עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 40

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.08.15 – אחרי עריכה

בן ציון: בתכנית היום נבחן את אופייה המדעי של חכמת הקבלה בהשוואה למדע של היום. נתחיל מההגדרה של חכמת הקבלה, הגדרה של בעל הסולם. קודם כל זה שזכינו להגדרה של חכמת הקבלה זה כבר טוב, כי בכל הספרים יש הרבה מאד תיאורים, אבל הגדרה מסודרת אף פעם לא הייתה לנו.

במשך אלפי שנים נעשה בזה בלגן גדול.

בן ציון: החכמה הזאת היא לא פחות ולא יותר אלא "סדר של שורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאד נעלה, הנקובה בשם גילוי א-לוהותו יתברך לנבראיו בעולם הזה" זו מהותה של חכמת הקבלה. זה נשמע כמשהו מאוד מאוד מורכב, כמו מתמטיקה מאוד מסובכת.

לא, זה מאוד פשוט. אני זוכר שגם לי בעצמי זה נראה מאד מורכב. "סדר שורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך", ועוד, זה נשמע כמו משהו מאד מסובך. אבל בפשטות, זו שיטת גילוי הבורא לנבראיו, או לאדם. פשוט מאד.

מה היא חכמת הקבלה? זו שיטת גילוי הבורא לאדם. "מתחברים", "השורשים", "הנקובים", "המכוונים" זה הכל בפנים בתוכו. המטרה היא גילוי הבורא לאדם. בשביל מה היא בעצם חכמת הקבלה? כדי לגלות את הבורא לאדם בעולם הזה.

בן ציון: כשהסתכלתי על ההגדרה הזאת בהתחלה, אני מוכרח להודות שלא שמתי לב שבסוף כתוב "גילוי א-לוהותו יתברך לנבראיו בעולם הזה" יותר התרשמתי מהכתוב "סדר של שורשים משתשלים על דרך קודם ונמשך וחוקים מוחלטים".

אנחנו לא מבינים מה זה. מה זה חשוב לי, "סדר השורשים" וכול', דווקא את כל החלק הזה אני כביכול זורק. ו"לא פחות ולא יותר", ויש שם כל מיני כאלה, בשביל מה לי? אני צריך לדעת על מה אני מדבר. אני מדבר על שיטה, חכמה, מדע, לא חשוב איך לקרוא לזה, אבל מדובר באוסף ידיעות, המלצות, יכול להיות תרגילים, יכול להיות לימוד, אבל זה משהו שניתן לאדם, בשביל מה? כדי לגלות את הבורא. מתי? בעולם הזה, כאן, עכשיו.

בן ציון: אנחנו יודעים שהמדע לא מצליח להכניס את האדם למשוואות שלו, למרות שהוא מגלה שיש השפעות, אולי האדם יכול במשהו להשפיע, אבל אין לו הרבה כדי לראות בדיוק איך זה גורם לשגיאה, באיזו מידה ובאיזו צורה, הוא לא מצליח.

בדרך כלל במדע שלנו, חוץ מפסיכולוגיה שהיא לא מדע, אנחנו לא מתחשבים באדם הצופה, הבודק, המקבל תוצאות מהניסויים שלו, כשהוא עושה ניסוי פה ושם עם הטבע, בודק אותו וכן הלאה. אנחנו לא מתחשבים באדם כל עוד לא רואים שחייבים לקחת אותו בחשבון. והעבודה שלנו עם הטבע היא לא במקרו, אלא במיקרו, בחלקיקים, בתת אטומים, שם אנחנו מגלים שהצופה יכול להשפיע על תוצאות הניסוי. אבל בחיים הרגילים שלנו אנחנו לא מרגישים שאנחנו משפיעים על התוצאה, ולכן אנחנו לא חושבים שאנחנו משפיעים. זה נסתר מאיתנו עד כדי כך שנראה לנו שהעולם מסתובב מחוצה לנו, וגם אם אני חי או מת העולם הזה קיים. ונוכחותי בעולם לא משפיעה במשהו על העולם עצמו, שאני יכול לשנות את העולם, והעולם זה מה שמתגלה בי, בתוכי, וכולי. זאת אומרת, אנחנו מנותקים לגמרי מהתפיסה הזאת.

