heb_o_rav_2009-03-08_program_bb_shal-mekubal_91

תוכנית טלוויזיה עם הרב לייטמן

"שאל את המקובל"

תוכנית מס' 91

בהנחיית: אורן לוי

תוכנית 08.03.09- אחרי עריכה

אורן: שלום לכם, אנחנו עם תוכנית נוספת של "שאל את המקובל". שלום הרב לייטמן.

הרב לייטמן: שלום.

אורן: אני מודה לכם כבר בתחילת התוכנית, על השאלות הנפלאות ששלחתם אלינו. ויש שתי דרכים לשלוח שאלות, לא רק עכשיו אלא כל השבוע: או דרך הטלפון שלנו 1-700-509-209, או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן שכתובתו היא laitman.co.il.

נתחיל היום משאלה שהגיע אליך לבלוג, כותב לך אורי מתל אביב.

שאלה: לאחרונה פורסם ב-CNN ששלושים ואחד מיליון אנשים בארצות הברית מקבלים מהמדינה קופונים כדי לקנות אוכל, שבחודש האחרון בלבד היתה עלייה של שבע מאות אלף אנשים חדשים שזקוקים לעזרה מהממשלה. אנחנו רואים שבכל העולם המצב הכלכלי רק הולך ומחמיר. האם ייווצר מצב כזה שבסופו של דבר אנשים יהיו תלויים באופן מוחלט במדינה? איך המצב הזה הולך להשפיע על כל העולם, ועל היחסים בין האזרח הפשוט למדינה?

הרב לייטמן: אתה יודע מה זה מזכיר לי?

אורן: מה?

הרב לייטמן: את מצרַים. שלא היה מה לאכול.

אורן: וכולם באו ליוסף.

הרב לייטמן: כולם באו ליוסף, ויוסף שלח אותם לפרעה. זאת אומרת, שהם הפכו להיות עובדי פרעה כדי לקבל את המזון, כדי לקבל את האוכל.

אורן: שיעבדו את הנכסים שלהם, ואז נתנו להם אוכל מהמחסן.

הרב לייטמן: כן. הם מכרו את הכל למדינה, למצרַים.

אורן: ואז המדינה הפכה להיות בעלת כל הרכוש שלהם.

הרב לייטמן: כן. ולא רק כל הרכוש, גם האנשים עצמם הפכו להיות עבדים של פרעה תמורת האוכל.

אורן: אז זה מה שהולך לקרות בארצות הברית?

הרב לייטמן: לא יודע, אבל אני שומע ממך שזה מגיע לתמונה כזאת. ודאי, אלא מה? אבל האם יש למדינה במה להאכיל אותם? זאת השאלה, מאיפה יהיה למדינה במה להאכיל אותם. הם זורקים מיליארדי דולרים לכל מיני תוכניות, אחר כך הם יכולים להדפיס כסף, אבל אחרי הכסף לא יהיה כלום, אלו יהיו פשוט ניירות ללא כיסוי. מה נעשה?

אורן: לא יודע, אבל אולי לך יש תשובות. מה באמת הולכת להיות הסיטואציה בין האזרח למדינה במצב של משבר כלכלי מעמיק?

הרב לייטמן: שלא למדינה, לא לאזרח ולא לעולם, יהיה במה להאכיל את עצמם.

אורן: אתה מדבר על רעב עולמי?

הרב לייטמן: נקווה שלפני כן כבר נגיע להבנה במה תלויים באמת החיים הטובים, העתיד הטוב שלנו, ואנחנו לא נתקדם ולא נתקרב לזה, אלא הכל תלוי בכמה מהר נוכל להבין איך אנחנו צריכים להתנהג בעולם החדש.

אורן: איך אנחנו צריכים להתנהג בעולם החדש?

הרב לייטמן: בערבות, "כאיש אחד בלב אחד", כשכולם תלויים בכולם. מפני שאנחנו נמצאים בכפר קטן, גלובלי, קשורים זה לזה. והאגו שלנו, שגדָל במשך ההיסטוריה, מדור לדור, הגיע למצב שפתאום נכנסנו לקשר בינינו. כמו מצמד ברכב, הגענו פתאום למצב שהמצמד התחבר ונסגר, ואנחנו תלויים זה בזה. כבר כמה עשרות שנים אנחנו נמצאים בזה, אבל לא עד כדי כך כמו שהיום. כי גם כשהמצמד הזה מחבר אותנו יחד, אנחנו לאט לאט נכנסים יותר ויותר למצב של תלות הדדית.

