תכנית טלוויזיה עם רב
"מקובלים כותבים"
"זוהר לעם" - 9
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.12.13 – אחרי עריכה
בהשתתפות: בן ציון גרץ
בן ציון: שלום לכם, ושלום לך הרב מיכאל לייטמן.
שלום.
בן ציון: בתכניתנו "מקובלים כותבים" נדבר על ספר הזוהר, על המהדורה המיוחדת של "זוהר לעם" שיצא בהוצאת "קבלה לעם". בתכניות האחרונות דיברנו רבות על ספר הזוהר ועל המיוחד בו. הפעם נענה על שאלות ונרחיב נקודות מסוימות. אמרנו שספר הזוהר יכול להציל את עם ישראל מכל הצרות.
כך כתוב בספר הזוהר1.
בן ציון: מה הכוונה שבזכות ספר הזוהר ייצאו בני ישראל מהגלות ברחמים?
צריכים להבין שהכוח שמפעיל את כל המציאות הוא הכוח העליון, הטבע העליון. א-לוהים בגימטרייה זה הטבע. לא פעם דיברנו על כך שחכמת הקבלה היא מדע. חכמת הקבלה חוקרת את הטבע, אבל היא מגיעה לעומק שהמחקר המדעי הרגיל שלנו לא יכול לחדור, מפני שלמדענים אין אותם כלים, אין להם את האמצעים שיש למקובלים.
למקובלים יש גישה מיוחדת לחקור את העולם. הם מסדרים את עצמם מבפנים בצורה כל כך מיוחדת שהם מתחילים לראות את עומק הטבע, את העומקים של כל מה שקורה כאן. הם יכולים לחדור אל תוך כל המציאות הזאת ודרכה, מתוך העמקות שלה, לראות את הכוחות שפועלים מאחורי כל מה שמתרחש, כמו על במת תיאטרון. הם רואים מי מנהל את התיאטרון, אילו כוחות מנהלים אותו ובאילו צורות הם נמצאים.
ממש כמו בתיאטרון. בתיאטרון אמיתי יש במה שמסתובבת ותחתיה יש מספר קומות, זה יכול להגיע עד לעומק של יותר מחמישים מטר, ואותו דבר מעליה. וכשסוגרים את הווילון, אז הבמה מסתובבת ויש כבר תפאורה חדשה עם מערכה חדשה. זאת אומרת במידה שהבניין יפה והאולם גדול, כזה שיכול להכיל סצנה גדולה, אז מאחורי הבמה יש אזור שגדול פי שניים לפחות, גם לעומק וגם לרוחב.
ברוחניות זה פי כמה וכמה, אי אפשר אפילו להשוות את הרוחניות עם העולם הזה. בעולם הזה שאנחנו נמצאים בו כל אחד מאיתנו הוא גם צופה וגם שחקן. לכן המערכת שמפעילה אותנו היא אדירה, היא לא סתם מערכת. על במת התיאטרון הדברים צריכים להסתדר בצורה אוטומאטית לפי הטקסט, ושום דבר מלבד זה. אתה גם יכול לצלם ולהציג שוב אחר כך, בעוד שאצלנו כל הזמן זה משתנה, ואתה לא יודע מה יקרה בעוד רגע. המערכה שלנו היא לא מערכה רגילה, אצלנו השחקנים בעצמם קובעים איך בעוד רגע תימשך ההצגה.
למרות שהמערכה הזאת היא כל כך רב גונית, יש בה כללים. הכללים האלה כל הזמן נכנסים ומשתלבים בין השינויים של כל אחד ואחד בתוך התיאטרון הזה, בין כל שבעה מיליארד בני האדם שקיימים, גם בין אלה שחיו, וגם בין אלה שיבואו ויחיו בעולם הזה.
בן ציון: זאת אומרת יש שחקנים שעדיין לא רואים אותם על הבמה?
