הפתרון
שיחה 85
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 27.10.2015 – אחרי עריכה
אופיר: בתוכניות הקודמות התחלנו לדבר על הרלוונטיות של "כתבי הדור האחרון" בשיטה פרקטית בכל תהליך ההתפתחות גם של היחיד וגם של החברה, ודווקא במציאות המורכבת של היום ראינו שהיא יכולה להיות ממשית. התחלנו לקרוא יחד מ"כתבי הדור האחרון" ודיברנו בתוכנית הקודמת בהרחבה על הטבע של הרצון לקבל ודרך ההתפתחות שלו. היום בהמשך אנחנו רוצים לקרוא לפי סדר המאמר, לקחנו עקרונות של בעל הסולם ורצינו להמשיך ולדבר לפי הטקסט שלו.
נתחיל עם ציטוט מספר 1: "וז"ש "הדבק במדותיו, מה הוא רחום" וכו', דהיינו שנשנה המדות שלנו שהוא הרצון לקבל, ולקחת המדות של הבורא שהוא רק להשפיע. באופן שכל מעשנו יהיה רק להשפיע לזולתנו ולהועיל להם בכל יכולתנו, ובזה אנחנו באים להמטרה להדבק בו שהוא השואת הצורה. ומה שאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה, כי ההכרח לא יגונה ולא ישובח."
(בעל הסולם, "כתבי הדור האחרון")
מה בעל סולם כותב על שינוי המידות, למה הוא מתכוון בשינוי המידות מרצון לקבל לרצון להשפיע?
אנחנו כולנו נבראנו מהכוח שהוא רצון ליהנות. אנחנו לא יודעים מה זה, איפה זה מושרש בטבע שלנו, באיזה תאים, באיזה מולקולות, באיזה אטומים. איך זה עובד, שאני רוצה ליהנות מהחיים, שאני רוצה להרגיש טוב, שאני רוצה למשוך משהו שטוב לי ולדחות משהו שרע לי. איפה זה מושרש, באיזו צורה? אני מבין שקיים בטבע כוח משיכה וכוח דחייה. בפיזיקה לומדים את הדברים האלה, אבל איך זה עובד אצלי בצורה נפשית, פסיכולוגית את זה אנחנו לא יודעים. אבל ברור לנו והעיקר שבנו יש כוח משיכה ודחייה, למשוך דברים שנראים לנו טובים ולדחות דברים שנראים לנו רעים.
השאלה, מה זה טוב ומה זה רע? שאת הטוב אני רוצה למשוך ואת הרע אני רוצה לדחות מעצמי. אז זה תלוי ברמת התפתחות האדם. כמו ילד שרוצה רק מתוק ולא רוצה כלום, רוצה לשחק מהבוקר עד הלילה. ואנחנו רוצים שהוא יאכל אוכל בריא, ושהוא לא ישחק מהבוקר עד הלילה, אלא גם ילמד ויעשה שיעורים וכולי. זאת אומרת, מה שנראה לנו שטוב לו, לו זה נראה שרע לו. מה לעשות? אז אנחנו צריכים לעשות כאן תחבולות, או בקצת לחץ או בשכנוע להגיע למצב כזה שהוא יראה שכדאי לו לעשות דברים שבאמת טובים לו, לא פי שכלו אלא לפי שכלנו ובצורה כזאת שיתפתח.
מה אנחנו רואים כאן בינינו? אין מעלינו שום כוח, שום הורה, אבא גדול נניח מלמעלה שיגיד "זה כדאי לך, וזה לא כדאי לך כך וכך", ואפילו אם הוא אומר, אנחנו לא רוצים לשמוע. אנחנו רואים את זה לפי המחקר, לפי הפסיכולוגיה שלנו, ולפי העובדות שכבר רכשנו אותן משך אלפי שנות ההתפתחות שלנו האנושית, שהשפעה הדדית היא מביאה לשלום העולם, לאיזון בחברה, ליחסים טובים. ומה אנחנו? רוצים לשחק ברע. כמו ילדים שהולכים לבית הספר, בטוח שכל ההורים אומרים לילדים שלהם "תהיו ילדים טובים, תפסיקו לריב, תפסיקו לעשות את זה כך וכך", מה הם עושים? מגיעים לבית ספר מתחילים להרביץ זה לזה. ואנחנו אותו דבר.
