"סיפור רוחני"

אברהם במצרים

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 13.12.10 – אחרי עריכה

ערן: ברוכים הבאים לתוכנית "סיפור רוחני", תוכנית שבה אנחנו מבררים את משמעותם האמיתית של סיפורי התנ"ך, בעיקר סיפורי התורה, ומה זה אומר לגבינו. היום נדבר על אברהם שיורד למצרים. מדובר באברהם אבינו, כשהוא עדיין נקרא אברם בתחילת פרשת "לך לך". אנחנו תמיד מדברים על אברהם שהבורא אמר לו ''לך לך לארץ אשר אראך'' והוא הולך ועוזב את כל מה שיש לו.

לא, הוא לא עוזב. הרמב"ם כותב שכשאברהם עוזב את בבל והולך לארץ כנען, הולכים איתו כמה אלפי אנשים. "בית אברהם" זה לא סתם משהו, אברהם היה איש גדול, כהן גדול בבבל, וקרוב למלך נמרוד ולכל השליטים שם. הוא לא היה סתם מישהו שהכין פסלים בתנור ומכר אותם בשוק כעסק קטן, אלא הוא היה כהן, ממש אידיאולוג של בבל. ומתוך זה שהיה עוסק באידיאולוגיה של בבל, באגו הזה "לבנות מגדל שראשו בשמיים'', הוא נכלל מכל הרעיונות האלו. ולכן, כשהגיע לעומק הדברים, הוא הבין שכל הדברים האלה באו אך ורק כדי לגלות את האפסיות שבהם, שצריכים להתעלות מעל הגובה של ''בבל'', מעל האגו. שהתקדמות לא יכולה להיות כשאנחנו עובדים לאגו עצמו.

הוא השיג את זה, זאת אומרת הוא הלך למעלה מהאחרים, עם כל הכוחות שהיו בבבל הוא חקר את העניין. כתוב שהוא חיפש לדעת מה קורה עם העם הזה ועם האנשים שמגיעים אליו, עם שאלות ועצות כמו לחכם. ומתוך זה הוא התחיל לגלות שיש כאן תהליך מיוחד וכולם נמצאים בתוך התהליך הזה כדי לגלות שממשלת בבל, המלכות הזאת של בבל, היא אך ורק כדי להתעלות מעליה.

אברהם גילה שכל האגו הבבלי הזה שכל כך עולה יש לו סיבה ומטרה, כדי להעלות את האדם מעל האגו בסופו של דבר, וכשהוא התחיל לפרסם את הידיעה הזאת בין הבבלים הצטרפו אליו כמה אלפים כותב הרמב"ם, והלכו יחד איתו. לכן "בית אברהם" שהלך מבבל לארץ כנען זה היה משהו גדול.

ערן: זה לא הדימוי הזה שלו ואשתו ואבא שלו והאחיין ושני חמורים, זה לא מה שהיה שם, גם מבחינה היסטורית.

לא. גם מבחינה היסטורית זה היה מעבר מאוד מאוד מאסיבי של הרבה אנשים, אלפים שהלכו עם הצאן, עם הכלים שלהם, עם הכול, ממש כך התקדמו, וזו דרך לא קצרה, באותם הזמנים אלה היו מרחקים גדולים.

"ארץ" זה רצון, וכשהוא עלה מבבל לארץ כנען, זו עדיין היתה ''ארץ כנען'', שאין לה צביון עתידי עדיין. זה לא מובן, אתה נמצא עכשיו בארץ שאני אתן לא לך אלא לבניך, זאת אומרת, בעתיד.

ערן: הוא אומר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", ואז הוא בונה מזבח.

