ישיבת כתבים

מס' 323

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.03.22 – אחרי עריכה

דודי: נפתח בפסגת ארדואן הרצוג. חמש עשרה שנה של מערכת יחסים עוינת ומורכבת בין טורקיה לישראל הסתיימה אתמול בפגישה היסטורית בין הנשיאים של שתי המדינות כאשר הנשיא ארדואן הזמין לראשונה את הנשיא הרצוג לבקר בארמונו באנקרה. אחרי הטקס הממלכתי של קבלת הפנים המרשימה נפגשו יחד במטרה לבנות מחדש מערכת יחסים תקינה שנשענת על אמון הדדי בין שתי המדינות. איך אתה מתרשם מביקור כזה, עד כמה חשובה הברית בין טורקיה לישראל?

זה דבר מאוד חשוב. הייתי רוצה שזה באמת יתקיים. כבר היו מצבים כאלו קרובים לזה בעבר ומשום מה נפלו. אני מאוד מקווה שזה יחזיק יותר.

דודי: פרט לאינטרסים כלכליים מה לדעתך האינטרסים שעומדים מאחורי יחסים כאלה?

אני חושב שאינטרסים כלכליים זה הכי חשוב. זה מחזיק את כל העולם, זה מחזיק את המדינות, זה מחזיק משפחות וזה טוב שאלו ואלו מרגישים תלות הדדית, בני אדם, משפחות, מדינות, ובכלל כל כדור הארץ. לכן כתוב בתורה "לכו ותתפרנסו זה מזה", כי הקשר הזה הוא קשר הכי בטוח.

דודי: בזמנים שבהם יש מלחמות בין עמים קרובים, כמו רוסיה ואוקראינה כפי שרואים, נראה שמפגש בין ישראל לטורקיה זה דווקא סימן יפה שמדינות עוינות מקדימות להתקרב, להשלים, להתפייס ביניהן, לא?

כן. בזה אנחנו דומים לטורקיה כי נמצאים בין מזרח למערב, כך מסתכלים עלינו ועל הטורקים. גם טורקיה לא בדיוק יושבת במקום בטוח בנאט"ו וגם אנחנו לא נמצאים שם, לכן יש בינינו הרבה דברים משותפים. כדאי להיות יחד כי זה מחושב כבר בשתי מדינות האלו, ישראל וטורקיה, שאם אנחנו נמשיך יחד, אנחנו יכולים באמת לסייע זו לזו.

דודי: מעבר לכך אנחנו יודעים שיש הרבה משקעים שהצטברו במדינות בעשור האחרון, אז איך מתעלים מעליהם, פותחים דף חדש ביחסים בין המדינות?

אם לא היו משקעים היה לנו קשה להתקרב אחד לאחר, כאן יש לנו על סמך מה, למעלה ממה להתקרב, ואני מקווה שכך נעשה. גם אותם הדברים שהבדילו בינינו והיו מתגלים כמקור הסכסוך כבר לא כל כך חשובים היום, גם לנו, גם לשכנים שלנו, אלא הזמן עבר, בזמננו הכול מתרחש מהר.

דודי: למה דווקא כשיש משקעים זה טוב לנו? מה אתה רואה בזה טוב?

יש לך סימנים ברורים על מה אתה צריך לדלג ולהתחבר למרות זאת. זה נותן הרגשה שעושים משהו, מתקרבים, זה דבר טוב, "על כל פשעים תכסה אהבה".

דודי: ומה יכול לשמר יחסים חמים בין שתי המדינות ולא יחסים מתחממים? מה יחזיק את הקשר?

אנחנו יכולים לסייע זו לזו בקשרים בינלאומיים עם יתר המדינות, אנחנו יכולים לעזור בפיתוח תעשייתי מדינה לחברתה. אומנם ישראל זו מדינה קטנה אבל יש לה עוצמה מיוחדת וטורקיה מבינה את זה. ובכלל, אין כל כך מרחק בינינו, אף פעם לא היינו ממש ביחסים רעים, אנחנו לא שונאים, אנחנו לא סוחבים אחרינו שנאה היסטורית.

דודי: אנחנו באמת רואים לגבי ישראל שהיא חוזרת במקצת למפה באופן חיובי, כי ראינו איך ראש הממשלה הוזמן לתווך בין רוסיה לאוקראינה, עכשיו הנשיא ארדואן מחזר אחרי ישראל, מה יש בישראל שמושך כל כך את העולם?