אז מה אתה רוצה לעשות בנידון? איך אנחנו יכולים לתקן את עצמנו? הילדים יגדלו איך שיגדלו גם הם יהיו רעים כמונו. אבל אנחנו כבר רואים אפילו שאנחנו מגלים שזה לרעתנו, אנחנו לא יכולים לעצור את עצמנו. זו הבעיה. אני יוצא לכביש, אני יודע שלא כדאי לי להיות שם אכזרי. כדאי לי לתת למישהו להיכנס כך שאני אהיה טוב לכולם, אבל אני לא יכול. אני כל הזמן רואה ש"אני לא אתן לו להיכנס", אני כל הזמן נמצא במאבק עם אחרים, אני כל הזמן צריך להוכיח לכולם שאני שולט על הכביש ולא אתה. "אני אמלוך". מה לעשות.
אופיר: וזה ביטוי של הרצון לקבל?
כן. זה בכל מקום. אם זה היה רק באיזה מקרה מסוים או מה, אבל זה בכל דבר ודבר שאנחנו כך עושים נמצאים במלחמה בלתי פוסקת זה עם זה, ואנחנו רק לא מודעים. בחלק מהפעולות שלנו אנחנו לא מרגישים שאנחנו כאלו. בחלק מהפעולות אנחנו מרגישים, אבל אנחנו כבר רגילים לזה. אני חייב להראות לאחרים שאני שולט, זהו. זה מביא אותנו לתופעות כל כך גרועות בחיים, אנחנו ממררים את החיים שלנו, ממש מגיעים למצב שאנחנו יכולים להרגיש את עצמנו בגן עדן, אבל החיים שלנו הופכים לגיהנום רק בגלל שהרע שבנו, היצר הרע הזה הוא חונק אותנו, הוא לא נותן לנו לחיות.
יש שיטה שהיא יכולה לעזור? בלי ספק שאם היינו מגיעים לחיבור, לאהבה, אפילו סתם לחיבור נורמאלי רציונאלי שהיינו מתחברים, היינו מרווחים כולם. רוגע, שלום, חוסר מלחמה, אתה יכול להפטר מהחימוש. אתם כלכלנים, אתם מבינים כמה מיליארדים אנחנו יכולים בזה להרוויח, ואנחנו לא מסוגלים. תראה את כל הבנקים, את כל התעשיות, כל הדברים, הכל מתוך האגו שלנו אנחנו מפעילים, כך בעצמנו. כמו שבעל הסולם כותב שלדברים הכרחיים אין לעשות חשבון כי כל אחד צריך איזה סל יפה, טוב. אבל סך הכל מה הוא צריך, מה הכי בריא לגוף שלי בצורה בריאה ומספקת. כמה זה? אנחנו יכולים לספק את זה לכל העולם בלי כל העודפים, שאין בהם שום טעם. חוץ מזה שמישהו רוצה להרוויח כמה זהובים ואחר כך הוא זורק אותם כי מה הוא יעשה איתם. הם נמצאים בבנקים, וכך זה הולך שוב ושוב לתעשייה, לכל מיני דברים, לייצר שוב ושוב דברים שאין בהם צורך.
אם אנחנו היינו יכולים להתייחס אחד לשני טוב, היינו יכולים לאזן את כל התעשייה, המסחר, היחסים בינינו, החינוך לילדים, בריאות, והכל. האם היינו נמצאים בפליטת הגזים האלו לאוויר, היינו גורמים להתחממות, לרעידות אדמה, לאסונות ממכות הטבע. אנחנו מביאים את כדור הארץ לחוסר איזון. זאת אומרת, הסיבה לכל הבעיות היא הרע שבאדם, היצר הרע. זהו.
