מקובלים כותבים
פרקטיות - 5
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 03.08.15 – אחרי עריכה
.בן ציון: אנחנו כל הזמן חוקרים קצת את התכונות של חכמת הקבלה, איך אנחנו יכולים לקרב אותה לאדם ולמה היא מצטיירת בצורה שהיא מצטיירת. לאחרונה בתקופת הכנסים, במיוחד אחרי הכנס האחרון, התמלאנו בהרגשה מאוד מיוחדת. אחרי שהתמלאתי בהרגשה הזאת, הסתכלתי מה הדברים שאתה אומר על חכמת הקבלה, מה כותבים מקובלים אחרים שלנו, בעל הסולם ורב"ש. פתאום ראיתי שהמילים כאילו מתארות תמונה מסוימת, כאילו מישהו מתאר איזה ציור על קיר, משהו שהוא פשוט רואה, והוא אומר את זה, הוא מדקלם, הוא מסתכל ומדקלם.
זאת אומרת, זה לא מתוך השכל אלא מתוך הרגש, מתוך הציור הפנימי שבתוך האדם.
בן ציון: כן.
נכון. אני לא זוכר שום דבר, אתם מכירים אותי, אני לא יכול לזכור שום דבר. באוניברסיטה אפילו כשהייתי צריך לפתור איזו בעיה, הייתי קודם כל מגיע לנוסחה ועל ידי הנוסחה, שכולם כבר זוכרים בעל פה ואני לא, אני פותר איזו בעיה. עד כדי כך אני לא יכול לזכור שום דבר סתם כך. אתם יודעים את הבעיות שלי עם שפות ועם שמות. וכלפי הרוחניות גם, זה חי בי, לכן מה שאתה שואל, אני מספר לך ממה שאני נמצא בו. אבל אם לא הייתי נמצא בו לא הייתי יכול להגיד מילה.
בן ציון: מהי בעצם חכמת הקבלה? המקובלים מספרים על תמונות שהם רואים כל הזמן, תמונות ועוד תמונות.
כן, תמונות, זאת אומרת, ציור רגשי. זה נקרא תמונה. לא שאני רואה כמו שאתה רואה מעבר לחלון מאחוריך, גבעה, עמק ועצים, שמיים, עננים והגבעות שם באופק. לא. לא רואים את זה בצורה כזאת. מרגישים בפנים ציור רגשי, ועליו מסוגלים לספר. זה כמו שאשאל אותך על היחסים שלך עם הילדים, מה קורה להם, ואתה יכול לספר על זה, כי זה חי בך בצורה רגשית. אתה פשוט מוציא את זה החוצה, רק מעביר מהציור הרגשי הפנימי לביטוי מילולי.
בן ציון: אם ננסה ללכת מהסוף להתחלה, מהצורה הסופית הזאת של חכמת הקבלה כמו שמתראה לנו, אז איזו מין שיטת זו? מהי הגישה שמסתתרת מאחורי חכמת הקבלה? כי היא לא כמו חכמה רגילה, או שיש שם איזה נוסחאות שצריכים לעשות כל מיני פעולות כדי לראות.
לא, כשאני מסתכל מה שעשו כל הפיזיקאים נניח, כדי לבטא איזו תופעה בטבע, איזה נוסחאות, איזה דברים, וגם אני למדתי חלק מזה, זה משהו נורא. לכן גם הם לא מקבלים את חכמת הקבלה כמדע, כי מדע אתה צריך לרשום בצורה מתמטית, עם נוסחאות, השוואה, והכל. וכאן זה עניין רגשי שאנחנו גם מבטאים אותו, אבל הביטוי שלנו נניח הוא בגימטריות, או במין משפטים שהם לא סימנים מתמטיים. ולכן יש לנו בעיה להיות איתם בשפה משותפת.
