"סיפור רוחני"

ירושלים

בהנחיית: ערן קורץ

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 19.04.10 – אחרי עריכה

 

ערן: בתוכניתנו "סיפור רוחני" אנחנו בדרך כלל מבררים את סיפורי התנ"ך. היום אנחנו רוצים לדבר על מקום שנכתבו עליו ועוד יכתבו הרבה סיפורים גדולים ומרתקים, היום אנחנו רוצים לדבר על ירושלים.

ירושלים היא מרכז העולם, לפחות בתחושה, בהרגשה. זו עיר קדושה לכל הדתות, אלפים הולכים ומחפשים.

מה הם מחפשים? 

ערן: אני לא יודע.

הם בעצמם לא יודעים, אבל זה מושך אותם.

 

ערן: יש משהו מאוד חזק בירושלים. מצד שני ירושלים לא מוזכרת בתורה, היא מוזכרת כשלם פעם אחת, היא לא מוזכרת כעיר. מדוע בעצם? 

היא היתה עיר עוד לפני שבני ישראל באו לארץ ישראל. הם ממש כבשו אותה, כמו שכבשו את כל ארץ ישראל כך כבשו גם את ירושלים.

 

ערן: חיו שם היבוּסים.

כן. אחרי שעולים ממצרַים לא מיד מגיעים לירושלים, יש הרבה מקומות בדרך. יש גם את יריחו וחברון והשומרון וכל המקומות שהם לא פחות יפים מירושלים.

 

ערן: זאת באמת שאלה מה רע בחברון. אנחנו רואים מהטקסט שדוד מָלך על יהודה שבע שנים ושישה חודשים, ובירושלים מלך שלושים ושלוש שנה, זאת אומרת הוא מלך קודם בחברון. מה רע בחברון?

הכול רצון לקבל, כמו שתמיד אנחנו מדברים. בכל דבר אנחנו נחזור רק אליו אם אנחנו רוצים להבין את כל הדברים האלה בצורה יסודית ולא לטעות.

יש רצון לקבל שהבורא ברא, רצון ליהנות, שאנחנו צריכים לתקן אותו ועל ידו להידמות לבורא בצורה המתוקנת שלו. הוא צריך להפוך לרצון להשפיע כמו הבורא. ואז נהיה כמוהו, נעמוד זה מול זה. אנחנו ברצון לקבל המתוקן נשפיע לבורא, והבורא ברצון שלו להשפיע ישפיע לנו, ואז אנחנו שווים לו, לזה צריכים להגיע. המעמד הזה נקרא ''דבקות'' ''השתוות הצורה'', הרמוניה שיכולה להיות בין הנברא לבורא.

הנברא זה הרצון לקבל, הוא מתחלק להרבה מאוד חלקים כדי לתקן את עצמו כי הוא לא מסוגל בבת אחת, במכה אחת לתקן את עצמו, לא מבחינת רצף הזמנים ולא מבחינת החלקים השונים. כלומר, התיקון מתחלק לחלקים רבים ולזמנים רבים, וכך אנחנו מִתָקנים. לכן מדובר על רצון לקבל שעובר תיקונים, והרצון לקבל הזה שעובר תיקונים נקרא בכל מיני שמות שונים, ''ארץ ישראל'', ''כנען'' ''מואב'' ''אדום'' ''בבל'' ''מדבר'' ''מצרַים'' כל מיני חלקים שבאותו רצון לקבל.

 

גם "הצומח'' וגם "החי" שנמצאים בכל המקומות האלה הם חלקים של הרצון לקבל, רק אלה רצונות יותר ויותר פנימיים, ו''המדַבר'', ''בני אדם'' שבמקומות האלה הם עוד יותר פנימיים. אבל הם כולם חלקים ברצון לקבל שכולל בתוכו רצון דומם, צומח, חי ומדבר, היינו האדם. אנחנו צריכים לתקן את כולם, את כל הרצונות האלה כך שיהיו דומים לבורא, להשפיע כמוהו כמו שהוא משפיע לנו.

ולכן כשרואים את הסיפור הזה, ומספרים לנו על מקומות שונים, תנועות ומעשים בין בני אדם שונים, עצים חפצים אבנים בתים חיות וכל מה שרק יכול להיות, הכול זה אותו רצון אחד, בכל מיני רמות שלו ובכל מיני פעולות שבו, ואנחנו רק צריכים לדאוג איך ואיפה אנחנו יכולים לגרום לתיקון בו, באיזה צד ובאיזה קשר, באיזו התקשרות בין כל הרצונות הפרטיים, כדי להביא את כל הרצון הזה להידמות לבורא. זו כל התורה, "בראתי יצר רע, בראתי לו תורה תבלין" כי המאור שבה, מחזירו, את היצר רע הזה ליצר הטוב"¹ למוטב, להידמות לבורא. זה כל הסיפור. 