יש לנו כוח להיות באמת באמצע בין כולם ולהציע לכולם את היחס המיוחד שלנו. כי אנחנו לא שייכים לאף כיוון בעולם, לאף מחנה, ולכן זה מה שמושך את האנשים, הממשלות, להיות בקשר איתנו. היהודים תמיד היו משדכים, השידוך היה המקצוע שלהם, ובכל הדברים שצריכים לסגור את הפער בין הצדדים, דווקא היהודים היו מצליחים. כי מלכתחילה כשנבנה ונולד עם ישראל הוא נולד לצורך החיבור, התעלות מעל ימין ושמאל כקו האמצעי. זה בטבע שלנו, זה בטבע של העולם ולכן זה מתאים, זה המקצוע שלנו. לכן העולם מתקרב למצב שזה יהיה יותר ויותר מובן ובולט.

דודי: הפגישה הזאת שנערכה אתמול ועדיין יש היום עוד מספר פגישות, היא בעצם בזירה הדיפלומטית, אבל מה לגבי העם הטורקי, איך אתה מתרשם מהיחס של העמים זה לזה, לישראל, האם הם שונאים אותנו, אוהדים אותנו?

היו לנו זמנים לא רעים, אפילו טובים, בעבר. הייתי כמה פעמים בטורקיה ובכל מקום שבו הייתי ודיברתי ונוכחתי, לא הרגשתי יחס שלילי מיוחד. קודם כל זה עם תרבותי, זה עם עתיק, זה עם מאוד חזק ואני לא חושב שיש לנו בעיה איתם. זה שפתאום מוצאים כל מיני טענות פוליטיות זה ברור, אבל זאת פוליטיקה, הכול משתנה מהר והיחס היותר פנימי נשאר. אני חושב שעכשיו הזמן שיכולים לראות את העתיד יותר טוב וללמוד מהעבר.

חיים: אוסיף אנקדוטה מעניינת, כשיהודי ספרד גורשו על ידי המלך, הסולטאן הטורקי אמר אני מאוד מודה למלך ספרד על טיפשותו שגירש כאלה נתינים טובים וקיבל אותם אליו בברכה והם נהנו ממעמד מיוחד, והיה להם טוב מאוד שם.

כן. מאז ספרד נמצאת בירידה, בנפילה. היא הייתה אימפריה פורחת יותר מכולם, ותראה איך עד היום איבדה את הכול.

דודי: אנחנו נעבור לנושא הבא, אמריקה שמחפשת את "הנורמאלי החדש".

חיים: ארצות הברית מחפשת את הנורמאלי החדש. יצאו שני סקרים מעניינים, כשנתיים לאחר שהקורונה הגיעה לארצות הברית, נתון המתים הרשמי מהמחלה הוא כמיליון בני אדם. בסך הכול ארצות הברית חוותה עלייה של כ-20% במספר המתים בהשוואה למספר המתים החזוי ללא המגיפה. יחד עם זאת האמריקאים מנסים לחזור לשגרה, האבטלה נעלמה, הילדים בבית הספר, אירועי תרבות וספורט מתקיימים כמעט כרגיל, אבל המצב לא נורמאלי. אלימות ומקרי רצח שוברים שיאים, האינפלציה דוהרת, הקיטוב החברתי והפוליטי מתבטא בכל פינה. הנשיא ביידן צונח בסקרי שביעות הרצון והאמריקאים בגדול מותשים ומתוסכלים.

כתוצאה מכך אומר מכון למחקר A.P.U שנראה שיותר ויותר אמריקאים מוכנים לאמץ את "הנורמאלי החדש", אבל לא ברור מהו אותו נורמאלי שצריך לקום. הקרע בין הרפובליקנים לדמוקרטים רק העמיק סביב הוויכוחים על חובת חיסונים, מסכות, פוליטיקת זהויות, הגירה ועוד. איך אתה מרגיש את מה שקורה באמריקה נכון להיום?

אני קודם כל רואה רק דבר אחד, שאם עוזבים את העם, בפרט העם האמריקאי, שזה לא עם, לא דת אחת, לא כיוון אחד, לא השכלה ולא אופי ולא שום דבר, זה פשוט בבל בצורה הגרועה ביותר שיכולה להיות. כי מה יש בין כולם? הוליווד שמאחד את העם? אין לך מדינה כזאת כמו אמריקה. אני חושב שמה שעכשיו מתגלה זה ככרוז, כצעקה, שהם צריכים לעשות משהו עם עצמם. אני מקווה שסוף סוף יעשו.

