https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/IstFbDFD

תכנית אולפן

מחשבת ישראל

מיכאל: שלום לכולם. סודות ספר הזוהר. זה הנושא שהיום אנחנו נדבר ואיתי ביחד, מורה דרך, אביהו וצלר.
אביהו: אהלן, נעים מאוד.

מיכאל: כן. אני כבר צופה שהשיחה שלנו תהיה מרתקת. הנושא חשוב, מסתורי ומי כמוך יודע, הרבה פרטים על כל הספר הזה, מה שקרה איתו, שהוא היה נכתב ואחר כך נסתר, שוב מתגלה, שוב נסתר וגם אסרו, שכבר היה גלוי, אז גם כן אסרו לקרוא בספר הזה. קיצור הרבה דברים מסתוריים כביכול וגם אנחנו נראה הרבה קליפים היום, שהכנו, ובסוף גם כן נעשה פרומו לסרט שהאמת שחשבתי שאנחנו נראה כבר היום את הסרט אבל לא, לא יצא. אבל מבטיחים שעוד כמה שבועות הוא יצר. אז בבקשה, ספר הזוהר, מה קורה איתו?

אביהו: וואו, ספר הזוהר… כל פעם שאומרים ספר הזוהר, תמיד יש סביב זה איזה הילה של מסתורין, הילה של איזה משהו סודי, משהו שלא ברור. הרבה פעמים בטיולים שואלים אותי, מה, מה הסיפור של הספר הזה, למה הוא… הדרך שלו כל כך פתלתלה, מותר לקרוא בו, אסור לקרוא בו, איפה הוא התגלה, איפה הוא נסתר? אז אולי כדאי שנעשה פשוט סדר ו…

מיכאל: זאת המטרה.

אביהו: זאת המטרה.

מיכאל: כן

אביהו: נתחיל מההתחלה, נבין מה זה הספר הזה, מאיפה הוא התחיל, איך הוא התגלגל, כי יש לו סיפור מופלא.

מיכאל: כן. אז אולי נתחיל…

אביהו: אז אולי נתחיל. אז בשביל להבין את הסיפור של ספר הזוהר, אנחנו צריכים לחזור אלפיים שנה אחורה, תקופת בית המקדש בירושלים ומקובלים אומרים לנו שאותה קבוצה, אותו עם ישראל שהיה בירושלים ובכלל, ביהודה, הם היו עם שהיה נמצא בהשגה רוחנית. הם הרגישו את תכונת הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה, הם היו בחוק שנקרא "ואהבת לרעך כמוך". ומעניין שיש גם היסטוריונים שכותבים על זה. יש אפילו היסטוריון קוראים לו פליניוס הזקן שמתאר ממש איך בעליה לרגל לירושלים היו מארחים אחד את השני ולא היה מישהו שלא היה לו מקום לאכול ולישון בירושלים. כאילו ממש היה מן הרגשה כזאת מיוחדת, מאוד מאוד מיוחדת. ואז היתה נפילה. כמו שאנחנו לומדים, היתה נפילה מאהבת אחים לשנאת חינם וזה תהליך הדרגתי, של ירידה. בסופו של דבר נחרב גם בית המקדש בחיצוניות, האבנים. אבל, מה שחשוב בשבילנו להבין זה שהיתה נפילה פנימית. מזה שכל אחד הרגיש את מה שמחוצה לו לזה שכל אחד הרגיש את האגו של עצמו. והיתה נפילה.

מיכאל: שנאת חינם, כן?

אביהו: שנאת חינם. מאהבת אחים לשנאת חינם. כן. בדיוק. ואז יעברו עוד שבעים שנה. עוד שבעים שנה ויש לנו מקובלים וחכמים שפועלים בשבעים שנה האלה, יוחנן בן זכאי ומקימים את דור יבנה והעם היהודי מתרכז סביב אזור יהודה. אמנם פחות בירושלים אבל באזור יהודה. יבנה, לוד, בני ברק. והעם היהודי מתרכז שם ופועל שם. המנהיג הגדול הגדול באותה תקופה רבי עקיבא, אם כמובן ששמענו עליו. אבל מעבר לכלל שהוא מחזיק פה "ואהבת לרעך כמוך", הוא מאוד מדרבן את תלמידיו להחזיק בחוק הזה, לנסות ולשמור על אותה האחדות, על אותו הרגשה פנימית, למרות כל המציאות החיצונית של נפילה. שאנחנו רואים שכבר הולכים לאיזה מן גלות. ואז מתרחש לנו מרד גדול. ברומאים מרד בר כוכבא. הרבה לא הלכו, לא יודעים על המרד הזה, כי לא היה מישהו כמו יוספוס שכתב לנו, כמו שנכתב על המרד הגדול

מיכאל: יוספוס פלביוס, כן?

אביהו: כן. הוא כתב על המרד הגדול, שבסופו נחרב בית המקדש, אבל על מרד בר כוכבא לא היה, כאילו, לא היה מי שיכתוב. יש איזשהו היסטוריון, קסיוס דיו קוראים לו, שהוא כתב שביב שנה רק אחרי. ולמרד בר כוכבא, הוא היה מרד אפילו יותר גדול מהמרד הגדול, השתתפו חמישה לגיונות רומאים. במרד הגדול רק לגיון אחד. זה קנה מידה אדיר של מרד.

מיכאל: שמה אנחנו יודעים, לא היה צריך יותר מלגיון אחד, כי היהודים טבחו אחד בשני.

אביהו: כן.

מיכאל: לכן…

אביהו: נכון.

מיכאל: הרומאים בעיקר צפו בכל הטרגדיה הזאת.

אביהו: אז הסיפור של מרד בר כוכבא הוא ממש שונה. שם היה ממש התלכדות של כל העם

מיכאל: זה אם אני לא טועה, מאה שלושים ושש.

אביהו: מאה שלושים ושתיים עד מאה שלושים ושש. אדריאנוס, רוצה לבנות עיר אלילית, איליה קפיטולינה. בעקבות זה, פורץ המרד והמרד הזה הוא בהתחלה הצלחה מאוד גדולה. ממש יש לגיונות שלמים שנמחקים. יש איזה מן ציפיה שאולי אולי נוכל לחזור לאותה אחדות, לאותו חיבור.

מיכאל: האמת זה פלא בשבילי, איך הם נלחמו עם הרומאים, אבל, הרי זה היה צבא… מאוד מאוד חזק, עם הציוד והכל והיהודים… קשה לתאר את זה.

אביהו: כשיש חיבור אז יש הצלחה גדולה, כי הם פשוט חפרו מחילות תת קרקעיות מתחת לכל עיר והיו נלחמים בלוחמת גרילה. ופשוט ניצלו את הכוח שהיה להם. הבאתי פה איזה משהו, רק כדי להראות, שוב, שנתחבר לאותה… לאותה אוירה, יש לי כאן מטבע, שהוא רפליקה, מתקופת מרד בר כוכבא, לא אמיתי, זה העתק. בצד אחד אנחנו רואים שהם הטביעו… את ארבעת המינים, זה מסמל את החיבור, את האחדות של כל חלקי העם. כתוב, לחירות ירושלים. וצד שני של המטבע, רואים חזית של בית המקדש. אותו ציפייה להגיע לאותו בית של קדושה, מקום של השפעה. אז המרד הזה בסוף לא מצליח. ואנחנו גם, כתוב שעשרים וארבע תלמידי רבי עקיבא, מנסים להחזיק בחוק הזה של "ואהבת לרעך כמוך" ונופלים גם הם, כי הם לא נהגו כבוד איש באחיו.

מיכאל: שהוא בעצם, הרבי עקיבא, הוא היה הרוח של אותו המרד, כן? הוא תמך ב…

אביהו: כן. הוא תמך במרד.

מיכאל: המנהיג הרוחני.