אומנם אנחנו לא רואים אותם על הבמה, אבל הם כאילו מחכים מאחורי הבמה כדי להיכנס. אנחנו גם לא יודעים איך נכנסו אלה שכאילו יצאו, ואלה שעוד ייכנסו. בקיצור, אי אפשר לתאר באמת את עומק התוכנה שמנהלת את הדברים. בתוך התוכנה הזאת יש הרבה מאוד כוללים שלא ידועים, כי בכל אדם ואדם יש בעצם איזה מקדם משלו. על ידי ההתנהגות שלו הוא יכול להכניס את המקדם הזה בכל רגע ורגע ולתרום לתהליך שלילי או חיובי. אף אחד לא יודע כלום מראש. רק דבר אחד ידוע, שכל התהליך הזה מגיע בכל זאת בתהליך הכללי לסוף טוב. אבל בדרך הכל בלתי צפוי.
המקובלים מגלים את כל התהליך, את כל הבימוי, את כל התכנית הזאת, את כל הכוחות שפועלים, את כל הנוסחאות והיחסים בין כולם ובין כולם לכולם. למרות שהמערכת אינטגרלית, למרות שהיא מערכת אנלוגית עם אין סוף פרטים, המקובלים בכל זאת משתדלים להעביר לנו אותה בצורה של כללים מוגדרים ומוחלטים כדי שאנחנו נוכל איכשהו להשתמש בזה. למה? כדי שמתוך בחירה חופשית של כל אחד ואחד, אנחנו נלך כמה שפחות אחרי הלב האגואיסטי שלנו ולא ניכנס לכל מיני צרות ובעיות. כי אז נצטרך לחזור בצורה כלשהי כדי ללכת בדרך אחרת, ולראות אולי עד כמה הדרך האחרת טובה.
בן ציון: אם כך כמו ששקספיר אמר, כל העולם הוא במה.
כן, גם השחקנים עצמם אומרים כך, בלימודי בתיאטרון כתוב שכל העולם במה.
בן ציון: מה מקומם של המקובלים, האם הם עומדים מאחורי הבמה ורואים את כל המערכות?
המקובלים הם אותם שחקנים, אבל ניתן להם לראות את התכנית הכללית והשלמה. מה קורה מאחורי הווילון. מה קורה עם כל השחקנים שיצאו מהבמה ועם אלה שעומדים להיכנס אל הבמה.
בן ציון: זאת אומרת, הם יודעים את כל ההצגה, את כל מה שקורה?
כן, יש מספר מוגדר מאוד, מספר קטן מאוד של שחקנים שניתן להם להתקשר ביניהם, וגם בין אלה שיצאו או שעדיין לא נכנסו למשחק.
בן ציון: יש להם תפקידים שונים.
כן. יש להם גם אפשרות להשפיע לשחקנים שעדיין לא נמצאים.
בן ציון: האם רק למקובלים יש אפשרות להשפיע?
כן. יש להם אפשרות לסובב איכשהו את הדברים בדרך טובה על מנת שתהיינה כמה שפחות סצנות רעות, וכל מיני מקרי דרמה בדרך עד לסיום הטוב.
בן ציון: כמה שפחות טראגי.
כן.
בן ציון: איך נכנס כאן ספר הזוהר?
לאחר מספר מערכות, כשאנחנו מגיעים קרוב לסיום, יש לנו איזו נקודה מיוחדת שקימת בדרך כלל בכל יצירה. איזו נקודת פיצול, ביפורקציה כזאת ששם יש שבירה, וממנה והלאה צריכים להיפתר כל הבעיות והצרות. אחר כך ממשיכים לקראת החתונה, לקראת השמחה.
בן ציון: לקראת סוף טוב.
כן, אנחנו נמצאים עכשיו בנקודת בירור לקראת הפיתרון של הקונפליקט הגדול. כי כולם מבולבלים, כולם נגד כולם, וכמו בתיאטרון שקספירי, כולם הורגים זה את זה.
