"שלבי הסולם"

רב"ש

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 31.08.10 - אחרי עריכה

בן ציון: היום אנחנו בתכנית על הרב"ש, הרב ברוך שלום הלוי אשלג, מורך. היום מלאו כעשרים שנה להסתלקותו. ובפער הזמן שעבר מאז הסתלקותו, אתה מרגיש שמשהו השתנה?

במה? העולם השתנה הרבה מאוד, גם אני, כולם השתנו.

בן ציון: אומרים שבחכמת הקבלה אין זמן, אין תנועה, אין מקום.

לא. בחכמת הקבלה אין זמן, אין זמן למי שעוסק בחכמת הקבלה, מה שהוא משיג שם בהשגה הרוחנית שלו, פועל מעבר לזמן. שם הפעולות לא מתנהגות לפי השעון המכאני, "השוויצרי", אבל הכול משתנה. ודאי. ובמה שבעל הסולם ואחר כך רב"ש עשו ופעלו, הכול מתגשם היום בקצב מאוד גדול, גבוה. תראה כמה מאות אלפי אנשים בכל העולם מכירים אותם. הייתי אומר, כמה מיליונים כבר יודעים מי הם, ובצורה כלשהי קשורים ללימוד דרך הטלוויזיה, אם זה בארץ, או דרך המקורות האחרים, האינטרנט, ודרך כל מיני מרכזים שלנו בכל העולם, בכל מיני שפות.

את מה שהם עשו במשך כעשרים שנה אנחנו הצלחנו להגיש בעולם בכל מיני צורות מדיה, עשינו לזה בסיס מאוד רחב באירופה, באמריקה, ברוסיה, בדרום אמריקה, אפילו באפריקה, באוסטרליה, קצת בסין, יפן, אסיה, ואנחנו יכולים להצביע היום שכמעט בכל מדינה, אפילו במדינה עוינת לישראל, שיש אנשים שלומדים ויודעים, ואיכשהו משתוקקים ומתקרבים לעוד ועוד מקורות של הרב"ש ובעל הסולם, אבל קודם כל ובמיוחד רב"ש.

כי אדם שנכנס לחכמת הקבלה נכנס עם השאלה, "בשביל מה אני חי, למה אני חי", זה בעצם מושך אותו לחכמת הקבלה, עם זה הוא מגיע, שהוא לא יודע לפתור את סוד החיים. ואז הוא נפגש במאמרים שכתב רב"ש. זה בעצם עיקר מפעל חייו. ובמאמרים האלה כל אדם מתחיל לראות את המערכת הפרטית, הפנימית של הנשמה. כי בעצם מה שעשה רב"ש, הוא פתח את הנשמה של האדם כעשר ספירות מקוריות, והתחיל להסביר במילים, בשפת היום יום, איך אנחנו יכולים להכיר את הנשמה שבנו, שהיא נמצאת בכל אחד ואחד. אבל תראה איך היא מתנהגת, תוציא אותה מהמסתור, תתחיל להכיר איך שהיא פועלת בך, באילו צורות, ימין, שמאל, עליות וירידות, קדימה, אחורה, ועד כמה פועל על הנשמה הזאת האור העליון והבורא, כמה על נשמה הזאת אתה יכול לפעול, איך הנשמה הזאת יכולה להיות מחוברת עם הסביבה שלך. באיזו צורה אתה יכול להועיל להתפתחותה.

זאת אומרת, הוא ממש נותן לך אנטומיה, פיסיולוגיה של הנשמה. אנטומיה זה נקרא המורכבות שלה, המבנה הפנימי שלה כמערכת. ופיסיולוגיה נקרא איך שהיא מתנהלת, על ידי איזה כוחות חיצוניים ופנימיים. ואת כל זה הוא עשה במאמרים שלו, ולכן בכלל אין לנו תחליף לזה. אף מקובל לפניו לא עשה כך.

בן ציון: זו פעם ראשונה בעצם בחכמת הקבלה, כזאת יצירה מפורטת.

כן. לפניו אף מקובל לא היה יכול לעשות כי לא הגיע הזמן. לא שלא ידעו, לא שבעל שם טוב לא ידע, או האר"י, או רשב"י, ודאי שכן, במיוחד בעל שם טוב שהוא היה גדול מאוד בזה. ככל שאנחנו שומעים עליו, הוא בעצמו לא כתב שום דבר. אבל רב"ש הצליח להביע את הדברים האלה בצורה מאוד מאוד רחבה, פשוטה. כארבע מאות מאמרים, ובכל מאמר היו דפים על גבי דפים.

