פרשת השבוע - צו

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

שיעור 20.03.13 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן

גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", שלום לך, הרב לייטמן, שלום לך משה אדמוני.

שלום לכולם.

גלעד: אנחנו בפרשת "צו", שהיא המשכה של הפרשה הקודמת. אם בפרשה הקודמת הייתה התייחסות לדיני הקרבנות מצד עם ישראל, הרי בפרשת צו ההתייחסות היא מצדם של הכוהנים כפי שמפורט. בתחילה מוזכר הציווי על תרומת הדשן, ובהמשך מפורטים דיני קרבן מנחה, קרבן חטאת, קרבן אשם, קרבן שלמים ואיסור אכילת חֵלֶב. בנוסף, מוזכרים העונשים, מי שאוכל בשר פיגול, "והנפש האכלת ממנו עונה תשא". מי שאוכל חֵלֶב מהקרבנות, "ונכרתה הנפש האכלת מעמיה". מי שאוכל דם מהקרבנות, "ונכרתה הנפש ההוא מעמיה". בהמשך, מדובר על "שבעת ימי המילואים" וקיום חנוכת המשכן. הבורא מצווה על משה לקחת את אהרון ובניו הכוהנים, ואת כל העדה ולהקהיל אותם בפתח אוהל מועד. משה רוחץ את אהרן ובניו, מלביש אותם בבגדי הכהונה, ואז מושח בשמן המשחה את המשכן ואת כל אשר בו, ומקדש את אהרון ובניו. משה מראה לכוהנים מה מצווה אותם הבורא לעשות עם האיברים השונים של הקרבנות, והכוהנים מבצעים את ציווי הבורא.

הרב לייטמן, הפרשה עמוסה בפרטי המשכן מצד הכוהנים, ועכשיו יוצאת "שבת הגדול" לפני הפסח.

הכל הוא כזכר ליציאת מצרים, אנחנו מבינים שכל התורה ניתנה כדי לתקן את היצר הרע, "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"¹. קבוצת בבל שיצאה מבבל בראשותו של אברהם ובהנהלתו, שלימד אותם איך להתחבר יותר ויותר ביניהם, הגיעה למצב שהם כבר מסוגלים לגילוי הרע שביניהם, זה נקרא שהם "נכנסים למצרים". גילוי הרע הוא הדרגתי, קודם "שבע שנות שובע", כשמרגישים שהרצון לקבל גדל, האגו באדם גדל, ודווקא נותן לו התפתחות טובה. הוא יכול להרוויח ולהצליח בזה, הוא יותר מבין, לומד, מרגיש. אנחנו צריכים את התפתחות החושים, אנחנו לא יכולים להישאר בדרגת החי, אלא רוצים להיות אדם המפותח בכל החושים, ואחרי החושים שלנו עובד רצון חזק, "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו"², יצר יותר חזק.

אבל אחר כך אנחנו מתחילים לראות שהיצר הזה לא כל כך טוב. כשאנחנו הולכים לחיבור בשיטת ישראל, שהיא להיות "כאיש אחד בלב אחד"³, אנחנו מתחילים לגלות שהחיבור הזה הוא בלתי אפשרי. האגו שלנו לא מאפשר לנו להתחבר, ואנחנו מתחילים להרגיש שזאת בעיה. זה הופך להיות ל"שבע שנות רעב", בעצם עובדים קשה, רוצים להגיע לגילוי הבורא, גילוי הא-לוהות, שזאת המטרה שהתורה שמה, ואנחנו לא מסוגלים לזה, לא מסוגלים להתחבר לדרגה כזאת. ובזה אנחנו מרגישים שהמצרים, האגו שלנו, יותר ויותר שולטים עלינו, ואנחנו הופכים להיות לעבדים שלהם.

לכן כתוב שהם בנו ערים יפות, פיתום ורעמסס, אבל ערים יפות לפרעה, ולעם ישראל הן היו "ערים מסכנות"⁴, זאת אומרת עניות, וזו גם סכנה שהם יכולים להישאר בתוך האגו שלהם לעולמים. ואיך לצאת?אז מתגלה משה שגדל בבית פרעה, שמכיר את כל האגו הזה, כי חונך שם מצד אחד, ומצד שני, הוא יכול להוביל את העם למעלה ממצרים, זאת אומרת לצאת ממנו. זו נקודה מאוד חזקה לצאת, לעלות מעל האגו שבתוך האדם, הנקודה הזו מושכת את האדם לא להישאר בחיים הרגילים הבורגניים האלו אלא לחפש את מהות החיים, טעם בחיים.

