heb_o_rav_2010-07-07_program_shal-mekubal_n186
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 186
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 07.07.10 - אחרי עריכה
אורן: שלום לכם, אתם מצטרפים אלינו. כאן באולפן איתי הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: אנחנו ב"שאל את המקובל". "שאל את המקובל" התכנית שלכם. אתם שולחים את השאלות לתכנית, הרב לייטמן נותן את התשובות. והשאלות ששלחתם אלינו היום הן שאלות פצצה. אני מקווה שהתכנית תהיה באמת מרתקת. לפני שנתחיל עם השאלה הראשונה של רונן מבית שמש, אני רוצה להזמין אתכם לשלוח שאלות גם לתכניות הבאות. הטלפון שלנו מחכה לכם כל השבוע עשרים וארבע שעות ביממה, 209 - 509 - 700 -1. אפשר גם לשלוח שאלות דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן. הכתובת היא www.laitman.co.il. השאלה הראשונה היא שאלה טלפונית. בואו נשמע אותה, בבקשה.
שאלה: שלום, שמי רונן מבית שמש. השאלה שלי היא כזו. אני לומד קבלה כבר מספר חודשים, וכל מה שאתם מדברים מאוד טוב ויפה. אך בתכלס יש את חיי היום יום עם בעיות של פרנסה, ילדים, אישה, שכל הזמן זה מה שמעסיק את הראש. אז איך עם כל זה אני מחבר את מה שאתם מדברים עליו?
הרב לייטמן: זו באמת אומנות, לחבר את הדברים מחיי היום יום, עם עליה רוחנית ולימוד על העולם הגדול והרחב, האין סופי, שאנחנו נמצאים בו יחד עם כל העולם הקטן שלנו. עם בעיות יום יומיות. אישה, ילדים, ופרנסה, וכל מה שאתה אומר. זה באמת כך. אבל דווקא אנחנו צריכים לעשות זאת. לכן חכמת הקבלה אומרת, לא. לא לעזוב את העבודה, וכן להתחתן, ולהביא ילדים. בקיצור, לקחת על עצמך כל העול שיש לנו בעולם הזה, ויחד עם זה לעלות לדרגה העליונה. כשבנשמה שלך אתה נמצא בעולם העליון, ובגוף שלך אתה נמצא בעולם התחתון. וכך לקשור דרכך את שני העולמות.
אורן: אתה אומר שזו אומנות. מה הצעד הראשון באומנות הזו, באופן פרקטי?
הרב לייטמן: הצעד הראשון זה לא לשנות דבר בחיים הרגילים. לא במשפחה, ולא בחיי אישות וילדים, לא במקצוע, בעבודה או בלימוד, נאמר שלומד באוניברסיטה. כמו כן עם קרובים, עם הילדים, להשתדל להיות באותה מגע, באותה מידת הקשר, כפי שהיה קודם. כי בדרך כלל האדם נתון לשינויים, כשהוא מתחיל ללמוד את חכמת הקבלה. כי היא מתחילה לפתוח לו אופקים כאלו, שהוא כבר מתחיל להסתכל על "הכוכבים". הוא מתחיל להסתכל מעבר ליקום, ואז כאילו לא שם לב למה שנמצא כאן.
אורן: כאן על הקרקע.
הרב לייטמן: על הקרקע לידו. וכאן צריכים באמת להיות מאוד קשורים לקרקע.
אורן: אז אתה אומר, צעד ראשון, לא לשנות שום דבר בכל אורח החיים הרגיל והנורמלי, שהיית איתו עד כה.
הרב לייטמן: לא רק צעד ראשון, אלא לאורך כל הלימוד. להישאר תמיד על הקרקע.
אורן: מה חוץ מזה. זה לגבי הקרקע, לא לנטוש את הקרקע. איך אני קושר את הרמה הזו הרוחנית לקרקע, או איך אני מתייחס לשאר לחדש?