בכל זאת, זאת שפה מאד מדויקת. שאם אני מבטא את מה שאני מרגיש, אני מבטא את זה בעביות הרצון לקבל, קשיות המסך, רשימו, מאיזו נקודת התיקון אני עושה את זה, זאת אומרת, נקודת הנשמה המקורית שלי, ובאיזו דרגה אני מבצע. ואז מה אני מגלה, איזה ציור של הבורא אני מגלה. אני מגלה ציור כחלקים המקולקלים שלי, שאני על ידי המאמץ שלי הולך ומתקן, אבל כתוצאה מזה יש לי ציור של הבורא.
בן ציון: אז למה אם כן אומר בעל הסולם, שכל החוכמות שבעולם כלולות בחכמת הקבלה.
כי כל החוכמות בסך הכל מבטאות את הקשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע שבטבע, בין שני כוחות שבסך הכל הטבע ניכלל מהם, או הם כוללים את הטבע ואין יותר. בדרגות של דומם, אנחנו קוראים למדע שעוסק בחיבור בין שני הכוחות האלה, פיזיקה, כימיה. בדרגת התאים החיים זה ביולוגיה, זואולוגיה וכן הלאה. בדרגת הרגשות של האדם החי, אנחנו קוראים לזה חכמת הקבלה.
בן ציון: במדע שאנחנו מכירים, אנחנו עובדים קשה, יש לנו מעבדות, אנחנו מנסים כל מיני דברים, מנסים לחזור על הדברים כי אולי נגיע לתוצאה, כותבים איזו נוסחה, בודקים אותה. וכשאנחנו מגלים משהו, אנחנו רואים בסופו של דבר את הקשר בין כל המאמצים שעשינו לבין התוצאה, אם ההשערה הייתה נכונה או לא הייתה נכונה.
כאן בחכמת הקבלה, לפחות לפי ההרגשה שאני חוויתי, רואים תמונה, ולא נראה כאילו שעשיתי איזה פעולות כדי לצייר את התמונה. אני לא בניתי אותה כך חלק אחר חלק, והנה בניתי לי תמונה, לא. אלא פתאום יש תמונה.
זה לא נכון, מפני שאני בונה את התמונה. אני בונה את הקשר בין האנשים, ובתוך הקשר בינינו, בין החברים נניח, בתוך העשירייה שלנו, אני בונה את הקשר בינינו ביחס שלי, בלחבר אותם. ואז בגישה שלי אליהם, שאני רוצה לחבר אותם יחד, ולהתחבר אליהם, להחזיק אותם בערבות, בחיבור, בהכנעה, בתוך זה אני משקיע את הכוחות שלי, את העביות שלי, האגו שלי, ומעל לאגו, את כל הכוחות שאני מעלה את עצמי מעל האגו שלי, כדי להתחבר ולחבר אותם, ואז אני מקבל את צורת החיבור. צורת החיבור הזאת נקראת בורא. אותה אני מקבל כבורא. ועליה אני יכול לספר בצורה מדויקת, שזה עביות, קשיות, רשימו וכל מצב שיש. לכן הבורא אצלי מתבטא במאמץ שלי, בתוך זה ש"ממעשיך הכרנוך" וכך אני בונה אותו. אני בונה אותו, ולכן זה נקרא "בוא וראה" "בורא". "אתם עשיתם אותי", כך כתוב. ויש לי את כל הנתונים הברורים מתוך התמונה הזאת שאני מבצע.
בן ציון: כשאתה מספר את התהליך, אז כאילו זה נבנה שלב אחרי שלב, נדבך על נדבך ולאט ככה מתקדמים עד שמגיעים ובונים את התמונה הזו. אבל בפועל, לפחות מהדרך שלנו, כמו שאנחנו בינתיים מרגישים אותה, אנחנו מרגישים שזה הפוך, מאבדים כיוון, לא יודעים מה לעשות.
אתם עדיין נמצאים במצב שאתם מחפשים ולא יודעים בדיוק מה לעשות. זה כמו ילד שצריך להרכיב איזה לגו ולא הולך לו, והוא לא יודע מה לעשות, איזה חלקים מתאימים ואיזה לא מתאימים, האם עם זה לעבוד קודם, ועם זה אחר כך. אתם נמצאים בינתיים בשלבים כאלה.