וקודם זה היה בכל מיני מערכות אחרות שבעולם. חשבנו שעל ידי האו"ם, אונסק"ו, עוד כל מיני מערכות בינלאומיות אנחנו יכולים לפתור את הבעיות, אלא שאין זה כך. אנחנו מתחילים להיות קשורים זה לזה עד כדי כך, שאם כל אחד לא דואג לכולם, אז פשוט יחסר, אפילו לא למדינות גדולות, אלא לכל אחד ואחד יחסרו דברים ההכרחיים לקיום. ממש כמו במצרַים.

אורן: לצורך הדיון ובירור העניין אקח צד הפוך מהדברים שאתה אומר כדי ללבן את הדברים. היה ואתה צודק, שכל אחד צריך להגיע לכך שכל אחד דואג לכולם, ערבות הדדית. מקבלים את הרעיון שאתה מציג, את האידֶאָה הזאת. רק לא מובן מה עושים עכשיו.

הרב לייטמן: אני רק רוצה להגיד לך, אנחנו לומדים שתמיד תרופה היא כנגד המכה. לָמה היתה המכה?

אורן: איזו מכה?

הרב לייטמן: המכה האחרונה, הכלכלית.

אורן: הקריסה הזאת.

הרב לייטמן: כן. שכל אחד רצה לסדר את השני, ולא היה אכפת לו מכל העולם. אלא לנפֶּח את עצמו, כמו הבנקים.

אורן: כן, ואז כל הבועות התפוצצו.

הרב לייטמן: אז עכשיו אנחנו צריכים לעשות ההפך.

אורן: שֵמה?

הרב לייטמן: שכולם ידאגו זה לזה.

אורן: אז מה אנחנו עושים? עכשיו אני ואתה יוצאים מהאולפן, בעוד חצי שעה התוכנית תסתיים, אנחנו מסכימים עם הרעיון, מה הלאה?

הרב לייטמן: אנחנו צריכים להשפיע על ראשי המדינה, שהם יתחילו ללמד את העם מה זה נקרא "העולם הגלובלי", שבו אנחנו חיים. שבכל כלי התקשורת - בטלוויזיה, ברדיו, באינטרנט, בכל המקומות, יסבירו לאזרחים הפשוטים איפה אנחנו נמצאים, כי אנחנו כאילו נחתנו על פלנטה אחרת. אנחנו גילינו עולם חדש, שיש בו חוקים חדשים. והם לא מתקיימים במשפחה, לא בחינוך ולא בשום דבר. ועכשיו גם בכלכלה, גם בתעשייה, גם במזון, שום דבר שבנינו במשך ההיסטוריה לא עובד.

למה לא עובד? אומרים "משבר גלובלי". מה משמעות המילה "גלובלי"? אנחנו צריכים ללמוד אותו. גלובלי זה נקרא קשר הדדי, טוטאלי, בין כולם, "אפקט הפרפר", מה זאת אומרת? מישהו עושה משהו באיזה מקום בכדור הארץ, וכתוצאה מזה אני חוטף מכה או משהו טוב.

אורן: אני לא בטוח שכל אחד מאיתנו, כל אחד מהאזרחים, יכול להשפיע על ראשי המדינה כמו שאמרת קודם.

הרב לייטמן: אין ברירה, אנחנו צריכים בכל זאת לצאת ולהעמיד אותם לפני עובדה, שזו הבעיה. כי הם לא חושבים על כלום, אלא רק על הכיסאות שלהם. מצידם שאנחנו נמות, רק שיישאר להם כיסא, וכל אחד רוצה רק להוכיח לשני שהוא צודק. הם כולם עיוורים. אצלם זו רק תועלת עצמם, כי מגיעים לשם האגואיסטיים ביותר.

אורן: בוא נעזוב אותם, מה אנחנו?