הרב לייטמן: כשאני מתחיל לשמוע ולקרוא בספרים, אז אני נמצא באיזה גובה, שם בספירה הרוחנית. הכוחות, הבורא, הנברא, המציאות, הבריאה. כל מיני דברים מאוד מאוד גבוהים, פילוסופיה, איזה משהו מנותק מהחיים.
אורן: כן.
הרב לייטמן: מצד שני אני כאן על הקרקע כבן אדם, כבעל משפחה וכל היתר, ועם זאת קשור על ידי השתתפות בקבוצה, באיזו שייכות לעוד אנשים שלומדים איתך יחד, ואתם יחד נמצאים בקשר הדדי. דרכם אתה רואה את המכלול הזה, הדברים, כמשהו אחד. הם גם משתתפים בלימודים, וגם הם בעלי משפחות, דואגים לפרנסה, וגם להם יש קושי ובעיות וכולי. ואתה באותו מצב. אתה חייב כאן לא להישאר לבד.
אם אתה נשאר לבד, אתה מאבד כיוון. אתה מתחיל להיות כמו מלאך מעופף באוויר, או עוזב בסופו של דבר את העניין. אתה לא יכול לקשור נכון את שני העולמות, רק דרך ההשתתפות הפיזית שלך. אם ישנם אנשים שנמצאים רחוק אז אולי השתתפות וירטואלית. אבל בדרך כלל התלמידים שלנו בכל העולם, מתאספים בקבוצות, וזה עוזר להם להיות מקורקעים.
אורן: עוד היבט שיש פה, בעניין הזה. ואני מרגיש אותו ככה בין המילים של רונן. הקבלה היא מדברת על כוחות, על תכונות, על דברים באמת מופשטים, כמו שאמרת. האם הנושא שבו היא עוסקת, הרוחניות, זה משהו שהוא.. הוא נותן משהו בחיים פרקטי?
הרב לייטמן: אני זוכר שגם כך חשבתי, שזה משהו שמנותק מהחיים. עד שאני התחלתי לחקור עוד יותר ועוד יותר. לפי הטבע שלי אני מאוד ככה חוקר ובודק. והעיקר לסדר את הכל.. כל התכו.. כל הדברים האלה לאיזושהי תמונה כללית, מחוברת, ושאני יכול מתוך תמונה הזאת למצוא תשובה על כל דבר. עד שאני הבנתי שבסך הכל קבלה מדברת על התכונות שלי הפנימיות, על ההסתכלות שלי, על היחס שלי, על הרצון שלי, על העולם שאני מרגיש בי גם עכשיו, ועל העולם שאני יכול להרגיש אם אני אשנה בי כמה מהתכונות. והכל השינויים הם בי בלבד. ואין בחוץ שום דבר, אלא כל התמונות הן התרחשו בי, בהתאם לתכונות שאני בעצמי או שהן בעצמן השתנו בי.
אורן: גם הדברים שתיארת עכשיו, אלו דברים מאוד מאוד מופשטים. אומרים שהקבלה מתגלה היום, כדי לקחת את העולם מהמצב השבור, שהוא נמצא בו, למקום חדש. איך הדברים הכל כך מופשטים האלה, גם אלה שתיארת עכשיו, קשורים למשהו לא טוב בעולם, שעל ידי השיטה הזו שאמורה לתקן את העולם, יהפוך להיות עולם טוב?
הרב לייטמן: מאוד מאוד פשוט. העולם השבור שאני רואה, זה מפני שהתכונות הפנימיות שלי הן שבורות.
אורן: אז מה, כולם עם תכונות שבורות, שהעולם שלנו כל כך גרוע?
הרב לייטמן: כן. זאת אומרת, מה שאנחנו מתארים לעצמנו, הוא כל כך גרוע.
אורן: לא,הכוונה לעולם שבו אנחנו חיים.
הרב לייטמן: העולם שבו אנחנו חיים, זה העולם שאותו אנחנו מתארים לעצמנו.