עכשיו השאלה, איך אנחנו יכולים להתגבר על זה? אנחנו לא מסוגלים. התשובה היא שאין, לא נמצא פיתרון בעולם שלנו. ועוד יותר גרוע, אנחנו רואים שאנחנו כולנו נמצאים ברע, הכוח השלילי כל הזמן פועל ואין לנו כוח חיובי לאף אחד כלפי אף אחד. כי אם אני חושב טוב על השני זה מפני שאני עושה לו טוב כדי שזה ייתן לי רווח עליו, זאת אומרת זה לא היחס הטוב, אלא זה רצון להרוויח.
ויוצא שיש לנו רק כוח הרע. דומם, צומח, החי, יש בהם טוב ורע מאוזנים, הם נפעלים בצורה אינסטינקטיבית בטבע, נפעלים כך, חיים כך וזהו. אנחנו לא. אנחנו נפעלים רק על ידי כוח הרע, הוא עושה את כל התהליך האבולוציוני שאנחנו עוברים, אנחנו מתפתחים לרע יותר ויותר גדול ואין לזה סוף.
ועכשיו הגענו למצב, שבכלל אנחנו כולנו סגורים במערכת אינטגרלית כללית. כולנו פתאום מרגישים שחוץ מזה שהייתי תלוי בכפר שלי, בעיר שלי שהיתה מוקפת פעם בחומה, עכשיו אני גם תלוי במדינה מסוימת. היום אני תלוי בכל העולם, לא עוזרים לנו שום גבולות. אנחנו רואים שעם הפליטים האלה שבאים לאירופה, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אין היום גבולות בין המדינות, זה סתם כך נראה שכאילו יש גבולות. וגם כולנו יכולים להסתובב בכל כדור הארץ. ותלות הדדית התפתחה בינינו, במערכת הבנקאית, במסחר, בתעשייה, בהכל. ואז יוצא שאנחנו מגבירים את הרוע שלנו, זאת אומרת ביחס, בזלזול, בשימוש שרוצים להפעיל זה בזה, מגבירים אותו כמה וכמה מפני שאנחנו נמצאים כל הזמן בערבוביה בינינו.
אופיר: התלות ההדדית עוזרת לנו להגיע לרצון להשפיע או שהיא מפריעה לנו?
כן. התלות ההדדית עוזרת לנו להגיע לרצון להשפיע כי אנחנו מגלים תלות הדדית שלילית, ומחוסר ברירה זה ידחוף אותנו לחפש איך להגיע לחיובית. כי מתלות הדדית אנחנו לא נוכל להפטר, אפילו אם נצא עכשיו למלחמות שזה יכול להיות, ובמלחמות אנחנו כאילו הורסים את הגשרים בינינו ומחזירים את העולם כמו שהוא היה לפני התלות ההדדית, לפני העולם האינטגרלי. נניח נשמיד כמה מיליארדי אנשים כמו שכתוב באמת שכך יכול להיות, ואז חוזרים כאילו למצב שהעולם היה לפני כמה מאות שנה, ואם אתה מתקדם משם והלאה, אתה שוב חוזר לאותו המצב.
אין ברירה, אתה חייב לחפש על ידי מה אני יכול לאזן את הטבע האנושי הרע. איפה אני אמצא את הכוח הטוב? כי כל המערכות שבטבע חוץ מהאדם הן כולן בנויות משני כוחות מאוזנים. אין דבר כזה שכוח אחד יהיה ללא כוח שני, רק אנחנו מבפנים כאלו. "יצר האדם רע מנעוריו". בראתי יצר רע וזהו. זאת אומרת, אנחנו חייבים למצוא את כוח הטוב בעולם. ואז מגיעה חכמת הקבלה ונותנת לנו פתרון, אבל באמת זה אך ורק בתנאי שיכירו כולם שנמצאים בכוח רע הרסני.
גיא: עד עכשיו התהליך הזה לא היה נשמע כל כך מבטיח. האם אתה יכול להסביר למה התכוון בעל הסולם שכותב "ומה שהאדם עושה לצרכי עצמו בהכרח, דהיינו בשיעור מינימום המוכרח לקיומו ולקיום משפחתו, זה אינו נחשב לשינוי צורה."?
