ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 23.2.21 – אחרי עריכה
דודי: נתחיל בווידוי קטן, בהכנה בינינו לישיבה הזאת הגענו למסקנה שכל נושא שנעלה עכשיו הוא מתגמד, הוא מתקטן, ביחס לכנס הגדול שיתקיים בסוף השבוע הקרוב, והיינו רוצים דווקא להתייחס לאירוע הגדול הזה כנקודת מפנה בהפצה של חכמת הקבלה. עבור צופים ומאזינים שלא מכירים, ביום חמישי בערב מתחיל הכנס השנתי הבינלאומי של עמותת קבלה לעם, של אלפי תלמידים מכל רחבי העולם, והפעם, בחסות הקורונה, הכנס יהיה ווירטואלי. שלא כמו בשנים עברו שהיינו נפגשים פה בתל אביב לכנס גדול, מרהיב, השנה אנחנו באינטרנט.
כולנו מתרגשים, דרוכים, מקווים לפריצת דרך של חיבור רגשי בינינו, כי אנחנו יודעים שאחרי מאות שנים, עוד מהימים שלמדו המקובלים לבדם, אצרו את החכמה ליחידי סגולה, היום אנחנו מתקרבים ל"דור האחרון" כמו שאתה מלמד אותנו, לשלב האחרון של התפתחות העולם שבו שיטת החיבור תתגלה ותתפשט להמונים. גם מצד האנושות, וזה מה שיפה, ניכר שיש הכנה לקליטת המסר, הבנה שנדרש כאן שינוי גדול.
איך אתה רואה את החיבור המתקרב הזה בין חכמת הקבלה לבין החברה האנושית, בין המקובלים לאנושות? ודווקא בדור הזה, בתקופה הזאת ממש.
אני רואה שמה שכותב בעל הסולם על הדור האחרון, על מה שאמרו המקובלים במשך הדורות, מה שאני שמעתי ממורי רבי ברוך אשלג, כל זה ממש מתגשם ומגיע למימוש. אני מאוד שמח שאני חי בעולם הזה, בתקופה כזאת שאני יכול גם במשהו לסייע לתהליך הזה. וזאת פעולה מאוד יפה שאנחנו יכולים בזה, בהפצה שלנו, לחבר כל כך הרבה אנשים, להראות להם מהו כיוון ההתפתחות, למה, בשביל מה, מאיפה זה בא ואיך להשתמש בכוחות ההתפתחות נכון ואיך להימנע מכל הצרות והבעיות שהטבע מראה לנו בדרך כדי לכוון אותנו לכיוון התפתחות יותר נכון, וכך אנחנו נמשיך. אני שמח שכמו שכתוב, כמו שכותבים מקובלים, נבראתי בזמן הזה, בעולם הזה, שאפשר לגלות את חכמת הקבלה לרבים, שאפשר לפזר אותה בין כולם, להסביר מה מהותה ואיך לממש אותה בינינו, בעולמנו, בזמננו. ממש טוב, יפה, תודה רבה לבורא על זה שנתן לנו הזדמנות להיות קשורים לתהליך העולמי הזה בזמננו.
דודי: באמת אנחנו מרגישים שהמקובלים הולכים ומתקרבים אל האנושות, אנחנו מרגישים איך האנושות הולכת ומתקרבת אל חכמת הקבלה, ומתקבלת איזו נקודת מגע מאוד מיוחדת. השאלה מה בדיוק משתנה כרגע באנושות, מה גורם לה להתקרב יותר ולשמוע יותר את המקובלים?
זה לא פשוט להסביר. להגיד במילה אחת שזה הצרות, הבעיות שיורדות לעולם? העולם שלנו ידע גם מצבים יותר קשים ממה שעכשיו, אלא זה מגיע יחד עם ההתפתחות. ישנה התפתחות מצד אחד והתפתחות שמגיעה מבפנים, מתוך בני האדם, שמתפתחים בהם רצונות יותר ויותר מורכבים ולכן הם מסוגלים להרגיש ברצונות האלה תשוקות, רצונות, נטיות לכל מיני צורות הקשר ביניהם. מתחילים מתוך זה להרגיש שחסרה להם יותר ויותר מהות החיים.
