ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 16.08.22- אחרי עריכה

דודי: נושא השיחה הראשון, 82 שנה עברו מפטירתו של ולדימיר ז'בוטינסקי מאבות הציונות, אותו מציינים ומכבדים. בגין אמר שיום לכתו חייב להיות יום של חשבון נפש לכל אחד ואחת מאיתנו. והשאלה הראשונה שהיינו רוצים לדעת, האם שמעת מהמורה שלך, מהרב"ש, התייחסות כלשהי על האיש, על הדמות?

הרב"ש כיבד את כל אבות הציונות מפני שבעצמו היה ציוני, ודאג ליציבות של מדינת ישראל ולשלום המדינה ומאוד שמח בחגים של מדינת ישראל. לא בצורה פומבית לפני כולם, אבל כמו שלבעל הסולם היה כתוב על הסכין של שבת "מדינת ישראל" והיו לו עוד סימנים כאלה, שהיום זה נראה מוזר איך יכול להיות דבר כזה, אבל אז היתה אווירה קצת אחרת.

דודי: למה מקובלים העריכו את אבות הציונות?

כי זו התקרבות, זה סימן למדינה, סימן לעצמאות, סימן לחיבור של העם וזה הכול עוד צעד אחד גדול לקראת התיקון.

דודי: מבחינה מדינית, מטרת הציונות לפי ז'בוטינסקי הייתה ליצור את מדינת היהודים, כלומר מדינה עם רוב יהודי על שני עברי הירדן, האם זאת הצבת מטרה נכונה גם לימינו?

אני חושב שכן. אני חושב שאם אנחנו נציג את המטרה שלנו, של עם ישראל, בארץ ישראל, בחיבור הנכון בין כל פלגי העם ובחיבור בין כולם, זו תהיה דוגמה לכל האנושות, להגיע אחר כך לחיבור, בדיוק בדרך לגמר התיקון.

דודי: ז'בוטינסקי אמר, שכל מי שמפריע להקמת מדינת היהודים, אם יהיה זה עניין פרטי, אישי, או אפילו עניין של קבוצה, הוא חייב להרכין את הראש בפני הדגל היחידי, בפני צו האידיאל העליון והשליט היחיד שזה מדינת היהודים. האם כולם צריכים להרכין ראש מול הדגל האחד מדינת היהודים?

אני חושב שכן, אני מאוד ציוני לפי דעותיי, לפי האופי שלי ולפי הכול. אנחנו צריכים לראות את עצמנו כגוף שהולך לייצב יותר ויותר את עם ישראל בארץ ישראל.

דודי: מה קורה לנו מפיצול הדגלים, שכל אחד רוצה ללכת עם הדגל שלו קדימה?

זאת בעיה. זו בעיה שאותה התקווה לציונות, להיות בציון כולנו יחד, היא איכשהו מתפוררת. מאוד צר, אבל זה מה שיש. אנחנו אולי בנינו משהו טכני, צבא, ועוד כל מיני דברים, אבל לחזק את לב האומה, לחבר את כולנו יחד, את זה לא הצלחנו. וזה הכול מפני שאנחנו לא מחזיקים במטרה הסופית להיות "כאיש אחד בלב אחד". וזו בעיה. לא מלמדים את זה מספיק בבתי הספר, שחיבור צריך להיות למעלה מכל ההבדלים. לא כל כך מפיצים את זה בכל מעגלי התרבות, חוגי התרבות שיש בעם. אנחנו לא דואגים לזה, כאילו שגמרנו, יש לנו מדינה, יש גבולות, יש צבא ומספיק, אין יותר למה לדאוג. אבל הדאגה צריכה להיות דווקא אחרי כל זה, להשתדל להתחבר בלבבות.

דודי: אפשר להגיד ש"ואהבת לרעך כמוך" זה הדגל של מדינת היהודים?

וודאי שכן. אין יותר חוץ מזה.

דודי: אין יותר, זה הטופ?

זה הכול.

דודי: עוד דבר אמר ז'בוטינסקי, שאומנם אנחנו צריכים להתייחס בכבוד גדול לשאיפות הנעלות של בני דורנו, כמו פציפיזם וצדק החברתי, אבל לפני הכול העם צריך להעמיד מדינה יהודית יציבה וחזקה. זה סדר העדיפות שגם נכון לנו היום?

בוודאי. אנחנו רואים עד כמה שאנחנו מתפוררים, אם אנחנו לא מחזקים את הקשר בינינו בלב אחד.

דודי: מקסים גורקי, סופר ופעיל פוליטי רוסי, אמר על ז'בוטינסקי, שאולי התנועה הציונית הרוויחה מנהיג מרשים, אבל השפה הרוסית והספרות העולמית הפסידו סופר גדול מאוד. ז'בוטינסקי היה משורר, כותב, ואם אדם צריך לבחור בין כישרונות והעולם מאבד מזה משהו, למה הטבע והגורל מעמיסים על אדם אחד כישרונות שמספיקים לשניים?

זו כבר שאלה לא אליי אלא לכוח העליון, שככה מסדר את הדברים. אני לא כל כך הספקתי להכיר את כל כתבי ז'בוטינסקי ולא יודע אפילו כמה מהם תרגמו. לעברית אז לא הייתי יכול להגיע, אז לא נראה לי, אני לא יודע. אני גם לא יודע עד כמה לומדים אותו היום בבית הספר, באוניברסיטה, האם זה מקצוע חובה. נראה לי שלפחות הדגל שלו, הקריאה שלו, צריכים להיות מובנים וקרובים לכל אחד.

דודי: האם אמנות ואהבת העם יכולות לגור בכפיפה אחת ואפילו לגדל זו את זו? זאת אומרת מקובל יכול לעסוק גם בזה וגם בזה?

