ישיבת כתבים

מס' 314

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.02.22 – אחרי עריכה

דודי: נפתח את הישיבה עם חיסול מנהיג דאע"ש.

חיים: בשבוע שעבר, כשנתיים וחצי לאחר חיסול המנהיג הקודם של דאע"ש, אבו באקר אל בגדדי, חוסל המנהיג הנוכחי, אברהים אל האשמי שהתחבא בבית בסוריה. בהצהרה קצרה לאומה האמריקאית אמר נשיא ארה"ב ביידן, שארצות הברית הייתה המחסלת. הוא הוסיף, שבמבצע הזה הוסר איום מרכזי מעל פני העולם והבטיח כי ארצות הברית תמשיך לרדוף את בחירי דאע"ש וטרוריסטים אחרים בכל מקום שבו יסתתרו, והמבצע הוא עדות ליכולותיה של ארצות הברית להגיע לכל איום טרוריסטי ולחסלו, לא משנה היכן הם מנסים להסתתר ברחבי העולם.

מה חשבת כששמעת על חיסול מנהיג דאע"ש?

רק עכשיו שמעתי.

חיים: עד עכשיו בכלל לא שמעת על זה?

לא. אולי לא הייתי צריך להגיד את זה, אבל לא שמעתי. כי זה באמת לא מעניין אותי. מה זה ישנה?

חיים: זאת השאלה, מה זה ישנה?

זה עניין לא פשוט. העולם מתקיים על ידי כל מיני מנהיגים כאלו ולכן נשאלת השאלה, אם לחסל אותם זה לטובת העולם, או שאנחנו מבזבזים על זה הרבה זמן, כסף, כוח וחיי אדם ומי יודע מי יבוא במקומו, אם יהיה יותר טוב, פחות טוב - אני לא יכול להגיד.

חיים: זאת בעצם השאלה, האם חיסול של מנהיג ארגון טרור, מחסל את אותו ארגון, ומחסל את הטרור?

לא. אני לא חושב. אבל בכל זאת, האם כדאי את זה לעשות? יכול להיות שכן.

חיים: מה ההשלכות הצפויות של דבר כזה?

גם לטוב וגם לרע. יש אנשים שלא ירצו להתקרב לארגון הזה ויש אנשים שכן ירצו ויתקרבו עוד יותר. הדברים זורמים לא לפי ההחלטות שלנו. סך הכול כל ארגון שקיים יש לו גם למעלה, מהשמיים מה שנקרא, איזו משימה שהוא צריך לבצע ויש לו גם מקום בתיקון העולם. אומנם דרך תיקון שלילי של העולם, מצד הדין, אבל בכל זאת יש. וכך אנחנו חיים בעולם כזה כמו שכתוב, ,אי אפשר לעולם בלי בורסקי".

חיים: כשמדינות נלחמות אחת נגד השנייה יש כללים, חלקם כתובים, חלקם לא כתובים. נגיד לא תוקפים את בניין הפרלמנט, לא מנסים לרצוח את ראש המדינה של המדינה השנייה, אפילו כשאתה במלחמה עם אותה מדינה, וכשמדובר על ארגוני טרור אז אין כל כך הכללים האלה.

כן, כי לארגוני טרור אין כללים שהאנושות מקבלת כדבר נורמלי, הכרחי ושהיא יכולה לפעול לפי זה. מה שלא כן עם כל היתר, אפילו שנמצאים בניגוד אינטרסים ובמלחמות זו עם זו, אז גם במלחמה יש חוקים איך לנהוג כך או אחרת, ולא עושים כל מה שבא, אלא תמיד לוקחים בחשבון מה מותר לעשות ומה לא.

חיים: לפי מה מדינה יכולה לשקול, אם כדאי לה לבצע מהלך דרסטי כזה, של חיסול ראש ארגון טרור?

אני לא יכול על זה לענות בצורה ישירה, פשוטה, חד משמעית, כי לכל מדינה ולכל ארגון ולכל מנהיג שעומדים לחסל, יש עליו תיק גדול בהרבה מקומות בעולם ולכן מדברים, דנים ומחליטים.

