שיחה 11.4.21 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ישיבת כתבים

דודי: נתחיל במשבר הקורונה בעולם.

נורמה: אנחנו רוצים להתייחס למצב בעולם, חוץ ממה שקורה בישראל, כנראה שבעולם המצב לגמרי אחר. בברזיל למשל הקורונה גבתה את חייהם של יותר מ-345 אלף בני אדם, מקום שני אחרי ארצות הברית, אחד מכל 4 מקרי מוות בעולם. בתי חולים קורסים ומספרי המתים שוברים שיאים עם 4000 קורבנות מידי יום. הנשיא בולסונרו נמצא תחת ביקורת קשה על ניהול הקורונה ועומד לפני פתיחת חקירה נגדו על הניהול. מעניין לראות את המצב במדינות מפותחות שגם הן מצויות במצב לא הכי טוב, אלה מדינות שגם הן נכשלות. בגרמניה 25 אלף נדבקים חדשים ומעל 200 מתים ביממה האחרונה. סך הכול למעלה מ-78 אלף גרמנים מתו מהנגיף עד היום. מרקל מבקשת סמכויות נרחבות להחמיר את ההגבלות. גם באיטליה לא מצליחים לצאת מהמשבר.

למה העולם לא מצליח לצאת מהמשבר? זה קורה גם במדינות מפותחות והלא מפותחות.

אני חושב שיש כאן כמה סיבות. קודם כל הסיבה הגדולה הגלובלית העיקרית היא שהאנושות חייבת בכל זאת לעבור את שלבי הקורונה, ולהרגיש את עצמה שהיא לא מסודרת, שהיא לא מסוגלת להתמודד עם איזו צרה כללית גדולה. הקורונה היא בעצם אפידמיה שמגיעה לכל העולם, כמו שהיה פעם, אבל בכל זאת בממדים הרבה יותר קטנים ממחלות אחרות. היא מראה לנו עד כמה אנחנו לא מסודרים גם בתוך המדינות וגם בקשר בין המדינות, ועד כמה אנחנו לא יכולים לנתק את עצמנו מהקשר בינינו, בקיצור, האנושות לא מסודרת. האנושות לא מסוגלת להתמודד עם משהו רציני וגלובלי, אנחנו לא מוכנים לקבל את העולם הגלובלי, לא מצד הטוב ולא מצד הרע. וזה מה שאנחנו צריכים ללמוד, אנחנו צריכים ללמוד מה לעשות עם עצמנו.

לכן מדינות כאלה כמו ברזיל, שהיא מדינה עצומה, וודאי שבכל המדינות האלה אין להם התארגנות רפואית כמו זו שנמצאת אצלנו בישראל. הביאו את זה מרוסיה ודרך הקיבוצים, דרך כל מיני ארגונים, וקופות חולים שארגנו כאן עולי ברית המועצות. הם ארגנו את זה כמו שזה היה שם, אז כאן זה קיים. אבל במדינות אחרות זה לא קיים ולכן הבעיה. אני בטוח שמדינות מזרח אירופה ורוסיה עצמה, ככל שגם שם מתרחש משבר גדול מאוד ולכל הכיוונים, אבל בכל זאת יהיה להם הרבה יותר קל להתמודד עם זה מפני שיש להם מערכת בריאות מסודרת שלא כולה נמצאת בידיים פרטיות. וגם בישראל יש כמה קופות חולים שהן בסופו של דבר מכסות את רוב האוכלוסייה.

נורמה: האם הכול שאלה של ניהול, או שיש איזו סיבה שורשית יותר לכך שיש מדינות שלא מסוגלות להרים ראש עם הקורונה?

זה שייך בעיקר לניהול, כי אם מגיעה מגיפה אז צריכים להתמודד יחד ולצאת נגדה. ואם אין צבא של רופאים, צבא של מטפלים, אז מה לעשות? אין מה לעשות. זה כמו שמגיע ארבה ואוכל את הכול, ומה אפשר לעשות? אז אם באמת יש אפשרות להתמודד עם זה, אז מתמודדים.

נורמה: אולי זה צפוי במדינות שאין בהן סדר, אבל זה פלא שבגרמניה קורה כזה דבר, שיש איזו תבנית כל כך טובה, אבל הניהול ממש לא היה טוב.

אני לא יודע מה קורה עם מערכת הבריאות בגרמניה, יכול להיות שהיא טובה באיזה מבנה או במובן מיוחד ולא טובה במבנה השני, את זה אני לא יודע. אני לא יודע איך כל גרמני וגרמני שייך לאיזו רשת שמזמינה אותו ועושה לו חיסון. אני לא בטוח. קשה לי להגיד. יכול להיות שהגרמנים מסודרים אבל בצורה כזאת שהיא לא כל כך מועילה בזמני ההתקפה הזאת.

נורמה: השאלה היא אם מעבר לרמה הגשמית יש איזה חשבון רוחני, משהו מעבר למה שאנחנו רואים?

וודאי. את צודקת שיש חשבון רוחני עם כל אומה ועם כל אדם. אבל אנחנו לא הולכים לדבר על הדברים הפרטיים האלה, אלא בכללות.

נורמה: אתה יכול להסביר מה החשבון הזה? אני אתן למשל דוגמה לגבי ישראל, בישראל אנחנו רואים שיש איזה מצב שונה, הסברת בכמה מפגשים קודמים שזה בגלל הניהול, שיש אסרטיביות, החלטות שלקחו בזמן וכולי. אבל אולי יש לנו איזה תפקיד בגלל שיש לנו מצב יותר טוב, תפקיד מעבר לעניין הגשמי?