אנחנו מדברים על האדם, כי התורה מדברת על מה שהאדם פרטי צריך לעשות עם עצמו. ואחרי יתרו ואחרי עשר המכות, בסופו של דבר האדם מתחיל להרגיש שהוא חייב להתעלות בכל זאת מעל האגו, ובאות מכות שהוא לא מסוגל להישאר בהן, והוא בכל זאת רוצה להתקשר עם הסביבה, להיות "כאיש אחד בלב אחד", להיות ב"ואהבת לרעך כמוך", בקבוצה כמו שאברהם, יצחק ויעקב לימדו. ובני ישראל במצרים הרגישו שהם לא מסוגלים לזה. ואז "ויאנחו בני ישראל מהעבודה"⁵, זאת אומרת התחילו לצעוק, לבקש ולפחד שהם יישארו בתוך האגו, להישאר כך כמו שהעולם שלנו מרגיש היום בחוסר אונים. ומה לעשות הלאה? אז מתגלה משה, הנקודה הזאת שרוצה לצאת מהמצב, להתעלות מעל האגו, ולא מסוגלת. חסרים למשה כוח הדחייה וכוח המשיכה.

כשאנחנו נמצאים במצב שצריכים לצאת ממנו, צריך שני כוחות. כוח גדול שימשוך אותנו קדימה, מטרה נעלה, יפה, מושכת, שהיא חסרה, וגם כוח דחייה מאחורה, שנרגיש שהמצב בו נמצאים הוא איום ונורא. והאמת שהמצב הוא טוב, כי בני ישראל בכו אחר כך במדבר על הסירים, השום, הבצל, הבשר והדגים^6, שאכלו במצרים. אלא שאי אפשר להתפשר ולהישאר בזה. ואז מגיע גילוי הבורא לנקודה הזאת בלבד, למשה, והיא מתחילה להתמודד מול פרעה, ואלו עשר המכות הידועות. אחרי עשר המכות, האדם מוכן עם נקודת משה, ועם כל הרצונות שלו שנקראים "עם ישראל", לברוח מהאגו שלו, להתעלות מעל האגו. והוא מגיע למצב הבא שבורח, מתנתק מהאגו שלו, ורוצה להתחבר, אז הוא מגלה שהאגו לא נעלם, אלא ההיפך, הוא הגיע למצב עוד יותר גבוה, עוד יותר גדול, להר סיני. הוא עכשיו לא שולט, אלא נותן לאדם לבחור, אתה רוצה ללכת קדימה לקראת השפעה, אהבה, חיבור, איחוד וערבות הדדית? בבקשה, אבל אתה צריך לוותר על האגו ולהיות כל הזמן מעליו, במלחמה בלתי פוסקת עימו וכך לתקן את עצמך.

תיקון אתה לא יכול לעשות לבד, אלא אתה צריך כל הזמן כוח עליון שנקרא "האור העליון", המאור שבתורה מחזירו למוטב⁷. וכשבני ישראל הסכימו לזה במעמד הר סיני, אז קיבלו את זה כתנאי לקבלת התורה, והיו מוכנים להיות "כאיש אחד בלב אחד", כל רגע, בכל מצב, לעבוד בחיבור, ואז התחילו לגלות את כל הרע שנמצא ביצר הרע שלנו באמת, ולתקן אותו בהדרגה. אלו ארבעים שנות המדבר. איך מגלים את זה? עד כמה שרוצים לעשות טוב, מגלים כמה שלא מסוגלים לעשות טוב ונמצאים בין שני הכוחות. מצד אחד נמשכים להיות דומים לכוח העליון, לבורא, לתכונת האהבה, השפעה הדדית, לחיבור, כי זו תכונת הבורא, ומצד שני מתגלה עד כמה שהם נמצאים בשנאה, בפירוד, בריחוק הדדי, ואז כל פעם הם צריכים את הכוח העליון "המאור שבה מחזירו למוטב"⁸.

זאת אומרת שהבורא דווקא צריך להתגלות ביניהם יותר ויותר. ואז מובן שהתורה היא בעצם תיקון, שיטה מיוחדת שבה הבורא נסתר בתוך התורה. שעל ידי זה שמתגלה הרע באדם שעוסק בתורה, מתגלה היצר הרע האמיתי. לא כמו בעולם שלנו שבני האדם הם כל אחד לעצמו, אלא היצר הרע האמיתי שהוא נגד החיבור, האהבה, האיחוד, ואז זקוקים לכוח עליון. יוצא ש"ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא"⁹, שישראל חייבים את התורה שתביא את הרצון להשפיע לאדם, ואז במקום רשת אגואיסטית שיש בין כל בני ישראל, יבוא מעליהם כוח שיקשר אותם מעל הרצון האגואיסטי וכך הם יתקנו את הקשר ביניהם, ובקשר המתוקן יבוא גילוי הבורא. וכך "ישראל אורייתא קוב"ה חד הוא" יתגלה.

כך אנחנו צריכים להגיע ליישום שלנו. מפני שהרצון האגואיסטי שלנו כולל תרי"ג רצונות, וכל תרי"ג הרצונות האלו מתחלקים לפי העובי, עצמת האגו שבהם, אז יש בנו הרבה סוגי רצונות, כמו בשכבות, כמו בסנדוויץ', ואנחנו מתקנים אותם מהקל לכבד. ולכן יש הרבה קרבנות. מה הם הקרבנות? פרשת "צו" היא ציווי על כל הקרבנות, שעל ידי זה שאנחנו מתקנים כל קבוצת רצונות מלהשתמש לטובת עצמנו, לטובת הזולת, בזה אנחנו מקריבים קרבן, בזה אנחנו מתקרבים לבורא. כי "קרבן" הוא מהמילה "קרוב", ואז יוצא שבצורה כזאת אנחנו מתקרבים. ואז יש חובה לתקן את הרצונות, וברצונות המתוקנים לגלות את הכוח העליון שישרה בינינו.

