לדקדק עם הבורא כחוט השערה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.05.2019 – אחרי עריכה

אז הוא יותר מדקדק לפי איך שהם ידקדקו.

ולאד: מה זאת אומרת שסגרת את כל הרעיון בזה? במה הרעיון?

הרעיון הוא פשוט, ככל שאתה תדקדק יותר, כך הבורא ידקדק איתך יותר. אז אתה תתחיל להרגיש את כל ההבחנות שלו בצורה יותר מדויקת, בהבחנות כאלו, אתה יודע, כחוט השערה, עם פינצטה. אז תתחיל להבין את היחס שלו, בצורה כזאת הוא ילמד אותך, אבל בצורה שאתה מכין את עצמך ללמוד ממנו.

ולאד: ככל שאני קושר את עצמי לבורא, כל הזמן נקשר אליו.

כן. אבל מה זה כל הזמן? בכל מיני סיטואציות שאתה נמצא בהן, העיקר לא להיפרד.

ולאד: איך בכל סיטואציה להיקשר אליו, איך לא לשכוח אותו?

הוא מעמיד לך את הסיטואציה הזאת, הוא מצייר לך אותה.

ולאד: כל הזמן לדבר בפנים, להיכנס ולשאול "למה זה כך, מה אתה רוצה להגיד בזה, ואיך אני יכול להתקשר אליך".

כן. בסדר?

ולאד: כן.

זהו, אז תנסה עכשיו כל הזמן כך להיות. כשאתה כל הזמן הולך לחושב מתי יכינו לך כוס קפה, אז כל הזמן תחשוב איך הבורא מסדר לי את זה שאני אראה, אוו אני רואה, את זה הוא סידר לי, למה, בשביל מה, וכן הלאה.

ולאד: והוא מכניס בנו את המחשבה ורוצה שאנחנו נלך אחרי המחשבה.

כן, זה נקרא דבקות. זו הדבקות.

שי: אבל מה יש לי לחשוב, הנה עכשיו אנחנו יושבים פה בשמש, אכלנו גלידה.

אבל אתה בפנים לא מרגיש שזה הוא סידר לך, ואתה עכשיו נמצא? זה לא חשוב, הוא מצייר לך את התמונה, שיש חברים, שיש את טולדו, כל מיני דברים, שאתה רואה נוף, זה הוא מצייר לך את זה, זה לא קיים. הציור הזה קיים ואתה נמצא בציור, תנסה דרך הציור להיכנס במגע עם הצייר.

שי: מה יש בציור הזה?

לא חשוב, ציור זה סתם.

שי: מה יש לי לחשוב? אין לי מה לחשוב, עכשיו אני ריק.

תנסה להתקשר אליו, איך הוא רוצה שדווקא דרך הציור הזה שהוא מצייר לך אתה כאילו נמצא בטולדו, בעולם הזה, בכל מיני מצבים, ואתה רוצה בכל זאת להיות דבוק בו. לא חשוב שהציור יכול להיות כל כך רחוק מרוחניות, מאיפה אתה יודע שזה רחוק?

תנסה. על ידי המאמצים האלו אתה תתחיל להרגיש שהוא נמצא בכל מקום, ואתה נמצא עימו בכל מקום. כבר אתה נמצא בעבודה, אתה יכול להרגיש עכשיו שאתה נמצא בעולם האצילות. מה חסר?

שי: לא, לא חסר כלום, יש הכול.

מה יש הכול?

שי: יש הכול כאילו.

חוץ מהצייר.

שי: מאוד יפה מה שהוא עשה, הכול יפה, הכול נעים, החברים יפים.

לא, זה לא העניין יפה או לא יפה. יפה שאתה נזכרת בו ואתה יכול עכשיו להגיע לדבקות בו, זה יפה, ועל זה אתה מודה לו. יותר מזה, אתה רוצה בכל פרט ופרט שעכשיו אתה תופס במציאות, להרגיש איך הוא מייצב לך אותה, ודרך זה שהוא מייצב לך אותה, להרגיש אותו. ואז המציאות היא מתפוגגת, ויש אתה והוא. אין שום בעיה, הכול תלוי במאמץ הפנימי של כל אחד.

מיכאל: בשביל מה אנחנו צריכים את התמונה הזאת?

בשביל מה אנחנו צריכים את התמונה הזאת? כדי שיהיה לנו קשר. אנחנו הנבראים לא יכולים בלי אמצעי להתקשר עם הבורא, הוא כוח שאי אפשר להרגיש אותו. הוא צריך איזה חומר שדרך החומר הזה אנחנו מתקשרים אליו.

מיכאל: זה כמו חשמל?

כמו חשמל, כמו כל כוח. כוח בטבע אי אפשר לזהות, אלא רק את הפעולות שלו. לכן כתוב "ממעשיך הכרנוך".

מיכאל: מה זה קשר איתו? נגיד שאני רואה את התמונה.