יש לנו תפקיד רוחני, אבל אני לא חושב שאנחנו צריכים לבוא בתפקיד גשמי, אין לנו כוח לבוא לכל אומות העולם ולהגיד "אנחנו מוכנים לעזור לכם להקים מערכת בריאות, מערכת חיסון, כל מיני מערכות". אנחנו לא יכולים, ואסור לנו לעשות את זה, אלא רק את מה שאנחנו יכולים לעשות. מה שבכוחנו, זה רק לעשות את העבודה שלנו בכוונה על מנת להשפיע טוב לכל באי העולם, שזו בעצם העבודה של ישראל כלפיי העולם. וזה שאנחנו צריכים להסביר, וזה שאנחנו צריכים לבצע, שכך כולם ירגישו וגם אם יבינו או לא יבינו, את זה אחר כך הם יבינו, אבל אנחנו צריכים לפרסם את זה. להסביר להם שעיקרון הפנדמיה הוא הזריקה, התרופה נגד המחלה הזאת היא זריקת האהבה, זריקת ההתחשבות, ההתחברות. אם תתמיד בזה, אתה יכול להגיע לתוצאות מדהימות בכל העולם. אבל רק בתנאי שאנחנו נזריק ממש אחד לשני את זריקת החיבור, האהבה, ההתחשבות, ואז הכול יירגע וכל הווירוסים האלה פתאום יכנסו שוב לתוך חוריהם, יסתתרו שם ויירדמו. עד התקופה הבאה.

טל: אני רוצה לשאול על העניין הזה של הזריקה הנכונה. יש נתונים שלא כל כך מדברים עליהם אצלנו בתקשורת, יש אתר של גוף אירופאי שנקרא EuroMOMO והוא דיווח על זה שבישראל הייתה תמותה עודפת גבוהה, לא מהקורונה, אלא תמותה כללית גבוהה יחסית למדינות אחרות באירופה בחודשים פברואר, מרץ. למעשה בחודשיים הראשונים של השנה, בתקופה הזאת של החיסונים, התמותה הייתה גבוהה כמו בכל שנת 2020. 3000 אנשים מתו כאן, ובכל 2020 מתו 3000 אנשים. זאת אומרת תמותה עודפת מאוד גבוהה. הרשתות מוצפות באנשים שמעידים על פגיעות מהחיסון. משהו קורה כאן ולא מדברים עליו, אבל יכול להיות שכן תהייה איזו הכרת הרע, במיוחד כשרוצים לחסן את כל הילדים בישראל. האם יכול להיות שתהייה במדינת ישראל הכרת הרע סביב כל המצב הזה?

הכרת הרע לא יכולה להיות מתוך זה שאת תחסני יותר, או תחסני פחות, תעשי כך או כך בצורה הגשמית. למה זה יביא לך את הכרת הרע, מאיפה? מתי מגיעים להכרת הרע? כשעושים משהו אגואיסטי ומרגישים את התוצאה כנגד התופעה האגואיסטית הזאת, תופעה בשטח, גרועה, רעה, מקרי מוות, אסון וכן הלאה. רק בצורה כזאת.

טל: השאלה היא האם זה מה שעלול לקרות כאן? האם אתה צופה שדווקא מתוך הפעולה האגואיסטית הזאת של החיסוניים הגשמיים אנחנו נראה דווקא תוצאה רעה?

לא. תוצאה רעה? אני לא חושב. אני לא חושב שהחיסונים יגרמו למשהו רע. אבל יחד עם זה אנחנו צריכים לגלות שיותר טוב מהחיסון זה החיבור הנכון בין בני האדם. לא חיבור פיזי, שזה אסור עכשיו, אלא החיבור הנפשי. אם אנחנו נגלה קשרים נכונים דרך כל מיני צורות הקשר שמותר לנו לעשות בתקופת הפנדמיה, כשאנחנו רוצים להתקרב זה לזה, כשמתחילים לחשוב יותר טוב זה על זה, אז אנחנו כן יכולים לגלות שאנחנו מתרפאים. בואו נעשה את זה, מה זה מפריע? מפריע לנו להיות יותר טובים, זה יכול להזיק לנו? בוא נעשה. אבל אנחנו רואים שזה לא בא לנו. ולכן כל הדברים האלה יתגלגלו עוד ועוד.

יחד עם זה אני חושב שדברים טובים קורים, וזה בגלל שהכוח הזה שנמצא בעולם ובעיקר בישראל, כוח בני ברוך, הוא בכל זאת פועל לקרבה נכונה בין בני האדם ומפרסם כל פעם ידיעות במה תלוי העתיד הטוב שלנו.

דודי: למתג מחדש את מדינת ישראל. הצלחת חיסון האוכלוסייה בישראל נגד הקורונה והעובדה שאנחנו המדינה הראשונה באופן יחסי שחוזרת לשגרה מלאה בזכות מבצע החיסונים המוצלח והתו הירוק, הם הזדמנות נדירה למנף את תדמית ישראל בעיני העולם שמתסכלים עלינו בעיניים מעריצות. אז לפני שחלון ההזדמנויות הזה ייסגר, ודווקא בשבוע שישראל חוגגת 73 שנים של עצמאות, רצינו לברר איתך איך למתג ולשווק נכון את ישראל לעיני העולם?

אני לא חושב שזו ההזדמנות שלנו לחגוג ולהראות לכולם שאנחנו נמצאים במצב טוב, זה רק לדקור עיניים לאומות העולם שלא כל כך אוהבים אותנו ומכל שכן לראות אותנו במצב טוב מהם. זה מאוד מאוד מקדם אותנו לכל הדברים הרעים שיכולים להיות מצידם, שכל הפנדמיה מגיעה מישראל וזה היהודים שעשו את זה וכן הלאה, אנחנו כבר יודעים על מה כאן מדובר.