המקובל יכול לכלול את הכול, כי אצלו הכול שייך לשורש אחד רוחני, ולכן אין אצלו רע וטוב בשום צורה כמו שהאנשים הרגילים חושבים, אלא הכול נכון, אם זה גורם לחיבור בין בני אדם, להביא אותם לשורש אחד. ולכן המקובל לא מרגיש לא בנוח עם הנטיות שבבני האדם, רק שיהיו תואמים לחיבור.

דודי: הנושא הבא - היהודי שנלחם נגד ישראל הפך לאנטישמי.

חיים: במישיגן יש יהודי מבוגר שגדל כיהודי, עשה בר מצווה למד בבית ספר עברי וכן הלאה, אבל כבר תשע עשרה שנה הוא עומד כל שבת ליד בית הכנסת במישיגן בזמן תפילת השבת ומניף כרזות נגד ישראל. הוא מאמין שישראל גרמה לפיגועי אחד עשרה בספטמבר, הוא אומר שלישראל אין זכות קיום ושהארץ בין הירדן לים שייכת לפלסטינים. לאחרונה הוא עבר משלטים נגד ישראל לשלטים אנטישמיים כגון, "אמרו לא לשליטה היהודית", "הפסיקו להראות סרטים על השואה" - שהוא מכחיש שהייתה, ו"שימו סוף לעליונות היהודית בפלסטין". בנוסף ביום השואה הוא מניף שלטים למען שחרור של מישהו בגרמניה, שכתב ספר בשם "היטלר שהכרנו ואהבנו".

האם אתה יכול לתאר את התהליך שעובר אדם שגדל כיהודי, עובר את כל התהליכים שמחנכים אדם לתרבות הזאת, והוא הופך לשונא ישראל ובסופו של דבר גם לשונא יהודים בכלל, מבלי לשנות את דתו. מה קורה לו בפנים שהופך אותו לכזה?

אנחנו רואים הרבה אנשים כאלו. אני פגשתי אפילו אצלי, כאלה שבאו לדבר ולהצטלם, ששייכים לכל מיני ארגונים נגד ישראל. ואי אפשר לדבר איתם בהיגיון, כי כך הם מרגישים וזהו. ואם הם רואים שהם יכולים לצרף לעצמם אנשים, או דעות, או דוגמאות, אז הם עושים את זה בשמחה. מאיפה זה נובע? מהשורש שלנו. בכל יהודי יש שורש אנטישמי, כי אנחנו כלולים משני שורשים, שורש אחד הוא אגואיסטי והשורש השני שהוא לא שורש אלא נטייה קטנה, מחוברת לבורא האלטרואיסטי. אם אנחנו מפתחים את השורש שלנו האלטרואיסטי שמחובר לבורא אז אנחנו יהודים, מהמילה ייחוד. כי רק כוח אחד שולט בעולם. אבל אם אנחנו לא מטפחים אותו, אז אנחנו לאט לאט מרגישים איך השורש שלנו האגואיסטי מתפתח ומושך אותנו לכיוון ההפוך וזה מה שקורה.

חיים: אבל יש הרבה יהודים בעולם שגדלו כמוהו, קיבלו חינוך יהודי רגיל, ולא כולם נעשים כל כך אנטי ישראל ואחר כך אנטי יהדות בכלל. מה גורם לאדם להיות כך וללכת כל כך בכיוון הנגדי?

את זה אני לא יודע, זה שורש נשמה. וצריך מישהו להיות דוגמה למה שקורה לנו לפעמים, אז הוא דוגמה לזה.

חיים: אז אנשים כאלה משמשים לנו דוגמה שנלמד ממנה?

כן, בכל דור ודור פחות או יותר ישנם ולא אחד.

חיים: ומה השיעור שאנחנו צריכים ללמוד מזה?

שאנחנו צריכים להיזהר לא להפוך לאנטישמים בעצמנו.

חיים: איך עושים את זה, איך נזהרים מזה?

הולכים עד כמה שאפשר לקצה השני, להיות אוהבי ישראל, להבין מה זה נקרא "ישראל", מה זה נקרא "יהודי", איך אנחנו מטפחים את הדברים האלה, עד כמה שאנחנו צריכים להגיע לחיבור בינינו ומה תפקידנו בכל העולם וכן הלאה.

חיים: בהתחלה הוא לא ממש יצא נגד היהדות, הוא יצא נגד ישראל. אני שואל על יהודי כי הוא יהודי, האם כל יהודי ששונא את ישראל הוא בהכרח גם שונא את היהודים, או שיש פה איזו הבחנה?

כן ולא, אבל בדרך כלל כן. מי ששונא את ישראל הוא שונא יהודים, הוא שונא את היהדות, פחות או יותר. אנחנו רואים שבסופו של דבר כך זה נגמר.

חיים: האם זו מדרגה בשנאה, התפתחות בשנאה?

התפתחות שנאה יותר ויותר רחבה.

חיים: יהודי שנלחם נגד ישראל וגם נגד יהודים בכלל, הוא מרגיש שהוא צודק במאבק שלו.

כן, יש לו תמיכה פנימית וגם חיצונית, הוא הרי צועק לכולם ואף אחד לא יכול להגיד לו שום דבר בגלל חופש הדיבור. הוא חושב שהוא צודק והוא עוד מתגאה לפני כולם וחושב שכל אומות העולם גם תומכים בו, והוא מרגיש את עצמו חזק.

חיים: נכון, ברור מאוד שהוא מרגיש גאה, כמו שאתה אומר. הרבה פעמים אנשים כאלה מרגישים שדווקא בצורה כזאת הם מבטאים את היהדות שלהם.

