פרשת שבוע 26.07.12 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה.

פרשת השבוע - דברים

בהשתתפות: גלעד שדמון, משה אדמוני

heb_o_rav_2012-07-26_lesson_parashat-ashavua_dvarim

גלעד: שלום, אנחנו בתכניתנו "פרשת השבוע", הפעם פרשת "דברים". ואנחנו עם הרב לייטמן. שלום לך הרב לייטמן.

שלום.

גלעד: שלום לך, משה אדמוני.

משה: שלום.

גלעד: ספר "דברים" הוא בעצם נאום מאוד ארוך שמשה נואם בפני עם ישראל לפני הסתלקותו. בפרשת "דברים" מתוארת סקירה היסטורית של משה לעם ישראל על כל ארבעים השנים של הנדודים במדבר, מינוי נשיאים של השבטים והשופטים, חטא המרגלים ועונשו, היחסים של עם ישראל עם אדום, מואב ועמון והמלחמות עם סיחון ועם עוג.

בנוסף מחזק משה את המנהיג שיבוא אחריו, יהושע בן-נון, ומכין את העם להנהגתו.

הרב לייטמן, בעצם למה צריך את כל הסיכום הזה? כביכול אין פה משהו חדש. מה קורה כאן?

התורה דווקא מלאה בסיכומים, בהרבה מקומות אנחנו רואים את הסיכומים. איך אפשר לעבור למצב הבא, אם אין סיכום, אם אין תוצאה ברורה מהמצב הקודם, כשהמצב הבא נבנה עליו? אז יוצא שאנחנו גומרים את חמשת השלבים הכי קשים בתהליך הרוחני שהאדם עובר מרגע שהוא מגלה את עצמו כמו שהוא ביציאה מבבל, כשבורחים מהאגו, ועדיין לא מבינים למה ואיך.

זה מאוד דומה למה שקורה לאנושות עכשיו, כשמתחילים לגלות שהטבע שלנו, של האדם, הוא מוביל אותנו תמיד לתהום, לתוהו ובוהו ולקריסה כללית, כשאנחנו אפילו לא יודעים איך להתקדם הלאה. זה דווקא מאוד אקטואלי מצד אחד, ומצד שני, המחר מאוד מפחיד, מאיים, הוא לא ידוע, אף אחד לא יודע מה לעשות עימו.

וכאן מאוד חשוב שמנהיג כמשה קם ואומר "תראו מה עברתם. אנחנו יצאנו ממצרים, אנחנו הוצאנו את עצמנו דווקא מהמצב הגשמי שהיה מאוד טוב, עברנו כאלה ניסיונות וכאלה מצבים". הוא מספר להם על כל ארבעים שנות העלייה של המלכות, שהיא הרצון לקבל של האדם, האגו שלו. מקטינים אותו על ידי זה שמשליכים עליו, או משליטים עליו את תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, ואלה הן ארבעים שנות המדבר, כשאתה הולך, כמו שכתוב "לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה"¹. כשאין שם שום דבר לרצון האגואיסטי של האדם, אבל דווקא בגלל זה הוא מסוגל להתעלות מעליו, זו מין עזרה.

אנחנו יודעים שאמנם זה נקרא "מדבר", אבל זה מצב שבו האדם קיים. בני ישראל דווקא גדלים במדבר ושם הם מוצאים את עצמם מחולקים לשנים עשר שבטים, ומסודרים לפי המצב החדש. "ארבעים שנות המדבר" זה כל זמן ההליכה לקראת ארץ ישראל וההכנה כדי להיכנס לזה. בארבעים שנות המדבר גם קורים להם הרבה דברים שמכינים אותם לכניסה לארץ ישראל, למלחמות, אותן המלחמות עם אדום, מואב, עוג וסיחון. כל אלה הם בסך הכל הכנה לכיבוש הארץ.

כיבוש הארץ זה אותו רצון אגואיסטי של האדם שהוא מתעלה מעליו, שהוא לא רוצה להשתמש בו, שהוא צובר כוחות כדי לא להשתמש בו, כך הוא מגיע סוף סוף לתיקון השלם שלו, שנעשה בחמישה שלבים. זה נקרא "חמישה חומשי תורה", בחמישה שלבים של ההתעלות מעל הרצון בדרגות העביות, שורש, א' ב' ג' ד', הנמצאים בתוך הרצון לקבל, שכל הזמן נפתח מחדש, ולכן אנחנו רואים בכל הפרשה עוד מלחמות, עוד בעיות והתגלות של עוד כל מיני דברים רעים. ובני ישראל האלה לא מפסיקים להיכנס לכל מיני אירועים, כביכול "מספיק, כבר עשיתם את כל החטאים שאפשר לדמיין". אבל לא, יש עוד משהו ועוד משהו שקורה פתאום בשבט הזה או בשבט אחר, וכן הלאה.

