מקובלים כותבים
פגיעה באגו / פרגון - 1
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.05.15 – אחרי עריכה
בן ציון: שלום לך הרב ד"ר מיכאל ליטמן. הפעם אני רוצה לדבר איתך על משהו רגיש במיוחד. אנשים כל הזמן נפגעים אחד מהשני, גם בעבודה, במשפחה ועוד. או מחוסר הערכה לעבודה שהם עושים, או מפני שלא מחשיבים את דעתו. או מפני שדוחקים אותו הצידה כי בא מישהו עם מרפקים יותר חזקים. או שהאחד עבד קשה מאד והאחר זוכה בתהילה. למעשה בכל רגע ורגע האדם נפגע. אנחנו גם משתמשים במילה פגיעה, כאילו משהו גדול מאד פוגע בנו, כמו טיל שפוגע. מהי בעצם הפגיעה האישית שאנחנו מרגישים כל כך הרבה פעמים?
כל אחד מאיתנו הוא אגואיסט קטן. הטבע שלנו הוא רצון ליהנות. אנחנו קוראים לו רצון לקבל הנאה ותענוג, אבל בקיצור רצון לקבל. הרצון ליהנות שלנו כל הזמן מחפש איך וממה ליהנות. כל מה שאני עושה, הולך, יושב, עובד, שוכב, כל פרט ואפילו הקטן ביותר בתנועות שלי וגם בפעולות הגופניות האינסטינקטיביות שאני לא שולט בהן, כל הפעולות בהן אני קובע שאני רוצה יותר או רוצה פחות וכן הלאה, כולן מסודרות לפי דרגות ההנאה. כי המטרה שלי היא סך הכל כמה שיותר ליהנות, זה מה שאני מחפש בכל רגע, ואם לא ליהנות אז כמה שפחות לסבול, לפחות זה. ואם אני במצבים שאין לי ברירה ואני מאד סובל, אז אני מחפש איך להרגיע את הכאבים. זאת אומרת כאן כבר לא מדובר על תענוג, אלא איך להפחית את הייסורים.
אנחנו לא מדברים על הייסורים הגשמיים כי הם שייכים לדרגת החי שלי. הגוף שלי שיך לדרגת החי, כמו כל החיות. במצב כזה אני צריך להתנהג כמו כל החיות, לשמור עד כמה שאפשר על עצמי כך שאני אהיה במצב תקין. אבל מעבר לזה אני כל הזמן צריך לחשוב ולחפש איך אני יכול ליהנות בדרגת האדם. שוב, לא מדובר על דרגות דומם, צומח וחי, זאת אומרת על זה שאני רוצה לאכול טוב, לנוח טוב ולמלא את עצמי בכל מיני דברים.
בדרגת האדם אני רוצה ליהנות ממהות החיים שלי, אבל בדרגת הזאת אף אחד כבר לא יודע מה קורה. כל אחד בונה לעצמו איזו פילוסופיית חיים משלו, כל מיני התרשמויות חיוביות וכן הלאה.
זאת אומרת ההתרשמויות השליליות הן בדרגת החי, כשאני בורח מדברים מסוכנים או מדברים שיכולים ממש לצער אותי או להזיק לי. ומפני שאני מרגיש כאב, כמו כל דרגת חי, אני יכול לברוח מהם, ואוליעל ידי השכל אני גם אזכור שנפגעתי ממשהו וכבר מראש אני אדע שדבר מסוים הוא מסוכן ויכול גם להציק לי מאד.
כשאדם פוגע באדם זה בעצם הנזק הגדול ביותר שיכול להיות ברמה הנפשית. כי אלה דברים שאנחנו לא יכולים לקבל עבורם תרופה או לרפא אותם על ידי ניתוח. הפגיעה כאן יכולה להיות עד כדי כך גדולה שאני אולי אסבול ממנה כל החיים. לכן אנחנו צריכים מאד להיזהר כאן. הבעיה שמצד הטבע אנחנו כל הזמן גדלים באגו שלנו, ברצון לקבל שלנו. לכן יוצא שמצד אחד אני גדל ברצון לקבל שלי ורוצה לתפוס כמה שיותר מהסביבה, ומצד שני אני נעשה הרבה יותר רגיש לכל מיני עקיצות, לכל מיני פניות שפוגעות ברצון לקבל המוגבר שלי. זאת אומרת מצד אחד אנחנו נעשים יותר ויותר פגיעים ורגישים, ומצד השני הרבה יותר אגואיסטים וכבר לא איכפת לנו לפגוע באחרים.