כי זה הקיום הבהמי שלו. הוא בזה כמו חיה, כמו בהמה.
גיא: אז כל מה שמפריע זה האקסטרה, זה מה שגורם לכל ההרס?
כן, בטח. שם נקרא "האדם שבי". אני כלול משתי הרמות. רמה אחת זו נפש החי, ורמה שנייה זו נפש האדם, נפש המדבר. לחי, מה שיש בי, אני חייב לתת לו כמה קלוריות שהוא צריך, לרחוץ אותו, להלביש אותו, להשכיב אותו לישון וכולי. אני חייב לתת לו צורה נורמאלית כפי שאנחנו נוהגים בזמננו. בכל דור יש לו תנאים משלו, אבל תנאים מקובלים נורמאלים כדי להתקיים, כך וכך קלוריות, ביגוד, דיור וכן הלאה. זה נקרא שזה שייך לגוף האדם, אבל מעבר לזה, זה כבר לא נקרא "הכרחיות", ושם כבר צריכים לפעול חוקים של האיזון. שם אתה לא מאוזן.
אופיר: בטקסט, בעל הסולם דיבר על שני כוחות, רצון לקבל ורצון להשפיע. ואנחנו מנסים לראות אם יש שיטה כלכלית שהיא יותר קרובה לרצון לקבל. בכלל, כמו שאתה מכיר את ההתפתחות הכלכלית, האם יש שיטות שהן יותר קרובות לרצון לקבל ויש שיטות שהן יותר קרובות לרצון להשפיע, בין כל הקפיטליזם, קומוניזם, סוציאליזם, ניאו ליברליזם? יש הרבה שיטות כלכליות. אתה מצליח לזהות כמה מבניהן שיותר מחזקות את הצד של הקבלה או של ההשפעה?
זה לא תלוי בשיטה, זה תלוי ביחס, מה אנחנו רוצים להשיג על ידי השיטה. אני רוצה להשיג על ידי השיטה חיים מאוזנים, חיים בשוויון כלכלי. זאת אומרת, חיים שלכולם יהיה אותו הדבר, שלכולם תהיה הבטחה במה שהוא יקבל, שהוא יקבל דברים הכרחיים, בביגוד, במזון, בכל מה שהאדם צריך. וכל יתר הכוחות שלו אנחנו לא מפעילים לתעשייה ולמסחר, כי סיפקנו לו מה שהוא צריך. את כל היתר אנחנו מפעילים רק כדי לגדל את האדם שבו. לבהמה לא צריכים לתת יותר. תיתן לפרה איזו עוגה יפה עם קרם, היא תאהב את זה? לא. אז גם אנחנו צריכים להיות כאלה. תיתן לאדם מה שטוב לו ולא יותר. כי את כל היתר אתה נותן לו בגלל שמישהו רוצה להרוויח מזה.
אופיר: אתה יכול לראות את השיטה הקפיטליסטית שפועלת בהשפעה?
לא. השיטה הקפיטליסטית לא יכולה, כי קפיטליזם זו שיטה שאחד מרוויח, וכל היתר תחתיו הם עבדים שלו.
אופיר: זאת אומרת, שזה לא רק ביחס האדם. זה משהו גם במבנה השיטה בעצמו שהוא לא מתאים.
הוא היה מתאים, כדי לקדם אותנו מהר באיזו תקופה, והיום הוא כבר לא מתאים. לכן אנחנו רואים, אנחנו קוראים לזה "משבר". אני לא קורא לזה "משבר". משבר זו גם הזדמנות, זו לידה חדשה.
אופיר: אני אשאל שוב, איזו שיטה כלכלית יותר קרובה לתכונת ההשפעה?