יוצא שאנחנו נמצאים בזמן שבו כן ניתן למקובלים להיכנס בצורה פעילה וגלויה אל תוך המערכה הזאת. זה דבר שלא היה קודם. קודם היה ההפך, הם היו צריכים לשבת בשקט ולחכות עד שכל המערכה הזאת תגיע לבשילות, ואז תתחיל להתפוצץ.
בן ציון: זאת אומרת, הם היו פחות על הבמה.
היו, אבל בכמות כזאת שכמעט ולא ראו אותם, לא התחשבו בהם בכלל. עכשיו הם יוצאים אל קדמת הבמה ואומרים, כך צריכים להתנהג, כך צריכים לעשות, הסצנה הזאת לא טובה, צריכים לשנות כך וכך. העניין מי בכלל שומע אותם מהצד שני, הרי כל ההמולה נמשכת עם כל הבלגן שלה, והבלבול גדול. אבל המקובלים בכל זאת כבר יכולים להשפיע, יש להם כבר רשות שלא הייתה להם קודם.
במקום הזה מתגלה ספר הזוהר שאומר, מי שיתעסק בספר הזוהר הוא יגלה פתאום את העולם האמיתי. כך כתוב בספר הזוהר. הוא יגלה מה קורה מאחורי הבמה. הוא יגלה את התכנית של הבמאי, את כל המערכות והקשרים ביניהם, את כל מה שקורה. כי לפי המשחק שקורה כאן על הבמה עצמה, אנחנו עדיין לא יודעים. זה מתרחש קצת כאן וקצת שם, אבל אנחנו עדיין לא רואים את התמונה השלמה.
בן ציון: האם הזוהר יכול לעזור לנו לזהות את הכוחות האלה?
כן. לכן הזוהר אומר שאנחנו צריכים לצאת. הזוהר קורא למקובלים, הוא לא פונה אל העם, אין מה לפנות לעם, הוא לא פונה לכל השחקנים האלה. הזוהר קורא למקובלים שנמצאים בין כל השחקנים שעל הבמה ואומר, אתם חייבים לצאת אל העם ולהתחיל להסביר לאנשים שאנחנו נמצאים במערכה. שהתיאטרון הזה הוא תיאטרון גלובלי, כללי, אינטגרלי, גדול, וכולם תלויים בכולם. בואו נתחיל לסדר את עצמנו, אחרת אנחנו לא נדע, כל אחד ימשוך לכיוון שלו ואז נגיע למצב גרוע מאוד. ממש כך, הכל ייגמר כמו במחזה של שקספיר, כולם יהרגו את כולם, וזהו. הכל יגמר בצורה כזאת שאין לה המשך. לכן קודם כל בואו נבדוק מה קורה מעבר למה שאנחנו רואים.
ספר הזוהר אומר לנו, אני מסוגל לפתוח לכם את העיניים כדי שאתם תראו לא רק את הבמה הקטנה שאתם מרגישים עכשיו, וגם לא יודעים בכלל מה קורה, אלא את מה שקורה מאחורי הבמה. אם אתם תראו מה קורה אחרי הבמה, אז תדעו למה כולם נמצאים בצורות יחס שונות על הבמה. אנחנו לא יודעים זאת. תסתכל על העמים, הם באים ומתנגשים ביניהם, הם שרויים בבלגן, בבלבול ובחוסר כיוון. מאיפה זה בא? אנחנו רואים את זה כך. אבל אחרי הבמה יש במאי עם תכנית משלו, הוא מסובב הכל. לכל הדברים האלה יש דרכים וצורות ותהליכים מאד ברורים. לכן אם לא נלמד את הדברים, אז לא נדע איך להשתתף בזה נכון. לא רק, אלא שגם הגיע הזמן. בתוך כל המערכה הזאת שנמשכה אלפי שנים, עכשיו אנחנו יכולים להשתתף בצורה כזאת שאנחנו ממש פועלים, אנחנו יכולים להיכנס לתוכה היום כדי לקבוע מה יהיה מחר.