כן, נראה להם שהם פועלים כדי לנקות את עם ישראל מכל הפסולת שעוד יש שם, וכך עם ישראל יהיה עם אמיתי.

חיים: אם כך, במה הטעות שלהם?

אני חושב שהם לא יודעים בכלל דבר על יהדות. זאת דוגמה לכך שאם אנחנו לא מבררים את מטרת היהדות, מטרת עם ישראל, בשביל מה הוא נברא ומה תפקידו בעולם, אז אנחנו מתדרדרים לכאלו דברים. אין מה לעשות, הרבה יהודים יכולים להיעשות כמוהו, כי סך הכול אם תדבר עם יהודים, אתה תמצא בהם רק אחוז קטן של אנשים שיודעים מה הוא עם ישראל, בשביל מה הוא קיים, ולמה צריכים לכבד ולטפח אותו.

חיים: אתה חושב שאנשים כאלה מגבירים באופן כללי את האנטישמיות בעולם?

אני לא יודע בדיוק, אבל נראה לי שאין להם הרבה כוחות. מה יש מכך שהוא עומד שם וצועק? הוא צועק כדי להצדיק את עצמו.

חיים: ואם הם יהודים אנטישמיים שהם יותר בעלי כוח, בעלי השפעה?

אני נפגשתי עם אנשי BDS ודומיהם, וכן רואים שבסופו של דבר הם אנטישמיים, אומנם הם קוראים לעצמם יהודים ויש להם דרכון ישראלי וכל השאר, אבל לפי ההסתכלות הכללית הם אנטישמים.

חיים: ואנשים כאלה מ-BDS, מ"שוברים שתיקה" שאתה נפגשת איתם, האם הם מגבירים ומחמירים את האנטישמיות ומעצימים אותה בעולם?

יכול להיות, אבל אני לא יודע, לא התעסקתי איתם ולא נראה לי שהכוחות שלהם גדולים. נראה לי שהם מיעוט.

חיים: אני לא שואל דווקא עליו אלא דווקא על הבולטים יותר, כמו שאמרת ב-BDS וכאלה. מה צריכה להיות תגובת הנגד של ישראל כלפיהם, אם בכלל?

אתה לא כל כך יכול להגיד משהו נגד דברים כאלו בגלל חופש הדיבור, חופש הביטוי, ולכן אסור לך לצאת מזה ממש, אלא רק להסביר שכל מה שנגד עם ישראל, מדינת ישראל, הכול הולך ממש לקצה השני. אין אמצע, אין פלורליזם, אין חופש ביטוי כמו שאוהבים לדבר עליו, אלא כולם הם או לצד אחד או לצד השני.

חיים: אתה יכול להסביר מה שאמרת עכשיו, שאין חופש ביטוי, אין פלורליזם, לא הבנתי את ההקשר.

כשאנחנו בדרך כלל אומרים שצריך להיות חופש ביטוי, אז למי הוא חופש הביטוי, מה הוא עושה?

חיים: כל עוד אתה חושב כמוני.

כן. נכון.

חיים: והאם זאת הדעה של כולם, שיש חופש ביטוי כל עוד אתה חושב כמוני?

אני חושב שבדרך כלל כך אנחנו מדברים.

חיים: אז מה בעצם מדינת ישראל צריכה לעשות? איך היא צריכה לטפל במצב?

מדינת ישראל צריכה לצאת ולהסביר בדיוק מה היא המטרה של היהודים, של היהדות, של עם ישראל, מדינת ישראל. מה בכלל העניין של קיום עם ישראל, הקבוצה המוזרה הזאת בתוך העמים. למה אנחנו נמצאים במצב כל כך מיוחד שכביכול אנחנו נמצאים בחלון ראווה וכולם עוברים לידנו ומצביעים עלינו כמו על משהו שהוא דבר מוזר בעולם.

חיים: האם האוטו-אנטישמיות של היהודים, הופכת להיות גרועה יותר עם השנים, אינטנסיבית יותר?

אני לא יודע. אני לא מתעסק בזה, לכן אין לי בדיוק כאלו אינדיקציות או אחרות. אבל בכל זאת אנחנו רואים שהעניין לא יורד ולא ירד, עד גמר התיקון אנחנו נצטרך להתקיים במקביל ליד השנאה.

חיים: ומדינת ישראל צריכה להמשיך עם ההסבר שלה, כן?

כזה הוא תפקידה. היא חייבת להסביר לכולם, קודם כל לעצמה ולתושביה, ליהודים בכל העולם ואחר כך לכל בני העולם, מי ומה הוא עם ישראל, מדינת ישראל, ובכלל, בשביל מה עם ישראל קיים ולמה.

חיים: וכל הזמן יהיה המצב כזה שמדינת ישראל מסבירה ויש שונאים, או מתנגדים, מצד שני?

כן. וככל שאנחנו נצליח להסביר את זה, בלי שום קשר ליהדות, אלא בחיבור העם, כדי לגלות את הכוח עליון ולגרום לכל האנושות קיום טוב, בטוח, אז אנחנו נקרב את כולם לכך.

דודי: הנושא הבא - אנטישמיות ביפן.

נורמה: לראשונה ביפן אנטישמיות באה לידי ביטוי בקמפיינים פוליטיים. שתי מפלגות קטנות שנבחרו בחודש שעבר לבית העליון, מפיצות תיאוריות קונספירציה לפיהן הכסף היהודי שולט ביפן, שבן גוריון היה טרוריסט, ומערכת החינוך בישראל מולידה מרגלים.

