מקובלים כותבים
סרטן - 2
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.11.14– אחרי עריכה
בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, ושלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: בתכניתנו "מקובלים כותבים" אנחנו נדבר גם הפעם על מחלת הסרטן. בחרתי לדבר על הנושא הזה משתי סיבות. האחת מפני שגם אצל אמא שלי אובחנה מחלת הסרטן, וכמובן שזה מכניס את האדם לדאגה נוספת. הסיבה השנייה היא מפני שמדברים הרבה מאוד על מחלת הסרטן בעיתונות ודואגים לפרסם דווקא את המקרים שקשורים למחלה הזאת. דווקא אנשים ידועים שהתמודדו עם המחלה דואגים לפרסם בעיתונות את ההתמודדות שלהם עם המחלה. אני מרגיש שיש כאן באמת משהו שנוגע לאדם ברמה האישית מעבר לכל מחלה אחרת.
כן, כי האדם מרגיש שהוא נפגע ברמה שהיא שונה מכל מחלה אחרת.
בן ציון: הוא כאילו נעלב, משהו פגע בציפור נפשו.
כי יש חיה פנימית שנמצאת בגוף ואוכלת אותו. הפגם לא בגוף עצמו, זה כוח זר שלא צריך להיות בגוף, כוח שלא נותן לגוף לתפקד בצורה נורמלית. נניח אם יש לי לחץ דם גבוה אז אני מקבל כדור נגד לחץ דם. אם יש לי סכרת, אני מקבל כדור נגד הסכרת. ויש לי כל מיני איסורים, כנגד לחץ דם אני לא ארוץ ואקפוץ, וכנגד הסכרת אסור לי לאכול מתוק. אני ניזהר, אני יודע מה אני צריך לעשות, אין לי שום בעיה עם זה. אני רואה שאנשים חיים ומתפקדים, הם מאזנים את הגוף על ידי חומרים שעוזרים לגוף להתמודד, להשלים.
מה שאין כן כאשר בא איזה כוח זר שנכנס לתוך הגוף, הוא פועל בתוך הגוף ואוכל אותו. הוא עובר מחלק לחלק, ממצב למצב, ואתה ממש לא יודע מה קורה איתו. הגוף לא נותן לך לתפקד בכללות, הוא פועל עליך בעיקר בצורה כזאת שאין לך אפשרות אלא להגיב. אנשים שוכחים מכל יתר המחלות, הם מקבלים כדור וזהו, הם מתרגלים למחלות שלהם, אבל הסרטן כובש את האדם ולא נותן לו מנוחה.
בן ציון: הוא משתלט לי על המחשבה?
כן. אני כל הזמן בשליטה שלו, במאבק עימו, בהתנגדות אליו. אני כל הזמן חושב איך אני מוציא אותו מהסביבה שלי, אבל אני לא מסוגל להוציא אותו מבפנים. אני יכול להחליף לב, אני יכול להחליף חלק מהראש, אני יכול לעשות כל דבר, אבל כאן אני לא מסוגל לעשות כלום.
בן ציון: זה קורה ברמה האנושית.
זאת שליטה זרה שנמצאת בגוף שלי ואני לא מסוגל להוציא אותה ממני.
בן ציון: יש עוד עניין שמוסיף לקטלניות של המחלה הזאת. הרופאים אומרים לאנשים שחולים במחלה הזאת, יש לך עוד חודשיים, עוד חצי שנה, עוד כך וכך זמן לחיות, בעוד שבמחלות האחרות זה פחות מוכר.
כן. זאת הבעיה העיקרית. אפילו אם יגידו לך שנותרו לך עוד חמש שנים, כאילו הרבה זמן, אבל כשאתה כבר יודע את הסוף, אז כבר מעכשיו אתה מנותק מהחיים הרגילים, אתה כבר עושה חשבון לכל דבר. אתה כל הזמן נמצא באיזו המתנה שהנה עוד מעט התור שלי מגיע.
בן ציון: מה אומרת על זה חכמת הקבלה?
כבר דברנו על כך בשיחה הקודמת. אנחנו הכנו את זה לעצמנו, אנחנו פשוט הפרנו כל החוקים. אנחנו בעצמנו גרמנו למצב הזה, כי תוכנת החיים שלנו צריכה להביא אותנו בצורה טובה, נכונה ואופטימלית להזדהות עם הבורא, לחיבור עמו, ואנחנו דחינו את כל האפשרויות. הגענו למצב שאנחנו רוצים להיות רק עם האגו שלנו, לא איכפת לנו שום דבר מלבד לפרגן לאגו שלנו, וכתוצאה מזה תראה מה הוא עושה איתנו.