אביהו: הוא היה המנהיג הרוחני של המרד, שוב, אני מתוך הלימודים שלנו מבין שהיה פה ניסיון באמת להגיע, שוב לחזור לאותו חיבור, לאותה אחדות, לאותה… לאותה תכונת השפעה. ואז גם הם נופלים. וברגע שהם נופלים, גם מסתיים מרד בר כוכבא, אנחנו נכנסים למציאות אחרת לגמרי, שהיא כבר מציאות של גלות. היא גלות גם חיצונית, שיהודה נחרבת, הפעם סופית. וגם גלות גשמית, שאחר כך לאט לאט עם ישראל התחיל להתפזר, הוא יעבור, מרכז הכובד יעבור מיהודה לגליל, יש כינוס סודי בבקעת בית הכרם, בבקעת בית רימון, ליד ישוב שנקרא בית רימון, שבעה חכמים, מחליטים להעביר את המרכז הרוחני, ביניהם רשב"י, רבי שמעון בר יוחאי, הם מחליטים להעביר את המרכז הרוחני מיהודה לגליל. והסנהדרין עובר מיבנה לאושה ואחר נודד עוד בגליל, בסוף הוא מסיים את ימיו בטבריה. אבל, המרכז הרוחני עובר לגליל. במקביל לתהליך הזה, יש הבנה שאת כל החכמה הזאת, הפנימית, צריך למסור לדורות הבאים. צריך לתווך את זה, צריך את כל ההשגה הזאת, למסור הלאה. ואז אנחנו מכירים סיפור על חמישה מתלמידי רבי עקיבא. בניהם רבי שמעון בר יוחאי, רבי מאיר בעל הנס, רבי יוסף בן חלפתא, יש שם חמישה חכמים כאלה, שנפרסו באזור, בין אושה לשפרעם. שפרעם ואושה זה שני ישובים בגליל, גליל תחתון. היום יש שם מחלף הסומך, אם אתה מכיר.

מיכאל: לא.

אביהו: זה מחלף די ידוע בצפון. יש לו שם כזה, כולם נוסעים, מחלף הסומך, אבל אף אחד לא יודע מה זה הסומך הזה. אז הסומך הזה זה על אותה שמיכה, עשו שם רבי יהודה בן בבא, בן דורו של רבי עקיבא, כבר אחרי שרבי עקיבא מוצא להורג בקיסריה. הוא בעצם סומך אותם, עושה מהם שמיכה, בעצם זה פעולה רוחנית של… מגיעים לאותה מדרגת השגה, פה אל פה ואחרי שהוא סומך אותם, תופסים אותו הרומאים, יש גזרות קשות באותה תקופה, אסור לסמוך הבנים, אסוך ללמד בציבור, אסור ברית מילה. גזירות השמד זה נקרא גם. אותו הם הורגים, הוא אחד מעשרת הרוגי מלכות, והם התלמידים האלה בורחים והם אלה שעכשיו יצאו, האחרונים שנשארו, עם אותה השגה פנימית ויכתבו לנו את הספרים, לדורנו, בעצם לימים שאחרי הגלות. אז אחד הספרים זה התלמוד, המשנה שאחר כך יהפוך, יהיה התלמוד.

מיכאל: רק שזה כתב רבי יהודה הנשיא, כן?

אביהו: רבי יהודה הנשיא הוא חתם את זה בשנת מאתיים לספירה, אבל המשנה, יש בה הרבה חכמים שכתבו, כל אחד אמר… זה בעצם ההלכה, משם בעצם מתחילה ההלכה. את התוספתא, אחד הספרים, ואחד הספרים זה הספר שאנחנו מדברים עליו, ספר הזוהר. שאותו כתב רבי שמעון בר יוחאי.

מיכאל: פחות או יותר באותה תקופה.

אביהו: פחות או יותר.

מיכאל: כן.

אביהו: כן.

מיכאל: שאותו ספר הזוהר הוא בעצם היה פירוש על כל התנ"ך

אביהו: כן

מיכאל: ומי שכתב אותו זה רשב"י שכמו שאנחנו יודעים, אחר כך גם כן השם שלו היה מוזכר בתלמוד איזה שלוש מאות… אלפיים פעם, אלפיים שלוש מאות אם אני לא טועה, במשנה, שלוש מאות חמישים פעם, קראתי כך, זאת אומרת זה רק כדי להסביר עד כמה שהאדם הזה הוא היה גדול.

אביהו: הוא היה גדול. עד כדי כך גדול שהוא היה צריך להיות אפילו בסנהדרין, אבל הוא לא הצטרף לסנהדרין בגלל שחששו לחייו. מה הסיפור הזה, אולי נספר אותו. יש סיפור שמספר שבתלמוד, שישבו… ישבו שלושה חכמים, רבי יהודה, רבי יוסי, ורבי שמעון בר יוחאי והם דיברו ביניהם, על הרומאים. כמובן שאנחנו מבינים, תכף ננסה אולי להבין את זה, אבל כמובן יש משמעות פנימית גם לסיפור הזה, לא רק… איזה ציורים חיצוניים.

מיכאל: כמו בכל ספר קדוש, לא רק סיפור היסטורי, אלא, גם משמעות פנימית, המסר פנימי.
אביהו: כן. אז בוא נספר שנייה את הסיפור החיצוני וננסה להבין. אז הם יושבים ורבי יהודה מהלל את הרומאים. כמה הם עשו דברים יפים, בנו גשרים, עשו מרחצאות, עשו… עשו שווקים, עשו דברים נורא יפים. רבי יוסי לא אומר כלום ורבי שמעון בר יוחאי הוא מגנה, הוא אומר, כל מה שהם עשו, הם עשו לטובת עצמם, הם עשו גשרים לקחת מכס. מרחצאות, לעדן את הגוף שלהם וכן הלאה וכן הלאה. מה שמראה לנו פה מאוד יפה, שמה שמשנה זה לא המעשה אלא הכוונה, זה המסר של רשב"י פה, הכוונה היא זאת שמשנה, לא הפעולה עצמה והכוונה היא צריכה להיות כוונה של להשפיע ולא כוונה לקבל, שזה מסמלים הרומאים, בעצם. ואחרי הסיפור הזה הם בעצם, רבי יהודה שהעלה את הרומאים הוא יהיה זה אב בית הדין, יתנו לו איזה תפקיד חשוב. רבי יוסי יוגלה ורבי שמעון בר יוחאי, מוצא עליו גזר דין מוות. ואז הוא בורח עם בנו, הם מתחבאים בהתחלה בבית מדרש ואחר כך שהם מבינים ששם זה לא המקום הכי בטוח, עוברים למערה. מערה כתוב שזה נמצא בפקיעין, עד היום יש ויכוחים איפה זה הפקיעין הזאת, היא היא ב…

מיכאל: פעם הייתי, כן.

אביהו: ליד לוד, או שהיא בגליל, או שהיא בזה. אבל… מימי הביניים מזהים אותה בפקיעין שנמצאת בגליל, מקום שנקרא בוקע. מקום מאוד מאוד יפה, ממליץ לכם לבקר. ושם באמת יש מערה ויש עץ חרוב גדול ויש מעיין מים, ממש כמו בסיפור וכתוב שנברא להם מעיין מים ושנברא להם עץ חרוב, הם היו אוכלים חרובים. וכל היום היו נכנסים למערה, לומדים, מתכסים בחול ומורידים את הבגדים, כל מיני תיאורים נורא מוזרים כאלה

מיכאל: יש רק חריץ, אין שם מערה, אז מה…

אביהו: אז זהו, המערה הזאת נחרבה ברעידת אדמה, באלף שמונה מאות שלושים ושבע, אז היום מי שמגיע לשם, הוא נורא מחפש את המערה, איפה המערה, רואים איזה כוך כזה, אבל המערה היא בעצם איפה שאתה עומד. היא היתה מעל והיא היתה, עד המאה התשעה עשרה ונחרבה ברעידת אדמה. היתה רעידת אדמה שהחריבה את צפת, היא גם מוטטה את המערה. המעיין היום נובע בתוך הכפר למטה ועץ החרוב עדיין נשאר. התפצל להמון פיצולים אבל נמצא שם עץ חרוב ענק ויפה, והסיפור בעצם מספר, אם נכנס לרובד הפנימי שלו, את אותה השגה פנימית שעברו רשב"י ובנו אלעזר. הם היו שם שתיים עשרה שנה, יצאו, חזרו לעוד שנה, שלוש עשרה שנה סך הכל, ולפי כתבי מקובלים, יש ציטוטים מאוד יפים על זה, שם הם עברו את ההארה, ההשגה הפרטית שלהם. שם הם עברו את אותה התגלות, אישית. מערה זה מסמל לנו מקום שאנחנו מסתתרים, הסתתרות מאותו רצון לקבל, רומאים מסמלים את הרצון לקבל, מרמם, מלשון מרמה והמערה זה… הם רוצים רק להיות בחפץ חסד, רק להשפיע, בלי… לא להתערבב עם אותם תכונות חיצוניות. אם ניכנס לרובד הפנימי של הסיפור. ואחרי שהם יוצאים מהמערה, הם יאספו עוד שמונה תלמידים, ויעברו למערה אחרת. ששם כבר באמת יכתבו את ספר הזוהר.