ולכן אני לא חושב שזה העניין שלנו, העניין שלנו הוא לדבר רק על מה שמדברת חכמת הקבלה, שהטיפול כנגד כל הבעיות זה חיבור בין בני אדם, ואז בתוך החיבור הזה יותר מתגלה הכוח הכללי של הטבע שזה טוב ומיטיב, זה דבר אחד. ודבר שני שאנחנו צריכים, חוץ מלפרסם את הידיעה הזאת, זה גם לממש אותה בינינו. אין יותר. החיסונים האלה בסופו של דבר לא יעשו כלום, הבורא רק משחק בהם כדי לתת לנו אפשרויות והזדמנויות, חלונות הזדמנויות, שאנחנו דרך זה נוכל לגלות את העמדה שלנו ובמה אנחנו רואים שתלוי העתיד הטוב.

דודי: אני רוצה לחדד את השאלה, אם מדינת ישראל הייתה מוצר שצריך לשווק אותו בעיני העולם, אפילו כדי לעודד תיירים לבוא לבקר או לחזק את הפן החיובי של ישראל בעיני העולם, איך נכון היה לשווק את המדינה? כי היו שנים ששיחקנו על העובדה שהעולם נגדנו ודיברנו על השואה כמרכיב מרכזי, והיו שנים שהדגשנו שאנחנו אומת הייטק ליברלית. מה הברנד החדש שצריך לארוז את מדינת ישראל?

כדי למשוך לכאן תיירים או מה לעשות?

דודי: כדי לתת תדמית חיובית של ישראל, להרים אותה בעיני העולם, שיסתכלו עליה בעין טובה.

תבנית חיובית זה רק [דבר] אחד, כל דבר שאתה תעשה יהיה לרעה, לרעתנו, חוץ מדבר אחד, שאתה יכול להראות להם עד כמה אנחנו בונים חברה חדשה שכולנו נמצאים בחיבור בינינו, ביחס יפה, בחיבוק בינינו, שזה העיקר בשבילנו. אנחנו האומה שעברה את השואה וכאלו צרות והשמדה וכן הלאה, ולכן זה מה שאנחנו עכשיו בונים, אנחנו בונים חברה אחידה בקשר יפה בין כל חבריה. ודווקא בזה אנחנו רוצים להראות לכל האנושות עד כמה בקשר יפה בין בני האדם, בני האדם האלה יכולים להרוג, להרוס, להשמיד את כל החיידקים, את כל המזיקים. זה מה שאנחנו צריכים, שום דבר חוץ מזה.

דודי: האם זה לא יעורר יותר שנאה כלפינו?

נכון, אתה צודק, אבל כנגד זה יש לנו כוח עליון ששומר אותנו, כי אנחנו הולכים בעקבותיו. אנחנו הולכים לקראת החיבור ואומרים שבחיבור ההצלה, אז אנחנו מושכים את הבורא שנמצא בינינו, ולכן אנחנו לא מפחדים מזה. מה שאין כן, כל גישה אחרת היא תהיה אגואיסטית, הרסנית.

דודי: מה זה "יש לנו את הכוח העליון איתנו", כאילו אנחנו מול אומות העולם, יש פה כזה מאבק פנימי בינינו?

זה תמיד. אתה רוצה או לא רוצה, זה ישנו תמיד. אתה לא רוצה להכיר בזה, אבל זה ככה.

דודי: אומות העולם לא סובלות אותנו מבפנים, כי יש לנו משהו שאנחנו לא נותנים להם, את האור, את החיבור, את הקשר שיש לנו להעביר דרכנו אליהם. ואם אנחנו נפגין להם חיבור ונרצה לבנות פה חברה יפה ולהיות אור לגויים, אתה אומר שזה יגרום להם יותר שנאה?

אם אתה מציג להם חיבור בצורה נכונה, זה לא יגרום להם שנאה. אחרת החיבור שלך, ההצלחה שלך תגרום להם שנאה לישראל. אבל אם חיבור בישראל ותיקונים בישראל הם גורמים לישראל טוב וגם לטובת העולם, שישראל פותחת את עצמה ואומרת "כך אנחנו חושבים שצריכים לעשות, שאז הכוח העליון ישרה בינינו ויטפל בכל המזיקים שלנו", אז אתה בזה לא תזמין את השנאה מאומות העולם, מפני שאתה נמצא בדור האחרון ומפני שאתה הולך להילחם בשם ה', ואתה מבצע את זה קודם על עצמך ולכן אתה תצליח.

דודי: מה זה צורה נכונה של חיבור?

שאתה רוצה רק את החיבור, לתת מקום לבורא להתגלות.

שלי: אנשים שעוסקים בשיווק של עם ישראל החוצה ברמה הבינלאומית, הם דווקא מנסים כאילו להראות את עם ישראל כמאוד נאור וליברלי, שאנחנו כמו כולם, שיש לנו צבא ודוגמניות.

זאת גישה שהיא מלכתחילה מגעילה, כי אף אחד לא מקבל אותנו שווים להם וקרובים להם. וזה שאנחנו רוצים להתלבש בזה, זה משחק הכי מלוכלך. הם לא מאמינים בזה, הם לא מקבלים אותנו כך, הם גם לא חושבים שאנחנו חושבים כך. זה יוצא שאנחנו צבועים בצורה ממש מגעילה, אני לא יודע איך עוד להגיד.

שלי: העניין שאלו שיושבים ומקבלים את ההחלטות הם מאמינים כביכול בגישה הזאת.

