תכנית טלוויזיה עם רב
עולמות נפגשים – מרכז הקבוצה
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.10.13 - אחרי עריכה
חלק א' – שיחה עם רב
בן ציון גירץ: שלום לכם בארץ ובעולם, ושלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.
שלום לכולם.
בן ציון: הפעם נדון בכוח החיבור שנמצא במרכז המעגל, במרכז הסדנה. בחינוך האינטגרלי אנחנו משתמשים הרבה מאוד במושג עיגול, סדנה, אנחנו עושים סדנאות יחד כדי לקבל איזו תוצאה.
הרב לייטמן, אנחנו רוצים להבין מה באמת סוד העיגול, מדוע כשאנשים יושבים בצורה של מעגל אז כל מיני ויכוחים נעלמים פתאום, כל מיני מחלוקות נעלמות. יש מושג נוסף שצריך להתחבר אליו, מושג שנקרא "מרכז העיגול", "מרכז המעגל", וזו המטרה שלנו.
בתכנית הקודמת שאלתי אותך איך נקודה יכולה להתחבר עם נקודה, הרי כל אחד מרגיש את עצמו כנקודה בודדת, והתשובה שלך הייתה שהן לא יכולות להתחבר. זאת אומרת חיבור כלשהו יכול להיות רק בעיגול. שתי נקודות יכולות להתחבר רק אם הן יושבות באיזה עיגול.
כן.
בן ציון: מה החיבור הזה, מה זה עיגול, ואיך שתי נקודות יכולות להתחבר דווקא בעיגול?
"תלמוד עשר הספירות" או ספר "עץ החיים" מתחיל בכתוב, "דע, טרם שנבראו הנבראים ונאצלו הנאצלים היה אור עליון פשוט ממלא את כל המציאות, ולא היה מקום פנוי ואויר ריקני וחלל, אלא הכל היה מלא אור האין סוף הפשוט ההוא. ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף".. "וכאשר עלה ברצונו הפשוט לברא את העולמות ולהאציל את הנאצלים".."ואז המשיך מן אור אין סוף קו אחד שלו מלמעלה למטה", עד אמצע העיגול. ובדרכו, "דרך הקו ההוא האציל, וברא, ויצר, ועשה כל העולמות כולם". אלה ארבעת העולמות, אצילות, בריאה, יצירה, ועשיה, עד מרכז העיגול. זאת אומרת, הכל מתחיל מהעיגול עצמו (ראו שרטוט מס' 1), מאין סוף עד מרכז העיגול נמתח קו אחד פשוט.
בן ציון: כלומר העיגול הזה בעצם מתאר את מבנה המציאות שלנו?
העיגול הוא כל המציאות ובו נמצא הכל. כל המציאות, זאת אומרת הרצון לקבל שברא האור העליון. אבל קודם לכן יש עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, ולמטה מהם, במרכז העיגול, נעשתה נקודה שנקראת "נקודה של העולם הזה" (ראו שרטוט). וממנה, מהנקודה הזאת פנימה, למימד אחר, נעשה המפץ הגדול, ואז בתוך הנקודה הזאת, כביכול בתוכה התפשט האור וברא את היקום שלנו במימד אחר, פנימה. זה היקום שלנו, זו המציאות הגשמית, ואנחנו נמצאים במציאות הגשמית הזאת. זאת אומרת אנחנו כאילו נמצאים בפנים, בתוך הנקודה הזאת פנימה, לכן אם אנחנו רוצים להגיע מהמציאות שלנו אל המציאות הרוחנית, אז אנחנו צריכים כאילו לחדור אל תוך הנקודה המרכזית.
איך אנחנו מגיעים לזה? זאת אומרת עלינו לברר מהי הנקודה המרכזית התחתונה ביותר של כל העולמות, ומהי הנקודה המרכזית העליונה ביותר מהעולם שלנו. שם נעשית הפגישה.
בן ציון: כך קראנו לתכנית ,"עולמות נפגשים".
איך אנחנו עושים זאת, אנחנו נמצאים סביב הנקודה המרכזית, איך אנחנו מגיעים אליה? המקובלים מסבירים לנו שלאותם אנשים שיש נקודה שבלב, יש להם חלק מאותה נקודה מרכזית.
בן ציון: זאת אומרת, יש להם גישה לשם.
זה במידה שהאנשים שיש להם נקודה שבלב מתחילים להשתוקק להתחבר לעיגול. זאת אומרת אם הם מתחילים להימשך לעיגול או למרכז של הקבוצה, אם משתוקקים להגיע לזה. איך אנחנו מגיעים? על ידי כך שכל אחד מבטל את האגו שלו. כי כל אחד ואחד מאיתנו נבנה בעצם בצורה כזאת שגם הוא נמצא בעיגול הפרטי שלו (ראו שרטוט), בתוך האגו שלו, ובפנים, בתוכו, יש נקודה מרכזית שאנחנו קוראים לה "הנקודה שבלב".
