ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.06.21 – אחרי עריכה

דודי: בשבוע האחרון היית באירופה ולא יצא לנו להיפגש איתך במסגרת ישיבות הכתבים. היינו רוצים דווקא לפתוח ממקום אחר ולשמוע ממך איך אתה מסכם את הנסיעה האחרונה שלך, האם התרשמת מהאווירה הכללית באירופה, מהעולם?

ההתרשמות היא מאוד מוגבלת, אני לא הייתי בערים הגדולות. יש לנו פשוט חבר אחד שיש לו דיל עם כמה בתי מלון בשוויץ, אז הוא סידר לנו להיות שם בפנסיון מלא, זאת אומרת ארוחות בוקר וערב ולינה. בתי המלון האלה הם כאלו שבדרך כלל באים לשם אנשים לקבל טיפול ונמצאים במקומות כאלה רגועים, שקטים. גם סוג האנשים שבאים לשם הם כולם מבוגרים כאלה, הרבה נכים. מה שמעניין, ראיתי שבית המלון היה מאוכלס ב-10% אולי מסך כל היכולת שלו לקבל אנשים. אין אנשים. ממש. ובכלל, בכל מקום שמסתובבים, היינו בשוויצריה, לא ראינו שאנשים קופצים, בכלל זה לא קורה שם, אבל עכשיו זה בכלל מצב מאוד מאוד מינורי, רגוע, איטי. כולם במסכות, כולם בשמירת מרחק, ורואים עליהם, על כולם, בכלל על האירופאים, שהם דואגים. אין לי יותר מה להגיד. גם בערוצי הטלוויזיה שם הקורונה היא בעצם הנושא הראשון.

דודי: האם השבוע הזה שהיית בחו"ל שינה משהו בהשקפה שלך על מדינת ישראל? יצאת מישראל, חזרת לישראל, האם הרגשת שינויים כלשהם פה בישראל?

לא יודע. הנושא עכשיו בגלל הקורונה, ועוד פוליטיקה כזאת בינלאומית, הוא לא כל כך נוגע לישראל, ולכן אי אפשר לדעת עד כמה כן ועד כמה לא. חוץ מזה, שוויץ זו מדינה שהיא דואגת בצורה שקטה רק לעצמה. זה ידוע אצל כל השוויצרים. לכן אין לי התרשמות. ממש הכול ישנוני, רגוע, בצורה של "אל תיגע בי, אני לא נוגע בכך" וכך מתקיימים. זה סגנון החיים שלהם.

דודי: כשיצאת מישראל, ישראל הייתה מקום בטוח יחסית, כמעט נקי מווירוסים, ואתמול חזרת למדינה שהקורונה שוב מתחילה להכות בה ומתחיל להיות חשש בקרב העם. איך אתה מרגיש את השינוי הזה?

האמת שאני לא מרגיש את זה. אני חי את הדברים האלה בצורה דינמית, בהתפתחות. זה חייב להיות. אנחנו לא עשינו חשבון נכון עם התגלות הפנדמיה בגל הראשון, אז צריך לבוא הגל השני. מה ראינו, שצריכים רק לשבת בבית בגל הראשון, רק מסכות, רק מרחק בינינו? ודאי שזה לא מספיק כדי לתקן את המצב. ולכן אני לא חשבתי שזה יעבור, אני אמרתי אז, לפני שנה בדיוק, אפילו לפני יותר משנה, אמרתי שזה הגל הראשון ויבוא הגל השני, ועכשיו בא הגל השני. זאת אומרת, הוא לא סתם גל, זה מוטציות חדשות של הווירוס וממקום כביכול חדש, ואני חושב שלקראת החורף יהיה לנו עוד גל שלישי. עד שאנחנו נתחיל לראות אולי, אני לא בטוח, אני לא רואה את זה כל כך, אבל יכול להיות שהגלים האלה יבואו בתדירות רבה.

וכל זה כדי ללמד אותנו שאנחנו בכל זאת צריכים לעשות משהו עם עצמנו, אחרת זה ינתק אותנו מכל החיים הרגילים שהיו. אנחנו נצטרך לשנות את סדרי החיים, גם כלכלה, גם תעשייה, גם טיפול בילדים, בעצמנו, צורות עבודה, צורות התקשרות בינינו. זאת אומרת, זה משפיע על כולם. כל העולם שלנו בנוי על קשר בין בני אדם, והפנדמיה הזאת בדיוק פוגעת בקשר בין בני אדם. ואנחנו נתחיל להרגיש עכשיו יותר ויותר עד כמה ההפרעה הזאת בקשר בינינו היא הפרעה איכותית, והפנדמיה לא נותנת לנו להיות באיזו התקשרות אפילו עם המסכות, לא. זה ישפיע על הכול.

דודי: מה זו הפרעה איכותית?

איכותית, זאת אומרת, שאנחנו לא נוכל להלביש מסכה ולעשות מה שאנחנו רוצים. כמו שביפן כבר מזמן רוב האנשים הולכים עם מסכה ועם כפפות חוץ מזה. זה הרגל אצלם, תרבות כזאת. אני לא חושב שאנחנו נעבור את זה סתם. האמת, אני שמח במה שקורה, רק אני לא מרוצה מאיך שהאנושות לומדת מזה.

דודי: זה לא ברור, כי גם בשיעור בוקר, בשיעור הקבלה היומי, דיברת על זה שהאנושות לא כל כך תופסת. כמו שאתה אומר עכשיו, בשוויץ מנומנמים, יש קורונה בכל העולם והתגובה רגועה יחסית למגפה עולמית כזאת.