אורן: אז יש לכל בני האדם איזה בג בתיאור העולם, איזו פסיקה. ולכן אנחנו מתארים לעצמנו עולם רע, ולכן אנחנו חיים בעולם רע?
הרב לייטמן: ודאי. מפני שאנחנו רעים, אנחנו מתארים את העולם כרע. לכן אנחנו חיים בעולם הרע הזה שמתארים לעצמנו. כמו שכתוב "כל הפוסל במומו פוסל"1.
אורן: ואלה שהם טובים?
הרב לייטמן: מי טובים. כנראה שאין טובים. אם הם מרגישים רע בעולם, אז הם רעים. מי שמרגיש טוב בעולם, הוא טוב.
אורן: זאת המשוואה, אם אני מרגיש רע, סימן שאני רע?
הרב לייטמן: לא. זה לא בדיוק. כי אנחנו הרי נמצאים בשלבי התפתחות. אבל בעצם אדם שבהתפתחותו מתחיל להרגיש את העולם כרע, כחסר, זה אומר שהגיע להבחנות הפנימיות שלו, שמתגלות בו כדי שיתקן את עצמו.
אורן: לא הבנתי.
הרב לייטמן: אנחנו בטבע שלנו רצון ליהנות. ורוצים ליהנות, משתדלים, ולא הולך לנו. מיום ליום, מדור לדור במיוחד, אנחנו מתקדמים באגו שלנו יותר ויותר. הוא נעשה גדול יותר, דורש יותר, כביכול גרוע כביכול יותר. לנו לא איכפת לנו לנצל אחד את השני, ולרמוס זה את זה, ולהצליח זה על פני זה. אני רוצה לממש את כל העולם לטובתי, ממש שכולם ישמשו אותי. זהו. זה הטבע שלי. אני מרגיש בטבע הזה שאני אף פעם לא מרוצה, לא מצליח. באה חכמת הקבלה ואומרת, אתה לא תצליח בזה. כי אם אתה רוצה להצליח, אתה צריך להיות בהתאם לטבע. לטבע האמיתי, לא מה שאתה מתאר ברצונות שלך המקולקלים. אלא כמו שהוא באמת.
אורן: מי?
הרב לייטמן: המציאות מחוצה לך, היא מציאות נפלאה. מציאות שנקראת א-לוהים, השלמות.
אורן: איפה היא?
הרב לייטמן: מחוץ להרגשה שלך.
אורן: בטוח? אני לא מרגיש מציאות כזו.
הרב לייטמן: הרגשה כמו העולם הבא, כמו גן עדן, היא נמצאת מחוצה לך כאן. אבל אתה לא מרגיש אותה, מפני שאתה הפוך ממנה בתכונתך.
אורן: מה התכונות של גן עדן?
הרב לייטמן: התכונות של גן עדן זה השפעה ואהבה. תשיג את התכונות האלו, תרגיש אותה. אם לא תשיג, לא תרגיש את גן העדן הזה.
אורן: אז אתה רוצה להגיד שהתכונות שלי קובעות, אם אני מרגיש את החיים כגיהינום, או כגן עדן?
הרב לייטמן: בלבד. בלבד. אתה כמו מקלט רדיו, קולט בדיוק מה שאתה מסובב בפנים. מה שאתה בפנים, כך אתה קורא, כאילו שהמציאות הזו היא מבחוץ.
אורן: אז התיקון שאומרת חכמת הקבלה, זה לסובב את התדר שלי הפנימי, מתדר גיהינום לתדר גן עד?
הרב לייטמן: כן. ואז אתה תקלוט את גן העדן מבחוץ. וגם עכשיו אתה קולט את הגן עדן, רק לפי התכונות שלך הוא הופך להיות בך לגיהינום. כי אתה לא קולט נכון את הכל. אנשים צריכים לשמוע את זה עוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם. אני לא סתם עומד על זה, כי אני יודע כמה שזה קשה ולא נקלט. לאט לאט זה מטפטף, לתוך השכל.
