"סיפור רוחני"
מאבק יעקב עם מלאך
בהנחיית: ערן קורץ
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.08.10 – אחרי עריכה
ערן: ברוכים הבאים לתוכנית "סיפור רוחני" שבה אנחנו מבררים את סיפורי התנ"ך, ואת המשמעות האמתית הפנימית של הסיפורים הללו. נעשה זאת כמובן בעזרתו של הרב לייטמן, והיום נדבר על יעקב שנאבק עם המלאך.
בסדר.
ערן: יעקב הופך להיות ישראל, הוא נקרא בשם "ישראל". הוא חוזר מבית לבן, יש לו כבר את הנשים שלו, את הילדים שלו, כולם אתו, והוא חושש מהפגישה המחודשת שלו עם עשיו. ופתאום בכל התיאור הזה, איך הוא מכין את המנחה לעשיו, נכנס הסיפור עם המלאך. מעניין למה זה כך, אבל נראה קודם את הטקסט.
קליפ: "ויותר יעקב, לבדו; ויאבק איש עמו, עד עלות השחר. וירא, כי לא יכל לו, ויגע, בכף-ירכו; ותקע כף-ירך יעקב, בהאבקו עמו. ויאמר שלחני, כי עלה השחר; ויאמר לא אשלחך, כי אם-ברכתני. ויאמר אליו, מה-שמך; ויאמר, יעקב. ויאמר, לא יעקב יאמר עוד שמך--כי, אם-ישראל: כי-שרית עם-אלהים ועם-אנשים, ותוכל."1
ערן: נחזור שוב על הסיטואציה. כתוב "ויקם בלילה הוא ויקח את-שתי נשיו ואת-שתי שפחתיו, ואת-אחד עשר, ילדיו; ויעבר, את מעבר יבק. כד ויקחם--ויעברם, את-הנחל; ויעבר, את-אשר-לו.", ואז "ויותר יעקב, לבדו; ויאבק איש עמו, עד עלות השחר.". פתאום הגיע איש, הוא פתאום נשאר לבד, מי זה האיש?
מעניין כאן משהו אחר, לשם מה יעקב נכנס למאבק? הוא לא בורח, הוא מחכה למאבק הזה, מה הוא רוצה ממנו? ברכה. ממי?
ערן: אבל זה כבר השלב השני.
אבל מה כל המאבק הזה, מה כל ההכנה הזו? אנחנו צריכים להבין מראש מה הוא עושה, לקראת מה הוא מכין את עצמו. שיש קדימה, לפניו, איזה מאבק, מעשה מאוד חשוב, כל כך חשוב עד שהוא לא עוזב אותו, לא נותן לו לברוח, הוא גם נמצא בעצמו אולי בסכנה, וזה בלילה, ובחושך, והוא לא מבין.
ערן: הוא לבדו.
כן. וכל זה כדי לקבל ברכה. מהי ברכה, איזו ברכה? אנחנו רואים כמה פעמים בתורה את הברכות שמברכים, "ויברך את פרעֹה", או את יעקב שמברך אחר כך.
יש כאן התחלה של תהליך גדול מאוד שבו יעקב, הנקודה שבלב האדם מתחילה להראות את עצמה. אחרי אלפי שנות התפתחות שלנו בגלגולים רבים, הנשמות שנמצאות ליד הגופים שלנו, שמלוות את הגופים שלנו, מתחילות להראות את עצמן, כביכול לצאת לְאוויר העולם. אנחנו מתחילים להרגיש שיש בנו איזה רצון שנקרא "נקודה שבלב", הרצון הזה רוצה להתפתח, רוצה להתעלות, הוא צריך להרגיש את עצמו מעל העולם הזה, מעל הגבול הזה, ששום דבר ממה שקיים בעולם הזה לא מושך אותנו. אנחנו צריכים כבר להגיע, כך מרגישים, לאיזו הכרה אלוקית, לדעת מה הטעם בחיי, מה קורה איתנו, מי מנהל את החיים.
