תכנית טלוויזיה עם רב

"מקובלים כותבים"

"זוהר לעם - 10"

בהשתתפות: בן ציון גרץ

שיחה עם הרב הד"ר מיכאל לייטמן 20.12.13 - אחרי עריכה

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, שוב אנחנו כאן בתוכנית של "מקובלים כותבים". שלום לך הרב מיכאל לייטמן.

שלום.

בן ציון: אנחנו מדברים על סדרה מיוחדת, של זוהר לעם, מהדורה מיוחדת של ספר הזוהר, שהיא עבודה מיוחדת על פירוש הסולם לספר הזוהר, שיוצאת עכשיו באירוע מיוחד. יש הרבה שאלות שאנחנו הישראלים, שגרים כאן במדינה, נוהגים לשאול. ורציתי לדעת איך ספר הזוהר עונה על השאלות הנפוצות האלה.

שאלה הראשונה, האם יש א-לוהים והאם ספר הזוהר מוכיח את זה? איך ספר הזוהר מתייחס לשאלה הזו?

ספר הזוהר מגלה את הא-לוהים לכל מי שרוצה לגלות אותו ומשקיע בהתאם לזה כוח לגילוי הא-לוהות. בכלל, ספר הזוהר הוא התמצית של חכמת הקבלה, היסוד של חכמת הקבלה, וחכמת הקבלה, לפי הגדרתה, היא שיטה לגילוי הבורא, לכל אדם בעולם הזה.

בן ציון: תשובה שלך היא קצרה, כן, הוא מוכיח, אתה יכול לגלות את זה בעזרת ספר הזוהר.

כן.

מהי מטרת החיים על פי ספר הזוהר?

גילוי הא-לוהות.

בן ציון: זו המטרה היחידה?

שתי מילים, גילוי הא-לוהות.

בן ציון: בנושא העם הנבחר, "אתה בחרתנו", האם באמת זה כך, ולמה?

זה באמת כך. אנחנו נבחרנו מפני שבתוכנו נמצאות נשמות מיוחדות שראויות לקלוט ולהשתמש בספר הזוהר, כדי להיות הראשונים לצאת מהגלות ולהוביל אחרינו את כל האנושות, להיות "אור לגויים" מה שנקרא.

בן ציון: מה הכוונה שיש לנו יכולת מיוחדת, שונה מאנשים אחרים, לעבוד עם ספר הזוהר?

זה מפני שיש בנו, בתוכנו, גן רוחני מיוחד, שמגיע אלינו מהתפתחות השורשים שלנו, שנקראים "אבות".

בן ציון: עד עכשיו עם ישראל לא השתמש בספר הזוהר.

נכון. כי היה אסור.

בן ציון: אז רק עכשיו הגן הזה מתחיל להיות פעיל?

כן. רק עכשיו. הוא גם היה פעיל בעבר, באותה הקבוצה שיצאה עם אברהם מבבל לכיוון ארץ כנען, ואחר כך נכנסה למצרים, ויצאה ממצרים דרך מדבר סיני לארץ ישראל, ובארץ ישראל חיה עד חורבן בית המקדש השני, עד שהגיעה לגלות האחרונה הזאת. במשך הזמן, חברי אותה הקבוצה, לפי התיקון שלהם, היו "כאיש אחד בלב אחד", בחיבור ביניהם וכן הלאה, והם גילו את הא-לוהות. הם קראו לעצמם ישראל, ישר-אל. השם הזה נשאר, למרות שאנחנו כבר לא מכוונים לכאן ואנחנו לא מחוברים בינינו כמו שהם היו מחוברים, אבל השם נשאר מפני שאותן הרשימות שהיו בהם, נשארו גם בנו. אנחנו גלגולים של אותן הנשמות. ולכן אנחנו צריכים קודם כל, לפתוח את העניין הזה של תיקון העולם ולהיות "אור לגויים". קודם אנחנו צריכים להשתוקק לישר-אל. זה השם ישראל.

בן ציון: לגבי גילוי הא-לוהות, נהוג לקחת את אירוע הר סיני, שבו היו מסביב להר ושמעו, ראו את הקולות כעדות לגילוי הא-לוהות. אמרת שכל אחד יכול לגלות את הא-לוהות דרך ספר הזוהר. איך ספר הזוהר עושה זאת? איך הוא מוכיח את הא-לוהות? יש שם אילו גילויים חדשים, פרטים חדשים על הא-לוהות?