אם אנחנו דוחים את האגו שלנו הצידה, אם אנחנו מזלזלים בטבע שלנו, בטבע שקיבלנו אותו, כך נולדנו, ואנחנו שמים דגש על הנקודה המרכזית. אם כך עושה כל אחד ואחד מאיתנו, לפחות עשרה אנשים, או כמה שיותר, אדרבא, זה יותר טוב, אז מהרבה נקודות אנחנו מייצבים את המרכז שלנו שהופך להיות לנקודה אחת. כמו הרבה טיפות שנמצאות בטיפה אחת. את כל האגו שלנו אנחנו דוחים סביבנו, יוצא שהאגו הכללי (ראו שרטוט) סביבנו, וסכום כל הנקודות במרכז העיגול.
בן ציון: מה מבטאת הצורה של העיגול? מה מבטא העיגול?
הוא מבטא שאנחנו נמצאים בערבות. זאת אומרת שכולנו מחוברים בהדדיות, בהשלמה, באהבה, ב"ואהבת לרעך כמוך". אם אנחנו עושים זאת על ידי כך שאנחנו דוחים את כל האגו שלנו הצידה, אז בתוך העיגול אנחנו מהווים תכונה רוחנית מסוימת, השפעה. כי בתוך כל הרצון לקבל שנברא, בתוך כל האגו הכללי, בתוך כל אותו החומר נמצא האור, הרצון להשפיע (ראו שרטוט). לכן כל שעלינו לעשות זה לדחות את הרצון לקבל הצידה.
בן ציון: אבל הדחיה של הרצון לקבל גם נעשית בצורה של עיגול.
כן, אנחנו דוחים אותו, לא רוצים אותו. גם הוא עיגול.
בן ציון: איך הצורה של העיגול דוחה פתאום את האגו. מדוע כל הנקודות צריכות להסתדר דווקא בעיגול כדי לדחות את האגו?
לא חשוב לנו איך הרצון לקבל נדחה. אם הוא גדול אז דוחים אותו יותר, אם הוא קטן אז דוחים אותו פחות, אבל בסופו של דבר אנחנו לא רוצים להסכים שהטבע שלנו יישאר כמו שקיבלנו אותו מהלידה, רצון לקבל. לכן אם אנחנו עושים בינינו אותו מבנה (ראו שרטוט), מסך כל החברים שבקבוצה, אז אנחנו מגיעים לערבות. אנחנו נעשים דומים לבורא, שווים לאור, לכוח עליון.
בן ציון: הצורה של העיגול שווה לאור, שווה לכוח העליון. האם גם לכוח העליון שמבטא השפעה ואהבה, יש צורה עגולה?
האור העליון נמצא בהשפעה מוחלטת וגם צורתו היא עיגול, לכן גם לחומר שהוא ברא, גם לרצון לקבל שברא הוא נתן מלכתחילה צורה עגולה. אבל אחר כך כתוצאה משבירת הכלים שהייתה בדרך, או חטא עץ הדעת, חטא האדם הראשון, העיגול הפך לכל מיני צורות, משולש, ריבוע, לא חשוב איך, לא ניכנס לזה עכשיו. חכמת הקבלה מסבירה זאת.
בן ציון: אילו מסקנות פשוטות אנחנו יכולים לבצע עכשיו?
אם אנחנו מתחברים בינינו בצורה שכולם שווים, שכולם נמצאים באיחוד עם הנקודות שבלב לקראת המטרה, והמטרה שלנו היא להגיע למרכז של כל העולמות. אם אנחנו רוצים להגיע לזה, אז אנחנו יכולים לעשות זאת אך ורק אם בנינו את הקבוצה במרכזו של האגו הכללי. רק אז אנחנו יכולים למשוך את הקבוצה למרכז של כל העולמות ונכנסים לתחילת הסולם, ליסוד של סולם המדרגות, למצב האפס של הסולם. הסולם מגיע עד למעלה, עד דרגה מאה עשרים וחמש, כשבכל עולם יש לנו עשרים וחמש מדרגות. בצורה כזאת אנחנו עולים למעלה עד דרגת מאה עשרים וחמש, עד הדרגה שנקראת גמר התיקון של כל הרצון לקבל (ראו שרטוט), שיתוקן על ידי הנקודות שאנחנו אוספים, ועל ידי המאור המחזיר למוטב בעל מנת להשפיע.
בן ציון: לצורך העניין הנקודה המרכזית היא בצורת עיגול, אם כך גם אני חייב להיות עגול כדי שאוכל להתחבר לפתח הזה?
נכון.
בן ציון: אם אין לי עדיין צורה של עיגול, איך אני הופך לעגול. איך אני מקבל פתאום מנקודה בודדת צורה של עיגול ויכול להיכנס או לעבור למימד שאתה מדבר עליו?
ברגע שאתה מתחיל להתחבר עם אחרים, האור עליון משפיע עליכם כי אתם רוצים להתחבר. בגלל שאתם פועלים נגד האגו ובעד הנקודות שבלב, בעד הרוחניות, הוא עושה מכם צורה עגולה. וודאי שאתם לא מסוגלים. אנחנו כולנו אגואיסטים. אבל בכל אחד ואחד מאיתנו יש נקודה שבלב, יש בו את הנטייה לחזור למקור שלנו.
