הפתרון
שיחה 80
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן- 16.09.15- לאחר עריכה
אופיר: שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, ושלום לחבריי גיא יצחקוב ואיגור ליטבינוב. אנחנו רוצים להמשיך ולדבר על "כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם, ואני אקריא קטע מדבריו.
"לפיכך במשטר קומוניסטי מובהק, שהפועל יודע שלא יוסיפו לו אם יעבוד יותר, ולא יגרעו ממנו אם יעבוד פחות, ומכל שכן לפי הסיסמא המושלמת, "שכל אחד יעבוד כפי כחו ויקבל כפי צרכיו", נמצא שאין לו לפועל שום תמורה בעד חריצותו היתרה ואין לו פחד כלל מפני התרשלות שלו, אז אין לו חמר דלק שידחוף אותו לעבודה, ואז ירד פריון עבודתם של הפועלים עד לאפס, ועד שיחריבו את המשטר כולו. ושום חינוך שבעולם לא יועיל להפוך טבע האדם, שיוכל לעבוד בלי חמר דלק, דהיינו בלי תמורה."
הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון"
זה ברור, כי זה הטבע שלנו. הטבע שלנו הוא רצון לקבל, רצון ליהנות. לכן אם אני לא מרגיש שאני ממלא אותו, אני לא יכול לעשות שום תנועה, אין לי אנרגיה להזיז אפילו את האצבע.
לכן וודאי שהמשטר הקומוניסטי, הסובייטי נידון מלכתחילה לכישלון. הרי מה הם עשו, רק פחד, קג"ב. אחרי כל אחד עמד מישהו עם שוט, ואם אתה לא הייתה בסדר אז ממש לחצו עליך. כל אחד היה מקבל שכר מאוד נמוך שהספיק לו לחיים, זה מצד אחד. מצד שני, כולם היו בעלי השכלה, היו בתי משחק לילדים, מקומות ספורט, בתי עם, כל זה היה ממש בשפע. אבל לכל אחד ואחד היה רף מסוים שהוא לא היה יכול לקפוץ מעליו. אם אתה לא עובד טוב, אז יש אפשרות ללחוץ עליך בכל מיני צורות. אתה לא יכול להגיד אני לא רוצה לעבוד. אין דבר כזה. מה שאין כן באירופה, באמריקה, ובכלל בכל מדינה, אף אחד לא ישאל אותך אם אתה עובד או לא עובד.
זאת אומרת במשטר הקומוניסטי כל אחד חייב לעבוד. אלה העקרונות הקומוניסטיים, אבל לא היה חומר דלק כדי לממש אותם ולכן זה נשבר, נגמר. מרקס לא חשב כך בכלל, אם אנחנו קוראים טוב טוב את מה שהוא כותב, לא ניכנס לפילוסופיות, אבל הוא כותב על זה יפה. איזה חומר דלק יכול להיות? או רווח גדול בגשמיות או רווח גדול ברוחניות. ואם זה רווח גדול ברוחניות, אין שום בעיה.
מה היה אפשר לעשות? אני אתן לך דוגמה בלי לדבר אפילו על רוחניות. נניח שאני מעמיד אותך ליד מכונה מסוימת ואומר לך, אם תעבוד טוב, הילדים שלך יהיו מסודרים יפה, ואם תעבוד רע, אנחנו נדאג שילדים שלך יסבלו. האם אתה תעבוד טוב? וודאי שתעבוד.
זאת אומרת זה לא חייב להיות דווקא בכסף, זה יכול להיות מתוך לחץ חברתי, או דרך כל מיני דברים שאין להם ביטוי במשהו חומרי, כמו ביחסים, בכבוד, בביטחון. דרך כל מיני דברים שאפשר לעשות אותם בחברה, שאפשר להעביר אותם לחברה על ידי כלי התקשורת, על ידי חינוך, בזה שמכבדים יותר את האדם, ואז יש יותר ביטחון וכן הלאה. אבל גם לזה צריכים חומר דלק, מישהו צריך לעשות את זה, זאת אומרת צריכה להיות מערכת שמחזיקה בצורה כזאת את העם. בסופו של דבר גם ברוסיה הסובייטית רצו לעשות כך, רק שלא הלך להם. למה? כי גם לאותם אנשים שרוצים לסובב את החברה בצורה כזאת צריך שיהיה חומר דלק. רק שלא היה אכפת להם לעשות כך או לא לעשות, הם פשוט חיו חיים טובים והזניחו את הכל.
