עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 28
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 02.01.15 – אחרי עריכה
בן ציון: בתכנית אנחנו נוהגים לדבר גם על המדע וגם על חכמת הקבלה, למצוא הקבלות והבדלים ומהם ללמוד יותר על חכמת הקבלה, להכיר אותה באמת, מה הצביון האמיתי שלה.
אם נדבר על האדם במדע ובפיזיקה, מתייחסים לאדם כאובייקט של המָקרו ומתארים אותו, או על ידי מה שנקרא פיזיקה קלאסית, בצורה די ברורה, התהליכים ברורים הכול נפלא. שמנו לב שבחכמת הקבלה, אם מתעמקים באדם, בתוך הרגשות שלו, בתוך כל מה שהוא עובר, והוא עובר הרבה שינויים פנימיים, יוצא דווקא שהוא דומה יותר לאובייקט של מיקרו, כול הזמן יש בו תנועה, הרבה מאד תנועות, הרבה מאד חילופי אנרגיה ומצבים שונים. והוא כביכול מה שנקרא קוונטי, גלי, עובר בפנים שינויים כל הזמן, האם זה נכון?
בכל מה שנברא יש צורת מקרו ויש בו צורת מיקרו. כל דבר אפשר לחלק עד שיישארו רק גלים, אפילו לא חלקיקים. זאת אומרת, הוא ממש ריק בפנים. כל דבר שתיקח, אם תתעמק בו במיקרו, ואם תלך חזרה לתפיסת המקרו, אז רואים שאלה גושים גדולים שכמעט ולא זזים.
אז יש גם את זה וגם את זה, הכול תלוי בתפיסה שלך. בסך הכול, דבר לא משתנה, אלא משתנה רק מהות התפיסה שלי.
בן ציון: ספציפית לגבי האדם, בלי חכמת הקבלה אנחנו לא מכירים את האדם, שמתרחשים בו כל מיני תהליכים פנימיים כל הזמן. כמו שאני מסתכל על חומר ורואה בפנים שהכול זז, מולקולות זזות בתהליכים, ואני עושה כל מיני חישובים, מנסה לעקוב אחרי הדברים. כבני אדם, בלי חכמת הקבלה, אנחנו לא מכירים את העובדה שבפנים כל הזמן קורים שינויים, ואתה אומר שהאדם נמצא תחת אור שמשפיע עליו כל הזמן, שהוא עובר בפנים שינויים כל הזמן, אלה דברים שאנחנו לא מודעים אליהם, לא מכירים אותם. ויוצא שבתוך נפשו של האדם באמת יש כל הזמן תהליכים, למרות שאנחנו לא מכירים אותם, אנחנו חיים את החיים שלנו.
זה שאנחנו לא מכירים זה לא אומר שלא קיים, אני לא מכיר גם את מה שקורה בגוף שלי, יש שם עכשיו כל מיני מערכות שעובדות, מיליארדי פעולות בכל שנייה, ואני לא מרגיש את זה. אני נברא בצורה כזאת שאני מרגיש רק חלק מהפעולות, חלק קטן מאד, ממש מזערי, ממה שקורה בסביבה מחוץ לי וגם בי. וההרגשה הזאת, מה שאני תופס קצת מהסביבה וקצת מעצמי, אלה בעצם החיים שלי.
בן ציון: אם כך, מה מוסיפה לנו חכמת הקבלה להסתכלות נכונה על האדם, היא מדברת על הרגש, על המחשבות של האדם, אבל מה היא מוסיפה לנו? איזה מימד נוסף על האדם, אם אכן היא כמו המכאניקה של כל מה שקורה בפנים, האם זה באמת מה שחכמת הקבלה מוסיפה לנו?
חכמת הקבלה מוסיפה לנו גילוי של הכוח העליון שנקרא בורא, שאותו אנחנו מגלים, משיגים, לפי תנאי ההשתוות עימו, ההזדהות עימו. ובזה שאנחנו משיגים אותו, אנחנו עולים לדרגתו. זאת אומרת, אנחנו עוברים את כל השלבים של ההתפתחות, עד כדי כך שעוברים בסולם העולמות, העלמה והסתרה של הטבע הכללי כולו ומגיעים למצב שמגלים את הכול.
בן ציון: דיברת עכשיו על עולמות, האם בעולמות האלה יש רמות מוגדרות נניח של אטום, אחד שתיים שלוש ארבע, רמות מוגדרות, שהוא יכול להיות או ברמה זו או ברמה זו, והוא לא יכול להיות באמצע. האם גם הרגשות שלנו, המחשבות לנו, כל המהות הפנימית שלנו, מתנהלת גם היא בצורה כזאת? יש לה רמות מדויקות, או שזה נעשה בקפיצות, האם הכול מדוד?