זהו בעצם היישום של כל התורה, ולכן הפרשה הזאת כל כך חשובה. ב"זוהר" ובתיקונים, ובכל כתבי הקבלה, בתלמוד ובמשניות, כתוב הרבה על הקרבנות, שלא סתם שורפים בשר, צולים ואוכלים אותו. אלא מדובר על חלקי הרצון שבתוך האדם, רצונות מדרגת דומם, צומח, חי ומדרגת המדבר, זה שייך לבני אדם שמקריבים. כל הסימנים החיצוניים האלה בעצם מדברים על תיקונים פנימיים שאנחנו צריכים לעשות, כל אחד ואחד מאתנו. לכן כשאנחנו לא מסוגלים לעבוד בצורה פנימית על תיקון הרצונות שלנו, להביא את עצמנו לחיבור, לאהבה הדדית, אז גם בצורה חיצונית אנחנו לא מסוגלים לזה, ולכן נחרב בית המקדש. היו להם סימנים עוד שבעים שנה לפני שהוא יחרב מפני שהפסיק החיבור. אפילו תלמידי רבי עקיבא נפלו מדרגת אהבה הדדית, אהבת חברים, לשנאת חינם.

וכך גם אנחנו נמצאים בסוף הגלות, וקיבלנו הזדמנות לחזור בחזרה לארץ ישראל, אנחנו צריכים עכשיו להתחיל לתקן את עצמנו בחיבור, וכשהחיבור בינינו יתקיים, אנחנו פתאום נגלה איך צריכים לעשות קרבן ומשכן, איך צריכים לעבוד, מי בינינו באמת כהן, לוי, ישראל, נרגיש מבפנים, מתוך ההבחנות, הרצונות המתוקנים שלנו, נרגיש איך לעשות זאת, גם בחיצוניות, ואז יקום בית מקדש. אבל כשבית המקדש יקום, הוא יקום בעזרת כל העולם, כמו שכתוב על התיקון שעכשיו בכל העולם סובלים מהאגו, "ונהרו אליו כל הגויים", "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". זאת אומרת, התיקון יהיה התיקון השלם, הגאולה השלמה. לזה אנחנו מצפים, ומשתוקקים שבאמת נגיע לקרבנות, למצב שבהחלט נוכל לתקן את כל האגו שלנו, יצר הרע. קודם לגלות אותו ובהתאם לגילוי, לתקן. מגלים אותו ומתקנים.

אנחנו רואים שבני ישראל במדבר כל הזמן טועים, ועושים עבירות, והבורא בא מעניש אותם, ומתקן אותם, ומשה שוב עושה את העבודה הזאת, וגם הלווים והכוהנים, וכך מתקדמים. התורה תמיד מדברת בדרך התיקון, אמנם נראה לנו שבני ישראל נמצאים כל הזמן בעבירות וחטאים, אבל זה רק גילוי הכוחות הרעים שנסתרים וטמונים בתוך האדם, וצריכים להתגלות כדי לתקנם.

גלעד: דיברת על תלמידי רבי עקיבא, והאמת שזה קצת מפחיד, כי אנחנו מסתכלים על דרכנו, שכל הזמן נכשלים מחדש בחיבור, ומגלים כמה אנחנו נגד.

יופי, סימן שאנחנו מתקנים משהו, אם מתגלה משהו חדש.

גלעד: ותלמידי רבי עקיבא לא גילו את זה?

הם לא יכלו לעצור את המגמה, כי היו חייבים בסופו של דבר להישבר, להגיע לחורבן ולגלות, כמו שאנחנו לא בחרנו, אבל אנחנו עומדים בפתח של הגאולה, וחייבים לבצע אותה, זה לא תלוי באדם. באדם תלוי רק לבצע. אצלם הייתה המגמה, וכבר לא היה מה לעשות, הם גם כתבו ודיברו על זה, שזו כבר המגמה.

גלעד: זאת אומרת שהמגמה עכשיו היא לתיקון?

המגמה עכשיו היא לתיקון, אנחנו חייבים לזרז את התיקון הזה שלא יבוא כוח מחייב בצורה דרמטית, שיחייב אותנו בכוחות רעים חלילה. אלא נקווה שאנחנו באמת נפזר את הידיעה הזאת לכל עם ישראל, לפחות לאותו עם ישראל שבציון, ואז נתקן. "כי מציון תצא תורה", מיציאות, זאת אומרת, מנפילות, מכל גילוי הרע, דווקא יוצאת תורה.

גלעד: הפרשה הקודמת דיברה על הקרבנות מצד עם ישראל, ופה מדובר על אותו הדבר מצד הכוהנים. מה ההבדל?