בן ציון: אמרת, שמי שפועל על הבמה אלה המקובלים, ויש להם את האמצעי הזה שנקרא ספר הזוהר. איך ספר הזוהר עוזר לשאר השחקים?
ספר הזוהר לא עוזר לאף אחד, לשום דבר, חוץ מדבר אחד, לפתוח עיניים, להתחיל לראות מה קורה אחרי הוילון.
בן ציון: למי בדיוק?
לכולם. לכל מי שיתעסק בו. למקובלים ודאי, לכן הם נקראים מקובלים.
בן ציון: קודם אמרת שזה משהו ששייך למקובלים בלבד.
אבל ספר הזוהר אומר עכשיו, אני מוציא את כולכם מהגלות, זאת אומרת, מההסתרה, שאתם לא יודעים מה קורה לכם בתיאטרון הזה. אני נותן את זה לכולם. איך? אתם תתחילו לראות, ותתחילו להרגיש את העולם יותר רחב, ומתוך זה תדעו איך להתנהג.
בן ציון: איפה פה על הבמה עומד עם ישראל?
אותם המקובלים נקראים עם ישראל. ובין השחקנים יש כאלה שגם נקראים עם ישראל. ולכן המקובלים צריכים קודם כל לפנות לעם ישראל, ליהודים שנמצאים על הבמה ההיסטורית הזאת, ולהשתדל להביא להם את שיטת הגילוי של צורת העולם, את תמונת העולם האמיתית.
בן ציון: ההסתכלות שתיארת, ראיית הכוחות, האם ספר הזוהר יכול לעזור לכל אדם להתחיל לראות את העולם בצורה שונה?
לכן שכתבנו וערכנו את הזוהר עם פירוש הסולם, לצורה כזאת שזה כן אפשרי. עבדתי על זה הרבה שנים, ואחריי עוד עבדו הרבה מהתלמידים שלי, ואני חושב שהגענו לתוצאה טובה. אני אף פעם לא מרוצה, זה ברור, כי יש בזה התקדמות ללא גבול ממש. אבל נראה לי שהגענו למצב, שהעם יכול לפתוח את הספר ולקרוא בצורה קלה. להבין, זה כבר משהו אחר, זה כבר תלוי בהשגה שלו, שלאט לאט הוא קונה אותה מקריאת ספר הזוהר.
בן ציון: אבל לפחות הוא יוכל להוביל את החיים שלו בצורה טובה יותר.
הוא יכול להשתמש בזוהר, עד כדי שהספר יוציא אותו מהגלות. מה שאין כן, הזוהר עם פירוש הסולם כתוב בארמית, עם מילות קישור, עם קיצורים למיניהם, בצורות כתב שונות, בדפוס, בפונטים שונים, עם תוספות בסוגריים, מראה מקומות למיניהם, ומאד מאד קשה לקרוא. ראיתי על כולם וגם על עצמי, שהיה קשה מאד לקרוא, כל הזמן העין נתקעה בתוספות למיניהן שלא צריכים אותן. חוץ מחוקר שנמצא בזה, ונהנה מכל מיני קישורים ומהדברים האלה, האדם הרגיל היה מאוד מתקשה. בעל הסולם עשה אנציקלופדיה. אנחנו השארנו בזוהר לעם, את אותו הטקסט שהאדם הרגיל צריך, כדי להתקדם לגילוי הכוחות, שעל ידם הוא יקבע את הגורל שלו לטובה.
בן ציון: מה מבחינתך נקרא, שהאדם בשל או מוכן כדי לפתוח את הזוהר? הוא צריך לעבור איזו הכנה, או התנאים כבר בשלים?
כתוב בספר הזוהר עצמו, שלא צריך שום דבר. שבימנו לא צריך שום הכנה, כל אחד יכול, קטן וגדול.
בן ציון: מה מיוחד במציאות שלנו, שדווקא היא מכוונת לספר הזוהר, שדווקא היא כביכול מובילה לשם?