אני לא רוצה להתקשר לאלה שמקבלים החלטות, בעיניי כל הסוכנות וכל אלו שבממשלה, ובכלל, אני לא מתחשב בהם, אני אומר מה שיש לפי כוחות הטבע.

שלי: האם אתה רואה שדווקא אם נלך עם האמת שלנו, כמו שאתה אומר, שבחיבור אנחנו מפנים מקום לכוח העליון לבוא ולסדר את כל העולם, העולם יוכל לספוג את זה, זה לא ייראה לו כמו תורה זרה או משהו מיסטי?

העולם יראה בזה אמת. יסכים או לא יסכים זה כמו שאנחנו יכול להיות, אבל הוא יראה בזה דְבָר אמת ולא שקר.

שלי: עוד שאלות על ישראל. גם בתום שנה של הקורונה אנחנו רואים שישראל מלאה ניגודים. מצד אחד לא מצליחים להקים פה ממשלה כבר ארבע בחירות ברצף, מצד שני יצאנו מהקורונה ראשונים. מצד אחד אנחנו מדינת הייטק מתקדמת, מצד שני יש פה המון מגזרים ששמים מקל ברגליים אחד לשני ויש המון שנאה שמשאירה אותנו מאחור. מה שורש הניגודים הקיצוניים האלה שקיימים בעם שלנו?

הבורא. הבורא שמצד אחד מקדם אותנו להיות המתקדמים מכולם, מצד ההייטק וכל מיני הדברים הטובים, ומצד שני, מקדם אותנו להיות יותר מכולם מבחינת האגו ההרסני שלנו, ואז אנחנו נמצאים בשניהם לפני כל הכדור הארץ, כל האנושות.

שלי: הניגודים האלה חיים גם בתוך כל ישראלי, נראה שכל ישראלי יש לו מלחמה פנימית עם עצמו, הוא אפילו לא יודע להגדיר את עצמו.

כי הם לא יודעים לסדר את עצמם נכון. הם לא יודעים.

שלי: מה זה אומר שישראלי יסדר את עצמו נכון?

נכון, שמצד אחד הוא מבין מאיפה יש לו הצלחה בטכנולוגיות ובכל מיני דברים. ומצד שני, ממי יש לו חוסר הצלחה, בחברה הישראלית, בבחירות, בכל מה שיש. זאת אומרת, שהכול נובע מזה שאנחנו מקבלים מלמעלה כוחות ההתפתחות, אבל משתמשים בהם בצורה לא נכונה.

שלי: איך אנחנו משתמשים בהם?

כדי להיות למעלה מכולם.

שלי: אז למה הטבע ממשיך לספק לנו את הכוחות המיוחדים האלה, "בואו, תהיו למעלה מכולם בגשמיות ותמשיכו לא למלא את התפקיד שלכם וללכת כמו עדר"?

עד שמגיעים להכרת הרע כזה שאי אפשר יותר.

שלי: איך תקרה הכרת הרע בתוך עם ישראל, שהוא באמת יסכים להשתנות?

שאנחנו לא נרצה התפתחות טכנולוגית, אלא התפתחות חברתית נכונה, פנימית.

שלי: מה האמת עלינו, אנחנו הגרועים מכולם או הטובים מכולם?

גרועים מכולם, בטוח. אם אני שוקל לפי האגו, עם ישראל הוא האלוף של הכוח הרע. את יכולה לשקול כל אדם מישראל לעומת עשרים אמריקאים, שלושים צרפתים, חמישים דרום אמריקאים, מאה אוסטרלים, וכן הלאה, מה זה, זה ברור. את חושבת שאנחנו סך הכול בעולם חמישה עשר מיליון? לפי המשקל של האגו אנחנו יותר מכולם, אם את שוקלת כך. את יודעת מה זה המשקל של עם ישראל? זה כמו כמה מיליארדים של בני אדם.

שלי: בעין חיצונית נראה שהיהודים לא פוגעים באף אחד, הם מוסריים, הם לא הורגים, הם לא כמו הנאצים, למה אנחנו כל כך גרועים? איפה הדבר הזה בא לידי ביטוי?

כל הרע שמתגלה בעולם מתגלה כתוצאה מההתנהגות הלא נכונה של ישראל. כל הרע, את מבינה את זה? אין דבר כזה שבעולם נעשה איזה רע שלא נגרם על ידי ישראל. את מבינה עד כמה אני אנטישמי? זה נכון. זה נכון, ולכן תראי עד כמה שהכוח הקטן שיש בעם אחד הוא יותר גדול מכל העולם, מכל הרע שיש בעולם. כי הכוח שיש בהם זה כוח של דומם, צומח וחי. ובנו הכוח של המדבר, היצר הרע שלנו ברמה כזאת, וודאי שהוא יותר מכולם, והכוח הרע יורד לעולם דרכנו.

שלי: איך אנחנו מפיצים את הרע הזה החוצה, כי לכאורה לא רואים את זה?

ודאי שלא רואים.

שלי: דרך אילו צינורות הרע עובר מאיתנו החוצה?

דרך צינורות השפע שמגיע אלינו וממלא אותנו ביצר הרע שלנו ועובר לכל אומות העולם. לכן הם מרגישים שהם קשורים לישראל, שהם תלויים בישראל. לכן הם אומרים שישראל זה המקור של כל הרע של כל האנושות.

שלי: זאת אומרת, ישראל היא כמו לב שממנו יוצאים צינורות לכל הגוף, ובמקום שיעבור שם אור, שמחה, בריאות, עובר שם משהו מלוכלך, מים מלוכלכים, משהו לא טוב.

זה בדיוק מה שכתוב בספרי הקודש שלנו. כן.

