לחיבור של כל האנושות סביבנו ואז כל העולם יבוא לתיקון הכללי הנרצה.
כל טוב לכם.
(סוף השיחה)