אלו שאלות מהותיות שעדיין לא מצאנו להן תשובה, וכנראה שאין עליהן תשובה בעולם שלנו. השאלות הללו הן תחילת הנשמה שלנו, כך מתעוררת הנשמה שבנו, והיא לא משאירה לנו שום אפשרות למצוא תשובה, עד שאנחנו נכנסים למאבק שעל ידו אנחנו חייבים לפתוח חיים חדשים, יותר גבוהים מהעולם הזה, להשיג כוחות שפועלים בשטח, שהם כוחות שמפתחים את הנשמה.
ואיך אנחנו יכולים לפתח את הנשמה, את אותה נקודה קטנה? רק על ידי האגו שלנו, האגו הגדול, האגו העליון, לא האגו של כסף, כבוד, מושכלות, אוכל, מין, משפחה, שברמה הארצית. מדובר על האגו הרוחני, שהוא כנגד הבורא, כמו פרעֹה, או כמו עשיו, רצונות רוחניים גדולים מאוד שמהווים לנו הפרעה ברוחניות, אבל כשאנחנו פועלים כנגד ההפרעה הזו, דווקא על פני ההפרעה אנחנו עולים, מפני שאנחנו הופכים את ההפרעה הזו לברכה, לכוח עזר.
ולכן אותה נקודה שמסמל יעקב, אחרי שהוא מתייצב, עם נשים, עם ילדים, עם כל בני ביתו, עם הצאן, וכבר יש לו במה להתבסס ועם מה ללכת קדימה, עכשיו הזמן שהוא חייב לפתוח את הרצונות האלה. כמו שכתוב "בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין", "כי המאור שבה מחזירו למוטב". אבל קודם צריך לגלות את היצר הרע. לגלות את היצר רע, זה שרו של עשיו, זה אותו המלאך שהוא חייב אותו.
ערן: המלאך הזה הוא שרו של עשיו?
כן. זה כל הרע שיש באדם בדרך שלו לגלות בדרך לבורא. וכשהוא מתקן את הרע הזה, הוא מגיע לדבקות בבורא.
ערן: אני רוצה לנסות לסדר את התמונה. יעקב הוא בעצם הנשמה של האדם, אותו חלק באדם שכבר התחיל להתעורר.
תחילת הנשמה.
ערן: תחילת הנשמה שהתחילה להתעורר ורוצה לעבור, הוא רוצה כבר להגיע לעולם אחר. זה יעקב?
כן.
ערן: מה זה הנשים, והצאן?
הכול, כל מה שבו. כל מה שבנשמה. וצריכים לפתח את הרצונות האלה, את הנטויות הללו, את הכול צריך לפתח.
ערן: כל מה שיש בתוכו.
כן.
ערן: הוא עומד לפגוש את עשיו. למעשה, עשיו זה אחיו התאום.
נכון, אז מה? אחיו התאום זה הרצון לקבל הגדול, היצר הרע שעומד מרגע שאני נכנס לדרך ה', לדרך להגיע לבורא, עד שאני מסיים אותה. כל תרי"ג הרצונות השבורים שלי הם עשיו.
ערן: יעקב שמסמל את הנשמה, פוגש את אחיו התאום שזה היצר הרע.
זה היצר הרע, וכך "זה כנגד זה ברא אלוהים". ואנחנו צריכים לראות איך שני הכוחות האלה באדם נכנסים יחד ועובדים בשילוב הנכון. זה נקרא ששרוֹ של עשיו נותן לו ברכה, את הברכה הראשונה הוא קיבל מאביו, מיצחק, וכך הוא מתקדם לזה שמתקן את כל תרי"ג הרצונות המקולקלים. זה נקרא היצר הרע שלנו.
ערן: אבל למה יעקב שואל אותו לשמו וכולי, והמלאך, ה"איש" לא מסכים לומר לו, אבל הוא אומר לו "לא יעקב יאמר עוד שמך--כי, אם-ישראל: כי-שרית עם-אלהים ועם-אנשים, ותוכל."