בן ציון: אבל אותו אדם שכבר קצבו לו את החיים, למרות שאולי מרגע לידתו הם כבר קצובים, זה כאילו נראה לו עכשיו קרוב.
לא, זה לא ברגע לידתו, זה תלוי באדם ואיך הוא מתפקד. אנחנו יכולים לתת או לא לתת לאגו שלנו, לרצון לקבל שלנו לפרוץ עד איזה גבול שנרצה. הכדור תמיד בידינו, המושכות של החיים בידינו.
בן ציון: איזו עוצמה אפשר לתת לאדם שחלה במחלת סרטן, והרופאים כבר קבעו שכך וכך זמן נותר לך לחיות, מה אפשר להציע לכזה אדם?
הייתי אומר שהכי טוב אם האדם הזה ישתתף בפעולות שגורמות לתיקון העולם, שגורמות לתיקון האנושות, פעולות שמושכות את האנשים ליחסים טובים, לחיבור ביניהם. כי בזה הוא עוזר לכל החלקים הנכונים בגוף שלו שפועלים לפי התוכנה הנכונה.
בן ציון: הוא עוזר לחזק אותם.
לא רק לחזק אותם, אלא להגיע בצורה כלשהי לשליטה על התוכנה המקולקלת שנקראת סרטן.
בן ציון: איזה יחס הוא צריך לפתח לבריאה ובכלל למצב הזה, מהו היחס הנכון על פי חכמת הקבלה?
היחס הנכון הוא בזה שאנחנו צריכים לחבר את כל חלקי הטבע ולהגיע להרמוניה. אני שמעתי, ואני גם בטוח שזה נכון, אם אדם שומע מוסיקה טובה שמביאה לו הרמוניה, אם הוא משתתף בכל מיני פעולות שגורמות להרמוניה, להשתתפות, לאיזון, לחיבור בין כל חלקי הבריאה או של החברה האנושית, אז זה בעצם פועל. כי אנחנו נמצאים בתוך תוכנה אחת גדולה שנקראת מחשבת הבריאה. לכן אם אני משתדל להתאים את עצמי לאותה מחשבת הבריאה, בעזרת לימוד חכמת הקבלה בחברה של מקובלים, זה הדבר הכי חזק, כך אנחנו צריכים לראות.
אם אנחנו לוקחים את האדם ומכניסים אותו בתוכנו, מתחילים ממש לעבוד יחד עימו על החיבור בקבוצה, אם אנחנו מכניסים אותו נניח לעשירייה, לסדנאות, והוא משתתף, אז בטוח שבזה הוא עושה לעצמו את הריפוי הכי חזק שאפשר.
בן ציון: האם הפעילות הזאת היא כדי להבריא אותו מהמחלה עצמה, או שזה הדבר הכי טוב בשבילו לעשות בתקופה שנותרה לו?
לא, זה כדי לעצור את התפשטות הסרטן, היינו לעצור את התוכנה המקולקלת הזאת, לשנות אותה ולרפא את התוכנה במקורה. זה הטיפול היחידי שלא הרסני. זה לא כמו שמטפלים בסרטן על ידי זה שהורסים אותו. זה הטיפול היחידי שמרפא, כי אנחנו מתקנים את התוכנה הזאת על ידי תוכנה גדולה, גלובלית, בקבוצה, בעשירייה, בזה אנחנו מחייבים את התוכנה הפנימית של האדם להתרפא, להסתדר. אם היה לי זמן ומקום, הייתי עושה אפילו מחקר על הדברים האלה.
בן ציון: מה הכוונה?
הייתי מביא אנשים שחולים במחלות הסרטן השונות ומצרף כל אחד בנפרד לתוך עשירייה, או שחלק מהם הייתי מצרף לעשיריות בריאות. בצורה כזאת הייתי בודק ומודד מה קורה, ואני בטוח שהיינו רואים תוצאות מוכחות ברנטגן.
בן ציון: מעניין, ממש ניסויים קליניים.
ודאי.
בן ציון: נכון להיום יש אמצעים שונים, כמו ניסיון לעורר באדם רגשות חיוביים.