אלו רמות, העולם שלנו כביכול נותן לנו הדגמה מהו הרצון, בכל העולם אנחנו רואים שיש סוגי חומר, דומם, צומח, חי, מדבר ודרגת האדם, ובין כל הסוגי החומר יש גברים, נשים, ילדים, מבוגרים, יש עשירים, עניים, אדונים ועבדים, ועוד ועוד. זאת אומרת, אנחנו רואים שלא סתם זה מחולק כך, אלא מפני שהרצונות שלנו כל כך מורכבים ומחולקים, וצריכים לברר ולמיין אותם. כי לכל רצון, בכל הרכב הרצונות צריכה להיות גישה מיוחדת, אלו ימות השבוע, שבת, ראש חודש, ומועדים למיניהם. בכל פעם זו גם אוירה כללית, כוח כללי שמשתנה, וגם כוח פרטי שבכולם יחד ובאדם אחד. ואז בהתאם לכך אנחנו מתקנים את כל המערכת, כל עוד היא לא מתוקנת ושלמה. לכן כאן מדובר על עבודת הכוהנים, ושם היה מדובר על עבודת ישראל. יש מצוות נשים וגברים לכל אחד ואחד, וגם לא כלפי בני אדם, לאו דווקא קרבנות בצורה כזאת כמו שהם כתובים, אלא גם כלפי האדמה, החיות, אדם וחברו, יש הרבה מאוד סוגי חוקים, וכל החוקים האלו הם בעצם תיקונים.

משה: אנחנו מדברים על אהבה, שהיא התיקון, על הקרבן שצריך לעשות. היום נסעתי באוטובוס וראיתי אבא מחזיק את הילדה שלו, ועלתה בי מחשבה שגם אני אוהב מאוד את הבת שלי, את הילדים שלי, וזו אהבה טבעית. מה שהיא לא עושה, אני סולח לה, ומצדיק אותה, ויש לי רק יחס של אהבה כלפיה, אני לא חושב מחשבה אחת רעה כלפיה. והשאלה היא, איך יתכן דבר כזה שהוא טבעי, כלפי אנשים שהם לא הבנים שלי או הקרובים שלי, אלא כלפי חברים? אנחנו בסך הכל צריכים להגיע לאהבה בין החברים, איך יתכן המעבר הזה בכלל אם הוא לא בטבע, איך עושים את זה?

זה לא תלוי בך. אתה ודאי שלא יכול לשנות את עצמך, את איך שאתה בנוי, אבל נתנו לך בעולם שלנו להבין שאפשר להחדיר בך כזה רצון, כזה יחס, לאיזה גוף זר. שתתייחס אליו כיותר יקר מעצמך. אתה מקריב בשבילם הרבה מהחיים שלך. הטבע, א-לוהים בגימטרייה הוא הטבע, מחזיק אותך בהארה מסוימת, אתה מקבל מקרן האור הזו, יחס מיוחד כלפי הילדה הזאת, כלפי התינוקת או הילדה הגדולה יותר, ולכן אתה מחזיק אותה כבת, כמשהו קרוב.

משה: יש לי גם תענוג מזה.

כן ודאי, אותה קרן אור, שנקראת המחזיר למוטב, יכולה לעשות שאתה תתייחס כך לחבר שלך. אין שום בעיה, ואז תתחיל מעכשיו והלאה להתייחס אליו כמו למישהו שהוא החשוב ביותר בחיים.

משה: איך? כי זה היה פותר את כל הבעיות בעולם.

תבקש.

משה: מה זאת אומרת לבקש?

ודאי שאנחנו לא יכולים לתקן את עצמנו. האנושות חושבת שהיא יכולה בעצמה. אני מדבר על תיקון האדם, אנחנו רואים היום בעולם, שאנחנו לא יכולים לעשות שום דבר. אתם רואים מה קורה עכשיו עם המערכת הבנקאית, ועם כל מיני בעיות, אנשים מאבדים כיוון, גם הגדולים, וגם הקטנים, כולם, והם לא יכולים, הם נמצאים במבוכה. וכשאני אומר שלא את העולם צריך לתקן, אלא את האדם צריך לתקן, מסתכלים עליי ואומרים, יכול להיות שאתה צודק, כי באמת אם האנשים כל כך מקולקלים, איך אנחנו יכולים לסדר משהו?

באמת יש בעולם כל טוב, ואנחנו יכולים לעשות יופי של עולם. יש לנו טכנולוגיה מתחדשת ומזון בשפע, רק תחלק אותו נכון ולא יהיה חסר לאף אחד, אנשים לא יצטרכו לעבוד. אנחנו יכולים להפעיל הכל בצורה אוטומטית, אז להיפך, תעשה ותהפוך את העולם לגן עדן, ואנשים לא מסוגלים. כולנו נמצאים בפחד, בלחץ, בחוסר ביטחון, חוסר אונים, כולם חולים, למה? האדם לא יכול לסדר את זה, זאת אומרת שצריכים לסדר את האדם.