כך זה יהיה בכל מדרגה בעצם. אבל פחות או יותר "אין חכם כבעל ניסיון", ולאט לאט אתם תדעו מה לעשות יותר ויותר. ממש כמו שאתה רוכש איזה המקצוע.
בן ציון: אז מה פה הדבר המיוחד בחכמת הקבלה, שלמרות שזה נראה שלא יודעים, לא מסוגלים, אובדי עצות ואובדי דרך, בכל זאת איך להתברג ללא הברור הזה, באיזו גישה, כדי לא לברוח מהדרך הזאת, או סתם לא לבזבז זמן בדברים שנראים יותר ברורים, ושיש לנו יותר אחיזה בהם.
רק לשמוע מה שאומר המורה, ולהשתדל יחד עם הספרים עם הכל, ויחד עם העשירייה לממש. אין יותר מזה. זה פשוט כמו במעבדה, יש לך קבוצה, עשרה אנשים ואתה בקשר ביניהם בונה את שדה העבודה שאתם רוצים לסדר ביניכם, סביב שולחן נניח, כזאת רשת קשר שבה יתגלה הכוח העליון כוח ההשפעה, הבורא. זו בסך הכל כל חכמת הקבלה. עכשיו אתה לא מבין בזה עדיין, אבל אתה תראה שכך, בקשר בין עשרה אנשים אתה משיג את כל העולם, את כל העולמות העליונים, עד עולם אין סוף. הכל מתברר בקשר בין בני אדם.
למה? כי דומם, צומח וחי נכללים באדם. ומה האדם יכול לעשות? את הקשר ביניהם. לכן עשרה אנשים שמתחברים ביניהם זה היישום של כל המציאות. אתה בזה לומד ומסדר ומתקן את כל המציאות כולה, ופתאום אתה מגלה שהיא כולה נמצאת בין כל העשרה האלה.
בן ציון: כשאתה מתאר את זה, זה נשמע כל כך פשוט, שאפילו לא דורש שום מאמץ, שום יגיעה.
לא, זה דורש הרבה מאמץ והרבה יגיעה, אבל לא לרוץ לאיזה מקומות, לטפס על הרים ולהתעסק בדומם, צומח וחי. אתה צריך רק מדע אחד, מדע החיבור.
בן ציון: יש פה כביכול, משהו שנראה מאד פרימיטיבי, מאד בסיסי.
רק אל תברח מזה בגלל שזה פרימיטיבי או מכל מיני סיבות אחרות. ואתה תראה עד כמה שהכל מתחיל ונגמר בזה.
בן ציון: אז הפרימיטיביות הזאת היא בעצם האויב שלנו, כמו שכתוב, "דבר קל הוא", ואז אתה דש בעקביו.
כשאתה ניכנס לפסיכולוגיה, לפסיכיאטריה, לפיזיקה, כימיה, ביולוגיה, זואולוגיה, קיברנטיקה, ויש כל כך הרבה מדעים, ולעומת זה אתה רואה עשרה אנשים שהולכים ועושים כביכול כל מיני משחקים ביניהם, מתעסקים בלהתחבר כך ולהתחבר אחרת, זה נראה כאילו פרימיטבי.
אבל באמת כשמתחילים לעבוד נגד הרצון לקבל, נגד האגו שלנו, שזה כל חומר הבריאה, שזה כל העולם שלנו, כשמתחילים לעבוד עם הכוח שהוא נגד האגו, אז זה הכוח העליון. אז אנחנו כבר לא מדברים על מישור העולם הזה, ומה שקורה כאן בין בני אדם חיות וכל מיני דברים, לא, אלא אנחנו כבר מתחילים לעבוד על שני מישורים. מישור העולם הזה כאחד, כפלטה אחת, ויש למעלה מזה שמיים, תכונה עליונה שלא משתמשים בה באף מדע. ואנחנו רוצים לעשות קשר בין שני אלו, בין הרצון לקבל שזה כל העולם הזה, שכשאנחנו מסתכלים עליו, יש בסך הכל רצון לקבל אחד עם כל מיני אופנים שיש בו, ואין בו שום דבר חוץ מזה, ואיך אנחנו יכולים לחבר אליו את הרצון להשפיע, את התכונות הרוחניות. ואז יש לנו כבר מדע אחר, שמתעסק בחומר ובתכונה שאין בעולם שלנו בכלל. זאת אומרת, אנחנו יוצאים למישור אחר.