חטא המרגלים הוא כזה במיוחד, זו הבעיה לקראת ארץ ישראל, ומה שקורה להם. זה גם הפחד לעתיד, להמשך הדרך, לא הפחד מהמצב הנוכחי או על העבר. מצב מהעבר הוא בדרך כלל כמו במקרה של אשת לוט, שאסור להסתכל אחורה, אסור לחזור למצרים, או לבכות על אותם הסירים המלאים בבשר ושום, וכן הלאה.

משה מזכיר להם את הכל הדברים האלה כי זה הסיכום של המדרגה הקודמת. כל מדרגת המדבר מאוד חשובה והיא מדרגת הכנה מאוד גדולה, זו התעלות בינה על מלכות. בכל רגע ורגע שהם פוסעים, בכל צעד ושעל שהם עושים, זה נעשה כדי לעלות לכוח ההשפעה שישלוט על כוח הקבלה. כי בכל פעם שמתגלה בתוך האדם, ברצון האגואיסטי שלו, רצון לעשות אילו פעולות בכוונה להטיב לעצמו, הוא עוצר את עצמו וחושב איך בכל פעולה ופעולה הוא יוכל לעשות למען הכלל, למען הזולת, כדי להגיע מאהבת הזולת לאהבת ה', שהיא המטרה הסופית.

"ארבעים שנות המדבר" זו בדיוק העבודה הפנימית של האדם, שכך הוא מתעלה מעל הטבע האגואיסטי שלו. וכשנגמר, אז נעשה כמוכן. ובזה מסתיימת דרגת משה, שכולה דרגת הבינה, לכן משה נקרא "רעיא מהימנא", הרועה הנאמן. האמונה, דרגת ההשפעה, זה מה שהאדם צריך להביא לכל המלכות, לרצון לקבל הכללי. עם ישראל שקודם סופג את כל האגו שנמצא במצרים, מיתקן על ידי "ארבעים שנות המדבר" לדרגת הבינה.

כשמשה עושה סיכום, הוא גם מזכיר להם במיוחד את "חטא המרגלים", שלא יפחדו מזה, ובסך הכל, את כל המלחמות שהם עוברים, הכוח העליון הזה, הבורא עושה, כמו שכתוב, "בראתי יצר רע" וזה התגלה בגלות מצרים, "בראתי תורה תבלין", כי "מאור שבה מחזירו למוטב". וה"תורה תבלין", המאור הזה, הוא בעצם התגלות הבורא, וכשהוא מתגלה כלפי האדם, אז האדם כבר רואה.

גם בעולם הזה, אם אנחנו עושים את הפעולות האלה שחכמת הקבלה מלמדת אותנו, אז אנחנו מגלים קודם כל, בשלב הראשון, את הרע שבנו, עד כמה אנחנו לא מסוגלים לעשות שום פעולת השפעה, ועד כמה אנחנו אפילו לא רוצים, לא חושבים לאותו כיוון. אבל כשאנחנו בכל זאת מבינים שזו התכלית ולקראת זה אנחנו צריכים להגיע, אז אנחנו מחפשים פיתרון.

זה בדיוק כמו המצב שהעולם נמצא בו היום. אנחנו נמצאים בחוסר אונים, אנחנו לא יודעים מה לעשות. במיוחד מהמצב שבו אנחנו נמצאים עכשיו והלאה, כשסוף סוף מתחיל להתגלות כל אותו המצב בצורה האמיתית שלו, שכל העולם נמצא בפשיטת רגל. ובאמת יש כלכלנים גדולים ואנשי פיננסים, מומחים, והם אומרים שהכי טוב יהיה אם אנחנו פשוט נכריז על פשיטת רגל כללית, ונתחיל מדף חדש.

כולנו נמצאים באיזו בועה ובשקר גדול שאי אפשר להמשיך איתו. ככל שיכולנו, המשכנו. ניפחנו את כל החשבונות שלנו, הדפסנו סתם את הכסף, את הדולר, את היורו וכן הלאה. והיום כבר אי אפשר להמשיך יותר, זה פשוט לא ניתן, הבועה נעשתה כל כך גדולה שאם היא תקרוס מעצמה היא תיפול עלינו, ואנחנו נגיע לתוהו ובוהו כללי. אלא שיהיה יותר טוב, אם נגיע לתוהו ובוהו יזום, בשליטה שלנו, כדי שאנחנו נידרדר לאט לאט, בהדרגה, עד שנגיע למצב של סגירת כל החשבונות ואז נתחיל מחדש. אלא שהם לא מבינים שאם נתחיל מחדש, אנחנו נבנה את אותו דבר כמו שקיים עכשיו, כי הטבע שלנו לא משתנה. אנחנו צריכים להכיר בפשיטת הרגל בטבעו של האדם, שהוא הגיע בעצם למצב שהוא לא מסוגל להמשיך כך וצריכים לתקן את האדם. ועל ידי תיקון האדם, נגיע לתיקון החברה, ומתיקון החברה נגיע לתיקון המערכות, אנחנו נבנה כבר מערכות חדשות.