הגענו באמת למצב שמאד קשה לנו לחיות. האנשים מעדיפים להסתגר. כל ההתפתחות שלנו היא דרך האינטרנט, הטלפונים, האימיילים למיניהם ועוד. הכל בא כדי לעזור לאדם להסתיר את עצמו. הוא לא רוצה להיות קשור לשני בצורה גלויה כדי שלא יפגעו בו. כל אחד הופך להיות בעצם לינק, לכל אחד יש כתובת אינטרנט. אם אתה רוצה להיות בקשר, תכתוב לכתובת ההיא. זאת אומרת יש בינינו איזה ארגז כזה שבו אני מקבל את המכתבים. אני כאילו לא ניכנס עם אף אחד למגע ישיר, חי, אנושי, בצורה כזאת אני יכול להתקיים בביטחון ועם כמה שפחות פגיעה. כך אנחנו חיים.
כמו שאני רואה, הדברים האלה יתפתחו עוד ועוד בעתיד, כי האגו שלנו גדל עד כדי כך שנרצה להגיע למצב שבכלל לא נהייה לא קשורים זה לזה. כל אחד יחיה בתוך עצמו, הוא ייסגר. העיקר זה לספק את מה הוא צריך, אוכל, מין, משפחה, אם הוא צריך אותה בכלל. כי אוכל ומין בטוח שהוא צריך, לגבי משפחה יש שאלה, אני לא חושב שהאדם יצטרך אותה כל כך, אלא מחוסר ברירה. כי אם בעל כורחי נולדתי ובעל כורחי אני חי ובעל כורחי אני מת, אז אני אחיה בצורה כזאת, כמה שפחות לסבול ואולי אמצא לי עוד תענוגים. יש לנו סדרות בטלוויזיה וכל מני דברים שמבלבלים אותנו וממלאים את הזמן החופשי שלנו, או שיש לנו עבודה כזאת שאנחנו שקועים בה ושוכחים את עצמנו. זה בעצם כל החיים שלנו.
אבל אם אנחנו מדברים על התכלית הכללית שאנחנו לומדים מחכמת הקבלה, ומגלים את התכנית הכללית של הטבע. הטבע נקרא א-לוהים, כוח עליון. אז אנחנו רואים שבטבע יש כוח מיוחד שנסתר ומתפתח לפי תוכנה מיוחדת. אנחנו נמצאים באותה תוכנה ומתפתחים כמו בתוך איזה מחשב גדול. יוצא שאני רוצה או לא רוצה, אני כל הזמן נמצא תחת מכבש ההתפתחות שלא שואל אותי, הוא מפתח אותי ואני מגיע לכל מיני מצבים לחוצים, לא נעימים, בעייתיים. רוצה או לא רוצה, אני ניכלל מכל מיני מצבים בלתי נעימים. המצב הכי לא נעים זה כשאני מתחיל לשאול את עצמי בשביל מה בכלל אני חי. אני לא יכול להיפטר מהשאלה הזאת, היא כאילו מעמידה אותי במצב כל כך אנוש עד שאני מאבד את הצורה האנושית שלי. כי אני לא יודע בשביל מה אני קיים, אין לי מה לעשות עם עצמי. לכן אנחנו בייאוש, בהתאבדויות, בצריכת סמים וכן הלאה. אנחנו מגלים שאנחנו באיזה מצב סופי, הייתי אומר אפילו סופני, כי אם אנחנו לא רואים שום מטרה לפנינו, אין לנו בשביל מה לחיות. זה טוב לדומם צומח וחי, כי הם מנוהלים על ידי הטבע. אף אחד לא שואל אותם ואין להם שאלות קיומיות.
מה שאין כן אנחנו, לנו יש שאלות קיומיות, בשביל מה אני חי, מה המטרה. אם פעם אמרתי שאני רוצה לחיות כדי להיות עשיר ולספק לעצמי, לילדים ולנכדים שלי עתיד יפה וטוב, שאני רוצה את החלום האמריקאי, לנסוע בכל העולם ולראות עוד ועוד מקומות יפים, יוצא שבזמן האחרון, בעשרים או בשלושים השנים האחרונות, אנחנו מאבדים את הרצון לזה.