בסרטון באורך 40 דקות שהועלה בערוץ היוטיוב שלהם, עם למעלה מרבע מיליון עוקבים, אחת המפלגות הפוליטיות היפניות טענה, שההסתדרות הציונית העולמית ובן גוריון שיתפו פעולה עם הנאצים. השיח האנטישמי מצד הפוליטיקאים הגיע אפילו לרצח של ראש הממשלה לשעבר שינצו אבה, שהמתנקש הרג אותו בגלל הקשר שלו, לכאורה, עם ארגון דתי הקושר אותו ליהודים. פוליטיקאים יפנים אחדים גם מאשימים את היהודים, בהשפעתם כביכול בפוליטיקה היפנית.

למה פתאום האנטישמיות מרימה ראש ביפן, מה השתנה?

יפן מתקדמת, היא מתפתחת. היא מדינה שנכנסת למעמד המדינות מפותחות, לא רק בטכנולוגיה, אלא גם בפוליטיקה ובענייני החברה, לכן כך קורה לה. אנחנו רואים שכך קורה בכל המדינות במידה שהן מתפתחות בצורה מודרנית, כן.

נורמה: יש קשר ישיר בין התקדמות המדינה והאנטישמיות?

כן ודאי, אנחנו רואים כך תמיד.

נורמה: למה אנטישמיות? השאלה קשורה לשאלה הקודמת. אבל האנטישמיות לא התעוררה עד עכשיו ביפן, ובכל זאת היא כן הייתה מדינה מתקדמת?

יפן היא מדינה סגורה. היא מדינה מיוחדת בתרבות שלה והיא מאוד מבודדת יחסית, ואין להם שום יחס לכך, העניין מאוד רחוק מהם. הם מרגישים את עצמם כנמצאים שם מאחורי הפינה, וכך זה גם מורגש. אבל ודאי שהאנטישמיות תתפתח ביפן, בסין, ובכל המדינות, ככל שהן מתקרבות לתרבות, לחינוך ולטכנולוגיות מתקדמות, הן לומדות זאת מכל העולם.

נורמה: האם זה הסימן שהאנטישמיות תתפשט באסיה כמו שלא ראינו עד עכשיו?

כן, בטוח שהאנטישמיות תתפשט. למרות שכמעט אין שם אירופאים וכמעט ואין יהודים, אבל היא תתפתח מפני שכשעם מתפתח, והוא מתפתח טכנולוגית, מדעית, תרבותית, חינוכית, אז מתוך ההתפתחות הכללית הזאת, בכל זאת הוא מתחיל להרגיש שיש לו איזה יחס מיוחד ליהודים וליהדות, ויחס לא יפה. מאיפה הדבר נובע? כי הוא מתפתח בצורה אגואיסטית יותר, תרבותית, נפשית וכן הלאה. ולכן יש לו כבר חוש, והוא מרגיש שמשהו לא בסדר עם היהודים, וכך הם כבר מגיעים למצב שהם דוחים אותם.

נורמה: מה ההבדל בין האנטישמיות באסיה לבין האנטישמיות שקיימת בארה"ב ובאירופה?

אני לא למדתי ולא הרגשתי את זה, קשה לי להגיד. הייתי ביפן פחות משבוע ימים, מה יכולתי להרגיש, אלו ממש אנשים מפלנטה אחרת. הייתי גם בסין ולא יכולתי להבחין מה היחס שלהם לישראל, ליהדות. בלתי אפשרי לדעת, צריכים לחיות שם ולחקור. אבל נראה לי שכל אומה ואומה, ככל שהיא תתקרב לצורה המודרנית האירופאית, זה לא שהיא תלמד מאירופה, אלא האנטישמיות תצמח אצלה מבפנים, מתוך עצמה, כי זה חוק הטבע.

נורמה: כשהיית במדינות האלה באסיה, הרגשת יחס אחר מפני שאתה יהודי?

לא, אף אחד לא הרגיש ולא ידע שאני יהודי. אני לא הרגשתי, לא היה לי כל כך מגע איתם. הייתי שבוע ימים או עשרה ימים גם בסין וגם ביפן.

נורמה: האנטישמיות היתה בהסתרה עד עכשיו, ועכשיו הכול יותר פתוח?

לא, זאת תוצאה מההתפתחות שלהם. ככל שהם מתפתחים ונכנסים למגע עם כל מיני עמים, מדינות, תרבויות, טכנולוגיות, הם פתאום מתחילים להרגיש שיש להם יחס ליהודים, ופתאום הם מתחילים לגלות שיש בהם אנטישמיות. מאיפה? בלי שום סיבה, פשוט מתוך ההתפתחות, זה חוק.

נורמה: באיזה שלב של התפתחות המדינה היא הופכת למדינה אנטישמית?

אני לא יכול להגיד, זה תלוי במדינה, בעם, בזמן. אבל בטוח שכך קורה ויקרה. נניח גרמניה היתה המדינה התרבותית, החינוכית והמפותחת ביותר באירופה, ותראו מה קרה שם. וכולם לא הבינו, איך יכול להיות שזה קרה בגרמניה, הרי במשך מאות שנים היהודים חיו בגרמניה, האידיש היא מתוך הגרמנית, ובכלל כל הדברים, איך?

זה מפני שעם שמתפתח מגיע למצב שהוא הופך לאנטישמי. למה? זה לא חשוב מה היהודים עשו או לא עשו, הוא נעשה אנטישמי. זה גם לא חשוב אם היהודים נמצאים באותה מדינה או לא, זה פשוט חוק, שהאנטישמיות צומחת החל ממידת התפתחות מסוימת של העם, והם מתחילים לשנוא את היהודים ואת היהדות בכלל. למה? הם בעצמם לא יכולים להסביר.