אני מדבר עם הרבה אנשים, וגם דיברתי עם נציג האיחוד האירופאי, על זה שצריכים לתקן את האדם ובזה יהיה עולם מתוקן, לזה מסכימים כולם. איך לתקן את האדם? כשהם מסתכלים על זה, אז הם אומרים "זה בלתי מציאותי”. והם צודקים, זה באמת בלתי מציאותי לתקן רק בכוחנו, אין לנו כוח, אנחנו כולנו רעים, "יצר האדם רע מנעוריו", ואין מה לעשות. אבל "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין", אם אתה יודע להשתמש נכון בחכמת הקבלה, שהיא "תורת האור", כך היא נקראת, ודרכה אתה יכול להזמין את המאור המחזיר למוטב, אז זה רק בזכות חכמת הקבלה. אז כמו שאתה מסתכל על הבת שלך באהבה, אתה יכול להסתכל כך על כל אחד ואחד, ואז תהיה לך בעיה לחלק מזון לכולם? ביגוד לכולם, לבנות לכולם דירות, בתים, ולסדר את כל העולם לתפארת? לא, לא יהיה חסר כלום. אם חסר קצת אור, אז איך אפשר להזמין את המאור המחזיר למוטב? זו צריכה להיות תורת האור, חכמת הקבלה. לכן עכשיו היא מתגלה, אני מאוד מקווה שהאנושות תבין מה שקורה כאן, ושאנחנו נוכל עכשיו לגשת לתיקון העולם, וזה באחריותנו.

אז אל תפחד שאין לך אהבה אפילו לחבר שלך, אלא ככל שתתקדם יותר, תגלה כמה אתה שונא אותו, לא יכול לסבול אותו, אתה מוכן להרוג אותו, לשרוף אותו, ולתלות אותו, זה ממש כך. מתגלה היצר רע בכל תוקפו. בהתאם לזה שאתה מנסה לאהוב, אתה תרגיש עד כמה שאתה שונא, ואז תהיה במבוכה, מה לעשות? ואז תתגלה לך אפשרות לפנות לבורא, ולדרוש את המאור המחזיר למוטב.

משה: אז אני רוצה לאהוב את גלעד, ותמיד כמו שאמרת, זה מנגנון, מגיעים לאהבה ופתאום מתפרץ היצר ומחשבות אבל הייתי רוצה לאהוב אותו ואת החברים.

כך זה לא יהיה, לכן זה צף, אתה רואה.

משה: אז להזיז את קרן האור הזאת, שיש לי כמו לבת שלי, או לבקש להזיז?

לא להזיז, אתה צריך לקבל בנוסף, שיבוא אליך עוד ועוד אור, ואתה תהיה איש אור.

משה: אתה אומר שלהגיע לאהבה זה תלוי בהתגלות של היצר הרע, למה אני צריך לשנוא אותו?

כי אחרת אתה לא תדרוש את המאור המחזיר למוטב. מה להחזיר למוטב? את השנאה, שתהפוך לאהבה.

משה: אני שואל בכוונה כלפי העולם, אתה דיברת עם נציג איחוד האומות, שזה לא בטבע של האדם לאהוב, אפילו לא לבקש, ואפילו לא לגלות את יצר הרע.

אתה ראית איך האיש הזה רשם כל מילה, תוך שעה וחצי, הסכים לכל דבר, רשם ולמד את זה ממש, הוא רק אמר, אין לי עם מי לדבר. והיום יכול להיות שכן? התקדמנו, מאז עברה שנה.

משה: יש יותר לחץ, אבל אין איך להתמודד.

עוד לא? אולי יבינו בכל זאת שאין ברירה?

משה: מה הברירה? ללמוד את חכמת הקבלה?

לא.

משה: אנחנו מדברים על חינוך אינטגרלי, מה זה בחינוך אינטגרלי, הפעולה הזאת שעכשיו אני מגלה שאני לא אוהב את גלעד, בלשון המעטה, ואני רוצה לעשות משהו אחר, למה שאתה קורא "עוד קרן אור", מה זה?

חייבים לארגן קבוצות, כמו אותה דוגמה שהייתה אז בעם ישראל, בסך הכל קבוצה. צריך לארגן קבוצות שידברו ביניהן, במה תלוי היחס היפה שלהן? בלי היחס היפה, בעולם הגלובאלי, הם לא יכולים להתקיים. איך מגיעים לזה? מתוך זה שירגישו שהם מקבלים חשיבות לחיבור, וגם יגלו עד כמה שקשה להם לקיים את החיבור. המאמץ ההדדי הזה בין הקושי להתחבר ובין ההכרחיות להתחבר, שני כוחות הפוכים, שאדם ירגיש בפנים, הם יביאו אותו להתפוצצות, לפיצול פנימי. "אבל אני חייב, איך אני אעשה את זה?". כמו מדען או אדם שטרוד, יש לו שתי אפשרויות והוא לא יודע איך לשלב אותן יחד.

זאת תפילה, למרות שהיא לא לבורא, או ידיעה איך לפנות, הם לא צריכים. מעומק הלב, כך הם מגלים, "אנחנו חייבים להתחבר, אחרת אנחנו אבודים". ואז יבוא הקשר, יבוא החיבור מלמעלה. הם פתאום ירגישו שבקשר ביניהם "יש בינינו איזשהו כוח מיוחד שממלא חלל בינינו. הקשרים בינינו פתאום נעשים יותר גבוהים, יותר גדולים, יותר נעלים מכל העולם הזה, מכל החיים האלו”. הם ירגישו את זה. הם לא צריכים שום דבר.