אולג: כשאני שומע את זה ואני יודע שאנחנו כותבים על זה המון, ועכשיו אני רואה ככה במו עיניי עד כמה שזה לא מובן אפילו לי ולא הגיוני בכל זאת.

אתה צריך להשתדל לכתוב על זה בצורה ברורה. רק אני לא יודע אם כדאי לעשות את זה, אתה יודע איך זה יחזור כבומרנג אליך ואלינו.

אולג: זאת השאלה שלי, איך באמת לכתוב על זה? אני רואה שזאת שאלה שאין עליה כל כך תשובה.

אני לא חושב שצריך לכתוב בצורה שלילית, אלא צריכים לכתוב את זה בצורה חיובית, שעתיד העולם תלוי בעתיד הטוב של ישראל כמה שהם יבינו וירגישו ויתקנו את עצמם, בצורה כזאת. אבל לא בצורה שלילית, שכל הרע יורד לישראל ואחר כך מישראל זה מתפשט בכל העולם, לא כדאי, אמנם שזה כך.

אולג: כואב לי הלב איך להעיר דווקא את עם ישראל שלא רואה, לא מרגיש את התלות הזאת ההדדית.

רק על ידי עבודה פנימית שלנו. מה שאתם עושים, אתם עושים, אבל אם אתה רוצה שאנשים יתחילו להבין את זה, לעכל את זה, זה אך ורק על ידי עבודה פנימית שלנו, אז הם יבינו את זה מתוך זה שתעבור דרכם זרימה רוחנית.

דודי: אני רוצה לחזור לנושא של העולם, כי בעולם לא מעריכים את העניין השל חיבור. מעריכים הייטק, מעריכים כלכלה, מעריכים התמודדות יפה עם הקורונה.

ודאי, כל צורה חיובית, אנטי אגואיסטית, בעולם לא מעריכים, זה טבעי.

דודי: אז איך ישראל "תמכור" את החיבור, זה לא מעניין את העולם, הם רוצים להסתכל כך, הוא הצליח להסתדר עם הקורונה, הוא הצליח לעשות הייטק, הוא הצליח להסתדר עם המים, עם החקלאות, עם הבריאות, עם מה לא, את זה אני יכול להעריך. איך העולם יעריך חיבור, מתוך מה?

נגיד שאני צריך להגיע לירח או לתוך כדור הארץ או לאיזו הצלחה טכנולוגית, אז אני יודע שאני צריך להשקיע בזה כך וכך כוחות, שנים, אנרגיה ועבודה גדולה מאוד. אותו הדבר כאן, אנחנו צריכים להסביר, אם אנחנו רוצים להגיע למצב שאנחנו קוראים לו עולם טוב, שזה רחוק ממלחמות, רחוק מהפנדמיה ועוד כל מיני דברים, אנחנו צריכים להביא לעולם איזו כמות, עוצמה של הכוח הטוב.

איך אנחנו עושים את זה? על ידי זה שאנחנו מתחברים בינינו ומשתדלים לאגור כזאת כמות של כוח טוב, שהוא במשהו ינטרל את הכוח הרע. הוא לא ינצח את היצר הרע שלנו, לא, כי אף אחד לא רוצה את זה, אבל במידה כזאת הוא ייתן לנו לשלוט על הפנדמיות, על הנפילות בבורסה, על כל מיני כאלה דברים שאף אחד בעולם לא רוצה את זה. אנחנו צריכים להסביר שנגד הדברים האלו ואלו, אנחנו צריכים להביא כוח טוב שהוא ינטרל את הכוחות הרעים האלו.

דודי: כל עוד האמת הזאת לא מבוקשת בעיני העולם, האם ישראל צריכה להתאמץ להיות פורצת דרך למרות שזה לא פופולרי, למרות שזה לא מעניין, היא צריכה לפרוץ דרך בתחום הזה של האחדות?

ישראל צריכה להסביר לכולם שבזה העתיד הטוב שלנו, ואין לנו ברירה, אנחנו חייבים את זה לפרסם. ולאט לאט אנחנו נגלה שישנן כאלו תופעות בחברה, בתעשייה, במדיניות, במחלות, כל מיני דברים כאלה, שאין לנו מה לעשות, אלא אך ורק בצורה כזאת להתמודד. ולכן אנחנו צריכים להביא לעולם שלנו קצת כוח חיובי, חוץ מהכוח השלילי. וכולם צועקים על זה שאנחנו צריכים, אנחנו צריכים כוח חיובי שלא תהיה התחממות ולא תהיה התקררות, שלא יהיו הצפות, שלא יהיו כל מיני דברים, אסונות טבע וכן הלאה. אנחנו צריכים שיהיה לנו בעולם שלנו גם כוח חיובי להתמודד עם כל תופעות הטבע השליליות, על זה אנחנו מדברים.

דודי: אמרת שכדאי שנפנה בצורה חיובית, לא בצורה שלילית. אם אני מסתכל עכשיו על 73 שנה למדינת ישראל, יום העצמאות, ביום רביעי הקרוב, עם איזו בשורה חיובית אתה יכול לבוא עם חיוך וחיבוק לעם ולהגיד לו משהו טוב שיקדם אותו מתוך טוב?

אני בא לבשר לעם בשורה טובה מאוד, שבמשך 73 השנים האלו, אנחנו רואים עד כמה לא השגנו שום דבר טוב מהיחסים בינינו לבין אומות העולם, ביחסים בינינו לבין השכנים, ביחסים בינינו לבין עצמנו. שחוץ מההצלחה הטכנולוגית, שזה לא שייך בכלל לאדם שבעולם, אלא רק לשכל שלו, אנחנו לא השגנו כלום, שום דבר, וזו הבעיה.