חיים: מעניין שדווקא עכשיו החליטו לחסל את ראש דאע"ש, ואני לא חושב שזה מקרי שלא שמעת על זה, כי לפחות לפי ההתרשמות שלי, זה ארגון שבשנים האחרונות איבד מאוד מכוחו, פעם הוא השתלט על שטחים מאוד נרחבים, אבל היום למעשה זה לא קיים. והשאלה אם היה רלוונטי לחסל עכשיו את ראש ארגון דאע"ש?

אני לא יודע, אתה שואל אותי על דברים שהם בכלל לא נמצאים במעגל האינטרסים שלי. מצידי מה שיהיה, או לא יהיה שם, זה לגמרי לא משפיע עליי. אני לא חושב שזה גם בסופו של דבר ישפיע על העולם.

חיים: ואיך אתה רואה את מה שקורה בסוריה באופן כללי?

אני חושב שכל עוד הרוסים נמצאים שם, אז המצב לא יכול להירגע, כי הרוסים הם שמבשלים שם את כול הדברים ולא נראה שזה ייגמר מהר וטוב. המדינה הרוסה, העם מסכן, חצי בורח לחו"ל, חצי נמצא שם בין ההריסות וכך הם חיים. מה שפעם הייתה סוריה, אין סוריה וגם לבנון.

חיים: איך אתה רואה את הדברים האלה משפיעים על ישראל, אלה מדינות שכנות לישראל?

אני רק רוצה להראות לכולם מה קורה בישראל ומה שקורה בסוריה, לבנון ועוד מעט יהיה גם בירדן. אם השלטון לא נמצא בידיים מאוזנות, אז זה מה שקורה.

חיים: איך המצב עכשיו בסוריה משפיע על ישראל?

אני לא יודע, אני לא כל כך שייך לכל הדברים האלה, אבל טוב להראות לכולם, כמה השלטון אצלנו הוא יותר יציב ונותן חיים יותר יציבים לאזרחים.

חיים: מה נותן חיים יותר יציבים לאזרחים?

יש צבא, יש ממשלה, ישנן מערכות שכולן מטפלות ביציבות ובהתקדמות.

חיים: למה בעצם אתה מתכוון כשאתה אומר, שלטון מאוזן או משטר מאוזן?

מאוזן זה שיש בו הרבה כוחות פנימיים, אבל בכל זאת הממשלה דואגת לאיזון בין הכוחות האלו.

חיים: למה בכלל יש טרור בעולם, מה התפקיד שלו? פעם לא היה, פעם מדינות היו נלחמות אחת נגד השנייה, לא היה דבר כזה ארגוני טרור, היום יש את זה בכל מקום, למה זה?

הממשלות בעצמן מעוניינות בזה.

חיים: מה זה נותן להן?

זה צורת המלחמה שיש ביניהן.

חיים: זאת אומרת, אם פעם היו יוצאים למלחמה כוללת, היום במקום זה משתמשים בארגוני טרור?

וודאי, כי היום לצאת למלחמה זה מאוד יקר וזה מנענע את כל העולם וזה בכל זאת נוגע כבר להרבה מדינות ואתה נכנס למערכה מאוד מאוד רחבה ומסוכנת. דרך ארגוני הטרור אתה עושה את העבודה בידיים לא שלך ובכסף קטן יחסית וכך זה עובר.

חיים: אם כך אולי הטרור עדיף? איזושהי התפתחות חיובית יוצאת מזה.

זו לא התפתחות חיובית. אבל בוודאי שזה יותר טוב ממלחמה כוללת, כללית.

חיים: אז למה זו לא התפתחות חיובית?

כי יותר טוב בלי זה ובלי זה.

חיים: אם אתה אומר שיותר טוב בלי זה ובלי זה, איך אנחנו מגיעים לזה, אם זה בכלל אפשרי?

זה לא אפשרי, אלא רק על ידי התיקון הכללי של האדם, כשנתקן את הרע שבאדם. אבל חוץ מזה אני לא רואה דרך.

חיים: בוודאי שכרגע לא, אבל איך מתקרבים לתיקון?

רק בהסברה ש"אהבת לרעך כמוך" זה החוק הכללי בטבע, החוק העליון, והטבע בכל זאת יכופף אותנו, רק שזה יהיה על ידי בעיות וסבל משך הרבה שנים עד שנבין את זה, ואז נוכל לקיים את זה מתוך רצון. קודם באונס ואחר כך ברצון, כי החיבור בינינו הוא הפתרון היחידי שמביא אותנו לטוב.

חיים: הטבע יכול להביא אותנו למסקנה הזאת?

