ענישה. מילה קשה. ביוון העתיקה העונש הרגיל היה עבודות שירות, ובמקרים חמורים הוצאה להורג או גלות. כיום העונשים המקובלים הם קנסות, עבודות שרות, מאסר, לצד סנקציות שונות כמו צווי הריסה והרחקה, החרמת רכוש ועוד. המומחים חלוקים בשאלה האם ענישה מפחיתה פשיעה, ויש רצון גדול לגבש אלטרנטיבה חדשה. על איזה עיקרון כדאי שהיא תתבסס, מה יוכל להיות הקו המרכזי שלה?
ראשית חשוב להחליף את המושג ענישה במושג תיקון כיוון, כדי שנהיה ממוקדים. כשאדם עשה משהו רע, המטרה המרכזית שלנו היא לשפר את תפקודו הלקוי בחברה, עד לרמה שיהפוך לחלק מועיל וחיוני בתוכה. השאלה הגדולה היא: על ידי מה?
הבנת הסיבה השורשית שהביאה אדם לפשיעה, היא זו שתכוון אותנו לפתרון הבעיה. האדם הוא יצור חברתי, מושפע מהסביבה. אף אחד לא נולד פושע, הוא למד מהאחרים את צורת החשיבה, ההתנהלות והפעולה. כנראה שהסובבים אותו הקלו ראש בכל מיני דברים קטנים שהוא עשה בהתחלה, פה ושם לכלך, זלזל, סחב משהו בקטנה. עם הזמן האגו גדל, ורמת הפשיעה הלכה והתגברה. עד שהוא נתפס. עכשיו, כדי להחזיר אותו לדרך הישר, אנחנו צריכים להפעיל עליו כוח סביבתי מתקן.
בואו נחשוב פתוח, מחוץ לקופסה, תוך התעלמות לרגע מהמציאות שאנחנו מכירים עתה.
דמיינו את התמונה הבאה: השופט קובע שעונשו של אותו עבריין יהיה מעבר לעיר מיוחדת, מקום ייעודי שבו חיים הרבה מאוד אנשי חינוך והדרכה. בעיר הזו מתנהגים למופת, דואגים לשקט ולניקיון, שומרים על רכוש הכלל, אדיבים זה לזה, מתחשבים, מגישים עזרה ותמיכה. חיים ברגישות שיא לזולת, בהקפדה יתרה כל החוקים שהחברה קבעה. כל אחד עובד על התעלות מהאגו שלו, לא מוותר לעצמו על אף נקודה, מכוון כל כולו לטובת החברה.
לאווירה כזו האדם שפשע ייכנס, ויהיה עטוף מכל עבר בדוגמאות של התנהגות נכונה. היום שלו יהיה מורכב בעיקר מלימודים חווייתיים, לצד עבודה כלשהי לשירות החברה. הוא ילמד לעומק את טבע האדם, יכיר את המנגנון האגואיסטי שמנהל אותו מבפנים ויבין מדוע הוא הרסני לעצמו ולכולם. בנוסף, הוא ילמד את האופנים והעוצמה שבהם החברה משפיעה על הפרט, ומה אפשר להרוויח מזה שנימצא בסביבה שיש בה חיבור משלים ואהבת הזולת.
אגב, מעבר לאיכות החיים, הרגשת החום, הביטחון והשלווה, יש פה גם עניין של התפתחות פנימית רוחנית. כשאנשים מצליחים לשבור את הגבולות שביניהם, הם יכולים להרחיב את יכולת התפיסה ולקלוט מציאות יותר גבוהה. עולמות עליונים, כמו שקוראים לזה בחכמת הקבלה, מלאים באור, שפע והנאה.
כתוצאה מהתהליך הלימודי-חינוכי והדוגמאות הטובות שיעטפו אותו מכל עבר, אותו אדם ירגיש שהכוח של הסביבה לוחץ עליו, לא מאפשר לו להתנהג בצורה פרועה. בהדרגה, יבוא לו גם כן להתנהג יפה לאחרים. ואם פתאום האגו יקפוץ בתוכו וידחף אותו להזיק למישהו או למשהו סביבו, מיד הוא ירגיש תגובה. לא יקבלו אותו בשום מקום, לא יאפשרו לו לעשות דבר. הבושה תאכל אותו, ותדחף אותו חזרה לדרך הישר.
כדי להגיע לתמונה העתידית הזו של חינוך במקום ענישה, נצטרך לעבור תהליך כלל-חברתי ארוך ומעמיק. וכשהחברה שבה אנחנו חיים תשתפר כולה, אפשר יהיה לתת טיפול שורש לבעיית הפשיעה. עם זאת, מהתמונה שהוצגה אפשר לגזור משהו לשיפור תהליך השיקום של עבריינים שיושבים בכלא עתה.
כיום אחוזי ההצלחה בשיקום נמוכים מאוד כידוע. במהלך שהייתם בבתי הסוהר, רוב העבריינים משכללים יכולות ומרחיבים את הקשרים שלהם בתוך עולם הפשע. לכן, כדאי להקים מערכת חינוכית אינטנסיבית, שבה מבוקר ועד ערב האסירים ילמדו את התכנים שציינו קודם, ידברו עליהם זה עם זה, יתרגלו התקשרויות חיוביות ועוד כהנה וכהנה. יש בזה שיטה שלמה לתיקון טבעו האגואיסטי של האדם, והיא נלמדת מחכמת הקבלה. כאן רק נדגיש שהמטרה היא לא למלא את האסירים בידע, אלא לגרום להם לשינוי פנימי חיובי.
המעבר מענישה לתיקון, אם נסכם, תלוי בתהליך חינוכי-תרבותי, שיעשה שימוש מושכל בעיקרון של השפעת הסביבה על האדם. עתידנו הטוב דורש בניית סביבה טובה שתקיף כל אחד ואחד, ותייצר לנו חיים גן עדן. ממש כאן.
> נכתב בהשראת דברי הרב ד"ר מיכאל לייטמן בתוכניתנו
חיים חדשים 410 – bit.ly/3Iditmj