ולכן דווקא בסיכום פרשת ספר דברים, אנחנו רואים שחייבים לעשות חשבון נכון, חשבון נפש, ולעשות את מה שעכשיו העולם זקוק, ממש לשדרוג החדש. אפשר להגיד שגם התורה מדברת על זה, שמידי פעם אנחנו צריכים לעשות כאלה שדרוגים, כמו שנת השמיטה, היובל במיוחד, ששם הכל חוזר למקורו, הקרקעות, ולכן יש דוגמאות כאלה, שבאמת זה כך.

אבל אנחנו צריכים להכיר במיוחד את הרע, וזה מה שנעשה על ידי המאור המחזיר למוטב, קודם כל, "בראתי יצר רע". גם אותו גילוי של יצר הרע, אותה הבריאה, היא צריכה להתגלות לעיני האדם כשהוא נמצא מול הרע שלו, ורואה שהוא לא יכול לעבור אותו. זאת איזו מפלצת שעומדת לפניו והיא מפחידה מאוד, היא עוצרת אותו מלהתפתח, מאיימת על כל החיים שלו, על כל מה שנשאר לו, ואין לו מה לעשות. ואז, במצב הזה הוא מתחיל כבר לצעוק, "מה לעשות?". ודווקא המצב הזה הוא טוב מאוד לבריחה מהמפלצת הזאת, זאת יציאת מצרים.

אבל אחר כך כשבורחים, זה לא מספיק שבורחים, אנחנו לא צריכים לברוח מהפחד אלא מתוך זה שמתחילים לגלות כל פעם עד כמה שבאגו שלנו, ביצר רע שלנו, יש את מלאך המוות שנמצא בפנים. כי הוא ממש ממית אותנו, אבל לא בצורה הגשמית כמו שאנחנו מגלים בעולם הזה, אלא הוא ממית אותנו בצורה הרוחנית. הוא לא נותן לנו להגיע למטרה אחרת לגמרי, על מנת שלא נתקיים בעולם שלנו כמו חיות ובהמות ורק נבנה את החיים האלה כאן ועכשיו למספר שנות הקיום שלנו וזהו, אלא שלאט לאט מתגלה עכשיו לאדם עולם חדש, השמים נפתחים.

לכן האדם לא יודע מה לעשות עם האגו שלו, כי מצד אחד מתגלה לו איזו עלייה יפה, מתגלה העולם שיכול להיות העולם הנצחי והשלם וזה נקרא ש"הולכים לקראת ארץ ישראל". אבל מצד שני בכל צעד ושעל שהוא משתדל איכשהו לעשות, לדרוך, הוא דורך במדבר, "בארץ לא זרועה", זאת אומרת, לא יוצא לו כלום מהרצון לקבל. איך הוא יתקדם? לכן כל הזמן האדם מתקדם רק על ידי המ"ן שהוא בעצם אותו האוכל, אותו הכוח שעל ידו הוא מתקדם.

מ"ן הוא הקשר הנכון בין מלכות לבינה, לכן אם האדם משתמש רק באותם הרצונות שלו שיכולים להיות מכוונים לטובת הזולת, לטובת הסביבה, לטובת החברה, לטובת הכוח העליון, אם הוא בהתאמה לכולם, זאת אומרת אם הוא מתחיל להקריב את עצמו למען האחרים, בכך הוא מתחיל לממש את חוק הערבות ואז מתקדם.

כאשר האדם מתקדם אז וודאי שכל פעם יש לו בעיות, כי בכל פעם האגו מעלה עוד רצונות ועוד רצונות, רצונות יותר גדולים ויותר עסיסיים. ואז האדם רואה עד כמה הוא לא מסוגל להתמודד איתם, עד כמה הוא נמצא בעבירה וכולם עבריינים. וכך פתאום מסופר לנו על החלק הזה, על השבט הזה, על אנשים אלה ואלה ועל כל מיני צורות. או על כך שהולכים למלחמות נגד כל אותן צורות הרצון לקבל שמגלים אותם כאדום, מואב, עמון, סיחון, עוג, בלק, בלעם. כל מה שהיה בדרך, כל הדברים הרבים שהתגלו הם כולם התכונות שבתוך האגו שלנו ושכנגדם היינו צריכים להתמודד ולא יכולנו, כי הם הדברים הקשים ביותר.

למה הבורא עשה כך כמו שהוא אומר "בראתי יצר רע"? מפני שאז בכל צעד ושעל אנחנו זקוקים לעזרה שלו כי רואים שבלתי אפשרי אחרת. ודווקא על ידי הצעקות, על ידי העבירות האלה, אנחנו מגלים עד כמה אנחנו חייבים לקבל ממנו את כוח ההשפעה, כי כוח השפעה זה הוא. על ידי כך מתגלה בנו כוח השפעה כי אנחנו באמת צועקים, צורחים. זה לא תמיד יוצא בצורה חלקה, מפני שבדרך כלל זה דרך גילוי העבירות והבעיות הגדולות. זאת עבודה פנימית, זו המלחמה הפנימית של האדם.