כן. בסופו של דבר וודאי. אבל הוא לא ממהר, הוא רוצה שאנחנו על כל צעד ושעל נעשה חשבון ונחליט על דרך ההתקדמות. וכשנגיע לרע נחליט שבדרך הזו אני לא רוצה ונלך בצעד יותר פנימי, יותר מתוקן, וגם שם כשיתגלה הרע אני מחליט איך להתקדם.

חיים: יש דרך לזרז את ההחלטות האלה?

כן. זה הכול תלוי בבני אדם. לכן אנחנו צריכים בכל זאת ללמוד להתחבר, לראות איך בנוי העולם, איך לאזן את כוחות הטבע, איך ללמוד את האיזון ביניהם, ויכול להיות שעל ידי זה נגיע לתיקון בדרך הקצרה עם פחות ייסורים.

דודי: נעבור לנושא הבא שלנו על למידה חברתית ווירטואלית בקרב בני נוער.

שלי: אחרי שנתיים בתוך הקורונה אנחנו רוצים לעצור לרגע ולראות מה בעצם קרה בעיקר עם הילדים ובני הנוער שנמצאים המון שעות בזום, לומדים דרך הזום. הבאנו כמה מחקרים שמתייחסים לנושא ונרצה לשמוע את דעתך. פרופסור קימבלי שון טרייכל, מומחית עולמית ללמידה חברתית ורגשית, אומרת שמשבר הקורונה יצר מלבד הרס כלכלי גם בעיות נפש קשות. חלה עלייה של 51% בניסיונות התאבדות בקרב בני נוער, עלייה בבידוד חברתי, בדיכאון ובמתח. אנחנו יודעים שמתח גבוה הוא מאוד רעיל ויכול לגרום לילדים נזק ארוך טווח למוח. לטענתה הילדים עברו טראומה ממשית שדורשת טיפול.

מה דעתך על מצב הנוער היום, אחרי שנתיים בקורונה?

אני לא שייך לנוער, אין לי קשר ואני לא מתחבר איתם בעבודה שלי ולא בטיפול באוכלוסייה שלי, לכן קשה לי להגיד. אבל ודאי שמהחיים הלא נורמליים האלה אנחנו יוצאים בשינוי גדול מאוד, גם בגדולים וגם בקטנים. ובאמת אני לא מבין למה החברה האנושית בכללות, כל מדינה ובכלל כל עיר, כל אתר אפילו, לא חושב איך לבנות מערכות כדי לאזן את כל שכבות האוכלוסייה במצב של קורונה. אנחנו לא יודעים מה יהיה מחר ואנחנו לא יודעים אפילו איך אנחנו נצא מזה, למרות שנראה לנו שיהיה יפה, אבל אני לא חושב שיהיה קל לצאת מהקורונה מהמצב כמו שאנחנו נמצאים בו עכשיו. לא. אנחנו נצטרך לעבוד קשה.

שלי: במה לעבוד קשה?

כדי להחזיר את עצמנו, אבל קודם כל למה, לאיזה יחסים, לאיזה מוסר, לאיזה קשר בעבודה ובמה. לא מובן לי איך אנחנו נחזור לסדר עבודה ביום שלם, גם אצל הגברים וגם אצל הנשים. הילדים יחזרו לכל המקומות שהם צריכים להיות בהם ואנחנו נמלא את מקומות הבידור, אבל אני לא יכול לתאר לעצמי שנחזור בצורה שלמה לכל אותם הדברים שפעם קיימנו.

שלי: זאת באמת השאלה. אם נתמקד למשל בדור הצעיר, אתה כרגע מדבר על העניין של עבודה וכל השינויים בעצם, רואים שהמגיפה פגעה אצל המבוגרים אולי פחות כי כבר יש להם יותר ניסיון וקשרים חברתיים, הם יודעים איך להתמודד יותר עם משברים. הדור הצעיר ממש נפגע ביכולת להתחבר עם אנשים ובכלל להבין איך מנהלים שיח, קונפליקט, ואיך להתנהל בחברה. מצד שני, עכשיו אנחנו יודעים שהטבע הוא חכם, והוא לא עושה דברים ללא תכלית, האם זו הייתה התכלית של המגיפה הזאת, לפגוע קודם כל בקשרים החברתיים שלנו?