אני לא יודע שיטות כלכליות. אני אומר לך איזו שיטה היא צריכה להיות. זו שיטה שאומרת, "אנחנו מייצרים לאדם, לכל אדם ואדם בעולם, רק מה שהוא צריך כדי לחיות נורמלי". אנחנו קובעים נורמה מיוחדת לכל אחד ואחד, פלוס מינוס, לפי האופי, לפי הגיל, לפי כל מיני דברים, ואת זה אנחנו דואגים לספק, ולא יותר מזה. איזו שיטה? תגידו לי אתם.
גיא: האמת, ציפינו שתגיד משהו כמו אולי קומוניזם, או משהו כזה.
אני לא יודע מה זה נקרא "קומוניזם".
גיא: חלוקה שוויונית.
"חלוקה שוויונית", נכון שככה זה נקרא.
גיא: בעבר אמרת שלמה שאנחנו קוראים "קומוניזם", הוא לא בהכרח הקומוניזם.
נכון, וודאי. זאת אומרת, מה ההבדל? ההבדל בין למה שאני מתכוון קומוניזם ולמה שמתכוונים האחרים. אני מתכוון לקומוניזם שהוא רוכב על שינוי האדם, שהוא קודם לבניית המערכות האלו שנקראות "חברה הקומוניסטית". שקודם כל אנחנו צריכים לשנות את האדם, לחנך את האדם, ובהתאם לחינוך האדם, יכולים לבנות את החברה.
איגור: דווקא זו נקודה מעניינת. למה אנחנו מתעקשים על הנקודה הזו של שינוי המידות, ואיך בדיוק הכלכלה תיראה. כי אנחנו, שלומדים קבלה, אנחנו יודעים שהאדם, הטבע של האדם לא משתנה, מה שמשתנה זו הכוונה שלו. אנחנו לומדים איך להתבסס על הטבע הנוכחי ולשנות את הכוונה. זאת כל העבודה שלנו. אתה אומר שקודם כל האדם משתנה, ואז הכלכלה תשתנה.
וודאי. כך אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים לבנות חברה חדשה. נניח שעכשיו אנחנו מגיעים להרס כלכלי, הרס מדיני והרס חברתי, הכול נמצא, והרס במדע, במשפחה, בכל דבר, הכול מגיע. כל היחס הקודם לחיים הוא עכשיו מגיע להריסה. איך אנחנו בונים עכשיו טכנולוגיה חדשה, חיים חדשים, אבל קודם כל צריך יחס לחיים, אז בוא נקבע מהו היחס לחיים.
כשאנחנו מסתכלים על האדם, על האנושות, אנחנו רואים שהטבע מחייב אותנו היום להיות באיזון בינינו, בשוויון בינינו, בהדדיות בינינו. זה המצב הכי הטבעי, זה המצב הכי בטוח. אז לא יבואו אליך מאפריקה ומאסיה כל מיני פליטים, ולא יהרגו, ולא יהרסו, ולא כלום. אלא חייב להיות איזה ארגון כלל עולמי, שהוא ייקבע לכולם שמה שעושים זה שוויון בין כולם, ורק לשם זה אנחנו עובדים. חוץ מזה שום דבר.
אז אנחנו לא הורסים את הטבע, לא זורקים פלסטיק לים, ולא עושים שום דבר, כי אנחנו מייצרים רק את הדברים הנכונים, הטובים לכל אחד, ובמידה שכל אחד צריך, ולא יותר. לא לשם שמישהו ירוויח, ואחר כך על הנזקים האלה האנשים משלמים דרך המדינה. ומי שירוויח מזה הוא חי ולא רוצה לחשוב על זה. זאת אומרת, אין לנו ברירה, אנחנו צריכים להגיע דרך החינוך.
איגור: יש פה ציטוט שבעל הסולם כותב. "באופן שכל מעשינו יהיה רק להשפיע לזולתנו". איך אפשר בכלל לקיים מערכת כלכלית על בסיס עיקרון זה?
מערכת כלכלית צריכה להתקיים בהתאם למה שהחברה, האנשים, חברי החברה דורשים ממנה, ולא שהיא קיימת מחוץ לצרכי האדם, לצרכי החברה. מהי מערכת כלכלית? מערכת כלכלית צריכה לענות על הציפיות של החברה האנושית.
