heb_o_rav_2009-02-12_tohnit_bb_shal-et-ha-mekubal
תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן
"שאל את המקובל"
בהנחיית: אורן לוי
תוכנית 12.02.09- אחרי עריכה
אורן: שלום לכם צופים יקרים, ברוכים הבאים לתוכנית נוספת של "שאל את המקובל". שלום הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: המון שאלות שלחו לך לתוכנית היום, גם דרך טלפון, גם דרך הבלוג שלך, ואני מקווה שנספיק כמה שיותר שאלות.
רק לפני שנתחיל עם השאלות שלכם, אני רוצה לחזור על האפשרויות שלכם לשלוח שאלות. דרך הטלפון המספר הוא 1-700-509-209, דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן laitman.co.il, או דרך האתר kab.tv.
השאלה הראשונה שלנו היום, שאלתו של יוסי מהקריות. שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה
שאלה: שלום כבוד הרב לייטמן, רציתי לשאול אותך שאלה אישית. כמו ששואלים, מה היית לוקח איתך לאי בודד?
הרב לייטמן: רק את כתבי בעל הסולם והרב"ש. מה צריך עוד? אני מקווה שאתה מדבר על דברים שהאדם צריך, כשכבר יש לו ממה לחיות, יש לו מעט אוכל ומים.
אורן: כן.
הרב לייטמן: אז מה עוד האדם צריך אחרי שהוא חי פיסית? רק תיקון הנשמה. ומה הוא צריך לתיקון הנשמה? קודם כל ספרים, אחרי הספרים יפתֵח רצון טוב, ופתאום יתגלה שנוחת עליו מסוק עם קבוצה, והוא לומד יחד איתם. אני הייתי לוקח ספרים.
אורן: אתה באי, יש לך מים, משהו לאכול, והספרים שהבאת. מה אתה עושה כל היום?
הרב לייטמן: אני טס בכל העולמות על ידי הספרים, מה אני צריך חוץ מספרים? מה אפשר לקחת, טלוויזיה לראות מה קורה בכל מיני מקומות בעולם הזה? זה כבר מגעיל לראות. או מה, אינטרנט?
אורן: משהו מרגש, מעניין, ספרים זה משעמם.
הרב לייטמן: אבל מה הכי חשוב? הוא שואל בעצם, מה הדבר האחד שאתה לוקח איתך, כשמרשים לך לקחת רק דבר אחד, אז אין לי חוץ מזה.
אורן: מה זאת אומרת ש"דרך ספרים אתה טס בכל העולמות"?
הרב לייטמן: על ידי זה אני מרגיש את עצמי שייך לבריאה, לכל המציאות, אני מתקשר לכוח עליון. אני חי, לא מת באותו אי יפה, עם כל האוכל וכל מה שיש שם. על ידי זה אני יוצא מרמת החיים האלו ומגיע למשהו חזק, למשהו טוב, למשהו גדול, לנצחי.
אורן: אבל מה יש בספרים? אלה דפים עם דיו עליהם.
הרב לייטמן: ספר קבלה מגלה לך איך לפַתח את עצמך.
אורן: ספר קבלה.
הרב לייטמן: כן, ספר קבלה. אתה יודע, כשכתוב בכתבי הקבלה "כתוב בספר" הכוונה בספר ה"זוהר".
אורן: אז מה יש בספרי קבלה?
הרב לייטמן: בספרי קבלה כתוב איך להגיע להתעלוּת הרוחנית, איך אתה מתרומם מהעולם הזה ומגיע לחיבור עם האלוקות, כי אתה נמצא בכל העולמות. וזה לא חשוב אם באי בודד או שאתה נמצא בדירה שלך במנהטן, כשמסביב רעש גדול. על ידי הספר אתה מעלה את עצמך למימד גבוה, למימד אחר, לעליון.