הם מתחילים לתפור כל מיני סיבות כאלו וכאלו, אבל זה נובע מתוך זה שעתיד העולם הוא חיבור, וסוד החיבור נמצא ביהדות, בחכמת הקבלה.

נורמה: אז מדינה מפותחת מרגישה יותר במדויק את שורש הבעיה, מה המקור של הבעיות בעולם?

כן, ודאי. כשמגיעים לאיזה גובה התפתחות, אז מתחילים להרגיש איזשהו יחס ליהודים, ומתחיל להיות לא נוח איתם.

נורמה: אנחנו מדברים על איחוד העם היהודי כפתרון לנטרול האנטישמיות. אם הכול תלוי בהפצה, האם יש דרך לשנות את דעת הקהל ביפן, באסיה או בכלל, או שצריכים להתמקד רק בהפצה ליהודים?

לא, זה לא תלוי בהפצה ליהודים ובזה שנעשה משהו ביפן או באיזה מקום אחר. זה תלוי אך ורק עד כמה אנחנו נתחבר בינינו ונשפיע על השורש הרוחני שלנו. נתקשר מבינינו לשורש הרוחני שלנו ובזה נשנה את הכוח ששורה בעולם, והרגשת היהדות, הציונות, תתהפך מדחייה למשיכה לכולם.

דודי: הנושא הבא - אירופה מתייבשת.

חיים: באירופה מתפשטת הבצורת החמורה מזה חמש מאות שנה. נהרות שמהווים נתיבי סחר מרכזיים, מתייבשים ולא מאפשרים מעביר כלי שיט. בצרפת משאיות משנעות מים לכפרים שהצינורות אליהם התרוקנו. בשווייץ מסוקים משליכים מים לפרות באלפים. ובנהר המתייבש של איטליה, נחשפה פצצה ממלחמת העולם השנייה.

הבצורת מסייעת להתפשטות שריפות מפלצתיות, כך זה מוגדר בעיתון, ופוגעת בחקלאות, בתיירות, וגם בכורים הגרעיניים. בחלק מהאזורים נאסר למלא בריכות, ובאחרים דגים מתים נסחפים לחוף. בנוסף הבצורת מעוררת חשש להחמרת משבר המזון העולמי, ולפגיעה ביכולת לשנע חומרי גלם תעשייתיים דרך נהרות או להפיק באמצעותם חשמל. והכי גרוע זה שעל פי התחזיות המצב רק הולך להחמיר. בצד השני של האוקיינוס האטלנטי דרך אגב, יש שיטפונות נוראיים בהרבה מקומות בארה"ב. מה קורה לכדור הארץ, הוא חולה?

השתגע.

חיים: באמת זה נראה כך.

כן, הוא יוצא מהאיזון מפני שאנחנו לא נמצאים באיזון, כמו שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, ולכן לא פלא שכך קורה, ואסונות הטבע ימשיכו עוד ועוד. אנחנו לא צריכים פצצות אטום, ומלחמות בין העמים והמדינות, מספיק לנו שנתנהג כמו שעכשיו. יבואו מגיפות, כל מיני בעיות, זה עוד כלום. יהיו בעיות גם של עודף מים וגם של חוסר מים, בעיות של תוספת חום או חוסר חום וכל מיני דברים כאלו, אנחנו נראה שאם הטבע משתנה במקצת בפלוס או במינוס, הוא פשוט הורג אותנו.

חיים: אנחנו יותר גרועים מפצצות אטום?

אנחנו לא צריכים אותן, אנחנו נמות גם כך. אנחנו נרגיש בכמה השנים הקרובות, עד כמה אין לנו מקום על פני כדור הארץ. נצטרך להקטין בילודה, נצטרך לחשוב איך אנחנו משתמשים במים, חשמל, גז, נפט, בכל הדברים האלה. אין לנו סיכוי להמשיך אם כך נתייחס לטבע, לעצמנו, ליחסים בין לאומיים. אנחנו לא יכולים במימדים של היום, הגלובליים בוא נגיד, להרשות לעצמנו לעשות מה שבא לנו.

אם אתה נמצא באיזו מסגרת, אז אתה קצת משתולל שם. אבל אם אתה כבר פועל סביב כדור הארץ, אז אתה צריך לדעת מהו כדור הארץ, איך הוא מתנהג, למה הוא מיועד, מה תפקידו, מה מטרתו וכן הלאה. אנחנו לא יודעים על זה. חכמת הקבלה מסבירה, אבל מי שומע? ולכן אין לנו כאן שום סיכוי להצליח, אלא ההיפך נראה לי, הטבע ינצח ואנחנו נצטרך להתכופף וללמוד את החוקים שלו שהם חוקי חכמת הקבלה, ולקיים.

חיים: מה חכמת הקבלה מסבירה?

חכמת הקבלה מסבירה לנו שאנחנו צריכים להיות מחוברים. שאנחנו חיים על פני כדור הארץ אחד ואנחנו צריכים ללמוד את החוקים שלו ולקיימם.

חיים: ומה החוקים שלו?

החוקים שלו הם שזו מערכת אינטגרלית, מערכת גלובלית, מערכת שאנחנו צריכים להחזיק בכוחות שלנו, בחיבור שלנו, ואם נדאג כולנו לאיזון כדור הארץ אז הכול יהיה בסדר. אנחנו צריכים לדאוג לבית שלנו, פשוט מאוד. ולא שצד אחד של כדור הארץ עושה מה שבא לו, הצד האחר עושה מה שבא לו, וכך כל אחד ואנחנו קורעים אותו לחלקים, לגזרים.

חיים: מה נקרא לדאוג לכדור הארץ? לעשות מה שצריך?