גם הרופאים ממליצים על כך כי הם רואים שזה עובד.
בן ציון: כמו צחוק.
צחוק, הליכה יפה ליד הים, לשתות קצת יין, להיות שמח, ללכת לכל מיני פעולות חברתיות יפות, כמו קונצרטים למיניהם. נכון, גם זה. אבל בוא נגיד שיש לזה השפעה מאוד מזערית על התוכנה. זה פועל עליו קצת בהיסח דעת, זה מרומם אותו קצת מעל המחלה. אבל אני מדבר כאן על ריפוי.
בן ציון: על ריפוי של שורש המחלה.
כן, אם אנחנו מכניסים את האנשים לתוך עשירייה, אם אנחנו משפיעים עליהם והם מושפעים מאתנו, וחוץ מזה, אם הם ממש עושים מאמצים להיות לידנו, אז הם משפיעים על התוכנה הזאת ואני בטוח שהם נרפאים. השאלה עד כמה הם מוכנים למסור את עצמם, ועד כמה אנחנו חזקים כדי לתקן אותם. יכול להיות, אלה מצבים מאוד מתקדמים. אבל כשאנחנו כבר מדברים על התוכנה, אז אנחנו נמצאים למעלה מהחומר, זאת אומרת בדרגה עליונה.
בן ציון: האם למחלה הזאת יש איזה יעוד מסוים, האם יש לה איזה תפקיד מסוים כדי להגיד משהו לאדם?
התפקיד של המחלה הזאת הוא פשוט. להביא בסופו של דבר את בני האדם לחשבון, מה לעשות עם תוכנת החיים, עם מחשבת הבריאה. אני אומר תוכנת החיים, אבל הכוונה למחשבת הבריאה.
בן ציון: של היקום כולו.
לא רק של כל היקום, אלא של כל המציאות, של כל העולמות. איך אנחנו מתפקדים כדי להביא את מחשבת הבריאה למימוש בדרך אחישנה.
בן ציון: בכל זאת, כתוב בתורה שהרופא ירפא, זאת אומרת ניתן לו כוח, ניתנה לו יכולת לרפא, ומשום מה עם מחלת הסרטן הוא לא כל כך מצליח.
זה לא כל כך עניין של מחלת הסרטן. כי אם היינו נניח מתגברים עכשיו, והיינו מוצאים תרופת פלא כך שהמחלה הזאת הייתה ניתנת לריפוי, וכמו שאני מקבל עכשיו כדור נגד לחץ דם הייתי מקבל כדור נוסף. זאת אומרת או שאני מתרפא לגמרי או שאני צריך לקבל כל יום כדור להשלמה וזהו, אז השאלה מה יוצא מזה. לאן נעלמים אותם פגמים שאני מייצר כל יום ויום על ידי יצר הרע שלי, על ידי זה שאני במריבה עם כולם, שאני רוצה לשלוט על כולם, שאני רוצה ממש לכופף את כל העולם לטובת עצמי. לאן כל זה נעלם. זאת אומרת אם כל זה יסתדר, אז על ידי איזה כוח אני אקבל תיקון לדרך שלי.
בן ציון: האם אתה מרגיש שהאגו האנושי הוא ממש כסרטן בגוף שלך?
ודאי, זה בדיוק הוא. אנחנו אוכלים את עצמנו, אנחנו אוכלים את הסביבה שלנו. תראה מה קורה באקולוגיה ועם כל הדברים. אנחנו אוכלים אחד את השני, אנחנו רוצים שלכל אחד יהיה רע. אנחנו נבדלים זה מזה, אנחנו עוינים זה לזה. זאת מחלת הסרטן.
באף מחלה אין התנגשות בין התאים, אין. הם פועלים בהרמוניה, ככל שהם מסוגלים, אומנם יש לפעמים מחלות, אבל הרצון שלהם זה לפעול בהרמוניה. מתי מתחילה מחלת הסרטן? כשיש ניגוד בין התאים, וזה קורה רק במחלה הזאת. זה הביטוי של האגו שלנו.
בן ציון: גם בעל הסולם וגם הרב קו"ק נפטרו ממחלת הסרטן. האם המקובלים שעובדים עם האגו האנושי ומתמודדים עם מחלת הסרטן, מרגישים את זה ממש בגופם. האם אפשר להקביל את ההתמודדות שלהם לסתם אדם שחלה במחלת הסרטן, האם המקובלים כל הזמן בהתמודדות עם האגו הזה, וכל פעם מרפאים עוד תא?