אורן: אבל נגיד שאתה כבר על אי בודד והכל פסטורלי ושליו וטרופי.
הרב לייטמן: אז אתה כמו פרה על דשא יפה. ובכל זאת, אם הנשמה דורשת משהו יותר מזה, אם יש לך בכל זאת שאלה "בשביל מה אני חי?", דווקא באי בודד זה מסוכן. כי שם גם אם יהיה לך אינטרנט, וכל הערוצים שבעולם, וכל מה שאתה רוצה, אתה לבד, מהר מאוד תסגור ותזרוק את כל הערוצים האלה. אתה תרגיש שיש טבע שמתחיל לקרוא לך למשהו אחר.
אורן: לֵמה?
הרב לייטמן: להכיר אותו. אני בטוח ואני יודע, אדם שהוא בודד מתחיל להרגיש את הקול הקורא שנמצא בחלל, בעולם. וזה מושך אותו ההפך, לא לאינטרנט ולא לערוצי טלוויזיה או למשהו שבאמצעותו יתקשר לעולם.
אורן: מה הקשר בין הקול הזה לבין ספרי הקבלה?
הרב לייטמן: הקול הזה הוא כרוּז להכיר את הטבע, את כל המציאות. ועל ידי הספרים הוא יודע איך לעשות את הצעדים לקראת גילוי האלוקות, גילוי הנשמה של עצמו, גילוי החיים הנצחיים שאליהם הוא יכול להגיע. לצאת מעֵבֵר לעולם הזה. אם תשאל אותי, אני מוכן ללכת לאי בודד.
אורן: טוב, אבל אל תלך, יש עוד הרבה שאלות.
הרב לייטמן: לא, יש עוד הרבה עבודה.
אורן: אז נמשיך בעבודה.
את השאלה הבאה, כותב לך חיים דרך הבלוג שלך:
שאלה: אנו אומרים שהפיתרון למשבר העולמי הוא בלימוד ובהפצת חוכמת הקבלה. האם אני מבין נכון, שהסיבה לכך שזהו הפיתרון היא, שבכך אנו משנים את רצונות האדם, משאיפה לתענוג גשמי בצורת כסף, כבוד או ידע, לשאיפה לתענוג רוחני, ובסופו של דבר, אלטרואיסטי?
הרב לייטמן: כן. אנחנו כאילו לא צריכים את חוכמת הקבלה, אנחנו צריכים מטרה. המטרה היא להגיע לאיחוד בינינו. שיהיה באמת קשר בין כל הנשמות, בין כל בני אדם שבעולם הזה, ואז על ידי הקשר שאנחנו נפַתֵח בינינו, נגיע לגילוי האלוקות, לגילוי כוח ההשפעה, הכוח העליון. שהכוח הזה ממלא אותנו כאור גדול, ומביא לנו חיים רוחניים, נצחיים, שלמים, מעל כל הצרות והבעיות.
אני מדבר בצורה פשוטה. אנחנו רוצים להיפטר מהצרות שמתגלות ועוד יתגלו בעולם? אנחנו צריכים להתקשר בינינו, זה הפיתרון לכל הצרות. בזה אנחנו נמצאים באיזון, בהשתוות עם הטבע שכולו גלובלי, אינטגראלי. וזה מה שאנחנו מגלים עכשיו.
אבל אנחנו לא מסוגלים לעשות זאת, להפוך את טבע האדם מאגואיסטי לאלטרואיסטי, לנתינה, לאהבת הזולת, ולכן כולנו מיואשים. האנשים הגדולים שבעולם כבר מגלים, מצד אחד, שאנחנו צריכים להתקשר זה עם זה, אבל מצד שני הם לא יודעים איך להתחיל עם זה. איך להתחיל, עם מי, עם הברברים האלו, עם אלו שרוצים להרוס את הכל ולהרוג את כולם, לגנוב, לסחוט מכולם, לנצל את כל העולם? איך אפשר לגשת אליהם ולדבר איתם על אהבת הזולת, זה כאילו צחוק.