גלעד: את זה מרגישים גם נאמר חבורת מפגינים נגד המשטר או חבורת גנבים או צוות של צוללת. מה ההבדל בין זה לבין מה שאתה אומר עכשיו?

כי אנחנו נלמד אותם, נהיה בשבילם, זה נקרא שישראל חייבים להיות כ"ממלכת כוהנים"¹⁰.

גלעד: זאת אומרת, הגילוי של החיבור ביניהם יבוא דרכנו?

כן, אנחנו נהיה יחד אתם בלימוד שלנו, זו העבודה שלנו בעולם. להם באמת אין שום אפשרות לאור העליון הזה, אבל אם הם יעשו את כל הפעולות על פי מה שאנחנו ממליצים להם לעשות, הם יקבלו דרכנו, אתה צריך להיות המחנך.

משה: יש עמים שלמים באירופה שלא מרגישים בכלל שום דבר ביניהם, אז מה העבודה שלנו כלפיהם?

נכון, אני מחר טס לגרמניה, יבואו נציגים של שלושים מדינות, אני אעשה אתם סדנאות. ברור שיותר מזה שהם לא רוצים קשר ביניהם, לא מרגישים קשר, יש ביניהם שנאה. והיסטוריה של מה שעשו כל העמים ההם אחד לשני. ומה? "על כל פשעים תכסה אהבה"¹¹. אני צריך לבנות מטריה מעל זה. אתה תראה עד כמה שהם יתקשרו.

משה: אני בטוח ומקווה לזה כל כך.

ומאיפה הם ירגישו את זה? הם לא ידעו מאיפה, בסופו של דבר דרכנו. בלי הכוח הזה שלנו, הם לא ירגישו אותו הדבר, כי לנו יש קשר עם הא-לוהים, לכן זה נקרא "עם ה'", ישראל, "ישר א-ל", דרכנו הם מקבלים.

גלעד: אבל האנשים שתפגוש שם הם עם נקודות שבלב.

לא, הם לא צריכים להיות, עם נקודות שבלב או לא, לא חשוב. הם יקבלו וירגישו את זה, אנחנו כבר רואים את זה כשאנחנו עושים את זה בארץ עם כל מיני אנשים. זה לא שייך לאלו שמשתוקקים לגילוי הא-לוהות.

משה: הבעיה היא, כמו שאתה מתאר, שהאנשים, אני והוא או בכלל, לא נמצאים בין המלחציים האלה, שאני מאוד טרוד בדבר הזה, מנסה ולא מצליח. העמים באירופה לדוגמה לא טרודים כל כך בזה, כל אחד טרוד בבעיות שלו.

אבל הוא צריך לקשור. לאט לאט על ידי החינוך האינטגרלי הוא יקשור את הבעיות הפרטיות שיש לו, חינוך, תרבות, עבודה, בריאות, בעיה עם ילדים, סמים, גירושין, לא חשוב מה. צריכים לעזור להם לקשור את זה לחוסר קשר בין כולם.

גלעד: לפני יותר משלושים שנה הייתי בצרפת, נכנסתי לחנות ודיברתי אנגלית, אני לא יודע צרפתית, ולמרות האינטרס של בעל החנות למכור לי, הוא לא רצה לדבר איתי. הרגשתי מושפל, הוא עשה את עצמו לא מבין והלכתי מהחנות, והרגשתי שנאה. הוא אפילו לא ידע שאני יהודי, מילא היה יודע שאני יהודי אז היה שונא אותי בגלל זה, זה ברור. אלא רק בגלל שדיברתי אנגלית, אז עכשיו, כמו שאתה אומר, אולי טוב שיש שנאה נאמר בין צרפתית לאנגלים. יכול להיות שזה טוב, כי אז הוא מגלה את הכיוון של הרע.

לא, כאן זו שנאה אחרת. השנאה שעליה אנחנו מדברים, היא שרוצים להתחבר ולא מסוגלים. אם הם בעצמם החליטו להתחבר, לא יצא מזה כלום. ההיפך, תצא רק מלחמה. אלא הם צריכים להתחיל להתחבר ולראות עד כמה שלא מסוגלים. ואז הם ישמעו על החינוך האינטגרלי ובעזרתו יצליחו, רק בעזרתו. כי אז מגיע דרכנו כוח המחבר, כוח העליון.

תכלית הבריאה היא שהבורא רוצה להתגלות לכל הנבראים. זאת אומרת, שיהיו קשר הדוק של השפעה ואהבה, והרגשת המימד העליון. חייבת להתגלות באנושות מדרגה עליונה יותר מהחיים הגשמיים, הבהמיים, הגופניים שלנו. אנחנו נמצאים ממש בפתח, ולא יעזור לבני אדם. זה לא סתם לעשות חיים קלים ובורגניים, הם חייבים להשתדל להתקשר לפי החינוך שלנו.