המקובלים אומרים שאנחנו צריכים לשכוח את כל הבעיות. שאין לנו שום בעיה בכלל, שום מחלה. במידה שאנחנו עוסקים נכון בחכמת הקבלה ומבצעים יום יום את מה שאנחנו צריכים לעשות בהתאם למחשבת הבריאה, בהתאם לתוכנה שמכתיבה לי מה אני צריך לעשות יום יום, וכמו "מחדש יום יום מעשה בראשית", כך אני צריך לחדש את העבודה שלי, אם זה כך, אז אין לי שום בעיה. אם אני נמצא בהרמוניה ובהתאם למחשבת הבריאה, לא יכול להיות שמישהו יגרום לי רע, לא בדרגת דומם צומח, חי ומדבר.
בן ציון: אבל גם אצל אדם שחושב שהטבע חיובי, ופתאום כשמתפרץ אצלו בגוף כזה דבר שלילי, הוא לא מוצא את הידיים והרגליים. הוא לא מצליח להתמודד, למרות שיש לו חשיבה חיובית על הטבע, הטבע כאילו בגד בו והולך לחסל אותו.
כי הוא בגד קודם בחברה האנושית. אנחנו מדברים על התיפקוד הלקוי שלנו בדרגת האדם, בדרגת אנוש, בדרגת המדבר. לכן אנחנו רואים את התוצאות האלה בדרגה שבה שאנחנו יכולים לראות אותן. אם אתה לא רואה עד כמה אתה רע בדרגת המדבר, אז אתה תראה את הרע הזה בדרגת החי, בדרגת הקיום הגופני.
שוב, זה לא בצורה אישית. הרב קו"ק ובעל הסולם היו למעלה מכל התיקונים, הם היו מקובלים גדולים. בצורת המדבר הם אנשים בריאים מאד. אלא כמו שכתוב, מהזכים תחילה, דווקא הם נכנסים קודם כל לצרות ולבעיות של האנושות. כמו שהם רוצים למשוך את האנושות לטוב, כך הם חוטפים בעיות עבור האנושות.
בן ציון: זה מעניין, האם בזה שהם חלו באותה מחלה, הם בעצם ריפאו קצת מהמחלה הזאת?
זה נכון, אבל זה לא פוטר אותנו לעשות את מה שמוטל עלינו. כל אחד חייב להגיע לשורש הנשמה שלו. לכן אנחנו בכל זאת חייבים לעורר בדרכנו את הליקויים האלה ולרפא אותם.
בן ציון: אם כך, אני מבין מדבריך שחכמת הקבלה היא התרופה היחידה למחלת הסרטן?
כי אין מחלה כזאת. סרטן זאת לא מחלה, זה הרס בתוכנת החיים. והרס בתוכנת החיים אפשר לרפא רק על ידי זה שאתה מפעיל נגד הכוח ההרסני הזה כוח אחר, כוח בדרגה גבוהה יותר, בדרגה האנושית.
אין כנגד מחלת הסרטן תרופה אמיתית מלבד סידור חברתי נכון. אם אנחנו מתחברים כאיש אחד בלב אחד, והתוכנה הכללית של מחשבת הבריאה פועלת עלינו בצורה נכונה, אז אנחנו נפטרים מכל הבעיות. הסרטן זה לא מחלה כמו כל המחלות, כי זו מחלה שהורסת את הגוף. היא לא עושה פגם בתפקוד של איזה איבר, היא אוכלת את הגוף, אין עוד מחלה כזאת.
בן ציון: אתה אומר בעצם שהשורש, שהמקור של המחלה הזאת שונה מהמקור של כל מחלה אחרת.
כן, זה האגו שלנו בצורה ישירה.
בן ציון: כל שאר המחלות הן הביטוי של זה.
כן, אבל כאן זה בצורה ישירה. זאת אומרת האגו שלנו והאופי שלו, כפי שהוא עובד בתוך הגוף שלנו, והסרטן, זה היינו הך.