מיכאל: טוב, אולי זה הזמן עכשיו לראות איזה קליפ אחד, שבדיוק ככה מסכם, בדיוק הפרק הזה שדיברת, אז שלוש עשרה שנה הם ישבו שם.

אביהו: כן.

מיכאל: כן? במערה, טוב…

אביהו: שוב, זה גם מסמל איזה מידה פנימית, של תיקון.

מיכאל: כן.

אביהו: כמובן.

מיכאל: תכף נדבר, אז בבקשה, קליפ.

קליפ: וזהו הר מירון, למראית העין אינו הר גבוה במיוחד, אבל לפי השורשים הרוחניים שלו זה הר גבוה מאוד. וזאת משום שהוא מייצג את ספירת החכמה. החוקרים מייחסים את השם מירון למרום, מקום גבוה. המירון מוזכר בתנ"ך וברשימת הערים הכנעניות של המצרים והאשורים. כאן נמצאת גם האדרא רבא, מערה קטנה הנסתרת בנוף הגבעי שבין המירון לצפת העתיקה. פעם, לפני זמן רב, הביא מחבר ספר הזוהר, רבי שמעון בר יוחאי, את התלמידים שלו לכאן. הם ישבו במערה הזאת, כל אחד במקומו הקבוע וכתבו ביחד ספר שאין מסתורי ממנו. ספר הזוהר נקרא כך משום הזוהר שבו. ספר הזוהר, במשך אלפי שנים נקשרו סביב הספר שמועות רבות, חידות ואפילו פחדים. כל המרכיבים הדרושים כדי לייצר מסתורין אמיתי. הספר מיוחד במינו בשפעתו הרוחנית רבת העוצמה ובהשפעתו החיובית על גורלו של הקורא בו. עד לספר הזוהר לא נמצא שום ספר שתיאר בשיטטיות כל כך את חכמת הקבלה.

מיכאל: אז יש בפקיעין, הם הסתתרו שלוש עשרה שנה מהרומאים ואחר כך, שהתחלף שם איזה קיסר, כן, אז כבר היה אפשר לצאת ואז הוא אסף שמונה תלמידים, הוא ובנו, רשב"י ובנו אליעזר, ואז כמו שראינו בסרטון, כבר באדרא רבא, כן?

אביהו: כן.

מיכאל: זה ליד הר מירון, כבר הם התחילו לכתוב את… הספר.

אביהו: אדרא רבא זה מקום, ממש, מערה קטנה, מי שלא היה מוזמן לבקר. אותי תמיד המקום הזה מאוד מפעים, כי הוא לא מקום גדול, אין שם המון אנשים, אין שמה קמעות וכל מיני קשקושים וכל מיני דברים, מערה קטנה ליד הכביש, בצד הכביש, בצד הדרך, כאילו לא חשובה, אף אחד לא מייחס אליה חשיבות, ודווקא שם, נכתב הספר, אולי החשוב ביותר. אז זה מערה קטנה, נקראת אדרא רבא.

מיכאל: איך ידעו שזה המקום שכתבו שם?

אביהו: מי שמזהה לנו את המקומות זה האר"י, האר"י הקדוש, במאה השש עשרה, הוא מסתובב עם… עם תלמידו, חיים ויטל, והם מזהים ציונים של מקובלים שפעלו… שפעלו בגליל וגם את האדרא רבא. והם כותבים, שה(...) כותב, שהאר"י ישב איפה שרשב"י ישב, והוא ישב איפה שרבי אבא ישב וככה כאילו איזה מין, הזדהות כזאת.

מיכאל: זאת אומרת, אין לנו איזה הוכחות ארכיאולוגיות, זה רק לפי, או מסורת, או… לפי מה שמקובל, כי האר"י…

אביהו: והאר"י, כן.

מיכאל: כן. שהוא הרגיש שזה המקום בעצם. באיזשהו כלים, חושים, שרק לו ידוע

אביהו: כן

מיכאל: איזה. אוקי.

אביהו: עכשיו הם ישבו וכתבו את הספר הזה, מתוך החיבור ביניהם. זה מאוד חשוב להבין. האדרא רבא זה נקרא המושב הגדול. אוקי, יש גם אדרא זוטא המושב הקטן. גם זה חלקים בתוך הזוהר, אבל גם, המקום שבו הם ישבו וכתבו. וספר הזוהר נקרא גם, חיבורא, מהמילה חיבור. כך הוא נקרא בארמית, והוא נכתב מתוך התקשרות מאוד מיוחדת של אותם תלמידים. כל אחד מייצג אחת מהספירות, כנגד עשר ספירות, יושבים ומתוך החיבור ביניהם הם מגלים את הספר הזה. רבי שמעון מדבר, רבי אבא כותב, החברים מדובבים בליבם, זה ממש מתואר ככה מאוד יפה. והם בעצם, גמר ההשגה הפרטית שלהם, כותבים את אותו ספר, למי? בשבילנו ולאחרית הימים, לסוף הדורות שהאגו יהיה כבר מספיק גדול, כדי שיהיה אפשר לגלות אותו ולהשתמש בו. בעצם, הוא נכתב בתקופה כל כך מיוחדת שהוא בין לבין, בין אותו העם שהיה בהשגה רוחנית לבין מצב שמבינים שעכשיו הולכת להיות גלות, הולכת להיות נפילה, והוא יגנז ויחתם ויתגלה רק, תכף נספר איך הוא התגלה.

מיכאל: זאת אומרת, וזה, ממש הם כתבו פירוש על כל התנ"ך.

אביהו: כן.

מיכאל: אמנם שמה שהגיע אלינו זה… לא יודע, זה חמישה אחוז אומרים סך הכל מה שגילו.

אביהו: הזוהר מורכב באמת, הוא פירוש על כל התנ"ך, הגיע אלינו בעיקר על התורה ויש פה אפילו עוד כמה ספרים שאנחנו לא יודעים מהם, יש ספר רב המנונא סבא וספר אדם קדמא, יש גם, עוד כל מיני, חלקים שאנחנו לא מצאנו אותם.

מיכאל: יוצא שזה ספר הראשון שבעצם נכתב, אחרי… התנ"ך.

אביהו: כן

מיכאל: ואפילו משנה זה היה אחרי זה, עד שחתמו, תלמוד בכלל אומרים שזה מאה השש… שבע, שמונה, תשע, יש כאלו אפילו אומרים.

אביהו: אלו דברים שקרו ב…

מיכאל: מאה השתיים.

אביהו: אלו דברים שקרו במקביל וחתימת המשנה בשנת מאתיים. אז לפני.

מיכאל: זה היה לפני, כן. לא ידוע כמה זמן הם כתבו?