למה לזרעך ולא לך? מפני שאברהם זה עדיין לא כוח שיכול להיות בתוך הרצון הזה, שיכול לעבד ולהתקדם עם הרצון הזה לקראת דבקות בבורא, שזו המטרה, אלא רק לזרעך. איך זרעך? אחרי שיהיו במצרים, אחרי שיקבלו עוד תוספת אגו ועוד כוחות שיצטרפו אליהם, הכוח שלהם יכלול לא רק את אברהם אלא גם את יצחק ויעקב, קו שמאל וקו אמצעי, שיהיו גם כנגד ישמעאל ועשו, והם יתגברו, ויהיו עוד הרבה כוחות מסביב, שניים עשר בני יעקב וכן הלאה, ואז יהיה מכלול נכון ומספיק כוח כדי לרכוש את הרצון הזה שנקרא ''רצון לבורא'', "ארץ ישראל" רצון ''ישר-אל'', ארץ זה רצון, וישראל זה ישר-אל, שאיתו אפשר להתקדם. עם כל המכלול הגדול של הכוחות זה כנגד זה, חיוביים ושליליים כאחד, תוכל להתקדם ובסופו של דבר כשאתה מסדר את כולם נכון, אתה מקבל כוח אחד הדומה לבורא.

ערן: כלומר אותו אדם, אותו כוח, מגלה את הארץ הזאת שהיא רצון ויודע שהוא יוכל להגיע אליו. האם הרצון הזה עדיין לא ברור כי עדיין אין לו את השם ישראל?

הוא לא ברור. חסר לו עכשיו אגו כדי להוליד את ההמשכיות שלו, ואת האגו הזה אפשר לקבל רק ממצרים.

ערן: מיד אחרי שהוא בונה שם מזבח וקורא בשם ה', כתוב "הלוך ונסוע הנגבה", פתאום "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה".

מה זה הרעב בארץ? שהוא לא יכול להתקדם יותר ברצון הזה.

ערן: אבל הבורא קורא לך ומתגלה אליך ושולח אותך.

אני מרגיש דחף מבפנים שאני צריך להתקדם. אני מתקדם ומגיע מהמצב שלי למצב הבא. אני רוצה לגלות מה מהות החיים שלי, בשביל מה אני חי, לאיזו מטרה אני צריך להגיע, מה בכלל קורה כאן בעולם, איזה כוח כללי מנהל את העולם, לאן הוא מוביל אותנו. כשאני מגלה את הדברים האלה אני פתאום מגלה ''ריקנות''. כמו שעכשיו אתה מגלה בכל העולם, כל העולם עכשיו נמצא בדפרסיה, בריקנות, במשבר.

ערן: אבל פה מדובר על אדם שגילה רוחניות.

מדובר על אדם כמונו שנמצא במצב מיוחד, שהוא רעב ברצון שלו, זה נקרא "רעב בארץ". ארץ זה רצון, בתוך הרצון שלי אני לא מגלה שאני יכול להחיות את נפשי. אין לי בשביל מה ואין לי לאן, אין לי למה.

ערן: הבורא שלח אותך למקום שאליו אתה צריך להגיע ושם אתה צריך להיות. היה גילוי, הוא מקים מזבח לכבודו ושם אומר לו לאן ללכת, ואז נאמר שיש רעב בארץ והוא יורד למצרים.

ודאי שהבורא מוריד אותו למצרים וללא ספק הירידה למצרים היא לצורך עליה, לצורך קבלת אגו נוסף, כי בלי אגו אנחנו לא יכולים להתקדם. מה זה רצון שאין בו במה להחיות את עצמו? אני לא יודע בשביל מה לחיות, בשביל מה להתקיים, מה יש לי מזה, הכול ריק ותפל. בצורה כזאת אני לא יכול להתקדם, אני חייב רצונות גדולים אגואיסטים ואיתם אני מתקדם, זה נקרא "עזר כנגדו", ואין לי מאיפה לקחת. לכן הירידה למצרים היא לצורך עליה, כך הובטח לאברהם קודם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", ולכן ישנה ''ירידה למצרים'', כל האבות יורדים למצרים.

איך תיקח חומר דלק, דחף להתקדם אם לא ממצרים, מהאגו הגדול? פרעה מסמל לנו את כל האגו הכללי שיש בבריאה, שאם אנחנו מתקנים אותו אז אנחנו מגיעים לבורא. הוא האחוריים, העורף של הבורא.