בן ציון: יכולים להיות כל מיני קשרים בין אנשים, אבל מה הכוונה להתחבר כמו עיגול, שרק הצורה הזאת דווקא, יכולה להיכנס?
אנחנו קוראים על זה במאמרי רב"ש. כל אחד צריך להרגיש שהוא פחות מהחבר, כדי להיות כמו תלמיד שלו וללמוד ממנו, לקבל את מה שהשני יודע, מה שהשני מרגיש, מה שהשני רוצה להשפיע לו. כל אחד צריך להיות יותר מהשני, כדי להשפיע לו חשיבות המטרה, שזה להגיע לגמר התיקון. כל אחד צריך להרגיש שווה עם האחרים ושכולם שווים, גדול, קטן, כמשפחה אחת. מי פחות ומי יותר זה לא חשוב, בעיגול כולם שווים. כל אחד ואחד צריך לכבד את המטרה ולעזור לשני להיכנס לתוך המעגל, בתוך החיבור, כך שרק המטרה תמשוך אותנו, וכולנו נמשכים רק למטרה הזאת.
אם אנחנו משתדלים להתחבר בצורה כזאת, אז אנחנו מזמינים על עצמינו לפי חוק השתוות הצורה, השפעת אותו מאור המחזיר למוטב, הממלא את כל האינסוף שמשפיע עלינו (ראו שרטוט) ואז אנחנו מזמינים את השפעתו עלינו.
שרטוט מס' 1
בן ציון: בטבע שלנו, אנחנו לא חושבים מעגלית, עיגול. אנחנו חושבים ליניארית או פרטית, אחד על אחד. אנחנו לא חושבים מעגל.
נכון. אבל אם אנחנו מתחברים לפי שוויון, אז אנחנו עיגול. לכן הסדנה היא הצורה הכי קרובה לצורה הנכונה. ולכן כשאנחנו מתאספים בקבוצה, בסדנה, תמיד אנחנו בשוויון, תמיד אנחנו רוצים להיות עיגולים. קבוצה זה נקרא "עיגול".
בן ציון: למה, אם יושבים באמת בצורה גיאומטרית של עיגול, כאילו משהו בבטן משתנה?
כי לפי ענף ושורש יוצא כך שאנחנו כבר נמצאים תחת השפעה אחרת של האור העליון. עד כדי כך, אפילו שאנחנו לא מתכוונים לכלום, בכל זאת הצורה הזו כבר מזמינה מאיתנו התייחסות שווה זה לזה.
בן ציון: זה מפעיל איזה כוח?
זה מפעיל את כוח האור, שמשפיע עלינו וכך אנחנו מתקדמים. לכן ככל שאנשים מתאספים בצורת העיגול ומדברים ביניהם ודנים בצורה שווה, ככל שהם מדברים על כל מיני דברים שמחברים אותם ולא מרחיקים אותם זה מזה, על ידי זה הם מפעילים את המאור המחזיר למוטב, והוא משפיע וכך הם מתחילים להרגיש. הם מתחילים להרגיש שבמרכז העיגול הגדול נמצא האור המיוחד.
כשאנחנו מתאספים בקבוצה ומתחילים לעשות פעולות של סדנה, אנחנו מתחילים להרגיש שכוח החיבור הוא כוח אדיר, הוא פועל, הוא מפעיל את הכל, הוא ממש כוח עליון. אנחנו מרגישים בו ביטחון, בריאות, ערבות. מתוך הערבות שהאור העליון משפיע עלינו, אנחנו מרגישים איך כל הבעיות נמחקות. האור העליון מגיע ומרפא את הכול.
בן ציון: האם כל חוקי המציאות, הטוב, השפע, מגיעים אלינו בצורה של עיגולים?
כל חוקי המציאות הם עיגולים, אבל השאלה היא, האם אנחנו יכולים להגיע לצורות עיגולים כאלה, שאנחנו נתחיל להכיר את החוקים העליונים שמנהלים את העולם שלנו. כל העולם שלנו פועל לפי הרצון להשפיע, לפי העיגולים ומה שנפעל בו, החומר העכור הזה, האגואיסטי, הרצון לקבל הוא כולו בצורה ליניארית, או משולשים, או מרובעים למיניהם וכן הלאה, זאת אומרת, הוא לא שווה.
בן ציון: אנחנו למדנו שאם נחשוב מעגלית, אנחנו כבר נתחיל להתאים את עצמינו לכוחות שפועלים ונוכל להרגיש את הטוב, את השפע או משהו שקיים פה במציאות, אז אנחנו צריכים לעבור איזה תהליך כדי להתחיל לחשוב מעגלית. זאת אומרת, אם לא כולם יתחילו לחשוב מעגלית, לא יוכלו להתקיים בעולם הזה?