אביהו: לא ידוע כמה זמן כתבו, לא… אין איזה מידע על זה… מיוחד. אבל… ברגע שכתבו, מתוך, שוב, מתוך החיבור ביניהם, היה כתוב ממש, בהתחלה גילו שנאה ורק אחר כך התעלו מעל זה באהבה, וגילו את אותה תכונת ההשפעה. מרגע שהם כתבו וסיימו את ספר הזוהר, הם הכניסו אותו למערה, לתוך גבילים, כזה מגילות מגולגלות ומפה, זה נעלם. ועכשיו, יש מלא מלא סיפורים, איך זה התגלה ואיך זה נגלה לעולם, המחקר בכלל חושב שזה נגלה בימי הביניים בספרד. אבל יש כתבים שמראים שהיתה התגלגלות אחרת. זה הוחבא במערה, מאה השלוש עשרה בצפת, מושל ערבי, מבקש מפועלים לחפור באיזה נקודה ומגלים את המערה הזאת.

מיכאל: במאה השלוש עשרה?

אביהו: מאה השלוש עשרה. מימי הביניים. סוף ימי הביניים. מגלים את המערה הזאת, יש שם תיבות, פותחים את התיבות ובתיבות חושבים שיש זהב אבל יש…

מיכאל: זה באותה מערה איפה שהם כתבו? באדרא רבא?

אביהו: כן. מוצאים את המערה של… מתגלה אותה מערה, איפה שגנזו את הספר. זה כותב…

מיכאל: יש מערה, אדרא רבא איפה שהם כתבו, איפה מצאו את ה…

אביהו: אה, לא באדרא רבא

מיכאל: לא באדרא רבא.

אביהו: לא באדרא רבא, במערה אחרת.

מיכאל: במקום אחר הם…

אביהו: במקום אחר, לא ברור איפה המערה.

מיכאל: לא יודעים גם איפה.

אביהו: לא. לא. רק זה כותב הרמ"ק, משה קורדוברו, הוא כותב… הוא כותב את הסיפור, את מה שאני מספר עכשיו. אז המערה, מוצאים את אותם גבילים במערה, ולאכזבתם של אותם אנשים שפתחו את המערה, אין שם זהב וכסף ותכשיטים, יש שם קלף מגולגל עם כתובות בעברית, בארמית אפילו. החומר עצמו הוא חומר טוב, העור. אז לקחו ומכרו את זה לערבים בשוק, כדי שישתמשו בזה לעטוף תבלינים. ועוטפים עם זה תבלינים, וככה זה מתגלגל לאחד מחכמי צפת שמגיע אליו אותם תבלינים והוא רואה אותיות בעברית והוא מהר מאוד מבין במה מדובר, שיש פה משהו מיוחד ושולח את תלמידיו להתחיל לקנות את כל התבלינים האלה, את כל העטיפות האלה של התבלינים והם באמת רוכשים את כל התבלינים וזה בעצם ספר הזוהר. מה שהם מצאו מאותם חתיכות. מה קורה עכשיו? עכשיו קורה סיפור בכלל מאוד מעניין. אותם חתיכות, אותו קובץ של מגילות שהצליחו לאסוף, שולחים אותו לרמב"ן, רבי משה בן נחמן, שהיה אחראי על כל יהודי ארץ ישראל, באותה תקופה. והוא שולח את זה עם בנו לספרד. הוא מבין במה מדובר, הוא מבין שזה ספר שיש בו השגה רוחנית מאוד גבוהה, ושולח את זה עם בנו לספרד ומכאן זה כבר מתגלגל למקובלי ספרד. אנחנו מדברים על ימי הביניים. ההנהגה הרוחנית של העם היהודי נמצאת בספרד, מקובלים גדולים פעלו שם, רמב"ם, רמב"ן וכן הלאה וכן הלאה. ושם זה עובר ממקובל למקובל בסתר. הוא לא מודפס, זה עובר בכתב יד, מעתיקים את זה בכתב יד, מאחד לשני וזה מגיע לרבי משה די לאון. ורבי משה די לאון מה שקורה, יש סיפור, לספר אותו? זה סיפר על הזה

מיכאל: כן, בטח.

אביהו: אז…

מיכאל: זה הכל קורה, זה עשרות שנים, זה אפילו לא מאות שנים כן?

אביהו: כן, כן

מיכאל: זה תקופה קצרה, מאז שמצאו, הוא העביר את זה…

אביהו: כן

מיכאל: לספרד.

אביהו: כן. ואז מה שקורה בספרד, זה סיפור מעניין שמובא, אברהם זכות, יש בחור כזה שכותב אילן יוחסין, נוסע להתחקות, איך כל הספרים התגלגלו וזה, והוא כותב יפה שיש חכם בשם יצחק, רבי יצחק שהוא מתגלגל לידיו אותו עותק של ספר הזוהר, והוא מנסה להבין איפה המקור.

מיכאל: שהוא היה התלמיד של הרמב"ן.

אביהו: הוא היה תלמיד של הרמב"ן, כן. והוא מתגלגל לספרד והוא מגיע לספרד ובספרד הוא… אומרים, הוא מנסה להגיע לרבי משה די לאון, רבי משה די לאון לא בבית, אז הוא הולך אליו לעיר אחרת והוא אומר לו שהוא נשבע לו שהעותק שלו המקורי נמצא אצלו בבית ושיבוא אליו, כשהוא מגיע אליו כבר רבי משה די לאון כבר נפטר, בדרך חזרה, ככה הבורא רצה. הוא שואל את אשתו, אשתו אומרת לו שהוא כתב את זה, מליבו ושכלו. אבל הוא לא מאמין לה, והוא הולך לבדוק עם תלמידיו. (...) לתלמידיו, לכל תלמיד יש גרסה אחרת, ובסוף מגיע לאיזה חבר שלו, איזה רבי יוסי אחד, שהוא אומר לו תשמע, אני בדקתי את הנושא ואכן יש ספר מקור. איך הוא עשה את זה, הוא שלח, הוא אמר לרבי משה די לאון, שיש שהוא… חסרה לו פרשה אחת, אם הוא יכול להעתיק לו שוב פעם את אותה פרשה, שנאבדה. שהוא העתיק לו שוב, הוא השווה בין שתי הפרשות, כי היא לא הלכה לאיבוד באמת, וראה שזה אותו דבר. כלומר, יש מקור שממנו הוא העתיק. ולא הוא כתב את זה משכלו ו…

מיכאל: מאיפה הבאת את הסיפור, מי כותב על זה?

אביהו: אז זה כותב אברהם זכות

מיכאל: מי זה?

אביהו: הוא כותב… הוא חכם, פילוסוף שגם פעל בתקופה ההיא ומביא ציטוטים ומביא סיפורים. עכשיו שוב, המחקר האקדמאי לא… לא יודע אם הוא מכיר בסיפור הזה. המחקר האקדמאי אומר, הספר נגלה בתקופתו של רבי משה די לאון, יצא לאוויר העולם, רבי משה די לאון אולי כתב אותו.

מיכאל: כן. לא הם אפילו אומרים שמה שכתוב בספר עצמו זה דומה לנופים של ספרד, לכן, בגלל שרבי משה די לאון גר בספרד, אז… הוא כתב על זה, זה מתאים. ולא מתאים לארץ ישראל שכאילו מלפני… אלף שנה.

אביהו: אז שוב, אנחנו לא יודעים, לא יודעים. אבל… אם אנחנו והולכים לפי המסורת, ולפי גם מה שכותבים לנו חכמים, אז אנחנו רואים ממש…

מיכאל: כולל האר"י ואחר כך גם… מקובלים של כל הדורות בעצם. כולם, חד משמעי.

אביהו: כולל רבי משה די לאון בעצמו. אנחנו רואים שהספר הזה הוא באמת באמת בעצם

מיכאל: שנייה מה רבי משה די לאון לעצמו, מה הוא לא בעצמו אמר ש…

אביהו: הוא העתיק את ה…

מיכאל: כן, אבל הוא בעצמו, לא אמר שזה…

אביהו: כן, אבל כתוב שם של רשב"י וזה בספר הזוהר.

מיכאל: אהה

אביהו: אז אנחנו רואים שהספר הזה הוא כנראה באמת מתקופתו של רשב"י. אחרי שהוא מועתק, הוא עובר בעצם ממקובל למקובל. אשתו של רבי משה די ליאון מוכרת את הספר, היא צריכה כסף, אחרי שבעלה נפטר, והספר הזה כבר נגלה. ועכשיו יש…

מיכאל: היא מוכרת את העותק.