לא.

בן ציון: מה הגישה שלו בעניין הזה?

התורה כותבת לנו דווקא בצורה מאוד נסתרת, על כל עניין הא-לוהות.

בן ציון: למרות שהיא מובנת כאילו מבחוץ.

כן. ספר הזוהר פותח לאדם אפשרות לגלות את כל המציאות ולראות על מה התורה כותבת באמת. ולא בצורת סיפור, או היסטוריה שהייתה אי פעם, שאנחנו מאוד מתבלבלים בזה, אלא תקופת התורה כבר עוברת מן העולם, זה ספר יסודי, רוחני לכולם והוא הזין אותנו, את כל האנושות, בתקופת החושך ואיכשהו פיתח אותנו, כי אחרת, בכלל היינו נשארים חיות.

בן ציון: מתי זה החושך?

כל התקופות מבבל והלאה היו כולן חושך לאנושות, ולנו מחורבן בית המקדש, ועל ידי התורה בכל זאת התקדמנו. ועכשיו אנחנו חייבים להתקדם על ידי ספר הזוהר. כי הסיפורים שבתורה כבר לא מזינים אותנו. אנחנו צריכים להתחיל את תקופת התיקון, תקופת השינוי הפנימי, והתורה לא מיועדת לזה, היא לא ספר של שינויים. התורה היא ספר שעל ידו אנחנו יכולים לפעול בפועל בעולם שלנו. אבל בקשר בינינו, אין שום אפשרות לעשות משהו.

בן ציון: אם התורה היא כל כך גבוהה, אז איך אתה מסביר את זה?

אבל היא נכתבה ומופיעה לפנינו בצורה כזאת, שאי אפשר להשתמש בה לתיקון. לוקחים את התורה ומסובבים אותה לאלף כיוונים, כל אחד איך שבא לו, וכל אחד כותב וממציא כל מיני דברים, אין סוף פרשיות, אין סוף פירושים, אין סוף דעות, דתות, אמונות, מה שאין כן ספר הזוהר, הוא נכתב בצורה כזאת שאתה לא יכול לסובב אותו.

בן ציון: ספר הזוהר הוא פירוש על התורה. יש בזה איזה עניין, איזה דגש מיוחד, שזה פירוש על התורה?

אין יותר מהתורה.

בן ציון: או שהוא ספר עצמאי?

לא, התורה נקראת "תוכנית הבריאה", והתוכנית הזאת היא שלמה, כולה מופיעה בחומש. ספר הזוהר הוא פירוש על חמישה חומשי תורה. הפירוש הזה היה פעם פירוש גדול. נראה לי שהוא כלל כמאה כרכים.

בן ציון: במקור.

במקור ספר הזוהר הוא שנים, שלושה כרכים, תלוי באיזו מהדורה. ולי נראה שהיו עשרות כרכים לפחות, עד כדי כך זה היה. כי היה זוהר על התורה, על נביאים ועל הכתובים. זה כבר משהו בפני עצמו. הפירוש על הנביאים ועל הכתובים צריך להיות הרבה יותר מפורט מאשר על התורה. אין לנו שום דבר מזה. גם על התורה יש לנו בקושי משהו. ולכן מה שיש לנו, זה חלק קטן מאוד ממה שהם כתבו. אני מסתכל בהתפעלות על המפעל שלהם, איך הם כתבו, איך הם שמרו על כל הדברים, באיזה קצב זה היה צריך לצאת מהם.

בן ציון: זה נעשה פרק זמן קצר?

כן. צריך להבין באיזה קצב הם כתבו, איך זה נעשה, אחד דיבר, השני תרגם, השלישי כתב, וכן הלאה, כמו "איש אחד", בצורה כזאת כמו במדפסת לייזר.

בן ציון: כאילו שלחצו על כפתור ויצא תסריט מוכן בקולמוס.

כן, ממש. איך הם הצליחו לעשות דבר כזה? אבל וודאי שלעומת כל יתר החלקים, שהם תורה, נביאים, כתובים, משנה ותלמוד בבלי, ספר הזוהר עמד בצד. כל יתר הספרים ידברו, הוא היה צריך לשמור את עצמו לזמן המיועד לו, שזה עכשיו.