בן ציון: אבל אנחנו בכל זאת מנסים למצוא גורמים למחלת הסרטן, כמו גורמים סביבתיים. כשבודקים אדם שחי ביפן, רואים שהוא חלה בסרטן מסוג מסוים, וכשהוא עובר נניח לארצות הברית יש סיכוי שהוא יחלה יותר בסרטן המעי ולא בסרטן השד. זאת אומרת אנחנו רואים שיש כאן השפעות של הסביבה.
יש שבעים אומות העולם, ולכל אומה ואומה יש אופי משלה.
בן ציון: האם יש שבעים סוגי סרטן.
בוא נגיד, אופייניים. יש גם עניין של "משנה מקום משנה מזל", תלוי לאן הוא עובר. מה הכוונה משנה מקום? השפעת הסביבה. זה לא בגלל שהוא חי עכשיו באקלים אחר, זאת אומרת לא בגלל שהוא החליף את התנאים בדומם, צומח וחי, אלא בדרגת המדבר, הוא חי עכשיו בסביבה אחרת מאשר קודם. יכול להיות שבסביבה הנוכחית הוא לא בהתקשרות נכונה כמו קודם, הסביבה יכולה להיות יותר עוינת או יותר רגועה, טובה. הרי הוא בכל זאת נכנס לאיזה אי שוויון עם הסביבה או להתחשבנות חדשה ביניהם. יש הרבה תוצאות מזה. בפרט היום, בזמננו כל אומה נכנסת לתוך אומה אחרת. יש הרבה מהגרים ומטיילים. אנחנו נמצאים היום במצב שבו אנחנו חוזרים לבבל, לכל הציוויליזציה הקודמת שלנו, לכן התופעות הן מאד מעניינות. על ידי התוכנה הלקויה של כל אחד ואחד אנחנו משפיעים על כולם.
זה נקרא בעצם המשבר הכללי, הגלובלי, כי כל אחד משפיע. על ידי התוכנה הפרטית הלקויה שיש בכל אחד ואחד, הוא משפיע על התפקוד של כל יתר התוכנות הפרטיות שיש בכל אחד ואחד. לכן יש במיוחד התפרצות של המחלה הזאת, אבל תבואנה עוד מחלות כאלה שאנחנו לא שמענו עליהן.
בן ציון: האם אפשר להפוך את האגו גם לטוב.
רק על ידי השפעת סביבה יפה על האדם. על זה מדברת חכמת הקבלה. אם אתה מכניס את האדם לחברה נכונה, הוא יתרפא.
בן ציון: איך הסרטן הופך לטוב?
בזה שאתה עושה את התיקון של תוכנה.
בן ציון: ואז מה אני אקבל, תוכנה יותר משופרת?
אתה מתקן אותה. אתה הופך את התוכנה של יצר הרע ליצר טוב. זאת בדיוק כוונת האדם, איך הוא מטפל בהם ואיך הוא מגיע למצב שהוא בעצמו הופך להיות זה שמתקן את מחשבת הבריאה הכללית. בזה הוא מתחיל לגלות את מחשבת הבריאה הכללית, שזה כל הטבע בהרמוניה שלו, הוא מתחיל להשתתף בזה ואפילו להוביל. זאת אומרת "אני מעורר את השחר, ולא השחר מעוררני".
בן ציון: לקראת סיום התוכנית, מה אתה מייעץ לי לעשות. אמא שלי חלתה עכשיו בסרטן ויכול להיות שנותרו לה עוד כמה חודשים. מה אני כתלמיד קבלה יכול לעשות?
קודם כל לעשות את מה שהרופאים אומרים. כך אנחנו הולכים, כמו שכתוב "ניתן לרופא רשות לרפא". בלי חכמות, לחפש רופאים טובים ולהיות שם. זה דבר אחד. דבר שני, תכניס את עצמך ואת אמא שלך כמה שיותר תחת השפעת הסביבה הטובה, וזה בעצם הכל.
שנהיה בריאים קודם כל בתוכנה הכללית שלנו, העיקרית, וזה אך ורק בסדנאות. בקשר הנכון בינינו אנחנו יכולים להגיע לזה, ואז כשהתוכנה שלנו תהייה משופרת, מתוקנת, "איש לרעהו יעזורו", וכולנו נהיה כאיש אחד בלב אחד, זה ישפיע על כל הדרגות שלנו מלמעלה עד למטה, גם בדרגה הרוחנית וגם בדרגה הגופנית.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בתוכנית הבאה שלנו "מקובלים כותבים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)