אביהו: את העותק.

מיכאל: איפה יש האוריגינל?

אביהו: לא יודעים.

מיכאל: לא יודעים.

אביהו: לא יודעים. לא יודעים. מה שקורה מכאן, זה שהספר הזה עובר ממקובל למקובל. מקובלי ספרד, ויש ויכוח שלם אם להדפיס אותו או לא. כבר יש טכניקות להדפיס, אבל יש ויכוח שלם אם להדפיס אותו או לא וברגע שאין הסכמה על ידי המקובלים, לא מדפיסים אותו והוא מועתק בכתב יד. ההדפסה הראשונה שלו היא רק באלף חמש מאות שלושים.

מיכאל: כן, האמת שבכלל בכל העולם במאה השש עשרה, התחילו להדפיס ספרים.

אביהו: זה מופלא, תחשוב שכל הזמן הזה מהמאה השלוש עשרה עד המאה השש עשרה, הוא מועתק בכתב יד, אחד לאחד ורק במאה השש עשרה הוא מודפס, וככה הוא גם מתגלגל אל מקובלי צפת, הרמ"ק, וגם האר"י. ושהאר"י שם את היד שלו על הספר הזה, זה היה שהוא עוד היה במצרים, הוא מתעמק בו בצורה שאיש לפניו לא הצליח להתעמק. הוא ממש רשום שהוא מסתגר על אי בנילוס וקורא רק מספר הזוהר, עד כדי כך שצריך להכניס לו אוכל מתחת לדלת. היו מכניסים לו אוכל מתחת לדלת.

מיכאל: כנראה שכבר היו עשרות עותקים, כן?

אביהו: כן, היו כבר עותקים, אבל שוב, זה היה, גם על העותקים האלה, זה יקר מאוד לעשות וגם זה היה בסוד. זה עבר ממקובל למקובל, רק ליודעי דבר ורק למי שהתעסק בזה.

מיכאל: על איזה כמות מדובר? כי אנחנו רואים היום שזה לא יודע, יש עשרה כרכים, עשרים ושתיים כרכים עם פירוש הסולם, יש כל מיני סוגים. זה בכל זאת, זה חתיכות

אביהו: אני לא יודע להגיד כמה גדול זה היה.

מיכאל: זה, לא מעט, בפרט אם אנחנו מדברים שכתבו על איזשהו קלף, פה אנחנו מדברים על הספר, זה לא ספר אחד, אלא עשרה ספרים כאלו עבים.

אביהו: כן.

מיכאל: טוב, זה, אוקי.

אביהו: יש הרבה שאלות שנשארות פתוחות. אבל האר"י הוא זה שבעצם פותח את ספר הזוהר, בצורה שאיש לפניו לא פתח. הוא… כתוב שהוא מתקשה מאוד להשיג אותו. הוא… מפרש אותו אבל הוא לא מצליח להגיע למדרגתו של רשב"י, עד שהוא כן מצליח. זאת אומרת, הוא עובר תהליך מאוד מאוד, גם של השגה פנימית עד שהוא מגיע למדרגתו של רשב"י ממש, ומהגובה הזה הוא יכול באמת לפתוח את ספר הזוהר, ולכתוב לנו את עץ חיים ואת כתבי האר"י, מתוך הפירוש של ספר הזוהר.

מיכאל: גם האר"י כותב וגם עוד מקובלים שמאז שגילו והתחילו להדפיס את הספר הזוהר אז כולם עזבו את השאר הכתבים והתחילו באמת להתעמק רק בספר הזה וכל כך הרבה, זה פלא, שעד היום, ממש אנשים פוחדים לגעת בספר הזה, אמנם שלאורך כל החמש מאות שנה האלו מהאר"י שהוא בעצם תלמיד שלו גם כן, אמר שמותר כבר ללמוד חכמת הקבלה, שמה זה ללמוד חכמת הקבלה, זה ספר הזוהר, לא היה עוד משהו אחר. ועדיין, עדיין היום, אפילו בזמננו, אנשים לא מסכימים עם זה, פוחדים מזה, אמנם שזה כתוב, שחור גבי על גבי לבן, שכן. טוב. בוא אולי ככה נראה קליפ, נראה איך שזה התגלגל, אנחנו כל פעם אני מראה סרטונים, אנחנו מנסים לפשט את זה ולעשות שזה יהיה יותר קל לקליטה, ולכן עשינו לא מעט סרטונים, אז בבקשה.

טוב, מעניין לראות איך הדמיון של הבמאי, אנחנו לא יודעים בדיוק לאן נעלם הספר, מי מצא אותו ושוב נסתר.

אביהו: אבל אנחנו רואים איזה דרך ארוכה הוא עשה, ואיזה תלאות הוא עשה.

מיכאל: כן. אבל בעיקר, באמת מה שהעביר את זה כאן בסרטון הזה, הפחד, איך אנשים פחדו מהספר הזה, וזה באמת ככה. אני שמעתי שאת הרב לייטמן, שהוא גם מופיע בסרט הזה, אז… שהוא סיפר שאז הוא לקח את הפירוש הסולם, זוהר עם פירוש הסולם וניסו פשוט להכניס את זה לבתי כנסת, לתת בחינם, אנשים לא רצו לקחת. זה היה בשנות השמונים. אני חושב שהיום גם כן, אם תיקח כמה ספרים כאלו, אני לא חושב שמישהו ייקח. זאת אומרת, פלא, עברו כל כך הרבה שנים ושום דבר לא השתנה ומה, מה אתה חושב, מה כל כך מפחיד שם בספר הזה יכול להיות.

אביהו: זהו, כנראה ש…

מיכאל: מה הפחד?

אביהו: מקובלים בעצמם הם אלו שהרחיקו את העם מהספר הזה בהתחלה. כתבו שרק מגיל ארבעים ואפשר להשתגע וכל מיני. כל מיני הגבלות כאלה, כי העם עוד לא היה מוכן, אבל אנחנו יודעים שמהמאה השש עשרה, מתקופת האר"י, לא רק שאפשר ומותר, אלא אפילו צריך. ו(...) כתוב, כמו שאמרת שחור על גבי הספר, אבל עדיין נשארת אותה, אותה העמימות ואותו פחד ואותו חשש. חלק מהסיבה שאנחנו יושבים פה ומדברים זה כדי לפוגג את החשש הזה

מיכאל: בעיקר ברור לנו שהאדם בעצם פוחד וזה טבעי מהדברים לא ברורים לו.

אביהו: כן

מיכאל: כן, מה שלא ברור הוא פוחד מזה, וכמובן שהספר הזוהר, שהמקובלים בעצם סיפרו הרבה סיפורים סביבו, אבל אחרי שכבר מותר היה להפיץ את חכמת הקבלה וספר הזוהר ועל זה כותבים מהאר"י והלאה, אז יש לנו מקובל בשם יהודה אשל"ג, בעל הסולם, שהוא עשה פירוש לספר הזוהר שבעיקר, מה זה פירוש, חוץ מזה שהוא תרגם כל מה שהיה כתוב בארמית, שמי יודע ארמית, אז הספר הזה פתאום הפך להיות לנגיש וכל אחד יכול לקרוא, אז הוא גם תרגם את זה מארמית לעברית וגם עשה פירוש לכל עוד ועוד וגם חילק לאותיות וזה ממש נעשה כמו ספר לימוד, כי הפעם אי אפשר היה לקרוא, הכל החכמי הדור היו יכולים להתעסק שם. וזה רק מראה עד כמה שזה היה באלף תשע מאות חמישים הוא עשה את זה והוא הוציא את הספר עם פירוש הסולם והיום זה עשרים ושתיים כרכים, כל אחד יכול לקנות את זה.

אביהו: כן, זה ממש, בלי פירוש הסולם בעצם, אנחנו לא היינו יכולים להתחיל.