בן ציון: איך אתה מגדיר את התפיסה הזאת? האם זה משהו אישי, הקשור לאופי?

זאת התפיסה האמיתית. זה לא אופי, זו תפיסה אובייקטיבית שהיא ממש משבצת את האדם בבריאה כגורם המרכזי, ולא כגורם, אלא כמקבל המידה המרכזי שבלעדיו היקום לא קיים. שום דבר לא קיים. אם אין אדם, אני, שמגלה את המציאות, אז אין מציאות. אלא כלפי מי אנחנו מגלים אותה, או בכלל איך היא קיימת? אנחנו לא יכולים להגיד, אלא רק כלפי אותו אובייקט המגלה את המציאות. ולכן כלפי כל אובייקט ואובייקט שהוא מסוגל לגלות את המציאות, אם ישנם כאלה בכלל, אז אנחנו יכולים לדבר על המציאות עצמה.

בן ציון: נחזור להגדרה ששמענו "סדר של שורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך בחוקים קבועים ומוחלטים".

זה מלמעלה למטה. יש עולם אין סוף וממנו יוצאים שורשים, והם משתלשלים לפי חוקים קבועים ומוחלטים של אורות וכלים, צמצומים אחר צמצומים, מסכים וכן הלאה, עד שהם מגיעים לאדם שנמצא במצב שנקרא "העולם הזה". והאדם הזה מתחיל לתקן את עצמו מלמטה למעלה, להעלות את עצמו בזה שהוא קונה תכונות ותיקונים, וכך הוא מגלה את הכוח העליון, אותו השורש העליון שממנו בעצם קיבל ישות, קיבל יכולת להרגיש את עצמו ואת מציאותו בעולם.

בן ציון: האם האדם יכול להשפיע על השורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך?

לא, זה הטבע שמחוצה לנו. אנחנו נמצאים בטבע, במה שנקרא "בורא".

בן ציון: אם כן למה התכוונת שבעצם הכל תלוי באדם, כי זה הכל כלפי האדם, אם על זה הוא לא יכול להשפיע?

על זה הוא לא יכול להשפיע, לכן אנחנו נקראים נבראים. אנחנו מגלים את עצמנו כנמצאים באיזו מציאות עם תכונות מסוימות ורצונות מסוימים, מחשבות, יכולות, ועל כל מה שמשתלשל אלינו, בונה ומעצב אותנו מלמעלה למטה, אין לנו שום שליטה.

בן ציון: אם את הכל אני בסופו של דבר מגלה בחוש, כמכשיר מדידה, מה ההבדל בין תופעה שאני מגלה אותה בחוש, שאז מצד אחד אומרים "בגלל שגילית את זה בחוש, זאת התופעה, היא כבר נקלטה בך אתה לא יכול לשלוט בה, כי אתה כבר כקולט". ומצד שני אתה אומר "בגלל שזה כלפיך יש לך יכולת להשפיע על זה".

מכאן ולהלאה, אתה יכול על ידי שינוי עצמי, לגלות מה חסר לך בקליטת המציאות. אני מגלה שאני נמצא במציאות, ומה הלאה? אז אני מתחיל לגלות על ידי כל מיני התעוררויות, שאני מרגיש את עצמי לא טוב, שיש לי חסרונות ובעיות, כלומר, מעוררים אותי. כדי שאני אשנה את השפעת המציאות עליי, לא נותנים לי מנוחה. יש לי בעיות, מכות, כל מיני דברים, אני חי באיזה מצב שהמציאות הסביבתית, שהיא כל היקום ואולי למעלה ממנו, כל זה מסודר בצורה שלא נותנת לי מנוחה.

ואז אני מתחיל לבדוק, לחקור למה זה. כשאני חוקר אני רואה שאני חייב לגלות את השיטה עצמה ואת המקור שלה, של כל המציאות, ולמה כל זה מתייחס אלי כך. אדם מגיע בצורה טבעית לכאלה מחשבות כי הוא מרגיש לא טוב, הוא מרגיש בחסרון. וכשהוא מתחיל לבדוק הוא מתחיל לראות שהוא יכול להשפיע על המציאות שיכולה להשתנות כלפיו, אבל בתנאי שהוא המשתנה. את המחקר הזה אנחנו משייכים לאדם הראשון, ואחר כך לעשרים דורות אחריו עד אברהם אבינו, אחר כך לאבות עד המקובלים האחרונים, שהם בעל הסולם ואחר כך רב"ש ועלינו. יוצא מכך שכולם חוקרים את מקור המציאות.