כך לאט לאט אנחנו רוכשים בכל פעם את תכונת הבינה על פני תכונת המלכות, זאת אומרת אנחנו מקבלים את הרצון להשפיע מהבורא על ידי המאור המחזיר למוטב. האור העליון משפיע עלינו ואנחנו מרגישים שיש פתאום השפעה עלינו מלמעלה, פתאום אנחנו מרגישים שינויים ואיך כל פעם על פני האגו שלנו שולט כבר הרצון להשפיע ואז אנחנו מסוגלים להתמודד עם הרצון הזה והזה. כך בצורה הדרגתית, מהקל אל הכבד, אנחנו הולכים ומתקנים את עצמנו, הרצונות שלנו רוכשים כיסוי של הרצון להשפיע, הם רוכשים את כוונת ההשפעה.

כך בהדרגה האדם נעשה יותר ויותר מסור לסביבה שלו, לעמו, לעולם ולבורא. כך מגיעים לדרגת בינה, כי רכשנו כיסוי על כל האגו שלנו ששייך לדרגת בינה, וכשדרגת הבינה שולטת על האגו שלנו, כשהיא מכסה אותו אז אנחנו כבר מוכנים לכיבוש הארץ. זאת אומרת על ידי אותו האגו שעזר לנו לרכוש את תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, אנחנו מגדילים עכשיו את תכונת ההשפעה הזאת בעוד דרגה. אנחנו מגדילים את תכונת ההשפעה עד כדי כך שהיא עוזרת לנו לעבוד עם האגו שלנו בעל מנת להשפיע, כך שגם יצר הרע הופך להיות ליצר הטוב, ש"עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש"². אם קודם יכולתי רק לצמצם את האגו, ורק מעליו יכולתי לעבוד עם תכונת ההשפעה במה שקיבלתי מהבורא, אז עכשיו כבר לא, עכשיו אני יכול להגדיל, להגביר את תכונת ההשפעה על ידי האגו מפני שאני משתמש בו כאמצעי להגדלת תכונת ההשפעה.

זאת אומרת אם נדבר בצורה ציורית, אז אני כאילו נמצא למטה במלכות ודוחף את תכונת הבינה שרכשתי עד לדרגת הכתר וזה נקרא "כיבוש הארץ". כי אותו הרצון לקבל הגדול שנמצא אצלי, הוא מהווה עכשיו מעבר בין בינה לכתר. אני דווקא מעורר אותו לאט לאט, בהדרגה, זה נקרא כיבוש הארץ והוא נעשה בצורה הדרגתית מפני שיש מלחמות ובעיות גם בינינו, וגם בינינו לבין העמים שנמצאים בארץ ישראל. כך אנחנו ממשיכים את התיקון.

לכן מעכשיו והלאה אנחנו צריכים להגדיל את תכונת הבינה פי כמה וכמה פעמים. בזה משה מסיים את המצב שלו, זאת אומרת הכוח שמושך אותנו מעל האגו שלנו ונקרא "משה" גמר בעצם את כל העבודה שלו. ומפני שאנחנו כבר מתעלים מעל המלכות, מתעלים מעל האגו שלנו לדרגת הבינה, לדרגת ההשפעה, אנחנו כביכול כבר לא צריכים יותר אותה הדרגה, אותו הכוח שנקרא משה. לכן הוא נפטר, הוא מסתלק, אנחנו ממשיכים ומתקדמים על ידי יהושע שהוא בעצם אותו משה אלא רק בדרגה יותר גבוהה, כך מתקדמים.

נקווה שכך יהיה גם בעולם שלנו נכון להיום, כי אנחנו נמצאים באמת בפשיטת רגל גדולה מאוד, אנחנו במצב שעכשיו צריכה להיות אצלנו הכרת הרע הגדולה. הכרת הרע היא בהבנה מיהו הרע הזה, או מהי הרעה הזאת שהוא הרצון לקבל שלנו. צריכה להיות בנו הכרה בתכונה שהכל לעצמנו בעל מנת לקבל, הכרה בזה שאנחנו כאלה וזה הטבע שלנו. אנחנו צריכים לגלות בדיוק שכל הדברים הרעים באים עקב הטבע שלנו, וכאן אנחנו צריכים לגלות אותו, שאנחנו באמת חוקרים אותו, אנחנו גם צריכים לגלות מי ברא אותו, מאיזה מקום יש לנו את התכונה הזאת. מפני שלא קיימת תכונה כזאת בדומם בצומח ובחי, אלא רק בדרגת האדם נמצא הרע שרוצה כל הזמן להרע למישהו. החיות לא עושות רע אחת לשנייה, אלא הקיום שלהן הוא בכך שהן חיות ואוכלות זו את זו, חוק הטבע מתקיים אצלן נכון. אלא שאנחנו נהנים מכך שאנחנו נהנים מהסבל של השני, מזה שהאחד יותר גבוה מהשני, יותר גדול, שולט עליו וכובש אותו. הבעיה היא שקודם כל אנחנו צריכים בהכרת הרע ואחר כך להגיע ל"סור מרע ועשה טוב"³, זאת אומרת "סור מרע" זו כבר הבריחה ממצרים, הבריחה מהמצב הזה.