אם פעם אדם היה מסתפק בזה שיש לו איזו פרנסה, לחם, משפחה, איזה בית, אפילו לא בית אלא איזו חלקה קטנה שמשם הוא היה מתפרנס, היה חי בתוך האדמה, היה חי באיזה צריף, ואנשים היו מסתפקים בזה ולא היו רצים לגדולות, בזמננו הרצון לקבל גדל, כל אחד רוצה להיות יותר ויותר, עכשיו אנחנו כבר עברנו את הגבעה הזאת וכבר מתחילה הירידה הכללית בכל האנושות. אנחנו כבר יודעים שאנחנו לא נשיג מה שאנחנו רוצים, וגם הרצון להשיג את זה משתנה ואנחנו רואים על עצמנו שאין שום תועלת בהשגת אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, מושכלות, מה עוד נשאר ובשביל מה החיים שלנו? אנחנו מתחילים לחשוב על זה שאם החיים לא קשורים לאין סוף אז במצב שהם נגמרים אחרי כך וכך שנים אין טעם למלאות את השנים האלה בהשגת כל מה שאדם ירצה, זה בכל זאת לא ייתן לו שום דבר. זאת אומרת אפילו אם אנחנו נהנים במשך החיים ממשהו, כבר הידיעה על זה שזו לא התכלית היא מפיגה את הטעם מכל המאמצים שלנו ואנחנו נמצאים בחוסר אונים.
האנושות נמצאת בשבירה גדולה, באכזבה גדולה מהכול, וזה דבר שמצד אחד הוא מסוכן כי הוא יכול להביא אותנו להשמדה המונית, ומצד שני לזה שלא אכפת לאנשים בעצם מה שיקרה. יש הרבה מקרים שאדם מאבד את החיים שלו, לא רוצים להתחתן, להקים משפחה, להביא ילדים. הדור הצעיר שכבר בא, הוא כבר רואה הרבה יותר רחוק מהדורות הקודמים, אנחנו רואים שהוא נמצא ממש במצב שהוא כן יכול לקלוט את שיטת חכמת הקבלה שהיא מסבירה לנו איך אנחנו עולים באמת למצב שהוא נצחי ושלם, וזה הדור האחרון מה שנקרא בחכמת הקבלה. ובאמת במשך אלפי שנות התפתחות חכמת הקבלה ציפינו, ראינו, שצריך לבוא דור כזה שהוא כן ידע לדרוש את מהות החיים, וזה מה שקורה בדורנו.
לכן אנחנו שמחים להיות בדור הזה, שמחים לשרת את הדור הזה, לפתח ולגלות לפניו את שיטת חכמת הקבלה, שיטת התיקון, שיטת הגילוי של כל הטבע, ולמשוך לזה את כל האנושות.
דודי: האם גם המקובלים מתפתחים ומשתנים מדור לדור עד הדור האחרון?
כן, וודאי. זה לא כמו בדורות הקודמים שהיו כאלו בודדים בכל דור ודור, ואפילו לא בכל דור ודור, אלא בזמננו כבר עשרות, מאות, ואפילו אלפים, נכנסים להכרת הכוח העליון, לגילוי האלוהות, לחיבור עם המערכת העליונה, ליכולת לגלות את המערכת העליונה ולפתח אותה ולהגיש אותה לכל האנושות, לא חשוב באיזה מצב נמצאים כולם.
פעם לפני אלפי שנים לדעת לקרוא ולכתוב זו היתה פריבילגיה מאוד גדולה למלכים. אמנם בישראל כולם למדו קרוא וכתוב, אבל באומות העולם לא. ובזמננו אנחנו רואים שלכולם אכפת פחות או יותר איפה הם חיים, בשביל מה חיים, למה חיים. מתוך זה שאין להם תשובה על מהות החיים הם פשוט מוכנים להתקפל בתוך הבית עם מחשב ועם משהו, עם איזו פרנסה, העיקר לכסות את עצמם וזהו. אנשים לא רוצים ללכת למשהו גדול כי כבר רואים בזה את תחילת הסוף.