קליפ: "י ויהי רעב, בארץ; וירד אברם מצרימה לגור שם, כי-כבד הרעב בארץ.  יא ויהי, כאשר הקריב לבוא מצרימה; ויאמר, אל-שרי אשתו, הנה-נא ידעתי, כי אשה יפת-מראה את.  יב והיה, כי-יראו אתך המצרים, ואמרו, אשתו זאת; והרגו אתי, ואתך יחיו.  יג אמרי-נא, אחתי את—למען ייטב-לי בעבורך, וחיתה נפשי בגללך."

ערן: לא רק שהוא יורד למצרים, זו גם התנהגות לא מוסרית, כלפי אשתו.

אני לא יודע לגבי מוסר, היום המוסר כזה, לפני עשרים דורות זה היה אחרת. בשביל מה לנו לדבר על מוסר? אנחנו נדבר על העניין. לפי הפשט אתה אף פעם לא יכול לצאת מזה, אתה מתחיל להתבלבל. יש מוסר שונה לכל אחד ובכל תקופה בהיסטוריה המוסר הוא דבר שאפשר למשוך אותו לאן שאתה רוצה.

אנחנו מדברים על העניין עצמו, כשהאגו שלנו רואה שהוא יכול ליהנות על ידי כיוון מיוחד שנקרא "שרה", אז הוא נהנה. וזה נקרא שפרעה מאוד מעוניין בשרה, כי מה זה נקרא "יפת תואר"? שאני יכול על ידה להשיג מילוי.

ערן: מי זו ''שרה''? שרה זו אשתו.

זה חיסרון, כיוון שחסר לפרעה, לאגו שלנו, כדי להשיג משהו. ''פרעה'' זה הרצון הגדול, אבל לאן אני רוצה, מה אני רוצה? אני לא יודע מה לרצות. אני רוצה משהו, אבל על ידי מה, באיזה כיוון, על ידי איזו חכמה, על ידי איזה חיסרון מיוחד אני משיג איזה דבר גדול בחיים שנקרא ''יופי'', שנקרא אושר. את זה שרה מוסיפה, ''שרה'' זו כוונה על הרצון שנקרא ''פרעה''.

ואז פרעה מבין, שאם הוא יהיה ב''להשפיע על מנת לקבל'' מזה הוא יהנה, מזה הוא יחיה. ב''לקבל על מנת לקבל'' הוא כבר מיצה את עצמו, אין לו יותר חיים, גם לפרעה. אמנם יש מה לאכול, אבל ''שרה'', כוח ההשפעה שנכנס לכוח הקבלה, נותן לו הזדמנות להתחבר עם האחרים ועוד להוציא מהם את האושר הגדול.

האגואיסטים נמצאים באותו מקום, כל אחד אגואיסט, כל אחד סוגר את עצמו. פתאום אחד מהם מתחיל לקבל את ''כוח שרה'', ואז הוא חושב, אולי אני אתחבר עם האחרים כדי להשפיע להם כביכול, אני אסובב אותם כך שאני אנצל את כולם. בוא אני אתחבר איתך, בוא תראה, אני אתן לך את זה ואת זה, הוא מתחיל להיות ערמומי, על ידי זה הוא מנצל אותו, ואת השני והשלישי.

"כוח שרה'' הוא כוח השפעה, בכל זאת זו אשת אברהם מצד אחד, ומצד אחר הכוח הזה נכנס ומתחבר ל''פרעה'' שזה האגו הכללי. פתאום אדם שהוא אגואיסט גדול מקבל שכל איך לנצל את האחרים, איך להתחבר איתם, איך לעבוד איתם, לעשות עליהם מניפולציות.

