"פרשת השבוע"

פרשת "יתרו"

בהשתתפות: גיל קופטש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 30.07.08 – אחרי עריכה

גיל: אנחנו בפרשת "יתרו". "וישמע יתרו כוהן, מדין חותן משה, את כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים".

הגוי יכול להעריך את מה שקורה לעם ישראל.

גיל: כן, זה מוזר בעיניי.

הוא דוגמא מאוד יפה.

גיל: במה הוא זכה שהפרשה הכי חשובה בתורה של עשרת הדיברות נקראת על שם גוי? איך קורה מצב כזה?

אלו הרצונות הכי גדולים שעלינו לתקן והם נמצאים באומות העולם. כמו שמלכתחילה כתוב עלינו, "אתם תהיו לי עם סגולה", זה גם כתוב בפרשה הזאת. במה אנחנו עם סגולה? בזה שאת שיטת התיקון שנקראת "תורה", חוכמת הקבלה, "תורה" זו הוראה, נמסור לכל העולם, זה נקרא להיות "אור לגויים".

גיל: אבל כרגע בא יתרו, והוא בא בתור מאמן זר לנבחרת ישראל, מאמן מבחוץ.

הוא כבר נכנס ממש פנימה ומסדר את כל המערכת בפנים, איך לשפוט את העם, איך לנהל את העם, הכול מגיע אלינו ממנו.

גיל: מה אנחנו לומדים מזה, האם שאנחנו צריכים סוג של עין זרה מבחוץ?

אלו שמצטרפים לעם ישראל מאומות העולם, שבאמת מרגישים את הרוחניות שנמצאת בנו, יש בהם הרבה חוכמה, "חוכמה בגויים תאמין", ובאמת יש מה לקבל מהם. ובעתיד לבוא, זאת אומרת בקרוב, בימינו, נצטרך לעבוד עם כל העולם, ולהיות כמו שכתוב, "והייתם לי עם סגולה".

גיל: כלומר יתרו הוא חוליה מקשרת בינינו ובין העולם.

בין כל העולם, בין כל אומות העולם. לכן פרשת השבוע היא על שמו. כי בשביל מה קיבלנו תורה? כדי להעביר אותה אחר כך לאומות העולם.

גיל: להפיץ אותה בעולם, לא לשמור אותה לעצמנו.

חס ושלום, ודאי שלא. זה כל העניין, "אתם תקבלו ותעבירו", עם ישראל הוא כמעבר. לכן יוצא שיתרו מסמל לנו את זה. דווקא משה יחד עם יתרו בונים את המערכת של עם ישראל, כדי שאחר כך המערכת הפנימית הזאת של עם ישראל, כפי שהוא יתנהג, תהיה מתאימה לאומות העולם.

גיל: מהי המשמעות של חותן? אומרים "חותן משה", מדגישים את זה.

משה הוא הכוח המושך להביא להכרת האלוהות, אבל מה החיסרון שלו שאיתו הוא הולך? זה דווקא החיסרון של אומות העולם שיש לו מאשתו שהיא בת יתרו.

גיל: האם חותן הוא בא מצד של חוסר?

כן, ודאי.

גיל: יתרו בא ומיד מתחיל לתת עצות, ובעצם בונה את ההיררכיה המשפטית.

הוא ראה מה קרה עם משה מהבוקר עד הלילה. כלומר בצורה כזאת אדם לא יכול לברר בפנים ולא יכול לתקן שום דבר. אנחנו מדברים על אדם אחד.

גיל: הוא רואה שיש בלגן מטורף בעם הזה, כולם יושבים על הראש של משה, "אוכלים לו ת'ראש" מה שנקרא.

אם נתרגם את זה לצורה הפנימית, אז בתוך האדם יש התרוצצויות ובלגן פנימי, הוא לא יודע איך ללכת, הוא לא יודע איך לקבץ ולסדר את כל הכוחות הפנימיים שלו.

גיל: יתרו אומר למשה, "מה הדבר הזה אשר אתה עושה לעם", "מדוע אתה יושב לבדך וכל העם ניצב עליך מן בוקר עד ערב", "לא טוב הדבר אשר אתה עושה: נבול תיבול גם אתה גם העם הזה". ואז הוא נותן לו עצה.

לחלק, לעשות פירמידה.