הרב לייטמן: זה טבע הדברים. אני לא מדבר דווקא על המנהיגים שלנו, אלא גם המנהיגים של רוסיה, אמריקה, צרפת, או אנגליה.

אורן: אלא?

הרב לייטמן: כולם ככה.

אורן: באופן כללי.

הרב לייטמן: זה באופן כללי. מי שמגיע לדרגות גבוהות כאלה הוא האגואיסט ביותר, העקשן ביותר, הקשה ביותר. ולכן בעל הסולם כותב שהם לא יוותרו זה לזה, וכל אחד יהיה עד הסוף. שכולם ימותו, אבל הוא יישאר, שהם יבינו ברגע האחרון שהוא היה צודק.

אורן: אז אתה מתאר תהליך, שבו העם הופך להיות יותר חכם מהמנהיגים, ומכַוֶון את המנהיגים?

הרב לייטמן: ודאי. אבל אין ברירה, אנחנו רואים שהמכות האלה לא מגיעות לראשי ממשלות, אלא הן מגיעות לעם. והעם עכשיו צריך לצאת ולהגיד, "אנחנו דורשים לתקן את המצב", אני חושב שלא יהיה להם מנוס, כי הם יפחדו. גם עכשיו אנחנו שומעים שברוסיה, באמריקה, באיטליה ובצרפת מתחילים לפחד, הרשויות מתחילות לפחד מהעם. העם נכנס לחנויות, לוקח הכל, מתחיל להתפרע, כי אין מה לאכול, האנשים לא יכולים להישאר יפים ואדיבים.

אורן: דווקא מתוך ההתפרעות הזאת אתה בונה על זה שהחוכמה תבוא מהעם?

הרב לייטמן: ודאי. לא החוכמה, אלא הצורך לפיתרון. ומצורך לפיתרון הם יצטרכו להכיר שהפיתרון נמצא בלימוד הגלובליזציה, לימוד מה זה נקרא "גלובלי". אני לא מדבר אפילו על חוכמת הקבלה, היא הרבה יותר גבוהה מזה. אני מדבר על הלימוד מה זה נקרא "כפר גלובלי", שבו אנחנו נמצאים.

אורן: לפני שתים עשרה שנה באוניברסיטה, בפקולטה למינהל עסקים, למדתי מה זאת אומרת גלובליזציה. אני מניח שלא לזה אתה מתכוון. מה אתה מתכוון כשאתה אומר גלובליזציה?

הרב לייטמן: מה למדת, שהדבר הזה הוא תלות הדדית או לא?

אורן: עכשיו אתה קצת מביך אותי כי אני לא זוכר את הפרטים.

הרב לייטמן: אני למדתי מערכות ביולוגיות, ביו-קיברנטיקה, שזה איך הגוף שלנו מתפקד. גם לא לפני שתים עשרה שנה, אלא בשנת 1965. למדתי שבגוף שלנו, כדי שהגוף יתפקד ולא יהיה חולה אלא בריא, כל המערכות חייבות לעבוד בצורה הדדית, בהרמוניה, כמו שעון, וכל מערכת פרטית דואגת לכל המערכות, לא לעצמה. הלב מזרים דם לכל הגוף, הוא עצמו לא צריך את זה, אבל הוא לא יכול לתפקד בלי הריאות, שגם לא חושבות על עצמן, אלא חושבות על כל הגוף. הכבד חושב איך לנקות את כל הגוף, וגם הכליות חושבות מה הן עושות לטובת כל הגוף וכך גם הלבלב, והמוח מתפקד כך, שהוא מפעיל את כולם בהרמוניה כללית. בלי זה כל הגוף נכנס למחלות, או בכלל מת.

אורן: אם נשליך את הציור הזה על המאה העשרים ואחת, אז כל איבר כזה אתה מדמֶה למדינה או לֵמה?

הרב לייטמן: לא חשוב אם למדינות, לציוויליזציות, לעמים, ליבשות. חשוב לנו רק דבר אחד - אם לא נתפקד כמו גוף בריא, אנחנו נסבול, עד שפשוט המגיפות, המחלות יגמרו אותנו, כמו המחלות שבאות לגוף חולה.