זאת אומרת אנחנו מגיעים לאט לאט למצב שאתה חייב לתת לאדם פיצוי מסוים, ואם זה לא פיצוי גשמי, בזה שכולם יהיו שווים, אז פיצוי רוחני. מה זה פיצוי רוחני, האם אנחנו חוזרים לדת? חכמת הקבלה אומרת, כן, זה באמת נכון כי יש עניין של עולם הבא. רק לא עולם הבא כמו שהדת מדברת, זאת אומרת אחרי שאדם מת, אלא שאתה יכול לגלות עכשיו את המצב הרוחני ולחיות בו בהתאם להשקעה שלך בציבור, בעם ובעולם. בזה שאתה משנה את עצמך, בזה שאתה מפתח את הכלים שלך, את הרצונות שלך, אתה מגיע למצב שאתה מתייחס יפה לעולם ופתאום אתה מרגיש שבזה אתה פותח עולם חדש שנקרא "העולם הבא".
גיא: התייחסת לתפקיד של הפחד כחומר דלק של האדם.
כך הם עשו.
גיא: אבל כשאנחנו מתארים את החברה שפועלת על פי העקרונות, אנחנו תמיד מתארים אותה מתוך הטוב, מתוך ההשתוקקות, אבל גם כאן יש אלמנט של פחד. איפה נכנס האלמנט של הפחד כחומר דלק בחברה החדשה?
גם מצד הרע וגם מצד הטוב.
גיא: מה הכוונה?
מצד הרע זה כשאני רואה שיכולים להרביץ לי, לא להתייחס אלי, ואפילו לפגוע בי בכל מיני צורות.
גיא: כשאנחנו מדברים על החברה שבעל הסולם כותב עליה, האם גם שם יש פחד?
גם שם יש פחד, ודאי.
גיא: במה שונה הפחד שבעל סולם מדבר עליו בחברה החדשה, מהפחד של אותו אחד שעובד עם המכונה ואומרים לו אם לא תעשה כך וכך, הילדים שלך יסבלו?
ההבדל לא גדול. כשאנחנו מדברים על הפחד בחברה המתוקנת, אז אנחנו כל הזמן צריכים לחנך את העובד בצורה כזאת שהפחדים שלו יהיו יותר ויותר נעלים. הוא לא מפחד מזה שיפגעו בילדים שלו, אנחנו מחנכים אותו לאט לאט להרגלים אחרים. אם אתה רוצה שהילדים שלך ילכו ללמוד בצורה טובה, ואתה רוצה שהם יתקבלו בצורה יפה בכל מיני מקומות, אז אתה צריך לעבוד יפה, ובהתאם לכמה שאתה משתתף בחברה, כך חברה מחזירה לך.
גיא: זה נשמע אותו דבר. זה לא שונה בהרבה מהפחד שתיארת במשטר הקומוניסטי.
כן, זה שכר ועונש. זה לא שונה בהרבה, ודאי שלא, כי זה מעבר. על ידי זה אני מחנך אותו להתחיל לשים לב ליחס של האנשים כלפיו.
גיא: אבל אמרת שהפחד בחברה העתידית הוא נעלה יותר.
הפחד בחברה העתידית הוא מפני שאני רוצה להגיע ליחסים טובים עם החברה, כי על ידי היחס הטוב שלי לחברה אני רוכש את העולם הבא.
גיא: איפה כאן הפחד?
לאבד את זה. היכן שיש רווח, יש הפסד.
איגור: בעל הסולם כותב "ושום חינוך שבעולם לא יועיל להפוך טבע האדם, שיוכל לעבוד בלי חמר דלק, דהיינו בלי תמורה".
ודאי, אי אפשר לעבוד בלי תמורה, אין פרפטום מובילה.
איגור: זה נשמע כמו מבוי סתום.