כן, לנענע אותנו, את כולנו, בכל שכבה ושכבה, כל חלק וחלק בצורה משלו, על מנת שאנחנו נוכל לקבל צורת חיים חדשה.

שלי: וכמקובל אתה יכול לראות את התבנית החדשה הזאת שאנחנו צריכים לקבל?

זה עוד רחוק מאוד, מדובר על בני אדם. לא שאני מביא להם מחו"ל, או קונה באיזו חנות, או יוצר בעצמי איזו תוכנה, מכונה, או משהו דומה. מדובר על כך שבני האדם יבינו שהם צריכים להתחיל להתחבר ביניהם בסגנון חדש.

שלי: ואתה רואה שהטבע לא יוותר לנו, יכה בנו עוד ועוד, עד שנגיע לסגנון הזה, או שעכשיו פתאום תהיה איזו מנוחה?

הטבע לא יוותר אף פעם, אין דבר כזה שהוא מוותר, וגם הוא לא מכה אלא מקיים את התפקיד שלו, בהתאם לכמה שאנחנו יכולים לצרף את עצמנו לתפקיד שלו בצורה הנכונה. אין כאן בכלל משהו שהוא קיים לפי הגישה שלך. יש כאן תכנית אליה מחוברת תוכנה שהיא מפעילה את הגוף הכללי של האנושות, ומביאה אותו מקצה לקצה במשך אלפי שנים. ותמיד היא נמצאת בהתחשבות כמה מכות וכמה פרסים יש לתת, על ידי החיבור, על ידי המלחמות, המגיפות ועוד. הכול נמצא בתוך הטבע, והוא, כשופט מנוסה וחכם, הרואה מתחילת העולם ועד סופו, הוא מחליט מה הכי כדאי לעשות כדי ללמד את האנושות להתקשרות החדשה בדרך קצרה ובטוחה.

שלי: מה היא אותה התקשרות חדשה, שעכשיו הוא בונה בנו?

שאנחנו נתקרב ונעזור האחד לאחר, שכל אחד יקבל את העבודה של השכן, של הזולת, ועל ידי זה אנחנו נהיה מקושרים. גם בכך שאני מקבל את העבודה מהזולת, וגם בכך שאני מקבל על עצמי לספק לאחר את כל הצרכים שאני מסוגל, וכך כל אחד לכל אחד. זה יהיה כחיבור בחסרונות וחיבור במילויים בין כולם, וכך העולם יגיע למצב של גמר התיקון.

שלי: על איזו עבודה מדובר, שאני צריכה לקבל מהשכן?

את צריכה לדאוג שיהיה לו כל טוב.

שלי: המגיפות והשינויים האלה, הם אמורים לשנות את הדרך שבה אני רואה את אותו שכן? כי לשכן שהכרתי לפני המגיפה, אני לא רוצה לעזור, הוא לא מעניין אותי. האם הראיה שלי תשתנה בשביל שאני ארצה לעזור לו?

כן.

שלי: איך אפשר לזרז את הראייה החדשה, הקולקטיבית הזאת?

בואי אל המשפחה הזאת ותגידי להם שאת רוצה באמת לעזור להם בכל מה שאפשר.

שלי: אתה בעצם ממש מדבר כבר על הדור האחרון?

למה חשוב איך לקרוא לכך?

שלי: בהמשך לשינויים שהדור הזה עובר עם שיחות הזום ועם המסכים, מחקר שנעשה בטכניון מצא שהשימוש במסכים, ללא המפגשים הפיסיים, יוצר לאט לאט איזה ניוון מוחי. הוא פוגע בסנכרון בין אזורי הראיה, השמיעה, השפה והקשב, ופוגע גם ברמת הקשב המשותף כקבוצה.

אם עכשיו למשל אנחנו היינו יושבים איתך בחדר, במקום במצב שבו אנחנו יושבים מול המסך, היה לנו יותר סנכרון כקבוצה. יש גם היעדר קשר במבט והדבר גורם לפיזור ולהרגשת בדידות חזקה יותר. בקיצור, בשנתיים האלה המוח שלנו משתנה. האדם עובר רגרסיה, במקום להשתכלל ולתפוס דברים יותר מהר, הוא מתקשה לבצע פעולות שהיו לו פשוטות עד עכשיו.

אני נזכרת שאמרת בעבר על כך שיגיע וירוס שישנה לנו את המוח. האם זה חלק מהתהליך, ואיך צריך להתייחס לזה?