אורן: אתה יכול לתאר במעט מה קורה כשגוף בריא כזה, גוף אנושי בריא, עובד כמו שצריך, כמו הגוף החי שלנו? איך נראית האנושות?

הרב לייטמן: זה מה שהתורה מתארת לנו על ימות המשיח.

אורן: שֵמה?

הרב לייטמן: שכולנו כאגודה אחת. "וביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", זאת אומרת, שאנחנו נתחבר יחד, כאילו במקום אחד, ברצון אחד. ושכולנו נחיה בהערכה ובערבות הדדית. ובלי זה לא נוכל להתקיים בעולם הגלובלי, וזה מה שכבר מתגלה לנו עכשיו בחוש ובפועל כאן, בעולם הזה ועכשיו.

וזה לא דמיון, זו לא פילוסופיה. גם אני חשבתי פעם שזה עוד רחוק מיישום. כשהתחלתי ללמוד קבלה בשנת 75 ועד שנת 95, במשך עשרים שנה, לא חשבתי שזה יקרה בכלל פעם.

אורן: ועכשיו אתה יותר אופטימי?

הרב לייטמן: לא שאופטימי. אני רואה שהצונאמי הזה מתקרב, ואנשים עדיין לא מבינים מה קורה איתם. אתה ראית תמונות של הצונאמי?

אורן: כן.

הרב לייטמן: כשהגל התקרב, הם צעקו בשמחה, "תראה איזה גל יפה מגיע, אנחנו עכשיו נקפוץ עליו". עד שהגלים הגיעו לגובה של עשרה מטר, ושטף את הכל. אבל החיות והבהמות, כולן ברחו עוד יומיים שלושה לפני כן להרים, אף אחת מהן לא מתה.

אורן: רגע, בלבלת אותי. היה עולם טוב, ועכשיו עברת לצונאמי רע. אתה אופטימי לקראת רע, או אופטימי לקראת טוב?

הרב לייטמן: אני יודע שתוכנית הבריאה היא להביא את האדם לשלימות.

אורן: לטוב.

הרב לייטמן: לטוב. אבל אם הדרך תהיה טובה או רעה זה תלוי בנו, הבחירה היא בידי האדם. ולכן אנחנו יכולים לספוג מכות בדרך, מלחמת עולם אטומית, בעיות ומגיפות, מכות אקלים, רעב, מי יודע מה. והכל בדרך, אבל בסופו של דבר אלו שיעברו את כל הדברים האלו, הם יגיעו לטוב.

מטרת הבריאה היא להטיב לאלו שבכל זאת ישתפרו, שיתקנו את עצמם. התיקון יכול להיות על ידי הכרה והבנה, ואז בלי מכות, כמו חולה שמרגיש קצת חולי והולך לרופא, ומקבל תרופות, ומחזיק את עצמו ומטפל בעצמו, ואז הוא מבריא. או שהוא עובר מחלות קשות ובעיות, ויכול להיות שמת, ומישהו אחריו כבר נעשה יותר חכם ובריא.

אין ברירה. חוכמת הקבלה מסבירה לנו על שתי דרכים - דרך תורה או דרך ייסורים. או דרך האור, דרך זה שנלמד מה זו המערכת הגלובלית, איך אנחנו צריכים להיות מקושרים זה לזה לפי התוכנית שבטבע, ככל האיברים שבגוף, או שאנחנו נסבול.

אורן: נקווה שלא נסבול, וניקח את עצמנו באמת בידיים.

הרב לייטמן: אז לא נסבול. כי אם סתם נגיד "נקווה שלא נסבול", נסבול.

אורן: לא, אני אומר וניקח את עצמו בידיים.

בואו נעבור לשאלה הבאה, שאלה טלפונית, אם אפשר לשמוע אותה בבקשה.

שאלה: שלום. רציתי לשאול בקשר לנקודה שבלב. איך אפשר לעורר, אם בכלל, את הנקודה שבלב אצל אדם שטרוד ביום יום, ולא חושב, או שלא מעניין אותו, האם זה בכלל אפשרי?