למה, האם בזה שאני אגיד לילדים שלי כמה מילים יפות והם יוכלו לעבוד למעלה מהטבע שלהם כל החיים? איפה ראית אדם שיכול לעבוד בלי רווח, מאיפה הוא ייקח אנרגיה. איך יסתובבו בו האטומים, איך הוא יפעיל את הגוף שלו בלי רווח.
גיא: אם כך שום חינוך בעולם לא לעזור.
ודאי שלא, שום חינוך לא יעזור, הרי אני חייב לספק לאדם אנרגיה. על יד מה אני אספק לו? או מצד הטוב או מצד הרע.
איגור: אני אגיד לך איך אני מפרש את הדברים, לא משנה מה תעשה, אתה לא תוכל ליצור שום דעת בחברה שתהפוך את האדם מאגוצנטריסט לאחר, הוא היה כזה והוא יישאר כזה.
נכון. אבל תלוי מה צורת האגו. כי בסופו של דבר על ידי החינוך הוא מקבל רגש ושכל והוא מבין שהשקעה הכי טובה היא דווקא בחברה, אחרת מכל מקום הוא רואה מכות. לא שהחברה מייצרת לו את המכות האלה בצורה מלאכותית, אלא כך הוא רואה. כי אנחנו חיים במסגרת שנקראת הטבע, ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים לסדר בינינו קשר שיהיה בטוח, יפה וטוב לכולם. אחרת יהיה רע, אם לא היום, אז מחר, ואם לא לי אז לילדים שלי. אם כך אין ברירה, איך אני מבטיח חיים טובים, מה הייתה הטענה של הקומוניסטים? אם קיים אי איזון בחברה זה תמיד מביא לבעיות.
אופיר: האם זה נכון?
למה לא?
אופיר: כי בסוף רואים שזה לא תפס.
בינתיים זה לא תפס, ולכן זה מביא אותנו רק לקריסה.
אופיר: אבל השיטות הקפיטליסטיות החדשות הצליחו להתמודד טוב יותר.
לא, אני לא רואה.
אופיר: אני רואה שאנשים בכל זאת הולכים לעבודה, יש להם מוטיבציה.
כן, אבל למה הכל נופל. הרי אתה רואה, איזו מוטיבציה יש לאנשים? רק מאין ברירה. האם יש להם שמחת חיים, הם חיים? בשבילך זה נקרא חיים, עד שהמשכורת מגיעה לבנק.
איגור: אם החינוך שבעל הסולם כותב עליו לא יכול להצליח, אז מה כן יכול להצליח?
שום דבר, אלא רק חינוך שמביא שינוי מצד הטבע. יש חינוך מיוחד שמביא את מה שנקרא "המאור המחזיר למוטב", הוא מעורר כוח שטמון בטבע ויכול לשנות את טבע האדם, להפוך אותו מאגואיסט לאלטרואיסט. אבל גם אז האדם משנה סך הכל את השכר שלו. הוא עדיין עובד עבור שכר, רק שהוא מתחיל לראות שהשכר לא בזה שהוא מקבל כאן ועכשיו מכל אחד ואחד, אלא שתמורת זה שהוא נותן לכל אחד הוא מרוויח משהו יותר גבוה.
זאת אומרת האדם צריך להיות כבר בשתי מדרגות. במדרגה התחתונה הוא חי ובמדרגה העליונה הוא מרוויח. כמו היום, אני הולך לעבוד כדי שאחר כך אני אהיה בחופש, שאני אוכל לקנות משהו. יש כאן שתי מדרגות, באחת אני עובד ומשקיע, ובשנייה אני מקבל את הרווח.
אותו דבר כאן, אם אני משקיע בחברה, אם אני מסתפק בהכרחית ואני עושה את כל מה שדורשים ממני, ואני עם כולם יחד, אז אני מזמין עלי כוח שמשנה אותי, את המאור המחזיר למוטב. מה אני מקבל תמורת זה? את הרגשת החיים הנצחיים.
אופיר: בהקשר לזה אני רוצה להקריא ציטוט נוסף מ"כתבי הדור האחרון" של בעל הסולם. "ואין עצה לזה אלא להביא בלב העובד אמונת שכר ועונש רוחני מן השמים היודע תעלומות, אשר ע"י חינוך ותעמולה מותאמת, אותו שכר ועונש הרוחני יהיה חמר דלק מספיק לפריון עבודתם. ולא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם."
