עולמות נפגשים
קבלה ומדע - 27
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.12.14 – אחרי עריכה
בן ציון: דיברנו הרבה על המשבר העולמי ועל מה שקורה היום, אמרת שבעצם לא מדובר על משבר של העולם אלא על משבר של האדם, משבר בתפיסת המציאות שלו.
כששמעתי את הדברים זה נשמע לי מעניין מאוד, תפיסה חדשה, וככל שעבר זמן השתכנעתי שזה אכן כך. באמת יש משבר תפיסתי בשכל או ברגש, שלא מאפשר להתקדם במחקר, בהבנה, בכל מיני תחומים.
היום יש לנו מדע, יש לנו דת, יש לנו פילוסופיה, יש לנו תורות ניו אייג', השכל כביכול כבר "טייל" בכל האפשרויות של החקירה, והמרחקים בין הדברים מאוד מאוד קצרים. בפיסיקה מדברים על כל מיני יקומים, אז יש כאלה שאומרים, שזה לא מדע, זה מטפיזיקה, זה פילוסופיה, זה מגיע מהניו אייג'. כלומר יש פה איזה ערבוב. איך אתה מסביר את המצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו?
ההסבר שלי למצב, זה שהגענו בסופו של דבר, כמו שהמדענים עצמם אומרים, לסוף המדע. כי מהו בסך הכול מדע? מדע זה גילוי מציאות כלשהי על ידי האדם בכלים של האדם. יש לי כלים משלי, שכל, רגש, ראייה, שמיעה, טעם, ריח, מישוש. בעיקר מדובר על ראייה ושמיעה. ועל ידי הכלים האלה אני מגלה את המציאות.
אחרי הכלים האלה נמצא השכל שלי, המתבסס על החוש הכללי שלי שנקרא רצון ליהנות. זאת אומרת שאני רואה את המציאות רק לפי איפה שכדאי לי להיות, כדאי לי לחיות, כדאי לי להרגיש, כדאי לי לדעת. הרצון לקבל שלי, מזהה את הדברים שהם לטובתו או לרעתו לפי איך שהוא בנוי. וישנם עוד המון דברים שאני לא מזהה מפני שהחוש שלי, הרצון לקבל, לא מתעניין בהם.
בדומה לתינוקות בחדר שבו נמצאים גם אנשים מבוגרים, אז המבוגרים מדברים על משהו שלהם והתינוקות, הילדים הקטנים על משהו שלהם, אלה שני עולמות. אלה מתעסקים בזה ואלה מתעסקים בזה. כך גם אנחנו, אנחנו מתעסקים במשהו לפי גובה האגו שלנו שדוחף אותנו לגלות את הדברים בצורה מסוימת, ורק בזה להיות. לכן המציאות שאנחנו מגלים היא מציאות מוגבלת מאוד, צרה מאוד, קצרה.
הרצון האגואיסטי שלנו, הרצון לקבל, בסך הכול מיצה את עצמו, במהלך אלפי שנות ההתפתחות האנושית, והיום אנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו נמצאים כמו שאומרים המדענים בסוף המדע. סוף המדע.
בן ציון: כלומר הגענו לסוף התגליות המדעיות.
כן. כך חשבנו גם לפני מאה או מאתיים שנה ופתאום התגלו דברים חדשים. יכול להיות שגם עכשיו בסופו של דבר יתגלו עוד דברים, אבל אנחנו רואים שהכול קורה בהסתכלות האדם על החיים. לא חשוב כמה עוד נגלה, אנחנו נגלה כל מיני חומרים מיוחדים, תכונות מיוחדות בתוך החומר, השאלה היא מה זה ייתן לי, לאדם, האם אני אוכל להיות מזה יותר שמח, יותר מאושר? אני לא חושב. אני אהיה יותר בריא? אפילו ישנה שאלה "בשביל מה?".
זאת אומרת, הגענו לאיזה סיכום של כל ההתפתחות שלנו במהלך ההיסטוריה האנושית והסיכום הוא, שאני לא יודע בשביל מה בכלל עברתי את הדרך הזאת. אני לא יודע בשביל מה, אלא התפתחתי, חייתי לפני חמשת אלפים שנה וגם לפני אלפיים שנה, וגם עכשיו אני חי. ומה קורה הלאה, מה התועלת מהקיום שלי, מהחיים שלי, מזה שכל פעם דור בא והולך, בא והולך? האם כדי להעביר את החיים שלנו בצורה יותר נוחה? רק בשביל זה, אז לא כדאי להיוולד. אני סובל, וככל שנוח לי יותר, ככל שאני יכול להיטיב יותר לעצמי זה נקרא שהצלחתי בחיים?