הרב לייטמן: אנחנו לא דואגים לעורר את הנקודה שבלב באף אחד, הדבר הזה תלוי באדם עצמו, ואנחנו לא רוצים לעורר אותו. אלא אם הוא מעוניין כבר מצידו להכיר מהי חוכמת הקבלה – מה הם האני, החיים, העולם, "מאיפה אני בא?", "מה הטעם בחיים?", "מה מהות החיים?, "מה מטרת החיים?", אם עולות באדם השאלות האלו, הוא מגיע ללימוד חוכמת הקבלה, אבל אם אין לו השאלות האלו, אנחנו לא באים אליו כדי לעורר אותו לשאלות כאלו. אנחנו משאירים כל אחד ואחד במקומו. אנחנו רק מסבירים לאדם שאם יש לו שאלות כאלה, או אם יהיו לו, שיידע שהתשובות נמצאות בחוכמת הקבלה.

ולכן חוכמת הקבלה היא לא לכולם, רק לאלו שמתעניינים לדעת מהי מהות החיים. אבל בימינו, כשאנחנו נמצאים במשבר הכללי, הגלובלי, אז חוכמת הקבלה פונה לכולם, כדי להסביר באיזה עולם אנחנו נמצאים, כדי להסביר באיזו מערכת קשר לא נכונה אנחנו נמצאים בינינו, ואיך לתקן את הקשר בינינו כדי ששוב נחזור לחיים טובים, ועוד הרבה יותר טובים מאלו שהיינו בהם.

ובזה חוכמת הקבלה פונה לכולם, עם נקודה שבלב, בלי נקודה שבלב, מי שמתעניין, ומי שלא מתעניין, כי כולם נמצאים בצרה, כולם נמצאים בהרגשת הרע, בהרגשת המשבר בחיים, שהולכים ונעשים יותר ויותר קשים מיום ליום. ולזה לחוכמת הקבלה יש תשובה, יש פיתרון, מה לעשות עם החיים שלנו. לכולם. וזה לא שייך ללימוד, לשאלה מהי מהות החיים, אלא זה שייך איך להטיב את החיים שלנו כאן, בינינו, כל אחד במשפחה שלו, עם הילדים שלו, בחיים הפרטיים שלו.

ולכן כדאי לנו להתעניין במה שחוכמת הקבלה אומרת, כי היא מיועדת כאן לכל אזרח ואזרח, פשוט לכולם, לכל אומות העולם.

אורן: הזכרת קודם שעל ידי החוכמה הזאת אפשר לחזור לחיים טובים כמו שהיו, אבל אמרת "אבל יותר טובים מאלו שהיו".

הרב לייטמן: בטח.

אורן: תן איזו טעימה, מה זה חיים הרבה יותר טובים מאלו שהיו?

הרב לייטמן: במה החיים שלנו היו טובים?

אורן: היה הכל, לא היה חסר כלום.

הרב לייטמן: למה לא היה חסר כלום? אני מסתכל על זה כמו על התוכנית "הישרדות" שיש בטלוויזיה, שזורקים מישהו לאיזה אי, ושם הוא נאבק איך לשרוד את כל הבעיות שיש לו, את כל המכשולים שיש לו על כל צעד ושעל. אין לו מה לאכול ומה לשתות, אין לו מה ללבוש ואין לו כלום.

אצלנו היה מאבק כזה על החיים. אמנם חייתי בין אנשים אחרים, אבל הם היו כזאבים אליי ואני הייתי צריך להתגונן. היו לחצים, בעיות, ונבים, משחיתים, ומה לא. דאגתי מה ייצא מהילדים, ולמשפחה בכללות, לבריאות שלי, לאקלים, ולעבודה – אם תהיה מחר או לא, דאגתי לכל הדברים האלו. החיים שלנו לא היו פשוטים. זה שהתרגלנו אליהם, זה שבנינו כל מיני מנגנונים איך להתגונן, איך לחיות קצת יותר בטוח, אבל החיים עצמם היו רחוקים מאוד מלהיות גן עדן. למה אנחנו לא יכולים לחיות באמת בחיי גן עדן כאן עלי אדמות?

אורן: תתאר מה זה "גן עדן"?