הרב יהודה אשלג, "כתבי הדור האחרון"
בטוח, הוא בעצמו רוצה יותר ויותר לעבוד כי הוא רואה את השכר והעונש. הוא רואה כמה הוא מרוויח. הוא מרוויח נצחיות, שלמות. זה ממלא אותו. זה ממלא אותו יותר מעוד כמה דולרים נוספים שהוא מקבל.
גיא: יש כאן אמונת שכר ועונש רוחני, כלומר האדם צריך להאמין בשכר ועונש רוחני.
אמונה זה נקרא שהוא יקבל את השכר בכלים דהשפעה.
גיא: זה לא כמו בדת, כי בדת הוא צריך לצפות לזה?
לא. זה כאן, במקום.
אופיר: האם אתה יכול להסביר במה מדובר, מה הכוונה שכר ועונש רוחני, האם זה אמור לגרום לי להמשיך לעבוד ליד המכונה.
כן. אם אתה מתייחס בצורה הנכונה. לא שאתה עובד מול המכונה, אלא אם אתה מתייחס לחברה, אם אתה משנה את היחס שלך לחיים ואתה הולך להשפיע, לתת, לתרום, להתחבר יפה לכולם, לדאוג לרמת חיים אחידה, לזה שכולנו נהייה שווים. זה העניין של החיים החדשים. אם אתה מסדר, משתוקק לעשות את החיים בצורה כזאת, אז בתוך החיים האלה אתה מתחיל לגלות הרגשה מיוחדת שנותנת לך ציור של העולם הבא, של העולם החדש.
אופיר: אם כולם יהיו שווים, למה יהיה לי מזה תענוג?
לא מזה יהיה לך תענוג, אלא מזה שאתה מקבל הרגשת העולם הבא. זאת אומרת הקיום שאתה מגלה, נותן לך את הרגשת הקיום הנצחי והשלם.
גיא: אמרת שמדובר על אמונה בשכר ועונש רוחני, האם זה לא משהו עתידי, האם האדם מרגיש את השכר והעונש הרוחני כבר במקום?
כן.
גיא: אבל זה לא כך אצל אותו אדם שעובד ליד המכונה.
ישר. ממש ישר, הוא לא צריך להאמין שיקבל את זה אחרי המוות או בסוף היום.
גיא: האם אין חומר דלק שצריך להיות במעבר?
לא. הוא מקבל חומר דלק במקום. הוא לא מרגיש שום עייפות, הוא לא צריך לעורר את עצמו לשכר עתידי.
גיא: יש תהליך חינוכי שצריך לעבור אותו?
ודאי. אבל בתהליך של החינוך הוא רוכש דווקא את היכולת להיות כל הזמן בהתפתחות, בהתפרצות יפה מאוד. יש לו מלא חומר דלק.
גיא: זה חומר דלק שמחזיק אותו עד שהוא מגיע לחומר הדלק הבא?
יותר ויותר. הוא לא צריך להשקיע בכלום, על ידי החינוך הוא מגיע. במידה שהוא משקיע בחברה הוא מרגיש את החיים החדשים שלו.
אופיר: אני מנסה להבין מה גורם תהליך החינוך. כי אם אני מחנך כלפי השיטה עצמה, זה לא עובד, זה כמו הקומוניסטים שניסו לחנך כלפי המנגנון עצמו. האם צריך לחנך מרמה יותר עליונה?
כן. יש מחנכים שיודעים לעשות את זה.
אופיר: אבל מה ההבדל אם אני אומר שוויון מצד המכניזם, או שאני אומר שוויון מצד הכוח העליון לצורך העניין?
אבל אתה ככלכלן, למען מה אתה אומר שוויון?
איגור: בין היתר שתהיה חלוקה צודקת, כי אם לא, יהיה זעזועים.
מי צריך את החלוקה הצודקת?
אופיר: לא שוויון, אלא שיהיו קצת פחות פערים.
בשביל מה?
איגור: כחברה צרכנית זה מעודד. ככל שיהיה פיזור יותר נורמלי, יצרכו יותר, ואז לטווח ארוך תהיה צמיחה.