הם קיבלו את זה והם מבצעים את זה, לפי האופי שלהם הם מאוד ממושמעים ובכל מקום יש אפשרות לקבל או לקנות מסכות ואנשים ממש נזהרים מלהיות קרובים זה לזה.

דודי: ישראל יחסית היא מדינה מחוסנת, רוב המדינה באופן יחסי למדינות אחרות מחוסן.

בינתיים. יבוא הזמן שאנחנו נחשוב שהיא מחוסנת ובסדר, אבל פתאום אנחנו נתפוס כזה סוג וירוס שכל ההכנות שלנו מהעבר לא יהיו מתאימות לזה.

דודי: לא ברור. אתה אומר שהחיסון לא יעבוד?

החיסון לא יעבוד. כן.

דודי: בשביל?

בשביל שאנחנו נתחיל לחשוב מה הטבע של החיסון ומה הוא צריך לעשות ואיך אנחנו יכולים באמת להכין את עצמנו כך שאנחנו לא נצטרך לעבור מכות קשות. אנחנו צריכים להחכים. אני מסתכל על המכות האלה של הפנדמיה כמו מכות מצרים, שהן כולן דוחפות אותנו להתעלות מעל האגו שלנו, לצאת משליטת הפרעה. ובוא נראה, האם אנחנו לכיוון זה פועלים, חושבים, מדברים על זה, כותבים על זה. האם אנחנו יכולים איכשהו בכל זאת לדמיין את זה בצורה כזאת, שזה ממש מכות מה שעם ישראל כביכול קיבל במצרים, דם, צפרדע, כינים וכל היתר, זה מה שצריך לעבור גם עלינו, בצורה אחרת.

דודי: אז איפה הקורונה נמצאת פה, בווליום הזה של מכות מצרים?

כל עשר המכות זו מצרים עצמה.

דודי: אני רוצה רגע לחזור לנקודה הזאת, כי בעצם הווריאנטים החדשים, כמו שאומרים, הגיעו דרך נתב"ג, נחתו. השאלה, אם היינו סוגרים את הגבולות של ישראל, לא נותנים לאיש להיכנס לכאן, האם היינו מונעים את כניסת הווריאנטים החדשים?

אני לא חושב. בגלל שהתוכניות מלמעלה, של הבורא, הן בכל זאת מתרחשות. וגם אם סוגרים את נתב"ג או פותחים את נתב"ג הכול גם בתוך התוכנה של הבורא, ולא שזה בא סתם לבני האדם.

דודי: לא ברור. יש תוכנית לבורא, ואם הוא רוצה שיהיה וירוס יהיה וירוס, ולא אכפת לו נתב"ג לא נתב"ג, ויש את התוכניות שלנו של בני האדם?

לא, לא שלא אכפת לו. גם נתב"ג בתוך התוכנית שלו.

שלי: באמת לאורך כל התקופה אתה הראשון שאמר כל הזמן שבעצם לא סיימנו עם הקורונה ושהיא תחזור. והיה נראה שבאמת אנשים לא מאמינים, הם חושבים שאנחנו כבר אחרי זה. עכשיו יש כבר עיר אדומה בישראל ואנחנו חוזרים למסכות. כשאמרת שהקורונה לא נגמרה, בביטחון, לאורך כל התקופה הזאת, על אילו סימנים התבססת, לפי מה ידעת שזה לא נגמר ושזה יחזור?

אני פשוט רואה את זה. אין כאן סימנים. אני רואה שהמכה לא תעבור ולא תעזוב אותנו מפני שהיא לא משיגה שום דבר בינתיים. אז עוד פעם ועוד פעם צריכים להכות את העם ואת כל העולם. וזה עוד המכות הראשונות שהן לא מכות איכותיות. מכה איכותית תגיע כשיתחילו להצביע על ישראל כמקור של הקורונה, הסיבה לכל המגפה הזאת. כשיתחילו לייחס ליהודים, כמו שבימי הביניים היו כל מיני מחלות שהתפתחו דרך הבארות באירופה, שהענישו את היהודים. את חושבת שאנחנו היום לא בימי הביניים? עוד יותר גרוע. תנסי לכתוב על זה משהו באיזשהו "ניו יורק טיימס" או משהו, אז תראי עד כמה כל העולם יגידו "כן, כן, כן".

שלי: מה זה אומר המעבר הזה ממכות כמותיות, האם כמותי זה אומר שכל העולם חוטף את המכה?

אני לא דיברתי על מכות כמותיות או איכותיות, הרגשת המכה צריכה להיות. אכפת לנו מה קורה באוסטרליה? לא. ובכלל, מה קורה עם זה בסין עצמה? אנחנו קוראים, אולי שומעים קצת משהו, ומיד שוכחים. העיקר זה אירופה והמזרח התיכון, צפון אמריקה.

שלי: מה זה אומר המעבר להרגשה איכותית של המכה, האם זה אומר שזה דווקא מכוון כלפי עם ישראל יותר?

כן. שזה יהיה מכוון לעם ישראל כסיבה לווירוס הקורונה.

שלי: מאיזו בחינה יאשימו אותנו?

זו לא בעיה. העולם היום נמצא לא פחות בכל ההסתכלות עלינו כמו בימי הביניים. אותו דבר. אין שום בעיה. את לא יודעת כמה כתבות יש על קונספירציה ועל כל מיני דברים שיהודים עושים. כי זה מעל הטבע. את מסתכלת על הדברים האלה שזה האנושות, במה הם שונים, מה יש, הכול בסדר. את לא צודקת, הם צודקים. הם בזה מתחילים לראות שאנחנו נמצאים למעלה מהטבע. שעם ישראל זה לא עם, אז יש לו איזשהו תפקיד מיוחד? יש תפקיד. והוא גורם לעולם משהו מיוחד? כן, גורם. מה עושים? הם מסתכלים על זה בצורה אמיתית. ואנחנו הזויים, היהודים, כי חושבים שגם אנחנו כמו כולם ולמה שכולם לא יתייחסו אלינו נכון וטוב? את תראי עד כמה ישתנו היחסים שלהם כלפינו בצורה קיצונית.