חיים: אבל כמו שאתה אומר, אמריקה זה בבל, זה לא איזו מדינה שנוצרה מתוך אתניות מסוימת שהתפתחה, תרבות, דת, פשוט אנשים חיפשו חיים יותר טובים אז באו למקום חדש, כבשו אותו וככה זה נהייה.

אבל יש להם כסף, יש להם כוח ושכל, הם גם יכולים לגלות ולמצוא, ומה שהם צריכים זה לבנות ולהיבנות.

חיים: כן, אבל במצב כזה שיש לך ארץ שבה כולם מהגרים, מי יהיה זה שיאחד אותם?

היהודים.

חיים: היהודים עשו את הוליווד.

לא רק הוליווד, יהודים עשו באמריקה הרבה יותר מזה. וגם תרבות אמריקאית והרבה, אבל צריכה להיות עכשיו תרבות אחרת, תרבות של חיבור, מעל כל ההבדלים חייב להיות משהו שמקשר בין כולם, וזה לא יכול לצאת מאף אומה אלא מהיהודים.

חיים: מה אתה חושב שצריך להיות, נניח שזה בא מהיהודים, מה צריך להיות הנורמאלי החדש הזה של אמריקה?

שהיהודים ידעו שיש להם תפקיד מיוחד בעולמנו והתפקיד הזה הוא להראות לכולם ולהנהיג את כולם לחיבור מעל כל הפשעים.

חיים: אתה חושב שנורמלי כזה כמו שאתה מתאר זה משהו שהוא מועיל לא רק לאמריקה אלא בכלל לעולם?

אם אמריקה תוכל להתקדם למצב כזה, היא תהייה דוגמה לכל העולם.

חיים: המעמד של אמריקה נכון להיום בעולם הוא לא גבוה, אנשים ירצו ללמוד מאמריקה?

תלוי מה ללמוד. אם אמריקה תראה לכולם עד כמה שהיא באמת מוכנה להקריב את כל השטויות שלה ולהגיע לחיבור אז וודאי שבזה היא תתקן את כולם, היא תהייה דוגמה לכל האנושות.

חיים: זאת אומרת דוגמה כזאת הם כן ירצו לראות.

בטוח. כל העולם ירצה ללמוד את זה.

חיים: בעקבות הקורונה הרבה אמריקאים עברו לעבוד מהבית. התופעה קיימת בכל העולם, בהתחלה בהכרח ואחר כך נשארו במצב הזה הרבה מהם מרצון. זה גרם להרבה מהם גם לצאת מהעיר. הם נהנים יותר לעבוד מהבית מאשר מהמשרד, אבל גם אומרים שיש שם פחות קשר עם עמיתים לעבודה בהשוואה לפני המגיפה. אתה חושב שהמצב של עבודה מהבית מבחינה חברתית הוא חיובי?

כן.

חיים: למה?

קודם כל טוב לכלכלה. טוב לבני אדם. הם לא צריכים כל כך להתרוצץ, הם יכולים יותר לעסוק עם עצמם, קצת בספורט, קצת בעוד משהו. לכל אחד יש מספר שעות בשבוע שהוא יכול לנהל אותם חופשי. התקשורת שצריכים להוסיף כדי להיות בקשר יפה זה עם זה, כבר בטכנולוגיה ובמדע אנחנו יכולים לספק לכל אחד ואחד. אף אחד לא ירגיש שיש לו חיסרון בזה שהוא לא נמצא פיזית במשרד. אפשר לעשות בקלות את כל השירות הזה לכל אחד ואחד שיהיה קשור כמו במשרד.

חיים: למה זה טוב לכלכלה?

הכלכלה מתבססת על זה שאנחנו שורפים יותר דלק ומפוצצים את כל מתקני החשמל וכולי, זו לא כלכלה. כלכלה לא צריכה להתבסס על זה שאנחנו שורפים ומזיקים, אלא שאנחנו מייצבים משהו טוב, מייצרים משהו חזק וטוב, ולכן וודאי שזה יהיה לטובת האנושות, לטובת כדור הארץ, לטובת האקלים. כך אני חושב.

