"פרשת השבוע"

מטות

בהשתתפות: שמואל וילוז'ני

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 25.05.15 – אחרי עריכה

שמואל: ברוכים הבאים לתוכנית "פרשת השבוע", אנחנו מנסים להתקדם בתיקון הפנימי שלנו, בתכונות הפנימיות שלנו, והשבוע אנחנו בפרשת "מטות".

זאת אומרת, עברנו הרבה פרשות, מה זה פרשות?

שמואל: מה זו פרשה?

דיברנו על איך הרצון לקבל, שזה כל הטבע האדם, הרצון ליהנות נפתח, ואיך אדם מתחיל לעבוד עימו כי הוא חושב שזה טוב שיש לי רצון כזה גדול, על ידו אני מגלה יבשות, אני פותח עסקים, אני משנה את העולם, הכול בסדר גמור, טוב שיש לי רצון שבוער בי.

שמואל: זה האגו.

זה האגו. וכך הם רצו לעשות את זה בבבל.

שמואל: הם רצו לבנות מגדל, שזה ביטוי לאגו.

וזה הפריד ביניהם.

שמואל: בלבל אותם.

בלבל אותם. הם הפסיקו להבין זה את זה.

שמואל: אבל למה?

כי כל אחד לא רוצה להיות מחובר לאחר אלא רק לצורך האינטרס שלו.

שמואל: מה אני עושה פה תסביר לי?

תתאר את המצב בבבל.

שמואל: אתה אומר לי "בבל" ואני רואה את התמונה המוכרת, אני לא יכול להתנתק מזה.

התמונה היא מאוד פשוטה. כל הרצונות כולם נמצאים בכאסח, כמו שאומרים, בהתנגשות.

שמואל: אני נמצא בהתנגשות גם בבית שלי, "שוב אתה הולך, כמה פרשות כבר עשית"? לכן אני שואל, מה אני עושה פה?

תאמר שאתה נמצא בפרשת "מטות", זה כבר כמעט הסוף.

שמואל: בסוף ניכנס לארץ ישראל.

מה נקרא "ארץ ישראל"? אין ארץ ישראל, אין שום דבר, קודם כל יש את ארץ כנען. זאת אומרת, הגענו לתיקונים כאלו ברצון שלנו, התחלנו קודם לסווג אותם, איך כל רצון ורצון אני משייך לחיבור בין בני אדם. כי במה נתקלנו בבבל? אף אחד לא מבין את האחר, כולנו מנותקים. זאת אומרת כל אחד הולך ולא נתקע באחר, לא רואה את האחר.

שמואל: אבל זה לא באחר, זה בתוכי.

בסדר, כך התכונות שלך, נכון.

שמואל: כביכול כל תכונה לא מתחברת לאחרת.

כל אחת רוצה משהו אחר. כל רצון ורצון רוצה משהו אחר.

שמואל: זה רוצה לשתות, זה רוצה לאכול, זה רוצה מתוק, זה רוצה לעלות למעלה, זה רוצה לרדת למטה.

אתה לא מרגיש שיום יום כך קורה לך?

שמואל: אני מרגיש את זה כך, אבל תיארת לי בהתחלה דבר יפה, תיארת את הרצון שרוצה לקחת כמו ילד קטן עוד ועוד ומאמין שהוא יכול וכל העולם בשבילו.

זה היה לפני, בתחילת בבל. בסוף בבל הם כבר לא כך.

שמואל: בסוף נגמר, הילד הזה גדל, הוא כבר מבולבל, הכול הלך לאיבוד. איפה התכונה הזאת שהיא נפלאה כי היא מניעה אותי קדימה?

איך זה היה בארץ ישראל? רצו לבנות כאן ממש משהו נפלא, משהו יפה, לפני חמישים, שישים, שבעים שנה.

שמואל: איפה זה?

כי אנחנו לא מבינים את יכולת התפתחות הרצון להפוך לגמרי למשהו חדש. אנחנו חושבים כמו זוג צעיר. בחור ובחורה נפגשים, הכול כל כך יפה, אנחנו נבנה.