לכן באה חוכמת הקבלה, מתגלה ואומרת, שהיא מסוגלת. היא מסוגלת להביא את האנושות לההפך, ל"תיקון" מה שנקרא, לאהבה בין כולם. וכשכולם יתחברו ביניהם, הם יגלו מימד עליון, מימד נצחי לחיים שלהם, כי חוכמת הקבלה היא אמצעי להגיע לתיקון.
אורן: אז איך שהוא הגדיר את זה, שינוי רצונות האדם משאיפה לתענוגים גשמיים לשאיפה לתענוגים רוחניים - זו בעצם הדרך?
הרב לייטמן: כן. ומטרת הבריאה היא להיטיב לנברא.
אורן: אתה יכול להגדיר מה זה תענוג רוחני?
הרב לייטמן: תענוג רוחני זה כשהאדם ממלא את עצמו במילוי בלתי מוגבל, לא בכמות ולא באיכות. מילוי שלא נגמר אף פעם, אלא גדל יותר ויותר, זה נקרא "רוחני". ותענוג הגשמי הוא ההפך, הוא מיד נגמר. אדם רוצה לשתות, לוקח לגימת מים, מיד מפסיק לרצות ומפסיק להנות. גם אם מגיעים לתענוגים גשמיים הגדולים ביותר, מיד כשמגיעים אליהם הם נפסקים. גם לאוכל, למין, גם לתענוג מראייה, משמיעה, מכל דבר. אם האדם מקבל מה שרצה, הקבלה הזאת מנטרלת לו את הרצון, ואז הכל נעלם. הוא יכול לעבוד חמש שנים, כדי לקנות משהו גדול, רכב או דירה, ואחר כך מפסיק להנות. הוא משתמש בזה, אבל כבר לא נהנה.
אורן: אז תענוג רוחני בעצם פורץ את הגבולות האלה, את המגבלות האלה של התענוג הגשמי?
הרב לייטמן: תענוג רוחני מעלה אותנו מעל הזמן, ואז אנחנו כל הזמן נהנים, ועוד יותר, ועוד יותר. הוא לא מוחק לי את החיסרון, לא נמאס לי ממנו, אני נהנה ונהנה, והוא גם גדל. זה ההבדל. ובגלל זה כשאנחנו מפסיקים להנות מתענוג גשמי, אנחנו גם מתים. זו הסיבה למוות. שאני כבר עייף לרוץ אחרי תענוגים, ואז אני מת. הרצון לקבל שלי פוחת ופוחת, עד שנכבה כולו. והתענוג הרוחני, ההפך.
לכן זה נקרא "נצחיוּת". כי כל פעם אני מוסיף על תענוג קודם שלא נכבה, שנשאר, אני מוסיף עוד ועוד, עד שאני מתרחב עד בלי גבול.
אורן: איך כל זה קשור לנתינה?
הרב לייטמן: כי על ידי הנתינה אני מקבל את הכלים האלו, הרצונות הללו שאני יכול להנות בהם.
אורן: נתינה זה נשמע הפוך מתענוג.
הרב לייטמן: לא, נתינה זה נשמע שאני מתקשר לאחרים, כדי לאהוב אותם, אני מקבל מהם חסרונות. נניח, שאני אוהב אותך, ואתה רוצה לאכול, וקודם אהבתי את עצמי, ורציתי לשתות. ניסיתי, לקחתי לגימה, נהניתי. מה עליי לעשות הלאה? אני רואה שאתה רוצה לאכול, אני נותן לך לאכול ונהנה, מישהו אחר רוצה משהו, אני נותן לו ונהנה. ואז יוצא שאני כל הזמן מוסיף לעצמי, מחבּר לעצמי, כל מיני רצונות של הזולת, על ידי זה שאני אוהב אותם. זה כמו אימא שיש לה המון ילדים, והיא נהנית מזה שהיא יכולה לתת לכל אחד ואחד, אז התענוג שלה הוא בלתי פוסק.