שלי: מה זה הראייה ההזויה הזאת, כמו שאתה קורא לה, אצל עם ישראל? שדווקא אנחנו מכולם עיוורים למצב, לא רואים, לא מבינים.

זה נקרא "עם קשה עורף".

שלי: וכשאומות העולם מדברים על הקונספירציה היהודית יש לזה באמת איזה כיסוי רוחני?

כיסוי רוחני שלם, כי זה מגיע מהבורא עצמו. כי יש לנו קשר עם הבורא, יש לנו יכולת להשפיע עליו, ולכן יש כאן מקום לקונספירציה. יש קשר מיוחד, כתוב באלף מקורות שלנו, ושהפכו למקורות שלהם, שעם ישראל זה עם מיוחד, שיש לבורא יחס מיוחד לקבוצה הזאת שנקראת ישראל. את לא יכולה למחוק את זה מכל המקורות, זה מופיע בכל התרבויות והדתות.

שלי: ואנחנו מזלזלים בקשר הזה?

אנחנו לא רוצים לשמוע על זה. לא רק מזלזלים, אנחנו לא רוצים לשמוע על זה. אנחנו אומרים "אנחנו כמו הצרפתים, האנגלים, לא חשוב מי, ככה זה, אנחנו כמו כולם". הם אומרים, "מה אתם כמו כולם"? "כתוב בתורה שאנחנו מקבלים את זה, את התורה שלכם אנחנו קיבלנו, מה כתוב שם? שאתם מיוחדים, שאתם קובעים לכל העולם את צורת הקידום שלו, הקיום שלו? נכון. אז מה? אנחנו לא רוצים לשמוע מכם שום דבר. הבורא אומר, אנחנו מאמינים במה שהוא אומר.

שלי: אם אנחנו מסתכלים על הקבוצה הזאת שנקראת עם ישראל, או אפילו מדינת ישראל, אז קורה כאן איזשהו משהו באמת מעניין, אנחנו הראשונים שיצאנו מהקורונה, ממש כאילו חזרנו לחיים, לשגרה, ואנחנו גם כנראה שעוד פעם נהיה הראשונים להראות סימנים שזה חוזר. מה זה, ישראל היא קבוצת מיקוד של העולם, אפשר לראות דרכנו את התהליכים של האנושות?

זה לא אכפת לי, אני לא נכנס לספקולציות האלה. את רוצה לכתוב על זה איזה מאמר מבריק שישראל היא מראה דרך וכולי? לא. לא חשוב לי, חשוב לי רק דבר אחד, ישראל יכולה בהתנהגות נכונה בתוכה, בתוך ישראל, להבריא את עצמה ואת כל העולם כולו. ישראל זאת התרופה לאנושות, לחברה האנושית. תרופה. אם יהודים יתייחסו נכון אחד לשני, הפנדמיה תסתלק גם מהם וגם מכל אומות העולם, וכל העולם, כל החברה האנושית תקבל ממש הבראה.

שלי: אנחנו רואים שבכל זאת הבורא נתן לנו להגיע לאיזה שיא ממש, כבר מורידים את המסכות וזה כביכול הסממן האחרון של המגפה, ואז בום, עוד מכה. למה הבורא נתן לנו להרגיש את העלייה הזאת, איזו הפוגה, איזו נשימה, ואז מנחית עלינו עוד מכה? למה התהליך הוא כזה?

כדי ללמד אותנו ששום דבר לא עבר, ולא למדנו שום לקח מהמכה הקודמת, ולכן אחרי ההפוגה זה חוזר שוב. ואת תקופת ההפוגה הזאת אנחנו צריכים כדי להבדיל בין המכה הראשונה למכה השנייה, כדי שיהיה לנו יותר מובן שאנחנו לא עשינו שום דבר, כי אם זה היה נמשך, אז זה היה נמשך כמכה אחת, לא לומדים שום דבר. מכות זה נקרא ממש כמו "עשרת המכות". למה במכה אחת לא? אנחנו סופרים גם בהגדה של פסח, 400 מכות, 100 מכות, 200, 300 מכות, שם כתוב כמה מכות קיבל ישראל.

שלי: אתה רואה שאנחנו נכנסים למכה השנייה הזאת, לגל השני, קצת אחרים, משהו השתנה בנו, בעם ישראל, בתקופה הזאת?

את זה אני לא יכול להגיד. זה עם כל כך קשה עורף ואנחנו נמצאים בגמר התיקון, שצריך להתגלות כל הרע, וזה תלוי באיזו צורה הרע הזה יתגלה. זה תלוי בנו אבל הוא חייב להתגלות, והצורה שזה יתגלה, היא תלויה ממש בהכנה שלנו, ברצון שלנו לקבל כוח התיקון.

שלי: מה אנחנו עכשיו, שכבר מריחים את המכה שמתקרבת, כל אחד, לא רק אלה שלומדים קבלה, הציבור הישראלי כולו, יכולים לעשות כדי לרכך אותה, כדי להמתיק אותה?