זאת אומרת, הבעיה של האדם שהוא נשאר עם השאלה "בשביל מה אני חי?", "מה הטעם בחיים?", ועל כך אין לו תשובה. מה המדע יכול לעזור בזה? כלום. לכן, המשבר שבמדע הוא בסך הכול בכך שהמדע צריך לפתוח לנו את כל העולם, את כל המציאות, יחד עם הסיבה לכל המציאות, עם תוצאות ומטרות של כל המציאות, והוא לא מסוגל לזה. כי המדע בנוי כך שהוא תוצאה מהאדם, והאדם, כמו שאנחנו רואים, מוגבל והוא המגביל את המדע שלו, והופך אותו לכלי המתאים לו בסך הכול. זאת אומרת אם לא נפתֵח את האדם, אז המדע שלנו לא יוכל להתפתח יותר.
בן ציון: איך להבחין, או מה ההגדרה שלך למה שנקרא פילוסופיה, דת או מדע, היום הדברים נמצאים כביכול בסיר אחד, איך אפשר להבחין באמת בין הדברים האלה? כי חכמת הקבלה מוגדרת כגישה מדעית, אבל היום הכול מעורבב.
הפילוסופיה משתנה מאוד, פעם פילוסופים היו מדברים על הנשמה, על החיים מעבר לחיים שלנו. היו לוקחים בחשבון מציאות של כוחות על, כל מיני א-לוהים, שדים, רוחות למיניהן וכולי. היו משתמשים בכל מיני שמות מספר הזוהר. היה להם מה לכתוב, עשו על כך הרבה עבודות, קיבלו הרבה פרסים, ודאי שלא יצא מזה שום דבר מלבד הרבה ספרים ללא תועלת.
היום זה קצת אחרת. הפילוסופים הבינו, שאם הם ימשיכו בזה הם יגיעו פשוט למצב שהם עושים צחוק מהפילוסופיה שלהם. וגם הם השתנו, הפילוסופיה של היום קשורה יותר גם להיסטוריה וגם לטכנולוגיה, במיוחד מדובר על פילוסופיה של המדע, פילוסופיה של התפתחות האנושות בזמן המודרני.
אבל הבעיה היא שכדי לחקור את הדברים האלה אתה צריך לדעת מה עומד לפניך בדרך, מה הסיבות למצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו, דווקא בצורה כזאת בזמננו. ואת זה אין לפילוסופים, כי הם בסך הכול בני אדם רגילים. פילוסופיה זה לא מדע, זה מה שאדם משער לעצמו, מה שהוא חושב.
ולכן יש המון דעות, וכל אחד יכול לכתוב, והפילוסופים סיכמו ביניהם שהם לא נוגעים זה בזה, שלכל אחד יש חופש להתבטא איך שבא לו, לכל אחד יש מקום. וכך הם שומרים על הפילוסופיה שתתקיים, עד שהיא תיעלם לגמרי מכל האוניברסיטאות.
בן ציון: בפיסיקה למשל יש איזו תיאוריה שחוקרים אותה עכשיו, של ריבוי יקומים. יש כאלה שאומרים, לא, זה פילוסופיה, זה לא פיסיקה, למרות שדווקא מתחשבים בזה, אלה יכולים להיות פיסיקאים מאוד מאוד מפורסמים. משקיעים בזה תקציבים ומגייסים לזה אנשים ופותחים ממש נישה. השאלה מה קורה עם השכל שלנו? הוא מחפש איזה פתרון? אם אני נניח תלמיד בחכמת הקבלה, אני יכול להיות סוג של מדען או סוג של פילוסוף או סוג של ניו אייג', השכל הוא אותו שכל, אותו חומר. מה קורה איתו? אתה אומר שיש היום כביכול משבר בשכל שלנו, הוא כבר לא יכול לגלות עוד. כשאני שומע על חכמת הקבלה, מה יקרה לשכל שלי, השכל גם יגיע למשבר ויראה שהוא לא מסוגל?