חיים: אם היינו מבקשים ממך להגיד מה הצעד הראשון שאמריקה צריכה לעשות באמת בשביל לעבור שינוי חברתי לקראת הנורמלי החדש, עם הכלכלה החדשה ועם החברה החדשה, מה הצעד הראשון?

הצעד הראשון שכל משרד, במפעל זה יותר קשה, אבל כל משרד צריך לבדוק האם באמת העובדה שהוא אוסף אנשים מכל מיני שטחים קרובים, רחוקים יותר, לתוך המשרד ושם הם עובדים, האם זה באמת רווחי והאם זה באמת כדאי. גם מבחינות סוציאליות, סוציולוגיה, אבל בצורה רצינית ולא סתם כך שמחפשים תירוצים כדי להישאר בכל זאת בעבודה הרגילה.

חיים: אתה חושב שהשאיפה צריכה להיות לעבור לעבוד מהבית.

כן. אני חושב שחוץ ממקומות עבודה שבהם אנחנו בהחלט חייבים לעבוד פיזית במקום אחד, מפעלים בעיקר, אבל בעבודות משרדיות, ניהול, כל אחד יכול לעבוד מהבית שלו.

חיים: שאלה אחרונה בנושא אבל קשורה למלחמה. נראה שמה שקשור למלחמה באוקראינה ארצות הברית דווקא, על כל הפלגים, די מאוחדת בהתנגדות לרוסיה. האם זו הזדמנות מבחינת החברה האמריקאית, ליצור איחוד חדש. הם יכולים להתאחד סביב זה, משהו שיכול לעזור להם מבחינה חברתית?

ללא ספק. אמריקאים יכולים כך ללמד את הרוסים התנהגות חדשה, אחרת. לא עושים את זה ממש בכוח ולא בחוצפה. יחסים בין מדינות צריכים להיות מבוססים על תשתית אחרת. ונראה לי שאפשר ללמד את הרוסים. הרוסים הם עם, עם לב מאוד חם ופתוח מצד אחד. מצד אחר הם מאוד צמאים לכבוד. אצלם הבעיה זה כבוד, למי יש יותר כבוד.

ולכן אם ללמוד נכון מה הם צריכים, להבין שזה הטבע וצריכים באיזו צורה לתת פיצוי מצד אחד, אבל מצד אחר לדעת שעל זה עומדים וממשיכים הלאה. אם יודעים איך לעבוד עם הרוסים, אני מקווה שידעו להסתדר.

אבל לא לוותר. לעשות עכשיו כאלו תנאים אחרי המלחמה, שגם הנפט וגם הגז לא יהיו אמצעי שאנחנו חוזרים שוב להיות מחוברים בינינו. אלא הרוסים צריכים להבין שהם חייבים להיכנס לכל היחסים בין המדינות, וגם בין יתר המדינות. אבל זה העיקר, המרכז של החיבור החדש, שכולם מתייחסים אחד לשני בצורה שווה.

חיים: מבחינת הרוסים זה ברור. מבחינת החברה האמריקאית גם רפובליקנים וגם דמוקרטים תומכים כרגע בסנקציות האמריקאיות, בהתנגדות לרוסיה.

נכון.

חיים: וזה יכול לאחד את החברה האמריקאית, איזה זרז לאיחוד החברה?

אני חושב שכן. רוסיה כאן וכבר כמה שנים נמצאת כאויב מספר אחד לאמריקה. היא כל הזמן נמצאת בטענה כלפי אמריקה. עכשיו הזמן שהאמריקאים יכולים להתאחד ולעמוד מול הרוסים, בצורה כזאת שהם ינהלו את היחסים החדשים. הרוסים צריכים להתעלות למעלה מהדרישה האגואיסטית שלהם ולדרוך קצת על עצמם, להבין שזו הבעיה הטבעית שלהם, הם דורשים כבוד וזה העיקר. ובכבוד אתה יכול לקנות אותם בכל דבר. אז צריכים לסדר את הדברים האלה.

דודי: הנושא הבא. השפעתם של יהודי אוקראינה על העולם.