הכי טוב, בצורה אידיאלית, זה לפנות לבורא ולבקש כוח חיבור בינינו. זה הקצר ביותר, אנחנו צריכים להיות מחוברים כבמערכת אדם הראשון, בצורה מתוקנת, אין לנו שום אפשרות להגיע לזה, חוץ מכוח עליון שישפיע עלינו וייתן לנו יכולת להיות מחוברים בינינו, ומבינינו עימו.

שלי: ומה מצד הציבור הרחב, שאולי אין לו שום הכנות לזה, הוא לא מבין?

צריכים לפרסם את הידיעה הזאת לכולם, וכך ישמעו אחד אחד, לאט לאט, בהדרגה. ישמעו, כי אין ברירה. זה לא יעזור, יקבלו עוד מכות, ושוב נפרסם את הדבר הזה, וככה זה.

שלי: בעם ישראל יש איזו מוכנות לקלוט או להרגיש שיש פה כוח עליון שמנהל את העניינים?

יש, אבל זה כנגד זה. בעם ישראל יש נקודה שבלב, יש לו לב, יש לו יכולת לקלוט את הדברים האלה, יש לו מקום לקליטה הזאת. יחד עם זה, יש לו עקשנות ועצלות גדולה מאוד.

דודי: דבר נוסף שמטריד בגל הנוכחי הזה, הוא העובדה שמחצית מהנדבקים החודש, הם מחוסנים. מה דעתך על כך?

אנחנו צריכים להיות במסגרת מה שאנחנו מוצאים כשהם מתגלים. אני לא יכול להגיד מה יהיה יותר טוב או פחות טוב, בטוח שהווירוס הזה קושר בינינו, זה כסימן האגואיסטי שלנו, ולכן הוא עובר מאדם לאדם, ולכן בצורה אגואיסטית כזאת, כשהוא מופיע, בסופו של דבר ילמד אותנו איך אנחנו צריכים לשנות את היחס בינינו.

דודי: למה בגל הזה ילדים בני 12 עד 15 ניצבים במרכז ההתפרצות?

אני חושב שזה גם נובע כמו שזה היה בתוך מכות מצרים, שהעמיד את הדברים הרחוקים מתיקון, [כנגד] הדברים המרכזיים לתיקון, אז זה שפתאום פוגעים ילדים במקום המבוגרים, זה סימנים של התקדמות. אנחנו נראה כאן ממש פלא עד כמה שהבורא לא משנה, כמו שכותב שם בעל הסולם, שהבורא לא משנה מעשה בראשית, אלא אם איזה מלאך לא עובד נכון, אז הוא שם במקומו מלאך שני וזהו. זאת אומרת עכשיו זה הגיע, ואני שמח שככה זה, שהגיע כבר הגל הבא, וכנראה שיבואו אחר כך עוד גלים, שלישי, רביעי, אבל בצורה כזאת שאנחנו נראה ונקווה שלא, אבל יכול להיות שאנחנו נראה את התינוקות, ממש תינוקות, שהם פגועים במין קורונה וירוס.

לא יהיו לנו כאן פשרות, זה מה שאנחנו צריכים להבין, זה לא שיעבור בעצמו ולא שנמצא תרופה. אנחנו נצטרך לגלות שרק הקשר הטוב בינינו, זאת התרופה היחידה שמסלקת את הווירוס הזה, וזה לא וירוס רגיל אלא זה ממש כזה שפועל כתוצאה מהפגם הרוחני שבנו. "הרוחני", הכוונה בצורת האגו, איפה שנמצא האגו, שם. אני לא יכול להצביע על כל אחד שיש לו, אבל שם נמצא הווירוס הזה, יותר ויותר. עד שפרעה אומר בעצמו שזה מכה אלוקית, ממש כמו ביציאת מצרים.

דודי: מה שאתה אומר, שמסדרי בראשית, סדרי העולם, יש איזושהי תבנית שחוזרת על עצמה כל פעם בצורה אחרת, בלבוש אחר, לא משנה איפה היא תופיע.

שום דבר לא משתנה, כלום, אלא מה אתה מוסיף לזה, כל הביולוגיה, הכימיה, הזואולוגיה, מה אתה מוסיף? הכוחות הרוחניים פועלים באותה מתכונת, להביא את כולם לאיחוד.

דודי: אז מה משתנה, רק צורת הלבוש של הדברים?

כן, הם דברו על צורות כאלו, אנחנו צורות כאלו, אבל בעצם כלפי ההופעה הרוחנית זה אותו דבר.

דודי: אתה מקביל את כל הסיפור של הקורונה לסיפור הכניסה למצרים, יציאת מצרים, מכות מצרים וכולי. מה זאת הנקודה הזאת של פרעה של ימינו, שאותו הבורא מכה עכשיו? מי הוא, מהי בתבנית הזאת?

האגו שלנו זה פרעה, הבורא זה אותו בורא, משה זה כל המקובלים, כל השיטה הזאת, שמושכת אותנו קדימה לתיקונים, ואנחנו צריכים ללכת לפי זה כמה שאפשר.

דודי: מה זה יציאת מצרים שלנו, יציאת קורונה, לצאת מהמגפה הזאת, לצאת מהמצב הזה, איך?

על ידי חיבור. מילה אחת, חיבור. בכל המובנים מה שלא יהיה, חיבור, זהו.

דודי: אני רוצה לשאול על עוד היבט, על העיקרון שניתנה הרשות לרופא לרפא. לפי התורה כתוב "ורפא ירפא", בשולחן ערוך כתוב "נתנה התורה רשות לרופא לרפאות ומצוה היא ובכלל פיקוח נפש הוא ואם מונע עצמו הרי זה שופך דמים.." מה העיקרון הרוחני שעומד מאחורי זה, למה הקבלה דבקה בכלל הזה?