בטבע שאנחנו משיגים, אנחנו מגלים חוקים, משפטים, תנאים, יחסים ופעולות מדויקים מאד, הכול מדויק מאד. במידה והאדם משתנה ומשתווה עם התנאים, החוקים, הפעולות והמצבים האלה, בהתאם לכך הוא מכיר אותם, מבין אותם וניכלל בהם. וכך האדם נעשה שלם, כמו כל המציאות.
בן ציון: אנחנו לא מרגישים את זה, אבל בכול זאת מעניין מה חכמת הקבלה פותחת לנו? בכל המעברים שאנחנו עוברים, אם באמת נסתכל עליהם דרך המיקרוסקופ של חכמת הקבלה, מה נראה בפנים? אדם שכל הזמן זז בפנים, בתנועות, מה נראה בפנים?
אנחנו נראה בפנים מנוחה.
בן ציון: מנוחה?
דווקא מנוחה. מנוחה כללית כוללת אבסולוטית.
בן ציון: חשבתי שתגיד תנועה אינסופית, התנגשויות.
תנועה אינסופית שהיא באמת אינסופית, היא המנוחה. שם אין הבדל בין תנועה אינסופית ומנוחה, מצב "דום".
בן ציון: אם כך, אנחנו הרי לא יודעים לצפות מראש מצב רוח של אדם, מה הוא יחשוב, מה הוא ירצה, אלה כמו תהליכים אקראיים.
לא לא, אתה רואה כאילו שאין שום דבר, כולם נמצאים במערכת. איך יכול להיות שכול היקום כולל אותנו בכול הרמות, כולל הרמות הפנימיות שלנו, וכול העולמות, שעליהם אנחנו עוד לא יודעים, אבל נניח שהם קיימים, הכול זו מערכת חוקית שנמצאת בטבע תחת חוקים מוגדרים היטב, ואין משהו סתם, סתמי.
יכול להיות שכך נראה לנו, אבל זה מפני שאנחנו לא מכירים את הקשרים בין הדברים ולא מכירים את התהליכים, אנחנו אומרים כך קורה, ועלול לקרות עוד, אבל זה רק מצביע על חוסר התפיסה שלנו.
בן ציון: אז בפיזיקה, ישבו במשך כך וכך שנים והצליחו לכתוב כל מיני משוואות, כדי לגלות את עולם החומר כדי לדעת באיזה הסתברות נמצא את החלקיק הזה פה, ואת החלקיק הזה שם.
אתה רואה הסתברות.
בן ציון: כן.
זה מצביע על חוסר תפיסה.
בן ציון: אבל כעורכים מדידה אז מגלים אותו, בעזרת גלאי רואים איפה הוא נמצא.
בדרך כלל.
בן ציון: כן. זאת אומרת, אם אני עורך מאה מדידות אני יודע איפה הוא יהיה.
כל המדידות שלנו, בסך הכול, נותנות לנו איזו תמונה כללית, שיכול להיות כך, אבל תמיד מתוך הסתברות. בלי סטטיסטיקה, בלי הסתברות, אנחנו לא יכולים להגיע.
בן ציון: מסקרן מאד לדעת, מה עומד מאחורי הגילוי שנפתר בהסתברות בעולם שלנו. מה עומד מאחורי זה?
לא, זה לא נכון. המשפט לא נכון.
בן ציון: אבל בפיזיקה יש הסתברות שזה כך.
לא, לא, הפיזיקה הגיעה לזה, האדם שחוקר את הטבע יכול לחקור את הטבע, אבל בצורה כזאת של הסתברות בלבד, למה? כי הוא לא מכיר כל הקשרים שישנם בטבע.
בן ציון: זאת אומרת, יכול להיות שעוד חמישים או מאה שנה, איקס זמן, הוא יגלה נוסחאות חדשות.
בטוח. בטוח. ההסתברות הזאת, רק מצביעה על כך שאנחנו לא מגלים את כל החוקים, את כל התנאים, את כל הקשרים, ולכן בתשעים ותשעה אחוז זה יכול להיות כך.
בן ציון: ואז עורכים ניסויים ואומרים באמת שתשעים ותשעה אחוז מהמקרים באמת היה כך. זו עכשיו התוצאה הטובה ביותר האפשרית היום.
לא.
בן ציון: נכון להיום.