לא, חכמת הקבלה, קודם כל, היא לא חכמה רגילה, שבה אתה נכנס לתוך החכמה וממשיך עם הגישות הרגילות שלך, אלא קודם כל מגיע כוח מיוחד שנקרא המאור המחזיר למוטב והוא מוסיף לך שכל ורגש חדשים, שעובדים במימדים אחרים. ואז בתוך השכל והרגש האלה אתה מתחיל כבר לחקור מציאות חדשה, כאילו יש לך עכשיו מוח ולב חדשים.
לכן זה לא קורה כמו בפילוסופיה או בכל מדע אחר. כאן חוץ מה"אדם הרגיל" יש אדם נוסף, שיש לו תכונות חדשות. ובתכונות החדשות האלה הוא מרגיש מציאות חדשה וחוקר אותה עם התכונות החדשות שלו.
בן ציון: כמי שלמד באוניברסיטה וגם בפקולטות מדעיות, האם הגישה המחקרית שלך או השכלית שלך השתנתה?
הגישה לא השתנתה, כי גם אז הייתי במדע, ולא בפילוסופיה. הייתי במדע. במקצוע שלי אני מדען, הכול רק לפי מה שמגלים במעבדה.
בן ציון: אז אנחנו רואים שגם המדענים היום נכנסו לתחום ופתחו מטפיזיקה.
כן, זה אולי כדי לבנות לעצמם תבנית חדשה של המציאות, שממנה אולי ניקח איזו דוגמה. הבעיה היא שאנחנו נמצאים במבוי סתום במדע ולכן הם חושבים שיש להם איזו פריצת דרך. יש הרבה תיאוריות כאלה.
בן ציון: אז המשבר הזה שהם עוברים, בצורת החשיבה שלהם, בגישה שלהם, זה משבר שאנחנו עוברים אותו גם בלימוד חכמת הקבלה?
לא, בחכמת הקבלה אנחנו לא עוברים שום משבר. בחכמת הקבלה אנחנו צריכים רק להשתדל לקיים תנאים לגילוי התכונות החדשות בנו. והתנאים האלה בסך הכול הם כדי למשוך את המאור המחזיר למוטב. הכול מתבסס על קבלת הכוח העליון. הוא נקרא עליון בגלל שהוא למעלה מאיתנו, בגלל שהוא שייך לתכונת ההשפעה, עלינו להזמין את פעולת הכוח העליון הזה עלינו, כי על ידי זה אנחנו מקבלים את התכונות שלו, שהן תכונות עליונות, תכונת ההשפעה. ואז בתכונת ההשפעה אני מתחיל לראות את המציאות, להכיר אותה וכך להתקיים, אני כבר בזה נמצא בעולם החדש.
בן-ציון: אני רוצה להקריא שאלה שמבטאת איזו תחושה, איך אנחנו מקבלים את כל הנושא של החקירה לנסות לגלות עולם חדש.
"מדוע ג'וק לא יכול להבין מה זה פייסבוק? מפני שהמוח שלו בגודל מסוים המאפשר לו הבנה מוגבלת. באותו אופן הוגבל גם מוח האדם. עלינו לקבל את העובדה שלעולם לא נצליח, גם אם יסבירו לנו, להבין את העולם. אין לנו יכולת לחשוב על תשובה אפשרית לשאלות כגון, מתי הכול התחיל? או איפה זה נגמר? נכון שאנחנו מבינים קצת פיסיקה וכולי, אבל גם הג'וק יודע כמה דברים על העולם. הדת בתיאוריות אחרות כמו זו המתארת" עכשיו באותו מאמר שדובר עליו, "ימשיכו לנסות לתת לנו להרגיש נוח".
יכול להיות שאפשר להגיד כך, שמדענים בסך הכול מופעלים על ידי האגו שלהם, הרצון לקבל שלהם, שהוא, הרצון לקבל הזה, דורש מהם להרגיע את עצמו. ולכן גם המדע בא כדי להרגיע את האדם.
בן-ציון: יש היום את הנושא של מדע פופולרי, כדי להוריד להוריד להוריד.
לא לא לא. הייתי אומר בכלל שכל מדע כל גישת האדם לעולם היא ההרגשה הזאת. הגישה הזאת, הדחף הזה, קיים כדי להרגיע את עצמו כדי להרגיש את עצמו יותר נוח. אנחנו צריכים להבין שאנחנו בסך הכול בובות, אנחנו בסך הכול מכונות. ומה שמפעיל אותי זה כוח שמוציא אותי מרוגע, ואני שפועל ואפילו מפתח את המדע, גילויים חדשים, אני אולי מפתח יבשות, לא חשוב במה אני עוסק, יוצא לחלל, את כל הדברים האלה אני עושה מפני שיש בי רצון שלא נותן לי מנוחה ומגרה אותי, וכדי להרגיע את הרצון הזה, זה מה שאני עושה. אך ורק מתוך זה, בלי זה לא הייתי עוסק בשום דבר.