אורן: אבל נגיד שהכנת לי סטייק, אני אוכל את הסטייק, לא אתה.
הרב לייטמן: אבל אני אוהב אותך, ולכן אני נהנה מזה שאתה נהנה. זה לא מובן איך אימא נהנית? תשאל את אשתך, אתה לא רואה?
אורן: כן, אימא נהנית, אבל אני לא מרגיש אימא של מישהו.
הרב לייטמן: אתה תרגיש כמו אמא, כי אתה מרגיש את החיסרון שלו על ידי זה שאתה אוהב אותו, ואתה הולך למלא את החיסרון הזה, ואז אתה מרגיש את התענוג שהוא מקבל, והתענוג הזה הוא שלך.
אורן: אבל זה מצריך ממני מאמץ. ללכת למטבח ולהכין לך סטייק, אני משקיע בזה זמן, כוח.
הרב לייטמן: זה נכון, אבל גם זה הופך להיות תענוג בשבילך, כי אתה עושה את זה למי שאתה אוהב. גם העבודה הזאת היא תענוג בשבילך. תאר לעצמך.
אורן: כן, אני מסוגל לתאר את זה.
הרב לייטמן: זה מובן גם בחיים שלנו, בפרט ברוחניות, כשזה לא עולה בשום מאמץ. ברוחניות הכל רצונות.
אורן: אז בוא נסכם. זה מה שהקבלה בעצם עושה?
הרב לייטמן: נכון. לכן כל אדם צריך לחבר לעצמו את כל הנשמות, שהן יהין ככלי שלו, שהוא ימלא אותן. בזה הוא מרגיש שכל התענוג שהוא מעביר להן עובר דרכו. וחוץ מזה, בכך הוא מרגיש את עצמו כמו בורא כלפיהן, כי הבורא ממלא אותן, והוא מרגיש שבזה הוא דומה לבורא שממלא את הנשמות. הוא מרגיש את עצמו כנציג הבורא, שדרכו זה עובר. מרגיש את עצמו דבוק לכוח העליון, כי הוא נעשה כמוהו.
זאת אומרת, יש כאן הרבה מאוד השלכות, לכל מיני תוספות, חוץ מהתענוג הנובע מזה שמעביר למישהו שהוא אוהב. זה מעלה אותו למימד אחר לגמרי של קיום. ולכן מלכתחילה נבראנו בצורה כזאת שאנחנו מפורקים, מבודדים, רחוקים ושונאים זה את זה, כדי שאם נהפוך את השנאה שלנו לאהבה, אז נרגיש בתוך האהבה הזאת, "ואהבת לרעך כמוך", תענוג בלתי פוסק.
מה שאין כן התענוגים שאני מכניס לתוך ה"בהמה" שלי, הם נפסקים. ומי שלא לומד את חוכמת הקבלה לא יכול לעשות זאת, כי רק בחוכמת הקבלה יש האמצעי לשנות את האדם, מטֵבָע אגואיסטי לטבע הנתינה האלטרואיסטית.
אורן: במילים האלה שלך אני רוצה שנעבור לשאלה הבאה, שאלה טלפונית, אם אפשר לשמוע אותה בבקשה.
שאלה: שלום, שמי אוריה, הייתי אתמול בשיעור של הרב, ומאוד נהניתי. אני לומדת קבלה כבר הרבה שנים, גם לפי פירוש הסולם, ונהניתי במיוחד מההסברים של הרב. לגבי חידוד השאלה, מה בעצם התכלית והעיקר - האם אהבת הבריות או אהבת הבורא? אני מבינה שאהבת הבריות קודם, אבל מה תכלית כל העבודה? להגיע לבורא ולהידבק בו, ובעצם אהבת הבריות היא האמצעי והדרך להגיע לזה? ואיך להגשים את זה בפועל, זה הדבר החשוב ביותר.