איך אנחנו מגיעים למשהו? רק על ידי כך שאנחנו מגלים בידי מי נמצא כוח הרע שלנו, זאת אומרת אנחנו צריכים לגלות את הבורא. מצד אחד במעמד הר סיני אנחנו מגלים את כל ההר של השנאה, ואת הבורא שבעצם מעמיד אותו לפנינו, ומצד שני הוא אומר לנו שבמקום הזה יש "תורה תבלין". זאת אומרת הבורא אומר לנו אם תקבלו אותה אז הכל יהיה בסדר, אם אתם תהפכו את הרע לטוב, תגיעו לדרגה שלי. אתם לא נבראתם כדי להישאר חיות קטנות ואומללות, אלא אתם צריכים להגיע להידמות לי, כדרגת "אדם" היא הדומה לעליון.

כנראה שכאן אנחנו צריכים לעשות חשבון עמוק וחזק, כל האנושות צריכה להבין ולהכיר את התהליך שאנחנו עוברים. אין לנו ברירה אלא להסתכל קצת על ההיסטוריה על התהליך ועל חוקי הטבע, לעשות מהכל תמונה אחת שלמה, אינטגרלית, כללית, כדי שנבין את הדברים האלה בצורה כזאת שמהם והלאה אפשר יהיה להמשיך. רק על ידי כך שאנחנו מעוררים עלינו נכון את הכוח שכל הזמן מגלה את הרע, וכנגד זה אותו הכוח יגלה גם את הטוב, אז נוכל להתמודד עם הרע בעזרת כוח הטוב. אלה השלבים שבהם נצטרך ללכת, והאנושות הגיעה עכשיו למצב שדיברנו עליו כבר לפני עשר שנים ויותר.

גלעד: אני מכיר אותך שבע עשרה שנים, וכבר מהיום הראשון זכור לי שדיברת על כך שהעולם מתקדם לקראת משבר גדול. עוד לפני עשר שנים נפגשנו עם מדענים גדולים מכל העולם וניהלנו איתם שיחות ארוכות, הכל מצולם ומתועד, אבל הם באו, שמעו והלכו, הם המשיכו הלאה לדרכם. כבר יותר מחמש שנים שאנחנו מפרסמים את הדברים באתרי האינטרנט. השאלה איך אפשר באמת להתכונן לכניסה למדרגה החדשה, כמו שבפרשה שלפנינו. מה אתה מרגיש שהעולם היום מסוגל לשמוע, מפני שהיום לכולם ברור שהמיוחד במשבר הזה שהוא כולל את כל התחומים. הוא בכל הרבדים, בחינוך, באנרגיה, בזיהום האוויר, עד כמה האנושות תהיה מוכנה לקבל את המסר הזה היום, מה היא מוכנה לשמוע?

המקובלים מרגישים קצת אחרת מאנשים הרגילים, יש להם קצת "עיוות" של הזמן. בעל הסולם אמר עוד לפני מלחמת עולם השנייה, שזהו, זה עכשיו. אבל אחר כך, בשנת 1945 הוא אמר שבעוד חמישים שנה זה יקרה בוודאות. ואז כאשר שאלו אותו "זה סתם חמישים שנה כמו שאומרים או שזה מדויק?" והוא אומר, "זה מדויק". הוא אמר שבשנת 1995 חכמת הקבלה תתחיל להתגלות כשיטת התיקון הרע שבעולם. וכך באמת היא התחילה להתגלות בשנים האלה.

גלעד: אני מדבר בדיוק על 1995.

זהו, אבל למי היא התחילה להתגלות, לכמה אנשים? לכמה מאות, אחר כך היו אלפים, עד היום יש אולי עשרות אלפים פה ושם שנמצאים באותה דעה כמונו. אבל בכל זאת זה עדיין לא נחלת העם, זה כולל את רוב עם ישראל או בכלל את כל העולם. התיקון הזה נקרא "הגאולה השלמה", הוא חייב להיות בכל העולם כמו שכותבים לנו המקובלים. כי בסופו של דבר "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים"⁴, מדובר על בית המקדש, זאת אומרת על המעמד האנושי שאנחנו מצפים שיקרה בקרוב.