גיל: לעשות שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים. כלפי חוץ זו היררכיה משפטית, הם בונים עם, לכן יש צורך לתת לו חוקים, לבנות מדינה אפילו.

בעצם בעם ישראל אף פעם זה לא היה.

גיל: מה זאת אומרת לא היה?

אנחנו עם מאוד מיוחד. אף פעם לא היה אצלנו חלק שמדכא את האומה, שהם הגדולים. אני מרוסיה, שם היו צארים עם כל הממלכה שלהם והצבא שהיה מדכא את העם, והעם מסכן, הוא לא יכול היה להתעורר ולהתרומם. כמו שבהודו, כולם חושבים שהודו רוחנית, אבל יש את הקסטות, ואתה לא יכול להתחתן כפי שאתה רוצה. אין לך אומה בהיסטוריה שבה כולם שווים, שיש חוק אחד למלך ולקטן, לכל אחד ואחד, אלא רק בעם ישראל. אם אתה נמצא ברוחניות, אז זה מצוין. אבל אם אתה נמצא עדיין ביציאת מצרים, אז אתה לא מסוגל כך לתקן את עצמך פנימית.

גיל: האם זו היררכיה משפטית בתוכי? מי הוא שר האלף שבתוכי, והאם הוא מדבר עם שר המאה שמדבר עם שר החמישים? מה קורה שם בפנים?

לפי האופי שלנו אנחנו יודעים שאם אני רוצה להתגבר על משהו, לתקן משהו, אז אני צריך להתחיל מהדברים הקטנים, לתקן אותם במקצת, וככל שאני מתקן את עצמי, זה יעזור לי אחר כך ללכת לתיקונים יותר גדולים, יותר קשים. לכן תמיד אצלנו בחוכמת הקבלה יש חוק, התיקון הוא מקל לכבד. יתרו שמכיר את כל האגו שבתוך האדם, כי הוא כוהן מדיין, ממליץ למשה שאם הוא מנקודת משה, שמושכת לרוחניות, לבורא, רוצה לשפוט את כל העם שלו, את כל הרצונות שלו, להביא אותם לאט לאט לדרגה הרוחנית, אז הוא חייב לדרג אותם, לסדר אותם כך, שמקל לכבד הוא יוכל לאט לאט לעשות זאת.

אצלנו בקבלה, אם אנחנו מדברים על שלמות, אז אנחנו מציירים את זה בתור עיגול, כי עיגול הוא שלם. ואם אנחנו מדברים על ההיררכיה, אז זה קו. יש הנהגה על ידי עיגול ויש הנהגה על ידי קו. כל עוד שלא מגיעים להיות בעיגול, כך שכולם שווים, כולם באהבה, בהשפעה הדדית "כאיש אחד בלב אחד", אז אנחנו חייבים לאט לאט לתקן את עצמנו בצורת קו, בצורת פירמידה.

איך שלא יהיה, אנחנו מגיעים לתום שלושה חודשים מהיציאה ממצרים, ולמעמד הר סיני.

גיל: האם יש משמעות לשלושה חודשים?

כן. כי התנתקות צריכה לעבור שלושה שלבים, ואז אין קשר בין השלב האחרון, השלישי, לשלב הראשון. את זה אנחנו לומדים מהתפתחות האורות בתוך הכלים. זה כמו "ג' טפחים", יש הרבה דברים כאלה בתורה.

גיל: זאת תקופה של הכנה. לפני זה אומר להם משה, "ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים", "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש".

זה בעצם לפי אותו סגנון של אברהם אבינו. לָמַה הוא יצא מבבל? גם כדי להגיע להתעלות רוחנית, אותו דבר כאן. רק שם זה היה עדיין ללא האגו הגדול, ואילו כאן קבוצת אברהם עברה למצרים, ועם האגו של מצרים שהיא לקחה משם, כמו שכתוב שהיהודים לקחו משם כלים, "כלים", הכוונה לאגו, הם מגיעים עם הכלים האלו למעמד הר סיני כדי לתקן אותם. כלומר לקבל כוח רוחני כדי להיתקן, כדי להתעלות מעל האגו שלהם.

גיל: אגב האגו, הפסוק הזה "והייתם לי סגולה מכל העמים", הוא הבסיס לכל השחצנות וההתנשאות של היהודים שאומרים, "אנחנו עם סגולה".