זאת אומרת, הוא מברך אותו. כי באמת היצר הרע זה "עזר כנגדו". דיברנו על זה כמדומני, שכל מה שעושה עשיו והיצר הרע, פרעֹה ובלעם ובלק, בסופו של דבר מביא לברכה, רצה לקלל אבל יצאה לו ברכה. אותו דבר כאן, בסופו של דבר כל אלה ש"קמים עלינו לכלותינו" "בכל דור ודור", יביאו לנו ברכה.
ערן: הוא קורא למקום "פניאל", "כי-ראיתי אלהים פנים אל-פנים".
פני-קֵל, פני-אל. פני אלוהים.
ערן: והוא אומר, "ראיתי אותו פנים אל פנים".
כי על ידי זה שהוא מגלה את הכלים דקבלה האלה, את הרצונות לקבל, את הרצונות הגדולים של עשיו, על ידי זה הוא מושך אור חכמה, זה נקרא "אור פנים".
ערן: אנחנו צריכים עכשיו סדר. הוא מושך אור חכמה, מה זה "אור חכמה"?
"חכמת אדם תאיר פניו"2. פנים זה נקרא "אור חכמה", גילוי החכמה. גילוי האור שהבורא הכין לבריות, לבריאה. אתה יכול לגלות אותו רק ברצונות לקבל, ברצונות של עשיו, שהם מקולקלים. צריכים לתקן את התכונות האלה, את הרצונות המקולקלים. אתה מתקן אותם ואז אתה ממלא אותם באור החכמה. ואז באור החכמה שמתגלה בכלים דקבלה המתוקנים, אתה מגלה את פני הבורא. לכן המקום נקרא "פני-אל".
ערן: אתה מדבר על אור החכמה. יש כל מיני סוגים של אורות?
שניים בסך הכול. יש אור שנקרא "אור חסדים", שמתקן את הרצון, ויש אור חכמה שממלא את הרצון. זאת אומרת, אני צריך קודם לכוון את הרצון שלי שיהיה להשפעה, לטובת הזולת, לא לטובת עצמי. ואחר כך הרצון הזה מקבל מילוי, התגלות הבורא בו, וזה נקרא "אור חכמה".
כי מלכתחילה כל הרצונות שלנו מקולקלים. אני לא יכול להשתמש באף רצון, אלא אם כן אני מרגיש בו רווח. עכשיו הרווח שלי, בכל רצון ורצון, הוא שאני מרגיש שאני מקבל, מרוויח, שאני מתעלה במשהו על פני האנשים, מזיק להם, עושה חשבון לטובתי, כמה טוב לי וכמה רע לאחרים. אם אני רוצה או לא רוצה, הטבע שלי מכוון אותי לעשות כך.
ערן: זה נורמאלי.
כן , זה נורמאלי. כך כולם אומרים ועושים. אבל אם אנחנו רוצים להגיע לרוחניות, רוחניות נקרא שאני במשהו דומה לבורא. שם אנחנו צריכים להיות הפוכים, הכול לטובת הזולת, הכול לאהבת הזולת. במקום לחשוב כל הזמן בתת ההכרה ובהכרה על עצמי, אני חושב כל הזמן על הזולת, "ואהבת לרעך כמוך".
וכשאני מתחיל את הדרך הזאת, לתקן את עצמי, לכוון את עצמי לטובת הזולת, ודרך הזולת להגיע לבורא, אז אני מתחיל לגלות שהרצונות שבּי, הם באמת נוראים. הם כולם אכזריים מאוד ואני מתחיל מאבק איתם. ואז אני מרגיש שיש בין מין מפלצת גדולה נוראית שלא נותנת לי שום אפשרות לעשות משהו, שהיא ממש מקלקלת לי כל דבר טוב שאני מתחיל.
ויעקב שבי, הנטייה הקטנה, החלשה הזו, לא מסוגל לעשות שום דבר עם הרצונות הגדולים האלה, עם ההפרעות הגדולות. ואז בחושך, בחוסר אונים, מאין ברירה, אני נכנס למאבק עם הרצונות האלה, אני רוצה לכופף אותם תחתי.
ערן: את אותם רצונות? אותה מפלצת?