נכון. אנחנו הגענו עכשיו למשבר. זאת אומרת, האגו הכללי שלנו כל כך לוחץ עלינו, הוא כל כך מצער לנו את כל החיים שאין לנו ברירה והאנושות מרגישה שהיא הגיעה למצב של משבר גדול. התוצאה מהמשבר יכולה להיות בשתי אפשרויות, בטוב או ברע, או על ידי ייסורים גדולים, או על ידי זה שאנחנו נשמע מה שחכמת הקבלה אומרת לנו, אבל בסופו של דבר אנחנו נצטרך להיכנס לעיגול.
בן ציון: אפשר לתאר מה זה נקרא לחשוב עגול, לחשוב בעיגול סגור?
"לחשוב עגול" זה לחשוב על כולנו כמשפחה אחת, כולנו ערבים זה לזה, כל האנושות היא סך הכל דמות אדם אחד. זה לא סתם קומוניזם, או איזו קומונה או קיבוץ. אלא זה מה שכתוב בהרבה פסוקים בתורה, "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"1, "ואהבת לרעך כמוך"2, כל ישראל ערבים זה לזה"3 וכולי. זאת אומרת, אין לנו ברירה, אנחנו נצטרך בכל זאת לעבוד על השגת הערבות. במידה שאנחנו משתוקקים לזה, נמשכים לזה, האור העליון פועל עלינו, ובצורה כזאת אנחנו מתקדמים לאותו מרכז של כל העולמות, וממנו והלאה יכולים להתחיל לעלות עד גמר התיקון.
בן ציון: מה זה מרכז העיגול?
מרכז העיגולים זה הפגישה בין העולם הרוחני לעולם הגשמי. המציאות הרוחנית נגמרת במרכז העיגולים ואם אנחנו עושים פעילות נכונה עם הקבוצה, אנחנו נכנסים לאותה הנקודה המרכזית של כל העולמות, למדרגה הראשונה של הסולם המביא אותנו לגמר התיקון. הכל מדובר על איכויות. השרטוט הזה, הוא בעצם מעגלי האיכויות.
בן ציון: אנחנו יודעים שיש באנושות רשת של נקודות בלב, מה שתיארת לנו עכשיו. ויש לנו גם את שאר הנקודות שבהן הנקודות שבלב עוד לא פעילות, אלא הן נקודות אגואיסטיות בלבד. גם הנקודות האלה הן חלק מאותה המציאות, אותו עיגול גדול שאתה עכשיו שרטטת. הנקודות האלה שהן לא נקודות שבלב, גם הן צריכות להיות בעיגול?
אם אנחנו נמצאים בתיקון של הרצון לקבל שלנו, והרצון להשפיע, שתהיה דאגה לרצון להשפיע לנקודות שבלב, שהם יהיו יחד בצורה שווה במרכז הקבוצה, אז בצורה כזאת בטוח שאנחנו נצליח לקבל צורת העיגול.
יש לנו עיגול והוא המרכז של הקבוצה. את זה אנחנו צריכים לעשות. ואנחנו עושים את זה על ידי כל הפעילויות שלנו, כשאנחנו נמצאים יחד. אפילו בלימוד אנחנו חייבים להיות יחד ולחשוב על "אחד" כדי להתאחד, להתחבר יחד, לקבל צורה עגולה, שכולנו נמצאים "כאיש אחד בלב אחד". חוץ מזה, בכל הפעולות שלנו, בסעודות, בכנסים ובעיקר בסדנאות, כך שאנחנו כל הזמן נמשכים לצורת העיגול, כולנו בשוויון, כולנו ממש בנאמנות לקראת הערבות.
"ערבים הם ישראל". זאת המטרה העליונה, להיות נכללים זה בזה עד כדי כך שהערבוביה הזאת תהפוך להיות אחד. נחזור למערכת שהיא כולה אינטגרלית. במערכת אינטגרלית אין קטן ואין גדול, ואין חשוב פחות או יותר, וכן הלאה. כולם שווים, כולם נמצאים באותה רמת החשיבות, כולם נמצאים בתמיכה הדדית, כולם נכללים זה מזה. לכן אנחנו קוראים לחינוך שלנו "חינוך אינטגראלי", לפי המטרה לחבר את כולם יחד.
בן ציון: שאר הנקודות, שאין להן את הנקודה שבלב, איך הם יוצרים את העיגולים ביניהם? הרי גם הם צריכים להסתדר באיזה עיגול, הם חלק מהמציאות, אחרת הם לא יוכלו לקבל את כל הטוב שבטבע.
בטוח שגם שאר האנשים ישתתפו בזה. הכמות שלנו סך הכול היא לא גדולה, נניח כמה מיליונים בכל העולם. והנטייה שיש לנו לעשות את הפעולה הזאת נקראת "ישראל", ישר-אל, שאנחנו משתוקקים להגיע למרכז העיגול. לאנשים האחרים אין את ההשתוקקות הזאת. זאת אומרת, אמנם גם המבנה שלהם הוא כזה שהאגו מבחוץ והנקודה שבלב בפנים, אבל הנקודה שבלב לא מורגשת. יש בהם נקודות שקטות, והם מרגישים רק את הרצון לקבל האגואיסטי, הם רוצים להצליח בכל מיני דברים, לחיות בנוח.