דודי: אז מי הם המקובלים של הדור האחרון, מה מאפיין אותם?
אני חושב שמקובלים צריכים לצמוח מהקבוצה שלנו, מבני ברוך העולמי. הם צריכים להיות מכל אומות העולם. הם צריכים להגיע למצב שהם גדלים מתוך זה שלומדים, ומלמדים במיוחד. לפי כמה שהם משקיעים את עצמם בלימוד של אומות העולם, לפי זה הם גם יתקדמו בעצמם ברוחניות. כי מפני שהמגמה בזמננו היא להביא את חכמת הקבלה לפרסום הרחב ביותר בעולם, ללימוד ההמונים, מי שנמשך לזה, מי שמשתדל בזה ומשקיע בזה ובשבילו זו כל המטרה שלו, הוא יצליח להגיע גם להשגות גדולות.
דודי: מה תהייה נקודת המגע, נקודת ההשקה, בין חכמת הקבלה לחברה האנושית? כלומר מתי יבוא החיבור הזה בין השניים בצורה ברורה?
מתי שחכמת הקבלה מצידה תוכל להסביר בצורה כמה שיותר קרובה לעמים, לאנושות, על מהות הקיום האנושי, ומתי שהאנושות תוכל לקבל על עצמה את שיטת התיקון מתוך זה שאין לה ברירה ושרק זו היא דרך האמת.
דודי: ולאן החיבור הזה ביניהם הולך?
החיבור שלהם הולך כמו שכתוב לקראת זה ש"וכולם ידעו אותי למקטנם ועד גדלם", שילמדו כולם, ידעו כולם. וכמו שהיום אנחנו מלמדים אלפי אנשים בעולם, גם יבוא הזמן שכולם ילמדו מהמערכות שלנו.
דודי: האם אפשר לומר שהדור האחרון מרגיש יותר, מודע יותר לרצונות החדשים שמתפתחים?
הדור האחרון ידע יותר וירגיש יותר ויבין יותר, יהיה לו תסכול גדול להבין, להשיג את מהות החיים, לחיות את זה וממש להשיג נצחיות ושלמות של המציאות בחיינו בעולם הזה. כמו שכותב בעל הסולם מה זו מהות חכמת הקבלה, שזה גילוי הבורא לנבראים בעולם הזה.
דודי: ותהייה להם משיכה ישירה לחכמת הקבלה?
לא, ישירה לא יכולה להיות, זה רק לאנשים מיוחדים. אבל גם לא בצורה כזאת, אלא בצורה שאדם רוצה להשיג את מהות החיים, בשביל מה הוא חי. בכל זאת הכול בא מהדומם מה שנקרא, זאת אומרת מהרצונות הקטנים ועד שהוא מגיע לדברים הגדולים. ובזמננו יותר חשוב עד כמה שיש לו אפשרות להפיץ את חכמת הקבלה לרוחב מאשר להעלות אותו בגובה, או לעומק. כי אנחנו פועלים בדור האחרון, בפתיחת חכמת הקבלה לכולם.
שלי: כשאנחנו אומרים תיקון עולם, למה אנחנו מתכוונים בעצם?
אנחנו מתכוונים שכל האנושות תכיר את החוסר במהות החיים וישאלו כולם בשביל מה הם חיים. כולם פחות או יותר בכל העולם. וודאי שזה מגיע בהדרגה מאנשים מפותחים יותר עד מפותחים פחות, וגם לפי השאלה שמתעוררת בהם על מהות החיים הם ידעו איך למצוא תשובה ולהבין אותה וליישם אותה על עצמם. ואז כולם יגיעו לחיבור, כי תהיה לידם תמיד אפשרות ללמוד, להבין, להרגיש, להתכלל בכל מיני כוחות, חברות כאלה קטנות או גדולות, שדרכן הם יקבלו את החיבור, הזנה, להסבר נכון המתאים לצורת החיים שלהם, להתפתחות החיים, לרמת ההתפתחות, סגנון ההתפתחות.