חכמת הקבלה מסבירה לנו שזו גישה לא נכונה בכלל. כי אם אתה חוקר לפי הסתברות, זה לא נקרא מדע. זה מדע בעולם הזה, בלית ברירה.
בן ציון: כדי לתת פתרון מתמטי.
כן. אבל זה דווקא מראה עד כמה אתה לא קשור עם אותה פעולה, עד כמה אתה לא מבין ולא מרגיש באמת לעומק התופעה הזאת.
בן ציון: אז חכמת הקבלה פותרת את בעיית ההסתברות.
היא לא פותרת, היא בכלל לא מתעסקת בזה, זאת לא הגישה שלה.
בן ציון: ברור, זו לא הגישה שלה. אז כל חילופי המצבים שעליהם אנחנו מדברים, הרגשות השינויים הפנימיים, יש להם איזו משוואה אחת, איך יודעים מה יהיו התופעות, יש עליהן שליטה, אפשר לתאר אותן?
אנחנו לומדים על חוקים מוחלטים בין שני דברים שנמצאים בטבע, כוח נתינה וכוח קבלה. שמהם מורכב כל כוח אחר וכל חומר, כולל אותנו. לכן, כשאנחנו לומדים את החוקים האלה ומשתדלים לפתוח אותם, משתדלים לעבוד איתם, אז אנחנו בעצם קולטים את הדיוק האינסופי שיש בטבע. אי אפשר בכלל לדבר על דיוק, כי לא יכולה להיות סטייה לכיוון זה או אחר, כי אנחנו מדברים על מערכת אידיאלית, אידיאלית גם בכול מדרגה ומדרגה שאנחנו מגלים.
אם אני נמצא נניח, בדרגה עשרים מתוך מאה עשרים וחמש מדרגות ההשגה, אז באותה דרגה אני משיג את הטבע בצורה אידיאלית. למה? כי אני משיג בתוך הכלים שלי, ובכלים שאני משיג אני לא יכול להשיג משהו שהוא מעבר לכלים שלי. אלא מה שאני רואה, זה בדיוק מה שנכנס בכלים שלי, אני בודק את זה, מודד את זה ובשבילי זה אידיאל. אלא אם כן מתגלה לי קצת יותר מזה, אז אני רואה שיש עוד דיוק, שיש עוד קשרים, שיש עוד השתוות צורה שאני צריך למדוד, לבדוק ולהדמות בה, כך אני עובד. אבל בכול מדרגה ומדרגה שאני משיג אני משיג נצחיות, שלמות.
בן ציון: ברור. בהשגת רמה כזאת, או רמה כזאת האם יש גם חוקיות, יש נוסחה, או יש רק את המדידה עצמה? מדידה אחת, מדידה שתיים, מדידה שלוש.
יש נוסחה ודאי, איך אפשר למדוד משהו אם אין נוסחה. דווקא בעזרת הנוסחה הזאת אנחנו מודדים, הנוסחה הזאת נקראת השתוות. השתוות הרצון להשפיע של הבורא, עם הרצון להשפיע של הנברא.
-
בן ציון: אם ניקח למשל את המוח, יש לנו תחום שנקרא נוירופיזיקה, יש כל מיני תהליכים פיזיקליים שקורים במוח האדם, המודדים כל מיני תופעות אלקטרומגנטיות שעוברות בין נוירון לנוירון, ממש צינורות שמודדים מה קורה שם. הייתה מחשבה שכל הנוירונים האלה יחד, בעצם יוצרים את המחשבות של האדם, זאת אומרת הם יוצרים כמו איזו תמונה, אם נבין שיש לנוירונים מכאניקה, כמו מכאניקה קוונטית, אז נבין גם איך המחשבות שלנו משתנות בעצם לפי סוג של מכאניקה, יש חוקיות מסוימת. לזה בעצם ניסו להגיע.
ההנחות הן לא נכונות. כי אנחנו סך הכול רצון, בלבד. אם אנחנו רוצים להבין את הרצון ולנהל אותו, אנחנו צריכים להתעלות מעליו. ההתעלות שלנו מעל הרצון, זה נקרא שאנחנו מתחילים לבנות ראש, מוח. לא מוח גשמי, אלא מנגנון שבו אנחנו יכולים להבין ולהשיג, שזה היינו הך בעצם, את מחשבת הבריאה. ואז אותו חלק ממחשבת הבריאה הכללית שאנחנו משיגים, נקרא המוח שלנו.