מה אכפת לי מהצמיחה. הצמיחה צריכה להיות אישית. אני לא מכיר ולא מרגיש את החברה שלך, אתה עובד בבנק ולכן אתה מדבר במספרים.
גיא: אבל גם כאן דיברנו על איזון, הרי אומרים לאדם, אם יהיה שוויון, אם החברה תהיה יותר מאוזנת, אז לילדים שלך יהיה טוב יותר וכן הלאה. הוא אומנם עדיין לא מרגיש את זה, אבל הוא מאמין שזה יקרה.
זה לגמרי לא נכון. לא. אני צריך לקחת אותו למערכת חינוך, ובמערכת החינוך אני צריך להעביר אותו למצב שהוא ירגיש את זה.
גיא: אבל מה קורה בתקופת ההמתנה, כשהוא עדיין לא מרגיש את חומר הדלק שאמור לשמש אותו בעתיד.
חומר הדלק הוא בזה שהאדם מתפטר מהצרות. אין לו ברירה. הוא כבר לא מאמין לכלכלנים ולא לאף אחד. הוא כבר יודע שהם לא יכולים יותר להביא לו כלום מלבד הרס עוד יותר גדול. זה מה שנשאר.
גיא: אז חומר הדלק הוא קודם כל הפחד מהעונש?
פחד מקריסה. זה לא עונש, זו ממש מקריסה טוטלית. מזה שנגיע פתאום למצב שמחר הכל יעצר ולא יהיה ממש ממה לחיות.
גיא: אין נעלם טבע האדם?
על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו צריכים להכין כאן מערכת חינוך, להכניס את האדם לתוך מערכת חינוך ואז על ידי החינוך החדש להביא לו את המאור המחזיר למוטב. זה כוח מיוחד שמפתח את האדם ומשנה את הטבע שלו. הוא מתחיל להרגיש, הוא מתחיל לשמוע שיש כאן דברים נוספים. ואם הוא יתייחס אחרת לחברה, וכל החברה תהייה כמו המשפחה שלו, אז ביחס הזה שלו, לא בזה שהחברה משתנה או לא משתנה. החברה תישאר כמו עכשיו. זאת אומרת אם אני משנה את היחס שלי לחברה, אז ביחס החדש שלי, בפלטפורמה הזאת, בשטח של היחס שלי לחברה, אני מרגיש את העולם הבא. אני מרגיש חיים נצחיים, הם נמצאים בטבע, אבל רק בתנאי שאני מתייחס בצורה כזאת לטבע.
גיא: זאת אומרת אני מאבד את הטבע הקודם ורוכש טבע חדש?
כן.
אופיר: האם ההרגשה הזאת מחליפה את הפחד שהיה לי קודם, או שגם פה יש אלמנט של פחד?
הכל נעלם. הפחד שלי הוא רק לא להפסיד, אלא כמה שאפשר להרוויח יותר בהשפעה שלי לחברה על מנת להרוויח יותר ויותר את העולם הבא.
איגור: זה נשמע כאילו שכלום לא יעזור, ורק אם סוגרים לאדם את כל הדלתות, רק אז הוא יוכל לשמוע שצריך לשנות את היחס?
כן, לכן אנחנו מגיעים לקריסה הגלובאלית.
גיא: ואז יוכלו לשמוע שצריך לשנות את היחס?
מאין ברירה.
גיא: זה מעבר מאוד חד.
למה? אנחנו תיכף באים למצב הזה.
גיא: זה נכון, כשהכל קורס האדם עוד יותר מצטמצם, ואז הוא פתאום שומע.
אין ברירה. ברגע שהוא באמת רואה שאין לאן, לא ימינה ולא שמאלה ורק תהום לפניו, אז הוא שומע. אנחנו מסתכלים על הכל בצורה ריאלית, מחכים.
איגור: מה זה עונש רוחני?
כשמאבד גם את העולם הבא, ואז מה נשאר לו? חיים גשמיים, חיים פיזיים כבר אין לו, הכל הולך להיגמר, וגם חיים רוחניים אין לו. זהו. אין כלום לפניו.