מתי? אני כבר מפחד להגיד מה שאני חושב, כי כל פעם נראה לי שזה בא, אבל אז מוצאים איזה טריק וצועקים "המשבר עבר" וכך הם יכולים להמשיך. זה באמת מובן שבמצב הנוכחי שהאדם נמצא, אם הוא לא יודע על כלום יותר, אין לו אותה פרספקטיבה כמו שיש לנו, הוא לא מכיר חוץ מהעולם הזה ומה שיש לפניו, אז הוא רואה שזו תהום. הוא רואה שאם יש לו מיליונים, מיליארדים, אז הוא במצב עוד יותר גרוע, כי נראה לו שהוא מאבד את הכל. ובאמת הוא מאבד את הכל, כי עוד מעט הערך הזה פתאום יעלם וזהו. שמעתי מסבא שלי ברוסיה, שלמי שהיה שטרות כסף מנייר אחרי המהפכה, פתאום במקום בית הוא יכול היה אולי לקנות קופסת גפרורים. זה היה ממש כך, בדיוק.

גלעד: אתה מדבר אפילו על הקריסה היזומה.

היום יש כבר הרבה אנשים שאומרים, בואו ונעשה קריסה יזומה כי אחרת אנחנו נכנס למלחמת עולם. אחרת יהיה פשוט תוהו ובוהו. הם אומרים אנחנו נעשה את זה בצורה יזומה לפי תוכנית, נתחיל להוריד את כל הבועה הזאת עד לרמה שכולם יצאו מפסידים. עד הרמה ש-90% מאיתנו יפסידו בצורה סלקטיבית, לוגריתמית, זאת אומרת למי שיש הרבה יפסיד הרבה, ולמי שיש פחות יפסיד פחות, אבל כולם יפסידו כך או אחרת. אחרת נגלה פתאום שיוצאים המונים והורגים את כולם, נגלה מהפכות ומלחמת האחים. יש אנשים שמייעצים לעשות כך, ואני מבין אותם. זו דווקא גישה שדומה לגישה שבתורה, היא קצת יותר קרובה לתיקון. גם בתורה יש יוֹבל שאז מחזירים את הקרקעות לבעליהן.

גלעד: מתחילים מהתחלה.

כן.

משה: אני דווקא רוצה לבוא מגישה אולי קצת שונה. אני נמצא בקשר עם כמה חברים וקבוצות בחו"ל, ושם אני רואה מצב אחר, שאנשים כבר אומרים "רק תגידו מה לעשות", עד כדי כך. הם רואים שהכלכלה משתגעת, כבר לא יודעים מה קורה שם. נניח באיטליה, רעידות אדמה שממוטטות אנשים, ערים, וגם טבע האדם פתאום מתחיל באותה מידה להשתגע. בארצות הברית אנשים נכנסו לקולנוע ומישהו התחיל לרסס, לירות, כאילו הכל משתגע ויוצא מכלל שליטה, ואני רואה שהאנשים שם מוכנים לשמוע.

אבל אותי אישית וגם את החברים שלנו זה מפחיד כי מדובר בכל כך הרבה אנשים, אנחנו כל כך מעטים, כל כך לא מוכנים וההרגשה של כולם היא שממש צריך לצאת ולהפיץ בכל הכיוונים, כמו שאתה אומר. איך אתה היית מציע לנו לצאת עכשיו ולחנך את האנושות, העם, באילו אמצעים? היום אנחנו עושים רק קורסים, זה נראה כל כך קטן, כל כך לא מספיק.

זה לגמרי לא כך, הקורסים עוברים כדי להכין את האנשים שהם יהיו המפיצים הלאה.

גלעד: גם אם נכפיל את כמות הקורסים היום פי עשר עדיין, מה זה ביחס למה שצריך?

האמת היא שאנחנו צריכים אמצעי חדש, ובטוח שצריכים להתחיל. יכול להיות שלכתוב לכל הממשלות ולכל העיתונים הגדולים ולכל כלי התקשורת, לכל המדענים, להכין איזה דף פנייה, עצומה. שבזה אנחנו מסבירים את המצב שנראה לנו וממליצים לעשות כך. אבל שוב, מה אנחנו ממליצים? אנחנו אומרים שהעיקר זה חינוך העם, זה חינוך האנושות. חינוך האנושות זה דבר שנראה להם מאוד קשה ומאוד ארוך, כמו שאנחנו מחנכים את הילדים עשרים שלושים שנה עד שהם גדלים ונעשים ראויים למשהו. וכאן אנחנו צריכים כאילו להגיד "לא, אפשר לעשות את זה תוך כמה שבועות והאדם משתנה", זה לא נראה להם, ואיך זה תוך כמה שבועות? על ידי מה? מה אתה אומר להם? משחקים במעגל? זה הכל נראה כל כך לא מציאותי בעיניי האנשים, כמו איזה גן ילדים, יש הבעיה.