על ידי איזה רופא אפשר לרפאות? אפילו רופא גוי ניתן לרפאות כי זה נמצא בידי הבורא, הבורא כך קובע שהרופא ירפא. זאת אומרת, לא חשוב לאיזה רופא אתה יכול ללכת, לא יהודי, אתה יכול ללכת לרופא גוי, לרופא ממש, זה לא שפעם היו רופאים בכל מיני תרבויות שהם היו אנשי דת, שהם היו כאילו רופאים. לא. כאן זה לא, כאן זה משהו אחר, לא ללכת לאנשי דת, אלא ללכת לרופא, והרופא ירפא.

דודי: אני רוצה להבין לגבי הרופא. כי נתנו לרופא רשות לרפא, אבל הרופא של ימינו הוא אגואיסט, הוא משוחד, איך זה משתלב?

אני לא יודע, אבל זה כנראה חשבון מצד הבורא, שגם המצב של הרופאים מתקלקל בהתאם למצב של החולים.

דודי: על איזה רופא מדובר פה, מקובל בהשגה הרוחנית, רופא שסיים דיפלומה, או הבורא רופא חולים, באיזה רופא מדובר פה? יש הרבה רופאים היום.

זו הבעיה, שאתה אוכל את הדברים האלה שהכנת, שיש לך רופאים שהם בעצם רק נקראים רופאים, כמה שהם יודעים, מבינים, והעיקר בשבילם זה להרוויח. זו הבעיה שאתה צריך לפתור. אתה הכנת את העולם הזה בצורה אגואיסטית כזאת, שאתה עכשיו אוכל את האגו שלך בחזרה.

דודי: איך לפתור?

על ידי תיקון, שאנחנו מבינים מה צריך להיות, רק על ידי החיבור הנכון. אין לי מה להוסיף.

דודי: ברור, זה התיקון הכללי שצריך לטפל בו ולעשות. עכשיו נקודתית, בבוקר כשאני צריך לגשת לרופא, מי זה הרופא, מי נחשב רופא? כל אחד שם שלט, אני רופא. מי רופא, לפי מה?

מי שחושבים שהוא באמת יותר מבין מאחרים, לפי השכל, לפי השמועה.

דודי: אז עוד פעם אנחנו בבעיה כאן.

אתה הכנת את העולם הזה בצורה כזאת, אז מה אתה בוכה עכשיו שאתה בבעיה? אתה בבעיה עד הרגליים ובהכול. אז מה? עכשיו שיש איזו בעיה קטנה של פנדמיה, אתה עכשיו מגלה שהרפואה שלך היא פגומה. הכול פגום, הכול פגוע, הכול זה אגו אחד מסריח גדול. מה אתה מתפעל מזה שאין לך עם מה לעבוד? אתה בנית את העולם הזה, תתקן אותו ואז תיהנה.

דודי: זה ברור. אבל בתוך הפח אשפה הזה שאנחנו כבר נמצאים בתוכו, אני מנסה להבין מה מתוך זה, איך אני ניגש לרופא? עד שנתקן את העולם, זה ייקח עוד זמן.

לא, לא ייקח זמן, זה לא יהיה אף פעם אם אתה עכשיו לא תתחיל לעשות את זה בדיוק.

דודי: ועדיין אני צריך ללכת לרופא. למי אני הולך? את מי אתה מגדיר רופא? ניתנה רשות לרופא לרפא.

לכל רופא שאתה חושב או שומע שהוא רופא טוב, תלך. האם ירפא אותך או לא, זה תלוי במה שאתה רוצה לעשות עם הבריאות שלך אחר כך.

דודי: מה זאת אומרת?

אם אתה צריך את הבריאות שלך כדי להיטיב לאנשים, הוא ירפא אותך. ואם לא, לא.

דודי: אני רוצה להבין את הכלל הזה. האם הגישה של ללכת בעיניים עצומות אחרי הרופא שניתנה לו רשות וכולי, זה אומר שאני גם צריך ללכת באותה גישה גם אחרי הפוליטיקאי, הבנקאי, הכלכלן, המחנך, האם לכולם ניתנה רשות?

אני לא מבין בשביל מה, למה אתה צריך אותם? לא כתוב שהעורך דין ירפא או איזה רואה חשבון ירפא. מה אתה רוצה לשמוע?

דודי: אני שואל, ניתנה רשות רק לרופא או ניתנה רשות גם לכלכלן, לפוליטיקאי וכולי?

איזו רשות?

דודי: כשאנחנו אומרים שלרופא ניתנה רשות לרפא, האם זה גם לכל גורם אחר בחברה?

לכל גורם אחר, לכל מקצוע, לכל מנהל, לכל אדם פרטי, לא חשוב למי ולמה ניתנה לו הזדמנות לתקן את העולם במסגרת המסוימת שלו. גם לעורך דין, גם לרואה חשבון, לכל אחד ואחד. לרופא זה חשוב יותר כי הוא שייך לאדם עצמו בצורה פרטית.

אתה מבין את זה?

דודי: אני מבין את העיקרון שהבורא פועל מאחורי כל אחד ולכל אחד יש תפקיד במקום שלו לבצע, אבל עדיין החברה מקולקלת, זו הבעיה.

החברה מקולקלת, ורואה החשבון נגיד או עורך הדין מקולקלים, וניתנה להם רשות גם לתקן את עצמם ולתקן את החברה, וכך לכל אדם ואדם, וזה המושג "הרופא ירפא". בעצם אחרי כל אדם עומד הבורא, ואם אתה רוצה לראות את זה ככה, זה יפעל עליך כבר בהשגחה פרטית בצורה כזאת שאתה תתרפא.