מיכאל: כן, האדם המודרני היום, לא רק אפילו ללמוד את הסודות מה שכתוב שם אלא בכלל… פשוט לקרוא, לקרוא בצורה רצופה, אני כבר לא מדבר על זה שהוא כתב ארבע הקדמות, כן. שהקדמה לספר הזוהר שהקדמה לסיום ספר הזוהר, פתיחה לחכמת הקבלה, זאת אומרת, זה דברים שאדם, הוא גם כתב שמי שלא לומד את ההקדמות האלו אז הוא לא יכול לגשת לספר הזוהר. זאת אומרת, כל העניין של ללמד אדם גישה לספר הזוהר, זה מה שחשוב ולא רק לקרוא, כסגולה, שזה גם בפני עצמו דבר חשוב.

אביהו: ולכן הוא קורא לפירוש שלו פירוש הסולם. הוא כמו סולם, הוא מאפשר לכל אחד, הוא כותב את זה, שכל אחד יכול לעלות בסולם עכשיו, ולהתחמם באור הזוהר.

מיכאל: פה אני יכול להגיד שהארגון שלנו עשה עוד צעד אחד קדימה שהוציא "זוהר לעם", זה נקרא. שלקחנו את הפירוש של בעל הסולם, כטקסט אחיד כזה וגם כן הוספנו שם עוד כל מיני תרגומים, מה שהיה חסר מארמית לעברית. החבר'ה שלנו, זה מחקר שלם, זה לאורך חמש שנים. הרבה חברים עשו את זה וגם כן הוסיפו סיפורים על כל פסוק, למשל אצל בעל הסולם כתוב שם איזשהו משפט אחד שנותן הפנייה לאיזשהו סיפור בתנ"ך. עכשיו ברור שמי שבקיא בש"ס ופוסקים אז הוא כן, יודע את זה והיום, אדם לא יודע, אז אנחנו הרחבנו את הסיפור הזה, זאת אומרת, לפי משפט או שניים שהיה שם, נתנו סיפור מלא, שככה אדם יכול לראות את זה ובכלל, מה שהכי חשוב זה, שזה טקסט רציף שהוא קל לקריאה. זה מה שעשינו, ואז הוצאנו כזה דבר, זוהר לעם והיום באמת כל אדם יכול לרכוש את זה ופשוט לפחות בצורה הכי קלה כמו שאתה קורא כל ספר אחר, לקרוא. שפעם אפילו שמצאו את זה, כבר כמה, חמש מאות שנה, אז אי אפשר היה לקרוא את הספר.

אביהו: אז מה באמת, איך באמת, מתחילים לקרוא בספר הזוהר

מיכאל: זהו, אז אנחנו פה…

אביהו: זה טקסט, כאילו, מלא מילים שאנחנו לא מבינים. כן. אולי, קצת זה, אולי אפשר לדמיין כל מיני דמיונות על כל מיני תיאורים וצמחים ובעלי חיים ואנשים.

מיכאל: אז כמו שכותב לנו בעל הסולם ואין לנו, רק אפשר להבין, איזה נשמה זאת היתה, עד כמה שאנחנו יכולים לעקל, לעשות פירוש לספר הזוהר שאף אחד עד כה לא עשה בצורה כזאת נרחבת, יש עוד איזה כמה פירושים, אבל לא כמו שעשה בעל הסולם, שזה ממש כמו ספר לימודי, הוא גם חילק לאותיות והכל. אז קודם כל, אני ממליץ לקרוא ארבע הקדמות. אדם שקורא את ארבע ההקדמות לספר הזוהר אז… של בעל הסולם, אז בהחלט, הוא כבר יכול להבין ששם מדובר על התפקיד של עם ישראל, מדובר על תפיסת המציאות, דברים כאלו מהותיים שבלי זה אי אפשר לגשת ללימוד. הכלל הראשון, מה שכותב בעל הסולם זה, לא לנסות להבין את הספר הזה, זאת אומרת הוא כותב, הלב מבין, שזה, עם הלב לעבוד, שזה כמו סגולה, קודם כל, שאדם שקורא, ואם הוא רוצה, אם הוא מתכוון להשתנות והוא יודע לאן הוא צריך להשתנות, מה הוא צריך לעשות בעצמו, הספר הזה משפיע עליו ככה שהוא משתנה. זאת אומרת הספר משנה את הכוונה שלו, הכיוון המחשבה שלו, מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, כמו שאנחנו אומרים בחכמת הקבלה. זה כל חכמת הקבלה. אז זה דבר אחד, לא לנסות להבין בשכל, כי אי אפשר להבין בשכל. השכל שלנו, כמו שגם כותב בנו הבכור של בעל הסולם, השכל שלנו הוא תוצאה מהרצון. הרצון הוא

אביהו: משרת את הרצון.

מיכאל: כן. זאת אומרת השכל משרת את הרצון, לכן, בוודאי שאם אתה לא משנה את הרצון, אז גם שכל הוא לא יכול להשתנות. זה הכלל הראשון. כלל שני, ספר הזוהר לא מדבר כלל על העולם הגשמי. זה דרך אגב, אם אני לא טועה, אנחנו בכוונה לא הבנו עכשיו ציטוטים בתוכנית הזאת, אבל בהחלט, יש כל כך הרבה ציטוטים גם בספר הזוהר שהוא כותב שכמובן שלא מדובר על הסיפורים היסטוריים, כי על זה היו יכולים… במה הספר הזה שונה מכל שאר הספרים, ככה הזוהר בעצמו אומר. אבל מדובר פה על דברים הרבה יותר פנימיים, וזה כלל שצריך להבין, שכל מה שאתה קורא, לא מדובר על… לא סיפור היסטורי, לא כמובן שם כל מיני מיסטיקה ודברים כאלו שזה בכלל שם שדים ורוחות, שזה כתוב ככה. מדובר על הכוחות.

אביהו: זה הכל מדבר על תיקון פנימי של האדם.

מיכאל: כן. ולכן זה מתאים לכל אדם ואדם ופעם אני לא יודע איך אנשים היו יכולים… אם היית מדבר איתם על תפיסת המציאות, לא, לא היה מובן, לא היה עם מי לדבר. ושלישי, הכלל השלישי זה… השפעת המאור. כמו שכותב גם באות קנ"ה בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שזה עוד ספר שכתב בעל הסולם, שזה פירוש על עץ החיים של האר"י, ושם הוא כותב שאדם אפילו שהוא לא מבין, אבל זה שהוא מנסה להבין והוא קורא את הטקסט עצמו ומזכיר את השמות האלו, הלא מובנות, אז הוא גורם לכך שהרצון שלו משתנה. שהספר משפיע עליו.

אביהו: מפעיל את הרצון הפנימי

מיכאל: מפעיל את הרצון הפנימי.

אביהו: לרצות להיות דומה

מיכאל: כן. אני תמיד נותן דוגמא, זה כמו, לא יודע, נגיד אתה עכשיו קורא ספר הרפתקה, כן. זה מפעיל בך איזה רצון. או ספר נגיד על הבישול, כן. כי יש לנו אבחנות כאלה, אתה קורא ואם אתה רעב זה פתאום מתחילים, הספר מתחיל לעורר בך כל מיני רגשות. אז אותו דבר כאן. מקובל שקורא, אז בו מפעיל כל מיני רגשות. אבל אם אתה עדיין אין לך את הרגשות האלו, כמו ילד. אם ילד יקרא על אהבה, כן. אז אין לו עדיין את התחושה הזאת. אז זה, אבל בכל זאת, אם אנחנו קוראים, אז זה נקרא סגולה, שאני לא יודע איך זה פועל עלי, אבל זה פועל. דרך אגב, יש הרבה דברים בחיים שלנו, שאנחנו לא יודעים איך זה פועל. מה יש לנו תשובה לכל דבר. אתה שלוקח כדור אופטלגין שכואב לך הראש, אתה יודע איך זה פועל? לא. אבל איך שהוא זה פועל. כן. אז זה הכלל השלישי. והכלל הרביעי, כאיש אחד בלב אחד. מה שחשוב שאי אפשר ללמוד ספר הזוהר לבד. זאת אומרת, אפשר לקרוא כמובן.