כשאני מסתכל על מה שכתוב, לא חשוב באיזה ספר מספרי התורה, כל הספרים הקדושים מדברים רק על דבר אחד, איך אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שנקרא בסך הכול "נברא". ירושלים או סדום ועמורה, ושמות אחרים, טובים יותר או טובים פחות, נעימים וקרובים לנו או לא, אלה אותם החלקים העיקריים שברצון לקבל שלנו, המאוד אופייניים, שאנחנו כל הזמן צריכים לדאוג להם ולתקן אותם. וירושלים זה מקום מאוד מאוד מיוחד כי שם גילינו פעם את המגע והקשר שלנו עם הבורא, בנינו שם את נקודת המגע עם הבורא. "ירושלים" הכוונה רצון, לא ירושלים הפיזית.

 

ערן: על אף שבית המקדש היה שם.

נכון, אבל אנחנו מדברים על הרצון. אנחנו צריכים לתקן את הרצון ולא את הקרקע. 

הייתי פעם במצב כזה שדרכו, דרך הרצון הזה שנקרא "ירושלים", הייתי מקושר עם הבורא. הרצון הזה נשבר, לא יכולתי להחזיק יותר בקשר. כי בתוך הרצון הזה התגלה, דווקא מפני שנגעתי בבורא, הגעתי אתו לקשר, פתאום בתוך הרצון הזה התגלה רצון עוד יותר פנימי שאותו לא תיקנתי קודם ואז נפלתי, כמו שהיה בחטא אדם הראשון.

אחר כך שוב בניתי את בית המקדש השני ושוב היה קשר עם הבורא, אמנם פחות מהראשון, ועוד פעם נגלה רצון לקבל גדול. במקום אהבה, במקום הקשר בינינו, בין כל חלקי הרצון, שעל ידו גיליתי את הבורא, הכול נשבר והרצון התרסק לחלקים בגלל השנאה שבו, האגו שבו. איבדתי בגלל זה את הקשר עם הבורא וכל ירושלים  עכשיו בחורבן, כולה מרוסקת, כולה בקליפה מה שנקרא, ''ברצון האגואיסטי''. ואין רצון יותר אגואיסטי היום אלא דווקא בירושלים, ולא בווֹל סְטְרִיט, או במקום אחר.

 

ערן: דווקא בירושלים?

דווקא בירושלים. כי זה מקום החורבן, ואם דווקא אותו אתה מתקן, אז אתה מתקן את כל העולם. כל הרצונות האחרים שיש בעולם כמו ''כסף'' באמריקה, או "כבוד" ברוסיה, או "שליטה" באיראן ועוד, הם רצונות הרבה פחות בעייתיים, אלה דברים קטנים. אם אתה מתקן את ירושלים, אז הכול נכלל בפנים.

 

ערן: היתה הצעה לעשות את ירושלים עיר בינלאומית.

כך זה יהיה. כתוב, "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".² ארץ ישראל תתפשט בכל העולם. זה נקרא "ארץ הצבי"³ שהיא תתפשט בכל העולם. מה זאת אומרת? שאותו רצון, "ארץ ישראל", ארץ זה "רצון", ישראל זה "ישר א-ל", את אותו רצון בסופו של דבר ירכוש כל העולם, הוא יהיה נחלה של כל בני האדם. ולכן ירושלים כ''יראה שלמה'', כ''עיר שלם'', תיכנס לכל הרצונות ותתקן אותם בלהשפיע על מנת להשפיע. "ירושלים", "יראה שלמה" זה נקרא השפעה ללא גבולות.  

ערן: אתה תמיד מדבר ברמה הרוחנית.

אני לא מסתכל על האבנים האלה, מה יש באבנים? פעם אחת הייתי עם המורה שלי רב"ש בירושלים ליד הכותל, אולי דקה אחת, בלבד. האדם הזה היה ליד הכותל, עבר ליד הכותל, וחזרנו בחזרה. זו הייתה הפעם היחידה במשך שתים עשרה שנה שהייתי לידו. יותר מזה לא היינו שם.

ערן: זה מאוד מוזר.