אתה לא יכול להשוות את חכמת הקבלה עם כל המדעים שבעולם הזה, עם כל מה שקורה בעולם הזה. כי כל העולם הזה עד כמה שהוא עבה וכזה, הוא הופך להיות פתאום בשטח, כמו שבקולנוע מסובבים לך את כל התמונה, וזה הופך להיות משהו שטוח וזה כל העולם הזה. ואז באה לך עוד שכבה של כוחות שהם כוחות ההשפעה, והם מתחברים יחד, ואז אנחנו ביניהם מתחילים ללמוד מה אנחנו עושים. ואנחנו נכנסים ביניהם, וקובעים קשר ביניהם, ואנחנו מסדרים את המדע. איך כוח תחתון משפיע על העליון, כוח הקבלה על כוח ההשפעה, והפוך, איך כוח ההשפעה משפיע על כוח הקבלה. ומזה יש לנו את "חכמת הקבלה", איך החומר שהוא הרצון לקבל משתנה על ידי כוח הרצון להשפיע. וזה מדע אחר לגמרי, מה שאין לך בכל המדעים של העולם הזה.
ופתאום כשאתה מגלה איך זה קורה, אתה אחר כך אומר, "זה מה שאני עושה, אני שקובע איך חומר אחד נכנס לתוך הכוח שני, והכוח השני לתוך החומר ההוא. אבל מה קורה בלי שאני נכנס?". ואתה מתחיל לראות שיש פעולות של כוח רוחני, שפועל גם על המישור הגשמי, על הפלטה הזאת שלנו הרצון לקבל, רק שזה קורה בצורה אוטומטית מעצמו. ומזה באים לך כל המדעים שבעולם הזה, כל ההתנהגות של דומם, צומח, חי ובני האדם שבעולם הזה.
חכמת הקבלה שאתה לומד אותה בדרגת האדם, המדבר, שהוא קובע את הקשר בין רצון לקבל ורצון להשפיע, מתוך זה אתה יכול ללמוד גם על כל המדעים שבעולם הזה, שבהם אתה לא קובע איך שהם יהיו מסודרים כוחות רצון לקבל ורצון להשפיע, אבל ברור לך מה קורה. לכן אומרים, שחכמת הקבלה היא כוללת בתוכה את כל חכמות העולם.
בן ציון: אם המדע לא עובר דרך האדם או דרך נפשו, אז בעצם זה לא מדע אמיתי?
יותר מזה, אם זה לא עובר דרך האדם, אין מדע, אין עולם, ואין כלום. אז מי אומר שיש? אם אני אומר שאני לא מרגיש את היקום, אז אין יקום. מי אומר שהוא נמצא, שהוא קיים? אנחנו לא יכולים בצורה אובייקטיבית להגיד שמשהו קיים מחוצה לנו. רק האדם המשיג הוא אומר על מה שהוא משיג. ומה שהוא לא משיג, הוא לא יודע מה קורה.
לכן מה שאנחנו משיגים דרך חכמת הקבלה, אנחנו אומרים שחוץ מאדם קיים רק עצמותו, שלא מושג, וברגע שמתחיל להיות מושג זה כבר כוח עליון.
בן ציון: כתוב גם ההיפך, אומר בעל הסולם, "שחכמת הקבלה מותנית מכל המדעים, וכל המדעים מותנים מחכמת הקבלה".
זה עוזר לזה.
בן ציון: המדעים האלה הם בכל זאת עוזרים לנו להגיע ל "פרימיטיביות" הזאת של חכמת הקבלה.