ולכן ככל שאנחנו שותים מהם עוד ועוד, מקבלים אותם, נכללים מהם, אנחנו רואים כמה הם יותר עמוקים ויותר רחבים.

זאת אומרת שאם אנחנו מסתכלים נכון על מה שהוא עשה, והוא היה בעצמו מאוד צנוע, והסתתר בצל של אבא שלו, אנחנו צריכים להודות לו וגם להבין שבלי התורה שלו, בלי הגישה שלו, בלי הפרוזדור שהוא עיצב לנו ככה ככניסה לכתבי האר"י, לכתבי ה"זוהר", לא היינו יכולים בכלל לגשת בצורה נכונה. והיינו עושים חס ושלום את תורת החיים לתורת המוות. כי התורה כמו שכתוב, היא גם "סם החיים וגם סם המוות"¹.

בן ציון: אפשר להבין אותה באלפי צורות.

והכול תלוי בגישת האדם, ואנחנו רואים שבלי גישה נכונה אנשים ממש מתייבשים, ועושים את תורתם יבשה. ובזה הוא פעל, איך אנחנו ניגש נכון לתורה. ושבאמת חס ושלום שאותו הכוח הגדול שיש בכתבי בעל הסולם, או בזוהר עם פירוש סולם, או בכתבי האר"י, "תלמוד עשר הספירות", שהם יהיו לנו באמת כסם החיים. ולכן בלי רב"ש אנחנו פשוט נמצאים בסכנה. כמו שכתוב, יותר טוב שלא להתעסק בזה, "יצא שכרו בהפסדו"². ולכן מבחינת המעבר או התחלת חכמת הקבלה, הוא יותר חשוב מכל הקודמים שלו, עד כדי כך, המקובל האחרון הזה מתוך שרשרת המקובלים עד כה, הוא החשוב ביותר.

בן ציון: אתה מדבר על בעל הסולם ועל רב"ש, ממש כזוג, כיחידה אחת?

כי הם מהווים השלמה זה לזה. כנראה שנשמתו של בעל הסולם הייתה מסוג של האר"י יותר, ורב"ש, נדמה לי היה יותר דומה לנשמת הבעל שם טוב, ככל שאני הקטן מבין בזה, כך זה נראה לי. כי בעל הסולם הוא גבוה, הוא אקדמאי, הוא ממש מדען בקבלה, הכל מקבל דרך השכל בדרך כלל. אפילו הרגש עבר דרך השכל העיוני, האנליטי מאוד. מה שאין כן רב"ש כולו היה עם לב רחב, עם התפתחות דרך הרגש, ולכן זה היה יותר קרוב לבעל שם טוב, שגם רצה להציג את האנושות דרך הלב.

בן ציון: אם בעל הסולם, הרב יהודה הלוי אשלג בנה סולם, למה אפשר לדמות את הרב"ש?

איך לגשת לסולם, איך להתחיל לעלות בסולם, איך להתחיל להבין איפה אתה נמצא. אבל עד שניגש לסולם יש לנו דרך מעבר, שזאת דרך של כמה שנים של הכנה, ומכונה "תקופת ההכנה" וזאת תקופה מאוד חשובה, לא רק חשובה, היא קובעת איך אתה ניגש, האם אתה מתקרב נכון. כי דווקא כשאתה כבר נמצא לפני הסולם, לפני ששמת את הרגל שלך על השלב הראשון, עד שאתה מגיע לסולם, אתה ממש נמצא בחושך. אתה לא יודע ששם הסולם, ואז אתה מגיע אליו. אין לך מושג כזה, אתה נמצא ממש בחושך. ואז הוא מלווה אותך עד הסולם, אומר לך איך לתפוס אותו, איך להתחיל לעלות, ומלמד אותך את דרגות העלייה.

והלאה כבר "נשמת אדם תלמדנו"³. מתוך המציאות שלך ומה שמתגלה אתה יכול להמשיך, והוא לוקח אותך קדימה בהרבה. כי הוא לוקח פסוקי "זוהר" ותורה, ומסביר לך איך אתה צריך לעבוד איתם, זאת אומרת, איך לעלות הלאה. כי כל התורה היא כולה רק העליה באותו הסולם.