הרב לייטמן: המילים ממש מוחקות את כל הטעם, לכן אני לא רוצה להגיד "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", "להידבק בו זו מטרת הבריאה". מטרת הבריאה היא להנות. הבורא הוא טוב ומטיב ורוצה שאנחנו נגיע לתענוג, אבל לתענוג אמיתי, ללא שום פשרות, בלתי מוגבל. והתענוג הבלתי מוגבל זה להיות כמוהו. לכן אנחנו צריכים להגיע להיות כמוהו, זאת מטרת הבריאה.
ואני לא רוצה להיכנס לכל ההגדרות האחרות, כמו "דבקות", "תיקונים", "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", כי מה אני מבין באהבה הזאת? אלא מטרת הבריאה היא, להגיע לתענוג בלתי פוסק, אינסופי, שזה באמת להיות כמו בורא.
אורן: אבל מה זה "להיות כמו בורא"?
הרב לייטמן: "שובה ישראל עד ה' אלקיך".
אורן: מה זה "להיות כמו בורא"? במילים שאפשר להבין.
הרב לייטמן: אז אנחנו כבר מתחילים לרדת למילים.
אורן: לא, זו פשוט סיסמא. "אני רוצה להיות כמו בורא".
הרב לייטמן: אני לא יודע מיהו, אז אני צריך לגלות אותו.
מהי הגדרתה של חוכמת הקבלה? שיטת הגילוי הבורא לנברא בעולם הזה.
אורן: וכשאני אגלה אותו, אז אני אבין מיהו?
הרב לייטמן: ואם אני מגלה אותו, אז אני מבין מיהו, ובהתאם לזה אני משנה את עצמי להיות כמוהו. ואז אני מגיע לתענוג הזה, שהוא בעצם עיצב לפניי, שהוא שומר בשבילי.
אורן: נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה היא של ברנרד מנצרת עלית, הוא שולח אותה דרך kab.tv והוא כותב כך.
שאלה: שֵאלתי לגבי חינוך ילדים. אם אדם מחנך את ילדיו רק על פי אהבת הזולת, האם הילד יסתדר בעולם האגואיסטי כפי שהוא היום?
הרב לייטמן: כן, עוד יותר בטוח מכל האגואיסטים האכזריים, והגנבים וכו', הרבה יותר טוב. זה לבטח ישמור עליו, הוא יהיה בהשתוות לרוחניות, והכוח הרוחני, כוח עליון יסייע לו.
אורן: אבל על פניו זה נשמע סותר.
הרב לייטמן: למה?
אורן: כי אם אתה בעולם אגואיסטי ואתה עם אהבת הזולת, אז כולם "אוכלים" אותך.
הרב לייטמן: ומי מרוויח מהעולם האגואיסטי הזה? איפה האגואיסטים שבאמת נהנים מהעולם, ולא נמצאים בייאוש ובסמים ובכל מיני בעיות ואכזבות, ומתגרשים, ובכלל הורגים את עצמם, ומה לא עושים עם כל הסטיות האלו.
אני לא ראיתי אדם שמתוך האגו שלו נעשה שמח ומאושר באמת. אלא ודאי שהוא מגביל את עצמו ואומר, "זה מספיק לי", ואז הוא משחק כאילו שהוא מאושר.
אורן: כאן ברור שאתה צודק. אבל בוא ניקח סיטואציה של כיתת ילדים בבית הספר, והילד של ברנרד מנצרת עלית לומד בכיתה הזאת בבית הספר, ונניח שהכיתה היא כיתה נורמאלית, כולם אגואיסטים, טובים, בריאים, הכל טוב ויפה. הוא מתחיל לחנך את הילד שלו לפי אהבת הזולת. איך הילד הזה יסתדר בחברת הילדים האגואיסטיים שסביבו?