מקור המציאות נקרא "כוח", או "רצון", כוח רצון שברצונו להשפיע טוב. כדי להשפיע לטוב הוא מעורר אותי כך שאני חייב לתת תגובה נכונה, ואז אנחנו מתחילים בתיקון שלנו ממטה למעלה, להשיג את השורש. בזה שאני מתקן את עצמי, בזה שאני משנה את עצמי, אני מזמין מהמציאות שמסביבי, אותה אני לא מכיר ולא יודע בדיוק מהי, אבל מכל המציאות, מכל העולם, אני מתחיל להזמין יחס שונה. ואז אני מתחיל לבדוק איך אני משתנה, ובהתאם לכך איך אני מקבל את התגובה, ומזה יוצאת לנו חכמת הקבלה.

כמו בכל מדע, מה שיש לנו בעולם זה להשפיע על משהו, לבדוק תגובה ולרשום, ומתוך אוסף הדברים האלו אנחנו מקבלים מדע. תלוי במה אנחנו בודקים. אם אנחנו בודקים כך חלקי חומר דוממים, זו פיסיקה, חלקי החומר של הצומח זו בוטניקה, זואולוגיה היא המדע של החי, ביולוגיה וכן הלאה, כולל בני אדם. וכשאני מתחיל לבדוק כלפי ההרגשה שלי, זה כבר נקרא "חכמת הקבלה", אבל זה אותו עקרון. ולכן בחכמת הקבלה או בכל מדע אחר יש בהם אותו יחס למציאות, לטבע. אני נותן איזה "אינפוט" למערכת שאני לא יודע מה היא, ומקבל "אאוטפוט", ואז לפי ההשפעה שלי על המערכת, והתגובה שלה על ההשפעה שלי, כל הזמן בצורה כזאת אני לומד אותה, ומכיר אותה. כמו שאנחנו בינינו, אני מדבר איתך ואתה מדבר איתי, כך אנחנו משפיעים זה על זה ואז נעשים מוכרים זה לזה. זה בעצם מה שיש לנו בעולם, כי אין לנו יותר חוץ מיכולת להשפיע ולקבל.

בן ציון: זאת אומרת שחייב להיות איזור שהוא חופשי מהשפעה של החוקים האלה, ושם האדם יכול לשנות את הקליטה שלו?

נכון. בדרגות של דומם, צומח וחי אנחנו לא יכולים לשנות שום דבר, אלא אנחנו יכולים לשנות את המציאות בדרגת המדבר. דרגת המדבר נקראת "דרגת הנשמה והבורא". הקשר בין הרצון שבי שנקרא "נשמה", והגורם מחוצה לי שנקרא "בורא". בצורה כזאת אנחנו מתחילים להתקשר בינינו, ובכל מיני שלבי השינויים בקשר, בקומוניקציה בינינו, מזה בא לי רושם גדול על ההתרשמות שלי מהגורם הזה. מכל הרשימות האלה שאנחנו אוספים, מגלים ומסדרים אותן, מכך באה לנו חכמת הקבלה, כמו בכל מדע אחר.

בן ציון: יש לנו אזור של חוקים כמו שבעל הסולם מתאר לנו כאן, שהוא מנוסח, או שזה אזור שהחוקים הקבועים לא מגיעים אליו, כי זו דרגת המדבר שהיא כביכול אזור חופשי ופנוי?

בפעם הראשונה גילה את הנחיצות בזה האדם הראשון, הוא נקרא "הראשון" כי הוא הראשון שגילה שחוץ מדומם, צומח וחי, יש עוד רמת התקשרות לטבע, לסביבה, שנקראת "דרגת המדבר". בדרגת המדבר אני נמצא בקשר בין משהו בי שנקרא "נשמה", לבין משהו בטבע. ואותו חלק, אותו מנגנון פנימי בתוך הטבע שאליו אני מתקשר בתוך הנשמה, נקרא "בורא". כך אנחנו קוראים לו. זאת אומרת יש לנו דומם, צומח, חי, מדבר, שאם אני מתקשר לסביבה, אז אנחנו קוראים לזה "הטבע", ואם אני מתקשר מדרגת המדבר, אז אני קורא לזה "הבורא".