אני אגיד לך עוד יותר, כתוב בספרים הקדומים שבדורות הקודמים, הקדמונים, שכדי להגיע לחכמת הקבלה היה צריך ללמוד את כל החכמות שבעולם. בעל הסולם כותב את זה כמדומני בהקדמה ל"תלמוד עשר הספירות". גם האר"י כותב על זה.
בן ציון: זה משהו סתם סמנטי, ליופי?
לא ליופי, זה כדי לפתח את הגישה. מה זה "חכמת הקבלה"? קשר בין רצון לקבל ורצון להשפיע, שיש בסך הכל שני הכוחות האלו, שפועלים בדרגת הדומם, בדרגת הצומח, ובדרגת החי, ומתוך זה אני יכול להתחיל אולי לעלות לדרגת המדבר, זה מה שהיה קודם. אבל אחרי שזכינו לקבלה כמו האר"י, ועבודת השם כמו בעל שם טוב שנתן לנו, אחרי זה אנחנו כבר לא צריכים שום מדעים הקודמים, אנחנו לא צריכים להתעסק בכל הדברים האלה בדרגות דומם, צומח וחי. אנחנו בקשר בינינו יכולים כבר לייצר את המדע הזה של העשירייה ולהתעסק בחכמת הקבלה בקשר בינינו, לברר את החומר איך שהוא משתנה בקשר בין הרצון לקבל והרצון להשפיע, בדרגת האדם. אבל הדורות הקודמים שלא הייתה להם את הגישה הזאת, הם היו צריכים להתחיל מהדומם הצומח, והחי. זאת אומרת, לגלות את המדע שבדרגות האלו. ולכן אצלנו זה בצורה יותר פשוטה. אבל כשאנחנו לומדים "חכמת הקבלה", מתוך זה אנחנו מבינים יותר מה שקורה בדרגות דומם, צומח וחי.
בן ציון: בעל הסולם כותב, שבגלל התכונה הזאת של חכמת הקבלה, אז כל המקובלים היו גם בקיעים במדעי העולם הזה.
כן.
בן ציון: שזה ממש נאמר בלי יוצא מן הכלל.
לא יכול להיות אחרת, כי ברור לך הסגנון, ההתפתחות של החומר, ההתנהגות של החומר, מאיפה זה מגיע. ולכן כך כל מקובל ומקובל בעצם משיג את הטבע בצורה כללית. הוא לא יכול לדבר עם המדען בשפה מדעית, אבל בשפה רגילה, כן.
היה לי אורח אסטרו פיזיקאי שמתעסק ביקום. אז הוא מבין את השפה שלי, כי דיברתי כמו בן אדם רגיל שלא מבין יותר מדי באסטרונומיה. אבל דיברנו על החללים, דיברנו על כל מיני בורות אנרגיה שביקום, על כל מיני צורות של המפץ, וכן הלאה. והוא מאוד התפלא, ואמר שזה דווקא נתן לו המון הקשר והדיבור איתי.
בן ציון: זה מאוד מעניין. כי אין לו ראיה של הדברים, אלא הוא משתמש בנוסחאות.
אני דיברתי אתו מתוך הרגש שלי. הוא רצה לדעת מה אני חושב, איך נעלם כוח המשיכה בתוך החור השחור, ואני סיפרתי לו את זה בצורה רגשית. והוא התפלא מזה, כאילו הכנסתי אותו לרגש, כי הכל הוא בודק מתוך השכל. הוא סיפר לי מתוך השכל, איך שזה קורה, ואני העברתי את זה לשפת הרגש, וזה מאוד משך אותו. זה היה חסר לו להבנת הנוסחאות.
בן ציון: בדוגמא הזאת של הנוסחאות כדי להבין אותן, יש לנו מה שנקרא בחכמת הקבלה "חוק שורש וענף", שהוא בעצם מאפשר כל הזמן להעתיק את אותו הדבר מחומר לחומר או ממישור למישור, ובעצם לקשור את כל המציאויות.