אברהם לא מסוגל לזה, כי אברהם הוא כוח השפעה בלבד. ''שרה'' זה כוח לקבל, כי זאת אישה, זו נוקבא זה נקב, זה רצון של אברהם. אברהם זה "כוונה על מנת להשפיע", שרה זה ''רצון להשפיע''. רצון שהוא להשפיע, ורצון לקבל שהוא פרעה, הרצונות בעצמם יכולים להתחבר, ואז רצון להשפיע, השפעה של שרה וקבלה של פרעה יכולים לעבוד יחד.

ופרעה רואה, איזו הזדמנות יש לפניי, אני לוקח עכשיו את האידיאולוגיה הזאת, להשפיע לאחרים, כמו כל יפי הנפש האלה שאומרים ''בוא נתחבר''.

ערן: גם פוליטיקאים אומרים את זה, צריך לעשות ביחד.

תראה מה שאומרים היום אפילו באיסלם, נתחבר, אנחנו רוצים שכולם יהיו כך, תבואו.

ערן: אבל בסוף פרעה אומר, יש לי פה צרות בגלל הסיפור הזה, ''תלכו מפה''.

כי הוא מגלה שכל מה שהוא ירוויח ילך לאברהם, כי שרה נמצאת תחת אברהם. ואז הוא יאבד את כל מה שירוויח בכוחות שלו עם כוונה של שרה, ולזה הוא לא מסכים. הוא אומר "לכו מפה'', האדם מתחיל להבין בתוכו שהוא צריך לצאת.

אבל ביני לביני בשביל מה ירדו? כדי לקבל מפרעה את ההבחנה הזאת שעם הכוח האגואיסטי אי אפשר יותר להיות, וחייבים להתעורר ולהמשיך עם הכיוון של יצחק. גם בלי זה אי אפשר להמשיך.

ערן: האמירה של אברהם לשרה "אל תגידי שאת אשתי, את אחותי", מופיעה גם בסיפור עם אבימלך. מה זה אומר?

"אחות" זה נקרא שאיתה אני רוכש חכמה. "אומר לחכמה אחותי את". קודם כל היא באמת אחות, אם אנחנו מדברים על זה שהם נמצאים בכיוון אחד, ויצאו משורש אחד, אז זו באמת אחות. אבל ההבדל בין אחות ואישה הוא ש"אישה" נקרא שהיא שייכת רק לו, הכיוון הזה, החיסרון הזה שייך רק לו, ו"אחות" נקרא שהיא שייכת לכולם חוץ ממני, ולכן הן הפוכות זו לזו.

הוא מגלה שעם שרה, בצורתה הנוכחית, הוא לא מסוגל לעשות כלום, החיסרון הזה הוא לא מספיק כדי להוליד משהו, ולכן בשבילו היא כבר לא אותו רצון שאפשר לעבוד איתו. ולכן היא הופכת להיות מאישה לאחות. הוספת ''כוח פרעה'', שוב הופך אותה לבעלת חיסרון, ''אישה'', ואז אפשר להוליד את המדרגה הבאה.

אם אנחנו מדברים על בני אדם שום דבר בתורה הוא לא מוסרי ולא יפה. כולם מוכרים, כולם משוחדים, כמו ספור נעמי ובועז, מה שלא תגיד, מאיפה יצא בית דוד ועוד.

ערן: זה באמת לא ברור.

תפסיק לחשוב על התורה כמו על איזה סיריאל דרום אמריקאי.

ערן: אבל לא כולם מגיעים לאותן התגלויות רוחניות.

נכון. אבל אדם חייב לדעת שזה אמת וכל היתר זה שקר, כי זה מביא אותנו ממש לבלבול, לשקר.

ערן: אנחנו אלפיים שנה בתוך השקר הזה.

אבל לא כולם, ישנם אנשים שמבינים. אני לא מדבר על כל העולם, אני מדבר על ישראל, אז יש בישראל כאלו שכן מבינים.

ערן: האם יש אנשים שידעו שמדובר בסיפור הפנימי של האדם?

לפחות כמוני ודאי שיש עוד. אני גם מכיר.

ערן: בבתי הספר זה איום ונורא.

מה אתה רוצה?