זאת אומרת, המוח שלנו באמת לא נמצא בנו. בכך שאנחנו בונים ראש לפרצוף הרוחני, לנשמה, אנחנו בזה, סך הכול בונים את יכולת שלנו לקלוט חלק ממחשבת הבריאה הכללית, כי חוץ מהמחשבה הזאת לא קיים כלום. וכל הרצון שבנו, היינו הגוף הרוחני שלנו, זה אך ורק כדי לעזור לנו לבנות ראש רוחני, שבו אנחנו מגלים, תופסים חלק ממחשבת הבריאה.
בן ציון: אז הייחודיות של חכמת הקבלה זו ההתעלות מעל הרצון. זאת אומרת, אני לא יכול להבין את המוח שלי כל עוד אני בתוך המוח שלי עצמי.
אין לך מוח, אין. רק אותו חלק שאתה משיג מהבורא, ממחשבת הבריאה, הופך להיות הראש והמוח שלך, וכך אין. אני לא מדבר על הפיזיולוגיה, זה בדרגת החי, זה לא שייך לרוחניות, בזה אנחנו כמו חיות.
בן ציון: איך אתה מגדיר את הניסיונות האלה, בכל זאת המדע אמור להוביל אותנו למשהו.
המדע לא יכול להוביל אותנו לכלום.
בן ציון: אולי המדע לא יכול להפוך אותנו לרוחניים אבל אולי להבין משהו מתוך המחקר.
אנחנו גם לא יכולים להבין נכון, אנחנו רואים, המדע נמצא כבר כמה עשרות שנים במשבר ולא תהיה יציאה ממנו. טכנולוגית כן, אנחנו עדיין מתקדמים, אבל במדע, זאת אומרת בתפיסה, בפתיחה של המערכת שבה אנחנו קיימים, לא נדע יותר. אין לנו שום אפשרות, כי יתר הדברים, מלבד מה שהגענו, יתר הדברים תלויים אך ורק בתפיסת מחשבת הבריאה, המוח העליון. קראתי לא פעם על כך שרוצים לייצר במקום מחשבים פרטיים, רק מסך ומקלדת, והמחשב עצמו יהיה אי שם באיזה מקום.
בן ציון: נכון.
זה דומה למצב שבו אנחנו קיימים, כי אנחנו קיימים בצורת דומם צומח וחי, ברמה הביולוגית, כולל המדע שלנו, כי אוכל, מין, משפחה, עושר, כבוד, מושכלות, הם המדע שלנו. אבל אם אני רוצה להשיג יותר, אז אני צריך להתקשר לאותו מוח כללי שאליו אנחנו שייכים. אז אני רואה את עצמי כקיים ברצון לקבל, ועד כמה שהוא יכול לבטל את עצמו ומעליו להתקשר למוח הכללי, בזה הוא רוכש את הראש. ואז הוא מתחיל להשיג את אותו מוח כללי, לפי מידת הביטול שעושה על האגו שלו, על הרצון לקבל וכך הוא הופך להיות דומה לבורא. כי אז הוא ניכלל באותו מוח כללי. האדם כבר נמצא שם, במידה שמסוגל לוותר על האגו. אז הוא רוכש את הראש האמיתי שלו ומבין את מחשבת הבריאה, את מטרת הבריאה ובכלל את כל תכנית הבריאה, אותה תוכנה עליונה. זאת אומרת, חוץ מאיתנו, יש רק את אותו מנגנון ראשי, אותו מוח.
בן ציון: אז בעצם, בכל התשובות לשאלות ששאלתי, מה קורה בתוך האדם, מה הם התהליכים, מה היא הפיזיקה, מה היא המכאניקה או איך למצוא משוואות, אתה מפנה אותי בעצם לאותו מוח. ורק עליו אתה מדבר כל הזמן.
כן. בטח. אין יותר מזה.
בן ציון: אני שואל על מה שקורה בתוך האדם, ואתה אומר לא, זה שם בתוך המוח.
כן. בתוך האדם אין כלום. רק יכולת לבטל את האגו שלו כדי להתקשר למוח.זה מה שאנחנו לומדים, שקודם נעשה צמצום א', עושים צמצום, אחר כך בונים מסך ויש התעלות מעל הרצון לקבל, שזה נקרא גוף, כדי לבנות את הראש. מה זה הראש של כל פרצוף? אותו חלק מהראש הגדול הכללי, שבו אני יכול להיכנס ולעבוד בו.
בן ציון: עוד בעניין של המקרו והמיקרו, האם מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, הנקודה שבלב, אנחנו קוראים לזה הניצוץ, האם זה לא בעצם המיקרו של האדם, אותו חלק קטן כמו אותו חלקיק אלמנטרי ביותר שלו?