אבל זה בתנאי שאתה עולה לשורש, אז אתה יכול מזה לבדוק את הענף. ענף תמיד למטה משורש. חוק שורש וענף, הוא שמה שיש בשורש באיזו צורה, בטוח שמתנתק ומעתיק את עצמו בענף. אבל אני צריך לדעת את השורש. בלי ידיעת השורש, אני את הענף לא מבין.
בן ציון: איזו משמעות יש לחוק הזה מבחינה רגשית, שיכולת לתרגם לו והוא הבין.
כי אני נמצא בשורשים עליונים, והוא נמצא בענפים הגשמיים. ופתאום הוא התחיל להבין אותי בצורה רגשית שאני מעביר לו את זה, מה שקורה עם הכוח הזה. איך כוח המשיכה נעלם בתוך החור השחור.
בן ציון: התהליך הזה של שורש וענף, כל העתקות האלה, זה איזה תהליך שהוא כל הזמן קורה, מתרחש במציאות?
ודאי. אבל זה הכל בתוך האדם. בנו כל היקום הזה נמצא, כל אלפי פרסאות האלו, כאילו אינסוף מרחקים, פיצוצים הכל נמצא בנו. אנחנו צריכים לאתר את ההבחנות האלו, שמש, ירח, פלוטו שעכשיו חקרו עם החללית האמריקאית, ועוד מה שקורה מיליארדי שנות אור מאיתנו, זה הכל שלנו. הכל נמצא בי, כל היקום הזה נמצא בי.
להגיד לך עוד יותר, זה כמעט ולא תופס מקום בי. כי אני עד כדי כך גדול בפנים, שאני נכלל מכל העולמות העליונים, והיקום שלנו, העולם שלנו, והוא תופס שם, כמו שמציירים לך מה זה כדור הארץ על פני כל הכוכבים, שהוא איזו נקודה שלא רואים, אז כך גם העולם שלנו, היקום שלנו לעומת עולמות עליונים רוחניים.
אבל אתה יכול להגיד זה "מרחקים", "טונות של חומר"? לא. אלה תכונות, תכונות הקבלה כלפי תכונות ההשפעה, שני הכוחות האלו. לכן, היקום שלנו בכוח הקבלה ובכוח ההשפעה תופס איזה גרגיר קטן מאוד בכל התמונה האדירה, שזה כוחות הקבלה וההשפעה של העולמות העליונים. והכל נמצא בתוך האדם כולל עולם אינסוף, כולל הבורא.
וכך אנחנו מגיעים למצב, שצריכים רק לחקור את האדם. ואיך חוקרים את האדם? בקשר שלו עם האחרים. ואחרים? אחרים לא קיימים, הם רק דמיון שהם קיימים מחוצה לי, שעל ידי זה שאני מקרב אותם ומצרף אותם אלי, כאילו שהם שונים, זרים, על ידי זה אני מתחיל להכיר את עצמי, כאילו מהמראה, מהחיצוניים, שהם כביכול קיימים.
בן ציון: איך אתה מתמודד עם זה, שלך התמונה היא ברורה וכל כך פשוטה, ואין ספק ואין שאלה. ומהצד השני לא.
לכן זה נקרא "חכמת הנסתר". צריכים לעבוד הרבה עד שהיא תתגלה. אבל היא עומדת להתגלות לכולם, ואז האדם באמת מגלה באיזה מצב הוא נמצא, באיזה מקום, מרחב, באיזה עולם, במה הוא נמצא, ומי הוא בעצמו. אז אנחנו יכולים להגיד "היינו כחולמים". שכל מה שעכשיו עובר עלינו, זה חלום. ואז אנחנו מגיעים למצב האמיתי שמתעוררים. ואז חיים חדשים.
בן ציון: יכול להיות שחכמת הקבלה תמשוך אנשים, או שאין דבר כזה? ככה מהקסם שלה פתאום תתחיל להתגלות שהיא משהו משהו?
אין דבר כזה למשוך או לא למשוך, הכל תלוי אם מעוררים את האדם. נקווה שנתעורר.
(סוף התכנית)