בן ציון: אז לפי זה בעל הסולם הראה לנו בעצם חצי דרך, ואת החצי החסר השלים הרב"ש?

בעל הסולם פעל כדי להכין את האור המחזיר למוטב ורב"ש פעל כדי ללמד אותנו איך למשוך את האור הזה אלינו. ולכן הם משלימים זה את זה.

בן ציון: סיפור כזה של אב ובן, שני מקובלים, אנחנו לא מכירים חוץ ממה שהיה אצל רשב"י ובנו אלעזר?

נכון, זה באמת כך. אני לא יודע אם אפשר להשוות. אני מאוד נזהר מלדבר מתוך מה שנדמה לי, מה שאני חושב, אני לא נמצא בגובה ההשגה של הגדולים האלה, רשב"י ובנו, זה גמר התיקון. בעל הסולם ורב"ש זה דרגות של ג"ר דאצילות. איך? לא שאני יכול להשוות ביניהם, או להגיד משהו אבל בהרבה מקרים אנחנו רואים את הבן שכל כך כיבד את האב, שהיה מבטל את עצמו כלפי האבא מכל וכל, והיה מכבד אותו כל כך, והיה הולך אחריו ממש בעיניים עצומות. זה מאוד קשה. שאלתי אותו על זה. הוא אמר, מה אתה חושב, זה לא היה פשוט.

בן ציון: בעל הסולם כתב שהוא זכה לנשמת האר"י והרב"ש לא כתב שום דבר. נשמע כאילו הרב"ש עשה את זה בכוחותיו עצמו, בסבל ובעבודה קשה?

בכל זאת הוא גדל בבית של בעל הסולם. הוא עשה כל מה שאבא שלו ציווה עליו לעשות. הוא היה כל הזמן לידו, חוץ מכמה שנים שהם לא חיו יחד.

בן ציון: נסיעות לאנגליה?

נסיעות לאנגליה או שהוא היה חי במקום אחר מאבא, והיה הולך אליו בלילה ללמוד דרך ''גבעת שאול'' שהיה אז מקום ריק בירושלים, עדין לא היה בנוי.

אבל בכל זאת כל הזמן הוא היה בקשר עימו. מה זאת אומרת בקשר, בערב כשנגמרה החתונה, הוא מיד הלך לישון, ואמר שהוא חייב לקום בלילה וללכת ללמוד. ההורים של אשתו הסתכלו עליו, "איך זה יכול להיות אחרי החתונה? כתוב, שנה שלמה בחור חייב להיות עם אשתו", אבל הוא לא ויתר אפילו על יום אחד.

בן ציון: הבנתי שבעל הסולם היה קשה עם הרב"ש.

כן. הוא היה דורש ממנו מאוד. קודם כל הוא דרש ממנו לקבל ''סמיכה'' מהרב זוננפלד, מהרב קוק, משני הגדולים אז.

בן ציון: הוא סך הכול בן 17?

כן. הוא דרש ממנו ככל האפשר מהר להתחתן. מה זה דרש, הוא חיתן אותו, פשוט מאוד, רב"ש סיפר, פעם בערב הגיעו אבא ואמא. ככה זקן בן 80 מספר לי כמו שמספר ילד קטן.

בן ציון: כאילו שהוא חווה את זה ממש?

כן, ממש. ואני רואה בו ממש אותו בחור שהיה, כך אני זוכר בטבריה, ישבנו והוא סיפר. "פעם אחת הגיעו אבא ואמא בערב והם אמרו, ''ברוך, אנחנו מצאנו לך כלה. וביום חמישי יש לך חתונה תבוא לשם ולשם'', וזהו. ואחרי יום של לימודים בישיבה הגיע בערב לאיזו חצר בירושלים, עשו להם שם חופה. אחרי החופה חילקו לכולם כוס תה לחמנייה או עוגה. זה היה הכיבוד לזרים. המשפחה עשתה אחר כך שולחן קטן. וכך הוא היה חי.

ודאי שכל הזמן ליד בעל הסולם, אנחנו רואים אפילו בתמונות, שהוא כל הזמן היה ליד אבא, ועם ראש מורכן מטה מקבל את המרות של בעל הסולם מכל וכל. באותן הדקות שהוא היה מדבר איתי על בעל הסולם ממש ראיתי עד כמה הוא היה פשוט מבוטל, לא נמצא.

בן ציון: אני מבין שעד שהוא התחתן, הוא לא הרשה לו אפילו ללמוד?