בן ציון: בעניין "אתה בחרתנו", התכונה המיוחדת הזאת, שאמרת שיש בעם ישראל, יכולה לפעול רק עם ספר הזוהר?

אין לנו כוח אחר חוץ מהכוח של חכמת הקבלה שיכול להציל אותנו מהמצב שלנו, ולהעמיד אותנו במצב שאנחנו יודעים לעשות תיקון על עצמנו, לפתוח עיניים, לקבל כוח, ולסדר את העולם, זה מה שמוטל עלינו לעשות.

בן ציון: אז "אתה בחרתנו" מתייחס לספר הזוהר, לחכמת הקבלה?

"אתה בחרתנו" מתייחס לחכמת הקבלה בכלל, ולספר הזוהר בפרט. וזה מיועד לעם ישראל, שקודם כל חייב לממש את זה ואחר כך ללמד את אומות העולם איך לעשות זאת, לפי הדוגמה שלו.

בן ציון: "אתה בחרתנו" זה עוד כתוב בתורה, מזה הכול מתחיל. ויחד עם זאת אתה אומר, "תראה, התורה".

גם בתורה הם קיבלו את חכמת הקבלה. משה רבנו עלה על הר סיני, וכל העם ראה את הקולות, ראה גילויים, הם קיבלו את כל הדברים האלה, רק שהיום אנחנו נמצאים בגלות ולכן אנחנו צריכים לקבל את זה בצורה כזאת, ולהתחיל את התיקון שלנו, מרחוק, מהעומק. אבל הם היו כבר בדרגה הזאת, אחרי יציאת מצרים, כשהיו בגלות מצרים, ואז הגיעו למצב שגילו לעצמם את הא-לוהות. זה נקרא "מעמד הר סיני", גילוי הא-לוהות הראשון לעם. ועכשיו אנחנו עומדים כביכול באותו מעמד.

בן ציון: ספר הזוהר מדגיש שהוא דווקא אקטואלי לימינו, וכך גם הבחירות של עם ישראל. איך אנחנו קושרים את זה יחד? "אתה בחרתנו" היום, לימינו אנו, וספר הזוהר? איך כל זה עובד ביחד?

דווקא מפני שעכשיו מתגלה ספר הזוהר, אנחנו יודעים שהבורא בחר בנו כדי לעסוק על ידו בתיקון שלנו, ולגלות את העולם האמיתי, המציאות, ההנהגה וההשגחה, ולהגיש את זה, לפתוח את זה לכל העולם.

בן ציון: אמרת שיש פה איזו תכונה מאוד מיוחדת שגם היא מתגלה עכשיו בתוך עם ישראל, מתחילה להיות פעילה.

התכונה הזאת, היא להיות "אור לגויים". אנחנו צריכים, מצד אחד להיות קשורים חזק לכוח העליון ומצד שני להיות קשורים לכל אומות העולם.

בן ציון: האם עכשיו בעם ישראל מתפתחת איזושהי יכולת שונה מכל שאר העמים לעבוד עם ספר הזוהר, לראות דברים נוספים שאחרים לא רואים? מה מתפתח עכשיו בעם ישראל, כי כמו שאתה אומר עכשיו בעצם ניגשים לאותה סצנה מרכזית, שבה ספר הזוהר מתגלה, וגם עם ישראל עובר איזשהו שינוי, גם הוא למעשה כתהליך הופך להיות יותר ראוי, יותר מוכן לעבודה עם ספר הזוהר, אתה אומר שיש פה איזו תכונה מיוחדת שמתגלה בו, שגם עם ישראל כאילו עובר שינויים מסוימים כדי להיות בשל לספר הזוהר?

עם ישראל נמצא עכשיו בשינויים כאלה, שהוא בצורתו נקרא "עם ישראל בגלות", מפני שהוא לא ישראל, הוא לא מכוון ישר א-ל. יש בו את ההכנות האלה הפנימיות, אבל הוא לא כך, הוא לא נמצא בגובה הרוחני שלו, הוא לא מגלה את הבורא, לא נמצא אתו באיחוד, בדביקות, ולכן אנחנו רק נקראים כך על שם העתיד, אבל אנחנו לא באמת "עם ישראל".