גלעד: זאת אומרת, רק כאשר המגמה היא מגמת חיבור, אז אפשר לדבר על איזו שנאה, מטרתית נאמר.

אנחנו חייבים להיות "אור לגויים", אין ברירה. וכמה שאנחנו משתדלים, בזה אנחנו מונעים מהם לבוא אלינו בטענה כמו שהם בדרך כלל טוענים, שישראל היא מקור הרע לכולם, שהם סובלים בגלל ישראל, כי זה באמת כך.

משה: ומה עושים לאותם אנשים בחינוך האינטגרלי? אנחנו צריכים לשים אותם במלחציים, להגיד, "תראו, אתם לא אוהבים אחד את השני", או רק לדחוף אותם לחיבור? מה בעצם העבודה שעושה המחנך האינטגרלי כדי להביא אותם בכלל למצב שהם ירצו תיקון כלשהו?

קודם כל אתה הוא זה שמעביר אותו, החינוך הזה בא ממך, תורת החיבור עצמה היא כולה חכמת הקבלה. אתה מסביר להם איך להתחבר, את כללי הסדנה, בשביל מה ולמה, איזה כוח הם צריכים להרגיש ולגלות ביניהם. כל הדברים האלו נראים לכאורה פשוטים, אבל הם יסודות כאלו שלא נמצאים בצורה כזאת בבני אדם, כמה שתקרא בפסיכולוגיה ובעוד כל מיני דברים, זה לא. וכשאתה מארגן את זה, אז אתה בעצם המקור, דרכך, אתה מתחבר אליהם, עושה את הקשר הזה ואז מגיע אליהם המאור המחזיר למוטב.

משה: וכשהם יתחברו הם ירגישו עוד יותר טרודים מזה שהם לא מצליחים להתחבר? מה התהליך שיקרה שם?

אצלם לא, אנחנו למדנו שהתיקון אצלנו הוא תיקון הדרגתי בין בני ישראל, אצל אומות העולם זה בבת אחת. זה פלא, בבת אחת, כי בסך הכל אין להם דרגות עביות, כי כל דרגות העביות שיש אצלנו, הן תוצאה מתוך זה שהרצון לקבל והרצון להשפיע נשברו ונכנסו זה לתוך זה. ואצלם לא הייתה שבירה, הם לא עברו את חורבן בית המקדש הראשון והשני. ולכן אצלם התיקון הוא תיקון של הרצון, פשוט מאוד בבת אחת. זאת אומרת, אם משתדלים לבנות מערכת ולא מצליחים, ובא ישראל ומתקשר אליהם ומסדר את הקשר ביניהם, אז בבת אחת נעשה הקשר וגילוי הא-לוהות.

גלעד: אז אני רוצה רגע להבין את הפסיכולוגיה שעובר אותו גרמני, צרפתי, רומני, איטלקי, לא משנה. הוא עכשיו מוטרד מזה שאין לו פרנסה, שיש אבטלה, שהוא לא רואה תקווה. קודם היה לו המון כסף לבירה, אולי עכשיו יש פחות, קצת יותר גניבות ברחובות, וזה מטריד אותו. עכשיו פתאום באים אנשים, או שהוא הולך לאיזה סמינר, ושם מספרים לו, "שמע, צריך להתחבר".

הייתי בכאלה סמינרים, בצפון גרמניה, היו שם אלף חמש מאות איש.

גלעד: עכשיו מה קורה? מפסיקים להטריד אותו הדברים האחרים ומתחיל להטריד אותו משהו נעלה יותר, חיבור? או שגם זה וגם זה מטריד אותו, הוספת לו עוד צרה לחיים? צרה ש"מעבר לזה שהטריד אותי שאין לי בירה, עכשיו מטריד אותי גם שאין חיבור באירופה”, מה הוא עובר עכשיו? זה מחליף את זה, או שגם זה וגם זה יהיו לו עכשיו?

לא, כי אני קושר, אני מסביר לו שזה קשור בזה. ברגע שיהיה קשר, יהיה לו מספיק בירה. אז אני לא צריך לתקן כלום. העולם כולו מתנהג לפי הדדיות עם הטבע, לפי הרמוניה, לפי השתוות הצורה עם הטבע, ואז לא חסר כלום.

גלעד: זאת אומרת, אתה לא מוסיף לו עוד בעיה, אלא מראה לו משהו שפותר לו את הבעיה הקודמת.

אני מביא לו תרופה, "לכל בשרו מרפא"¹², ודאי.

משה: במציאות מתגלה שכשמושיבים כמה עמים במעגלים ביחד, לאותו רגע זה עושה אפקט מדהים, הם פתאום מרגישים דברים שהם לא הרגישו אף פעם. אבל נגמרה הסדנה, והם יוצאים החוצה וחוזרים לחיים. ופה אתה אומר שהרצון משתנה בקסם.