כן. הוא לא הרשה לו ללמוד, הוא לא הרשה לו להיכנס ולשבת ממש בבית המדרש, אבל הרשה לו להביא קפה לו ולתלמידים, תה לא היה אז, והירושלמים כולם שתו קפה. הוא היה משתמש בזה כדי קצת לשמוע פה ושם את הדברים, להיות בעניינים. אז עד גיל 18 הוא כמעט ולא למד. הוא כבר ידע ושמע, הסתובב ליד זה, אבל בכל זאת בצורה עקבית, לא. ומייד אחרי שהתחתן, כן.

בן ציון: אחד היצירות הגדולות של הרב"ש, שהוא רשם מפי אביו, הייתה אותה מחברת מפורסמת שנקראת "שמעתי". זה בעצם דברי אביו, אבל כל הכתיבה, הרישום, בעצם נעשו על ידי הרב"ש?

אני זוכר שבערך אחרי שלושה חודשים שהייתי אצלו, ולמדתי אצל התלמיד שלו, לקחתי את רב''ש לתל אביב כמה פעמים לרופא אוזן, הייתה לו בעיה עם האוזן. דיברנו בדרך, וסיפרתי לו, ושאלתי אותו. אז הוא התחיל להבחין שבאמת יש כנראה מצידי התעניינות רצינית. ואז הוא אמר, אני אתן לך משהו לקרוא. כשהתחלתי לשאול כי למדתי קבלה ועוד כל מיני מקורות אחרים לפני שהגעתי אליו, אז הוא נתן לי את המחברת הזאת, "שמעתי" האוריגינלית.

אני מיד צילמתי אותה . אני חושב שהוא חשב שדבר כזה אני לא אעשה. אני מיד רצתי לאיזה מקום בבני ברק, למקום שבו היה אפשר לצלם, כי אז היו רק כמה מקומות כאלה נדירים, וצילמתי, והחזרתי לו את המחברת. ונשאר לי העתק. ועם המאמרים האלו הייתי כל הזמן.

הראיתי פעם מאמר משם למורה שלי, שבעצם הוא גם עצמו למד אותו אצל בעל הסולם, אף על פי שהוא היה חבר של רב"ש ותלמיד שלו, ורב"ש נדהם. הוא שאל, "מאיפה יש לך דבר כזה"?. אמרתי לו, הרב נתן לי, זאת אומרת, רב"ש. ורב"ש כשראה אמר לי, "אסור לתת את זה לאף אחד".

בן ציון: נשמע די מפתיע?

שאלתי למה. הוא אמר, "כי אין להם קו שמאל". ואני לא הבנתי מה זה. אבל כבר לא נתתי לאף אחד. עד שרב"ש נפטר המחברת הזאת הייתה אצלי. לפני שהוא נפטר הוא הגיש לי אותה מחברת אוריגינלית שוב, ואמר, "קח אותה ועסוק בה" וממש בערב שלמחרת הוא נפטר בידיים שלי. ואני כבר הדפסתי את המחברת הזאת. זה הספר "שמעתי" הידוע.

גם צילמתי את כולה שוב, וחילקתי לכולם צילומים, שלא יחשדו שהוספתי משהו מעצמי חס ושלום, זה "דברי א-לוהים חיים"⁴. אני לא יכול להרשות לעצמי להיכנס לשם ולשנות משהו. ליתר ביטחון כך עשיתי לכולם.

את כל ההקלטות שהקלטתי, כל השיעורים שלי איתו גם שכפלתי, ופיזרתי בין התלמידים שלו כשהוא נפטר, למרות מה שאמר, "את המאמרים האלה אל תיתן לאף אחד, אין להם קו שמאל", כי כולם התחילו להתפזר, ומי יודע מה יקרה מחר עם החכמת הקבלה, ומה יקרה איתי מיום ליום. אדם הוא סך הכול אדם.

בן ציון: הרגשת אחריות?

אני הרגשתי אחריות. וגם הייתה לפניי דוגמה כמו עם הרב משה דה ליאון, ש"הזוהר" התגלה על ידי אשתו וידוע איך הספר עבר דרכו, בצורה הנכונה או לא נכונה, בכל מיני צורות.

בן ציון: מצאו אותו בעטיפות בשוק.

כן. אז החלטתי שהכי טוב אם אני מוציא את הספר הזה, וגם אחרים שיוציאו אותו, בצורה האוריגינאלית. ואז פרסמתי.

