"סיפור רוחני"

יציאת מצרים

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 15.03.2010 – אחרי עריכה

ערן: התנ"ך, ספר הספרים של העם היהודי ושל העולם כולו, הספר הראשון שעלה לדפוס, הספר הנמכר ביותר בעולם, ערש התרבות האנושית, החוק, כל מה שתרצו. ויש את הסיפורים בתנ"ך שעליהם אנחנו מדברים בתכנית "סיפור רוחני" עם הרב לייטמן.

קשה לי להסכים עם מה שאמרת.

ערן: לַמה?

כי אני מסתכל על זה לגמרי בחתך אחר. אלו לא סיפורים, לא חוקים, לא מוסר ולא חינוך. אומנם זה נכון, אבל זה לגמרי לא התנ"ך.

ערן: יש פה משהו אחר.

המישור הפנימי שלו, הרוחני שלו, כי זה הוא ועל זה הוא מדבר, הוא כל כך עצום וכל כך גדול ב- 99.9 אחוז מכל מה שציינת. זה לא נכנס לשום יחס למה שהאנושות לוקחת ממנו. על ידי הספר הזה אנחנו יכולים לעלות לדרגה אחרת של קיום. זה ספר שיש בו את הכוח לעשות מהאדם יצור אין סופי, נצחי, שלם, כמו האלוהים.

ואנחנו משתמשים בזה כמו ילדים שמצאו יהלום, למעשה הרבה יהלומים. משחקים בגולות, במקום לעשות מזה משהו אמיתי.

ערן: בתכנית הזו אתה תיקח אותנו לתוך העולם הפנימי הזה.

אני אשתדל.

ערן: היום נדבר על איך יצאנו ממצרים, שזה סיפור מרכזי וגדול מאוד.

זה באמת המרכז של כל הספר.

ערן: בחרנו לטפל בזה דרך שני קטעים, שתי סצנות מרכזיות. הראשונה היא הסצנה שבה משה מגלה את הסנה, אחרי שברח ממצרים בגלל שהרג את השוטר המצרי. משה נשוי לציפורה בתו של יתרו כהן מדיין. ליתרו היו שבע בנות, ובטח גם על זה אפשר יהיה לדבר. נתחיל עם העניין של הסנה.

"א. ומשה, היה רועה את-צאן יתרו חותנו--כוהן מדיין; וינהג את-הצאן אחר המדבר, ויבוא אל-הר האלוהים חורבה.  ב ויירא מלאך יהוה אליו, בלבת-אש--מתוך הסנה; וירא, והנה הסנה בוער באש, והסנה, איננו אוכל.  ג ויאמר משה--אסורה-נא ואראה, את-המראה הגדול הזה:  מדוע, לא-יבער הסנה.  ד וירא יהוה, כי סר לראות; ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה, ויאמר משה משה--ויאמר הנני.  ה ויאמר, אל-תקרב הלום; של-נעליך, מעל רגליך--כי המקום אשר אתה עומד עליו, אדמת-קודש הוא.  ו ויאמר, אנוכי אלוהי אביך, אלוהי אברהם אלוהי יצחק, ואלוהי יעקוב; ויסתר משה, פניו, כי ירא, מהביט אל-האלוהים." 

ערן: סצנה קצת מוזרה, יש פה כאילו שיח בוער. משה כבר בן שמונים לערך, הוא לא ילד.

כן.

ערן: פתאום הוא רואה את הסנה הזה שבוער. מה זה הסנה שבוער?

זו דרגת הצומח שמראה כמה כוח חיוּת יש בה לעומת הדומם, המִדבר. ועל ידי כוח הצומח, כוח החיוּת, כוח ההתפתחות שיש בזה, יכולים להגיע לדרגה עוד יותר גדולה, לרוח, לבעירות, לאש.

ערן: האם האש מסמלת דרגה?

האש מסמלת את אור החכמה שמתלבש באור חסדים. היא מסמלת את גילוי האלוהים בתוך הרצון של האדם כדי להגיע להבנת החיים, להבנת מטרת הבריאה, ובינתיים בצורה כזאת זה מתגלה לו. אחר כך יהיו גילויים יותר ברורים, יותר קרובים, יותר מובנים, ולא רק גילויים, אלא השגה. אבל עכשיו בינתיים פעם ראשונה זה הגילוי הזה, ולמשה באמת אין אפשרות להשיג את זה, לדעת את זה. הוא עושה את המעשה היחידי שמתאפשר לו לעשות כדי לא לפגוע לא בעצמו ולא בקשר שלו עם האלוהים, הקשר הראשון, בכך שהוא מסתיר את עצמו.