בזה שאנחנו משתוקקים למרכז העיגול ויחד עם זה אנחנו יוצאים עם הפעילות שלנו החוצה כלפי הקהל, כשאנחנו עושים פעולות שבהן אנחנו יוצאים לקהל הרחב, בזה אנחנו מצרפים אותם אלינו. הם נקראים "אח"פ" ואנחנו בהתאם לזה נקראים "גלגלתא ועיניים" (ראו שרטוט מס' 1), אז אנחנו בונים יחד איתם עשר ספירות שלמות. עד כמה שאנחנו מתאחדים והופכים להיות גלגלתא ועיניים, הם מוכנים להתחבר אלינו, להיות יחד איתנו כאח"פ, ואז אנחנו הופכים להיות פרצוף שלם.
בן ציון: האם זה שני עיגולים או עיגול אחד שלם, איך אפשר לתאר את זה?
זה הופך להיות שני עיגולים. אנחנו מצרפים את האח"פ סביבנו. האח"פ הוא מסביב.
בן ציון: אנחנו מדברים על שני מעגלים שהאחד בתוך השני.
כן.
בן ציון: מה הקשר בין שני המעגלים האלה?
יש לנו מעגל חיצוני, זאת כל האנושות שהיא נקראת אח"פ כלפינו. ואנחנו הנמצאים בתוך המעגל, אנחנו נקראים "קבוצה", גלגלתא ועיניים (ראו שרטוט מס' 2). אם אנחנו מחוברים יחד ויש לנו את מרכז הקבוצה, הנקודה שבלב שלנו המאוחדת, אם אנחנו נמצאים בכוח הערבות, הם מתחברים אלינו ואז יוצא שגלגלתא עיניים ואח"פ נמצאים יחד כעשר ספירות שלמות. ודאי שאנחנו צריכים כל הזמן לעבוד על איחוד של גלגלתא ועיניים, אלה הנקודות שבלב, וחיבור האח"פ אלינו, שתהיה להם נטייה אלינו, שכל הזמן ירצו להיות דבוקים אלינו ואנחנו דבוקים באור העליון, במאור המחזיר למוטב, באור המקיף.
בן ציון: האם האנושות היא מעגל בפני עצמו או שהיא יכולה ליצור מעגל רק אם היא מתעגלת סביב העיגול הפנימי?
אך ורק, על ידי סדנאות, על ידי כל מיני פעילויות.
בן ציון: אז איך האנושות יוצרת עיגול, עם איזה כוח?
בזה שהיא מחוברת סביבנו. על ידי הפעולות שלנו בה, הסדנאות, לימודים, קורסים שאנחנו מארגנים, על ידי כל מיני פעולות.
בן ציון: אמרנו שהעיגול מבטא שוויון, ערבות.
הם מקבלים צורה כזאת על ידי החינוך שלנו.
בן ציון: אז גם העיגול של האנושות מקבל את התכונה הזאת של ערבות ושוויון?
ודאי. כי לעיגול הזה (ראו שרטוט מס' 2), מגיע המאור המחזיר למוטב. קודם כל אלינו, ומאיתנו הוא מתחיל להיות מורגש בהם. ועל ידי זה יהיה להם כוח להרגיש שהם שייכים למשהו אחד, בסדנאות, בכל מיני אירועים.
בן ציון: המרכז נעשה משותף גם לאנושות וגם לקבוצה הפנימית?
לכולם. המרכז הזה הוא מרכז משותף.
בן ציון: אז הוא בעצם מושך אליו גם את העיגול הפנימי וגם את העיגול החיצוני.
כן. והכל הופכים להיות פרצוף אחד, שזה עשר ספירות שלמות.
בן ציון: איך הקרבה למרכז הזה עוזרת למשוך את כל האנושות סביב הקבוצה הפנימית?
הם מרגישים שיש בנו את המאור המחזיר למוטב, שיש בנו מילוי, שאנחנו נמצאים בכוח, שאנחנו יודעים מה אנחנו עושים, שאנחנו יודעים על מחשבת הבריאה, על תכלית הבריאה, על מה שקורה בעולם, איך לסדר את כל הדברים. אנחנו כן יודעים, על ידי האיחוד בינינו וחיבור עם האור העליון.
בן ציון: אנחנו יודעים שגם העיגול הפנימי של הקבוצה, של גלגלתא עיניים, צריך להיבנות. איך הבניה נעשית תוך כדי הבניה של כל האנושות? זאת אומרת, גם הקבוצה הפנימית לא יכולה להיבנות באופן עצמאי, אלא רק מתוך זה שהיא עובדת גם על העיגול החיצוני.
כן. אמרת נכון. כשהקהל החיצון נמשך אלינו, הוא מביא לנו רצון, חיסרון, כל מיני בעיות, מינוס. זה לוחץ עלינו מפני שאנחנו מתחילים להיות מחוברים איתם. אנחנו מעלים את החיסרון שלהם אלינו ומאיתנו לאור העליון וזה נקרא "העלאת מ"ן" (ראו שרטוט).