לא, אני אמרתי שהתיקון הוא בבת אחת. זאת אומרת, לא בצורה הדרגתית שמתגלה עוד רע ועוד תיקון, ועוד רע ועוד תיקון, כמו שאנחנו רואים כאן בפרשת "צו", שיש המון קרבנות למיניהם, בזמנים, ועל ידי פעולות שונות, ובימים וכן הלאה, לא. אלא כאן אתה צריך רק להעביר להם את השיטה ולהכניס אותם לתוך השיטה הזאת. והשיטה הזאת כל הזמן צריכה לעבוד, הם צריכים להיות כמו בבית ספר שכל כמה ימים, הם כל הזמן חוזרים לזה, חוזרים ומחדשים את זה. אבל לא מתגלה חיסרון חדש, לא מתגלה רצון יותר גדול. הם עובדים אותו הדבר, כל פעם על אותו הרצון. ולכן אצלם התיקון הרבה יותר קל משלנו, אנחנו נמצאים כל פעם בעליות וירידות, ואצלם אין.

משה: הם יכולים להפוך להיות מדריכים של השיטה הזאת כלפי שאר האנשים במדינה?

סדרנים, אולי מדריכים, אבל לא מחנכים, צריך להיות בכל מקום איזה נציג מעם ישראל. זה יכול להיות בצורה ווירטואלית, זה יכול להיות בכל מיני צורות היום, דרך הטלוויזיה, דרך האינטרנט. אבל זה חייב לבוא מצדנו, וזה יהיה מאוד מעניין איך שזה יופיע פתאום בעולם, מחוסר אונים שהעולם יבוא ויהיה מוכן לקבל את השיטה, את תורת האמת, חכמת הקבלה. הם לא צריכים ללמוד אותה כמו שאנחנו לומדים לעומק, אבל שיבינו כמו שכתוב, שיש חכמה מיוחדת בעם ישראל שהיא מביאה לאדם תיקון ומעלה אותו לדרגת האדם, הדומה לבורא.

משה: אם נדבר על אירופה, כרגע זה רק חינוך אינטגרלי. אם העמים ידעו שזה בכלל קבלה הם לא ירצו לקבל אותך.

נכון.

משה: מתי מגיע השלב שזה מתהפך והם מתחילים להתעניין מאיפה המקור, מאיפה הדבר הזה, ורוצים באמת את הקשר עם חכמת הקבלה?

לא, זה כפסיכולוגיה, בעל הסולם כותב שזה עניין פסיכולוגי, לא צריכים להגיד חכמת הקבלה במילים אלה.

גלעד: כל אחד יכול להישאר במנהגים שלו, הוא כותב.

כן.

משה: להישאר במנהגים, אבל בכל זאת הם צריכים להכיר באמיתיות המקור, שיש קשר.

לא, הם רואים שזה עובד, זה יעבוד מבפנים. תתחיל לגשת אליהם בצורה הנכונה, כפי שאנחנו עוד לא מסוגלים כל כך, עם שיטה שכבר כתובה ומוכנה, ואתה תראה עד כמה שהם לא שואלים כלום כי האור פועל בפנים. אתה שוב שוכח את זה שלא אנחנו מתקנים הכל, אלא צריכים להיות רק המעבר כלפי אומות העולם והאור בא ומתקן.

משה: ראינו שזה פועל בהם, וכשזה פועל אין בכלל שאלות, נגמרות כל ההתנגדויות. בכל זאת הם צריכים להעריך את עם ישראל, לראות אותו כמקור. מתי המעבר הזה קורה?

הם לא צריכים אפילו לדעת שזה בא מעם ישראל.

משה: זה יבוא מבפנים?

זה יבוא מבפנים, ואחר כך יסכימו וירצו וכמו שכתוב בישעיהו הנביא, "ויקחום בני ישראל על כתפיהם ויביאו אותם לירושלים לבנות בית המקדש"¹³.

גלעד: עד אז, הפרשה שלנו הסתיימה, וגם הזמן. תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני וגם לכם הצופים בבית, שבת שלום וחג שמח, נתראה בפרשה הבאה.

(סוף השיעור)

---

1. קידושין ל', ע"ב↩

2. סוכה נ"ב, ע"א↩

3. רש"י על שמות י"ט, ב'↩

4. "ויבן ערי מסכנות, לפרעה–את-פתם, ואת-רעמסס." (שמות א', י"א)↩

5. שמות ב', כ"ג↩

6. "ויאמרו אלהם בני ישראל, מי-יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים, בשבתנו על-סיר הבשר, באכלנו לחם לשבע: כי-הוצאתם אתנו אל-המדבר הזה, להמית את-כל-הקהל הזה ברעב." (שמות ט"ז, ג')↩

7. "המאור שבה מחזירו למוטב" (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א)↩

8. מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א↩

9. "אורייתא, ישראל וקוב"ה, חד הוא" (זוהר עם פירוש הסולם, אחרי מות, אות רצ"ט)↩

10. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

11. משלי י', י"ב↩

12. "שנאמר ושקוי לעצמותיך חש בכל גופו יעסוק בתורה שנאמר ולכל בשרו מרפא" (תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת עירובין, דף נ"ד)↩

13. "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'" (ישעיהו י"ד); "והביאו בניך בחצן, ובנתיך על כתף תנשאנה" (ישעיהו מ"ט, כ"ב)↩