אורן: זה קצת פנטסטי, כאילו.
הרב לייטמן: זה לא פנטסטי. המדע המודרני גם אומר את זה, שכך היא קליטת העולם שלנו, שאנחנו מציירים. אם אתה תלך לפיזיולוגים, לפסיכולוגים, הם גם יגידו לך כך.
אורן: יש לך איזה פטנט, טריק קטן, לתת לי. איך אני עושה תרגיל כזה, ומרגיש שוואלה, זה ככה. שאם שיניתי משהו בי, פתאום מבחוץ הדברים משתנים. אתה יכול להמחיש לי את זה באיזושהי צורה?
הרב לייטמן: קודם כל, אפילו ברמה הגשמית אנחנו רואים, שלפעמים בשינוי מצב הרוח שלנו זה קורה. העולם נראה יותר טוב, או יותר רע.
אורן: ורוד או אפור. כן.
הרב לייטמן: כן. אבל כאן לא מדברים על מצב הרוח. כאן מדברים על תכונה עקרונית, טבעית, שישנה בי. שהיא אגואיסטית, שאני קולט כל מה שלטובתי, רצון למשוך למשוך מכל העולם אלי. כל מה שטוב, שאני יכול ליהנות ממנו, שאני יכול להשתמש ולנצל את כולם. כאן אני מסתכל בצורה אחרת. במה אני יכול לתת לאחרים, לצאת מעצמי, לאהוב אותם, למלא את הרצונות שלהם. זו קליטה, קליטת המציאות בצורה הפוכה. זה נקרא "עולם הפוך ראיתי"2. ואז אני מגיע באמת לעולם הפוך, במקום גיהינום, גן עדן. כל זה תלוי בתפיסה שלי, אך ורק בתפיסה.
אורן: אני מניח שעד שזה לא קורה לאדם, הוא לא יכול באמת להבין על מה מדובר.
הרב לייטמן: לא. נגיד כך, שמאמצע הדרך והלאה לקראת הגילוי הזה, כשבאמת אדם נכנס לעולם הרוחני, למציאות השלמה, הוא כבר מתחיל להרגיש את גלים כאלה שבאים אליו. הוא מתחיל כבר לא רק לקרוא ולשמוע, ולחזור על הדברים כמו תוכּי, הוא כבר מתחיל בעצמו להרגיש שכן, זה מה שקורה בטבע, רק אני עדיין עוד לא נמצא בזה. אבל זה קורה. הוא כבר איכשהו מנחש.
אורן: איזה גלים באים אליו?
הרב לייטמן: שזה באמת נכון.
אורן: לא, אבל איך זה מורגש?
הרב לייטמן: זה מורגש בזה שהוא נמצא בהתפעלות רחוקה. אבל רואה שזה כך. לא רואה, אלא מרגיש עדיין בחושים לא ברורים. בערפול חושים רוחניים, שמתחילים להתייצב בו. אבל רואה שזה נכון.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. גם היא טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: שמי ויינברג מרים. אני מבקשת מכבוד הרב, אם הוא יכול להסביר, מה זה מוות קליני? אני עברתי את זה, ומה הפירוש של כל הדבר הזה?
הרב לייטמן: גם אני עברתי את זה. מה הפירוש. במצב זה הגוף שלנו מתנתק מהחיות שלו הרגילה, מאבד את הקשר עם המציאות הרגילה. ואז כל מיני פעולות חשמליות, פלואידים במוח, מסתובבים ללא הגבלות, ללא חוקים, ללא שליטה שלנו על כל המחשבות והרצונות. ויש בהן כל מיני תופעות. אנשים חושבים שאלו כבר תופעות מהעולם הבא, מגן עדן, שהם כבר נכנסים לשם וכן הלאה. כמו שכתב במיוחד מואודי בספר שלו. ישנם על זה הרבה כתבים, מאמרים, אפילו מדעיים כביכול שכתבו על התופעה. אנחנו שומעים פתאום שמתחילים לשקול את הגוף לפני המוות, ואחרי מוות, כאילו כמה שוקלת הנשמה שיוצאת מהגוף בזמן המיתה.