כי הרצון שלי שכל הזמן מתפתח בי על ידי התוכנה של ההתפתחות, מביא אותי למצב שאני כבר שואל בשביל מה אני חי. אבל מפני שאני לא יכול לענות על השאלה בשביל מה אני חי, יוצא שכל החיים שלי מאבדים תוכן, מאבדים כיוון, נטייה. אני רואה שאני הכי מושפל מכל הדומם, צומח וחי. אני אדם, יש לי שכל ורגש, האם כל זה רק כדי לגלות שאין שום תכלית לקיום שלי? זה באמת משפיל אותי, אני מרגיש נמוך יותר מכל הבריאה, מכל מה שיש בעולם הזה.
כשאדם מתחיל לשאול את השאלה הזאת, הוא מתחיל לפתוח אותה לאט לאט. הוא מחפש ומחפש עד שהוא מגיע למצב שהוא מגלה את חכמת הקבלה. זאת אומרת הוא כבר הוא לא נעצר בדתות כמו בדורות הקודמים, זה לא מספק אותו. אומנם יש כאלה שמגיעים לטרור, לסמים, לכל הדברים שנפתחים בעולם הזה בפני האדם. אבל בסופו של דבר אדם מגיע למצב שידיעת התכלית, ידיעת מטרת הבריאה וידיעת המצב הסופי שלה, זה מה שהוא רוצה לראות.
אני רוצה לדעת בשביל מה כל זה קיים, מי מנהל וסובב את הכל, מה התפקיד שלי ומה המקום שלי בכל זה. אני רוצה להגיע למצב שאני עולה מעל כל הבריאה ורואה אותה כולה במבט אחד מההתחלה ועד הסוף. אומנם אנחנו משתדלים להתקיים, אבל וודאי שבזמננו יש כבר אפשרות להכיר את זה. אבל לפני שאני מגיע לחכמת הקבלה, ההתפתחות יכולה להביא אותי גם למקרי התאבדות ולסמים. אלא אם כן יש לאדם איזה מלאך טוב שמביא אותו לחכמת הקבלה ושם הוא מוצא את הפיתרון.
אבל גם מימוש הפיתרון, השגת הפיתרון, היא עבודה קשה ולא פשוטה. כי אדם צריך להתעלות מעל הטבע שלו. אם הוא רוצה לראות את כל העולם מסופו ועד סופו, ואת כל העולמות, את כל המציאות העליונה, הוא צריך לזה השקעה גדולה. אבל לפחות יש לו כבר התחלה וסוף, יש לו כיוון, יש לו שיטה ויש לו הסבר למימוש השיטה.
לכן אנחנו צריכים לבנות מערכת שמסבירה לאדם על התחלת הייאוש, על סוף הייאוש שלו מהחיים, ואיך הוא יכול להתקדם למטרה הנכונה שממלאת אותו במלואו. גם בדרך הוא מגיע, אבל וודאי שבסוף הדרך הוא מגיע לתענוג נצחי ולהבנה שלמה של כל הבריאה.
בן ציון: תיארת יפה את התהליך ואת התכלית. מה עומד מאחורי כל מה שהאדם עובר בדרך, זאת אומרת מאחורי כל ההתנגשויות והפגיעות האישיות שהוא עובר, בין אם הוא התחיל את הדרך הרוחנית ובין אם היא לפניו?
זה בא כדי לנענע אותו. כי שום דבר לא נעשה אלא מסוף התכנית. האדם נמצא שם במצב הסופי שלו, במצב הטוב, במצב המושלם, במצב מתוקן עם הטבע. התוכנה הזאת פועלת עלינו מסוף התכנית, כי לפי ההתפתחות שלנו אנחנו לקראת הסוף, אולי אלפי צעדים לפני הסוף, אבל משם, מהסוף הטוב, מהסוף השלם, משפיע עלינו כוח שנקרא אור. הכוח הזה מקדם אותנו. הוא לא יכול סתם לשנות אותנו כמו שהוא מפתח את הדומם, צומח, וחי, לכן כדי לקדם אותנו, כדי לפתח את ההתקדמות שלנו ואותנו, הוא צריך לתת לנו כל מיני תרגילים ובעיות כדי שאנחנו נמצא את הפיתרון הנכון. על ידי זה מתקדמים.