ערן: בעניין משה, הוא כאילו פוגש את זה במקרה.

זה תמיד מופיע במקרה כלפי האדם. כל אחד ואחד עובר את כל מה שכתוב. כל נשמה ונשמה חייבת לעבור את אותו המסלול, מאדם הראשון, מ"בראשית ברא אלוהים" עד "לעיני כל ישראל", ואין כאן מישהו שיכול להימלט מזה. אבל זו דוגמא. "משה" הוא בנו, אותו כוח החיפוש, אותה הנקודה שבלב שלוקחת אותנו למעלה, ולאן, לא ידוע.

ערן: "משה" הוא הנקודה שבלב שמתעוררת.

כן.

ערן: זה הרצון להגיע, לְמה?

להגיע למשהו שאדם אפילו לא יודע בינתיים למה. אבל יש בו תסכול, יש לו מועקה פנימית, חלל פנימי ריק, והוא לא יודע מה לעשות עם החיים שלו. כביכול הכול בסדר, אבל אין מילוי. זה בדיוק מה שהיה למשה. הוא היה בבית פרעה, "בית פרעה" זה כל האגו שלנו. יש לך הכול, אתה נסיך, אתה שליט במצרים, כל מה שתרצה בחיים האלו בעולם הזה נמצא לפניך. ומה? מתוך זה מתגלה "מה יש לי מזה", חיפוש.

ערן: באיזשהו שלב הוא בורח משם, הוא רואה שוטר מצרי מכה יהודי.

שוטר מצרי שלא נותן לו לצאת מזה, שלא נותן לו להתפתח, ואז הוא הורג את המצרי.

ערן: הוא בורח למִדבר, ושם מי שדווקא לוקחים אותו תחת חסותם הם המדיינים. והוא גם נשוי לציפורה שהייתה מדיינית.

זה לא כל כך כמו שאתה מספר. זה נכון, אבל הכוחות האלה שמתגלים באדם, הם מתגלים בצורה הדרגתית, אדם לא יכול לעשות כאן קפיצת דרך. זה מתפתח בו מבית פרעה לבית יתרו, ומתוך זה שהוא היה ללא רצון, ויש לו כבר צורה רוחנית, הוא מקבל רצון שזו צפורה אשתו, שעל ידה הוא ממשיך לעלות.

ערן: למרות שהיא בתו של כהן מדיין.

כן, נכון. אבל אנחנו צריכים להבין שכל ההתקדמות שלנו ברוחניות באה על ידי כל הכוחות הרעים האלו, שדווקא על ידם, לאט לאט, מתוך היצר הרע אנחנו מעבירים אותם ליצר הטוב, ומהם אנחנו בונים את הדמות שלנו הטובה.

כי מלכתחילה כתוב "בראתי יצר רע", אין שום דבר חוץ מזה, ויש את נקודת משה, נקודה בלבד. איך סביב הנקודה הזאת מתחיל אדם לבנות את העולם הרוחני החדש שלו? רק על חשבון זה שהוא לאט לאט מוציא מהכוחות הרעים, השבורים שבו, את כל [הטוב]. גם היהודים, עם ישראל, נמצא בעבדות במצרים, גם אותו צריכים להוציא. אפילו שיש לאדם יוצרות טובות מלכתחילה, אבל בינתיים הן עכשיו קבורות אצלו תחת כל הרצונות הגשמיים. צפורה ויתרו עוזרים לו בדרך. מיתרו יש לנו את כל החוקים שלנו. אחר כך, אחרי קבלת התורה, יתרו בא למשה והוא ממליץ למשה איך לבנות את עַם ישראל.

ערן: כן. זאת אומרת, דווקא דרך הרצונות הללו.

כי המבנה האגואיסטי הוא מבנה נכון, רק צריכים להוסיף לזה כוונה על מנת להשפיע.

ערן: יש הסבר לעניין הזה, יתרו הוא ממש דוגמא לזה.

כן, הוא בא כביכול מצד הרע, אבל יכולים להשתמש בו בכוח ה"משה" לכיוון הטוב.