שרטוט מס' 1

בן ציון: ומה הם מערכת החוקים הקבועים והמוחלטים?

גם כאן וגם כאן זו מערכת חוקים קבועים ומוחלטים. רק שבדרגות דומם, צומח וחי זה נקרא "מדע", ובדרגת המדבר, זו נקראת "חכמת הקבלה" (ראו שרטוט מס'1).

בן ציון: האם התהליך שציינת בעלייה ממטה למעלה, בכיוון ההפוך של השורשים המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, גם הוא נקרא "מדעי" כמו התהליך שבא מלמעלה למטה, האם הוא גם נקרא "קבוע" ויש לו הגדרה?

(ראו שרטוט מס' 2) יש שורש שממנו ישנה ירידה של חלקי הבריאה, עד המצב שנקרא "העולם הזה". ובחזרה מהעולם הזה אנחנו שוב עולים לשורש. איך אנחנו מגלים את זה? אנחנו קודם כל מרגישים את עצמנו במצב מס' 1 שהוא העולם הזה, ומתחילים להשתנות, ובכך שאנחנו משתנים, אנחנו מגלים את השורש. מגלים שבכל מקום שאנחנו משתנים, ממצב 2, 3, 4 והלאה, מגלים מאה עשרים וחמש מדרגות, ובהתאם לזה אנחנו כל פעם מגלים את השפעת השורש עלינו וזה נקרא "בורא".

איך אנחנו מגלים? אנחנו משתנים, זה נקרא "כלי". והשפעת השורש עלינו נקראת "אור". מהשורש כלפי מטה עד העולם הזה, ממעלה למטה יש השפעה, וכשאנחנו קיימים ומתחילים להשתנות, אנחנו מגלים שיש משהו ממעלה למטה שמשתלשל אלינו, אבל מגלים את זה על ידי זה שאנחנו עולים למעלה. זאת אומרת קודם כל מצד הכלי, א' זו עלייה, ואז מצד האור, ב' זה גילוי.

שרטוט מס' 2

בן ציון: איפה פה השפעת האדם על החוק, על השורש?

בזה שהוא עולה, הוא משנה את כלי הקליטה שלו, ולכן הוא מגלה כל פעם מציאות שונה, יותר עמוקה, יותר גבוהה. מה הן מאה עשרים וחמש המדרגות האלה? הן בעצם שינויי תפיסת המציאות.

בן ציון: למה אנחנו קוראים לכל תהליך הבריאה מלמעלה למטה קבוע ומוחלט ובלתי ניתן לשינוי, "דומם, צומח וחי", ורק לעלייה מלמטה למעלה, אנחנו קוראים "מדבר", כאילו דרגה יותר גבוהה, ממד נוסף שמתחיל להיפתח? כי אלה לא החוקים הקבועים שמשתלשלים ושיצרו את הדומם, צומח וחי, אלא זה עוד ממד חדש.

אנחנו צריכים לגלות, אבל אלה חוקים קבועים ומוחלטים, גם כלפי דרגת האדם שבנו.

בן ציון: האם הממד הנוסף של העלייה מלמטה למעלה גם מנוסח ומתואר פה בשרטוט, או שאנחנו מנסחים כאן רק את מה שיצר אותנו, את החוקים שפועלים עלינו, וכל הנושא של איך האדם עולה במדרגות מלמטה למעלה, לא מתואר פה?

זה מתרחש בנו בכך שאנחנו בונים את המדרגה הזאת.

בן ציון: זה גם מאובחן כחוקים קבועים ומוחלטים?

כן, הכל.

בן ציון: גם דרגת המדבר?

בלבד. במיוחד בדרגת המדבר.

בן ציון: לגבי הנושא של "קודם ונמשך", בעולם שלנו מושגי הסיבה והתוצאה קשורים בזמן. אם הכל עובר דרך האדם, גם הוא מגדיר את מושג הזמן?

כשאנחנו מדברים על מושג הזמן בחכמת הקבלה, אנחנו סתם משתמשים באותה המילה, אבל המושג הוא אחר לגמרי. מושג הזמן הוא שינוי תכונות. אם שיניתי את עצמי ממצב למצב, זה נקרא שכביכול עבר זמן מסוים. אבל זה לא שייך לזמן. אני יכול לעשות את השינוי הזה תוך שנה לפי השעון שיש לי, או תוך שנייה, או תוך מאה שנה, זה לא חשוב, זו תיקרא יחידה אחת של זמן, ולכן אין לזה שום קשר לזמנים בעולם שלנו.