זה נקרא שאנחנו מביאים בחשבון את המערכת הגלובלית האינטגרלית ולומדים איך אנחנו שומרים עליה.

חיים: ואיך נשמור עליה?

נלמד איך לשמור עליה. אני שומע מה קורה באנטארקטיקה, אני שומע על מיני דברים שמתקרבים אלינו כמו ליום האחרון.

חיים: כן, אבל אלו אסונות.

אלו לא אסונות, זו תוצאה מאי האיזון שלו אנחנו גורמים.

חיים: נכון, לזה התכוונתי. השאלה שלי היא מה אנחנו צריכים לעשות כדי להחזיר את האיזון?

ללמוד. קודם כל אני בטוח שזה תלוי ביחסים הטובים בינינו. אם נתייחס יפה וטוב נצטרך להגיע לאיזה חשבונות כלליים, להחזיר את כדור הארץ לאיזון מתוך היחס ההדדי שלנו, וגם לקיים כאלה חוקים, לא לפי מה שבא לנו, אלא מתוך הבנה שאנחנו לא גורמים עוון לכדור שלנו.

חיים: איך נלמד מה לעשות כדי להחזיר את האיזון?

אני הייתי מפרסם כל מיני דברים שקורים בעולם ועד כמה אנשים גורמים במו ידיהם לחוסר איזון, למה עלינו לצפות שיקרה, ואם כך, מה אנחנו חייבים לעשות. לערוך על זה דיון רחב וכולל בכל כלי התקשורת, ואם עדיין אין, אז לבנות, על ידי האו"ם, אונסק"ו ועוד מערכות, מכון בינלאומי שיש לו כוח לעצור כל דבר שממש גורם אסון לטבע ולחוסר איזון של כדור הארץ. אבל לעשות את זה כך שזה לא יבוא דרך פוליטיקאים שיודעים רק לבלבל אנשים ולשחק בזה כדי להרוויח יותר, אלא זו חייבת להיות ממש קבוצת מדענים שבאמת דואגת לאסון המתקרב.

חיים: ומה הכותרת של הדיון הזה?

יום הדין לפנינו.

דודי: הנושא הבא.

הלילה קרה מקרה מצער בישראל, שני חיילים צעירים, חברים טובים שמשרתים יחד כבר שנתיים, שמרו יחד בעמדת שמירה ליד טול כרם, ובאמצע הלילה אחד החיילים הלך להתפלל, מאוחר יותר החייל שנשאר שמע רעש, חשב שמדובר בחשוד, ובגלל טעות בזיהוי הוא ירה בחברו בשוגג וגרם למותו. האירוע הטרגי כמובן נמצא עכשיו בחקירה. השאלה העקרונית היא מה הבורא רוצה להראות לנו במקרים כאלה שקורים?

שצריך להיזהר ולתת פקודות יותר ברורות למה שעושים.

דודי: למה אנחנו מקבלים מקרים מצערים כאלה של טעויות אנוש?

כי אנחנו לא מתנהגים נכון עם האנשים שנמצאים באזורים האלה.

דודי: זה קרה בין שני חיילים.

נכון, אבל החייל חשב שהוא חשוד, שהוא מחבל, אז את זה אנחנו צריכים לנקות מכל השטח שלנו.

דודי: איך על החייל היורה להמשיך את חייו, באיזה יחס?

זו בעיה. וודאי שקשה מאוד להמשיך בחיים, אבל אין ברירה הוא חייב להמשיך. ומה לעשות עם המשפחה שהחייל שלה נהרג, אני לא יודע. אנחנו נמצאים באירועים כאלה כבר הרבה זמן.

דודי: ברור ששולחים תנחומים למשפחה וחיבוק חם, אבל אני רוצה לשאול דווקא מצד החייל היורה כדי להבין איך אתה מסתכל על הדברים. איך ממשיכים לחיות עם ייסורי מצפון?

אני לא יודע, ברוך ה' לא קרה לי דבר כזה.

דודי: האם למקובל יש ייסורי מצפון על דברים שהוא עשה, או שהוא מתחיל ממצב נקי?

ודאי שכן, ועוד איך, אבל אצלו אלו ייסורים בגובה אחר. הוא כולל אותם עם הכוח העליון, מה הוא היה צריך לעשות, איך הוא עשה ולמה הבורא סידר לו כאלו מצבים. זה כבר אחרת, הרבה יותר רחב ועמוק מהמקרה הזה.

דודי: האם הוא צריך לקבל את זה שכוח עליון פעל פה ולהמשיך את החיים למרות הכאב והקושי?

הוא חייב להמשיך את החיים וחייב לעשות הכול כדי שזה לא יקרה לאחרים. אבל אני רואה שזה גם תלוי בהוראות, החייל שהלך וחזר היה צריך להודיע מראש, כי איך קורה דבר כזה?

דודי: צריך לבדוק את הנהלים טוב טוב.

כן, בטח. אני זוכר שהייתי בשמירה בבתי הזיקוק בחיפה, בבה"ד 9, בכל מיני מקומות, אלו דברים שחייבים לדעת מה לעשות. הוא סתם יורה? בלילה נראה לך שאחרי כל שיח יש מחבל ומי יודע מי הולך ומי לא, כך לא עושים.

דודיי: הנושא הבא שלנו - האוטיזם מתפשט בעולם.

חיים: האוטיזם מתפשט בעולם במהירות, מספר המאובחנים הולך ועולה עם השנים, בארצות הברית נכון להיום 1 מתוך 44 ילדים מאובחן על הספקטרום האוטיסטי, בישראל פחות, 1 מכל 78, אבל ההנחה היא שיש הרבה יותר כי יש תת אבחון בחברה החרדית והערבית. עד היום לא נמצאה בדיקת מעבדה או בדיקה פיזית לגילוי אוטיזם, והוא מאובחן על ידי שינויים בהתנהגות לעומת הנורמה.