אותם תרי"ג רצונות מקולקלים שנמצאים בי ובהדרגה יוצאים מהמסתור ומפריעים לי להשפיע, מפריעים לי לאהוב, ואז אני נכנס למאבק איתם. זה נקרא המאבק באותו מקום עם שרו של עשיו בלילה. אני חייב שהרצונות האלה יהיו תחתיי, שאני אתקן אותם על ידי האור המחזיר למוטב, על ידי התורה. ואז אגיע לדבקות בבורא, לגילוי הבורא, לגילוי העולם הרוחני. לכן זה כל כך חשוב.
אם אני יכול לקחת את הרצונות האלה, ולתקן אותם אחד אחד, אז אני נמצא בדרך, ולפי הדרך שאני עכשיו מתחיל לפסוע בה, אני כבר נקרא ישר לבורא, "ישר-אל", "ישראל". לכן אותו מלאך אומר, אני נמצא תחתיך, ועכשיו תיקרא ישראל. וזו הברכה, אני לא צריך יותר כלום.
מכאן אנחנו רואים שהיצר הרע הוא "עזר כנגדו". שבכוונה הוא נברא כך והוא מוכן להתכופף, הוא מוכן להכניע את עצמו כלפינו, רק בתנאי שהאדם שבנו, ירצה לעלות מעליו.
ערן: זה מאבק.
מאבק פנימי מאוד, מיוחד ויפה. זה מאבק שבו נבנה האדם, נולד בנו כל פעם האדם.
ערן: זה כל פעם קורה?
בכל מדרגה, בכל מצב, עד שמגיעים לגמר התיקון.
ערן: כל פעם יש את המצב של יעקב?
כן.
ערן: למה הוא נשאר לבדו? מה הוא עשה בעצם עם כל השאר?
רק הנקודה הזו נמצאת במאבק עם היצר הרע. "זה כנגד זה ברא א-לוהים", שניהם נמצאים ככה.
ערן: הוא גם הולך להקריב הרבה מאוד מנחות לעשו.
הוא מוכן לעשות הכול, הוא נותן לו כל מה שהרצון לקבל הזה רוצה לעצמו, זאת אומרת כדי להחיות אותו, רק כדי לקחת ממנו חלק בדרך. וכך, חלק אחרי חלק, לתקן. בוודאי שאתה צריך לתת, כמו שנותנים לחמור, גרעיני חיטה טובים, מים, כל מה שהוא צורך, רק שיסחוב את העגלה. גם כאן זה כך, בלי הרצון שישתתף אי אפשר לזוז.
ערן: נמשיך לחלק השני של הטקסט.
קליפ: "וישאל יעקב, ויאמר הגידה-נא שמך, ויאמר, למה זה תשאל לשמי; ויברך אתו, שם. ויקרא יעקב שם המקום, פניאל: כי-ראיתי אלהים פנים אל-פנים, ותנצל נפשי. ויזרח-לו השמש, כאשר עבר את-פנואל; והוא צלע, על-ירכו. על-כן לא-יאכלו בני-ישראל את-גיד הנשה, אשר על-כף הירך, עד, היום הזה: כי נגע בכף-ירך יעקב, בגיד הנשה."3
ערן: יש פה הרבה שאלות, מה העניין הזה שהוא צולע?
יעקב צולע מפני שהוא לא מסוגל לתקן את כל הכלים דקבלה שלו עד גמר התיקון. ישנו מה שנקרא "לב האבן", בגוף האדם זה נקרא "גיד הנשה".
ערן: מהו גיד הנשה?
הוא חלק מדרגת החי בתוך הנשמה. בנשמה יש דומם, צומח, חי, מדבר, ארבע דרגות של רצונות, ארבע דרגות כוח ברצונות. גיד הנשה הוא בדרגת החי, לפני שאנחנו עושים ממנו דרגת המדבר, אנחנו צריכים לתקן את הרצונות בדרגת החי.
תיקון הרצונות הוא כזה, הכול מתחיל מהעפר, הכול בא מהעפר. אנחנו מתקנים את הרצונות בדרגת דומם, זה נקרא "עפר", ואחר כך בדרגת צומח. את אותם הרצונות, את אותם תרי"ג רצונות אתה מעלה כל פעם לתיקון יותר ויותר גבוה. ואז, כשמגיעים לדרגת החי, אתה לא יכול לתקן את כל הרצונות, אלא רק חלק מהם.