אורן: אבל מה מרגישים, מה מרגישים? מה ששניכם הרגשתם אני עוד לא הרגשתי לשמחתי, מוות קליני.
הרב לייטמן: מרגישים כל מיני תופעות מוחיות, מצבים כמו בשינה. בשינה מתוך זה שאתה לא נמצא בשליטה על המחשבות שלך, המחשבות באות באיזה אי סדר, ואז מתחברות באיזו צורה מוזרה.
אורן:כמו בחלום.
הרב לייטמן: כן, מוזרה מאוד. פתאום אריה מתחבר עם מכוניות. פתאום הילד מתחבר עם משהו שאתה מבין,
אורן: כן. פתאום אני עוד פעם לפני הבגרות, או בצבא. אלו חלומות הסיוט שלי.
הרב לייטמן: כן?
אורן: כן.
הרב לייטמן: זהו. למה? כי כל הדברים האלו הם ללא שליטה שלך, יש להם צורות פיזור כזה.
אורן: כן. אבל זה בחלום. מה במוות קליני מרגישים?
הרב לייטמן: אותו דבר.
אורן: כאילו חולמים משהו?
הרב לייטמן: כן. רק בצורה עוד יותר בהירה. אני זוכר את עצמי בזה.
אורן: מה חלמת?
הרב לייטמן: צבעים.
אורן: צבעים חלמת?
הרב לייטמן: הכל היה בצבעים.
אורן: איזה צבעים?
הרב לייטן: צבעים כמו באופק ויותר קרוב. צבעים, שבאים ומתרחקים. מראה מאוד מעניין, צבעים כאלו עסיסיים.
אורן: כאילו מה אתה, בתוך צבעים?
הרב לייטמן: לא. אני, והצבעים קצת יותר רחוק. ויש גם צבעים קרובים. ויש כאלה שבאים עוברים והולכים. וכל פעם הם רוצים להסביר משהו, לדבר איתי.
אורן: איזה צבעים?
הרב לייטמן: במיוחד בורדו כהה, כחול כהה, צבעים כאלו.
אורן: ומה הם רוצים להגיד?
הרב לייטמן: לא שרצו להגיד משהו מסוים. זה היה ממש ניתוק הגוף, וזהו. ניתוק הגוף. אין בזה שום דבר שקשור לנשמה. כלום. זו פשוט תופעה פיזיולוגיות שבגוף, כשהמוח לא שולט על מה שקורה.
אורן: אז מה, אנשים שונים מרגישים כאילו תמונות שונות? אתה תיארת צבעים. יש כאלה שמתארים אור, ובא אליהם מישהו, ומושך אותם, וכל זה.
הרב לייטמן: כן. אני הרגשתי את זה בצורה כזו, שבאופק יש אורות שמתקדמים אלי, והולכים מעלי. זה זה נראה מאד ברור. גם היה לי ברור מאוד בזמן ההוא, שזה פשוט ניתוק מהשליטה המוחית, ולא יותר. אז אפשר להירגע.
אורן: לפני שנירגע. זה מעניין, לאט לאט. עכשיו יש את התמונה הזו, נגיד כמו שעכשיו אתה תיארת.
הרב לייטמן: כן.
אורן: עכשיו, מה קורה?
הרב לייטמן: כן. יש בזה המון תמונות.
אורן: אז אתה אומר, יש מגוון תמונות. נגיד עכשיו תיארת את התמונה שאתה הרגשת. עכשיו, מה עכשיו כאילו קורה, אם אתה כאילו חוזר לחיים?
הרב לייטמן: שום דבר. אני זוכר את הדבר הזה.