זה מאוד מוזר. לפני שהייתי אצלו, הגעתי אליו בשנת שבעים ותשע, וכבר הייתי בחיפוש, וקרוב לדת, וחיפשתי יותר עמוק, זאת אומרת מתוך הדת לקבלה. הייתי הרבה פעמים בירושלים, נכנסתי לכל מיני מקובלים, הלכתי לכל מיני תפילות, אירועים, ועוד משהו. זה פשוט היה לי מאוד מוזר, איך אדם כזה מתייחס לזה, ובאמת יש מקובלים שככה מתייחסים, ויש כאלה שהפוך.

וכנראה שזה נכון, כי זה מקום החורבן, ואנחנו צריכים להביא את כל הדברים האלה קודם כל לקדושה בתוכנו, ורק אחר כך להגיע למימוש החיצון, אם כן. כמו שהיה גם כשהתחלנו איתך את הסיפור, לא הגענו ישר לירושלים, כאילו לא שמים לזה לב, כשבני ישראל מגיעים ממצרַים או כובשים את הארץ עם יהושע בן נון.

ערן: גם המלך, דוד המלך יושב בחברון, מולך בחברון. בעצם מה רע בחברון?

חברון היא עיר האבות כמו באר שבע, חברון, שומרון. לכן אני אומר שלמקובלים יש לירושלים יחס כזה מיוחד כי היא עדיין לא מתוקנת. השורש הזה לא מתוקן, ולכן אנחנו בעצם דבוקים לשורש. אנחנו דואגים קודם כל אותו, ואחר כך נדאג אם לבנות את בית המקדש או לא לבנות. כמו שהיה בעבר, קודם הגענו לדרגת מוחין דֶחָיה, ואז יכולנו לבנות את בית המקדש.

כמו עם אוהל מועד וכל הדברים האלה, עם בצלאל. זאת אומרת שהוא עובד בצֵל אל, ויודע איך לבנות את הדברים. אנחנו לא יודעים, אנחנו לא נמצאים בדרגה הזאת, אז מה יש לנו לבנות?

מה יש לנו לעשות בירושלים? ירושלים הבנויה, איזה בנויה, על ידי מי היא בנויה? זאת אומרת, אנחנו רואים שגם את בית המקדש השני, כשחזרנו מבבל, והגענו למוחין דנשמה, רק אז התחלנו לבנות אותו. כי בית המקדש זה ביטוי חיצון של בית המקדש הפנימי שלנו.

ערן: אז כן יהיה בית מקדש שלישי, או לא יהיה בית מקדש שלישי?

לא יודע איך להגיד לך. כי אם אנחנו מדברים על כלי שכולו כולו מתוקן, אז אם אנחנו לגמרי מתקנים את כל הנשמות שלנו, כן? כתוב "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים", שכל העמים וְודאי שדרכנו, כשנהיה אור לגויים, ואנחנו מגיעים להיות "ממלכת כוהנים וגוי קדוש".⁴ שאנחנו מגיעים לבנייה כזאת בתוכנו של בית המקדש, שכולנו נהיה "כאיש אחד בלב אחד"⁵, כאגודה אחת. אז העולם הזה נעלם מההרגשה שלנו. כי את העולם הזה אנחנו מרגישים דווקא באגו שלנו, ברצון האגואיסטי, ברצון המקולקל.

ערן: כי היום ירושלים מסמלת לאומיות, ואז אתה אומר שהרוחניות מדלגת מעל לזה?

הרוחניות כולה מורגשת בעל מנת להשפיע, בכוח שאני יוצא מעצמי החוצה, לאחרים. ולכן המציאות הרוחנית עכשיו לא מורגשת בנו, אלא רק המציאות הגשמית. אבל במידה שאני עובר מעצמי החוצה, אני מרגיש רק רוחניות, והעולם הזה כאילו נעלם. אם הוא נעלם מה אני אבנה, מאיזה אבנים? כל החפצים האלה לא יהיו. העולם הזה נקרא עולם המדומה. לכן האם נבנֶה את בית המקדש או לא?

ערן: זו שאלה.

אבל מה זה חשוב, בכל זאת העיקר הוא שאנחנו קודם כל צריכים לתקן את עצמנו, נדאג לזה. ירושלים זו הנקודה הפנימית, מאות ציון זה פנימית, ופנימית עוד יותר יסוד, יסוד דמלכות היא הירושלים.

ערן: נחזור לטקסט, ואולי נבין יותר.