אביהו: זה ממש מתחבר למה שדיברנו על איך שכתבו את הספר, שהוא גם נכתב מתוך הרגשת החיבור

מיכאל: עשרה אנשים ובדיוק. זה דבר דרך אגב, מיוחד, שהספר הזה הוא נכתב, אני לא יודע, גם אומרים שהתורה גם כן כתבו הרבה, אמנם שמשה כביכול מוביל, אבל עדיין כתבו את זה הרבה אנשים, התלמידים שלו, אותו הדבר גם ספר הזוהר, שזה נכתב על ידי, האמת שכל הספרים שלנו גם ככה. גם משנה, גם תלמוד, שזה נכתב הרבה, על ידי הרבה אנשים, מתוך החיבור. כי אנחנו אומרים שמתוך החיבור בין בני אדם מתגלה כוח העליון ואז מאפשר לאנשים אותם התחושות שהם מרגישים בגילוי הכוח הזה, להביע את זה בכתב. כן. זה בעצם הכלל הרביעי, ש"כאיש אחד בלב אחד" זאת אומרת, לא שלומדים ביחד רק, אפשר להגיד שזה הכלל החמישי, שצריכים להיות, לא רק כמות מספקת של האנשים אלא גם כן שהם צריכים להיות עם אותו רצון אחד וכוונה אחת לגלות אותו כוח העליון. אלו הכללים. שום דבר מפחיד אין פה.

אביהו: וכל בן אדם יכול היום, עם הכללים האלה, להגיע ולהתחמם באור הזוהר, כמו שכותב בעל הסולם. מדהים.

מיכאל: אז מה, מה איזה עוד עובדות אתה יכול לספר?

אביהו: מה עוד נספר על ספר הזוהר.

מיכאל: בדרך כלל אתה אומר ששאלו אותך שאלות, מה אנשים ממש באים ומתעניינים במקומות האלו, או שזה פשוט אתה מארגן איזשהו טיול מסוים, ועל הדרך הם שואלים. או שיש אנשים שהם ממש באים ומתעניינים לראות איפה שהוא נכתב ספר הזוהר, ובכלל, כל מה שקשור לזה.

אביהו: כן, יש אנשים מתעניינים, ממש רוצים לדעת, לחקור, ויש כאלה ששמעו, שמועות, הרבה יש חוסר מידע וחוסר בוודאות. יש הרבה, כמו שאמרנו, הרבה מסתורין סביב זה. ומה שמאוד יפה, ציורים שאנחנו עושים, אנחנו מנסים באמת גם לבקר במקומות, לעשות סדר ובעיקר להבין מה שדיברנו עכשיו, מה זה ספר הזוהר ואיך אפשר לקרוא בו נכון, איך אפשר להרגיש אותו נכון ואם אנחנו עושים את זה כקבוצה של אנשים ובאים למקומות האלה וקוראים מהמקורות שם ביחד, אנחנו גם מתחברים, גם מושכים את אותו מאור וזה בכלל חוויה מאוד מאוד מרגשת ומיוחדת.

מיכאל: כן. יש אנשים שמאוד אוהבים לקרוא את הספר ואין ספק שנגיד היינו ממליצים, אולי הקדמת ספר הזוהר, שהוא כולל את כל הפרקים, זה גם מומלץ, לקרוא ואם מישהו רוצה, כמובן, אם פירוש הסולם, כמובן זוהר לעם, מה שעשינו, שזה ממש קל לקריאה ופה אולי מה שנשאר לנו, מה שהזמן שנותר, זה בכל זאת לקשור את זה לל"ג בעומר, כן, מה הקשר בין.

אביהו: כן. תלמידים מחברים איכשהו את ספר הזוהר לל"ג בעומר.

מיכאל: כן. לל"ג בעומר.

אביהו: החיבור הוא פשוט, הוא דרך רבי שמעון בר יוחאי. לפי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי גם נולד בל"ג בעומר, גם נפטר בל"ג בעומר. ביהודות בכלל במסורת, מאוד מקובל היום פטירה, יום פטירה זה מן ציון דרך כזה, שמקובל, שהוא באמת היה בהשגה, הוא הגיע לדרגת ההשגה הכי גבוהה שהוא יכל ומפה הוא משאיר כבר לבאים בתור. הנקודה הזאת, הציון הזה של מקובל שעוזב את העולם הזה, שהוא מגיע לדרגת השגה הגבוהה ביותר שלו, אליה אנחנו רוצים להשתוקק ולשאוף. ולכן היום הזה הופך ליום כל כך חשוב. יש גם מידה מסוימת של ל"ג בעומר, ל"ג שזה נקודה שממנה כבר בטוח יהיה תיקון.

מיכאל: אנחנו מדברים על מיציאת מצרים, מזה שאדם יוצא מהאגו שלו, כן. עוברים מ"ט כביכול שערי טומאה, שכל פעם הוא מברר את השכבה המסוימת של האגו שלו, של היחס לזולת, שהוא רוצה לנצל את הזולת, בכל מיני ביטויים ואז, אם הוא מגיע לשלושים ושלוש, דרגה כזאת, מתוך ארבעים ותשע

אביהו: זה כבר

מיכאל: זה כבר אין חזרה לאגו, ואז כבר באמת אפשר להגיד שהוא כבר בדרך ליציאה בטוחה.

אביהו: כן.

מיכאל: עד שהוא מגיע לארבעים ותשע וחמישים ואז יש קבלת התורה, כן.

אביהו: כן. שבועות

מיכאל: שהוא מקבל, כן. שזה גם נדבר על זה, שזה קבלת התורה שזה בכלל תורה ממילה הוראה, מקבל כבר הוראה ברורה, גם מאור, תיקון מסוים וגם הוראה ברורה איך אחר כך להתנהל עם האיך לאזן את האגו שלו בעצם.

אביהו: נורא יפה אולי משהו שפחות יודעים, על אותו חגיגות שעושים בל"ג בעומר במירון, סביב קבר הרשב"י, אז עד שנות העשרים, עד המאה העשרים, לא לפני המון שנים, החגיגות האלו היו שונות קצת ממה שאנחנו רואים היום. הם קודם כל היו שם גם מוסלמים וגם דרוזים וגם צ'רקסים והיו, היה מן בליל של המון המון דתות ועדות וכולם רקדו ביחד ושרו ביחד במעגל, יש לי ממש תמונה של זה.

מיכאל: מה, הם גם מכבדים את ספר הזוהר?

אביהו: כן.

מיכאל: יש להם? אה רשב"י אצלהם גם קדוש?

אביהו: כן.

מיכאל: כי משה אני יודע, זה ברור.

אביהו: כן. כן. גם, ציון הרשב"י הוא המקום הזה היה קדוש, שוב עד המאה העשרים, עד שמשפחה מצפת קונה את הזכויות על הקבר, והוא הופך להיות בעיקר מקום יהודי. אבל… אם תרצה אני אראה לך פה תמונה, לא יודע אם… אני אראה אותה אני לא יודע אם יהיה אפשר לראות.

מיכאל: אולי תצלמו, כן.

אביהו: אפשר לראות, כן. אבל רואים פה חגיגה של בני כל העדות במתחם קבר הרשב"י. זה מאוד יפה לראות איך שזה היה פעם יותר עממי.

מיכאל: כן. תמונה נדירה, איפה לקחת אותה?

אביהו: ממקורות, מהספרים.

מיכאל: כן?

אביהו: כן.

מיכאל: מעניין.

אביהו: אז…

מיכאל: אבל שוחחת נגיד, עם בני עדות שונות…

אביהו: המנהג סביב קבר הרשב"י היה… גם, הוא התחיל שם סביב דברים שקשורים למים, מי מרון, מרום, מירון. ואחר כך אנחנו ממש רואים תיאורים מאוד מאוד מוקדמים ששם קבר הרשב"י וסביב זה גם מתפתח עליה לרגל ובעיקר בל"ג בעומר, וכן, יש ציטוטים ותיאורים שלמים, רבי משה מבאסולה ועוד ועוד נושאים, מתקופת ימי הביניים והאלה, שמתארים שם את המתחם הקדוש, הוא קדוש לכל העדות ולכל הדתות.