ערן: כי מה תלמד? מה תלמד את הילד?

לפי החינוך הקבלי, אסור להגיד לילד דבר שקר שזה פשט, כמו שאנחנו חושבים שזה פשט. לפי התורה זה לא פשט. לפי התורה פשט, רמז, דרוש, סוד זה בצורה הפוכה. אדם שנמצא ורק מרגיש את העולם הזה, נמצא בסוד, כי בשבילו הכול סתום, סגור זה סוד. ואחר כך הוא מתחיל ומגיע לדרוש, אחר כך לרמז ורק אחר כך לפשט, שהכול פשוט ונפתח. זה הפוך, זה נקרא "דעת תורה הפוכה מדעת בעלי בתים".

ערן: זה באמת מעניין, הגישה הזו היא באמת גישה מהפכנית לגבי העניין הזה.

ואותו דבר כלפי כל האבות והאימהות שלנו, ובכלל כל הגיבורים האלה, אם אתה מוריד אותם לרמה הגשמית.

ערן: זה איום ונורא.

קח את שמשון הגיבור, איזה גיבור? שופט בישראל הולך אחרי איזו זונה ונכנס למערבולת, ואז הם עשו לו משהו והוא הורג את כולם. מה זה? וגם למה להרוג את כולם? כי נכנסת ולא הצלחת עם הזונה? הסיפורים הם כאלה שאתה לא יכול להצדיק, מסובבים אותם כך אלף פעם כדי להצדיק או לעשות משהו.

גם תראה מה שאומר כל העולם. מצד אחד כל העולם מקבל את זה כסיפור קדוש, אבל מצד אחר הוא אומר, מה קורה בכלל? אנשים הורידו את התורה וזה כל האסון שיש לנו, שבמקום להשתמש בה כמאור המחזיר למוטב שטמון בה, שרק את זה אנחנו צריכים, אחרת לא היו נותנים לנו אותה, אחרת אסור היה להשתמש בזה, במקום זה אנחנו עושים מחקרים, דוקטורטים ומה לא.

קליפ: "יד ויהי, כבוא אברם מצרימה; ויראו המצרים את-האשה, כי-יפה הוא מאד.  טו ויראו אתה שרי פרעה, ויהללו אתה אל-פרעה; ותקח האשה, בית פרעה.  טז ולאברם היטיב, בעבורה; ויהי-לו צאן-ובקר, וחמרים, ועבדים ושפחת, ואתנת וגמלים.  יז וינגע יהוה את-פרעה נגעים גדלים, ואת-ביתו, על-דבר שרי, אשת אברם.  יח ויקרא פרעה, לאברם, ויאמר, מה-זאת עשית לי; למה לא-הגדת לי, כי אשתך הוא.  יט למה אמרת אחתי הוא, ואקח אתה לי לאשה; ועתה, הנה אשתך קח ולך.  כ ויצו עליו פרעה, אנשים; וישלחו אתו ואת-אשתו, ואת-כל-אשר-לו."

לפני כן היא הייתה כאחותו, הוא לא היה יכול להשתמש בה. אחרי שהיא קיבלה תוספת מפרעה, קיבלה רצון מפרעה, שוב הוא יכול להשתמש בה, שוב היא הפכה להיות אשתו.

ערן: חזרה להיות אשתו.

אשתו זה הרצון שבאדם. הוא יכול להשתמש בו, או לא יכול, להשגת מטרת הבריאה. זה מה שקורה. אם הוא לא יכול להשתמש בו, זה נקרא "אחותו", כשיכול להשתמש בו, הרצון נקרא "אשתו".

ערן: אז כשהוא יורד למצרים, הוא רואה שאם הוא ילך לאגו שלו, הוא לא יוכל להשתמש באותו שלב באותו רצון?

גם לפני זה הוא לא יכול היה להשתמש, לכן יש רעב בארץ, רעב ברצון. הוא לא יכול לעשות יותר כלום, לא יכול להתקדם הלאה. באותו מצב כשהוא מגיע לארץ כנען, הוא רואה שהלאה אין לו כאן חיים.