הסימנים. חזרנו לארץ ישראל. מכל העיסוק שלנו בארץ ישראל, הגענו לייאוש שאי פעם נוכל לבנות כאן משהו, שהשכנים שלנו אי פעם יסכימו איתנו, שכל העולם יסכים איתנו. אנחנו רואים שלא נותנים לנו כאן מנוחה, ולא יתנו. אנחנו רואים שכל העולם נמצא במשבר, ומידרדר בצורה מהירה מאד, בניגוד למה שחשבנו שיהיה כשהיינו צעירים, לפני עשרים ושלושים שנה. אני לפני חמישים ששים שנה, ראיתי את אירופה ואמריקה כדוגמה של פריחה, התפתחות, תרבות, חינוך, יחס בין בני האדם, פלורליזם וכן הלאה. עכשיו אנחנו רואים שהמקום הזה הופך להיות למקום מאד מאד לא נעים. העולם כולו נמצא במשבר פיננסי כלכלי מאד חזק, באבטלה מאד גדולה, מחלות, מכת אקלים, ועוד ועוד. במצב כזה אנחנו נמצאים בפרשת דרכים.
בן ציון: האם דווקא אי ההצלחות האלה, הן שמובילות לספר הזוהר? כי הוא כאילו מסמל משהו חיובי.
אי ההצלחות האלה, הן התוצאות מהיחס הגרוע בנינו, שאנחנו לא נמצאים בקשר היפה והנכון בנינו. לכן זה גילוי הרע שבטבע האדם. הזוהר בדיוק כנגד זה, נותן לנו מעין תרופה, איך לתקן את הרע שבאדם.
בן ציון: אני רוצה לראות פה איך מה שנקרא יד לוחצת יד, או כמו מנעול ומפתח, איך הדברים עובדים פה?
ספר הזוהר בא בדיוק כנגד המשבר הזה. כנגד כל הרע שעכשיו מתגלה בעולם, בא ספר הזוהר ואומר, יש לי.
בן ציון: הזוהר מתאר את המשבר הזה ואומר איך לפתור אותו?
הוא לא מתאר את המשבר. הנביאים יותר נכון מתארים את המשבר. יש לנו תנ"ך, תורה נביאים כתובים, בנביאים כתוב על המשבר הרבה יותר. כמו בספר דניאל, בספר ישעיהו, ובכל הספרים האלה. אבל ספר הזוהר כמעט ולא, הוא אומר בכמה שורות, אבל הוא לא מתעסק בזה. הוא כולו מתעסק במצב הגבוה של הכוחות העליונים, שבהם אנחנו צריכים להשתמש, כדי לתקן את הטבע שלנו.
בן ציון: היו עשרה מקובלים שישבו יחד לפני אלפיים שנה, בראשותו של שמעון בר יוחאי, וחיברו את ספר הזוהר. ספר הזוהר נגנז, והנה הוא מתחיל להתגלות דווקא עכשיו. ההתאמה שלו לדורנו, האם המשמעות היא שאותם עשרה מקובלים כבר חוו על עצמם מראש את מה שאנחנו צריכים לעבור עכשיו בעצמנו, ובגלל זה אנחנו יכולים להשתמש בזה?
כן, ודאי. כי כדי לכתוב ספר כזה, אתה צריך לעלות לדרגה מאד גבוהה של העולם העליון, זאת אומרת, של מערכת ההפעלה ההשגחה וההנהגה. כדי לעלות לשם, אתה צריך לעבור את כל אותם השלבים שהעולם שלנו עוד יצטרך לעבור. המקובלים כאילו מזרזים את הזמנים, והולכים קדימה הרבה יותר מהעולם.
בן ציון: איך פעלה פה מכונת הזמן? איך הם הריצו בינם לבין עצמם את התסריט של מה יהיה בעוד אלפיים שנה?