כי הם לא מבינים במה הם עם סגולה.

גיל: בגלל שאנחנו כל כך מחזיקים מעצמנו.

כמו שראינו מזמני אברהם, יצאנו מבבל כדי ללמוד מה זו חוכמת הקבלה, מה זו תורה, כדי לקבל את הכוח הזה, ואחר כך לחזור לכל הציוויליזציה הבבלית שהיא היום כל העולם, כל שבעה מיליארד האנשים, ולמסור להם את כל השיטה הזאת.

גיל: מה זו הסגולה הזאת?

הסגולה הזאת היא להיות המורים, המשרתים, המעבירים את הכוח הזה לכל העמים. רק לשם זה אנחנו קיימים.

גיל: זאת אומרת, זה תפקיד מסוים.

בלבד.

גיל: זה לא שאנחנו המפקדים של העולם.

ודאי שלא. בעל הסולם כותב את זה יפה מאוד במאמרים "מתן תורה" ו"ערבות", שרק לשם זה אנחנו קיימים, לנו לעצמנו אין שום הצדקה. לכן אומות העולם אומרים "מה זה עם ישראל?", וגם בתורה כתוב, שאנחנו בסופו של דבר קיימים רק לשם זה, להיות המעבירים את שיטת תיקון העולם לכל העמים. כתוב, הקדוש ברוך הוא הסתובב בין כל העמים, רצה לתת להם תורה, הם לא רצו לקבל, ורק עם ישראל אמר "נעשה ונשמע", היה מוכן. בגלל שהוא היה מוכן, אז הבורא אמר "קח את זה ותהיה המעביר לכולם".

גיל: הוא אומר, "אתם תהיו לי ממלכת כוהנים". מה זה כוהן, מה התפקיד שלו?

תהיה מנותק מהאגו שלך, תתעלה מעל האגו שלך לאהבת הזולת, וכשתימצא בדרגה הזאת תוכל את התכונה הזאת ללמד ולהעביר לכל הרצונות האגואיסטיים שלך וגם לכל העולם.

גיל: כל הזמן אנחנו שומעים שמשה יורד מההר, עולה להר, "הנוגע בהר מות יומת". מה זה ההר הזה?

ההר הזה זה האגו שלנו, הר של שנאה, אנחנו שונאים זה את זה מלכתחילה. זה לא שאני רע או אתה רע, אנחנו בנויים בצורה כזאת שאנחנו שונאים זה את זה. ואז אנחנו מגיעים למצב שאנחנו צריכים להתעלות מעל האגו הזה, גם אתה וגם אני, ומעל ההר כולנו מתחברים "כאיש אחד בלב אחד".

גיל: האם כשאנחנו עולים להר סיני אנחנו באגו?

לא, אנחנו עוזבים את האגו למטה, ורק הלבבות שלנו עולים למעלה ומתחברים ללב אחד, "כאיש אחד בלב אחד", וזה נקרא "מעמד הר סיני". ואז בתוך הלב שלנו מתגלה העולם הרוחני, המעמד הרוחני, הכוח עליון.

גיל: כשאנחנו עוזבים את האגו למרגלות ההר ומטפסים עליו.

כן. אבל בלי לטפס לא נוכל לקבל את התגלות האלוהות. בלי שהיינו יוצאים ממצרים ובלי שהיה לנו את האגו הגדול הזה ושנאה הדדית, לא היינו יכולים להתעלות מעל השנאה הזאת, להגיע לפסגה.

גיל: אז זה טוב שבני ישראל שונאים אחד את השני, כל הזמן רבים.

כן, אבל מספיק, בואו נתחיל במקצת לטפס על ההר, זה הר ה'.

גיל: "ובאמור מצאנו הפתח להבין במה שעמדנו לעיל (אות ג' וד') בעיקר תוכנה של המצוה הזאת "ואהבת לרעך כמוך"".

זה בעצם העיקר. כל עשרת הדיברות שכתובות בפרשת יתרו, וכל עניין מעמד הר סיני, זה כדי להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך" בלבד. תראה מה שהוא כותב.