קליפ: "ד בן-שלשים שנה דוד, במלכו; ארבעים שנה, מלך.  ה בחברון מלך על-יהודה, שבע שנים וששה חדשים; ובירושלם מלך, שלשים ושלש שנה, על כל-ישראל, ויהודה.  ו וילך המלך ואנשיו ירושלם, אל-היבסי יושב הארץ; ויאמר לדוד לאמר, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העורים והפסחים לאמר, לא-יבוא דוד הנה.  ז וילכד דוד, את מצדת ציון--היא, עיר דוד.  ח ויאמר דוד ביום ההוא, כל-מכה יבסי ויגע בצנור, ואת-הפסחים ואת-העורים, שנאו (שנואי) נפש דוד; על-כן, יאמרו, עור ופסח, לא יבוא אל-הבית.  ט וישב דוד במצדה, ויקרא-לה עיר דוד; ויבן דוד סביב, מן-המלוא וביתה.  י וילך דוד, הלוך וגדול; ויהוה אלהי צבאות, עמו. 

יא וישלח חירם מלך-צר מלאכים, אל-דוד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדוד."⁶ 

ערן: שמענו בטקסט שוב על דוד שמלך וכולי. אני מוכרח לשאול, היה דוד, היה איש כזה?

לא. כל שורש רוחני חייב לגעת בענף גשמי. ולכן אני אומר שאני לא יודע. האם יכול להיות שגם שורש של גמר התיקון, של בית המקדש השלישי שכולל את הראשון והשני יחד? כי כתוב: "בית שלישי יותר יפה מבית ראשון ושני", האם גם הוא צריך לגעת בענף גשמי? לכן אני לא יכול להגיד או לקבוע. אם אנחנו לא מגיעים לאותה דרגה, אף אחד לא יודע מה יקרה, וגם זה לא חשוב לנו כרגע. כי על גמר התיקון אנחנו לא יכולים לדבר, אלו כלים אחרים, אנחנו חוזרים לצמצום א', אנחנו חוזרים לטבע אחר לגמרי. לא לטבע שלנו החסר, והשלם בקצת, אלא הכול שלם, שם כל חוקי הטבע, ממש עולים לדרגת אין סוף.

אבל לפני כן כל השלבים צריכים לגעת בענף הגשמי ולהיות בו. לכן היינו בבבל, היינו במצרים, היינו באברהם יצחק יעקב, בני יעקב, משה, יהושע, היינו בדור שנכנס לארץ ישראל, וכל מלכי ישראל, ודאי.

ערן: אז אתה אומר שזה קורה גם בעולם הגשמי כהעתקה מהעולם הרוחני.

כך חייב להיות, כן.

ערן: אני רוצה לשאול על הדברים שאומר היבוסי לדוד המלך, יש פה שאלה על הקשר בין הגשמיות לרוחניות, "ויאמר לדוד לאמר, לא-תבוא הנה, כי אם-הסירך העורים והפסחים". מה זה הסיפור הזה עם העיוורים והפיסחים? מה אכפת ליבוסי, יהיה לך עיוורים ופיסחים, לא יהיה לך עיוורים ופסחים, הוא עוד נותן לו הוראות, מה?

אלו הבחנות בתוך הרצון לקבל שלנו, שאנחנו צריכים תמיד לאבחן בהן את הקו האמצעי, שהוא קשור בכל זאת לישר א-ל, לישראל. רק בו אנחנו יכולים. אתה חייב לאזן את הכוחות האלו בין ימין ושמאל, אתה לא יכול את האחד בלי השני. אתה רואה שדוד חייב להתכלל עם השמאל, הוא חייב לקחת חלק מהקליפה, ולתקן אותה מהרצונות האגואיסטים כדי להתקדם, ורק בצורה כזאת כשהוא מתקדם בקו האמצעי, הוא מגיע למלוכה.

ערן: ומי אלה העיוורים והפיסחים?

שני הקווים שמהם אנחנו מרכיבים את הקו האמצעי.

אם אתה מסוגל ללכת באמונה למעלה מהדעת, לעשות פסיעה קדימה בצורה עיוורת, זה נקרא שאתה משתמש בשתי התכונות האלו "עיוורים" ו"פיסחים".

ערן: אז זה דווקא לחיוב, ואני חשבתי בכלל הפוך.

כך גם היה עם רות ונעמי, גם שם חשבנו "אל תתחתן עם המואביות", אותו הדבר כאן.

ערן: נכון.