ערן: הבורא מתגלה שם למשה.

כן, אבל בצורה כזאת שזה ממש גילוי בעלמא. נותן לו פקודה ואומר לו מה היעוד שלו בחיים. זה מה שהאדם מגלה, שיש לו מטרה בחיים, הוא צריך להגיע לזה, וזה מה שיש לפניו.

ערן: כן, אז הוא לא ממש מתלהב.

קודם כל הוא מפחד.

ערן: הוא מפחד.

זה באמת פחד גדול מאוד, ואנחנו רואים את זה גם בהתקדמות שלנו. כשאדם מגיע ונכנס ללימוד ומתלהב מאוד מחוכמת הקבלה וממה שנפתח לפניו, נראה שהוא מוכן להכל כמו ילד הקטן, להרפתקה כל כך יפה. אבל אחר כך הוא מתחיל לראות שהתקדמות היא דווקא על פני כוח הרע, על פני האגו, על פני כל המלשינים, על פני כל המתנגדים נגד כל העולם.

ופתאום הוא מגלה שלא מסכימים עימו, ששונאים אותו, שדוחים אותו, שרוצים למרוח אותו ממש, הוא מתחיל להבין שהדרך היא דרך קשה. וכתוב על זה הרבה, במיוחד בספרי הקבלה, בספר הזוהר וגם בחסידות. ההתקדמות היא באמת גשר צר מאוד בין כל הכוחות האלו והלהבות הגדולות, לכן הוא מפחד.

כי מה אומר הבורא, מה אומר ה' שמתגלה לו? הוא אומר, "אתה יכול להתקדם רק בתנאי שאתה חוזר לפרעה". וזה ממש כאילו להיכנס שוב למקום סכנה הגדול ביותר, למוות ממש, הרי אני נגדו כלום. ואני צריך עכשיו להתקרב אליו, איך אפשר? ותראה באיזו צורה שיטתית אומרים לו, "אין לך ברירה, אתה חייב."

ערן: יש שם ממש איזה דיון שלם סביב העניין הזה.

מאוד קשה לאדם. אני מדבר מתוך הניסיון ומתוך מה שקורה עם אלו שמגיעים ללימוד, שהאירועים הפנימיים האלו הם מאוד מאוד לא פשוטים.

ערן: לַמה הבורא אומר לו עוד לפני כן, "של נעליך מעל רגליך", מה זה "של נעליך"?

"נעל" זה איפה שהאדם סוגר את עצמו, איפה שהוא גומר את המדרגה שלו. "נעליים" זה מהמילה "מנעול", אז אין לך עכשיו מנעול, אתה צריך לפתוח את עצמך עוד יותר ולגדול.

ערן: תשתחרר קודם מכל המנעולים ששמת על עצמך, ואז תוכל להתקדם ואז תוכל לגדול.

כן. זה תמיד ככה, זה כמו חטא המרגלים. וכל מה ששייך לרגליים ונעליים, זה הכל העניין של התקדמות, שאתה צריך לרכוש כלים נוספים, זאת אומרת, להוריד את המוגבלויות הקודמות.

ערן: משה אומר, "אני כבד פה ולשון" וה' אומר לו, "אני אתן לך את אהרון ואתה תוציא את עמך..", מאיפה משה יודע, הוא אפילו לא יודע שהוא חלק מעם ישראל.

לא, הוא לא יודע שהוא חלק מעם ישראל, מאידך, הוא כבר מתחיל להזדהות איתם כי הוא הרג את המצרי, מפני שהיתה שם בעיה עם ישראל, שהוא הכה את העברי.

אז לכן הוא כבר מזדהה עם העם הזה, הוא כבר מזדהה עם התנועה הזאת קדימה שנקראת "ישר-אל". הוא כבר מרגיש את עצמו שהוא בעצמו היה כביכול בעבדות הזאת במצרים. אמנם הוא נסיך גדול, אבל את העבדות הפנימית הוא מרגיש.

זה אדם שמרגיש פיצול פנימי, שמצד אחד הוא משה הגדול נסיך ופרעה לידו, והכל לפניו בתוך הרצון האגואיסטי שלו ולא חסר לו כלום, הוא יכול ליהנות מהחיים. ומצד שני, הוא רואה שהוא נמצא בגלות ממשהו גדול, אבל ממה? איך הוא ימצא? איך הוא יגלה את אותו העולם שממנו הוא נגלה? ונמצא אמנם באיזשהו מקום שיש בו כל השפע הגשמי, אבל אין לו במה להחיות נפשו.