שמואל: ומסתיים באסון.

למה זה כך?

שמואל: למה זה כך?

כל דבר שאנחנו מתחילים בצורה יפה וטובה נגמר במשבר. למה?

שמואל: כל דבר נגמר במשבר.

אני כבר לא מדבר על החיים עצמם אלא בתוך החיים.

שמואל: למה?

מפני שמטרת הבריאה היא להביא את האדם להכרה שמה שיש בו זה דברים רעים. והבורא כך אומר, "בראתי יצר הרע".

שמואל: "בראתי תורה תבלין", זה ההמשך.

לא, זה לא ההמשך, עד שאתה מגיע לחצי השני, יעבור זמן.

שמואל: אז "בראתי יצר רע".

ועכשיו נהיה קצת יותר קרובים לפרשת "מטות".

שמואל: המטה הזה עוד הולך איתנו מפרעה, מהמילה "למטה". האם יש לזה קשר?

בסדר, יש לנו שניים עשר חלקי העם.

שמואל: כל אחד והמטה שלו, "איש לפי מטהו".

אנחנו הגענו בתיקון, בטיפול ברצון האגואיסטי שלנו למצב שהוא מתגלה מחולק לחלקים.

שמואל: שנים עשר חלקים.

שבטים. ואחר כך אנחנו מגלים בתוך השבטים האלה ראשי שבטים, כהן לוי וישראל, מחלקים את הדברים. הרצון לקבל שלנו נראה לנו מאוד מורכב. אנחנו מתחילים לחשוב איך אנחנו יכולים לתקן אותו, איך אני בכל זאת אלך לחבר אותו עם הרצונות האחרים, אבל זה בלתי אפשרי. איך אני יכול לחבר רצונות, כשהראשון רוצה מסטיק, השני רוצה קולה והשלישי פיצה? אלא אם כן כל אחד ואחד מהם, על ידי הרצון שיש בו, יתכוון לעשות בזה משהו טוב לאמא.

שמואל: יכוונו את זה לדבר אחד.

אז הם יהיו יכולים להתחבר ביניהם. לא ביניהם ממש אלא למטרה אחת. אותו דבר קורה לנו כאן, אנחנו מתחילים לתקן את הרצונות שלנו, לסדר אותם כך שהם יהיו מחוברים יחד כי הרצונות שלנו הם מרכיבי הנשמה, חלקי הנשמה, פריטים של הנשמה, לכן אנחנו צריכים לחבר אותם רק לכוונה אחת. אחרת אתה לא יכול כי כל רצון הוא בפני עצמו. הוא סגור כמו בקופסה קטנה, נישה קטנה, הוא רוצה את זה, והוא את זה, לכל אחד ואחד יש רצון משלו. אבל חיבור ביניהם יכול להיות, יש לנו תרי"ג רצונות, 613 רצונות, שאנחנו צריכים לתקן אותם. במה אנחנו מתקנים אותם? בזה שכל רצון ורצון יהיה מכוון לעשות נחת רוח לאמא, כמו שאתה אומר.

שמואל: אנשים מזהים אותי מערוץ הקבלה. אני לא יודע איך להתייחס לזה, האם זה טוב או רע?

מה נראה לך, "לכלכת" את עצמך?

שמואל: לא, זה משייך אותך, זה מקטלג אותך.

אתה מחפש משמעות, מה יש?

שמואל: אני נמצא פה כי אני מחפש משמעות.

כך הם צריכים לראות.

שמואל: בשום מקום אחר אני לא מוצא את המשמעות שאני מוצא פה.

עכשיו אנחנו מגיעים למצב שאנחנו יוצאים למלחמה נגד המדיינים. כל שבט ושבט, כל מטה מביא אלף איש.

שמואל: יש ערבות הדדית.

כן. אלף זה מספר עגול, וכך יש לנו שנים עשר אלף גברים. גברים מהמילה "גבר".