ברוחניות אין זמן. אם אתה מתקדם, אז אתה כאילו הולך לקיצור הזמן. הזמן הוא אותו דבר כמו מרחק. יש לך זמן, מרחק, מהירות, אתה יכול לשנות גם מהירות, גם זמן וגם מרחק. הם משנים את הפרמטר של הזמן ואז מתקדמים.
בן ציון: בדרך כלל שמגלים משהו, ממציאים משהו, כמו לדוגמה שגילו את החשמל, כל מי שמגלה, הוא ישר מפרסם, מוציא את זה.
גם הם עשו את זה, אבל לא פרסמו. גם הם כתבו לפני אלפיים שנה את ספר הזוהר, ולא פרסמו. היה אסור להם לפרסם. כי עם ישראל היה צריך לחוות את הגלות הזאת, וגם כל אומות העולם היו צריכות לעבור כך, שלאט לאט יקבלו דרך הדתות, הכנה לתיקון שיהיה עכשיו בזמננו.
בן ציון: איך הידע הזה שנמצא בתוך ספר הזוהר, פותח אלפיים שנה לפני הזמן שהוא צריך לצאת?
מה זה חשוב אם זה היה לפני אלפיים שנה, שאני מתעסק ברוחניות אין לי זמן. S שווה V כפול T, אם אני משנה את V ו S, אז אני משנה את T, ומגיע לקיצור תולדות הזמן.
בן ציון: מה הם הריצו בינם לבין עצמם?
הם הריצו לעצמם את כל הסצנות שיכולות להתרחש על הבמה הזאת. הם ראו מה פועל על כל סצנה וסצנה, ואיך הם יכולים לסדר את הסצנות האלו, כך שהן יעברו על האנושות בצורה טובה, קצרה, יפה, כדי להגיע לסיום הטוב. על זה הם כתבו בזוהר. ואם לא, נעבור את הסצנות האלו באין ברירה, בטוח, אבל התהליך יכול להיות ממש בדרמות גדולות.
בן ציון: יושבים עשרה אנשים ביחד, ועוברים איזו חוויה ביניהם. איך אפשר לתאר את ההתרחשות שהייתה ביניהם? האם זה כמו איזה סימולטור של מה שיקרה עכשיו? איך אפשר להבין מה קרה שם, כי זה לא משהו סטנדרטי? הם מדגישים שספר הזוהר מתאים דווקא לימינו והוא הוסתר, ויש פה הדגשה ודגש, כנראה שיש פה ערך מוסף. על התורה לא נאמר כך.
אתה שואל כך, איך הם חוו את הסצנות הבאות, נניח מימינו ועד גמר כל התיקונים, שהם יבואו עלינו לטובה? העניין הוא, שכשהם רואים מערכת הפעלה, הם יכולים לנהל אותה בדרך הכי טובה, בדרך המועילה ביותר. ומה שהם עושים, יש בכוחם להתנהג ולהפעיל את כל הדברים האלה בצורה האופטימאלית, הטובה ביותר. על זה הם כותבים. ולכן כשאני קורא את הספר הזה, ומשתדל לעשות מה שנמצא בו, ומשתדל על ידו להשתנות, אני משתנה על ידי הכוחות, המערכות, שפועלים עלי בצורה הטובה ביותר. ולכן איכשהו, אולי לא במאה אחוז, לפי כמה שאני משתדל ולא, אני בכל זאת עושה תמיד איזה תיקון כיוון למצב הטוב יותר, ויוצא מהר יותר מהגלות, ומגיע מהר יותר למצבים הטובים. אני בהרבה מאד ממתיק מהדרך שלי.
בן ציון: אז יש בדרך סימני דרך, ציוני דרך, יש שם גלולות טובות, שאם נאסוף אותן בדרך, כל הדרך תשתנה לטובה.
כן.
(סוף התכנית)
-
"ובגלל שעתידים בני ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזוהר, יצאו בני ישראל מן הגלות ברחמים." (זוהר, נשא)↩