שלי: אם אנחנו מסתכלים על האדם, הוא עסוק כל הזמן, ממש כמו בעל חיים, למצוא את המילוי המידי שלו עכשיו, מה שעכשיו יוריד לי את רמת הכאב, התסכול, הפחד. הוא כל הזמן מחפש מהר מהר למצוא מילויים. מה יגרום לו לשאול פתאום למה אני חי, באמת לרצות לדעת האם יש תכלית לזה?
הרצונות האלה צומחים מאיתנו, מבפנים. כמו שאנחנו גדלנו, אני זוכר את עצמי ילד בגיל 2, 3, 5, 7, 10, 13, 15, 20, מה זה נקרא שאני גדל? זה לא רק פיזית, אלא העיקר זה בתשוקות, ברצונות. הרצון מתפתח. מתפתח רצון של חיה קטנה, כמו ילדים, אחר כך יותר ויותר רצון של האדם הקטן, אחר כך האדם הגדול, עד שהוא מגיע לרצונות ש"רצוננו לדעת את מלכנו". זאת אומרת את מהות החיים, הכוח העליון שמנהל אותנו, איך אנחנו יכולים להשפיע על הגורל שלנו, וככה גדלים.
שלי: ומה האדם צריך בשביל באמת להצליח לענות לעצמו על השאלות המהותיות?
הוא לא יכול לעשות שום דבר נכון. הוא כבר עשה מה שאפשר, הוא פיתח אמונות ודתות למיניהן, כל מיני הרגלים למיניהם, והוא לא מוצא בזה שום אמת ומילוי, אלא רק בצורה עממית לאיזשהו קטע בסך כל ציר ההתפתחות שלו זה ממלא אותו. כמו שילדים משחקים באיזשהו משחקים ואחר כך עוזבים אותם וצריכים לעלות לדברים יותר מהותיים, כך כאן. ישנן צורות התפתחות כאלה שהן דורשות מהאדם להאמין באיזה טוטם, אלילים נגיד, צורות, כמו פסלים או ציורים. גם כל הדברים האחרים בביטוי טבע האדם הם קשורים לזה. אבל אחר כך אנשים גדלים והם כבר לא רוצים את זה, ואפילו לא רוצים לא מוזיקה ולא ספרות ולא תרבות ולא כלום, הם רוצים את מקור החיים, למעלה מהחיים שלנו. ואז אין להם מאיפה לקבל את זה, הם חייבים לגלות את זה בעצמם.
אנחנו רואים את זה, כמה אנשים היום מאמינים בעולם לעומת כמה שהיו מאמינים קודם? אלא היום כל האמונות הופכות להיות לתרבות, למה שמקובל שיהיה לאדם, הוא מאמין שהוא שייך לאיזה זרם דתי כזה או אחר. אבל לא שזה ממש מגיע מתוך התסכול הפנימי שלו, כמו שזה היה קודם, לפני כמה מאות שנה. ועכשיו כבר מתחילה להיות נטייה באמת להגיע למהות החיים.
שלי: הבנתי שאמרת קודם שתיקון העולם זה שהאדם יבין מהי תכלית החיים שלו, שהוא יבין בשביל מה הוא בא לפה. אבל מה בפועל אנחנו מתקנים בעולם?
אחרי שאנחנו לומדים ומסבירים לנו ואנחנו רוצים להשיג את זה, אנחנו צריכים לממש מה שכתוב באותם המקורות, להשיג בצורה אמיתית, מהותית מה מהות העולם, ובשביל זה אנחנו צריכים להתחבר בינינו ולשנות את הטבע שלנו לעומת הטבע. כמו שהטבע הוא כולו משפיע ולכן נמצאים בתוך הטבע כל מיני נאצלים, נבראים, כך אנחנו בני אדם צריכים לשנות את המהות שלנו גם ללהשפיע, ובזה נשיג את הכוח הפנימי שמחזיק אותנו. לכל דומם, צומח וחי ומדבר, יש בפנים כוח הטבע שהוא משפיע, נותן, וסביבו נמצאים היצורים שנקראים המקבלים. לכן אנחנו צריכים להשתדל להכיר את הכוח שמפעיל אותנו שהוא כולו המשפיע, זה נקרא "להשיג את הבורא".