אני מגיע למצב כזה שאני דבוק בו, שהוא עושה ואני הולך אחריו כך שאני לא הולך בצורה שהוא עושה ואני אחריו, הוא עושה ואני אחריו. אלא אני רוצה להידבק במעשה עצמו כך, שאין הבדל בין שהוא עושה ואני מרגיש ומגיב, אלא הוא עושה ואני רוצה שברצון שלי ובמצב שלי זה מיד יקבל תגובה.

מיכאל: זה צריך להיות ביחד?

זה צריך להיות ביחד. אם אני אהיה באותן התכונות כמוהו, אז כך זה יהיה. יותר מזה, כתוב שהצדיק רוצה, והקדוש ברוך הוא מקיים. אני עד כדי כך אדע, אכיר אותו, כך שאני ארצה לעשות את הפעולות שלו שהוא היה רוצה לעשות כביכול, אני אעשה את הפעולות האלה, והוא כאילו מקיים. זאת הדבקות ממש. הדבקות כבר לא מתוך הפעולה, אלא מתוך דבקות במחשבה. זה ברור, דברים פשוטים.

ולאד: אני רוצה קשר איתו לפני שהוא רוצה קשר איתי, כאילו אני מעורר את הקשר.

אילן: אני בינתיים חושב איזה מין משחק מתוחכם הבורא עושה. חצי שנייה אחרי שאתה גמרת לדבר ואתה שואל "הבנתם?", כולם אומרים "כן" ועם ה"כן" הזה נשכח הכול.

זה טוב. זה טוב אם עם הכן הזה נשכח הכול, זה מצוין, מוכנים לדבר הבא. לא להצטער על שום דבר שנשכח.

אילן: אין צער, אבל אני חושב כמה כוחות אנחנו משקיעים בכל הפעולות האלה של לעשות.

הכול נרשם, אין היעדר ברוחניות.

אילן: למה צריך את זה, את הנסיעות האלה?

מה זאת אומרת? מקובלים היו יוצאים לגלות, זה היה נהוג ככה לצאת לגלות. אתה יוצא לגלות, אתה יוצא בין אומות העולם ושם צוחקים עליך, מגרשים אותך מכל מקום, ואתה ממשיך וממשיך ביניהם.

אילן: אוסף רשימות.

כן. בכוונה הם הכניסו את עצמם כך.

אילן: זו תכלית העבודה שלנו.

כן.

ולאד: אבל זה מאוד מאוד מורגש בפנים שצריך את זה, צריך לצאת, צריך לנסוע, צריך לעשות, אחרת חסרות תמונות, חסרות הבחנות כל הזמן.

אתה יוצא לפתח תקווה, אני חושב שזה מספיק לך.

ולאד: לעבודה כל יום, 7 דקות לשם, 7 דקות בחזרה כל השנה.

שמעון: לכל מה שמסביב, האם צריך להתייחס כמו חלום, כמו אשליה?

ככה הבורא רוצה שאתה תתפעל מהחזירות הזאת, מה לעשות. תראה עד כמה זה מושך אותך, עד כמה אתה נכנע, עד כמה בצורה אינסטינקטיבית אתה מוכן להיות לידם, עד כמה אתה רוצה לפרגן להם, אלו הקליפות שבנו שכך דוחפות אותנו לעשות.

ולאד: האם אלו גם הבחנות בבורא, הוא רוצה שאנחנו נכיר את זה? מה הוא רוצה?

שאתה תכיר את עצמך בזה. כל הדמויות האלו הן מלמדות אותך מי אתה.

מיכאל: אני ראיתי עכשיו בני אדם, זוג, ואני אף פעם בחיים לא אראה אותם. מה המשמעות שאני דווקא ראיתי אותם עכשיו? פעם אחת נפגשתי איתם.

זה לא סתם.

ולאד: ככה זה לכל אדם?

ככה, כן.

ולאד: יש ממש אנשים שהוא צריך לראות אותם, לנגוע, לדבר?

כן. זה החיבור של הכלי הכללי.

מיכאל: יוצא שכל מידע, כל מה שמתרחש והוא שייך אליי, זה לא סתם שאני שומע דווקא דברים כאלה. נגיד שפתאום אני שומע משהו ברדיו.

מהנשמה הכללית הכול מתגלה.

ולאד: כל החולים שאני רואה זה גם לא במקרה?

לא במקרה.

שמעון: כל זה כבר קיים ואני רק עכשיו כאילו..?

מה זה הכול קיים? הכול קיים רק בכלי אחד, זה הכול. מה זה קיים? בכלי אחד קיים תהליך, ואתה לפי התהליך הזה צריך ללמוד את הבורא.

ולאד: את כל זה הוא מעביר דרך אדם, אדם צריך ללמוד דרך זה, והבורא רוצה שדרך זה אתה תראה את זה.

כן.

(סוף השיחה)