שמואל: שמתגבר.

מתגבר על האגו שלו, ואז הוא יכול באמת לצאת נגד האגו שלו שנקרא "מדיין".

שמואל: זו מלחמה פנימית.

זו מלחמה פנימית, נכון.

שמואל: הכול מלחמות פנימיות. החיים יכולים להימשך איך שהם נמשכים, ואני בעצם נלחם פנימית.

והם מנצחים, מנצחים והורגים שם את כל הגברים.

שמואל: כשאתה מדבר עם אינטלקטואלים, שנגיד מבינים את מגילת אסתר, הם מסתייגים מהטבח שהיה בסוף.

אז את הטבח אני אסביר לך. מה ההבדל שמסופר כאן בין גברים לנשים? "אישה" נקרא רצון, סתם רצון. "גבר" זה מי שמכוון את הרצון, היינו כוונה. אז אם אנחנו שומעים שעם ישראל יצא עם אלף איש מכל שבט, מכל מטה, להילחם נגד מדיין, והרגו את כל הגברים המדיינים, והנשים נשארו, זה אומר שאת הרצון לקבל שנקרא "אישה" הם השאירו, כי אפשר להכשיר אותן שהן יהיו בעל מנת להשפיע. מה זאת אומרת "מלחמה נכונה"? שאני מקבל רצונות זרים ויכול לספח אותם לעצמי, ולהשליך עליהם את הכוונה שלי בעל מנת להשפיע.

כתוב כך, "איזהו גיבור? הכובש את יצרו. איזהו גיבור שבגיבורים? שהופך שונאו לאוהבו". איך לשנות את שונאו לאוהבו? רק לשנות את הכוונה. לכן, אותם הרצונות שהיו בעל מנת לקבל, אגואיסטים, אני עכשיו יכול, כתוצאה מהמלחמה במדיין, לקחת את כל הרצונות האלה ולהפוך אותם לעל מנת להשפיע. זו התוצאה היפה מהמלחמה. כאלה מלחמות אנחנו צריכים לעשות, ואז אנחנו לא נראה שום בעיות מבחוץ, כלום.

שמואל: כבר עברנו תקופות של מלחמות, איזו מלחמה הייתה מהסוג הזה?

מלחמה פנימית כזו, היא היחידה שבה אנחנו יכולים לנצח ממש בצורה יפה. כמו שכתוב בפרשת "מטות" שהם לא איבדו אף אחד במלחמה ההיא, הם ניצחו במאה אחוז.

שמואל: בצורה מוחלטת.

כן, כך אנחנו יכולים לעשות אם אנחנו באמת הולכים לכבוש רצונות זרים כדי לתקן אותם. "זרים" הכוונה לרצונות האגואיסטים שלנו, שהם מאד קרובים לי, שאני אוהב אותם, על ידם אני נהנה מהחיים.

שמואל: אנחנו לא רוצים להתנתק מהם. מי רוצה לקום בשלוש בבוקר ללמוד קבלה?

אז מהי המלחמה נגד מדיין? המלחמה הפנימית של האדם. ואם היינו עושים כך, מבחוץ היה הכול משתנה בהתאם לזה, כי העולם שלנו הוא העתקה מהמצב הפנימי שלנו.

שמואל: היינו במלחמה האחרונה בעזה, מריחים באוויר את הסבב הבא.

זה ברור, כן.

שמואל: לאן אנחנו צריכים לכוון? חס וחלילה שלא תפרוץ מלחמה, אבל איך אנחנו צריכים לכוון את עצמנו להיות מוכנים למלחמה הבאה?

אסור לנו לחכות למלחמה חיצונית, אנחנו צריכים לעשות את המלחמה הפנימית. אין שום בעיה לתקן את עצמנו, יש לנו לזה את כל התנאים, ובזה אנחנו לגמרי הורסים את השורש הרוחני הזה של מלחמה. ממש, אני אומר לך, זה ברור לי כאור היום. הכול בידיים שלנו, רק אנחנו היחידים בעולם שיש לנו יכולת לעשות כך.