בן ציון: זה מוביל אותנו לשאלה הבאה, מה נקרא "יהודי", מיהו יהודי?

יהודי זה מי שמשתוקק לאיחוד עם הא-לוהות, שזו מטרת הבריאה, זו הסצנה, התוצאה מהיגיעה שלנו, זה המקרה האחרון שצריך להיות בהתפתחות שלנו. דבקות בא-לוהות. דבקות מושגת על ידי השתוות הצורה, עד כמה אני דומה לו. אז עם כל הטבע שלי, שהוא הפוך מהבורא, אני צריך לעשות עליו תיקון, כדי שאני אהיה דומה לו. ואז אנחנו באים לחיבוק, לנישוק, לאיחוד, שזה נקרא "דבקות".

בן ציון: גם פה, יהודי זה בעצם מי שמגיע לדבקות הזאת באמצעות ספר הזוהר.

כן, רק כזה.

בן ציון: אז יהודי וספר הזוהר, בעצם אי אפשר זה בלי זה.

כן.

בן ציון: האם יש חיים אחרי המוות?

למה אתה קורא "מוות"?

בן ציון: למוות גופני. מבחינת ספר הזוהר, מה הוא מתאר?

אני לא קורא לחיים בתוך הגוף הזה, "חיים". ולכן אני לא קורא "מוות" לגוף הזה שמפסיק לתפקד כחיה. לכן החיים שאנחנו מדברים עליהם הם חיים בלתי גבוליים, הם מעל הגוף, אלה כוחות שפועלים במציאות, שמתלבשים ונותנים לנו איזשהו ציור של הגוף וכל העולם הזה. אז זה לא נקרא חיים, זה כמו איזו תמונה, ציורים, או דמויות, שמציירים לנו כמו בקרני לייזר, וכך אנחנו קיימים.

לכן אני לא חושב שזה מוות, ואני לא חושב שהאנשים האלה חיים. אלא ההפך, כתוב "רשעים בחייהם מתים", כי זוהי לא צורת החיים. אנחנו קוראים "חיים", מפני שהכוח העליון נקרא "חי", אז במידה שאתה מזדהה עמו, אתה גם נקרא "חי", במידה מסוימת של הזדהות. היום כולנו הפוכים ממנו, ולכן אנחנו לא חיים.

בן ציון: אז איך נכנס פה ספר הזוהר?

כל העולם הזה זה מתים, זה ממש בית הקברות הכי גרוע שיכול להיות. ובכך שהגוף שלי חי פיסיולוגית או מת, במה הוא שונה מהגוף של הבהמה שאתה שוחט אותה ואוכל? אתה בזה למעשה כמו כל החיות שאוכלות זו את זו, ולא יותר. מה זה שייך לגוף שלך?

בן ציון: אז מה התפיסה של ספר הזוהר לגבי הנושא הזה של החיים?

ספר הזוהר בכלל לא מתייחס לחיים כך, לקיום החלבון בצורה כזאת, אם הוא מתפקד כחלבון או שהוא מתפרק ליסודות שלו.

בן ציון: אז על איזה חיים ספר הזוהר מדבר?

הוא מדבר על חיים שהם קיום בחלל של השפעה, בעולם של השפעה, שזה נקרא "עולם העליון", ולא על החיים שלנו. העולם שלנו, חיים שלנו, זה דווקא נקרא בזוהר "העולם המדומה", מפני שאנחנו רק מדמיינים שהוא קיים. כתוב, "היינו כחולמים", כמו בחלום שנדמה לך לפעמים שאתה חי ואחר כך אתה מתעורר, כך אתה גם תתעורר מזה שאנחנו עכשיו יושבים עכשיו, ומצטלמים ומדברים והכל, אתה תתעורר ותגיד "עד כדי כך חלמתי את כל זה".

בן ציון: זה חלום ארוך מאוד.

זה יחסי, זה עניין רגשי, אם הוא ארוך או קצר. זה לא נראה אחרת.

בן ציון: אז ספר הזוהר מוציא אותנו מהחלום הזה?