אדם רציני, כביכול, באגו שלו, שיודע איך לסובב את העולם האגואיסטי, עם האגו שלו הגדול, הוא לא מרגיש בזה כוח שיכול לשנות משהו. ואנחנו רואים את זה על עצמנו, כמה עליות, ירידות, בלבולים, אנחנו עוברים. כמה אנחנו לא מאמינים בכל השיטה הזאת עד שאנחנו מתחילים להרגיש אותה, עד שהיא מתחילה לעבוד עלינו ואנחנו סוף סוף מרכינים את ראשנו? זה תהליך. אנחנו צריכים לעשות כל מה שאפשר, וגם כאן אתם רק תתחילו והכוח מלמעלה יעזור כי זה הוא עושה את העבודה, אנחנו צריכים להפעיל את עצמנו.

ולכן אני דווקא מלא תקווה יפה, טובה, ושמח מכך שמתגלים המצבים שעליהם דיברתי כבר לפני הרבה שנים. לא שאני נביא, זה ברור לנו ממה שאנחנו לומדים, אנחנו לא מגלים כאן שום דבר חוץ מקצת יותר לברר את מה שנמצא בספרים של המורים שלנו. אז באמת צריכים לעשות סיכום על כל מה שהאנושות עברה ולפתוח דף חדש. זאת "הפנייה של מֹשה" וזה באמת בתשעה באב, בתקופה הזאת, בחורבן וב"חטא המרגלים", שאי אפשר ללכת קדימה. וכל הדברים האלה שקורים איתנו היום הם מאוד סמליים. ואם עושים חשבון נכון, יש לאן ללכת והשכר הוא ממש נצח.

גלעד: אז אולי נקרא ציטוט קטן של תשעה באב, שחל השבוע. ציטוט מס' 2, הוא אומר כך.

"ובט' באב חרב בית המקדש. מגלגלים זכות ליום זכאי, וחיבה ליום חייב. כי בלילה של ט' באב הוציאו המרגלים שם רע על הארץ הקדושה, והרימו כולם בבכיה, ונקבעה הבכיה לדורי דורות.".

זה מפרשת "וישב".

זה בעיקר מ"חטא המרגלים", כי זה סמל של כל התקדמות האדם לקראת המטרה. אתה מסיים את דרגת המִדבר, כביכול תיקנת את הרצון לקבל שלך, אתה הגעת למצב שנשאר לך מאמץ מעל הדעת לעשות למדרגה הבאה, לקראת ארץ ישראל, אתה רואה את הפירות היפים, מתגלה לך פרי כל כך יפה, אחד, וכן הלאה. זאת אומרת יש לפנייך עלייה כל כך יפה של נצחיות, שלמות, גישה להשפיע לבורא, להיות עם הכוח העליון הזה מעל זמן תנועה ומקום, להתעלות לגמרי מעל כל החיים הקצרים האומללים הללו, ומשהו עוצר אותך.

ובאמת העצירה הזאת חייבת להיות כי זה גילוי הרע בדרגה שעוד לא הייתה אף פעם, זה אותו "לב האבן" שמתגלה, שאי אפשר לדלג עליו. "חטא המרגלים" הוא חייב להתגלות כחטא. כל החטאים האלה הם לא חטאים, הם רק גילוי הרע שנמצא בתוך הטבע שלנו. ולכן בהחלט מכאן והלאה, אם זה יתגלה עכשיו לאנושות, שאנחנו נמצאים ממש בחוסר אונים ואין לנו ברירה רק להתעלות מעל הטבע שלנו, זה יהיה כבר יום טוב.

משה: אני רוצה רק להוסיף עוד שאלה כדי להבין את התוכנית שלנו כדי לפנות לכל האנושות, נניח היום פונה אלינו איזה תורם ואומר "אני מפריש לכם כמה מיליונים, בלי שאני שולט, תעשו עם זה משהו, אני מרגיש את המצב, תעשו", או מישהו אומר "שמע, אנחנו נותנים לך את הערוץ שלנו, תוכנית טלוויזיה, בוא תדבר אל העם", מה אנחנו מתחילים לעשות?

אני לא חושב שחסרים אמצעים לבורא, או התורמים או ערוצי טלוויזיה או משהו נוסף בכלל.

משה: ברור, אלה דוגמאות איך לממש את הפנייה שלנו לעם.

הדוגמאות יתגלו מתי שצריך. אנחנו צריכים לעשות את העבודה שלנו, בתנאים שלנו, של המִדבר שלנו, ולראות מה אפשר לעשות בנתונים הללו ולא להתחיל לבכות "למה אין לנו זה וזה". אף פעם אני לא מדבר על "אם היה לי", אני מדבר על זה שאנחנו חייבים לממש את עצמנו. וברוחניות לא פועלים הערוצים הגדולים של הטלוויזיה ולא מיליארדי הדולרים שפתאום נופלים עלייך מהשמיים, זה הכל יכול רק להכשיל אותנו. אלא נותנים לנו בדיוק לפי כמה שאנחנו מסוגלים, לפי כמה שהאדם מסוגל והעולם מסוגל להתקדם בצורה הדרגתית.