שמואל: אני מדבר עם אנשים ואני אומר להם יש לנו תפקיד, יש לי תפקיד. אני לא יודע מהו, אבל אני מרגיש שיש תפקיד, אני מחפש מהו. אולי בפרשת השבוע אמצא את התפקיד שלי, אני מחפש. אבל אתה בא לאנשים ואומר להם "יש לנו תפקיד", "יש לנו ייעוד", והם עונים לך, איזה תפקיד יש לנו, איזה ייעוד? על מה אתה מדבר בכלל?

כן, ברור. אבל תשמע מה שאומרים האנטישמים, כך הייתי אומר להם. תשמע מה שאומרים האנטישמים.

שמואל: בסדר, אבל זה היה ותמיד יהיה.

כן, אבל מה הם אומרים? הם אומרים שאני אחראי על כל דבר שקורה בעולם, שאני גורם להם רע, שאני מסדר את כל העולם, מסובב אותו ככה סביב האצבע שלי. איך יכול להיות? אבל כך הם אומרים. זאת אומרת, הם מפחדים מאתנו. הם אומרים שאנחנו יותר חזקים מהם, שהם תלויים בנו. זה מה שהם אומרים, שיש אומה שמקלקלת את כל האנושות, מקלקלת את כל העולם, מביאה לצרות.

שמואל: אלה פחות או יותר הדברים שאמר המן לאחשוורוש.

בסדר, זה מדורי דורות. באמת יש להם הרגשה שיש בנו כוח, שאנחנו אחראים.

שמואל: ואנחנו לא מודעים לו.

זה לא חשוב.

שמואל: לא רוצים להיות מודעים לו.

זה מילא, זה לא חשוב. זה כמו שאתה מסביר לילד קטן שלא מודע למה שהוא עושה. יש בנו כוח, עד ייחודיות, שאנחנו ממש מסובבים את העולם. רק תראה מה שהאנטישמים אומרים, האם זה לא מספיק לך כדי לחשוב שבאמת יש כאן איזה כוח?

שמואל: אולי הם צודקים.

לא רק זה, הם אומרים את זה בכאב גדול מפני שהם לא יודעים מה לעשות.

שמואל: אנחנו בבחינת הילד הסורר, שלא מוכן לצאת לתפקיד, לקחת את המטלה שמוטלת עליו, ואומר "אני לא רוצה לעשות את זה."

אז תשמע קצת מה הם אומרים, אולי לא תסכים עם זה, אבל תנסה לחקור את הדברים.

שמואל: כשאתה אומר "תשמע", מי ישמע? ההנהגות סגורות.

לא, למה ההנהגות?

שמואל: אז מי, אני?

העם, כל האומה.

שמואל: העם, האומה, מה?

כן. בוא נחקור את התופעה הזאת, מה אנחנו עושים בעולם, מה תפקידנו, מה עשינו? תראה מה עשינו, מה לא עשינו, בכל מקום, אנחנו, בכל חור, אנחנו, ובכל נישה, אנחנו. מה קורה בעולם בלעדינו? למה? מה קורה כאן? באמת יש כאן תופעה שהיא מחוץ לטבע.

קח את הסינים, יש מיליארד וחצי סינים. הייתי עכשיו בסין, הלכתי דווקא למקומות שיש בהם קהלים גדולים של סינים, ולא הרגשתי שהם מפריעים לי. אתה יודע, הם כאלו שכשאתה נמצא ביניהם, זה כמו שאתה יוצא לשדה פרחים, אתה הולך, ולא מרגיש הפרעות. לא הרגשתי שום הפרעה, כאילו הייתי במקום שומם.

שמואל: אבל נראה אותך עומד בתור לסופר, עם עוד עשרים ישראלים.

עשרים ישראלים, זה לא.

שמואל: מה אתה אומר, כך הסינים?