שרטוט מס' 2
בן ציון: מה העיגול הפנימי שלנו עושה לרצון ולחיסרון שלהם? הרי צריכים להסתדר בעיגול כדי לקלוט את החיסרון.
הם לוחצים, כמו ילדים שלוחצים על ההורים כשהם רוצים משהו ואז להורים אין ברירה, הם חייבים להמשיך ולהביא לילדים את מה שהם דורשים.
בן ציון: הקבוצה הרי מסודרת במעגל, יש בה איזה כוח. החיסרון, הדחף הזה, מה הוא עושה למעגל הזה. הוא פורץ אותו, הוא מפרק אותו, הוא מחבר אותו?
הוא מחייב דווקא להתחבר יותר כדי להשיג את הרצוי. כי אנחנו לא מסוגלים למלא את הרצונות והחסרונות האלה של הקהל. אנחנו לא מסוגלים, אין לנו כלום. אנחנו רק מעבר בין האור העליון לבין החיסרון הגדול שנמצא סביבנו, בכל האנושות.
בן ציון: האור לא מגיע מהמרכז של העיגול?
האור נמצא. הוא מגיע למרכז העיגול, וממנו הוא מאיר להם אחר כך. מה שהם מקבלים זה אור מקיף (ראו שרטוט). אנחנו מקבלים מהם חיסרון, מינוס, וזה טוב לנו, כי על ידי זה אנחנו זקוקים יותר לאור העליון, אחרת יחסר לנו בעצמנו הדחף הזה, לפנות לאור העליון.
בן ציון: הפניה לאור היא כדי ליצור את העיגול כל פעם מחדש.
יותר גדול, יותר חזק. וכך אנחנו מתקדמים. לכן כתוב בישעיהו הנביא שאומות העולם יקחו את בני ישראל על כתפיהם4 והם ידחפו אותם, יביאו אותם לירושלים. אומות העולם, אלה אותם הרצונות שנמצאים במעגל החיצון, ובני ישראל, אלה הם "ישר-אל" (ראו שרטוט).
בן ציון: האם העיגול הפנימי אמור להתרחב? אתה אומר שכל פעם נכנס לו חיסרון, אז הוא אמור להרחיב אותו.
ודאי שהוא מתרחב, עד שמגיע למימד של העיגול הגדול, שכולם נכנסים יחד. כמו שכתוב, "כי ביתי, בית תפילה ייקרא לכל העמים" "ונהרו אליו כל הגויים".
בן ציון: מה זה אומר בסופו של דבר.
בסופו של דבר האור העליון ימלא את כל הרצונות וכולנו נגיע לגמר התיקון.
בן ציון: מה זה אומר על הקשר בין המעגל הפנימי למעגל הכללי של האנושות?
זה אומר שאם אנחנו לא יוצאים להפצה החוצה, אנחנו לא מקבלים חסרונות מהקהל החיצוני, אז אין לנו דחף להיכנס פנימה ולדרוש את המאור המחזיר למוטב, ואז גם אנחנו לא עולים במדרגות הסולם עד התיקון שלנו. לא יכולים להתקדם. לכן כתוב שעם ישראל קיים בעצם אך ורק כדי לתקן את העולם, שעל ידינו העולם יתוקן.
בן ציון: אני מבין שהכוח המרכזי מפרק את העיגול, כאילו דוחף אותו לצדדים, ואחר כך זה צריך להיסגר כל פעם מחדש סביבו.
יש כאן עליות, ירידות, עבודה הדדית. אנחנו לא נכנסים לזה, אבל זה המנגנון, זה היחס בין הקבוצה שנקראת "ישראל" או "בני ברוך" קראנו לזה, לכל האנושות מחוץ לזה.
בן ציון: בגלל שאנחנו שמים דגש על הנושא של עיגול וסדנה, אז רצוי באמת להבין מה עומד מאחורי זה כמחולל כל מיני תופעות. נראה איזה משחק יפה, איזו פעולה יפה, אבל זו פעולה רצינית.
זה שאנחנו מגיעים לסדנאות ולכל מיני פעולות אחרות שלנו, שהן כולן בעיגול, בשוויון, בחיבור בינינו, ללא גדול וקטן, וממש משתדלים שכולנו נהיה שווים, זה אך ורק כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב.
בן ציון: איך מעבירים את הווירוס של החיבור בעיגול, העיגול הפנימי, שהוא כבר נגוע בווירוס הזה, גם לאנושות?
מארגנים גם בהם את אותה הצורה של סדנאות, של עיגולים. שולחנות עגולים, כל מיני לימודים בבתי ספר בצורה עגולה, משחקים עגולים, פיקניקים. זה מספיק אם אתה מארגן את זה ויודע איך לארגן, כך שאתה נמצא במצב שיש לך מטרה והם יודעים עליה, ואתה מסובב להם שאלות מיוחדות בקשר לחיבור ביניהם, למרות שזה חיבור למען השגת תוצאה גשמית. כדי להתחבר, כדי להבין יותר זה את זה, לעשות פעולות כדי לפתור בעיות בשכונה שלנו או בעבודה המשותפת שלנו, תלוי איפה אתה עושה את הפעולות, זה מספיק אם אתה מארגן את זה, כי אתה נמצא כגלגלתא ועיניים.