ודאי שהוא חלק מהתהליך והייתי אומר שהוא עיקר התהליך. אנחנו נעשים מנותקים האחד מהשני, אנחנו לא יודעים איך להתקשר האחד לאחר. אנחנו לא יכולים לדמיין לעצמנו שאנחנו חיים קרוב כל כך ותלויים האחד בשני כל כך, וכך הוא הסדר החדש בחיים. הוא מרחיק כל אחד מהאחרים ואני לא יכול להגיד מה יקרה, אבל יש שינויים גדולים מאוד בתפיסת המציאות, בהרגשת המציאות, איפה אני ואיפה העולם ובני האדם. המצב הזה עוד לא נגמר, אני חושב שבסופו של דבר אנחנו נרגיש שאנחנו חיים בג'ונגל, כל אחד על העץ שלו, ו"אל תתקרבו לעץ שלי".

שלי: מה יהיה עם הבידוד הזה והבדידות, לאן הולכים מכאן, איך מתקנים?

אנחנו לא הולכים לאף מקום. אני רק הולך ומתמקם עוד ועוד, בצורה טבעית, על העץ שלי.

שלי: האם אנחנו חוזרים להיות קופים?

לקופים יש יותר סדר, אבל נקוה שאנחנו נגיע לדרגת הקוף.

שלי: מה המרכיב העיקרי שישתנה בתפיסת המציאות שלו, כשסביבו כל הטבע פועל עכשיו?

אם נפעל לפי החושים שלנו בדרגות הדומם, הצומח והחי, אנחנו נסתדר כרגיל, ויכול להיות עד שאולי נגיע לכך שנכחד. אבל אם אנחנו מדברים על דרגת המדבר שהיא לא דרגות הדומם, הצומח והחי, אלא על האדם שחושב על מהות החיים "בשביל מה אני חי?" אז כבר יש התפתחות חדשה. הוא חושב על מהות הווירוס הזה, מה הן אותן המחלות, אותן הבעיות שהוא עובר, על כך שהן צריכות להשפיע עליו והוא עליהן, ועוד.

שלי: לסיכום, השלב הנוכחי ממש משנה לנו את הפעילות המוחית והנפשית?

הוא משנה את הכול. השלב הזה שאנחנו עוברים עכשיו, הוא לא סתם שלב, הוא מהפכה פנימית, רוחנית, גשמית, מוחית וחברתית. אני כבר לא מדבר על העניין של ההומניטריות במערכות הכספים בכל מיני מדינות, זה עוד לא השפיע כל כך, אבל יכול להיות שהוא עומד להשפיע. אנחנו נמצאים בבניית עולם חדש, אמנם שהוא נסתר מאיתנו ונראה לנו שאיכשהו נעבור גם את זה.

שלי: איפה "בני ברוך" בתוך התהליך הזה? בדרך כלל הדברים מתפשטים דרך קבוצה קטנה, דרכה זה עובר לאנושות. איך השינויים אמורים לזרום פה מלמעלה למטה?

קשה להסביר, זה עדיין מוקדם, נחיה ונראה. בעוד חצי שנה, לקראת ראש השנה, נוכל לדבר על הדברים האלה בצורה יותר ברורה ומובנת וזה יהיה בזמן.

שלי: מה הכי נכון לעשות כרגע כדי לשתף פעולה עם הטבע?

להמשיך לחיות בצורה רגועה ושקטה. לעשות פעולות שמרגיעות אותנו, לטייל בפארק, לאכול בזמן, להסתובב עם הילדים. לחיות בצורה נורמלית ומאוזנת בתוך המשפחות זה מה שאני ממליץ לעשות.

דודי: הטבע פועל עלינו בשנתיים האחרונות דרך מגיפות והוא שינה את כל סדרי החיים. לדבריך, לאט לאט תפיסת המציאות שלנו משתנה, אורחות החיים שלנו משתנים, הלימודים, הכלכלה, החברה, הכול משתנה. מה על האנושות לעשות בזמן הזה, האם לתת לטבע להמשיך לפעול עליה, לזרום איתו, להתנגד לו, להקדים אותו, או להיות פסיבית? מה בדיוק מצופה מהאנושות?