נורמה: במשך ההיסטוריה יהודים מאוקראינה תרמו תרומות ייחודיות למחשבה ולתרבות היהודית. והביאו גם כישרון ברמה עולמית למדע, לאומנות, לפוליטיקה ועוד. כמה מהדמויות הבולטות שנולדו באוקראינה הם - מייסד החסידות הבעל שם טוב וכל תלמידיו. הרבי מלובביץ', הרבי נחמן מברסלב, מנחם מנדל מקוצ'ק. ראשי ממשלות בעבר - גולדה מאיר, משה שרת, לוי אשכול. במדע - ולדמיר מרדכי חבקין שפיתח את החיסון נגד כולרה בבני אדם. בתרבות - שלום עליכם, חיים נחמן ביאליק ועוד. כמו כן פינסקר, חבקין, לילינבלום, דובנוב, אחד העם, ז'בוטינסקי, דיזנגוף ועוד. מה הסוד שכל כך הרבה אנשי מפתח משפיעים - נולדו באוקראינה?

לא היה להם איפה עוד להיוולד. אוקראינה במובן שנמצאת בצדדים של המרכז, זה פירוש של המילה אוקראינה. שם הייתה אפשרות ליהודים לחיות ולא במקום אחר. ולכן שם הייתה תרבות וחינוך וכל מה שיש ליהודים, צמח במיוחד משם. היה גם בצ'כיה, בסלובקיה, בפולין, בכל מדינות המזרח האירופאיות. אבל במיוחד העוצמה הגדולה הייתה באוקראינה. לא שהיה להם שם טוב, היה קשה. אבל גם הקושי עזר להם.

נורמה: מה השורש הרוחני של אוקראינה בקשר ליהדות ותרומתה?

אוקראינה עצמה, תמיד הרגישה את עצמה נמצאת בצד של הציביליזציה. הייתה כל הזמן חקלאית. רק הרוסים הביאו לשם תעשיה והתפתחות טכנית, טכנולוגית. והם בעצמם היו עוסקים רק בחקלאות. האדמה שם מאוד טובה. אין בעולם מקום יותר פורח. האדמה מאוד שמנה, אין דבר כזה. הנאצים היו פשוט ממלאים קרונות באדמה הזאת ולוקחים אותה לגרמניה כדי לגדל בזה דברים, ממש כך. זו אדמה מיוחדת.

נורמה: מה המיוחד באזור הזה?

זה אזור מאוד טוב. אקלים מאוד יפה, קרקע מאוד טובה, פורח הכול. האקלים עצמו טוב - מים, גשם, שמש, אוויר, הכול באמת מאוד, מאוד יפה וטוב. מדינה כמו אוקראינה יכולה להכיל היום מיליארד אנשים.

נורמה: אם זה אזור פורח מבחינה גשמית נגיד שזה אזור מאוד, מאוד עשיר, מבחינת הטבע. אבל מבחינת רוחניות, האם יש משהו מיוחד, למה נולדו שם כל כך הרבה אנשים חשובים. אותו דבר הייתי אומרת על רוסיה, גם שם יש אנשים בהיסטוריה שתרמו המון, שנולדו ברוסיה. השאלה אם זה אותו שורש הרוחני של רוסים ואוקראינים?

קודם כל השורש הרוחני שונה לרוסים ולאוקראינים. ועל זה אפשר לדבר, אבל אני לא רוצה אפילו להיכנס לזה, מה יש לנו מזה. עמים שונים, ביסודם אין ביניהם קשר. זה שהם שכנים, יש הרבה שכנים. זה שהשפה דומה, קורה אצל שכנים. אף פעם לא היה להם עתיד משותף, הם תמיד הרגישו שהם שייכים לזן אחר. אמנם דומים אבל בכל ההתנהגות שלהם, בכל האופי שלהם הם מאוד, מאוד שונים זה מזה.

האוקראינים יותר כפריים. הם אוהבים את האדמה, אוהבים את הכפר, מאוד אוהבים את הסדר. הם אנשים שדואגים לנקיון וסדר בכל מקום שהם נמצאים. כשאני הייתי נוסע נגיד מצפון לדרום דרך בלרוס ואחר כך אוקראינה עד לים השחור, אז כשנכנסים מרוסיה לבלרוס ממש נראה כמעט אותו דבר, הכול זבל והכול שבור ורואים שאף אחד לא דואג לשום דבר, גם בכפרים רואים הכול בצורה כזאת.