דודי: מי זה רואה חשבון או עורך דין או בנקאי במצב מתוקן?

הרופאים שלך, הם הרופאים שמרפאים כל מיני פגמים שבמין האנושי. הם מסדרים לך מערכת, לא מערכת גופנית אלא מערכת אנושית, חברתית, והמערכת הזאת צריכה לבוא למערכת שהיא נקראת אדם. ואז אתה תראה כמה שהם פועלים כולם לריפוי, וגם להם תינתן רשות לרפאות, רק את הגוף הכללי שלנו, המערכת הכללית שלנו, לא פיזיולוגית אלא אנושית, חברתית.

טל: רק כדי באמת להבין את זה יותר. מה שבעצם חשוב כאן זה היחס של האדם לאותו איש מקצוע, או שגם חשובה המקצועיות שלו והמוניטין שלו וכן הלאה?

המקצועיות שלו היא לא כל כך חשובה, חשוב היחס בין פציינט למרפא, בין חולה לרופא, אם אפשר כך להגיד על כל אחד מהם "רופא", ועל כל אחד מאיתנו שזקוק לעזרה "חולה".

טל: אני שומעת וקוראת היום על הרבה רופאים שהיו רוצים לרפא, היו רוצים לתת טיפול ממש לקורונה, טיפול מוקדם, ולא נותנים להם. יש איזושהי צנזורה או השתקה בכל מה שקשור לטיפול מוקדם בקורונה.

זו המערכת שנבראה על ידי מי? סתם קיבלנו אותה מהשמיים? אנחנו בנינו את זה במשך אלפי שנים וזה מה שיש. עכשיו אנשים מתחילים לראות את הדברים האלה, זה נקרא "הכרת הרע", זה נקרא "שבע שנות רעב", שאנחנו מתחילים עכשיו להרגיש מה בנינו, מה עשינו במשך כל תהליך ההיסטוריה הזה, ומה קורה לנו עכשיו.

אז מה לעשות? לפנות, בסופו של דבר למה? לשמיים.

טל: אני חושבת שאנשים מאוד מרגישים את זה, הם ממש מרגישים את האגואיזם הזה, את הרע הזה שנמצא במערכות שלנו, אבל אני לא חושבת שהם יודעים מה לעשות עם זה, הם מרגישים חוסר אונים. איך אפשר לכוון אותם, לתת להם באמת את הכיוון הנכון?

זו העבודה שלך. תעשי את זה בכל מיני כאלו וכאלו אופנים, תספרי על זה בכל מיני צורות, אבל זה מה שאנחנו צריכים לעשות. להביא אותם להרגשה, זה ממש סיפור מצרים.

טל: בסיפור הזה של מצרים בעצם עברו שמה הרבה מאוד מכות על האנשים, השאלה אם יש כאן תקווה לעצור את זה באיזשהו שלב, או להמתיק את התהליך הזה?

ודאי שאנחנו צריכים גם לחשוב על המתקת הדינים, אבל נראה לי שקודם כל יבואו דינים ויהיה מורגש שאנחנו נמצאים בשליטת הטבע או א-להים שבגימטרייה זה "הטבע", ואנחנו צריכים עם זה משהו לעשות, זאת אומרת לשנות את היחס שלנו למה שנעשה.

אני מאוד אופטימי. לא שאני לא עושה כלום ואז נשב ונחכה, חס ושלום. אבל אנחנו נכנסים בצורה הדרגתית פעם אחר פעם. סך הכול לפני שנה וחודשיים היינו במכה הראשונה, ועכשיו אנחנו כבר במכה השנייה, זה יפה. ואיך זה סידר את כל העולם. היינו בכל מיני מקומות כמו ציריך, ממש מקומות מרכזיים לקונקשן לטיסות, הכול ריק, אולי מטוס בשעה ממריא לאיזה כיוון וזהו. תראו עד כמה עזר לנו האינטרנט, כל הקשרים האלו. העולם נמצא ככה [...] ואנשים מתרגלים לזה, האמת שאני בטוח שמתרגלים ורואים שיש בזה גם תוצאות חיוביות. קודם היו רק רצים ממקום למקום, ועכשיו בשביל מה לרוץ.

טל: מה מאפשר להיות אופטימי, שבסך הכול אנחנו רואים אנשים סובלים, אנשים נפגעים, וזה רק הולך ומחמיר. איך שומרים על אופטימיות במצב כזה?

אני הייתי הרבה פעמים חולה, והייתה פעם שלא יכולתי לנשום, היה לי דם שמילא את הריאות, ולא ידעתי מה לעשות, מאיפה אני אקח את החמצן, איך אני אחיה, יותר טוב למות אולי. היו כאלה מצבים שאם היה אפשר לסגור את החיים אז הייתי נרדם וזהו. פתאום באו שני רופאים ממחלקה אחרת לגמרי, לא איפה שאני הייתי, ואמרו "אנחנו נעשה לך ניתוח והכל יסתדר". איך שמחתי, באמת, כל כך שמחתי, וכל יום שאלתי מתי הניתוח. שבועיים אולי עברו עד שעשו לי ניתוח. את יודעת כמה ציפיתי שייקחו אותי ויפתחו לי את הריאות ויעשו מה שיעשו. זו לא בעיה של הסבל, זו בעיה של המטרה, מצב שאתה תוכל לחזור לחיים, שיש בשביל מה לחיות.