בן ציון: רב''ש היה שומע מבעל הסולם אחר כך היה יושב וכותב?

אחר כך. זה מה שהוא אמר לי. אתה לא מבין איך אפשר.

בן ציון: יש שם מאמרים שלמים.

כן. איך אפשר לכתוב מילה במילה אחרי השיעור.

בן ציון: הוא לא השתמש בטייפ? כי אתה השתמשת בטייפ לידו.

טייפ לא היה באותם הזמנים, אנחנו מדברים על השנים שלא היה טייפ ולא כלום. פעם הביאו לבעל הסולם טייפ סלילים כזה גדול, והקליטו כמה שיעורים שלו. אי אפשר לשמוע כמעט מה שהוא מדבר שם, ע"ב, ס"ג, מוחא סתימאה, נוקבא דפרדשקא, כל הג"ר דאצילות, אלה דברים שמי יודע, מי מבין.

אני הקלטתי בערך אלף שבע מאות קלטות של דברי הרב"ש.

בן ציון: איך הוא הצליח אז?

הוא הצליח לשמוע ממנו, ומפני שהוא היה בעבודה הזאת, אז בשבילו זה היה בצורה לוגית פשוטה. אני חושב שאנחנו גם כך במקצת, לפחות אני יכול להגיד על עצמי לא על האחרים, שכשאני קורא מאמר, אז אני יכול לעבור עליו לפי הסדר שלו, ואחרי שאנחנו קוראים ארבעה, חמישה דפים, אני מסביר, אנחנו עוברים עליו בעל פה, ואני לא מרגיש קושי. אם אלו דברים שאני עברתי, אז הם אצלי בנשמה. כמו שאתה מספר לי על איזה דבר שקרה לך בבית, אתה חוזר על זה בקלות כי זה מה שקרה לך, אלו החיים שלך, זה מה שיש לך, זה לא משהו מלאכותי חיצוני.

בן ציון: אבל כשהוא כתב את זה, הוא כתב לפי המילים של בעל הסולם.

בטוח.

בן ציון: הוא לא עשה איזו עבודת דוקטורט על זה.

כי הוא היה בדבקות אליו. זה הפלא, שברוחניות כך זה קורה. כשאתה מגיע לדבקות, אתה מדבר במילים שלו, אתה נכלל בו, אתה מתלבש בו, ואז אתה כותב. הוא כתב אחרי שמיעה, ומה זו ''שמיעה'', מה זה שמע? כתוב, "שמעתי", מה זה שמעתי? הוא נדבק אליו, הוא מקבל ממנו את כל האור, הוא מקבל ממנו את כל המאמר הזה בפנים, בתוך עצמו, האור הזה ממלא אותו, זה נקרא שהוא שומע מאמר. הוא לא שומע דרך האוזן, המאמר הזה נכנס בו כמו מסירת מדיה רוחנית ומתלבשת בו ונמצאת בו. אחר כך כמו מטייפ שמוקלט עליו, הוא רק מעביר מהמילוי הפנימי הרוחני שלו לשפת כתיבה. כך שומעים המקובלים אחד מהאחר. לכן אין לו קושי לשמוע אפילו עשרה דפים. יש מאמרים כמו "ויהיו מערי מסכנות"⁵, או על פורים, שאלו מאמרים מאוד ארוכים. אין שום בעיה, כי זה כבר נמצא בו, זה כבר התלבש בתוך הנשמה ונשאר, כי הוא קיבל את זה בדבקות.

בן ציון: כי רואים הבדל בין אותם כתבי "שמעתי", לבין המאמרים שהוא כתב בעצמו, יש הבדל בסגנון.

כן. זו שפת בעל הסולם, אומנם השפה המדוברת ולא שפת הכתיבה.

בן ציון: בעל הסולם עסק בהפצת חכמת הקבלה. הרב"ש הכין את המבוא לסולם הזה. האם ראית שהרב"ש נותן אור ירוק להפצת חכמת הקבלה?

קודם כל אני מבין זאת במאה אחוז מכך שדיברתי איתו לא פעם אחת. שנה אחרי שהייתי אצלו הוא אמר, ''אתה צריך עוד אנשים סביבך כדי להתפתח'', כי שאלתי אותו למה אני לא כל כך רואה התפתחות. אז הלכתי לתת הרצאות בתל אביב לחילונים, גם במכון של ברג שאחר כך הבאתי משם ארבעים תלמידים, וגם בכל מיני מקומות אחרים בתל אביב, בבתי כנסת ועוד, והוא קיבל את האנשים האלה. כלומר הפצת חכמת הקבלה לחילונים, לחוג הרחב, נעשה בזמנו על ידו.