גיל: "איך מחייבת אותנו התורה בדבר שהוא מהנמנעות לקיימה. שמהטעם הזה לא ניתנה התורה לאבותינו הק' אברהם יצחק ויעקב, אלא נמשך הדבר עד יציאת מצרים, שיצאו והיו לאומה שלימה בת שש מאות אלף איש מעשרים שנה ומעלה, כי אז כל אחד מהאומה נשאל אם מסכים לעבודה הנשגבה הזאת, ואחר שכל אחד ואחד מהאומה הסכים בכל לב ונפש לדבר ואמר נעשה ונשמע, אז נעשתה האפשרות לקיים את כללות התורה".

כל התורה ניתנה רק לדבר אחד, לצאת מהאגו, להתעלות מעל האגו, משנאת הזולת לאהבת הזולת. ואז האדם מסכים לזה, אומר "כן, אני מוכן לזה", כי ראה באגו שלו, בשנאה הזאת, שכך אי אפשר יותר להמשיך. כמו שאנחנו היום, נקווה שנגלה שאנחנו בעצמנו עושים את החיים שלנו כל כך בלתי נסבלים, וזה האגו שפורץ בינינו, הוא מקלקל לנו את הכול. וכשנגיע להכרת הרע הזו במלואה, אז זה נקרא שאנחנו עומדים כמו במעמד הר סיני.

גיל: האם אפשר לכבוש את ההר הזה, את האגו הזה? כי כבשת אותו היום ומחר הוא שוב צץ.

אבל זו כבר עבודה במדבר. לפחות נעשה את הקליק הראשון עם האלוהות שנקרא "מעמד הר סיני", פעם ראשונה, אומנם אחר כך יהיו מלחמות ארבעים שנה במדבר, אבל כבר מגיעים למשהו.

גיל: מה זו כל ההכנה? הוא אומר, שלושה ימים אסור לכם להתקרב לאישה, להתרחץ.

אסור לך לנגוע ברצון לקבל שלך. תתנתק ככל האפשר מהרצונות האגואיסטיים, אל תהיה עבד תחתיהם.

גיל: לא להתרחץ, לכבס שמלותם.

אלו סימנים איך אתה צריך לעזוב את הרצונות האגואיסטיים שלך. תתחיל להתנתק מהם ותראה מי אתה, חוץ מהטבע שהבורא החדיר לך מלכתחילה, שנולדת כך.

גיל: זאת אומרת, להתחבר למשמעות האמיתית.

לנקודה הזאת שיש בכל אחד שנקראת "נקודה שבלב", שנמצאת למעלה מהטבע האגואיסטי שלנו. זו נקודה אחת קטנה שנקראת "משה", תוציא אותה החוצה, תעלה אותה, תתחיל במקצת לנתק אותה מכל האגו.

גיל: האם הדפוסים האלו נכונים גם להיום? נגיד שאני רוצה להתחבר לנקודת משה שבי, אני רוצה לעלות להר סיני, האם אני צריך שלושה ימים לפרוש מאישה, לא להתקלח?

לא שלושה ימים, זו לא גשמיות.

גיל: "ראו את הקולות". מה זה?

"ראו את הקולות", זה התגלות אור חוכמה בתוך אור דחסדים. אור החסדים, החסד מתרחב לכל הצדדים, כמו יד רחבה, חסדים. אור חסדים זה אור שמיעה, ואור חוכמה זה אור ראייה. "ראו את הקולות" זה התגלות האלוהות בצורה המלאה, לכן זה הסימן.

גיל: בוא נעבור דיבר דיבר בעשרת הדיברות, ותסביר לי מה כל דיבר אומר בפנימיות התורה.

עשרת הדיברות?

גיל: כן. "לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני".

זה ברור.

גיל: מה ברור בזה?

ברור שהמטרה שלך בחיים היא להיות נותן ואוהב, זו תכונת האלוהים. זה הטבע העליון, "אני ה'".

גיל: "אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים".

כן.

גיל: מה זה אומר?

שרק על ידי אותו כוח של נתינה ואהבה, אם אתה רוצה לרכוש אותו, אתה יכול לצאת ממצרים, אתה יכול לצאת מהטבע שלך ולעלות לרמה רוחנית, נצחית, שלימה, ללא גבולות. בתוך החיים האלו, אבל ברמה רוחנית.

גיל: הטבע שלך הוא להיות עבד בעצם, עבד מצרים.