עכשיו אנחנו מגיעים למצבים שהפנדמיה פוגעת בילדים. את יודעת מה זה? בילדים. אנחנו עוד לא למדנו את זה, אנחנו עוד לא הרגשנו מה קורה עם הילדים כשהם חולים ממש בכמויות כאלה במחלה הזאת. פחד לתאר מה זה יכול להיות, שילדים יהיו במכונות הנשמה. קשה. אבל אין מה לעשות, הבורא לא ישנה את תכנית הבריאה.

טל: תוך כדי שדיברת חשבתי שכדי להרגיש איזו אופטימיות צריך להאמין שיש ניהול שהוא לטובתנו, שהוא מוביל אותנו למקום טוב, אבל רוב האנשים לא מרגישים כך. האם צריכה להיות כאן איזו הבנה שיש פה כוח טוב ומיטיב?

אני לא חושב שכדאי לנו לחשוב על זה כדי להירגע, אני חושב שאנחנו צריכים לחשוב על זה כדי לפעול.

טל: לגבי הילדים, למיטב ידיעתי כרגע המגיפה לא פוגעת בילדים. החששות של ההורים הן דווקא מחיסון הילדים, כי כן ראו שיש פגיעות בצעירים. זה נושא מאוד חם עכשיו בתקשורת אצלנו.

אבל זה יבוא. הלוואי שנעשה תיקונים כאלה כדי שזה לא יגיע אליהם. לא נעים לראות ילדים עם מסכות על הפנים, אבל מה לעשות, צריכים ללמד את האנושות איך להגיע למצב הטוב.

דודי: איברהים ראיסי, זה השם של הנשיא החדש של איראן שנבחר השבוע ברוב קולות וזכה לתואר "התליין מטהרן". הוא איש דת, משפטן שחתום על הוצאתם להורג של אלפי פעילי שמאל ומתנגדי משטר לאורך השנים. הוא דוגל בגישה דתית מחמירה, מתנגד להשפעה המערבית והוא כבר הודיע שהוא תומך בתוכנית לפיתוח הגרעין, איך לדעתך המנהיג הראדיקלי העולה הזה באיראן צפוי להשפיע על הקהילה הבינלאומית?

יכול להיות שהוא יזרז את זמן ההתפתחות הכללית.

דודי: מה זה אומר?

ההתפתחות הכללית של העולם, היחסים הבינלאומיים יתבררו יותר, מי נגד, מי בעד. בטח ילכו אחריו סין, ובמשהו תלך אחריו גם רוסיה, ועוד כמה מדינות

וכך העולם יראה יותר נכון, יותר בולט, מה יש לו. וגם הנשיא ביידן הוא מאוד חלש כנגדו ובכלל לא נחשב לאיזו עוצמה.

דודי: האם זה שהוא איש דת קיצוני והתפיסה שלו מאוד שמרנית היא לטובתנו או לרעתנו?

אני לא יכול להגיד, זה לא מלחמות דת, אלא מלחמות שליטה. אחרי השליטה כבר מגיעה הדת, שאנחנו רוצים לשלוט ושהדת שלנו תשלוט על דת אחרת. זה משהו אחר. לכן אני לא יכול להגיד מה קורה. אני גם לא רואה באיראן דחף להשליט את דעתם על כל יתר העולם, כי יש להם בזה הרבה מאוד אויבים, שונאים, מתנגדים. כי עם אותה צורת הדת שיש באיראן לא מסכימות גם הרבה מדינות אסלאמיות, זה לא אותו דבר. ולכן כבר מזמן היה ידוע וגלוי שאיראן היא לא מדינה מוסלמית כמו יתר המדינות.

דודי: אז מה הדחף של האירנים היום, במה לשלוט?

אני לא יודע. זה לא ביכולת שלי.

דודי: האם עבור ישראל יש משמעות לבחירת הנשיא החדש?

זה עניין של פוליטיקה, עד כמה שידבר יפה או לא יפה, ישקר יפה או לא יפה. אני לא יודע. אין לי מושג. אני גם לא חושב שצריכים להיכנס לזה. אתם לא כתבים פוליטיים ולא מפלגות ולא נשק, אתם לא לזה. אתם צריכים רק לתת פתרון לכל בעיה ובעיה שישנה באנושות, איך היא נפתרת על ידי חיבור בין בני אדם, ואיך אנחנו צריכים לגלות עד כמה שבכל מקום שיש שבירה שם עולה נושא החיבור כתיקון.

דודי: בסדר, לא נכתוב על זה. פשוט חשבנו שיש השלכות כלפי ישראל או משהו שאפשר להשתמש בו במסגרת הזאת, לא בעניין פוליטי.

לא. אין לי שום דעה עליו. ודאי שיותר טוב לא יהיה, את זה אתה יכול לכתוב על בטוח, שכל דבר שיהיה יהיה רק יותר גרוע. למה? כי עם ישראל מזמין את "לב שרים ומלכים" בצורה כזאת שזה נמצא ביד ה', והבורא כבר מסדר אותם להיות יותר קשוחים כדי לנהל אותנו לכיוון הנכון.

דודי: היום בשיעור הבוקר ציירת ציור, מצד אחד איך לא מקשיבים למקובלים, לא שומעים אותם. בעל הסולם עם כל ההשקעה וכל מה שעשה והפגישות שלו עם בן גוריון, אחרי הכול לא הצליח להשפיע על הקהל בצורה כזאת, כלפי חוץ. מצד שני אנחנו גם כל הזמן דוחפים כלפי יותר ויותר הפצה. איך ליישב את הניגוד הזה?

זה לא ניגוד. מה כאן מנוגד? זה שהממשלה לא רוצה לשמוע על זה? בטוח. זה שהעם לא רוצה לשמוע? גם בטוח. עם "קשה עורף". זו הייתה טענת משה, "איך אני אלך לעם, איך אני אגיד לו?" ואתה יודע מי שמע אותו? פרעה שמע את מה שמשה מדבר. לכן הבורא אמר "בוא אל פרעה" ולא לך לעם ותסביר להם משהו, אלא לפרעה.