הרב לייטמן: "גן עדן", הכוונה שאני דואג לכולם וכולם דואגים לי בצורה כזאת, שאני מרגיש שאני נמצא בידיים נאמנות של שבעה מיליארד אנשים. וכולם נמצאים ברוח יפה, הדדית, בין כולם. וכולם ממש מבינים ומרגישים בפנים, בתוך ליבם, שכל אחד תלוי בכולם, ולכן הוא דואג לכולם, וכל אחד כך דואג לכולם. ואז כולנו בטוחים שהחיים שלנו יהיו בכל וכל, בכל המובנים יותר טוב. זאת אומרת, כולנו מעלים את עצמנו מעל האגו שלנו, מפני שאין ברירה, אחרת אנחנו הולכים להשמדה.

אורן: אני רוצה לדמיין בוקר. אני מתעורר בבוקר בעולם כזה, ב"גן עדן" כמו שתיארת. אני קם בבוקר, מה משתנה?

הרב לייטמן: לא, עולם כמנהגו נוהג. אנחנו הולכים לעבודה.

אורן: עוד לפני העבודה. התעוררתי, אני במיטה. אתה אומר, שבעה מיליארד דואגים לי. קמתי, פתחתי את העיניים. עכשיו אני בעולם חדש.

הרב לייטמן: כן.

אורן: שבעה מיליארד דואגים לי. מה אני מרגיש עכשיו?

הרב לייטמן: אתה מרגיש, שאתה חייב להם. שאתה חייב עכשיו ללכת לעבודה, וכל הזמן לדאוג למה לעבודה שנתנו לך, ולמקום שבו אתה עובד, שאתה ממש בהרגשה, במחשבה, כדי להשפיע להם כל טוב. ואתה מקווה שמכל העבודה שלך, מכל הקיום שלך, כך אתה עושה להם. כמו שאתה עושה בעצם לילדים שלך.

אורן: זה נשמע יתר מחויבות.

הרב לייטמן: יש לך ארבע נפשות?

אורן: יש לי ארבעה ילדים.

הרב לייטמן: ארבעה ילדים. אתה דואג להם?

אורן: מאוד.

הרב לייטמן: אז למה שלא תדאג לעוד כמה?

אורן: אתה מוסיף לי עוד קושי בחיים?

הרב לייטמן: זה לא קושי.

אורן: אמרתי לי זה גן עדן.

הרב לייטמן: כן, כי כולם דואגים לכולם.

אורן: איזה גן עדן! אתה מצייר לי בעיות יותר גדולות. אם היום אני חושב על שש נפשות, עכשיו אני אקום עוד שבעה מיליארד העמסת לי על הראש.

הרב לייטמן: נכון.

אורן: כבר יותר קשה, מה גן עדן בזה?

הרב לייטמן: כי זו ערבות הדדית, ואז אתה לא דואג, כולם דואגים לכולם. כי כמו שאתה דואג להם כמו לילדים שלך, גם הם, שבעה מיליארד, מתייחסים אליך, כמו לילד אהוב שלהם.

אורן: ואתה ממש מרגיש שמישהו דואג לך?

הרב לייטמן: אתה ממש מרגיש שזה הכוח השוֹרֶה בעולם, והוא נקרא "בורא", "אלוקים". ואז אתה מתחיל להרגיש, שהכוח הזה מייסד את העולם, שהוא כולו עוטף את העולם, שהעולם נעשה חם, שהעולם נעשה ממש קיים בתוכו. ואז אתה יוצא מהרגשת החסרונות והבעיות. אתה רואה שהכל כמו בתוך אימא חמה, זה עוטף אותך מכל הצדדים. זו הרגשה שכולם ירגישו.

זה גן עדן, ולא חסר לנו כלום כדי להגיע לזה, רק להכיר שאחרת אנחנו הולכים לאיבוד. או שתתחברו "כאיש אחד בלב אחד, או כאן מקום קבורתכם". אנחנו נמצאים עכשיו ב"מעמד הר סיני" כזה, כל האנושות.

אורן: נעבור לשאלה הבאה, היא שאלה טלפונית, עמיחי מרמת גן, אם אפשר לשמוע אותו.