ולכן לא פלא שאנחנו הבאנו לעולם הזה את פצצת האטום ועוד כל מיני כאלו דברים, זה הכול המצאות של ישראל, של היהודים, לא ישראל, עוד לא הייתה ישראל. אין לי במה לדבר ביום העצמאות לשבח של המדינה, לא. זה שהיא נותנת באמת מקום להרבה יהודים לחיות יחד ולפתח שפה, תרבות, חינוך, אמנם הם כולם מקולקלים כל האלו, אבל בכל זאת זה משהו, אני לא יכול להגיד שזה פסול בעיניי, חס ושלום, לא. אבל אלה דברים שצריכים הרבה תיקון.

דודי: שוב אנחנו באים לעם ישראל עם מקל ואומרים לו, "נו נו נו", איך לבוא אליו ממקום טוב אל טוב?

אז קח מכל מה שאמרתי ותפַתח דברים טובים, עד כמה המדינה הזאת טובה בכל מיני הפיתוחים הטכנולוגיים שלה וכן הלאה, אבל יחד עם זאת עד כמה היא מפגרת ולא טובה ועוצרת את ההתפתחות החברתית שלה כדי להיות אור לגויים, זה מה שאנחנו צריכים בעיקר. מה שהאנושות חושבת, מצפה מאיתנו, זה שאנחנו נראה לה את הדרך להתפתחות הנכונה האנושית, החברתית, המדינית, ואנחנו לא עושים את זה. אנחנו לא מבינים ולא יודעים, אנחנו בורחים מהייעוד, מהאחריות שלנו כלפי האנושות, ולכן אין לי דברים יפים להגיד להם ביום העצמאות 73, אנחנו לא מתקרבים לתפקיד שלנו.

טלי: דיברנו קודם על מיתוג מחדש של מדינת ישראל וכביכול יש לנו המיתוג הכי אטרקטיבי באנושות, המתנה הכי אמיתית שיש באנושות, אותה קבלנו מהטבע ואנחנו בכל זאת, שוב ושוב יורדים נמוך יותר ויותר בניסיון להיות כמו כולם ולהיות אפילו יותר גרועים מכולם. למה זה מסודר כך, ודווקא אנחנו בעצמנו לא רואים אותה?

כי אנחנו הכי אגואיסטים ואנחנו לא רוצים את זה לשמוע, זה נקרא "עם קשה עורף". יש עורף לכל הפעולות היפות, הטובות של חיבור והעורף זה הפוך מאומות העולם, שלא רוצים את זה. אבל אנחנו קשי עורף, וכמה שיש לנו הזדמנות ויכולת לבצע ולעשות פעולות חיבור, שזה בעצם היעוד שלנו, אותו אנחנו צריכים להראות לכולם, שכך צריכים לעשות ואז העולם יהיה כולו ממש כגן עדן, אז אנחנו לא עושים את זה. זה נקרא שאנחנו קשי עורף.

טלי: הרי מובטח לנו הכי טוב שיכול להיות, אז למה כל כך קשה לנו לוותר על האגואיזם הזה?

כי הכוח הטוב שמצייר לך את העתיד הטוב, הוא עדיין מאוד מאוד חלש ונסתר לעומת הכוח הרע שעומד לפניך ואומר לך, "בואי נעשה כך וכך". את לא רואה את זה על ילדים? שכמה שאת מסבירה להם שצריכים להיות טובים, אבל היצר הרע פועל בהם והם לא מסוגלים לשמוע מה שאת אומרת להם?

שלי: באמת האופי של עם ישראל הוא מאוד קשה עורף ואגואיסט והוא גם מאוד אימפולסיבי, ומוציא החוצה כל דבר שעובר לו בראש. זה אופי קצת חסר גבולות, למרות שאנחנו כאילו לא אנשים רעים, אנחנו רק רבים אחד עם השני כל הזמן ומביאים רע לכל העולם. אז מה התיקון הקטן של כל אחד עם האופי האימפולסיבי הזה, יכול להתחיל לעשות עכשיו? לשים לעצמו גבול?

אנחנו חוזרים לאותה דוגמה שנתתי לכם, שעם ישראל הוא חמש עשרה מיליון איש, למה הוא הכי גרוע מכל העולם? כי כל אחד ואחד הוא שקול כנגד מיליון. ממש כך. ולכן, מה שאת אומרת, "אנחנו סך הכול כלום, אנחנו לא עושים שום דבר". אנחנו עושים דברים גרועים ביותר, אם את שוקלת את זה במשקלות הנכונים.

שלי: מה זה המשהו שאתה רואה אותו כגרוע, שאתה כמקובל מסתכל ואומר "זה גרוע לעולם"?

זה שאת לא רוצה להתחבר עם השכנה שלך, בעיני זה שווה כמו מלחמה בין המדינות.

שלי: ואם אני פתאום אעשה מאמץ כן להתחבר איתה, מה יקרה?

יהיה תיקון גדול בעולם. אז דרך החיבור שבין שתיכן יבוא שפע לעולם.

שלי: אז ממש לשקול כל פעולה שלנו שנראית שולית?

כן. כן כן.

שלי: ואיך להגיב כשאדם לא מחפש מלחמה ומרגיש שמישהו שונא אותו?

לסלוח. כבר בזה את פותחת את צינור השפע.

דודי: על רצף ארבע מערכות בחירות שפקדו את ישראל בשנתיים האחרונות, התווספה סיסמה חדשה מצד הפוליטיקאים והיא, "לשים את האגו בצד". כל פוליטיקאי שמכבד את עצמו מתגבר ומכריז קבל עם ועדה, שהוא מוכן לוותר על האגו שלו לקבל גזירה כזאת או אחרת. ככה כל יום שומעים בכותרות, "אני שם את האגו שלי בצד".

