לימוד בין חברים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.10.24 – אחרי עריכה
דודי: מה היחס לצפייה בשיעורים מוקלטים לעומת לימוד חי שחברים מעבירים? כשצופים בשיעורים מוקלטים, מרגישים שמקבלים מילוי, ביטחון, על ידי כל השאלות שנענו פעם, רב נתן כבר את הכול, מרגישים אותה רוח גם מהמוקלט. ובכל זאת אתה רוצה שהחברים ילמדו חי, למה?
אני רוצה שתהיה להם הרגשה שהם נמצאים מול אנשים חיים, שאלות, תשובות, שירגישו את הקהל. זה מה שאני חושב.
דודי: זה מצד הפורמט, אבל מצד עומק השיעור, רוח השיעור, יש הבדל של מים וארץ בין התוכן שאתה נתת לבין מה שחברים יתנו.
אני לא יודע אם זה עד כדי כך. אני חושב שזו לא בעיה.
דודי: האם בלימוד בין חברים, כלומר כשזוג חברים מעביר שיעור, צריכה להיות הרגשת שוויון בין השניים שמלמדים לבין התלמידים?
זה רצוי.
דודי: זה שאנחנו מעבירים שיעור לא הופך אותנו לעליונים יותר, אנחנו שווים לחברים שעכשיו נמצאים איתנו בכיתה?
אבל אם אתם מכינים את עצמכם טוב, אז תהיה לכם הרגשה שאתם נמצאים בדרגה יותר גבוהה.
דודי: מי "מכינים את עצמם"?
אם שני חברים, נאמר אתה ועוד חבר מכינים שיעור, שיעור טוב, אז אחר כך אתם יכולים להעביר אותו ותהיה לכם הרגשה שאתם מעבירים אותו לאנשים שעוד לא מכירים.
דודי: ההכנה עליה אתה מדבר, היא הכנה שבה אנחנו בוחרים פסוקים, מדברים מה נאמר, בוחרים קליפים, מכינים את התוכן של השיעור?
כן.
דודי: יש עוד הכנה שצריכה להיות מצידנו?
צריכה להיות הכנה גם ביניכם, בנושא השיעור, איך אתם מגיעים לפתיחת הנושא וכן הלאה.
רואי: למשל היום שאלו אותנו "מה צריך להיות היחס שלנו אליכם שמעבירים את השיעור, כדי שנוכל לקבל מכם בשיעור הזה?"
היחס הוא זה שאתם מעבירים את השיעור.
רואי: אבל בתור תלמיד שמגיע לשיעור ומי שמעביר עכשיו את השיעור זה לא הרב, אלו חברים.
לא חשוב, צריכים להסתכל עליכם כמו עליי.
דודי: תלמידה מהכלי העולמי שאלה, אני צריכה לראות אתכם כחברים גדולים בבני ברוך או לראות אתכם ממש כמו את הרב? איך תלמידים חברים צריכים להתייחס לאלו שמעבירים את השיעורים, מה הם מבחינתם?
הם מיוחדים.
דודי: במה?
בזה שהם יודעים יותר.
דודי: במה אנחנו מיוחדים יותר מאחרים?
אתם יודעים יותר, אתם קרובים לרב, לכן הם צריכים להביא את זה בחשבון ביחס שלהם.
דודי: והם יכולים לקבל מאתנו, דרכנו, דרך השיעור, תשובות או הרגשה ממקום גבוה יותר, הם יכולים לקבל רוחניות?
יכול להיות שכן.
רואי: היכולת לקבל משיעור תלויה באלו שמעבירים את השיעור או במי שמקבל את השיעור?
במי שמקבל את השיעור.
רואי: הוא קובע מה ייצא מהשיעור?
זה יותר תלוי בו.
רואי: במה זה בדיוק תלוי בו?
עד כמה הוא מעריך את נותן השיעור ובכלל את כל הנדבח הזה.
דודי: יש כל מיני צורות להעביר את השיעור, יש דוגמאות שראינו ממך עם השנים. אפשר לקחת מאמר, לקרוא אותו פעם, פעמיים ואז המרצים, מעבירי השיעור, יכולים לפתוח מתוך מה שהם מרגישים, מתוך ההכנה שהם עשו קודם, ממה שקראו מדברי רב, הם פשוט שופכים את מה שהם שמעו ומקבלים שאלות. יש יחס אחר, לעשות סדנה, לדבר בנושא השיעור בקבוצות. שהתשובה לא תבוא מאתנו, היא תבוא מצד המשתתפים. ויש גם אפשרות לדבר במליאה, לדוגמא חבר ישאל שאלה וחבר מעשירייה אחרת יקום וייתן לו תשובה, כל חבר מוסיף. איזה סגנון מועדף עליך?
תבדקו ביניכם ואחר כך תחליטו.
דודי: אני מרגיש למשל, שכשמרצים מגלגלים את השאלה לכולם ולא עונים בצורה ישירה, יש תחושה שאין סמכות שתוביל. אנחנו כאילו אומרים, "אתם תענו על השאלה", אנחנו מחזירים במקום לענות על השאלה, זו התחושה שלי. מאיפה אנחנו, החברים המרצים שמעבירים את השיעורים, יכולים לשאוב ביטחון פנימי בהעברת חומר הלימוד לחברים בקבוצה? זה כל הזמן הדגש שלי.