בן ציון: בתוך בני ברק.

בתוך בני ברק, בתוך בית המדרש שלו.

בשנת 1983-84 כתבתי את שלושת הספרים הראשונים שלי בחכמת הקבלה והוא ידע מזה. שאלתי אותו כמה פעמים כל מיני שאלות וביקשתי המלצות מה לעשות עם הספרים, והוא ידע ותמך בזה.

בן ציון: והם הופצו באלפי עותקים.

כן, זה היה בשנת 1983, שמונה שנים לפני שהוא נפטר, והוא תמך בזה. אחר כך כשהגיעו הבחורים התל אביבים החדשים מהמכון של ברג ולמדו קצת חכמת הקבלה, אז ארגנו בעצמנו גל חדש של הפצה ויצאנו שוב לכל מיני מקומות לתת שיעורים, לפרסם, והוא תמך בזה בצורה מעשית, שאנחנו יוצאים ומפיצים את חכמת הקבלה לקהל הגדול. אחר כך היה מעשה כ לקנות מאה עותקים של ה"זוהר" ולפרסם אותם. נסענו ונתנו את הזוהר עם פירוש הסולם לכל אחד שרצה. דוגמה נוספת שהי שהוא נתן לי אפשרות להקליט את השיעורים.

בן ציון: זה היה יוצא דופן.

כן. זה היה יוצא דופן, וחוץ מזה הוא ידע שזה לא בשבילי, כי לא שמעתי את השיעורים האלה, זה ממש לעתיד לבוא.

בן ציון: הוא היה מודע לזה שאתה מקליט את השיעורים כדי שאחר כך זה יתפרסם.

בטוח, לפי כל המעשים שלי. אני חייבתי אותו לכתוב את המאמרים שלו. הייתי צריך לדבר עם החבר'ה החדשים שהגיעו ושאלתי אותו מה לעשות, אז הוא אמר שהוא יכתוב, וכך התחיל לכתוב מאמרים. אני קראתי אותם לפניהם בישיבת חברים, ואחר כך הוא התחיל לפרסם אותם ממש ביניהם. זאת אומרת, הוא התחיל את ההפצה בצורה סדירה לקהל הרחב, ותמך בזה שאנחנו נביא עוד ועוד תלמידים. גם אנחנו עושים אותו דבר רק בצורה יותר רחבה, אבל כל אותם המבואות, כל אותם הדברים שאנחנו עושים, כבר התחילו בזמנו.

בן ציון: כשאתה מסתכל היום בדיעבד, ככל שחכמת הקבלה הולכת ומתפשטת בארץ ובעולם, האם אתה רואה יותר ויותר הכנות שהיו בתקופה של רב"ש שהיום זה יוצא?

ודאי שכן. אני לא רואה רק הכנה אחת. עמדנו ממש על סף כניסת ספר "מתן תורה" למשרד החינוך בזמן הרב"ש.

בן ציון: האם הייתה ממש כזאת הזדמנות?

הייתה לנו הזדמנות להכניס אותו למשרד החינוך, שהם יתחילו לעבד את זה, לעשות משהו עם החומר הזה, עם המאמרים האלה, עם הספר עצמו, וזה לא יצא לפועל, ועד היום לא. אבל אפילו אז כבר הייתה התחלה.

בן ציון: מה אתה חושב שרב"ש מסמל?

רב"ש הוא המקובל האחרון שמחזיק אותנו על הידיים ממש, ומביא אותנו על הידיים שלו כמו תינוקות לשער הגדול, לעולם הרוחני, כך אני מרגיש את העבודה שלו עלינו גם עכשיו.

(סוף השיחה)

---

1. "כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים.. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם מות" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, פרק א', דף ז,א)↩

2. מסכת אבות, א', דף ה,י.↩

3. האימרה מיוחסת לרבי מאיר: "ואמר ר' מאיר, נשמת אדם תלמדנו". רב פנחס מקוריץ, ספר אמרי פנחס, שער ג.↩

4. מסכת עירובין, פרק א', דף יג' ב.↩

5. "ויבן ערי מסכנות", ("שמעתי", מאמר פ"ו)↩