זאת אומרת, בדרגת דומם ואחר כך בדרגת צומח אתה מתקן את כל תרי"ג הרצונות, אבל בדרגת חי אתה לא יכול, אתה חותך מהרצונות פרוסה קטנה, שזה נקרא "גיד הנשה". אלה רצונות כל כך עבים, כל כך אגואיסטיים, בדרגת חי, שאתה לא יכול להעלות אותם לדרגת המדבר, ולכן הם נשארים בינתיים. אחר כך, בגמר התיקון, אחרי שאתה מתקן את הכול, גם הם יתוקנו. אבל בינתיים לא.
זה כמו ברית מילה, אנחנו עושים איזה תיקון בגוף, כי את החלק שאנחנו חותכים אי אפשר לתקן. לכן כל הסיפור הזה. בחכמת הקבלה לומדים על זה הרבה, איזה תיקון בנשמה אנחנו עושים במעשה הזה. כי מה שאנחנו עושים בגוף זה כאילו תוצאה, כביכול סימנים ממה שעושים בנשמה. בנשמה אנחנו צריכים לעשות את התיקון שנקרא "מילה".
ערן: גיד הנשה, מילה, לב האבן, הכול סובב סביב אותו עניין. בתכנית הזאת "סיפור רוחני" אנחנו מבררים את הסיפורים בפנימיות שלהם, ופה יש עניין שהפך להיות עניין מסחרי. "על-כן לא-יאכלו בני-ישראל את-גיד הנשה".
מי שרוצה להיות ישראל.
ערן: נהייתה מזה תעשיה.
לא, חס ושלום. אני מצטער, אני לא חושב על העולם הזה בכלל.
ערן: אתה לא חושב על העולם הזה.
תעשייה, זה לא חשוב לי בכלל, שייהנו ממה שהם רוצים. אני מדבר על התיקונים שאנחנו צריכים לעשות בנשמה. על אדם שמגיע לרמת תיקון שהוא מתקן את דרגת החי שבו, ועל זה הוא בונה את תיקוני הנשמה. הוא כבר מתקרב בדרגת החי להידמות לבורא, אלה דרגות גבוהות מאוד. הוא כבר מרגיש, הוא כבר מבין מיהו הבורא, עם מי הוא נכנס לקשר. הוא כבר חי מעל העולם הזה. גם בעולם הזה, כמונו, ועם זאת בעולם הרוחני, בהכרה, בהבנה.
ואז הוא מברר מה כן ומה לא לתקן, בפרטים, ברצונות הפרטיים של הנשמה, ובכל רצון ורצון, איפה לברר את החלק הזה ברצון, שהוא לא מסוגל לתקן. ואז לחתוך אותו, לא להשתמש בו לאכילת האדם, אלא לעשות ממנו תיקון לרצון יותר גבוה, לדרגה יותר גבוהה, מדרגת החי לעלות לדרגת המדבר.
כל הרצונות שאנחנו מתקנים, על ידי זה שמתקנים, אנחנו עולים לדרגה הבאה. אז יש רצונות שאני מתקן, ומזה, מדרגת החי אני עושה לעצמי את דרגת המדבר, דרגת האדם. ויש רצונות שדווקא אם אני לא אוכל אותם ולא משתמש בהם, אלא מקפיא אותם כביכול מהשימוש, זה התנאי שדרכו אני מגיע לדרגת המדבר. למשל כמו שאסור לאכול בשר וחלב. זה נובע מרוחניות, ולכן גם בגשמיות יש לנו מנהגים כאלה.
ערן: איך זה באמת עובד, המנהגים האלה לעומת התהליך הרוחני?
כל המנהגים האלו, לא לאכול, ולא לשתות, וכך לעשות, וכך לא, נובעים אך ורק מתיקון הרצונות. תרי"ג הרצונות שיש בנו שאנחנו צריכים לתקן על מנת להשתמש בהם לטובת הזולת. כך זה ברוחניות.