בן ציון: בכל רגע נתון פועלים עליי שורשים שמשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בכל רגע נתון יש כוחות שפועלים עליי ומפעילים אותי?

בוודאי. אני לא יכול לברוח מרשת הכוחות הזאת שנקראת "מערכת השפעה והנהגה".

בן ציון: והכוחות האלה יוצרים אותי כמו שאני עכשיו?

כן.

בן ציון: ובכל רגע נתון אני יכול לצאת מההשפעה של המערכת הזאת לכיוון המדבר?

אף פעם.

בן ציון: אז איפה החלון הזה שבו אני יכול להשפיע על הכוחות שפועלים עליי?

על ידי זה שאתה משתנה.

בן ציון: איך אני יוצא לכיוון השינוי הזה שבו אני מתחיל להשתנות?

זה בתנאי שמתעוררות בך רשימות, היינו החסרונות הנוספים להכיר את המערכת, ואז יוצא שאתה כביכול מוזמן מצד השפעת המערכת להכיר אותה.

בן ציון: ואז בכל רגע נתון אני יכול כל פעם לצאת מהשפעת הדומם, הצומח והחי?

אתה לא יוצא, בשביל מה לך לצאת? אתה מתחיל לחקור את היחס שלך לאותו הטבע, בדרגת המדבר. ובדרגת המדבר, הטבע כלפיך נקרא "בורא".

בן ציון: אנחנו לא בורחים מהמציאות הזאת למקום אחר?

לא, בשביל מה? ואיך אתה יכול לברוח אם הכל נמצא במציאות? דומם, צומח, חי, ואתה מוסיף לזה את דרגת האדם.

בן ציון: היה נדמה שיש פה איזה מפלט מכל המציאות הזאת.

בשביל מה ולמה, ואיך יכול להיות דבר כזה בטבע?

בן ציון: כי אמרנו שהאדם יכול להשפיע על מה שקורה איתו, ועל מה שמתרחש בו. אז מה זה נקרא שאני מוסיף עוד דרגה ועל ידי זה אני משנה?

אתה רואה את הטבע בצורה יותר עמוקה, בעומק, בהבנה ובהרגשה, יותר מדומם, צומח וחי.

בן ציון: הפיסיקאים לא מסוגלים להשפיע על המשוואות שלהם, כי הם כבר תוצאה. למה אני, שאני גם תוצאה, אבל בגלל שיש לי את חכמת הקבלה, אני כן יכול להשפיע על התוצאות?

כי על ידי חכמת הקבלה אתה עושה בך כאלו שינויים, שאתה רואה את המציאות יותר עמוק מהם.

בן ציון: זה עיקרון התפיסה של האדם?

כן. כמו שאתה רואה תמונות סטריאו, שאתה מסתכל על תמונה ונכנס בה ורואה שהיא קווקווים מטושטשים, ואתה נכנס בה ורואה את התמונה. אז מה אתה עושה? אתה עוזב את ריכוז התפיסה הקודמת שלך ומחפש תפיסה החדשה.

בן ציון: בחכמת הקבלה, המשתנה שהיה חסר זו השפעת האדם על התוצאה. המשתנה הזה הוא דבר גלוי שמופיע כחלק מהמשוואה ואני עובד איתו בצורה ישירה. במדע הרגיל אין לי אותו.

כי אתה לא לוקח את עצמך כחוקר על עצמך.

בן ציון: כי הוא לא מגולה לי, הוא כאילו לא קיים. בקבלה הוא קיים, אומרים לי "זה המשתנה, זה אתה, כך אתה משפיע, ועכשיו אתה יכול לעבוד על זה". זה כמו איזו תגלית מדעית נוספת?

ודאי. לכן מקובלים מכבדים את המדע, והם מבינים שהם נמצאים במדע מסוג חדש, נוסף.

בן ציון: לומדים על זה בתחילת הלימוד של חכמת הקבלה, אבל זה דבר מאוד עמוק.

ולא מפסיקים, לומדים כל הזמן.

(סוף השיחה)