בן-ציון: השאלה הזאת גם מבטאת משהו שמצטבר לאורך זמן. העובדה שעד היום לא ברור מתי הכול התחיל או כן ברור, יש תאוריה כזאת או אחרת איפה זה נגמר, זאת אומרת אחרי כל כך הרבה שנים אין תשובות לשאלות יסוד. זאת אומרת לאדם הנורמלי יש כבר אינסטינקט של דחייה מזה.
לא, לא, לא. אנשים רוצים לדעת בשביל מה הם חיים, למה הם חיים, הם נמצאים בייאוש גדול בגלל שהם לא יודעים על מהות החיים, מה סוד החיים, בשביל מה כל זה, מה קורה עם העולם הזה. איזה עולם משוגע יש לנו, יש לנו הרבה אפשרויות לעשות את החיים שלנו טובים, אנחנו רואים למה היצר הרע שלנו מביא אותנו. אנחנו לא מסוגלים לנהל את החיים שלנו בצורה יפה וטובה.
מי שמח בעולם הזה? אף אחד. מי מאושר? אף אחד. מי מרגיש את עצמו חופשי? אף אחד. כולם רצים, כולם נמצאים בתחרות, כולם לומדים זה מזה מה לעשות, מקבלים ערכים זה מזה איך להתקיים. צורת החיים כל כך נבזית שאם היינו מסתכלים על זה מהצד מכוכב או פלנטה אחרת, היינו פשוט צוחקים מהם, ובמה שהם עוסקים.
עכשיו אנחנו מתחילים להשיג שזה כוח הרע שבנו, האגו שלנו שכך דוחף אותנו ומביא אותנו לצורה כזאת, והוא לא שואל אותנו שום דבר. הוא כאילו צוחק, ואומר "אני אשלוט בכם, אתם לא תוכלו לעשות לי כלום". כאילו יש בנו איזה אויב פנימי שאומר "אני אגרום לך לרוץ בשבילי כל החיים מהתחלה ועד הסוף ואף פעם לא תהנה". זהו. וזה מה שהוא עושה. ואנחנו רואים את זה, רואים את התוצאות על הדור החדש, קשה לראות אותם.
אז אם אנשים מבינים שהם מנוהלים על ידי כוח הרע ורוצים באיזו צורה להתעלות מעליו, להגיע לעצמאות מסוימת, אז על ידי חכמת הקבלה יש להם סיכוי. ואם עדיין לא מגיעים למצב כזה, אז כנראה שעדיין אין ברירה, צריכים לסבול.
בן-ציון: נקרא מה שכותב פרופסור מאוניברסיטת תל אביב, אסטרופיזיקאי חגי נצר.
"מושגים כגון מוזר, שונה או לא טבעי, הם יחסיים ומשתנים עם הזמן. מה שהיה מוזר לאריסטו, נמצא על ידי אייזיק ניוטון כטבעי. מה שלא נצפה או אפילו נחלם על ידי ניוטון, התברר אחרי איינשטיין כמובן מאליו."
האם גם אתה יכול לשתף אותנו בחוויה דומה מחכמת הקבלה? זאת אומרת דברים שנראים לנו בהתחלה מוזרים הזויים, מתגלים כאפשריים וטבעיים?
נכון. כי הכול תלוי בהכנה הפנימית של האדם. אנחנו לא מדברים על המציאות שקיימת מחוץ לי בצורה אובייקטיבית. אנחנו מדברים על מציאות שמתקיימת ומתגלה אך ורק בצורה סובייקטיבית כלפי האדם המשיג. ולכן מה שאתמול היה לו הגיוני, נכון וטוב, היום יראה לו כליקוי שלם.
בן-ציון: את זה אמר מדען וחוקר שכנראה ראה איך זה קורה בפועל.
כן, זו דרך המתודולוגיה הרגילה של המדע.
בן-ציון: האם אתה רואה תופעה כזאת גם אצל אדם שבהתפתחות שלו מסוגל היום לראות דברים? כשהוא שומע נניח על חכמת הקבלה, ואתה מספר לו על עולם חדש.