אנחנו צריכים לראות איך הטבע פועל עלינו, איך אנחנו פועלים בתוך הטבע, ואיך אנחנו מתאימים את החברה האנושית למצב שהטבע דורש מאיתנו. עלינו להיות בהתקשרויות יפות ויציבות יותר בינינו, זה בעיקר מה שאנחנו צריכים ולא לקפוץ לדברים גדולים. אנחנו צריכים לייצב את החברה האנושית, בפרט שיש לפנינו מגיפות גדולות, זעזועים גדולים, בכל צורות הטבע, ולכן נייצב את עצמנו נכון כך שיהיה לכולנו משהו יציב, נורמלי, פשוט. אני ממליץ לחשוב על זה.

נורמה: באיזה שלב של התפתחות האנושות אנחנו נמצאים כרגע לפי הסדר העולמי?

אני חושב שהזמן הוא טוב ועומד לפני שינויים גדולים לטובה. נראה לי שכל עוד זה נמשך גם בסין, גם באוקראינה, בכל מקום, אז לאט לאט זה נותן לעולם מקום להתרגל למצב ולחשוב עליו בצורה חדשה. אני חושב שהעולם מתקדם לכיוון טוב, לא למלחמות. מלחמות קטנות יכולות להיות פה ושם, התקוטטויות כמו בין ילדים, אבל לא מלחמות גדולות.

נורמה: למה אתה מתכוון ב"לחשוב בצורה חדשה"?

עתיד העולם יכול להיות רק בחיבור הנכון בין כולם. והטבע ילמד אותנו עוד ועוד איך להתחבר בשכל בינינו, כך שנוכל לקשור את האגו שלנו בצורה כזאת שהוא לא יברח ולא ישלוט עלינו.

נורמה: לגבי האולימפיאדה, האם עדיין יש רלוונטיות לאירועים כאלו? זה הפך להיות משהו יותר פוליטי ופחות קשור לספורט.

זה מזמן הפך להיות לפוליטי. באולימפיאדה ב-1936 כאשר היטלר היה שם זה לא היה פוליטי? עד היום זה לגמרי פוליטי. אני לא חושב שזה שייך למשהו שהוא לא פוליטי ולכן הייתי בשמחה מבטל את כל התחרויות האלו.

מה יש בתחרות בה בן אדם רץ עם מקל וקופץ 5 מטר לגובה, והשני קופץ בעוד סנטימטר יותר גבוה, והם מוכנים להרוג זה את זה, מה העניין? אני לא חושב שבזמננו לספורט יש זכות קיום בגלל שהוא התלבש על האגו שלנו, זה לא כמו שהיה בעבר. פעם הרגישו שאין קשר בין ספורט למלחמה, כי זו תחרות אחרת לגמרי, היו מפסיקים את המלחמות, היו מכבדים את הספורט. היום לא, היום מעבירים את כל המלחמות לתוך הספורט.

דודי: בשבוע שעבר סיפרנו לך שנבחרה שחקנית לא יהודייה לגלם את גולדה מאיר בסרט חדש על קורות חייה, ואתה אמרת ששחקנים לא יהודיים לא באמת יכולים לשחק דמויות יהודיות כי את הרוח היהודית אי אפשר להעביר דרך מי שהוא לא יהודי. יש תנועה שלמה שחושבת כך ועוררה סערה גדולה בהוליווד. אותה שחקנית מפורסמת, הלך מירן שמה, בחרה להתייחס לנושא ולהעלות שאלה מהותית, "אם מישהו שאינו יהודי לא יכול לשחק יהודי, האם זה אומר שיהודי לא יכול לשחק את מי שאינו יהודי?".

האם יהודי יכול לשחק דמויות לא יהודיות?

אם הוא צריך להציג אופי לא יהודי אלא אופי של גוי ברור, מובהק, אז הוא לא יכול. זה לא תלוי בו, זה תלוי בתנועה, זה תלוי בכל דבר ודבר. כשגרתי בלנינגרד, בסנט פטרסבורג, היה לי מכר שעבד במקום כמו הקג"ב, כאשר הוא עבר ברחוב הוא אמר לי כל כך הרבה דברים על האנשים על פי התנועות שלהם, אפילו בלי לשמוע ובלי לראות את הפנים. בתנועה הכי קטנה, לא חשוב מה שתעשה, יכולים לקבוע מי אתה ומה אתה. לא רק אם הוא יהודי או גוי כי ביניהם השוני מאוד בולט, אלא בכל מיני מאפיינים אחרים.