זאת אומרת, כמו בבית ספר, כל פעם נותנים לי תרגיל ואני פותר אותו, נותנים לי תרגיל חזק יותר ואני פותר אותו. אומנם תוך כדי נותנים לי גם הסברים, אבל כל ההתקדמות שלי היא בעצם על ידי בעיה ופיתרון. כך אנחנו מתקדמים. הצגת הבעיה זה נקרא "צד שמאל", ומציאת הפיתרון נקרא "צד ימין", בעזרת שני הצעדים האלה אנחנו פוסעים.
אבל כדי לפתור את הבעיה אני צריך למשוך את המאור, כי הוא פותר את הבעיה, אני בעצמי לא יודע לפתור אותה. העבודה שלי היא בכמה שיותר להתקשר למאור, להזדהות עימו, ואז הוא מגיע ופותר את הבעיה. בצורה כזאת אני עובר מצד שמאל של הבעיה לצד ימין, לפיתרון. אני עושה את זה על ידי האור, על ידי הכוח העליון. אבל מיד אחר כך שוב מתגלה השמאל כבעיה, ושוב אני צריך להזדהות עם האור העליון כדי שיפתור את הבעיה ויעביר אותי משמאל לימין. כך אני מתקדם. על ידי זה אני רוכש גם את צד שמאל וגם את צד ימין, ואני בעצמי? אני קיים בין שני הצדדים, אני באמצע. ושם, כשאני קיים באמצע, אני מתחיל לגלות גם את התכנית, את המטרה, את הסיבה, וגם את בעל התוכנה, את הכוח העליון.
העבודה הזאת די מורכבת, יש בה הרבה פרטים. חכמת הקבלה מסבירה לנו ממש בפרוטרוט, היא מכינה אותנו לזה. אם אנחנו מתקדמים בצורה כזאת, אנחנו מגלים את הדרך, את השיטה, את הכיוון, את הכוחות שפועלים, הנוסחאות, הכל. יוצא שהאדם עצמו נעשה בעל התוכנה, בעל הכוחות האלה. הוא נעשה בעצם בדרגת הבורא, בדרגת הכוח העליון, הא-לוהים, ואז כל רשת הכוחות שפועלים על כל המציאות עוברת לידיו.
המעניין שחכמת הקבלה קובעת שכל נברא ונברא בעולם הזה חייב להגיע לדרגה הזאת. אנחנו מתקדמים בגלגולים רבים, אנחנו מתגלגלים ממצב למצב בחיים הגשמיים בצורה כזאת שנשאר לנו רשימו מכל גלגול, ובגלגולים האחרונים אנחנו מגיעים למצב שכל אחד מאיתנו משיג את הדרגה הכי גבוהה שיכולה להיות, את דרגת הא-לוהות. לכן בחיבור בינינו כולם מגיעים להזדהות עם הא-לוהות.
בן ציון: מה המסר שלך לאדם שעובר כל פעם פגיעה על ידי אנשים, למרות שהוא מרגיש שלא עשה עוול בכפו. הוא השתדל, הוא עשה את מיטב המאמצים ובכל זאת זה קורה לו כל הזמן?
הוא חייב להבין שאם הוא רוצה להסתדר איתם, הוא צריך להתנהג כמו בצורה הגשמית. זאת אומרת אם פוגעים בו הוא צריך לבדוק מה היחסים שלו כלפיהם. אולי הוא אשם, אולי הם אשמים, אולי אפשר להתרחק מהם, או להסדיר את היחסים שלו איתם.
אבל אם הוא אדם בעל עבודה, זאת אומרת אם הוא עובד כדי לקדם את עצמו למטרת הבריאה, לכוח ההשפעה והאהבה, אז הוא צריך להשתמש בכוחות האלה כדי לתקן את עצמו. וכשהוא מתקן את עצמו, הוא רואה עד כמה האחרים נראים לו מתוקנים, כי "כל הפוסל במומו פוסל."