אתה שייך לגלגלתא ועיניים, אתה נמצא בעיגול המרכזי. אז מספיק שאתה עושה את זה על אלה שנמצאים בחוץ, וזה מספיק כדי שהם ירגישו שדרכך הם מקבלים מילוי מיוחד. ואנחנו רואים שזה קורה כך, כשאנחנו נמצאים ביניהם ופועלים עליהם, הם מרגישים שאנחנו באמת מביאים איזה חום, איזה חיבור, איזה מילוי מיוחד שלא נמצא באף מקום אחר.
בן ציון: לסיכום, אני רוצה להרגיש טוב בחיים, אז אני חייב קודם להיכנס לאיזה עיגול, כי מחוץ לו אני כנראה לא ארגיש טוב.
כן.
בן ציון: אם אני רוצה להתחבר איתך, אני צריך להיכנס איתך גם לאיזה עיגול. תמיד צריכים להיות בתוך איזה עיגול.
בשוויון, כי זה התנאי. אם שני אלמנטים אגואיסטים מוותרים על האגו כדי להתחבר, לא צריכים עשרה, אפילו שניים, אבל יותר קל אם זה מניין, ומתחברים יחד, זה נקרא "תפילה בציבור" או "תפילת רבים", שהיא ממש פותחת את כל שערי שמיים.
בן ציון: אבל אי אפשר לוותר על האגו אם לא נכנסים לצורה של עיגול. צריכים לעשות איזו צורה של עיגול ואז זה אפשרי.
תעשו צורה של עיגול, אפילו בצורה מלאכותית. תתחילו לדון על כל מיני דברים משותפים ביניכם, לא לריב אלא לדון על דברים שמקרבים זה לזה ואז תרגישו שבפנים, בתוך העיגול, מתחיל להתבהר יותר ויותר משהו חם. יושבים עשרה אנשים, ופתאום הם מרגישים שבאמצע יש איזשהו כדור חם. זה לא היה קודם ופתאום יש ביניהם איזו כימיה, איזה קשר.
בן ציון: אני מבין שזה המרכז הזה שפתאום מופיע.
זה המרכז הזה שפתאום מופיע. הוא מופיע מתוך הנקודות שבלב כשהן מתחברות. בצורה כזאת מופיע כדור אחד גדול מכל הנקודות שבלב.
בן ציון: ומה עם עיגול של משהו מכלל האנושות, כשמסדרים גם אותם בעיגול?
מפני שאתה מנהל אותם, אז אתה מביא להם גם כן אותו מאור המחזיר למוטב. אתה כלפיהם כגלגלתא עיניים כלפי אח"פ. לכן רק אם האנשים שלנו יסדרו את המעגלים האלה, אז יצליחו להביא להם אותו החום, אותו אור עליון, אותו המילוי, והם ירגישו. ואילו אנשים אחרים, אפילו אם הם ייקחו מאיתנו את כל השיטה הזאת בחיצוניות, ויעשו אותם המעגלים, שום דבר לא יצא, מלבד מיסטיקה או איזה קואוצ'ינג, ולא יותר.
בן ציון: נדמה לעצמנו מחזה, שגם המעגל הפנימי מסתדר בעיגול כשעושים איזו פעולת חיבור להסתדר בעיגול, וגם כל השאר מסביב מסתדרים בעיגולים. כך שאם נסתכל בתמונת על, כולם יושבים בעיגולים, וביחד מתחברים בעצם לאותו מרכז. מהו אותו צעד שצריך להיות, כדי שכולם ישבו בעיגולים, שנתחיל לסדר אותם אחד אחד, לעיגולים ועיגולים, ללכת בכל מקום ולחבר עיגולים. אני מבין שאין דרך אחרת, רק לעשות עיגולים ועיגולים?
לא. רק בעיגולים. בעולמנו זאת הצורה הכי קרובה לרוחניות. אפילו בגשמיות, אם אנחנו עושים עיגולים. אבל טוב ומועיל, אך ורק אם זה יהיה על ידי אדם שנמצא בקבוצה שלנו, כאן או בכל מקום שבעולם, כי אז הוא נושא בתוכו אותו ניצוץ שדרכו מאיר המאור המחזיר למוטב, אור מקיף, לכל העיגולים שהוא מארגן.
בן ציון: ואם תהיה רק צורה של עיגול, ללא הניצוץ? מה זה אומר אם הצורה של העיגול מכלל האנושות, היא עם הניצוץ או בלי הניצוץ, הרי אנחנו אומרים שעצם הסידור בעיגול, כבר מזמין איזו השראה בין אנשים.