האם אתה רואה בזה סימן טוב, שככה מדברים בישראל על האגו ועל התגברות עליו בתקשורת המרכזית?

הם לא מבינים אפילו מה זה האגו שהם שמים אותו בצד, זה כל כך ילדותי. זה משחק שהם בעצמם לא מבינים במה הם משחקים. ילדים. איך הם יכולים לצאת מהאגו, לשים אותו בצד? מי הם שהם רוצים להתרחק כל אחד מהאגו האישי שלו? זה לא ייתכן לא נשאר ממנו כלום. אם תבוא אליו עם סיכה, ותדקור בו חור, וכל האגו יצא החוצה, זה יהיה כמו בלון שיצא ממנו האוויר. זה מה שיהיה לו. כלום.

דודי: אז אם היינו רוצים בכל זאת להסביר נגיד לפוליטיקאים, מהי הגישה הנכונה לשים את האגו בצד?

הם לא מסוגלים. אני לא פונה אליהם עם דברים כאלה, אף פעם לא דיברתי על זה איתם. אפילו כשהייתי בפגישות פה ושם, אף פעם לא דיברתי על זה, כי אתה לא יכול לבוא לזאב ולהסביר לו שטוב לאהוב את הכבשה. איך תעבוד ותדבר עם האדם נגד הטבע שלו, שבו זה בוער במיוחד? לא ייתכן.

דודי: באיזה צורה, פוליטיקאים שידוע שהם אגואיסטים הכי גדולים, צריכים בפועל לעלות מעל לאגו שלהם, שזה לא יהיה סתם מילים יפות, או שהם לגמרי לא מסוגלים?

לא יכולים. לא מסוגלים. ההפך, כמה שיש לו אגו יותר גדול הוא יצליח. נגיד לצורך העניין, מי שיעמוד בראש הממשלה, שיוכל להרכיב את הממשלה, זה האגואיסט הראשון במדינה.

דודי: מה זה לעלות מעל לאגו בפוליטיקה, בזירה הפוליטית?

בזירה הפוליטית אני ראיתי רק אדם אחד, אולי אדם וחצי, ואלה היו בגין ושמיר שיכלו לעלות למעלה מהאגו שלהם.

דודי: מה ראית? איזו דוגמה אתה רואה כהתעלות על האגו?

אין מלחמת אחים. הם היו מוכנים [לוותר] מעצמם הכול, רק כדי לא לגרום למלחמת אחים.

דודי: אז יש פה פוטנציאל כזה.

לא. הם היו בני אדם מיוחדים.

דודי: זאת אומרת זה אישית, אינדיווידואלית כלפי הדמויות האלה?

כן.

דודי: איזו דוגמה אישית פוליטיקאים ואנשי ציבור צריכים לתת?

להיות למעלה מעצמם למען האנושות, למען העם, למען המדינה. הם עשו את זה.

דודי: אבל אתה אומר שהם לא מסוגלים, זה כאילו הפוך על הפוך.

מה זה לא מסוגלים? מי אמר ש"אין אלטלנה, אין כלום. לא להרוג, יהודי לא הורג יהודי". מה אתה אומר? אתה למדת בהיסטוריה משהו?

דודי: למדתי. אתה אומר, מצד אחד הטבע של הפוליטיקאי הוא טבע אגואיסטי ולכן הוא מגיע הכי גבוה.

והם יוכלו להיות למעלה מזה. היו כאלה פה ושם דוגמאות, אבל הם היו ממש מכוונים בזה כך.

דודי: אני לא מדבר עליהם, אני מדבר עכשיו קדימה.

גם בן-גוריון היה במשהו בצורה כזאת מתייחס לעניינים, במשהו, לא בהכול, ולכן הזיזו אותו.

שלי: ממערכת בחירות אחת לשנייה, כמו בסיפור "המלך הוא ערום", רואים יותר ויותר שאין שום דבר שתוקע את הפוליטיקה הישראלית חוץ מאגו וחשבונות אישיים שלא רואים את טובת העם. מרבית האנשים שם ממש עסוקים בחשבונות קטנים ואגואיסטיים, כל ילד היום רואה את זה, אפילו הילדה שלי רואה את זה. אתה חושב שזו איזו התקדמות חיובית שהאגו ככה מונח על השולחן?

תמיד זה היה כך, רק היום זה מובלט יותר.

שלי: האם זה ייתן לעם בכל זאת אילו הבחנות?

אולי במשך הזמן, אני לא כל כך בטוח. צריכה לבוא מכה כזאת, אני לא מבין איזו. האמת, אני חושב שרק כשאנחנו נראה פתאום את ההזדמנות לצאת להתקפת פרסומת שתבוא גם ברגע הנכון, בעוצמה הנכונה, והיא תפעל. אחרת לא יודע מה יכול להיות.

שלי: האם אנחנו צריכים להיערך כבר מעכשיו או לחכות פשוט שזה יקרה?

לא, אתם מתקדמים לזה. אני קורא שמה שאולג כותב, באמת כל מאמר ומאמר הוא ממש מכה שעוד יותר ויותר, כמו שכותב רב"ש ובעל הסולם, שכדור אחד הוא עושה רק נקב, שקע קטן, יותר ויותר.

שלי: מה מיוחד במאמרים של אולג? אני מקנאה כבר.

יש לך במה. כן, הסיבה לזה ישנה, כדאי לך לקנא, אולי על ידי זה תשתפרי.

שלי: מה אתה רואה מיוחד במאמרים שלו?