אתה עבד של האגו שלך, של החיים האלו שלאט לאט קוברים אותך יותר ויותר.

גיל: מה עם "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"?

לא קמעות, לא חוטים אדומים, לא מים קדושים, כל מיני פתקים, ואל תאמין בכל מיני שטויות, ובזה שאיזשהו אדם בעולם הזה יכול במשהו לסדר אותך. אנחנו כבר רואים שכל זה לא עובד.

גיל: זאת אומרת, לא להאמין במתווכים כלשהם בינך לבין הקדוש ברוך הוא?

אין מתווכים, ובעולם שלנו אין שום כוח שבכלל עושה משהו. הכול נוחת מהעולם העליון לעולם שלנו, כל הכוחות, וכאן הם מנהלים את העולם. העולם שלנו הוא עולם התוצאות.

גיל: היום קבלתי דו"ח חניה.

מגיע לך.

גיל: מגיע לי?

אחרת לא היית מקבל.

גיל: זה מגיע לי מלמעלה, ואני לא צריך לייחס שום כוח לעירייה, למשטרה, לכנסת?

בטח, ברור.

גיל: מלמעלה החליטו, היום אתה תקבל דו"ח?

מלמעלה החליטו שבכנסת צריכים לקבל את החוק של הדוחות, ומלמעלה החליטו על כל השרשרת הזאת עד מה שהגיע היום אליך. למה? זאת שאלה. יכול להיות שאתה בכלל לא אשם, זה לא אתה ולא כלום, אלא זה מפני שאנחנו קשורים בין כל הנשמות כמו גלגלי שיניים זה עם זה, ממש במערכת אחת, וכל אחד שמסתובב מסובב את האחרים באופן לא מודע ובהכרח.

גיל: אז אין לנו בחירה חופשית בכלום.

יש. לכל גלגל שיניים יש בחירה חופשית, על אף שהוא קשור בצורה קצרה לכולם. לכן מה שאני רוצה להגיד כלפי הדוחות זה שמישהו הסתובב לא נכון ואתה קבלת דו"ח. כי אתה איתו בגוף אחד, מה לעשות. ככה זה, כשרואים את מערכת הנשמות, שהיא ממש מכלול אחד, כמו תאים בגוף, אז אם יש חולי באיזשהו מקום או משהו, זה משפיע על כל המערכת הגופנית. אותו דבר אנחנו, כל התורה מלמדת אותנו, "אתם כולכם היום", כמו במעמד הר סיני.

גיל: אז במה מתבטאת הבחירה שלנו?

הבחירה שלנו מתבטאת בהתקדמות בעצמנו. לפני שמכריחים אותנו על ידי מכות מאחורה, עליי לבחור את הרוחניות כדבר רוחני, כעליון, כרצוי, וללכת אליו בכוחות עצמי ולא על ידי מכות.

גיל: זאת הצומת היחידה שבה יש לנו בחירה.

אבל על ידי זה אני הולך בצורה יפה, בצורה רצויה, אני מתקדם למטרה שאני משתוקק אליה. כל החיים שלי נעשים אחרים.

גיל: בוא נלך הלאה, "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא". מה זה ה-לשווא הזה, מה זה אומר?

כמו שאסור לך להאמין בכוחות אחרים שנמצאים בעולם חוץ מהכוח האחד הזה, אסור לך גם להדביק לכוח הזה איזה דברים שנובעים מהאגו שלך ולא שייכים לכוח הנתינה והאהבה.

גיל: זאת אומרת, לא להשתמש בכוח הזה בשביל האגו?

כן.

גיל: הרבה פעמים פירשו את הפסוק הזה כך שאסור להגיד את השם המפורש.

לא, מי מכיר את השם המפורש? מה זה השם המפורש, י' ה' ו' ה'?

גיל: כן, י' ה' ו' ה'.

איך אתה יכול להגיד? הוי"ה?

גיל: אני לא אומר, אני לא יודע את הניקוד אז אני לא יודע להגיד.