מה שאין כן, חוצים את הגבול של אוקראינה, מיד, מיד אתה רואה משהו חדש, נקי, אין משהו זרוק, מלוכלך, לא מתוקן. יכול להיות מאוד צנוע, אפילו עניות, אבל עניות שיש שם ידיים ששומרות כמה שאפשר שזה יתקיים. זה משהו אחר, אופי של עם לגמרי לגמרי שונה. תיכנס לכפר רוסי וכפר אוקראיני אתה לא צריך שום הסבר, אתה תגיד שלא יכולים להיות אלו ואלו מאותו מקום.

נורמה: מה הייחודיות של יהודי אוקראינה בהיסטוריה?

הייחודיות היא בזה שהם חיו באזור הזה בדחיסות יחסית, בצפיפות ולכן התפתח שם משהו מיוחד ששייך לאותו אזור.

נורמה: מהו התפקיד של יהדות אוקראינה בימינו?

אני לא חושב שיש להם תפקיד ושהם צריכים להישאר שם. הם צריכים לעזוב, כמו כל היהודים בעולם שצריכים לעזוב, יש להם כאן מקום, ואם לא, אז נרחיב את המקום, והם לא צריכים להיות בכל מיני מקומות בעולם. גם מאוקראינה וגם מכל ארבע כנפות תבל צריכים לבוא לכאן ולבנות את ארץ ישראל עד שהיא תתפשט לכל העולם.

נורמה: בעבר אמרת שכל יהודי יכול להישאר במקום שלו ושם הוא יכול לעשות את העבודה שהוא צריך לעשות.

נכון, הוא יכול להישאר איפה שהוא חי, והמקובלים לאו דווקא מושכים לבוא לכאן. אבל כמו שכותב בעל הסולם, "מי שמרגיש שיש לו איזה קשר לתורה, זאת אומרת לרוחניות, הוא מרגיש בכל זאת נטייה לארץ ישראל".

נורמה: אודסה ועוד ערים באוקראינה סבלו מאנטישמיות ופוגרומים שגרמו הרבה סבל ליהודים המקומיים.

נכון.

נורמה: ובכל זאת, מאודסה יצאו אנשי בידור ותרבות, ובמיוחד אנשים עם חוש הומור מיוחד. למה דווקא מאודסה?

זו עיר מיוחדת, שהייתה בה הרבה אנטישמיות שהלחיצה את היהודים שנמצאו שם. מאידך זו עיר ליד הים השחור שהייתה קשורה בדרכי מסחר לכל העולם, ולכן האזור שהיה חופשי התפתח עד הזמן האחרון. היו בו עד לא לא מזמן עם הרבה מאוד יהודים, היום כבר לא כך, אבל פעם זו היתה עיר שליהודים היה כוח ועצמה, והם היו ידועים מאוד לא רק בתרבות אלא גם במדע, ברפואה, ובמוזיקה.

נורמה: הבנתי שההומור מאפיין את האנשים שבאים מאודסה.

כן בגלל שהם היו בלחץ רבגוני שפעל עליהם, אז הם המציאו מעצמם מתוכם גישה לחיים, ויש מאפיינים מיוחדים לאדם שבא משם, לפי הדיבור שלו, לפי ההתנהגות, ההתקשרות לאחרים. זה מאוד מורגש.

שלי: נושא אחרון "חמש שפות לאהבה". זה ספר שכתב יועץ נישואים בשם גרי צ'פמן שמיפה אנשים לחמישה סוגים, ולטענתו כל סוג נמשך או זקוק לשפת האהבה שונה. ואם אנחנו לא מדברים עם האדם בשפת האהבה שלו, הוא מרגיש לא אהוב, ובגלל העדר הבנה הדדית בינינו, מערכות קשר כושלות הרבה פעמים.

חמש השפות כוללות שפה מילולית של שיחות ומילים טובות, מחמאות, זמן איכות ביחד, מגע, עזרה ושפת המתנות. לכאורה מאוד מובן שכולם צריכים אהבה, אבל למה בני אדם כל כך זקוקים לאהבה, למה כל הזמן מדברים עליה ומחפשים אותה?

בני האדם כמו כל מין החי נולדים מנקבה שנקראת אימא, ולכן הם צריכים את האהבה כי הרגישו את זה ממנה בצורה טבעית. ככה זה קיים גם בחיות, וזה מה שצריך להיות גם לאנשים גדולים.

לכן כתוב בתורה, שכאשר יעקב רצה להתחתן, הוא לקח את הכלה לעתיד והכניס אותה לאוהל של אימא שלו ושם חיה כמה חודשים, עד שהוא קיבל אוקי מהאימא והתחתן איתה, ואז היא ידעה מה הוא אוהב, איך לבשל, איך לסדר לו את הדברים שהאימא לימדה אותה, ולכן הם חיו בשלום.

