בסוף החיים האדם רואה שהוא לא עושה כלום

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 10.05.19 – אחרי עריכה

לא חשוב איך אנחנו מרגישים את הרע, את הטוב, מבולבלים או ריקים, זה הכול תומך בעתיד ו"כל פרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

שי: איך אפשר לא להסתכל על העבר?

פשוט לקבל אותו כדבר הכרחי, כעבר, כך היה חייב להיות, זה לא היה תלוי בשום דבר. כל רגע שעבר, עבר, אני לא יכול לשלוט עליו, אני יכול לקבוע את העתיד לפי ההווה. אם אני עושה זיווג בהווה, חיבור בהווה עם אין עוד מלבדו, אז אני רוצה לקבוע את העתיד. מה העתיד? שיהיה עוד יותר אין עוד מלבדו. אבל עבר, כל מה שעברת, זה רק תומך לתיקון.

בסוף החיים האדם רואה שהוא לא עשה כלום, אלא נבלע באין עוד מלבדו. לכן תירגע. תירגע, הכוונה היא שכל הזמן תשתדל להיות קשור, נבלע באין עוד מלבדו.

שמעון: האם אפשר להגיד שהעבר הוא התנאים האידיאליים להתפתחות של האדם?

לא אידיאלי, זה פשוט היה ככה וזהו. אל תעשה עליו ביקורת. לאכול את עצמך בזה שהבורא הוא מנהל את הכול ועושה את הכול, בזה אתה ממש רוצה להוריד אותו כאילו מהשליטה, מהניהול.

שמעון: לא, הכוונה שהבורא נתן לו את התנאים האופטימליים, הכי טובים בשביל ההתפתחות שלו.

איזו התפתחות? שוב לקבוע שאין עוד מלבדו.

תלמיד: כן, בדיוק.

זהו. ככה בכל רגע, בכל תנועה.

(סוף השיחה)