לא. אך ורק בתנאי שמישהו מאיתנו מארגן את העיגול. אם לא יהיה אחד מאיתנו, זה לא יעזור. האור פשוט לא יהיה. אז זה יהיה שוב קיבוץ, זה יהיה שוב קומונה או שוב כמו שהרוסים רצו לעשות. זה לא יהיה מכוח פנימי, מכוח האור המחזיר למוטב שנקרא תורה.
תורה זה נקרא "בראתי יצר רע בראתי תורה תבלין, כי המאור שבה מחזירו למוטב". אנחנו עושים את כל הפעולות, שדרכם המאור המחזיר למוטב מופיע ביצר הרע ומתקן אותו. ואז כל האנושות מסתדרת, כולנו כמשפחה אחת. זה בעצם תיקון העולם.
בן ציון: זו שאלה שכדאי עוד להמשיך לדון עליה, מה זה עיגול שהוא בעזרת הניצוצות? כי אפשר לצייר עיגול כזה ועיגול כזה, על הנייר הם שווים כביכול. גם זה עיגול וגם זה עיגול, למה העיגול של הנקודות יוצר חיבור והעיגול בלי הנקודות לא מושך כלפיו חיבור?
למה בעיגול שלנו יש נקודה שהיא נמצאת בהתאמה להאור?
בן ציון: למה עיגול אחד כן נקרא שהוא מתעגל סביב מרכז הכוח, והעיגול האחר, לא נקרא שהוא מתעגל סביב מרכז הכוח?
זה מפני שאנחנו נמצאים בעבודה שבה אנחנו דוחים את האגו שלנו הכללי, ומחברים את הנקודות שבלב, ביננו. אנחנו עושים את העבודה הזאת. ולכן כשאנחנו מופיעים במרכז של כל העולמות, אנחנו מתחילים לעבוד עם האגו הכללי. צריכים עוד לחשוב על השרטוט הזה, אפשר להוסיף כאן עוד הרבה.
חלק ב' - סדנה
השאלה הראשונה, מה זה נקרא שהנקודה המרכזית של כל העולמות, והנקודה של הקבוצה, והנקודה של העולם הזה, הגשמי, כל הנקודות, כל המרכזים נמצאים במרכז אחד? מה זה אומר?
מהמרכז של כל העולמות שזה אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, האור השתלשל ומגיע עד הסוף. וכאן על ידי המפץ הגדול הוא ברא את המציאות הגשמית. ואז מהמציאות הגשמית הזאת, אם אנחנו מגיעים למרכז, אנחנו עולים בחזרה לגמר התיקון. כשאנחנו מופיעים במרכז זה נקרא שאנחנו עוברים מחסום ומופיעים בעולם הרוחני. במה מיוחדת הנקודה הזאת?
דברו על כך לפי כללי הסדנה, כשאנחנו כבר רוצים להיות במרכז הזה.
השאלה השנייה. אנחנו מדברים על כך שיש רק מרכז אחד לכל העולמות, לכל העולם הזה, לכל פנימיות האדם, לכל העיגולים שאנחנו יכולים לייצר, שמשם אנחנו מקבלים את כל כוח החיים, שאם אנחנו נמשכים לשם אז אנחנו מתקרבים לחיים, חיים נצחיים. אם כך, איך אנחנו צריכים לארגן את הפעילות שלנו כדי לשמור על עצמנו ולהגיע לחיים טובים? בעיגולים ודאי, אבל באילו צורות. מה אנחנו יכולים לעשות כדי להגיע למרכז של כל העיגולים? במה השרטוט הזה, המציאות הזאת מחייבת אותנו?
השאלה האחרונה. בעל הסולם סיפר לנו על כל התהליך שאנחנו נמצאים בו במאמר אחד שנקרא "מתן תורה". הוא חילק את המאמר הזה לשניים, מאמר שנקרא "מתן תורה", והחצי השני שלו שנקרא "ערבות". מתן תורה זה מה שמגיע לנו מלמעלה, ערבות זה התנאי שבו אנחנו יכולים לקבל את התורה הזאת, את המאור המחזיר למוטב, הכוח שמתקן אותנו מלמטה. על ידי ערבות אנחנו מגיעים לתנאי שיכולים לקבל את הכוח העליון שמתקן אותנו, ומעלה אותנו לעולם הרוחני בכל סולם המדרגות עד גמר התיקון.
איך אנחנו יכולים לתאר את הערבות, שבעצם זה תלוי בנו בלבד, שעל ידו אנחנו עולים יותר ויותר מעלה ומעלה עד גמר התיקון. איך אנחנו יכולים לתאר את הערבות בינינו, איך אנחנו בונים אותו, איך אנחנו מעבירים את זה לקהל הרחב. איך אנחנו מביאים את כל העולם לערבות כמו שהוא מספר לנו במאמר "ערבות", שכל פעם אנחנו נקבל כוח האור, כוח התורה יותר ויותר גדול ואז נעלה ונעלה. השאלה היא, איך אנחנו מממשים אותו תנאי שנקרא ערבות לקבלת המאור המחזיר למוטב?
(סוף התכנית)