דודי: זה אומר שאנחנו צריכים ללכת בטקטיקה אחרת בהפצה שלנו?

אנחנו צריכים ללכת לפרסום רחב. מה עתיד העולם צריך להיות, על ידי מה אנחנו משיגים אותו, ושזה עומד לפנינו. וכל האנטישמיות וכל הזרמים האחרים שישנם בהיסטוריה, הכול זה "כל הנחלים הולכים אל הים", הכול מכוון לשם.

שלי: מצד אחד שמעתי אותך אומר כמה פעמים שעם ישראל הוא עם קשה עורף. מצד שני שמעתי בשיעור שאמרת שכל אחד מאתנו צריך להיות כמו אימא שדואגת לילדים שלה, שלהם היא מפיצה. איך האימא מגיעה ללב של העם קשה העורף הזה?

מתוך אהבה, מתוך זה שהיא אימא. אנחנו צריכים להיות לא מהעם קשה העורף, אנחנו צריכים להיות המלמדים, הדואגים, המטפלים בהם בכל מיני צורות, עד שבכל זאת הם ישמעו משהו. ומצד ההשגחה עליונה אנחנו נראה כמה שהם נכנסים לצרות ועוד בעיות. אני בטוח שיהיו מצבים קשים, זה לא כמו שעכשיו הייתה פתאום איזו אינתיפאדה קטנה ברחובות, בכמה ערים, זה יהיה הרבה יותר קשה. מאחורי כל בית, אחרי כל פינה יהיה לך מישהו עם אקדח, משהו נורא.

שלי: זה נשמע מאוד מפחיד. אנחנו גם צריכים לפחד או שאנחנו צריכים לחשוב על משהו אחר, כשאנחנו פונים לקהל?

רצוי שתיכנסי לפחד, אז אולי תהיה איזו תוצאה מהעבודה שלך.

שלי: וכל פעם לפני שכותבים, שפונים או באים במגע עם קהל צריך לעשות איזו הכנה, לחשוב איך הייתי פונה לילד שלי שאני אוהבת, לבוא מתוך גישה כזאת?

צריכים לעשות כל הזמן ביקורת, "איך אני כתבתי, עד כה ומה אני צריכה לשנות", ולהפסיק לדבר אם זה לא ישר לעניין. אלא לעשות ממש מאמרים כאלה שלא עוטפים אותם בכל מיני שטויות שזה לא נוגע לאף אחד ולא אכפת לאף אחד, שאין קשר מאיפה זה יוצא, מ"בני ברוך" או מאיזו כתבת אופנה.

דודי: בישיבה דיברנו על סיפור יציאת מצרים, שהוא המוטיב המרכזי שלנו. שואלים החברים מי זה פרעה, איך מדברים עם פרעה?

פרעה זה האגו הכללי שנמצא בתוך החברה הישראלית, אליו אנחנו צריכים לדבר, איך אנחנו כותבים אליו, איך אנחנו פונים לפרעה הזה, שירכך את הלב שלו. שכמה שאנחנו פונים אליו, הוא נעשה עוד יותר קשה ומקשה עלינו יותר ויותר. אנחנו צריכים להיות כמשה, שפונה לפרעה ומבקש ממנו "שלח את עמי".

נורמה: לגבי הכתיבה, אמרת שלא ברור אם זה בא מהארגון שלנו או מכתבת אופנה. השאלה היא, לפי הזמן שהוא זמן מאוד לחוץ בכל העולם, האם הגיע הזמן לפתוח יותר את העניין של חכמת הקבלה? קודם אמרת שכן צריכים להתייחס למקורות של הקבלה, אבל שזה לא יהיה דוחה, כי זה לא מה שאנשים מצפים מאתנו.

כן.

נורמה: אז ממשיכים באותו קו, כן מהמקורות של חכמת הקבלה, אבל לא משהו שדוחה ולוחץ על האנשים.

את אומרת כזה משפט שאני לא יכול להגיד כן או לא. הכול לפי ההשקפה שלך, הכול לפי דעתך. אין לי כאן אפשרות להגיד איזה הבחן שיהיה ברור לך ולי למה אנחנו מתכוונים. אתם צריכים לדעת את כל הדברים האלה יותר טוב ממני, אין לי מה להגיד לכם. מה שאני אומר, שאתם צריכים לתרגם את זה לשפה שלכם, למצב שלכם, לקוראים שלכם. אתם צריכים להתאים את זה למקומות איפה שאתם מפרסמים, ואולי לעטוף את זה בדרך לאיזה סיפור, אין לי יותר מה להוסיף.

נורמה: יש התפתחות חדשה בגרמניה, אחרי 100 שנה החליטו למנות רב בצבא הגרמני ל-300 חיילים יהודים שנמצאים שם. טוענים בגרמניה שבתוך הצבא יש נטייה להזדהות עם הימין הקיצוני. מה תגובתך לגבי השינוי הזה בצבא?

אני חושב שזה עניין פוליטי ואין בזה שום דבר רוחני, ואני לא הייתי הולך על זה. בשביל מה לעורר דברים אם אין להם תיקון הלאה. אותם חיילים יהודים שמפוזרים בין הגרמנים, מה הם צריכים להבליט את עצמם יותר, מה זה נותן, מה זה מוסיף חוץ משנאה? אסור לנו להגדיל את השנאה. עוד נדבר על זה.

(סוף השיחה)