איך חכמת הקבלה מתייחסת לתופעה הזאת של אוטיזם?

היא לא מתייחסת, אני לא ראיתי שום סימן, שום יחס לדברים כאלה. צריכים ללמד את כולם, צריכים לתת לכולם טיפול, גם לבריאים וגם לחולים, מכל מיני סוגים, ולהשתדל למצוא לכל אחד תעסוקה כדי שיגדל נכון, לחתן אותו ולגדל אותו, וכך לכל אחד. בחברה הדתית התופעה ידועה אבל נותנים לכל אחד מקום להתפתח ככל האפשר.

חיים: מה השורש של תופעה כזאת שגורמת לאדם לסוג של ניתוק מהחברה?

תלוי באיזו מידה, יש כאלו שממש מנותקים, יש כאלה שיודעים רק לשבת ולהתנהג בכל מיני צורות, ויש כאלו שיש להם בעיה רק בשפה, בחשבון, בעבודה עדינה, יש ויש, אבל החברה צריכה להשתדל למצוא לכל אחד את מקומו.

חיים: האם יש שורש לתופעה כזאת שאפשר להצביע עליו?

היום יש על זה מחקרים כל כך רחבים ועמוקים.

חיים: התכוונתי לשורש רוחני.

ודאי שכן. זה פגם בתקשורת בין המוח והלב, הנשמה וכלי הקליטה. זה פגם בתפקוד האינטגרלי של הגוף.

חיים: אוטיזם מבחינה רפואית מוגדר כשוני נוירולוגי שמתאפיין בהגבלה בתחום הקשרים הבינאישיים והפרעה בקישורים החברתיים.

האם רק בינאישיים, ולא האדם עם עצמו?

חיים: ככה זה מוגדר. אבל לפי ההגדרה הזאת נראה שהיום רוב האנושות הפכה להיות סוג של אוטיסטית ברמות שונות. האם אתה גם רואה את זה ככה?

זה תלוי איך אתה מגדיר זאת. אתה יכול לקחת את כל האנושות ולהעביר אותה מבחן וכולם יצאו חולים ובמבחן אחר כולם יצאו בריאים, או חצי חצי, רבע ושליש וכן הלאה, הכול תלוי איך אתה מגדיר.

חיים: האם גם אתה רואה את האנושות היום חולה ביכולת של אנשים להתקשר זה עם זה?

כן. אני לדוגמה אוטיסט בזה שאני לא יכול ללמוד שפות, לי זה קשה מאוד, אני לא יכול לקשור מילה מסוימת עם מילה בשפה אחרת, ואני רואה איך אנשים תופסים מהר מאוד ואני בקושי, ממש לא מסוגל. אני מבין יותר חשבון, פיסיקה, אבל לא שפה.

חיים: האם זה סוג של בעיה בהתקשרות בין בני אדם?

בהתקשרות בין בני אדם אני עוד יותר גרוע, אני לא מבין בני אדם וקשה לי איתם מאוד. ואם לא חכמת הקבלה, אז הייתי בכלל מבודד את עצמי באיזו מערה וחי שם עם הספרים שלי.

חיים: סליחה שאני הולך לכיוון האישי, אבל אתה פשוט דיברת עליך. מי מבין בני אדם יותר טוב ממקובל, אפילו בעל הסולם כותב שהוא יותר קרוב לתלמיד שלו מאשר אב לבן?

יש ויש, כנראה שהוא לא היה אוטיסט. למה אני מדבר על זה כך בקלות? כי אלו הגדרות מעורפלות. יש כנראה הגדרות מדויקות יותר, שמקובלות על הרוב, אבל בכל זאת.

חיים: נראה שהאוטיזם הולך ומתפשט בעולם.

כן.

חיים: זה עניין של הבחנה, או שבאמת יש יותר אוטיסטים בעולם?

יכול להיות שיתגלו עוד ועוד אוטיסטים, כי לפני חמישים או מאה שנה, הרבה אנשים היו אנשים רגילים. היו קמים, הולכים לעבודה, חוזרים מהעבודה, אוכלים משהו והולכים לישון, או יושבים ליד הרדיו, הטלוויזיה, קוראים עיתון. היום אנשים צריכים להיות מכוונים לקשר ביניהם ולעוד כל מיני עבודות שדורשות מהם מאמצים גדולים, ולכן אנחנו מגלים שהם אוטיסטים. אני לא חושב שיש יותר אוטיסטים, אני חושב שהדרישה שלנו מהאדם היא יותר גדולה, אבל לא שיש יותר.

חיים: אולי שאלה לסיכום. מה הטיפול הנכון, היחס הנכון של החברה, לאנשים עם בעיות התקשרות כאלה מסוג אוטיזם?

לתת לכל אחד ואחד מקום משלו, ללמד אותו להתקיים בצורה אינטגרלית ככל האפשר בתוך החברה. תגיד לי, נהג מונית שמסובב עם ההגה מהבוקר עד הלילה, הוא אוטיסט או לא? הוא בסך הכול יודע לסובב את ההגה ולצפור, וזו העבודה שלו.

זאת אומרת, איפה הגבול? אני חושב שרוב בני אדם, חוץ מכאלה שיש להם חס ושלום הגבלות בדינמיקה, במוטוריקה, בכל מיני דברים כאלו, הם לא אוטיסטים. ואלו שיש להם הגבלות מסוימות, צריכים להביא אותם לעבודה אחרת.