לכן נמשיך, ואתם כבר רואים שהתחלנו מרחוק, בזמן אף אחד לא ידע על חכמת הקבלה, אחר כך זלזלו בה, זלזלו בנו, לא רצו לקבל, שנאו, דחו, ולאט לאט זה מתקבל. לא שהם אשמים במשהו חס וחלילה ולא שאנחנו היום כאילו רוצים לרקוד על זה ולהגיד "אה אה, זה מה שקורה", וודאי שאין לנו בזה שום עניין ועסק, לא שאנחנו בזה מתעלים מעל כולם. אנחנו רוצים שהכל יסתדר כמו ההורים כלפי הילדים, כמה שיותר טוב ובפחות סבל.

אני חושב שאם אנחנו נתקדם בִפנים, בתוכנו, ונתקן עוד ועוד את הפנייה שלנו, את ההרצאות, את הספרים, את העיתונים שאנחנו מפזרים, את כל הדברים האלה, אנחנו נקבל אמצעים בהתאם לזה יותר ויותר חזקים והעיקר בכל זאת, אנחנו צריכים לא לשכוח שכוח התיקון, כוח הבירור, מתפשט בצורה הסמויה בעולם ופתאום אנשים מתחילים להבין ולחשוב ולמצוא אותך אפילו בקצה העולם כמו שאנחנו רואים את החברים שלנו, הקבוצות שלנו. וכך ממש מקצה העולם יבואו ויתרוממו ויתעוררו ויתחברו אלינו ונמשיך כך יחד. אני מצפה לזה ולא לערוצים גדולים ולא שה"ניו יורק טיימס" יגיד לך עכשיו "בבקשה כל העיתון בשבילך". אנחנו צריכים את ההכרה הפנימית של האדם מבפנים, שהוא יתחיל פתאום להבין ולהרגיש שכך זה צריך להיות.

גלעד: נקרא קטע קטן עוד לקראת סיום, קטע מס' 4, וכמה מילות סיכום אחר כך בהתאם. בפרשת בשלח הוא אומר כך.

"ואם תאמר, כיון שנקשרו בצרור החיים, ומתענגים בעונג העליון, למה יוריד אותם הקב"ה לארץ. שנולדו ויצאו לאויר העולם כל אלו הרוחות והנשמות, שהיו במדרגה העליונה של מעלה, הקב"ה הוריד אותם לארץ למטה. כל שכן עתה, שהקב"ה רוצה ליישר את העקום, בזה שיראה להם האותות והמופתים שיעשה לישראל.".

אנחנו נזכה לזה. מה נשאר לנו עוד?

משה: בשביל להבין, אנחנו המחנכים, אלה שרוצים להביא את שיטת התיקון הזאת לכולם, אנחנו ממש מתאמצים בכל מה שנפתח לנו עכשיו, בכל הכוחות. בזה אנחנו נותנים את ההשקעה ומשפרים את האיכות של המסר, ומתוך כך זה כבר יתפשט? אנחנו לא צריכים לפנות עכשיו למיליוני ערוצים גדולים?

כתוב "ואתם תהיו לי לממלכת כהנים וגוי קדוש"⁵, אנחנו חייבים להיות מחנכים של כל העולם, זה תפקיד של עם ישראל.

גלעד: והיישום שלו בינינו.

כמה שנים זה לקח אפילו לתלמידים המתחילים שלנו לשמוע את זה ולראות ולהסכים? כמה שנים הם הסתכלו עלי והנהנו לי עם הראש ואני ראיתי שזה היה רק עם הראש? זה לוקח זמן. אז מה לעשות? אבל בכל זאת, ככל שיותר מתקדמים אנחנו רואים עכשיו שזה מתממש ובאמת כל העולם נמצא כבר בכניסה לטוב.

גלעד: אז אנחנו הולכים להיכנס לטוב.

באמת אחרי תשעה באב בא לך יום של האהבה.

גלעד: ט"ו באב.

כן.

גלעד: וזה כבר יהיה בשבוע הבא, כשנדבר על פרשת השבוע הבאה. ובינתיים תודה לך הרב לייטמן, תודה לך משה אדמוני ולכם הצופים בבית, ונתראה בפרשת השבוע הבאה.

שבת שלום.

גלעד: שבת שלום.

(סוף השיעור)

---

1. "הלך וקראת באזני ירושלם לאמר, כה אמר ה', זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך--לכתך אחרי במדבר, בארץ לא זרועה." (ירמיהו, פרק ב', ב')↩

2. "ובגמר כל התיקונים, אומר הזה"ק, "עתיד מלאך המוות להיות מלאך קדוש"." (מוזכר ב"כתבי רב"ש", חלק א', במאמר "שנאת חינם בעבודה מהו")↩

3. (תהילים ל"ד, ט"ו)↩

4. "כי ביתי, בית-תפלה יקרא לכל-העמים" (ישעיה נ"ו, ז')↩

5. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות י"ט, ו')↩