וכאן מתגלה לו הקשר עם אותו המצב הרוחני שבאמת קיים ואפשר לגשת לזה, שאפשר להגיע לזה, אבל בדרך לא פשוטה. ואתה צריך לגייס את כל הכוחות שלך, ואלו שאתה לא חושב שהם טובים, אתה צריך לדעת וללמוד איך להשתמש בהם.

ערן: את אהרון אחיו הוא לא מכיר, אבל זו תכונה שאני מבין שהיא אחרת.

זו תכונה פנימית שלו, ויחד משה ואהרון, אלה שתי תכונות מנוגדות בעצם.

ערן: אהרון מנוגד?

כן. זה נצח והוד, המנוגדים זה לזה, ואז ביחד הם עובדים. ובהחלט "משה" זו אותה התכונה הפנימית ביותר שאין לה תמיד מה להגיד, תמיד יש לו בעיה. בגלל שהוא קשור לפנימיות הדבר, הוא רואה שגם האגו צודק וגם הבורא צודק, זה מול זה, והוא נמצא כנקודה באמצע ביניהם, נקודה מכרעת. ורק אהרון, שזה חלק ימין, החסד, יכול להכריע אותו.

ערן: עכשיו אני קצת מבולבל, כי אהרון חשבתי זה משהו אחר.

כן, כמשהו הפוך, אבל כך אהרון המְדבר, כנגד הפּרעה הוא מדבר מהצד הזה.

ערן: זאת הפעם הראשונה שבה אהרון מוצג למשה, ומשה מבין מיד שיש הדבר הזה?

משה לא מסוגל לעבוד עם המלכות, רק אהרון, כי זה משה, אהרון, ואחר כך יוסף ודוד. זאת אומרת, יש פה תהליך שצריך לעבור, איך שהם מעוררים את הכלים האלו. אבל זו לא בעיה של אהרון, זו בעיה של משה, וזה הכוח שלנו שעומד לפני ההתפתחות הרוחנית, והוא מאוד חלש, קטן, מפוחד, וקמה מפלצת כזאת כפרעה, האגו שלנו. וזה לא שהאגו שלי, אני מתחיל לראות שכל העולם נגדי.

הרי העולם זה העתקה ממני, ואז אני מתחיל לראות, איך שהוא נגד, והוא וההוא, ומדברים עלי, ובאים אלי. וכאן האדם נמצא בנקודה מכרעת מאוד, כי גם הקרובים וההורים והרחוקים ודעת הציבור, כיוון שככל שאתה יותר מתקדם יש לך בוודאי יותר חשבון כביכול, והבורא יודע לסדר אותנו.

אתה מבין אותי גם.

ערן: לגמרי.

וכאן זה בדיוק המלחמה שהאדם צריך כל פעם, כל פעם לעשות, כי זה לא עובר.

ערן: זה לא עובר?

זה לא עובר עד שאנחנו מתקנים את האגו שלנו שמתעסק איתנו ודווקא בדרגות הנמוכות והפשוטות ביותר. כתוב על רבי שמעון שלפני שעלה לדרגה האחרונה הוא נפל לדרגת "שמעון מן השוק". זאת אומרת, שהיו לו בעיות וקושיות ומעצורים מדרגה כל כך נמוכה, כי לוקחים מהאדם את כל ההישגים הרוחניים שלו ופתאום הוא נמצא במישור כזה ואוי ואבוי! מה איתי? ולמה? ואיך? והוא לא יכול לעשות שום דבר עד שלאט לאט זה עובר בזכות העליון.

ערן: וביד חזקה ובזרוע נטויה.

כן, הוא יוצא מזה, ואז מבין שזה היה משחק כדי ללמד אותו ולהעביר אותו דרך המכות האלו ליציאה.

ערן: נגיע ליציאה, שזו הסצנה השנייה שלנו. דילגנו על כל השלב שהוא יורד למצרים והעניין עם פרעה, כבר היו עשר המכות, העם יוצא ממצרים, לקחו גם את הכלים של המצרים, ועכשיו הם לפני ים סוף.