יוצא שאין לי שום דבר לתקן מחוצה לי, אלא רק אותי, רק את עצמי, ולא סתם את עצמי אלא את הקשר שלי עם הזולת. אם אני רוצה להצליח ולא להיפגע כמו שאתה אומר, אז אני צריך לראות בעצם שכל העולם הוא העתקה מהפנימיות שלי. לכן אם אני מסדר את הפנימיות שלי, אז אני מסדר גם את ההעתקה ממני ואז אני לא רואה את הכוחות הפנימיים שלי כשליליים כי תיקנתי אותם. וכנגדם, כנגד אותן דמויות חיצוניות שהכוחות הפנימיים שלי מייצבים לי, כי אני רואה לפני תיאטרון, את כל הפנימיות שלי אני רואה בחוץ, כך אנחנו לומדים את תפיסת המציאות, יוצא שהיחס שלי לזולת משתנה. כי בסופו של דבר אני צריך לראות את כולם כחלקי הנשמה שלי. זה לא פשוט, אבל כשאדם מתחיל להתרגל לראות כך את כולם, אז הוא מתחיל לראות את כולם לפי "ואהבת לרעך כמוך", כמו את עצמו.
בן ציון: גם את אלה שפגעו בו?
גם את אלה שפגעו. לא חשוב מי עשה ומה, הם החלקים שלו. לכן בתיקון היחסים שלו אליהם הוא מתקן לגמרי את כל המציאות.
בן ציון: בהתחלה אמרת שלמעשה זו פגיעה נפשית ואין לה תרופה.
כן, במישור הזה. אבל במישור הרוחני קיים תיקון לכל דבר, ובגמר התיקון אנחנו מתקנים לגמרי את הכל.
בן ציון: האם לאנשים שהולכים בדרך הרוחנית, למקובלים, אין דבר כזה נפגעתי או נעלבתי?
לא. קודם כל את האנשים שרוצים להתקדם בדרך הרוחנית, אנחנו מלמדים לראות את כל הדברים שקורים דרך העשירייה. כי מלכתחילה כולם צריכים להיות מחוברים לעשירייה. כל אדם צריך להיות משובץ בתוך עשירייה ודרכה לראות כל המציאות.
בן ציון: העשירייה מגנה עליו?
זה לא שהיא מגנה עליו, אלא כשהוא רואה הדברים דרך עשירייה, הוא רואה אותם בעין נכונה, בצורה אינטגראלית, כמו המציאות עצמה, וזה כבר מעלה אותו בוא נגיד לתצפית רוחנית.
בן ציון: אם הוא נפגע או נעלב, הוא לוקח את המשקפיים של העשירייה ודרכם הוא רואה משהו אחר?
כן, הוא רואה שזו הבעיה שלו ולא בעיה חיצונה. אין בעיות חיצוניות. מחוץ לאדם יש רק בורא, רק כוח השפעה ואהבה, טוב ומיטיב. כל הבעיות, כל השליליות שאנחנו רואים מחוצה לנו, זה הכל העתקה מאיתנו. אם אני רואה נניח רק את הצורות המקולקלות שלי בחוץ, ואחריהם עומד האור העליון, הבורא, אז אני רואה עד כמה הצורות האלה, הכוחות האלה מנוגדות לבורא. לכן לא נשאר לי אלא רק להגיע ל"ואהבת לרעך כמוך". ואז לכל הצורות שכנגדי אני צריך להתייחס עכשיו ההפך, אני צריך לספח אותם, לחבר אותם אלי.
מה אומר הכלל "ואהבת לרעך כמוך"? הוא אומר תחזיר לעצמך את נשמתך, את חלקי הנשמה שלך. כי אין בכלל "רעך", אלה הם חלקי הנשמה שלך בלבד. על ידי זה אתה מתחבר עם הכוח העליון, עם הבורא שעוזר לך לעשות כך, ואז הוא ממלא את הנשמה המתוקנת.
בן ציון: האם הכרחי להיפגע כדי להגיע למקומות שאתה מתאר?
כן, זה חלק מהתהליך, כי בלי זה האדם לא זז. גם בתורה אנחנו רואים, אפילו בפשט, כשאנחנו קוראים את הפרשיות מסופר לנו על המרגלים, על הפגיעות שהיו נגד משה ואהרון, הם כל הזמן סובלים, אבל הכל זה כדי לגלות את ההבחנות ולתקן אותן.
(סוף השיחה)