אורן: לא. אבל מה קורה בחזרה? אני עכשיו בתוך התמונה הזו, נגיד עם הצבעים שאתה אומר. עכשיו אני חוזר לחיים,
הרב לייטמן: אצלי זו הייתה חזרה פתאומית, טק וזהו.
אורן: ואז זה כאילו כמו שקמתי בבוקר, והחלום נגמר.
הרב לייטמן: כן, בבת אחת, ברגע מאוד חד, בפעולה חדה. אתה כאילו פוקח עיניים, או אתה מיד מרגיש את המציאות שסביבך, רופאים, משפחה הכל.
אורן: והתמונה נגוזה כאילו, התאדתה?
הרב לייטמן: כן. כן.
אורן: כמו שאני קם בבוקר, והחלום נגמר?
הרב לייטמן: כן. אבל אתה יכול ממש לזכור.
אורן: זה קרה לך כמה פעמים כזו סצנה של מוות קליני, או פעם אחת?
הרב לייטמן: זה נמשך שבוע ימים, אני חושב.
אורן: אז מה, בהלוך וחזור כאילו?
הרב לייטמן: אני חושב שכן קצת, גם כן וגם לא.
אורן: עכשיו נגיד שחס ושלום בן אדם במוות קליני, ולא חוזר לחיים. זאת אומרת, מת לגמרי.
הרב לייטמן: אז גם זה נעלם.
אורן: רגע, יש את התמונה.
הרב לייטמן: כן. אלא מי מרגיש את התמונה. זו הבהמה שבי, היא הרגישה את עצמה.
אורן: מי זה בהמה?
הרב לייטמן: הגוף הזה החי.
אורן: שנכנס לסטטוס של מוות קליני.
הרב לייטמן: כן.
אורן: הרגיש את התמונה הזו
הרב לייטמן: ומת.
אורן: מת בכלל.
הרב לייטמן: כן.
אורן: התמונה גם נגמרת?
הרב לייטמן: ודאי. אלא מי ירגיש? זהו, גמרנו. כמו שאתה שוחט תרנגול ואוכל אותו. הוא אולי גם חלם על משהו, מה עכשיו עם החלום שלו?
אורן: קצת גס.
הרב לייטמן: זה לא גס, אלו החיים, זו המציאות, זו הפיזיולוגיה.
אורן: עכשיו אני רוצה לדעת מה קורה לבן האדם.
הרב לייטמן: זה מה שקורה.
אורן: מה קורה, תכלס. עכשיו אשאל עוד משהו. נגיד שבן אדם במוות קליני הרבה זמן. היה לי דוד בתאונת דרכים, הוא היה המון זמן במוות קליני עד שנפטר.
הרב לייטמן: כן. כן.
אורן: מה, הוא כל הזמן היה בתמונות האלה, בצבעים,
הרב לייטמן: אני לא יודע, יכול להיות.
אורן: לא. בכללות.
הרב לייטמן: אני לא יודע, נראה לי שכן.
אורן: אז יש להם כל הזמן תמונות כאלה?
הרב לייטמן: כן. כי מוח כל הזמן נמצא באיזו מין עבודה פנימית, אז יש לאדם הרגשה מה שעוברות תמונות כאלו במוח. גם אנחנו, סך הכל מה שאנחנו רואים, אנחנו רואים מה שבמוח שלנו. אני לא רואה תמונות מבחוץ.
אורן: מה יותר מרגיש טוב, החיים שאני מרגיש עכשיו, או פתאום שמשהו קרה לי, נכנסתי למוות קליני, ואני פתאום בתמונות האלה של אורות וצבעים? מה יותר נעים, מה יותר טוב?
הרב לייטמן: לפעמים זה נעים יותר.
אורן: נשמע לי שהתמונות האלו, זה יותר טוב מהחיים שלנו.
הרב לייטמן: לפעמים, כן.
אורן: אז למה אנחנו בכלל חוזרים ממוות קליני?
הרב לייטמן: אין לאדם שליטה על זה.
אורן: הוא לא יכול כאילו להגיד, סבבה, התמונה הזו אחלה, אני רוצה להישאר בה?