מזה שאתם לומדים את השיעור לפני זה ומקבלים התרשמות מאחרים שנמצאים בהכנת השיעור.
דודי: מה לעשות אם אתה לא יודע לענות על שאלה או לא בטוח בתשובה שתיתן?
אז אתה מעביר לאחרים.
דודי: הסתכלתי על פסוקים שהיו בשיעור שאתה העברת ואמרתי, נניח שאני הייתי נמצא פה ויתחילו לשאול על בחינת לאה ויקשרו את זה לספירות ולדברים שאני באמת לא שולט בהם, אני יכול לעשות מחקר, לחפש דברים שאמרת ולתת את התשובה שלך. אבל בזמן אמת בשיעור אין זמן לזה, אז מה לעשות אם פתאום מנחיתים עליך שאלה שאתה לא יודע אפילו מאין מתחילים לגעת בה?
אפשר להגיד שאתם תבדקו את זה, תחקרו, ואחר כך תיתנו תשובה.
דודי: מה אנחנו המרצים יכולים לתת לחברים וותיקים שנמצאים בשיעורים כבר 30 שנה, וצברו ניסיון בלימוד?
כן.
דודי: מה אנחנו יכולים לתת לחברים כאלה? לתלמידים מתחילים שלומדים 10 שנים, 15 שנה נאמר שאפשר, אבל מה יש לתת למישהו שלומד כבר 30 שנה?
זה לא חשוב, אני לא חושב שיש הבדל בין מי שנמצא 30 שנה ו-10 שנים.
מושי: זה מאוד מעניין, תרחיב על זה, מה זאת אומרת שאין הבדל?
כי בסופו של דבר מדברים על אותם הדברים.
מושי: זה ברור, אבל למשל, עשיתי אתך כ-1700 תכניות, כפול כך וכך שעות, פלוס כמה שיחות, פלוס 30 שנה, כפול 4 שעות. לעומת זאת מישהו לומד שנה או שנתיים בסך הכול, איך יכול להיות שאין הבדל? אני לא מדבר מבחינת היחס להשפעה, יכול להיות שהתלמיד המתחיל באמת רוחני ומוכן לתרום את החיים שלו בזכות זה שאנחנו למדנו, אבל במוח שלי יש כל כך הרבה דברים ובמוח שלו הרבה פחות.
אתם צריכים פשוט להמשיך לתת שיעורים, נקודה. כל היתר יבוא מתוך הניסיון.
דודי: איך אפשר לגרום לכל חבר שיושב בשיעור הרגשה שהוא חלק ממנו, שהוא תורם לשיעור? שלא אנחנו האקטיביים ואתם הפאסיביים בשיעור, אלא שגם הם ירגישו, שזה יעורר בהם תגובה כל הזמן?
כמו שאני עושה, אני עונה לכל השאלות פחות או יותר.
מושי: אולי אפשר להציע ששיעור בוקר שבו יש יותר גברים ויותר וותיקים, יהיה שיעור יותר חברתי, כי אנחנו לא צריכים באמת הסברים. ודווקא בשיעור צהריים שבו יש יותר נשים וחברים צעירים, יותר לענות על שאלות, כך לפחות אתה עושה?
כן. בסדר, אתם תראו איך שזה ילך.
דודי: איך הקבוצה יכולה להרגיש את נוכחות הרב בזמן הלימוד, כשאתה לא נמצא בשיעור והחברים מעבירים אותו? איך יכולים להרגיש אותך אתנו?
הם צריכים להיות קשורים זה לזה ולמעבירי השיעור, למרצים ואז הם יקבלו אותה רוח כמו בשיעור עם הרב.
דודי: איך למנוע תחושת זלזול שעלולה להתעורר כשהרב לא מלמד?
זה תלוי בתלמידים, אין לי מה לומר.
דודי: האם כדאי להסתפק בחמישה, שישה מרצים קבועים שמעבירים שיעור בזוגות או עדיף שהרבה חברים יתנסו בהעברת הלימוד?
לא, לא צריכים הרבה.
דודי: צריכים עשרים שלושים או להסתפק בחמישה, שישה מרצים?
אני הייתי מסתפק בזוג לכל שיעור ושהזוגות האלה יתחלפו ביניהם פעם בשבוע. זאת אומרת, כל יום זוג אחר ואחר כך שוב חוזרים.
דודי: האם כדאי למרצים שמלמדים לשתף את התלמידים בהתמודדויות שלהם עם החומר כדי ליצור קרבה, הזדהות, או דווקא להפגין סמכות וביטחון?
להפגין סמכות וביטחון.
דודי: איך אפשר להגיע להשגה בלי רב, עם מרצים שהם לא רב מקובל?
אל תדאגו, הכול יבוא, ההשגה תבוא.
דודי: זאת אומרת, אפשר להתחייב על זה לאנשים, לתלמידים, לכולם?
כן. אפילו אם הם ילמדו לבד בלעדיכם, הם יכולים לבוא להשגה.
(סוף השיחה)