הרב לייטמן: אם הוא לא ייקח מהם דוגמא, ויהיה כמו שהוא, לא ייגעו בו.
אורן: מה זה כוח מיסטי? מה זה לא ייגעו בו?
הרב לייטמן: זה לא כוח מיסטי, הם ירגישו שהוא לא בזה. כי בתור אגואיסט אני רוצה להתגבר על אגואיסט קטן יותר, שאז אני מרגיש שאני מנצח. אבל אם אני רואה מישהו, שהוא בכלל לא במשחק הזה של הכוחניות, אז אני לא מגיע אליו. כך זה בטבע האדם. אני רוצה דווקא להתגבר על אגואיסט אחר, להראות לעצמי ולהראות לו שאני השולט. ואם יש מישהו שבכלל לא מתעסק בזה, אז פשוט אין לי איתו מאבק, אני לא נהנה מזה, שאני כאילו בא אליו. אין לי על מי לשלוט. זה דבר מאוד מיוחד, והפסיכולוגים מכירים בזה.
אבל יחד עם זה, תלמד אותו את אומנות הלחימה וכל מיני מקצועות כאלו, כמו שכתוב גם בתורה.
אורן: זאת אומרת, שלא יהיה פראייר.
הרב לייטמן: לא שלא יהיה פראייר, אלא שיידע להתגונן אם באים להרוג אותו.
אורן: שם עוד לא הורגים, אבל אם באים להזיק לו נאמר.
הרב לייטמן: זה נכון, הוא צריך לדעת לעמוד, אם אנשים סתם באים ופוגעים בו. אבל אם לא זה, להשתדל להתייחס לכל האנשים יפה ובאהבה, ובזה הוא דווקא ירכוש את כולם.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה בבקשה.
שאלה: שלום, השאלה שלי היא מה קורה בגמר התיקון הכללי, בתום 6000 שנה, מה ההמשך?
הרב לייטמן: אין לנו מילים להגיד מה ההמשך, כי כל מה שאנחנו יכולים לדמות, כל המילים שלנו הן מתוך הכלים המקולקלים שלנו. ואם כלי מתוקן לגמרי, אז אנחנו לא יודעים מה קורה. השפה שלנו לא יכולה להסביר לנו תופעות מעבר לזמן, תנועה ומקום. כי כל השפה שלנו היא "קודם" ו"אחר כך", "שם" ו"כאן". זאת אומרת, אנחנו נמצאים בגבולות של שלוש הבחנות, כולל זמן שמריץ אותנו. לכן בגמר התיקון נעלמות כל ההבחנות הללו של זמן, תנועה ומקום.
אורן: רגע, עוד לא כל כך מובן לאן הן נעלמו.
הרב לייטמן: כי בגמר התיקון אנחנו מתקנים לגמרי את החושים שלנו. אז אין לנו "קודם" ו"אחר כך", כי אם אין לי כבר חסרונות, אז במה הרגע הנוכחי שונה מהרגע הבא?
אורן: רגע, לאט לאט, אתה קצת רץ קדימה. בוא נשתדל שהצופים יבינו את הדיון. הוא שואל מה קורה בגמר התיקון הכללי, בתום 6000 שנה. לפי ספירת השנים העברית אנחנו נמצאים היום ב-5769. בעוד 231 שנים מגיעים לסוף 6000 השנה. 6000 השנה האלה התחילו מהאדם הראשון שהרגיש את המציאות הרוחנית, נכון?
הרב לייטמן: מהתיקון הראשון עד התיקון האחרון 6000 שנה.
אורן: תתאר את הסיטואציה הזאת, מה קורה עכשיו, ומה קורה אחר כך, פתאום נעלמו החושים והעולם והזמן, הכל נעלם?