הרב לייטמן: זה שמספרים אנשים שעושים מאמצים לחזור לפה, או ללכת לשם. עד כמה שאני הייתי בזה ויודע ומרגיש, זה לא נתון להחלטת האדם.
אורן: לא בא להחלטתו?
הרב לייטמן: אלא זה בא כידיעה שאתה רוצה לחזור לשם, או אתה לא רוצה לחזור לשם.
אורן: אני לא תופס. מה זה המימד הזה שהוא ככה עם ביטויים באמצע, בין מוות לבין חיים. ואתה אומר, יש תמונה, יש אורות, יש צבעים. עושים לך. יש לך ידיעה. זה נשמע הרפתקה מרתקת, טובה דווקא.
הרב לייטמן: היא לא יותר מתת ההכרה. צריך להפסיק עם כל הדברים האלה, לחלום. אנחנו כבר חלמנו על גן עדן ועל גיהינום, שנמצאים אי שם. הם מתרחשים אחרי גלקסיה, או אולי יותר קרוב, מצד השני של כדור הארץ, או בתוך כדור הארץ. אנשים חשבו שיש גיהינום, אחרי העננים אולי יש גן עדן.
אורן: האורות האלה, זה לא גן עדן או משהו ממנו?
הרב לייטמן: על איזה גן עדן אתה מדבר? גן עדן נקרא, שאתה נמצא בסיפוק אין סופי. אפשר להגיע לזה רק אם התכונות הפנימיות שלך, יהיו בהשפעה ואהבה, כמו של הבורא. אז אתה נמצא איתו בהשתוות, כמוהו, כמוך. זהו. אבל אם סתם, תהרוג את עצמך או לא תהרוג. מה זה חשוב לבהמה הזו, לפיזיולוגיה הזו. אתה יכול לעשות כאן השתלת האיברים, החלפת האיברים, ומה יהיה בזה. תחליף את כל הגוף שלך, פתאום אתה מחליף נשמה. ודאי שלא.
החלק שמת, תכרות אותו. אתה יכול לתפור במקומו משהו אחר. זה משנה משהו. לא. היום במקום לב שמים לך מכונה. במקום מוח עוד מעט ישימו לך מחשב. אין בגוף שלנו שום דבר ששייך מעבר לחיים הבהמיים. אנחנו לפי הגוף שלנו בהמה, כמו כל הבהמות.
אורן: אז מה זה האור, שאומרים בקבלה. אור, לגלות את האור, מה זה?
הרב לייטמן: זה משהו אחר לגמרי. זו תכונת ההשפעה שמגיעה לאדם, במקום תכונת הקבלה שיש לנו מלידה. אנחנו מתחילים לשפר את התכונות שלנו.
אורן: אבל מה הוא מרגיש?
הרב לייטמן: הוא מרגיש אז שהוא קולט את המציאות אחרת בתכונה שקיבל, בתכונה שרכש.
אורן: איפה האור פה?
הרב לייטמן: האור נקרא, הכוח שעוזר לאדם להיות משפיע במקום מקבל. להיות אוהב במקום לשנוא הזולת, זה נקרא האור.
אורן: הכוח שעוזר לי להיות באהבה?
הרב לייטמן: כן. ואז אני יוצא מעצמי.
אורן: כלומר?
הרב לייטמן: מעל הגוף שלי, מעל לדאוג לעצמי, מעל הבשר הזה. אז אני מתחיל לחשוב בכיוון שונה, מחוצה לי. ואז תופס מציאות שהיא באמת מחוצה לי. וזה נקרא "גן עדן".
אורן: איך זה מרגיש, גן העדן הזה?
הרב לייטמן: מילוי כל הרצונות והמחשבות, בהרמוניה עליונה עם כולם, ועם הכוח העליון הכללי שנקרא הבורא.
אורן: ממנו כבר אין חזרה אחורה, כמו במוות קליני, שזה נגמר?