מיכאל: אז בוא ככה אולי נסכם את זה באיזשהו קליפ שאנחנו עכשיו נראה, כל מה שדיברנו, לאורך השעה, בבקשה.

קליפ: בתקופה שבה שנאה שטפה את העולם, כשמלחמות עקובות מדם מתרחשות מכל עבר, חיי אדם מאבדים כל ערך, ושליטה, כבוד ורכוש הופכים לערך עליון. לפני יותר מאלפיים שנה, במערה חשוכה וצפופה בצפון הארץ, ישבו עשרה מקובלים ובראשם רבי שמעון בר יוחאי וכתבו ספר גדול. על נצחיות ועל אהבה, חובקת עולם. הם כתבו מדריך על האופן שבו אנחנו וכל העולם נוכל להגיע לאושר. הם חשבו עלינו, שחיים כאן, היום. הם חלמו על הרגע שבו אנחנו נפתח את הספר הזה ונרגיש יחד, בכוח שלו.

מיכאל: כן, זה מאיזה כנס היה. מה ש (...) זה באמת פלא, עד כמה שלאורך כל ההיסטוריה, מאז שהתגלה ספר הזוהר, כתבו מקובלים על כמה שחשוב ללמוד את הספר הזוהר, נגיד בעל הסולם כותב שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל תלוי בלימוד הזוהר, בפנימיות התורה ואחר כך יש כאלו אומרים, לימוד הזוהר הקדוש בזמן הזה נצרך לנו מאוד ועוד… לא יודע, כל כך הרבה. אנחנו פשוט נצרף את זה אחרי התכנית, נשים את זה בארכיון וגם נצרף ממש מצגת ציטוטים, זה לא עשר, לא מאה, אלפים, אלפים, ממש אלפים. כל אחד בזוית שלו וכל אחד גר גם בתקופה שונה, ויחד עם זה, איך אתה מסביר את זה, איך אתם, זה שיש עדיין איזשהו ענן שחור כזה, אסור וזה, כאילו לא ברור לי. וניסיתי דרך אגב, אתה יכול להביא לי איפה כתוב אסור? אני לא ראיתי באף מקום. אף מקום לא כתוב, זאת אומרת זה מפה לאוזן אני מבין, אבל לא כתוב באף מקום שאסור ללמוד.

אביהו: מדהים, כמה שהשלילי הוא עושה האפקט כל כך גדול מהחיובי, אבל אותי זה מאוד מרגש. דוקא עכשיו שאנחנו פותחים את ספר הזוהר ושהוא נגיש לכולם ושבאמת, יש את כל האמצעים, רק לבוא, ולראות ולהרגיש, בעיקר להרגיש, אחרי כל הגלגולים האלה וכל מה שסיפורנו עכשיו, זה… באמת מאוד מרגש ומאוד מחמם את הלב, שכל אחד יכול.

מיכאל: לא, וזה גם לא שבוא נלמד, כי זה חוויה ככה, יהיה לנו כיף, זה מעניין, זה מסקרן, אלא, אם כותבים שאם לא נלמד, פה יהיה מקום קבורתנו, אנחנו לא נוכל להחזיק, פשוט אי אפשר להכניס הכל בתכנית אחת, המטרה שלנו היה רק לספר על ההיסטוריה של ספר הזוהר אבל באמת כתוב על זה שלא נחזיק באדמת ישראל, ופשוט האדמה תקיא אותנו מכאן, ואם לא נלמד ספר הזוהר, לא תהיה גאולה, ועדיין זה שקיבלנו ארץ ישראל, זה עדיין אנחנו מבינים שאנחנו עדיין בגלות פנימית.

אביהו: כן.

מיכאל: זה בוודאי. טוב. אז לפחות בצורה מסודרת ככה הסברנו, איך שזה התגלגל ומעניין, תמיד ככה אני חושב שאולי בכל זאת ימצאו את החלקים, כן, גם מקור וגם כל החלקים, כמו שבקומראן, בסך הכל גם.

אביהו: אפילו לפני זה, קומראן אפילו… קדום יותר.

מיכאל: בקומראן זה בשנות החמישים, נכון? של המאה הקודם.

אביהו: אבל מצאו פתאום ספרים מבית שני

מיכאל: כן. וזה גם ספרים מבית שני, זאת אומרת, מאותה תקופה, אז, יש סיכוי, יש סיכוי שגם ימצאו כל החלקים

אביהו: השאלה אם נדע מה לעשות איתם.

מיכאל: כן, בדיוק. כנראה שמה הצורך, אין צורך בזה, כי… גם מה שיש לנו, אנחנו לא רוצים ללמוד, אז בטח שאם נמצא את זה, אמנם שעדיין יש רצון כזה פנימי שזה כן יהיה,

אביהו: אם נצטרך כנראה זה יתגלה, כמו… כמו שאנחנו מכירים את ספר הזוהר.

מיכאל: ובכמה דקות שנשאר לנו אני עכשיו רוצה לפרסם סרט שאנחנו צילמנו, זה סרט באורך של אורך של איזה שבע עשרה דקות, עד עשרים דקות, שעכשיו נמצא בעריכה. אתה כמובן גם כן עזרת במידע וכל מיני עובדות לסרט הזה ואנחנו נראה עכשיו פרומו ואני בינתיים אומר לך תודה רבה, וכבר שלום לכל הצופים ולתלמידים ואנחנו כבר נסיים אחרי הפרומו ותחכו, עוד שבוע שבועיים, אני מניח שאנחנו נצא עם הסרט הזה, שפשוט ימחיש בצורה הכי קלה על כל מה שדיברנו כאן, ואולי זה יעזור עוד למישהו להצטרף ללימוד. בבקשה.

קליפ:

מיכאל: ספר הזוהר. עננה של מסתורין אופפת את השם הקסום הזה, אז מהו סודו של ספר הזוהר? יצאנו לשטח לצלם דוקו דרמה מיוחדת שמתארת את חייהם של מחברם של ספר הזוהר ושופכת מעט אור על המאור המיוחד הטמון בספר הזה. בואו הצטרפו אליו לשטח. שביעי מתוך שמונה פרקים, לקחנו סיפורי תנ"ך, אירועים שהתרחשו כאן בארץ ישראל, וניסינו להסביר את המהות הפנימית שלו.

אלי: התחלנו בים סוף ועברנו כל מיני תחנות והיום אנחנו נמצאים בתחנה מאוד מיוחדת שנקראת "ספר הזוהר".

מיכאל: חכמת הקבלה אומרת פשוט, ביחסים נכונים בין בני אדם, מתגלה הכוח העליון.

אלי: תראה, מה שאנחנו רצינו להראות, מתוך כל הצילומים האלו, מאחורי כל הצילומים האלה, זה את המאבק שקורה בכל אחד מאיתנו עכשיו. בין הרומאי, שנמצא בלב שלי, בלב שלך, בלב של כולנו, לבין היהודי שנמצא בנו, זה מה שאנחנו רוצים להעביר בסדרה הזאת. סמיון זה אדם שכולו לב. אתם עוד תדברו איתו ותראו בעצמכם

סמיון: עשרה מקובלים ישבו במערה וכתבו ספר הזוהר. הם כתבו בשבילנו, בשבילנו, ואת זה אנחנו רוצים להעביר לכולם, לספר לכולם. והבנו שזה הזמן, אנחנו חייבים פשוט לצלם את הסרט והתחלנו לצלם.

מיכאל: ספר הזוהר כמו שכתוב, "הלב מבין" אז אני ממש מאחל לצופים בלב פתוח לראות את הסרט.
סמיון: סרט שידבר עם כל אחד, שידבר עם הלב שלו שיספר לו שיש רק חוק אחד, חוק איחוד, חוק האהבה, והיום העולם יותר מהכל צריך לדעת את זה ולא רק לדעת אלא לעבוד ככה, להתחיל, להרגיש את זה ולהתקרב.