הנקודה שבלב היא תחילת רצון עליון יותר מעל האגו שלנו, הנקודה הזאת היא הקשר עם מצב יותר עליון מרמת דומם, צומח וחי. כשהנקודה הזאת מתעוררת באדם, אז הוא יכול להתחיל לרכוש את המוח הזה.
בן ציון: האם חכמת הקבלה מתארת, כמו בפיזיקה הקוונטית, את אותן נקודות, חוקרת אותן, צופה בנקודות שבלב, באותם ניצוצות, מה קורה ביניהם, את התנועה שלהם, כמו החלק האלמנטרי של האדם, או שאין כזו אנלוגיה?
לא, אי אפשר לקשר.
-
בן ציון: כמה שאלות שהגיעו מתלמידי פיזיקה אצלנו. האם מעבר רוחני או מעבר המחסום הוא כמו מעבר קוונטי, כלומר, קפיצה למקום מסוים, דיסקרטי, ואין מצבי ביניים בין המצבים, כמו אטום שיש לו רמות מוגדרות?
יש מצבים קוונטים, מצבים דיסקרטיים, מצבים שעובדים לפי אימפולסים, בקפיצה, כי יש לנו מצב אקומולטיבי בכל מצב ומצב, עד שיש התאספות של מספיק פעולות פרטיות, שגם הן כולן מוגדרות כמצבים בדידים, אבל המצבים האלה מתאספים לכוח מספיק, כדי לעשות קפיצה ראשית. זה כמו במונה, שמסתובב ומסתובב, ואז קופץ מספר, מסתובב מסתובב, וקופץ מספר, כך קופצים המספרים. אבל גם בכל גלגל הכי קטן, יש קוונטים כאלה של יגיעה מסך ואור. בכל זאת זה הולך לפי בחינות, שורש א' ב' ג' ד'. בחינות מוגדרות.
אין בטבע בכלל, משהו שאין לו מידה, מדידה, שהוא נמשך, אנלוגי, אלא זה תמיד ספרתי דיסקרטי.
בן ציון: אז כשמסתכלים פנימה, רואים את הספרתיות?
כן.
בן ציון: כאילו עולם דיגיטלי.
במקרו אתה יכול לראות, זה תמיד במנוחה.
בן ציון: זה אנלוגי ונמצא במנוחה, כמו שאמרת.
כמו שאתה מסתכל על תמונה ונראה לך שכול התמונה אחידה, כשאתה רוצה לנתח אותה, אז אתה רואה שיש שם המון פיקסלים ופרטים למיניהם.
בן ציון: האחד משתלב עם האחר.
כן. בטבע אין משהו אחר, מפני שבסך הכול מידות אנרגיה הן מידות, אלקטרונים, זה לא יכול להיות פחות או יותר. גם אלקטרון שבתוך אטום, קופץ ממסלול למסלול על ידי הקוונטים של האור שנכנסים ויוצאים, אין כאן משהו שנמרח. אלא רק אם אתה מסתכל מרחוק, אז בשבילך יש תמונה אנלוגית כזאת, כללית. אבל בעצם זה לא כך.
זה נובע מתוך ההתקשרות שיש בכל דבר, בין אור וכלי. וההתקשרות הזאת בין האורות לכלים, היא תמיד לפי ד' בחינות דאור ישר. זה י-ה-ו-ה. קוצו של י', זה תמיד קפיצה ממצב למצב.
-
בן ציון: אז איך חכמת הקבלה נותנת גם תמונה על המקרו וגם על המיקרו בו זמנית?
כשאנחנו משיגים, אנחנו משיגים את זה יחד. זה הפלא בהשגה הרוחנית, משיגים דבר בכללות ועד אין סוף הפרטים בפנים, ויחד.
בן ציון: הוודאות או הדטרמיניזם של חכמת הקבלה, שאתה כל פעם מדגיש, נובעת מתוך הגישה של חכמת הקבלה שהכול עובר דרך הרגש? האם זה מה שהופך אותה לדטרמיניסטית?
כן, כי הרצון לקבל שלנו זה חוש, זה החוש הכללי שלנו. אין לנו יותר חוץ מרצון לקבל, תמיד היה ותמיד יהיה. ולכן כל חכמת הקבלה וכולנו פועלים רק דרך הרגש, אבל אנחנו מגדירים את הרגש, מחלקים אותו לדרגות. אנחנו פונים לרגש האדם כאל נתון מדעי.
בן ציון: וככלי מחקר.
ככלי מחקר, ודאי.
בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים ונתראה בעוד תכנית שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)