הרב לייטמן: לא. בשביל מה. כל המגמה היא שאנחנו נגיע לשם, כולם, ונתחבר שם יחד למערכת שנקראת "אדם", הדומה לבורא בכל דבר.
אורן: נשמע טוב.
הרב לייטמן: כן.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. היא מגיעה דרך הבלוג שלך. דוד כותב לך כך.
שאלה: מצד אחד אתה טוען שבתורה לא מדובר בכלל על היסטוריה. אבל מצד שני אתה מספר על דמותו של אברהם אבינו, שאותו אנחנו מכירים רק מהתורה, כעל דמות היסטורית שהתחילה בתקופת זמן מסוימת להפיץ את חכמת הקבלה. אני שואל, האם אברהם הוא דמות היסטורית, או כוח מסוים.
הרב לייטמן: מצוין. יפה. דוד אברג'יל. טוב מאוד. אנחנו צריכים ללמוד באמת בשניים. מצד אחד אנחנו לומדים על היסטוריה שלנו, מאדם הראשון ועד עשרים דורות. עשר דורות עד נח. מנח לאברהם עוד עשר דורות. מאברהם והלאה, יצחק, יעקב, זה ראשי הדורות. היו שם אלפי אנשים לידם. לא משפחה קטנה או שבעים נפש ירדו למצרים, מדובר על אלפים. כמו שכותב הרמב"ם, שאברהם עזב את בבל עם אלפים.
אורן: אז הם חיו, באמת, היו?
הרב לייטמן: כן. הם חיו בהיסטוריה והיינו במצרים.
אורן: זה מימד אחד.
הרב לייטמן: זה מימד אחד, המימד ההיסטורי שהיינו. אי אפשר לחלוק על זה כלל. וגם על התקופה אחרי שיצאו ממצרים.
אורן: ברור. כל המשך הסיפור קרה. מה חוץ מזה המימד השני?
הרב לייטמן: חוץ מזה בחכמת הקבלה אנחנו לא לומדים את הדברים האלה כהיסטוריה. כי לא איכפת שזה קרה בהיסטוריה.
אורן: למרות שזה קרה.
הרב לייטמן: כן, למרות שזה קרה.
אורן: אז מה כן איכפת?
הרב לייטמן: איכפת לי שהן התכונות הפנימיות שבנו, בתוך הנשמות שלנו. כשאנחנו מתחילים לתקן את עצמנו, אני פתאום מגלים בנו כוחות ומצבים, שהם נקראים אברהם, מצרים, יצחק לדוגמה.
אורן: הם נמצאים בכל אדם?
הרב לייטמן: בכל אדם.
אורן: מה זה נגיד אברהם?
הרב לייטמן: תכונת ההשפעה, תכונת החסד, קו ימין. חסד שבאדם, תכונת החסד, נקראת אברהם. גבורה זה יצחק. תפארת זה יעקב. יסוד זה או יוסף, או בגדלות, נקרא ישראל.
אורן: אז מה אני מרגיש. אני מרגיש פתאום בהתפתחות הרוחנית שלי, שהנה אני באברהם?
אורן: חצי דקה לסיום. מה זה נותן לי שאני מתחיל להרגיש את הדברים האלה בפנים?
הרב לייטמן: אתה עובר על כל התורה כולה. בפנים אתה מתקן את עצמך, כך שכל התהליך שאתה קורא בתורה, מתרחש לך בפנים, עד שאתה מגיע לגמר התיקון שלך, לנשמה המתוקנת.
אורן: אני מאוד מאוד מודה לך הרב לייטמן. היה לי מאד מאד מעניין היום. אני מקווה שגם לכם. מזמין אתכם לשלוח שאלות גם לתוכניות הבאות. הטלפון שלנו לרשותכם 209 - 509 - 700 -1. או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, הכתובת היאwww.laitman.co.il . עד הפעם הבאה שיהיה לנו כל טוב, ולהתראות.
(סוף התכנית)