ראיתי בכל מיני סרטים איך עובדות נשים באיזה צריף גדול מהבוקר עד הלילה באיזה משהו קטן. מי יודע מי שם אוטיסט ומי לא, אם יכולים לעבוד אז יכולים. אנחנו צריכים לדאוג לתת לכל אדם ואדם מקום עבודה מתאים.

ראיתי הרבה כאלו, היו מגיעים אלי לשאול, לטיפולים וכן הלאה. הייתי שואל אותם, מה אתם עושים? הם אמרו, אנחנו רוצים רק שיהיה לנו אוכל ואיזה ביגוד, וחוץ מזה שנוכל לקנות איזו קלטת לשמוע מוסיקה. נשים בגילאי 30, 40, 50 היו אומרות, אם אני קונה פעם בשבועיים שלושה קלטת כזאת, אז אני שמחה.

נורמה: מה הקשר בין אוטיזם להתפתחות האנושות ותיקון העולם?

אני חושב שמפני שיותר ויותר אנשים יוצאים מהמערות, מכל מיני מקומות שבהם היו חיים ללא שום דרישה מיוחדת אליהם, והם יוצאים ופותחים את עצמם כלפי קהלים רחבים, אז אנחנו מגלים שכביכול יש עוד ועוד אוטיסטים. אבל זה לא נכון, אלא יש יותר אנשים שמאובחנים כאוטיסטים.

אבל בסך הכול ודאי שיש לנו יותר עבודה. אנחנו צריכים לטפל בהם במיוחד בכך שניתן להם תעסוקה, כי בזה אנחנו יכולים לשפר אותם במשהו. אבל לא לדאוג שהם יתפתחו כמו בני אדם רגילים, לא צריכים. אני לא חושב שזה בכלל אפשרי. אני חושב שאפשר לתת להם תעסוקה מתאימה להם והם ירגישו בזה טוב.

אסור לנו למשוך אותם לרמה שלנו, זה לא טוב. הם לא יכולים, הם יכולים להישבר מזה.

דודי: נעבור לנושא אחרון קצר, לפני סיום הישיבה. אנחנו נמצאים בחודש אוגוסט שידוע כחודש שבו ישראלים רבים יוצאים לנפוש בארץ ובעולם. סקר מעניין מצא שתכנון חופשה מעלה את רמת האושר, זאת אומרת מעצם הידיעה שיש לך כרטיסים לסוף שבוע באיטליה, למשל בעוד כמה חודשים, אתה כבר נרגע. מה דעתך, האם האושר מורגש בהכנה ובתכנון החופשה עצמה?

יכול להיות שזה נותן לאדם בכל זאת איזשהו שינוי בחיים. יכול להיות שמזה הוא כבר שמח. יכול להיות שתכנון החופש הוא יותר משמח מהחופש עצמו.

דודי: מהו המנגנון הזה, שבהכנה עצמה ובתכנון עצמו אתה מתמלא ומקבל סיפוק יותר מהדבר עצמו?

כי זה לא מוגבל. אתה יכול לפנטז ולעשות מה שבא לך כל השנה, כאן ושם. אתה כבר מטייל במחשבה, ומסתכל על כל הדברים האלו למיניהם ולומד, ופותח את המפה וחושב איך אתה עושה את זה, ואילו אחר כך שכאתה מגיע לאיזה מקום אז אתה רואה לפניך אבנים ובתים, אלו כבר דברים שמוגבלים על ידי כלי הקליטה שלך. מה שאין כן התכנון של החופש לא מוגבל, ולכן הוא יכול להיראות הרבה יותר עוצמתי.

דודי: זה בכל תחום בחיים שלנו?

בכל תחום זה כך.

דודי: איך לנצל את העיקרון הזה, כי אני יכול לשבת עכשיו פה במשרד, ולדמיין אפילו בלי לקנות כרטיס שאני טס לשם, שאני עובד פה, שאני אוכל את זה ואת זה, ופשוט לעשות לעצמי חיים מתוך חדר ריק?

כן.

דודי: זה באמת כך, זה העיקרון?

ודאי. אם אתה יכול לעשות טיולים בדמיון שלך, תאמין לי שזה הכי נכון. תבדוק, תלך לאותם המקומות אחר כך ותראה כמה זה מוגבל.

דודי: איך להשתמש בעיקרון הזה כלפי התקדמות רוחנית?

רוחניות זה משהו אחר. כי כשאתה מגיע לרוחניות אתה לא מגביל אותה. כי לפני שאתה מגיע לרוחניות, אין לך שום לך דמיון נכון עליה בכלל. ולכן הכול חופשי, ואתה פותח כאלו אופקים, שקודם לא היה לך עליהם שום דמיון.

דודי: זאת אומרת, גם בהכנה לרוחניות יש מילוי?

כנראה.

דודי: סיימנו את הישיבה.

שיהיה לכם כל טוב, שמחה ונכונות בדרך. שתהיו בטוחים מבפנים בצדקות הדרך ושאנחנו באמת הולכים לכיוון הנכון. ומה שיהיה לפנינו, אתם תראו מה עוד יהיה. נתקדם ונראה שמה שהיה לכל המקובלים, יקרה גם לנו. אבל בסך הכול כך אנחנו מגיעים למטרה.

אני בכל זאת רואה בכם היום מין הכנעה, כבדות כזאת. מה קרה? מגיע אלינו איזה שיטפון, או מכת חום? למה אתה נראים כאלו, אולי יצאתם מתחת שליטת הבורא ולכן זה כל כך מדאיג אתכם.

תהיו בריאים. כל טוב, בהצלחה. וקודם כל תהיו בשמחה, אחרת אתם ממש מזלזלים במה שאתם מקבלים מהבורא.

(סוף השיחה)