איגור: אמרנו שהטבע של אדם משתנה.
הוא ישתנה על ידי החינוך.
איגור: איך הוא ישתנה אם אני עדיין פועל מתוך שכר ועונש?
אתה עובר מתוך זה לאט לאט לזה. יש תקופת מעבר שנקראת "לא לשמה".
אופיר: בעל הסולם מגדיר את זה ברמה כזאת ש"לא יצטרכו עוד למנהלים ומשגיחים שיעמדו עליהם".
ודאי. בשביל מה. איזה מנהל אתה צריך? הרי אתה רואה שיש לפניך הזדמנות להרוויח חיים נצחיים, שלמים. את העולם הבא, את עולם הזה, הכל לפניך, רק במידה שאתה תתייחס לכל העולם כמו למשפחה שלך, כמו לעצמך, ולכן אתה מחפש כל מיני הזדמנויות איך לעשות זאת.
איגור: עד היום אנחנו קיבלנו תענוגים מדברים שונים, מה יקרה בסוף התהליך?
התענוג שאתה תקבל כולל את כל התענוגים שאתה יכול לתאר ופי מיליארד יותר.
איגור: אבל במה שונה הטבע שהיה לי אז מהטבע שיהיה לי עכשיו?
לכן השיטה הזאת נקראת שיטת הקבלה, איך לקבל. כי בשיטה שלך הנוכחית אתה כל הזמן מפסיד, ובשיטה החדשה אתה כל הזמן מרוויח.
איגור: אני מחפש שינוי כלשהו בתוך האדם ואני לא מוצא אותו.
השינוי הוא ביחס. אם אני מתייחס לכל מה שנמצא מחוצה לי כמשהו ששיך לי, אז כל העולם כולו הוא שלי.
גיא: מה זה מתייחס שונה, זה נשמע משהו פסיכולוגי?
פסיכולוגי, בסדר גמור.
איגור: אבל איך משנים את היחס?
על זה מדובר, ישנה שיטה מיוחדת שעושה את זה כבר אלפי שנים.
אופיר: ואז אני מגיע לאותו מנגנון, כשכל אחד יעבוד כפי כוחו ויקבל כפי צרכיו?
כן. אתה תהייה בשמחה, לא תרצה יותר. מלבד הכרחיות האדם לא ירצה יותר. בשביל מה, האם הוא יגנוב מהתענוגים העליונים הגדולים כדי להחליף ספה או איזו טלוויזיה? הוא יסתפק במה שיש לו בצורה נורמאלית, ואת כל היתר, את כל עודף הפריון שלו הוא יתרום לחברה.
אופיר: הפריון יהיה יותר גבוה?
תאר לעצמך שכולם עובדים מתוך חשק לתרום לחברה.
איגור: לתרום לחברה בשביל לקבל שכר?
כן.
אופיר: נראה לי שאחרי שעתיים אני אחליט שתרמתי מספיק.
לא יכול להיות, כי הרצון שלך כל הזמן דוחף אותך קדימה.
אופיר: האם הרצון הזה כל הזמן מתחדש ולכן אני ארצה לתרום עוד לחברה?
כן, יש גם תחרות כי הסביבה מעודדת אותך. האחד תרם כך והאחר יותר, כל אחד "נכווה מחופתו של חברו". אתה מסתכל על אחרים וחושב כמה יש להם ולי לא, גם אגו, אבל זה עובד בצורה הפוכה.
צריכים להיכנס לזה ואז אתם תראו שלא נאבד דבר. האנשים לא הופכים לרובוטים או לדמויות, לצללים. הטבע של האדם פועל רק בצורה הפוכה, כל מה שמחוצה לי, הוא שלי. וזה האגו הכי גדול.
גיא: ואז אולי יצטרכו כלכלנים.
לא נצטרך כלכלנים כי כל אחד יעבוד לפי היכולת שלו. תהייה 100% תפוקה. אבל נצטרך כלכלנים, כי אתה בכל זאת תצטרך לספק לכל אחד ואחד את ההכרחיות שלו. בעל הסולם כותב ב"דור האחרון" שתהיינה מערכות שתעבודנה ותספקנה לכולם את הכל.
(סוף השיחה)