כן. אני אומר לך, הייתי גם בבייג'ין וגם בשנחאי, נסעתי ברכבת המהירה והלוך וחזור, איפה לא הייתי. אתה לא מרגיש, חוץ מהקבוצות של הישראלים שמטיילים, שאותם אתה שומע כבר מקילומטר.

שמואל: אבל אם לא היו את הקבוצות של הישראלים, לא היית שם לב לכך שהסינים כל כך מסודרים.

אתה יודע, זה משהו, יש הבדל כל כך גדול בין מה שאנחנו, ומה שהם.

שמואל: נניח שעכשיו תגיד לישראלי הממוצע, בואו נהיה כמו הסינים, לפחות בדבר הזה, כשאנחנו בתוך אזור של מרחב ציבורי, שלא ניתקל אחד בשני.

לא, האגו שלנו לא ייתן לך רגע מנוחה. אז אם אנחנו נשמע נכון את מה שהאנטישמים אומרים, ונתחיל לחקור את השורש, אנחנו נגיע לאמת.

שמואל: פה צריך טיפול שורש.

שבאמת אנחנו מיוחדים, ואנחנו גורמים רע לכל המציאות, לכל העולם, לכל האנושות, וכדאי לנו לדעת איך אנחנו הופכים את הרע הזה לטוב.

שמואל: כדי להפוך את הרע הזה לטוב, צריך להרוג את מה?

להרוג את היצר הרע שבנו.

שמואל: האמת, תמיד חשבתי, שבעצם למי אומרים "לא תגנוב"? לגנבים. אם אתה לא גנב, אז לא צריך להגיד לך לא לגנוב. אתה יודע שאתה לא תגנוב. מה פתאום שיגידו לך לא לגנוב? רק לאומה של גנבים אומרים לא תגנוב, לא תנאף, לא תרצח, נכון? אחרת, למה לתת חוק כזה?

נכון, אז אחרי המלחמה במדיין, אנחנו מתחילים לחשוב על בניית בית המקדש.

שמואל: רגע, לפני שאני בונה את בית המקדש.

לפני מחלקים את ארץ ישראל.

שמואל: זה הכול בתוכי, ארץ ישראל זה בתוכי?

ארץ ישראל זה נקרא הנשמה המתוקנת.

שמואל: שלי?

כן.

שמואל: ולכל שבט יש את הנחלה של עצמו?

ועכשיו אתה מתחיל לראות את המבנה, את הטקסטורה של הנשמה המתוקנת.

שמואל: שהיא בניית בית המקדש.

ואיך אתה מסדר את כל החלקים שלה כך, כדי שאתה תגלה בכל כולה, בכל הרצון האחד הגדול. כי כל הרצונות הפרטיים כולם יהיו מכוּונים למקום אחד. לְמה? לגילוי כוח השפעה ואהבה הדדי, שזה נקרא "בורא".

שמואל: גילוי כוח השפעה ואהבה הדדי.

כן, בין כולם.

שמואל: לא מזמן דפקתי את האצבע בדלת, וכל הגוף בא לעזרת האצבע. אתה מרגיש מהקצה של השיער עד קצה האצבע. זה כדי להגיד לך איך הטבע פועל.

שהכול אינטגרלי.

שמואל: בדיוק. יד ימין לא אמרה, "זה לא מעניין אותי, זה בכלל ביד שמאל, אני לא סובלת את יד שמאל".

מצידי תחתוך אותה.

שמואל: תוריד את האצבע, למה אתה צריך חמש אצבעות, היום צריך רק אצבע אחת. עוד מעט יהיו אנשים רק עם אצבע אחת, וגם זה רק במחשבה, כי יזיזו עם האף את התמונות שעל המסך הדמיוני. אבל זה לא יקרה, כי כל הגוף פועל כדי לעזור לאצבע.

כן.

שמואל: וכשזה יוצא החוצה, לתכונות הפנימיות, זה פועל בדיוק ההיפך, וזה הבבל.