שאלה: שלום כבוד הרב, קוראים לי עמיחי מרמת גן. רציתי לשאול למה אני שונא את אלוקים יותר, דווקא כשאני לומד קבלה?

הרב לייטמן: הוא שונא את האלוקים יותר כשלומד קבלה?

אורן: כן, דווקא.

הרב לייטמן: יפה מאוד, לפחות יש לך יחס אליו. טוב מאוד! הבורא רוצה שאתה תתייחס אליו. ולא חשוב אם אתה מקלל אותו או שאתה אוהב אותו, רק אל תשכח אותו, אל תשכח שיש כוח עליון שמארגן את כל החיים. והכוח הזה ממש בא אליך, והוא כל הזמן מוביל אותך בדרך כלשהי למטרה מסוימת, ו"אין עוד מלבדו", אבל יחד עם זה שאתה מקלל או מברך אותו, תחשוב שבעצם הוא טוב ומטיב.

וקורה לך לפעמים שאתה לא בדיוק מבין אותו, ולכן אתה מקלל אותו, אז יבוא הזמן שאתה גם תברך. זה לא עניין של קללה או ברכה, אלא זה עניין עד כמה שאתה מבין אותו והולך יחד איתו, ואז אתה נמצא בהרמוניה עם כל הטבע, כי "אלהים" זה בגימטריה "הטבע". אלוקים והטבע זה אותו דבר, אז או שאתה הולך יחד איתו, מזדהה עימו. או שאתה לא מבין את הטבע ואת התוכנית הכללית שאליה הטבע מביא אותך, ואתה כמו ילד קטן, שלא רוצה לשמוע בקול אבא ואימא, ולכן מקבל מכות עד שיתיישר.

אורן: נעבור לשאלה הבאה. כותב לך מוטי דרך הבלוג שלך.

שאלה: מכרים שלי שאני נותן להם ספרים ועיתונים ומסביר להם את הסיבות למשבר, מבינים שצריכים להשתדל להתנהג כמשפחה אחת, מידי פעם הם שומעים שיעור וקוראים מאמרים, אבל הם שואלים "מה לעשות חוץ מזה? אנחנו רוצים, אבל תגיד מה?"

הרב לייטמן: רק ללמוד על העולם שלנו, ללמוד על הבחירה החופשית של האדם, שרק עכשיו היא מתגלה.

אורן: אבל זה משהו מאוד פאסיבי ללמוד.

הרב לייטמן: לא, "ללמוד" זה נקרא להכיר איפה אני חי. כמו ילד קטן, הוא עושה במשך עשרים שנות חייו הראשונות?

אורן: לומד.

הרב לייטמן: לומד איפה הוא חי. איפה העולם, מה זה, איפה זה, טועם כל דבר בפה, אחר כך בידיים, אחר כך בעיניים, הוא רוצה להכיר, לשמוע. תראה איך הוא זז, כל הזמן בהיפראקטיביות. הוא רוצה להכיר את הכל, כי בלי זה הוא לא יידע איפה הוא נמצא. תראה איך הטבע דוחף אותו. אנחנו קודם כל צריכים ללמוד. זה לא דבר פאסיבי, תִראה איך הילדים לומדים, זה נקרא פאסיבי?

אורן: לא.

הרב לייטמן: אומרים לו "שתוק, תירגע, תשב במקום", הוא לא יכול. גם אנחנו צריכים להיות בצורה כזאת. אנחנו לא מכירים את העולם, שבו אנחנו קיימים היום. תראה אילו מכות באות מכל הצדדים, אנחנו לא מכירים את העולם, אנחנו ממש עיוורים, כמו ילדים.

אורן: נאמר, שמישהו שומע שיעור קבלה על המערכת הגלובלית, ולומד על מערכת אחת, שכולנו חלקים ממנה. לפני שעה הוא לא שמע את השיעור, ועכשיו הוא שמע את השיעור. במה השתנה העולם, או המאזן האנושי, בזה שעוד מישהו שמע?