"ט וירדפו מצרים אחריהם, וישיגו אותם חנים על-הים, כל-סוס רכב פרעה, ופרשיו וחילו--על-פי, החירת, לפני, בעל צפן.  י ופרעה, הקריב; וישאו בני-ישראל את-עיניהם והנה מצרים נסע אחריהם, וייראו מאד, ויצעקו בני-ישראל, אל-יהוה.  יא ויאמרו, אל-משה,  מה-זאת עשית לנו, להוציאנו ממצרים.  יב הלא-זה הדבר, אשר דברנו אליך במצרים לאמר, חדל ממנו, ונעבדה את-מצרים:  כי טוב לנו עבד את-מצרים, ממתנו במדבר.  יג ויאמר משה אל-העם, אל-תיראו--התיצבו וראו את-ישועת יהוה, אשר-יעשה לכם היום:  כי, אשר ראיתם את-מצרים היום--לא תספו לראתם עוד, עד-עולם.  יד יהוה, ילחם לכם; ואתם, תחרשון." 

ערן: זו סצנה מאוד דרמטית. הם עומדים לפני הים.

כן. כל תכונות האדם עכשיו מתעוררות, כל הרצונות נמצאים אתו, כל התחושות, זה פשוט מעמד שבאמת נקרא כל העם, כולם. וגם המצרִים של האדם מגיעים, כל אותן תכונות אגואיסטיות וכל הסתכלות האדם על העולם ועל עצמו, על כולו ועל החיים שלו, כולם מגיעים למשפט אמת, והוא לא יודע מה לעשות.

כל המכות הקודמות, הבריחה, הכול היה כאילו משחק, הכנה לרגע הזה שבו אדם נעמד במצב שאין לו לאן לברוח. אם המצרִים משיגים אותך, אז הם לא מחזירים אותך למצרים, הם הורגים אותך. אם אתה קופץ לים, אז אתה גם אבוד.

ערן: טובע.

כן, אז מה לעשות?

ערן: הם צועקים אל משה. אומרים לנקודה הזו, למשה, "מה הבאת אותנו למצב הזה"?

דרך הנקודה הזו האדם נאלץ לפנות לבורא. אנחנו עכשיו מבינים שכל הכוחות האלה חייבים לגדול באדם, להתקשר, להצטער ולהתחבר לכוח כזה שיצעק לבורא. שיהיו שם כולם, שלא תחסר איזו תכונה או כוח שבאדם שלא יהיה בשיתוף.

ערן: מה זה, האם זה הרצון שלי לכבוד, לאוכל?

הכול, אחרת לא היית מפחד מפרעה, אחרת לא היית מפחד מהמצרִים שלך, כי אתה מפחד מפגיעה בכבוד, ברכוש וביחס שלך עם כולם והעולם. אם אתה לא מפחד ממוות, אז אתה חופשי, למתים חופשי. כל הדברים האלה, מפני שאתה קשור כל כך לעולם דרך האגו שלך ואתה כל כך אתו, אז זו בעיה.

ערן: בנקודה הזו משה מתגלה ממש בשיא המנהיגות שלו, בשיא הביטחון. הוא אומר להם, "מה אתם בכלל צועקים עלי? תצעקו לבורא. אל תדאגו, תהיו רגועים". הוא עבר ממש שינוי גדול מאוד מאותה נקודה קטנה ומפוחדת.

לא, אנחנו צריכים להבין שמשה הוא בתוך העם, והוא מאוד דואג איך העם יחליט, האם הוא מסוגל למשוך את העם לצעקה הזו, האם העם מוכן להתבטל לכוח העליון.

כאן יש עניין של ביטול. ברגע שכל תכונות האדם בסופו של דבר מבטלות את עצמן ורק תולות תקווה בכוח העליון, זה נקרא שמגיע אלינו אור מיוחד, ג"ר דחכמה, וזה נקרא קריעת ים סוף. בכוח האור הזה, האדם מסוגל לעבור מהעולם הזה לעולם הרוחני, נפתחת לו הדרך, הוא עושה את הקפיצה.

זו בדיוק הקפיצה של יציאת מצרים. אבל זה בתנאי שהוא נהיה לחוץ ורוצה, ורואה שאין לו איפה ובמה לתלות את עצמו, אלא רק בנקודה הזו של הדבקות בבורא, בנקודת הדבקות הראשונה, עם כל היוצרות שבו, עם כל מה שיש בו. ואז זה קורה.