זה אותו דבר. מה שאתה רואה זה את הנשמה שלך, שיש בה שבעה מיליארד אנשים, דומם, צומח, חי, מדבר, כל היקום, וכך נראית לך עכשיו הנשמה שלך. האם יש לך קשר עם החלקים האלו?

שמואל: לא.

תתחיל לקשור אותם יחד, ואז תראה איך הכול מתקבץ לכלי אחד, לרצון אחד, ובו אתה מגלה את הקיום הנצחי שלך.

שמואל: אני מקווה שאני מבין את זה לחלוטין, זה תמיד מסתבך עם זה שאתה מכניס את הכוח העליון, את י-ה-ו-ה, את אותו בורא, ואז זה ישר מתכייל על תחנה מאוד מסוימת.

לאיחוד.

שמואל: את זה אתה ואני אומרים, בשביל לאחד משהו. כשאתה מדבר עם כל אותן שבעים אומות עולם, כלפי חוץ, עם הזולת, אז הוא ישר אומר, "נכון, האנטישמים מדברים כך", אבל הוא לא רואה את החיבור בין זה לבין המעשה, והוא זה אני שלא רואה את זה.

כן. האדם לא יכול לראות דברים כאלו מיד. אני זוכר שכשהתחלתי ללמוד את חכמת הקבלה, במשך חודשים רבים לא שמעתי בכלל מה הם מדברים, זה היה רק מאוד מסקרן, אבל להבין מה מדברים, להתחיל לצייר מזה איזו תמונה, מפה, מערכת השפעה, קבלה, כל מיני עולמות, ספירות, פרצופים, נשמה, הקשר בין העולם העליון לעולם שלנו, איך הם משפיעים בצורה הדדית זה על זה, אני לא יכולתי לחבר את הדברים האלה יחד. לא הבנתי איפה הנשמות, איפה העולם שלנו, מה הקשר בין גוף לנשמה. היו לי שאלות כאלו, ואני זוכר שעברו חודשים עד שהתחלתי להבין.

שמואל: אני מנהל רומן כבר מספר שנים עם חכמת הקבלה, עם הקבוצה ועם החברים פה, נכנס ויוצא, זה לא עזב אותי.

אתה משתדל לברוח. כשאתה מרגיש שזה עומד לקרות, שייקחו אותך ויקשרו אותך בידיים, אז אתה מקדים ובורח. יש פחד להיכנס יותר מידי.

שמואל: יכול להיות שזה פחד, אבל זה מורכב מכל כך הרבה דברים. אני שואל את השאלה הזאת ואני לא לבד, כל שאלה שיש לי זו מין פריבילגיה כי היא משפיעה על עוד קבוצה של אנשים שאני מרגיש אחראי להם, ואני יודע שאני רוצה לקבל את האישור שלהם. למרות שאני אומר שאני יודע מה אני עושה, הם לא רואים את הקשר של הדבר הזה. אבל אתם בחוכמת הקבלה, במסע הזה לארץ ישראל, איפה אתם נמצאים היום? אם אני רוצה לבוא ולהצטרף, איפה אתם נמצאים, במדבר פינת מטות?

אנחנו נמצאים במקום שאתה יכול להגיע ולהצטרף אלינו, אבל איפה אנחנו נמצאים אני לא יכול להגיד לך. אני יכול להגיד לך מה המקום שאתה מגיע אליו ומצטרף אלינו, זה קבלת התורה. אתה לא יכול להיות אחרי זה, כי אתה צריך לעבור את כל הדרך, אבל במעמד של קבלת התורה, אנחנו מקבלים אותך, עוזרים לך, ואתה נכלל בינינו.

שמואל: קבוצת בני ברוך נמצאים למרגלות ההר?

כן, שם אנחנו נמצאים תמיד. זה לא חשוב שאנחנו גם מתקדמים.

שמואל: כן. אז אנחנו ניפגש שם.

שם אנחנו ניפגש.

(סוף השיחה)