כן, ספר הזוהר נותן לנו הרגשה, קודם כל לפעמים להתעורר קצת ושוב להיכנס לחלום, שוב קצת להתעורר באופן אחר, ושוב להיכנס לחלום. ואז אנחנו מתחילים להשוות בין שני המצבים, אנחנו נעשים בעלי ההחלטה, בעלי הבחירה, במה אתה בוחר, בחלום או בחיים ההם.

בן ציון: זה יפה.

זה לא כל כך יפה, מפני שלהיות בחיים ההם אתה צריך לשלם ביגיעה רבה. זה לא סתם ככה להגיד "אני רוצה את זה", כמו תינוק שצועק "תנו לי".

בן ציון: ואז אתה רוצה אולי להמשיך את החלום, לחזור למציאות הזאת.

יכול להיות שכן, כי להיות בחלום זה הרבה יותר קל, וצריכה להיות יגיעה רבה כדי ש"יגעתי ומצאתי" יתקיים, ואתה תגלה את החיים, שהם אמנם נצחיים ושלמים, אבל אתה צריך להתאים את התכונות שלך, טעמים שלך, ולהגיד עליהם שהם חיים שלמים ונצחיים. אם תראה את זה היום, זה יראה לך אחרת, יראה לך שהחיים הרוחניים הם חיים זוועתיים, למה? כי שם אתה צריך לטפל בכולם, לדאוג לכולם, להתחבר עם כולם, אתה ממש חי למען אחרים, ושום דבר לא לעצמך. מי מסכים לזה? זה נקרא גן עדן? זה נקרא חיים יפים וטובים? אני שם כמו מלאך ששוכב על הענן, שומע איזו מוסיקה? לא, מציירים לך חיים מאוד מאוד קשים, שאתה חייב לעבוד עבור כל העולם, לדאוג לכולם. זה גיהינום. ואתה עובד ומזיע והכל, ואחר כך, על ידי העבודה הקשה הזאת, אתה מתחיל לקבל שינויים פנימיים, ופתאום אתה רואה, כמה שזה טוב.

אני עובד בשביל מי שאני אוהב, אז בשבילי כל היגיעה הזאת הפכה להיות מעבדות לחרות. מגיהינום, מכך שאני צריך לחשוב עליהם ונותנים לי מכות אם אני לא חושב, ואני ממש נשרף אם אני לא דואג להם, לכך שפתאום אני מרגיש שזה איזה גן עדן, כי אני מגלה שהם הקרובים שלי, שהם כל כך יקרים לי שאני כן רוצה לדאוג להם. אבל זה רק אחרי שאני משנה את דעתי. ובהתחלה, אין דבר יותר גרוע מהעולם העליון, זה ממש גיהינום, זה נורא, שם זה עבדות לעומת החיים שלנו. אתה חושב שכל כך בקלות אתה מגלה את זה ורץ?

בן ציון: אבל בהתחלה המדרגה הרוחנית היא בשבילי כמו איזה חלום.

כי אתה מתאר בצורה האגואיסטית שלך מה זה נקרא "עולם העליון", מה זה נקרא "א-לוהות". כי נדמה לך שאתה תקבל שם הכל, ממש כל מה שתרצה, אין סוף ואין גבול. אין סוף ואין גבול למי שהכין את עצמו להיות כל הזמן בדאגה לזולת, בהשפעה, ב"ואהבת לרעך כמוך". כמו שבעולם שלנו אתה דואג לעצמך על חשבון הזולת, על חשבון כל העולם, כך בעולם העליון אתה דואג לכולם על חשבונך.

בן ציון: אז למעשה ספר הזוהר מלמד אותנו להפסיק לחלום שיהיה לנו משהו טוב, או שהעולם העליון הוא טוב?

לא. ספר הזוהר פועל בצורה עדינה, כי יש לנו כלל, "אל תשים מכשול לפני עיוור". אנחנו צריכים לפתוח לאדם את הידיעות הללו לאט לאט, שתהיה לו אפשרות להתרגל, להבין, להרגיש. יחד עם זה הוא חווה את המשבר הנוכחי, מכות, חוסר אפשרות למילוט, אין לאן לברוח, ואז לאט לאט הוא מתחיל לעכל, להבין ולהכיר ולהסכים, שאולי זה באמת הפתרון הנכון לו ולכל האנושות.