עם ניקוד, בלי ניקוד, תגיד מה שאתה רוצה. מה זה נקרא "להגיד" אותו? ואם תגיד "אלוקים", או אפילו עם ה' באמצע, זה משנה? אלא "להגיד" את שם ה', זה נקרא שאתה מגיע אליו, שאתה מתלבש בתוך המדרגה הזאת, יש לך את הכוחות האלה שנמצאים בתוך ה-י' ה' ו' ה', ואתה משתמש בהם, אז אסור לך להשתמש בכוחות האלה בעל מנת לקבל לעצמך, אלא רק לטובת הכלל.

גיל: אז אין בעיה להגיד את השם הזה אם הוא בא ממקום נקי.

אי אפשר להגיד, אין מה להגיד. אלא "יהי שם ה' עליך", זאת אומרת, אתה בעצמך כולל את הכוחות האלו שנקראים "שם ה'". ה' דרך אגב זה כוח אלוהי שאתה מגלה בפנים, הוא לא מבחוץ באיזו צורה. כשאני מקבל את תכונות הבורא, תכונות הבורא בי נקראות "שם ה'".

גיל: אתה אומר שאי אפשר להגיד אותו כי הוא שם פנימי.

כן.

גיל: הוא בכלל לא מתבטא בחיצוניות.

האיסור הזה הוא כדי שלא תשתמש לרעה בכוחות האלה, כי אז אתה נכנס למשבר.

גיל: ואם אתה משתמש בו לרעה ממשיך הדיבר ואומר, "כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לשוא", הוא יתפוס אותך.

לא, כי אתה בזה גורם רע לעצמך. כי אתה ממשיך את הכוח הגדול הזה לאגו שלך, ובזה אתה עושה קצר, כמו קצר חשמלי, פיצוץ מידי. זה כמו חורבן בית המקדש, כמו חטא אדם הראשון. אתה מיד ממש שובר את עצמך.

גיל: יש לנו הדיבר הבא, "זכור את יום השבת לקדשו: ששת ימים תעבוד".

מדובר על גמר התיקון. אנחנו כולנו צריכים להשתוקק לגמר התיקון שנקרא "אלף השביעי", או "יום שכולו טוב". אנחנו כולנו צריכים להימשך למצב שאנחנו נתקן את האגו שלנו לגמרי, והתגלות האלוהות באגו שלנו המתוקן, זה נקרא "יום שכולו אור", שבת. שאין לנו יותר עבודה, "שבת וינפש".

גיל: אבל זה שפירשו את זה כל השנים, שישה ימים לעבוד.

מי שפירש אני לא יודע. מקובלים מפרשים את זה בדיוק לפי הפיסיקה של העולם הרוחני. לפי המערכת, לפי הכוחות והכלים שאנחנו מגלים בחוש בעולם הרוחני. לומדים את זה ומממשים את זה, ולא שנראה לאדם כך או אחרת. כאן מדובר על מדע, על חוכמת הקבלה.

גיל: אבל נגיד הדיברות הבאים זה בין אדם לחברו. "כבד את אביך ואת אמך".

הכל כדי לפרש לך בסופו של דבר את אהבת הזולת, אבל גם בעבודה הפנימית, כי בך יש אבא ואמא, יש בך הקרובים, יש בך לא לגנוב, ודווקא מגוי כן לגנוב. זאת אומרת, "גוי" זה נקרא הרצון לקבל שעדיין לא מתוקן, אז כדאי לך דווקא להוציא מהרצון לקבל הזה הגדול, אולי איזשהם רצונות קטנים שאפשר לתקן אותם, זה נקרא גניבה וזה מצווה. יוצא שכך אתה מתחיל.

גיל: עוד יבינו הצופים שאתה ממליץ פה ללכת לגנוב מגויים.

כי אם מפרשים את התורה לפי העולם הזה, אז יש לך שם דברים ממש נוראים. ובכלל איך אתה יכול לתאר את עבודת בית המקדש, ששורפים בשר, שופכים דם, אוכלים, שוחטים בהמות, אלה דברים גסים.

גיל: משפריצים שם דם.

כן. אם אתה מפרש את זה רק בצורה הגשמית, זה נראה כך.

גיל: מה עם "לא תרצח", "לא תנאף"?