ערן: על אף שהבורא מתגלה אליו.

הרצון הוא נכון, אבל חסרים תיקונים.

ערן: הוא מגלה מקום שנקרא בית אל.

נכון. אבל איך להשיג את הבית אל הזה? האם להשיג אותו, כאבן? כמקום?

ערן: "ויסע אברהם הלוך ונסוע הנגבה", זאת אומרת, הוא הולך וחוזר לנגב, ככה זה נראה.

נניח. נפרש את זה פעם.

ערן: קראתי שהזוהר כותב שמצרים דומה לגן עדן.

מצרים היא מרכז העולם. כל הרצונות, כל ההתפתחות, הכול זה מצרים. כל עוד בני ישראל לא הגיעו לארץ ישראל, מצרים הייתה מרכז העולם. הם לקחו מהמצרים את כל הכלים שלהם, את כל הרצון הזה, וקידשו את זה במצב שנקרא "מדבר סיני" ובנו אחר כך מהרצון הזה שנקרא מדבר, את ארץ ישראל, רצון ישר-אל. את כל הכוחות האלה שאיתם יצאו ממצרים ואת כל הכוחות שנמצאים במדבר, הם עיבדו ועשו מהם רצון א-ל, ארץ ישראל, ואז הגיעו גם למצב שבנו את בית המקדש.

ערן: אם נחזור רגע לדימוי של הכוחות, בתוך התהליך הרוחני אני עובד על עצמי כל הזמן, אני עובד על האגו שלי, אני עובד על פרעה?

אחרת אתה לא עובר מאות לאות, לא רק ממילה למילה, בתורה. אות זה סימן, אתה צריך לגלות בכל אות את המצב הפנימי שלך, זה כמו סיסמה. ואז כל אות היא כמו קוד, ואנחנו מתקדמים ומתקדמים בקודים האלה, בסיסמאות האלה, בצורות האלה, וכך אתה צריך להשוות את עצמך עם כל מה שיש. עכשיו אני נמצא במילה הזו, עכשיו אני מסדר את כל הכוחות שלי לפי המילה הזו, וכך אני מתקדם מתחילת התורה עד סופה.

ערן: ואני מרמה את עצמי בתוך התהליך הזה?

למה מרמה? את עצמי אני לא יודע.

ערן: את פרעה?

עכשיו אמרת נכון. את האגו שלך אתה כל הזמן מרמה.

ערן: כי עם הפרעה באמת קל להזדהות, בוא נגיד בעולם הזה, כי הוא המלך.

לא לנצח. אתה לא מסוגל להזדהות עם פרעה לנצח. אתה יכול לשחק עם האגו עד שמיצית אותו.

ערן: כן, זו ההתקדמות. אז אתה בעצם מנצל את האגו שלך לצורך ההתקדמות?

נכון, ואחר כך אתה רואה שאתה לא יכול, שאתה חייב לצרף כאן כוונה על מנת להשפיע, ולעבוד מעל האגו. ושהאגו ישמש לך עזר כנגדו, כחומר דלק, אבל ההתקדמות היא למטרה אחרת לגמרי, הפוכה מהאגו.

כי כל הרצון הגדול הוא בכל זאת מעל הטבע, והבורא הוא בצורה הפוכה מפרעה, שניהם הפוכים זה מזה. והפרעה היה אך ורק כדי להצטרף על ידי כל העוצמה שלו לשרה ולעזור לאברהם להמשיך עד גמר התיקון.

ערן: אז לא לעשות שום דימוי גשמי מכל הסיפור הזה?

לא, זה מוטעה, לא נצא מזה. נקווה שכולנו יחד.

ערן: סיפור רוחני, אברהם יורד למצרים, סיפור שנראה לא ברור מקבל הסבר ונהיה ברור. עד כאן "סיפור רוחני" שלנו להיום. הצטרפו אלינו לעוד תכניות, תודה לכם.

(סוף השיחה)