הרב לייטמן: ביחס בינינו! לא צריכים יותר. אם תסתכל מהצד על עולם מתוקן או מקולקל, אתה לא תבין מה ההבדל. לָמה כולם סובלים, ולָמה כולם מסתדרים? קשר פנימי, לבבי, בין אלו שמסתדרים, והשנאה בין אלו שלא מסודרים, ולכן חוטפים מכות מהטבע, ולכן שום דבר לא הולך להם.

למה הבנקים פתאום לא עובדים? למה הסחורות לא עוברות מנמל לנמל? למה המטוסים פתאום לא טסים עם התיירים? למה בני אדם פתאום לא מוצאים עבודה? חסר ביניהם קשר, אין נזילות. הכסף, שהוא מידת הקשר ביניהם, לא עובד כבר ביניהם. למה? הם מתחילים להיות שנואים זה על זה, במידה גלובלית, סביב כל כדור הארץ, עד כדי כך שהכול כבר לא עובד. העולם נכנס כאילו לקיפאון, הקשר בין בני אדם לא עובד יותר. הוא הגיע למימדים גלובליים, אגואיסטיים, עד כדי כך שנעצר.

אורן: מה צריך כדי להמיס את הקרח הזה?

הרב לייטמן: לחמם אותו מלבם של בני אדם. לא יותר.

אורן: זה מספיק?

הרב לייטמן: זה מספיק. רק זה, לא שום דבר אחר. ואז כל המערכות יחזרו לעבודה, אבל הן יחזרו כבר מתוך רצון יפה וטוב של כל אחד.

אורן: נספיק עוד שאלה. מיכאל מאשדוד.

שאלה: שלום כבוד הרב. רציתי לדעת האם ניתן עדיין לכוון את מדינת ישראל לכיוון הטוב, או שכבר פספסנו את ההזדמנות והעניינים מתקרבים למימוש השלילי של הכוחות?

הרב לייטמן: לא. ודאי שאנחנו יכולים ומחויבים לפעול, ויש לנו הזדמנות. ההזדמנות הזאת קיימת, חוכמת הקבלה כפיתרון נמצאת בקרב העם, אנחנו צריכים לממש אותה בינינו כאהבת אחים, ואנחנו צריכים גם ללמד את כל העולם. להיות "אור לגויים", ללמד גם אותם את השיטה הזאת, שרק על ידי השיטה הזאת אנחנו יכולים להגיע לכל העולם חברים. "כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם". "יֶדעו אותי", זאת אומרת, כולם ישיגו השפעה ואהבה, וכך העולם יגיע לתיקון הנרצה.

ואנחנו צריכים לעשות זאת, ובזה בהחלט נגיע למצב שאנחנו מנדכאים, מבזויים, משנואים שבעולם, נגיע לרמה שכולם יכבדו אותנו, שיבינו איזה נכס יש בנו, ואיזה תפקיד מיוחד יש לנו בכל העולם, לָמה אנחנו נקראים "העם הנבחר". כי אנחנו מיוחדים, בגלל שיש לנו שיטה לתיקון המשבר הגלובלי.

אורן: עוד שאלה אחרונה, חצי דקה. כותב לך משה דרך הבלוג.

שאלה: אם בן אדם משנה את עצמו, כמו שאתה אומר, האם הוא יכול לראות את המחשבות של אנשים האחרים?

הרב לייטמן: כן, הוא מזדהה איתם, הוא מרגיש אותם. כמו שגם את המחשבות שלו הוא לא הכיר קודם, כך גם את המחשבות של אחרים. הוא מכיר את מחשבת הבריאה הכללית, שסובבת את כל העולם. הוא מתחיל לראות לא את החומר, אלא כוחות שעוברים ומקשרים את כל חלקי העולם שלנו. ודאי, הוא מתחיל לקבל ראייה עליונה יותר.

אורן: אז אנשים פוחדים ממנו, כאילו הוא קורא אותם?

הרב לייטמן: לא, כי הוא יכול לגלות את זה רק במידת האהבה כלפי אחרים. רק באור האהבה הוא מגלה את הקשר הזה ומגלה את העולם העליון הזה.

אורן: תודה הרב לייטמן, הזמן נגמר היום. תודה לכם שהייתם איתנו, תכינו שאלות לפעם הבאה. שיהיה לכם כל טוב.

(סוף התוכנית)