הכול כלפי האגו של האדם. ודאי וללא ספק שזה אסור בגשמיות, אבל מדובר על התיקון הפנימי של האדם. ואם אני מתקן את עצמי פנימית, אז ודאי גם בחיצוניות אני לא אעשה את זה. אבל אם אני לא מתקן את העצמי הפנימי לדרגת "לא תרצח" כלפי הרצונות המתוקנים, ו"לא לגנוב" מהם. הכוונה היא לגניבה מהחלק המתוקן לחלק המקולקל שבי, מהבחינות המתוקנות שהן כבר להשפעה, לאהבת הזולת. אני מתחיל להרגיש שאני אוהב אותך, אני רוצה לתת לך הכול, ובזמן שאני נותן לך והיחס שלי אליך הוא יפה וטוב, פתאום אני מתחיל להרגיש שאני יכול מזה גם לגנוב, גם להשתמש במשהו לנצל אותך. זאת נקרא "גניבה".

גיל: אז מה זה "לא תנאף" בתוך עצמך?

אותו דבר, גם בתוך האדם, וגם בין אדם כלפי השני.

גיל: איך אתה מפרש את "לא תנאף"? בדרך כלל אומרים, לא לבגוד. רש"י אגב אומר, רק אשת איש אסורה לך, כל השאר תעשה מסיבות.

נכון. שלא לפי חוקי התורה יש כאן ודאי שוני גדול מאוד, בין מה שאנחנו היום חושבים בציוויליזציה שלנו האירופאית - ואנחנו רוצים או לא רוצים אנחנו נכללים ממנה - למה שהתורה אומרת. אבל כשאנחנו מדברים כאן בגוף אחד, אז אני מדבר גם על האגו שלי, על הרצון לקבל שלי, שהוא מתחלק לנקבה, לכל מיני סוגי נקבות, ואז אני "נקבה" שזה נקב, זה חיסרון שאפשר לעבוד איתו על מנת להשפיע לאהבה ולהשפעה, או אי אפשר, כי זה עדיין נמצא כחיסרון זר שאני לא מסוגל לעבוד איתו בעל מנת להשפיע ולתקן אותו. זה נקרא אז "לא תנאף".

גיל: "לא תענה ברעך עד שקר" בחיצוניות זה לא להעיד עדות שקר. מה זה בפנימיות?

בפנימיות אתה צריך כל הזמן לבדוק את עצמך כלפי האלוהים, האם אתה הולך לקראת אהבת הזולת ונתינה. בזה אל תשקר לעצמך, כי אם כל העולם בפנים, אז אתה לוקח את המערכת הפנימית שלך ואתה צריך להגיע להשתוות הצורה לבורא. להגיע אליו, למעמד שלו, להיות כמוהו, "שובו בני ישראל עד ה' אלוהיך". ברוחניות אתה צריך להגיע למעמד כמוהו, ואז אתה ממיין את כל הרצונות שלך, כל התכונות שלך, וכלפי כל התכונות האלו אתה עכשיו מתחיל לחשוב, לברר אותן, מה אתה יכול לתקן כדי לחבר את זה לבורא ומה לא. אתה חייב להגיע לדרגה שלו, למעמד שלו, בכל הנטיות שלך.

גיל: כל הדיברות האלה אפשר כלפי חוץ לקיים אותם, ויש "לא תחמוד". "לא תחמוד בית רעך", "אשת רעך" זאת מצווה שבמחשבה.

בחוכמת הקבלה מדובר רק על המחשבה, "הכל במחשבה יתבררו" כמו שכתוב. ודאי שאת הרצונות שלי, המחשבות שלי, אם אני מדבר בתיקון הפנימי של האדם, אז זה מקרין כבר לפעולות שלי בחיצוניות מבפנים.

ולכן לא מדובר כאן על ה"תעשה" כמו בעולם שלנו, שכולם עושים אולי דברים טובים, אבל בפנים המחשבות האלה הן שהורסות את העולם שלנו. מבחוץ אנחנו לא כל כך רעים, לא כל אחד הולך לשקר וכל אחד להרביץ ולהרוג את השני. אפילו כשעושים דברים רעים, אז פחות או יותר בהסכמה בינינו. אלא המחשבות שלנו זה מה שהורס את העולם.

ש"הכל במחשבה יתבררו", לזה יש לנו חוק, שהכול במחשבה. אנחנו הורסים את העולם שלנו רק במחשבה.

גיל: אז נשנה אותה בעזרת ה'.

אתה כבר מסכים איתי, אני שמח.

(סוף השיחה)