גיא: מה האנשים בחברה יודעים? הם יודעים מה שנותנים להם. תן להם שיטה כזאת, הם יתרגלו לשיטה כזאת.
אבל למי אתה נותן לנהל את החברה?
גיא: יש תמיד.
מה זה "יש תמיד"? אז לכן אתה מגיע למה שאתה מגיע.
גיא: נכון. אבל אתה אומר שהמערכת צריכה להיות מותאמת לאנשים. האנשים עצמם, האדם הפשוט, האם הוא הסיבה למערכת, או האם הוא תוצר של המערכת?
הייתה עכשיו בעיה עם חברת פולקסוואגן, כך עושים כולם.
איגור: זה הטבע.
זה הטבע? אז אם אתה ממשיך עם הטבע הזה, אז אל תשאל אותי מה לעשות. אז הטבע ילמד אותך אחר כך, בצורה מאד לא נעימה, שנכנסת כבר למה שנכנסת, למלחמות, לצרות, לבעיות.
גיא: מה עם האדם הפשוט?
האדם הפשוט הוא זקוק לחינוך, הוא זקוק לטיפול. ולא לעשות ממנו איזו מכונה שאתה סוחט אותו וזורק.
אופיר: מהו המקום של הרצון לקבל? דיברנו כל התכנית על שינוי המידות, מרצון לקבל לרצון להשפיע. וגם מקודם דיברת על זה שהתלות ההדדית וכל התהליך הזה, הוא תהליך שיביא אותנו לסוג של הכרה. הרצון לקבל בכל זאת יש לו פה ביטוי.
הביטוי צריך להיות רק לטובת כולם.
אופיר: איך?
הוא צריך להיות מאוזן.
אופיר: ברצון לקבל?
בגלל זה הוא צריך להיות מאוזן. מהיכן אנחנו מוצאים את הכוח הטוב? מחיבור בין בני אדם. תתחיל ללמד אותם איך להתחבר זה לזה. ואז מתוך החיבור, מתוך נניח עשירייה שאתה מושיב אותה, אתה מלמד אותם לאט לאט, ואז הם מתחילים להוציא בקשר ביניהם, את הכוח החיובי. הכוח החיובי הזה בא עם הכוח השלילי באינטראקציה יפה ונכונה, ואז יש איזון ביניהם. כך אתה מגיע לחברה עגולה ואינטגראלית, כמו הטבע. אין לך שום סיכוי להתקיים בצורה אחרת.
אופיר: היום נראה שהכוח השלילי הוא הרבה קדימה מהכוח החיובי.
הוא לא הרבה קדימה. רק הוא הקיים. כוח חיובי עדיין לא קיים בנו בכלל. ולכן אנחנו נמצאים במצב שהוא באמת מעורר דאגה על קיומנו בכלל.
אופיר: כאשר בעל הסולם מתאר את שינוי המידות, איך הוא מצפה שזה ייקרה? באמת בתהליכים שהחברה תעבור? בעזרת האור? שינוי המידות, מרצון לקבל לרצון להשפיע, מה החלק של האדם בתהליך?
יש אנשים שנמשכים לשינויים כאלו, הם נקראים "מקובלים". הם באים ולומדים, ומארגנים ביניהם כאלו חיבורים מיוחדים שדרכם הם מגלים את הכוח החיובי שנמצא בטבע, אבל טמון, סגור ונסתר. ואחר כך הם באים מתוך החיבור שלהם לעם, ומתחילים לארגן את העם. אמנם העם לא מבין מה שהוא עושה, אבל בגלל שהוא נמצא כשייך להם, כמחובר אליהם, הוא מקבל דרכם את הכוח החיובי. ואז יוצא, שבכל העולם אנחנו יכולים כך להביא את הכוח החיובי. זה כתוב בחכמת הקבלה ואנחנו מממשים את זה. רק צריכים לזה יותר ויותר כוחות ורצונות.
(סוף התכנית)