ערן: אבל זה קורה ממש מחוסר ברירה. הם כבר אומרים לו, "מה הבאת אותנו לפה?".

נכון, אבל מה אתה חושב, מאיפה אדם ירצה מרצונו הטוב? מה יש לו טוב שהוא יוכל להחליט שכן, הוא הולך? אחר כך הוא ילך במדבר, וגם במדבר נראה שכל הדרך לא פשוטה, לא סלולה, אבל אחרי שהוא מסיים את המדבר ונכנס לארץ ישראל, לכיבוש הארץ, אומנם גם במלחמות, אבל שם, למלחמות שאליהן הוא נכנס, זה כבר בכוח שלו, כבר לא בכוח משה. משה כבר נפטר ברגע זה, זאת אומרת נעלם הכוח הזה, ויש כבר כוחות יותר גדולים בכניסת לארץ ישראל.

ערן: משה הוא כוח מלמעלה?

"משה" הוא כוח באדם, הוא נקודת הקשר בין כל התכונות והרצונות שלנו עם הבורא. במשך שנות המדבר, נקודת הקשר הזו הופכת לכלי גדול, ארבעים שנות המדבר זו עליית המלכות לבינה. אנחנו רוכשים כלים דהשפעה גדולים, ואיתם אנחנו כבר יכולים להילחם, לחזור לאגו שלנו, לרצון לקבל. כביכול להחיות את אותם המצרים, אבל הם כבר נמצאים ברצון אחר שנקרא "ארץ ישראל", ארץ זה רצון, וישראל, ישר – אל.

האגו שלנו, שבינתיים ברחנו ממנו, ממצרַים, ובמשך ארבעים שנות המדבר עלינו על פניו יותר ויותר, רכשנו כוח לעמוד מעליו, עכשיו אנחנו מתחילים לחזור אליו ולתקן אותו. זה נקרא "כיבוש הארץ". אבל זה עוד לפנינו.

ערן: מה פתאום פרעה רודף אחרי בני ישראל? הוא הרי גירש אותם, אז מה פתאום הוא רודף אחריהם, ואיך הוא רודף?

הוא כל הזמן נותן להם אפשרות לצאת, ושוב לא, כן ולא. כך האדם מרגיש את המשחק הזה.

ערן: האגו נותן לי, אומר לי, תצא, ואז אומר לי אל תצא?

אני מרגיש כל הזמן כך, שאני מוכן ולא, מוכן ולא. אתה מגיע לשיעור, ובזמן השיעור אתה מוכן להיות כולך בזה, וחושב "מה יש לי בחיים האלו, רק רוחניות", וכשאתה יוצא החוצה הכול כבר מתהפך, וכך כל פעם. זה מצטבר עד שעושים את החשבון הנכון.

ערן: וההגדה של פסח?

ההגדה של פסח היא כל הסיפור של יציאת מצרים בכלים ובאורות. אם ניקח את "שער הכוונות" של האר"י, לא נבין שם אף מילה. כתוב על אורות כאלה שמאירים על הכלים האלה, ואלה עושים כך, וכך יוצא לנו כל סיפור יציאת מצרים כפעולת האורות על הכלים, על הנשמות. האור העליון כל הזמן משפיע על הנשמה, וכל הזמן עושה איתה, "ויהפוכו", כל פעם מטפל בה, עד שמוציא אותה מהגלות לגאולה.

מאוד קשה להסביר את ארבע כוסות, ארבעה בנים. אפשר להסביר את הדברים האלה, אבל בצורה אנושית, פשוטה, פסיכולוגית, מוסרית.

ערן: ההגדה שאנחנו קוראים כסיפור, כשיושבת כל המשפחה, זו דווקא מסורת נחמדה.

זה סוד עליון עמוק מאוד. כתובים אולי עשרים דפים בכל ההגדה על כל יציאת מצרים, ואין אף מילה שאפשר להבין. כי זה האור העליון הגדול ביותר שפועל על האגו שלנו כדי להוציא אותו לחירות.

ערן: הבנו קצת יותר היום את עניין יציאת מצרים.

נקוה. אם כך, אני שמח.

(סוף השיחה)