ואז הוא מתחיל לשחק בזה, האור העליון בינתיים פועל עליו, האור המחזיר למוטב, ואז הוא משתנה. הוא עושה כל מיני פעולות, להתקרב לספר הזוהר, ודרך ספר הזוהר משפיע עליו האור העליון, וכך האדם משתנה. ומה שלא עושה השכל עושה הזמן. וזה לא האדם בעצמו, אלא כאן זה כבר חבורה גדולה, וכמה שיותר אנשים, כך פועלים יותר על כל אחד ואחד.

זה יקרה בטוח, ונקווה שעל ידי ההפצה של "זוהר לעם" זה יקרה הרבה יותר מהר והרבה יותר חלק. אבל באמת, האנושות מוצאת את עצמה עומדת לפני דילמה מאד לא נעימה, מצד אחד מכות הטבע, מכות של החברה האנושית, מכות בחיים הפרטיים. יהיה משבר, והוא יהיה איום ונורא, מלחמת עולם שלישית ורביעית אטומית, אנשים שאוכלים זה את זה מרעב, ולא חשוב ממה. מצב שאתה רוצה למות ולא יכול, ממש עד כדי כך רע. ונותנים לך ייסורים, לא נותנים למות מצד אחד, ומצד שני, תוותר על האגו שלך ותיכנס למצב שעכשיו בשבילך יהיה גן עדן.

בן ציון: אז איך לא להגיע לחלום כל כך נורא כדי להתעורר ממנו?

רק אחרי שאתה מעדיף את תכונת ההשפעה על פני תכונת הקבלה, ולא מפני שכאן הסבל יותר גדול וכאן הסבל יותר קטן, כי כך אתה בוחר על ידי האגו.

בן ציון: כי אני עדיין נשאר באותו חלום הפרטי של האגו.

כן, ודאי. אלא רק אחרי שאתה בוחר ביניהם, בגלל שאתה מתחיל להבין על ידי המאור שמגיע אליך, אתה מתחיל לקבל שכל חדש, רגש חדש, ואז אתה מתחיל להעדיף את ההתפתחות הרוחנית על פני ההתפתחות הגשמית, על פני לברוח מהייסורים הגשמיים, מפני שאתה רואה בזה משהו עליון, ערך עליון.

בן ציון: אז ספר הזוהר צריך להביא משהו ממשי אמיתי, לא משהו שאני חולם, אלא משהו שאני אצביע עליו.

ספר הזוהר מביא לך מאור מיוחד, איזו אנרגיה מיוחדת שמתחילה לשנות את ההסתכלות שלך את היעוד שלך, את התפיסה שלך, ואתה מתחיל להעדיף השפעה על פני קבלה. ואז אתה בוחר, לא מפני שכאן פחות ייסורים או שם יותר ייסורים, אלא אפילו אם יהיו ייסורים, אני לא יכול ללכת בדרך הזאת של העולם הזה, בדרך של קבלה ושנאה. ובכל מחיר, מה שיהיה, אני אלך בדרך השפעה. ההשפעה בשבילי קובעת הכל, אהבת הזולת קובעת הכל, לא חשוב מה יקרה לי, אני לא מתחשב בעצמי. עד כדי כך אנחנו צריכים לשנות את סולם הערכים.

בן ציון: אז מה מתאר ספר הזוהר? הוא מתאר את החוויות האלה, את החלומות האלה החדשים? איזה מראות יש שם בספר הזוהר שיכולים לתת לי איזשהו סימן?

לכן זה ספר מיוחד, אנחנו לא יודעים מה טמון בו, אנחנו נדע את זה לפי השינויים בנו. לכן, מתוך זה שאני אתחיל לראות את העולם בעיניים החדשות, לפי זה אני אדע מה הזוהר עשה לי.

בן ציון: אז נקווה שנזכה להתעורר מהחלום, או להיכנס למקום הרבה יותר טוב, שזה ספר הזוהר ושם זה ממשי ואמִתי, שם זה לא חלום. תודה רבה לך הרב מיכאל לייטמן.

תודה רבה.

בן ציון: תודה רבה לכם צופים יקרים. שלום ולהתראות בתכנית הבאה של "מקובלים כותבים".

(סוף התכנית)