כל אחד ואחד כותב לפי מה שהוא מסוגל, אנחנו עכשיו מקלקלים אותו שמדברים עליו כך, אבל באמת יש לו כוח אנליטי, כוח סינטטי שיכול לחבר ויכול לחלק ולהסביר דברים, זה מיוחד.

שלי: האם אנחנו צריכים שבמאמרים שלנו יהיה יותר את הרעיון בשלמותו, מאברהם עד היום?

לא, אני לא יכול להגיד את זה, כל אחד לפי סגנון, נגיד, אני קורא מה שנורמה כותבת, זה משהו אחר, זה מאד כלי תקשורתי, מאוד עיתונאי, היא לפי האופי שלה לגמרי עיתונאית. אולג לפי האופי שלו הוא חוקר, יותר פילוסופיה, היסטוריה, זו תפיסה אחרת. חוץ מזה בין גברים לבין נשים יש הבדל, אבל כולם טובים, סך הכול כולם משלימים את כולם.

שלי: כולם מדברים על פלונטר פוליטי, מה יכול לפתור את הפלונטר הפוליטי של עם ישראל?

אני לא יודע, כי זו בעיה. אנחנו לא יכולים לצאת ולהתחיל לבקר את הפוליטיקה ולהתלכלך בזה גם לא כדאי, אפילו אם היה אפשר. אני לא יודע, רק הזמן. אבל בלי שום קשר לפוליטיקאים, מפלגות, בלי שום יחס, אנחנו צריכים להסביר את הטבע של העולם ולאן זה זז.

דודי: מה אנחנו יכולים ללמוד מדוגמה שלילית הפוכה? דוגמה שלילית של פוליטיקאים או של המשבר הפוליטי בישראל, האם אפשר ללמוד מהצורה ההפוכה שיש בישראל?

לא, אנחנו צריכים להגיד להם תודה רבה על זה שהם נותנים לנו דוגמה, עד כמה כוח האגו הוא מעל הכול, שאנחנו לומדים מזה מה הבורא עשה, זה ממש כוח פרעה שנמצא בהתגלות לפנינו. תבינו שכל שרי פרעה, זה כל מדינת ישראל, כל השרים, כל חברי הכנסת, זה כל שרי פרעה, עד כמה הם נמצאים במאבקים ובכל הג'ורה הזאת, ממש רואים את זה.

דודי: מי זה פרעה, אם הם שרי פרעה?

פרעה זה הכוח הרע הכללי שנסתר ומנהל את כל השרים שלו. וכל השרים האלו זה חברי הכנסת ומי שרץ להיות מעל כולם ולשלוט מעל כולם, וכל אחד צועק "אני אמלוך".

דודי: מתי "משה" יופיע בכנסת ישראל?

זה מכות, נצטרך לעבור מכות. והמכות יכולות להיות ארוכות וחזקות ויכולות להיות קלות ומהירות, הכול תלוי בהכרת הרע. והכרת הרע מגיעה להם בהרבה מאוד מתוך הכתיבה שלכם, אתם יכולים לקצר את הזמן ולהבליט את כל התהליך.

דודי: אחרי שנה, היום בערב אתה הולך להיפגש פיזית עם התלמידים שלך, גם פה בישראל וגם ברחבי העולם יתקשרו כולם לסעודה אחת. האם אתה מתרגש לקראת מפגש פיזי כזה?

אני נפגש איתכם בכזה פורום יום יום, בוקר בוקר, אני לא חושב שזה במשהו שונה משיעור, פשוט השיעור הזה הוא יותר חברתי. אמנם אני נמצא שם, אבל באמת נראה לי שזה מיותר שאני אהיה שם, זה צריך היה להיות פגישה בין כל החברים, בין כל העשיריות לעשירייה אחת כללית. אנחנו רוצים להגיע בלימוד שלנו מחיבור בעשיריות לחיבור בין העשיריות, עשירייה שכוללת הרבה עשיריות, ולכן אנחנו עושים את המפגש הזה, שתהיה לנו התרשמות מה זה נקרא שאנחנו רוצים להתחבר לעשירייה יותר גדולה שכוללת הרבה עשיריות.

נקווה שזה יצליח במשהו ויקדם אותנו, אבל אנחנו חוזרים אחרי המפגש הזה שוב לעשיריות הפרטיות שלנו, וכך נעשה מפגש עוד חודש חודשיים, ושוב עוד חודש חודשיים, וכך אנחנו לאט לאט נגיע למצבים שאנחנו צריכים להיפגש בינינו בעשיריות מורחבות יותר ויותר.

דודי: אתה כמקובל, האם אתה מתרגש מפגישה פיזית עם תלמידים, זה משפיע, זה משנה לך?

אני לא חושב שזה צריך להשפיע עלי, אבל בכל זאת, המפגש הזה הוא בכל זאת צריך לעשות איזה רושם. נדבר עליו.

דודי: המטרה הראשונית של הסעודה הייתה גדלות המטרה, האם זה השתנה במשהו?

לא, שאנחנו כולנו נהיה כעשירייה אחת, כל בני ברוך עשירייה אחת, זה בעצם המפגש. ותראו כמה יש לנו בבני ברוך כל מיני אנשים שהם עדיין נגד החיסון ולא יכולים לבוא איתנו לחיבור, ומתגלים כל מיני דברים, אתה רואה עד כמה עדיין ישנם איזה דברים. אני לא רוצה לדבר על זה עכשיו.

דודי: אנחנו סיימנו את מפגש הכתבים שלנו עם כל התוספות, תודה רב, תודה חברים וחברות, נמשיך בפעם הבאה.

אני מברך אתכם שיהיה לנו באמת כל טוב, ושיהיו לנו גם ימים טובים, ביום העצמאות ובהתקדמות. תודה לכם.

(סוף השיחה)