הרב לייטמן: עכשיו בא המשבר הכללי, שדוחף את כולנו לתיקון. אנחנו לא יכולים לברוח ממנו, הוא ידחוף את כולנו לתיקון. אנחנו מגיעים לתיקון הדדי, כולנו "כאיש אחד בלב אחד", באהבת אחים. בזה נעשה ככלי אחד, מגלים בזה את הבורא, ומגיעים לכך שהאור, הבורא, תכונת ההשפעה והאהבה שורה בינינו. בזה אנחנו נפטרים מכל הצרות והבעיות. ואם אתה נפטר מצרות ובעיות, אתה מפסיק להרגיש זמן.
כי "זמן" נקרא שינוי, "זמן" זה נקרא שיש לי עכשיו מעט, ואחר כך יותר, או שיש לי עכשיו יותר ואחר כך יהיה מעט. אבל אם הכל מלא והכל טוב, אתה מאבד את מושג הזמן. אין שינוי, הזמן נעלם. כי אין יותר חיסרון, חסר פחות או חסר יותר. הזמן שלנו הוא כל זמן שאנחנו מרגישים חוסר מילוי.
אורן: אז המציאות נכנסת לקיפאון כאילו?
הרב לייטמן: כן. כי אם הכל מלא ושלם, אז הכל פשוט לבן.
אורן: אז מה, זה נעצר מלכת, לא קורה כלום כאילו?
הרב לייטמן: כן.
אורן: אז זה לא משעמם? זה נשמע מוות.
הרב לייטמן: אני לא יודע. אנחנו לא יודעים איך אנחנו מרגישים מעבר לעולם הזה. אתה אומר שאם הכל יהיה כל כך טוב, שאין יותר צרות, אז הכל כאילו מוות.
אורן: זה נשמע דומם, אמרת אף שינוי.
הרב לייטמן: זאת אומרת, עכשיו אתה יכול להבין שכל ההבדלים, כל ההבחנות, כל ההגדרות שלנו הן מניגוד בין חושך לאור. אבל אם הכל אור, אז אני לא מתמצא, אני לא יודע מה זה ואיפה זה ומה קורה לי. לכן אמרתי שאנחנו לא מסוגלים לדבר מעל התיקון הכללי, אנחנו לא יודעים מה קורה. אבל צריכים להבין רק דבר אחד, שאנחנו מדברים על תהליך היסטורי שבו, במשך 6000 שנה, אנחנו מתקנים את עצמנו, בלבד.
עכשיו אנחנו מקולקלים, צריכים לרכוש את תכונת ההשפעה והאהבה, עד סוף האלף השישית, אנחנו מתקנים את עצמנו, ואחר כך אנחנו לא יודעים מה קורה. אבל מקובלים אומרים לנו, שאנחנו רק מתקנים את עצמנו, היינו, מכינים את עצמנו למשהו גבוה, למימד שאי אפשר בכלל לדבר עליו, שאנחנו לא מסוגלים לקלוט מהו.
זה כמו מכונית שאתה מתקן, ואחר כך משתמש בה, נוסע בה. אז עכשיו אנחנו נמצאים בזמן התיקון, אנחנו מתקנים את עצמנו ואחר כך טסים לאיזה מקום, שעליו לא מדברים. המקובלים מדברים על כך ברמזים שאי אפשר להעביר אותם.
אורן: הסברת עכשיו איך המימד של הזמן נעלם.
הרב לייטמן: כן, וגם של המקום.
אורן: זו השאלה. איך זה משפיע על המימדים של מקום ותנועה?
הרב לייטמן: גם הם נובעים מחוסר ותוספת. מה זה "מקום"? יש כאן מה שאין שם, ואם הכל מלא? אם מכניסים אותך לאיזה מקום והכל מלא באותו דבר?
אורן: מלא במה אבל?
הרב לייטמן: לא חשוב במה.
אורן: מלא במה? אתה אומר הכל מלא. במה מלא?