יכול להיות שהיום קרובים יותר מפעם לחכמת הקבלה, וכן להבין על מה היא מדברת ובאיזו צורה היא מתייחסת למציאות ולאדם עצמו. אבל קשה להם לקבל את זה מפני שאם במדע של עולם הזה החוקר לא צריך לשנות את עצמו, או אפילו לא צריך לקבוע שהוא חייב להישאר בתכונות מסוימות ולא לשנות אותם, כי אחרת מהיום למחר יהיו לו גם שינויים במחקר, הרי שחכמת הקבלה קודם כל אומרת לאדם באיזו תכונה הוא צריך להיות כל פעם, כדי להשיג מציאות במדרגה אחרת.
והיא אומרת לאדם פשוט מאוד, "עכשיו אתה נמצא בצורת בהמה גשמית אגואיסטית, ולכן אתה מגלה את העולם הזה. אנחנו עכשיו נשנה אותך לדרגה הבאה, לדרגה פלוס אחד, נשנה את התכונות שלך, ואז תגלה מציאות אחרת. ואז תחקור אותה, חקרת? מלאת את עצמך עם הגילוי של המציאות בדרגה הבאה? נשנה אותך שוב, לעוד דרגה. ואז מתגלה לאדם עוד מציאות חדשה". חכמת הקבלה יכולה להעביר את האדם 125 דרגות, עד שהוא משיג בסך הכול מציאות כללית שלמה. אבל זה בתנאי שאתה משתנה, רק אז אתה מגלה מציאות חדשה. וכשאתה מגלה את המציאות החדשה, מספיקים לך החושים שאתה מפתח ללא שום כלים, מעבדות, טלסקופים, מיקרוסקופים, שום דבר, אתה בעצמך רואה מסוף העולם ועד סופו.
בן-ציון: עברת דרך המדע והפילוסופיה ועוד תחומים אחרים, אדם מנגד, שומע היום בפיסיקה על הרבה יקומים, לפעמים יש אפילו חפיפה גדולה בין הנושאים שעליהם מדברים. מה אתה חושב לפי חכמת הקבלה, אחרי שהכרת גם את הדיסציפלינות האחרות, האם יכול להיות משהו שיגרום לאדם לבחור דווקא בחכמת הקבלה או שהכול באמת יראה לו אותו דבר.
לא לא לא. לבחור בחכמת הקבלה יכול אדם שבאמת יש לו בעיה לגבי מהות החיים.
בן-ציון: זאת אומרת בעיה רגשית?
כן. אדם שרואה שהחיים האלה הם ללא תועלת ואין שום תוצאה מהם, שום סיבה, שום היגיון. אדם שרואה כך את החיים, אז הוא מגיע לחכמת הקבלה. או שהולך להשתכר או לטכניקות אחרות כאלה שהוא שוכח מעצמו. בקיצור האדם צריך לפטור את עצמו מהשאלות האלה כי הן שאלות "מרות" מאוד. היום חצי מהעולם מקבל תרופות הרגעה נגד דיכאון, וחצי מקבל סמים. זה קורה מתוך השאלה הזאת על מה זה העולם? מה הטעם בחיי? השאלות האלה מתגלות באדם יותר ויותר.
בן-ציון: מה מייחד את חכמת הקבלה מכל הדיסציפלינות האחרות שבהן האדם שטוף מכול וכול?
לחכמת הקבלה מגיע אדם ששואל "מה הטעם בחיים שלי? אני רוצה לדעת את סוד החיים, אני רוצה לדעת מאיפה מגיעים החיים, בשביל מה אדם חי ומה קורה." ובכל מדע אחר האדם בינתיים רק מרגיש שהוא רוצה לדעת על החיים. מה קורה עם כל החוקים האלה והאלה וכן הלאה. הוא לא שואל על החיים שלו כביכול, אלא הוא שואל על חוקי הטבע, מחוץ לו, מבלי לשייך את זה לעצמו. וזה הבדל גדול.
לכן מדענים הם לא אותם אנשים שקרובים לחכמת הקבלה, אלא דווקא האדם ששואל מה הטעם בחיים? בשביל מה אני חי? למה בכלל יש לי את החיים האלה? מה לעשות איתם? אלה מגיעים לחכמת הקבלה.
בן-ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן, תודה רבה לכם צופים יקרים. נתראה בעוד תכנית שלנו של "עולמות נפגשים", שלום ולהתראות.
(סוף התכנית)