ערן: אדם יכול לקיים את הרוחניות בלי לקיים את המנהגים האלה?
כן. עובדה, יש לנו הרבה מצוות שאנחנו מקיימים ברוחניות, אבל בגשמיות אין לנו אפשרות.
ערן: למשל?
אולי חצי מהמצוות תלויות בארץ, ואין לנו קדושת הארץ. עוד רבע מהמצוות או יותר, תלויות בבית המקדש ואין לנו בית המקדש, כל עבודת הכוהנים, הלוויים ועוד ועוד. כל זה לגמרי לא תלוי במה שאנחנו עושים בגופים בעולם שלנו.
בגופים שלנו אנחנו מבצעים מנהגים שנותנים מסגרת לאומה לקיים את התרבות שלה, כדי שיהיה לה אופי משלה, לא יותר מזה. אבל כל התיקונים הם אך ורק בתיקון הלב, בתיקון הרצונות.
ערן: ההסבר הזה הוא הסבר מהפכני. לפחות ממה שאני מכיר, זה הסבר שלא קיים, אתה לא שומע אותו בשום מקום אחר.
כי מה שקיבלנו אחרי הגלות, מכל ההסתרה הזאת, זה שאנחנו פשוט צריכים לעשות רק פעולות מכאניות, כמו בובות, וזה מספיק. ולא צריך לתקן את הלב, ובוודאי לא להעלות את עצמנו לרמה של "ואהבת לרעך כמוך" שזה "כלל גדול בתורה". על זה לא מדברים.
ערן: לא מדברים.
לא מדברים. מי מדבר ומי בעד זה?
ערן: ואם כבר מדברים, אז ככה בצד.
כן, כדבר צדדי, לא חשוב, משאירים אותו לילדים קטנים.
ערן: אתה אומר שכל התהליך הזה היה נסתר עד היום?
כן. כי היינו צריכים להתקיים בצורה כזאת עד סוף הגלות. עכשיו יצאנו מהגלות, עם הביאה לארץ ישראל, כבר מלפני מאה שנה, הגענו לארץ ישראל הגשמית, וזה סימן שאנחנו צריכים לעלות לארץ ישראל הרוחנית. לרצון ישראל, ישר-אל. מיעקב שבנו, מהנקודה ההתחלתית, להגיע לדרגת ישר-אל, ישראל, להגיע לבורא, לגילוי.
ערן: אתה בדיוק מדבר על הסיטואציה שאנחנו מתארים עכשיו.
ועכשיו אנחנו צריכים להיכנס למאבק עם עשיו שבנו, ובינינו.
ערן: אנחנו יודעים כשאנחנו נכנסים לזה? אתה אומר שיעקב הכין את זה.
כל אחד ששונא את חכמת הקבלה, יש בו את שרו של עשיו, כנגד התיקון.
ערן: אבל יעקב יודע? אמרת שהוא מכין את עצמו לקרב הזה, הוא רוצה את הקרב הזה, הוא מגיע אליו, הוא גם לא מוותר, הוא אומר לו "אתה לא תלך מפה עד שאתה לא תיתן לי את הברכה".
הוא חייב. הוא חייב שחכמת הקבלה תהיה ככוח המתקן את כל העולם, את כל הרצונות בכל אחד ובכולם.
ערן: יש פה עניין של זמן, יש לילה ויש יום, המאבק הוא בלילה ואז עולה היום, והוא אומר לו תשחרר אותי, הגיע היום, אני צריך ללכת.
כן, כי הכוחות האלה הם בלילה, הם שולטים רק בזמן הגלות. וכשאנחנו רוצים לצאת מהגלות, כאן המאבק, בדיוק בזמן הזה שהוא לפני האור.
ערן: איזה זמן זה הלילה?
של המעבר בין הגלות שהיא כולה לילה לבין היום, שיבוא האור, יום שכולו טוב, כולו אור.
ערן: נקווה שנזכה לזה בקרוב, במהרה בימינו. תודה רבה לך הרב לייטמן על ההסבר הזה. תודה לכם.
(סוף התכנית)