אחרת איך הוא היה מתקדם? כל הדברים שאנחנו רואים כאן, אין שום דבר מיותר שבלעדיו אתה יכול להתקדם.

ערן: דוד מגיע לירושלים, אבל הוא לא זה שבונה את הבית.

כן, לא מגיע לו.

ערן: הוא לא מגיע לבנות את הבית.

כן, כי הוא מתעסק רק בתיקון המלכות. דוד נלחם כדי להעביר את הרצונות האלו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ושלמה כבר עוסק בתיקון, בלקבל על מנת להשפיע, הוא ממלא את המלכות. לכן נקרא שהוא מתעסק באור החכמה, שזה המילוי, אבל את הכלים לזה מכין דוד.

ערן: מקובל להגיד שזה בגלל שדוד חטא והוא היה לא בסדר.

לא, הוא לא חטא, ההפך, הוא דווקא ירד לעומקי המלכות כדי להוציא משם את המקסימום שיכול, ובזה שהוא היה עם בת שבע ואוּריה, הוא גילה את האור הגדול. אוּריה זה אור י- ה, י-ה זה לא ו-ה, זה אור שמגיע לכתר וחכמה. הוא גילה את האור הזה, וכנגד האור הזה הוא גילה את המלכות שנקראת "בת שבע", לכן היא נקראת "בת שבע", התוצאה משבע ספירות, ואז הוא יכול לקחת אותה לתיקון. לכן הוא לא היה דוד המלך אם הוא לא היה לוקח אותה כנוקבא שלו. אבל כדי לגלות אותה כנוקבא שלו הוא צריך את האור הגדול הזה שנקרא "אור י- ה", "אוריה".

ערן: זה סיפור שלם שבטח נצטרך לברר אותו.

אי אפשר להבין את זה.

ערן: אי אפשר להבין את זה, נכון?

בכלל את כל התורה אי אפשר להבין בפשט. כתוב "אין מקרא יוצא אלא פשוטו".⁷ רק בצורה כזאת.

ערן: אני מוכרח לשאול על נושא שאותי מעניין באופן אישי וזה הנושא של חירם מלך צור. כי בהמשך של הפרק הזה שבו כתוב שהוא לוקח את ירושלים, כתוב על חירם מלך צור, "וישלח חירם מלך-צר מלאכים, אל-דוד, ועצי ארזים, וחרשי עץ וחרשי אבן קיר; ויבנו-בית, לדוד."⁸ וכולי. קודם כל הם בנו שם בית שלא לגמרי ברור מה זה הבית הזה.

מאיפה הוא?

ערן: הוא מלך צור.

על צור כתוב שזו עיר הבירה של הקליפה, וירושלים זו עיר הבירה של הקדושה. כתוב "לא קם צור אלא מחורבנה של ירושלים".⁹ זה קם וזה נבנה, או זה נבנה וזה קם, אחד משניים, זה כמו במאזניים.

ערן: נעבור לחלק השני של הטקסט.

"ד ויאמר, ברוך יהוה אלהי ישראל, אשר דבר בפיו, את דויד אבי; ובידיו מלא, לאמר.  ה מן-היום, אשר הוצאתי את-עמי מארץ מצרים, לא-בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל, לבנות בית להיות שמי שם; ולא-בחרתי באיש, להיות נגיד על-עמי ישראל.  ו ואבחר, בירושלם, להיות שמי, שם; ואבחר בדויד, להיות על-עמי ישראל. ז וַיְהִי עִם-לְבַב דָּוִיד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל." ¹⁰

ערן: אומנם שמענו מה שאומר שלמה על ירושלים, שהבורא למעשה בחר בירושלים, ויש את עניין הבחירה, העיר שנבחרה, אבל הכניסה לכותל היום היא משער האשפות.

פעם היו משתמשים ביציאה הזאת כדי להוציא את האשפה. היה שם גם מקום נוח כנראה לזרוק אותה, מיד אחרי המקום הזה. אבל עכשיו יש שם חפירות, ודווקא מגלים שם הרבה בתים.

ערן: יש בזה סמליות, כי אתה נכנס לכותל המערבי, לָמקום שהרבה יהודים רואים אותו כקדוש, ואתה נכנס דרך שער האשפות.