דודי: מה זה אומר בעצם על הוליווד? יש שורה ארוכה של שחקנים יהודים בהוליווד, ובכלל בכל העולם, מה המשמעות של זה עבור התעשייה הזאת, האם הם נמצאים לא במקום הנכון?

לשחק דמות יהודית ברורה, מובהקת, כך שזה יהיה ברור, בטוח, אז מי שלא יהודי לא יכול להתלבש בה. זה לא לטובה ולא לרעה, אלא יש כוח פנימי מיוחד בתוך הגוף שנמצא אצל יהודים ולא נמצא באף אחד אחר. אבל את זה צריכים לראות, לדעת. אבל תכלס לחשבון החד, אי אפשר.

דודי: זו בעצם העבודה של השחקן, הוא רואה את ההתנהגות שלי, לומד את ההתנהגות שלי.

זה לא יעזור. אתה צריך למסור את הפנימיות שלך בתוך המשחק, ואישה שצריכה להעביר כל מיני תנועות, דיבורים, הבעת גוף כמו יהודייה, שמשחקת יהודייה אמיתית, היא לא יכולה אם היא לא יהודייה בעצמה. וגם אם היא יהודייה היא תצטרך ללמוד מה היה אופייני לאותה יהודייה מקורית.

דודי: ואם היא הייתה תקופה מסוימת בקרב יהודים, למדה את ההתנהגות, את התנועות, את המימיקה, עדיין אתה אומר שאי אפשר?

יכול להיות שכן, אבל לא בצורה ממש אמיתית. זו התלבשות הנשמה בתוך הגוף. כמו שיש לכל אומה תנועות, הבעות, סיבובי גוף משלה, כך זה מושרש בתוך כל אדם ואדם.

דודי: המטען הפנימי, הרוחני הזה האם הוא עובר דרך משחק?

אלו כבר שאלות אחרות. אבל וודאי שהוא עובר.

דודי: ואם לאותו שחקן יהודי לא אכפת מהיהדות, הוא לא מודע בכלל למה שאתה אומר, מזלזל ברוחניות, עדיין המטען הזה פועל דרכו?

כן.

דודי: והפוך, אם השחקן היהודי ישחק גוי, האם הוא יכול להתלבש במישהו שאינו יהודי?

בסימן שאלה. מי שמבין יסתכל עליו ויגיד שהוא יהודי.

שלי: שאלה על המטען הפנימי הזה של היהודים. כשאדם מתגייר, האם הוא מקבל מטען חדש או שזה משהו שאי אפשר לרכוש על ידי גיור?

שום דבר אי אפשר לרכוש על ידי גיור שאנחנו עוברים.

נורמה: אנשים שקראו את המאמרים טוענים שזה לא נשמע הגיוני, כי זה בדיוק העיקרון של המשחק, להתלבש בבן אדם אחר שזה לא הוא.

הם לא יצליחו. אבל אני מדבר על מקרים אידאליים. בקולנוע הכול הולך.

דודי: מה זה המטען הרוחני היהודי עליו אתה מדבר?

אני לא יכול להגיד לך. נשמה שהייתה פעם בקשר עם המקור העליון שלה היא מאירה בתוך התנועות של הצאצאים שלה אפילו אחרי חמישים דורות.

דודי: והאדם שצופה ביהודי שמשחק, מה הוא מקבל מהרוח הזאת שיש בו, מה הוא סופג?

אתם שואלים על דברים שונים מקצה לקצה. אבל ברור שזה כך, כשאני מסתכל על כול מיני אנשים דרך מסך המחשב, אני יכול להגיד מי יהודי. והאמת שאפשר להגיד אפילו בכמה הוא יהודי, האם ב- 100% ב- 50% או ב- 25% וכן הלאה. אפילו זה אפשרי.

חיים: אמרת קודם שלכל אומה יש את האופי שלה, את השורש שלה, אבל דווקא ליהודים לכאורה יש פוטנציאל להתלבש בכל אומה כי מלכתחילה הם הגיעו מכל האומות. אם כך, יהודים אמורים להיות מסוגלים להתלבש בכל התפקידים האחרים.

כן ולא. זה נושא שאין לו סוף. אני ממליץ לכם להתלבש במה שאתם צריכים להיות, זה הכי נכון וטוב.

(סוף השיחה)