הרב לייטמן: זה כמו מיכל גדול מאוד מלא בגרעיני תירס, ואתה ציפור קטנה, שיכולה לעוף בכל מקום, אבל הכל אותו דבר, אז אין מקום. לאן תלך? אתה כבר לא יודע לאיפה, איפה ימינה, איפה שמאלה, כי הכל אותו דבר. ואם אין הבדל, אז גם אין מקום, זאת אומרת, אין זמן ואין מקום.
גם אינשטיין כתב על כך, זו פיסיקה של העולם הזה. אין פה סודות ושום דבר רוחני, אלה מושגים גשמיים. אז אין זמן ואין מקום וגם אין תנועה. מה זו "תנועה"? שמשתנה מדבר לדבר, אבל אם לא משתנה, אם הכל אותו דבר, אז גם אין תנועה. אם אני מוחק את שלוש ההבחנות הללו, זמן, תנועה ומקום, אז אני נעלם, אני לא יודע איפה ומה קורה.
אורן: האמת, עד עכשיו זה נשמע מפחיד.
הרב לייטמן: כן, בסדר.
אורן: לא בסדר. התמונה שאתה מצייר היא מפחידה. נעלם.
הרב לייטמן: כן. ומה קורה במקום זה? במקום זה בא לך חוש חדש שנקרא "נשמה". שאז בחוש הזה אתה מתחיל לחיות, לא מוגבל בזמן, בתנועה ובמקום. היינו, מפסיק להרגיש את העולם הזה. זה נקרא שבסוף האלף השישית העולם הזה כאילו מתאדה, ובמקומו, מתוך החושים המתוקנים שלנו, מתחילים להרגיש מציאות חדשה. מה זו "מציאות חדשה"? משהו טוב. מה זה "טוב"? אני לא יודע, רק שלמות, אין שחסר כאן ויש שם, ולא שקודם היה ולא יהיה או ההפך, אלא שלמות.
ומתוך השלמות הזאת מתחילים להתפתח במימדים שהם לא מתוך חוסר, אלא מתוך מילוי נוסף. כל פעם טוב ועוד יותר טוב, טוב ועוד יותר טוב. ולא שרע לי קצת, וזה קצת יותר טוב, וזה שוב רע, וזה שוב טוב, כמו עכשיו. בקיצור כדאי. אין מילים לדבר על זה, כך אומרים גם מקובלים, "עין לא ראתה אלוקים זולתך". צריכים להכיר את זה, הסוף הוא טוב. זאת אומרת, סוף התיקון הוא טוב, אין יותר גרוע מהמצב הנוכחי.
אורן: טוב, את זה לא קשה לראות.
נשארה לנו דקה לסוף התוכנית. אני רוצה לספר לצופים ואולי אתה תוסיף אחרַי אם תרצה. קיבלנו המון פניות מצופים שלנו, צופי טלוויזיה בכל רחבי הארץ לגבי לימוד רציני של חוכמת הקבלה, והחלטנו לפתוח מסלולי לימוד של "קמפוס קבלה" בכל רחבי הארץ, אנחנו פותחים קבוצות לימוד מבאר שבע בדרום ועד חיפה בצפון.
"קמפוס קבלה" זה מסלול הלימודים שלנו, ואנחנו מזמינים אתכם להצטרף, ובאמת לטעום מכל הדברים שאתם שומעים עליהם בערוץ בצורה אישית, חווייתית. צלצלו אלינו, קבלו פרטים, 1-700-509-209. לטלפון הזה אתם יכולים גם לשלוח את השאלות שלכם לתוכנית. שאלות לתוכנית אפשר גם לשלוח בבלוג האישי של הרב לייטמן, laitman.co.il או דרך kab.tv.
תודה לך הרב לייטמן, תודה לכם שהייתם איתנו, ועד הפעם הבאה שיהיה לכם כל טוב ולהתראות.
(סוף התוכנית)