אם אנחנו מדברים על רוחניות, אז לא הייתי אומר שזה משהו זול. כי ברוחניות אתה משתמש בכל התכונות האלו, אתה לא יכול זו בלי זו. אשפה זה לא נקרא שאתה מזלזל בה, ברוחניות אנחנו לא מזלזלים בשום דבר. כי אשפה, שנראה לך שזו השפעה, היא חוסר ההשפעה שלך, לכן זה נקרא אשפה, אתה לא מסוגל ברצונות האלו להשפיע. הרצונות האלה כל כך גדולים כך שאתה לא מסוגל על ידם לאהוב, ולכן בינתיים אתה מוציא אותם מהשימוש. אבל אחר כך אתה משתמש בהם ומעלה אותם לקדושה. לכן אנחנו כל הזמן נמצאים בבירורים, וכתוב "מאשפות ירים אביון",¹¹ דווקא מהאשפות האלו אנחנו קמים ומגלים את עצמנו, דווקא משם.

ערן: השאלה האולטימטיבית והסופית היא, האם התיקון יתחיל בירושלים או יגמר בירושלים? האם ירושלים היא מה שאנחנו מתקנים בסוף?

התיקון צריך להתחיל מארץ ישראל כלפי ירושלים. אחר כך מתקנים את ירושלים בזה שכל ארץ ישראל מתקנת את הבחינה הזאת שנקראת "ירושלים", "יראה שלמה". בינה, תכונת ההשפעה, להשפיע על מנת להשפיע, זה נקרא "תשובה מיראה", שמגיעים ל"יראה שלמה". מתוך זה אנחנו מתחילים גם לתקן מירושלים, "כי מציון תצא תורה", מציון תצא התורה, האור שמחזיר אותנו למוטב, "ודבר ה' מירושלים"¹². זו התגלות הבורא, אור חוכמה שיתגלה באותו אור החסדים שנקרא ירושלים, עיר שלם, אבל זו התגלות אם אנחנו יוצאים משם לכל העולם. ממש כמו מסיר שכל הפנימיות שלו נשפכת החוצה, כך מירושלים יֵצא דבר ה' לכל העמים, לכל הארצות, לכל היבשות. כי גילוי הבורא יכול להיות רק בכלים של אומות העולם. עם ישראל הוא רק כוונה על מנת להשפיע, אבל כלים דלקבל בעל מנת להשפיע הם אומות העולם. לכן "כי מציון תצא תורה", ודבר ה' יוצא מירושלים, ירושלים מגלה את עצמה לכל העולם. נקווה שזה יקרה, הכול תלוי בנו.

ירושלים היא מרכז העולם, המרכז הרוחני של העולם, ירושלים המתוקנת כעיר דוד.

ערן: כולם רוצים אותה.

כולם עכשיו בינתיים מגלים שיש בה איזו פנימיות, איזה סוד, מרכז, היא בטוח המרכז הרוחני. אבל לעתיד לבוא באמת ירגישו שיוצא האור מירושלים העליונה. הסמל של ירושלים כאן, זה בסך הכול רמז לירושלים שהיא המקור של האור עליון.

ערן: כשאנחנו נהיה מתוקנים בפנים, האם נראה את זה גם בגשמיות בירושלים?

מה יכול להיות עם האבנים? שום דבר, הכול בתוך האדם.

(סוף השיחה)

---

1. "בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין" (קידושין ל', ע"ב), כי "המאור שבה מחזירו למוטב" (מדרש ספרי פרשת יעקוב, הגר"א(↩

2. ישעיהו נ"ו, ז'↩

3. "ביום ההוא, נשאתי ידי להם, להוציאם, מארץ מצרים:  אל-ארץ אשר-תרתי להם, זבת חלב ודבש--צבי היא, לכל-הארצות." (יחזקאל כ', ו')↩

4. "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו')↩

5. רש"י על שמות י"ט, ב'↩

6. שמואל ב', פרק ה', ד'- י"א↩

7. סדר מועד, מסכת שבת, ס"ג, א' גמרא↩

8. שמואל ב', פרק ה', י"א↩

9. "וזהו שפירש רש"י, "כשזה קם זה נופל, לא נתמלא צור אלא מחורבנה של ירושלים"." (שלבי הסולם, כתבי רב"ש, מאמר "ויתרוצצו הבנים בקרבה")↩

10. דברי הימים ב', פרק ו', ד'- ז'↩

11. "מקים מעפר דל, מאשפת ירים אביון, להושיב עם-נדיבים, וכסא כבוד ינחלם" (שמואל א', פרק ב', ח')↩

12. "כי מציון תצא תורה, ודבר-יהוה מירושלם." (ישעיה, ב', י"ג)↩