ואם את רוצה להסתדר עם בעלך, את צריכה לחיות כמה חודשים תחת אמא שלו, כדי לקבל ממנה את כל ההוראות.

שלי: אז אהבה זה כוח שנמשך מהאימא?

זה לא כוח של אימא, אלה עצות, זו הדרכה שהאימא נותנת לאישה הצעירה, איך להתנהג נכון עם בעלה, כמו שאימא מבינה את זה.

שלי: אבל גם אישה צריכה אהבה.

על זה לא כתוב בתורה.

שלי: איך המקובל רואה את האהבה, זה כוח, זה יחס, זה חום, אנרגיה - מה זאת אהבה?

אהבה זה שאדם אחד דואג לאדם השני.

שלי: ומה עובר בדאגה הזאת?

היחס שלו, ואנחנו קוראים ליחס הזה "אהבה".

שלי: כשאני נותנת למישהו אהבה זה בא ממני, או שזה הכוח העליון משתמש בי, כדי למלא מישהו אחר?

זה בא ממך. אני לא רוצה להיכנס יותר עמוק.

שלי: אז אם נחזור לחמשת סוגי השפות שאנשים שונים מבינים כשפות אהבה שונות, גם חכמת הקבלה רואה את זה כך, יש סוגים שונים של אהבה?

אני לא מבין את זה, זה קטלוג שלא ידוע לי.

שלי: איך אתה רואה את הצורך של אנשים באהבה, זה רק קשור למה שקיבלתי מאימא, או שיש גם איזה נתונים טבעיים שכל אחד צריך שיבינו אותו?

את זה כל אחד רוצה, אפילו תינוק בן יומו רוצה שיבינו אותו ובוכה כשלא מבינים אותו, כשהוא לא מקבל את מה שהוא זקוק לו ועל אחת כמה וכמה הגדולים. רק אנחנו לא בוכים, אבל אנחנו צריכים שיבינו אותנו, שיטפלו בנו, שיתייחסו אלינו קצת כמו האימא. דרך אגב גברים מאוד סובלים מזה שאין להם את זה. הרבה פעולות שגברים עושים, זה כדי להשלים את חיסרון היחס של האימא אליהם כמו שהיה בזמן הילדות. ואישה שעושה את זה, וקצת משלימה את הדברים האלה לגבר, היא קונה אותו, והוא מוכן אז לכול.

שלי: הרבה פעמים יצא לי לכתוב על זה ואנשים מגיבים, "מה היא אימא שלי?", "אני אימא שלו?" כאילו מפחדים שזה יפגע בקשר בין בוגרים, שיש בו מטען אחר. אתה חושב שזה פוגע אחד בשני?

מי שלא מבינה מה שאני אומר, אני לא רוצה אפילו להמשיך, מה התועלת?

שלי: זה נובע מחוסר חינוך, לנשים היום חסרה הבנה נכונה של המין השני?

גם כן.

שלי: חכמת הקבלה מדברת כל הזמן על הצורך להרגיש את הזולת ולמלא אותו, לבקש בשבילו ולהתפלל בשבילו. איך אנחנו יכולים לזהות מה זקוק האדם שמולנו, מה יגרום לו להרגיש טוב, אהוב, שמח?

תלמדי מאימא שלו ואז לא תוכלי לטעות. את לא יכולה להיות לידו מזכירה, מומחית, או משהו אחר. אם אנחנו מדברים כלפיי הילדים וכלפי הגבר, הבעל, אז רק לקנות דברים שהאימא צריכה לעשות, גם כלפיי בעלה.

שלי: הבנתי. זה נשמע מאוד עמוק.

זה באמת מאוד עמוק, וזה תפקידה של האישה, גם להיות אימא לבעלה.

תודה ותצליחו. ונצליח לראות את סוף המלחמה, מספיק מה שיש עד היום. נעבור לשלב המתקדם שצריך להיות, שנראה שהעיקר צריך להיות שינוי, הם צריכים להבין שהעולם היום אחר, שלא צריכים מלחמות, לא צריכים כוח, והיום הניצחון הוא ביחס שלנו להבנת החיים. עוד נדבר על זה.

(סוף השיחה)