שלי: אז יש כוח השפעה והוא משפיע, ואנחנו הפוכים לו. אבל מה זה אומר שבן אדם משפיע? מאיפה יש לו בכלל מה להשפיע?
היו אנשים בהיסטוריה שהם הצליחו להגיע לגילוי כוח ההשפעה שבתוכנו, או נגיד שמחוצה לנו, זה לא חשוב איפה אנחנו מממשים אותו. לכן אנחנו כך משיגים אותו, בזה שמשתדלים להיות כמוהו. הוא כולו משפיע, אם אנחנו עוסקים בלהשיג תכונת השפעה, אנחנו נגיע אליו.
שלי: מה זה אומר שבן אדם משפיע, הוא הופך למטען חיובי בטבע, הוא מעביר דרכו איזשהם כוחות?
כן. מעביר דרכו את כוחות הטבע העליון שהוא כולו משפיע. האדם מתחיל להיות המוליך של הכוח העליון.
שלי: ואיך מתקנים את עצמנו כדי לפתוח את האפשרות הזאת להשפיע?
אנחנו צריכים להשתדל להתקשר בינינו, ומתוך הקשר בינינו אנחנו רוצים להשפיע בצורה הדדית זה לזה. אנחנו פונים לכוח העליון שייתן לנו אפשרות להתייחס זה לזה כאילו שאנחנו כבר נמצאים בשליטת הכוח המשפיע, שאנחנו רוצים להידמות לבורא. לכן אנחנו רוצים להיקרא "אדם" או "בני אדם", שדומים לבורא. אדם מהמילה "דומה לבורא". אם אנחנו מסדרים כאלו מערכות, חברות, קבוצות, ששם אנחנו נמצאים בהשפעה הדדית זה לזה, בזה אנחנו מחייבים את הכוח העליון הזה שהוא יתלבש בנו, יעזור לנו לעשות את הפעולות האלו.
שלי: זאת אומרת שכל פעולת התיקון היא משחק. אין לנו שום דבר מזה, אנחנו משחקים ומשחקים וככה מזמינים את הכוח העליון שיעזור לנו להשתנות?
כן, ולא רק בחכמת הקבלה משתמשים בגישה הזאת, אלא בהרבה מאוד דברים אחרים. מתוך הניסיון שלי אני רוכש איזושהי תכונה חדשה. לכן כתוב "אין חכם כבעל ניסיון".
טלי: אני רוצה לחזור לנושא של הכנס שלפנינו. הכנס הוא הכנס העולמי הווירטואלי הראשון. זה מאוד מיוחד. מה המשמעות של היותו ווירטואלי?
שאנחנו כולנו לא קשורים בינינו אלא בצורה ווירטואלית, אנחנו רואים זה את זה במסכים. והעיקר בשבילנו זה לא ההתקשרות הוויזואלית. אנחנו גם שומעים זה את זה, אבל לא חשוב לנו כל כך אם אנחנו שומעים או לא שומעים. אלא מהתקשרות וויזואלית ושמיעה, בראייה ובשמיעה, אנחנו רוצים להתקשר בדרגה יותר פנימית ועליונה, שהיא התקשרות בלבבות. ואנחנו רוצים ליצור קשר בינינו, כמו שכתוב להיות "כאיש אחד בלב אחד". וההתקשרות כמו שהייתה לנו פעם שהיא התקשרות גופנית, אנושית, וההתקשרות היום שהיא בעיניים ובאוזניים, אנחנו רוצים מזה להגיע להתקשרות בצורה מיוחדת שהיא בלבבות, "כאיש אחד בלב אחד". נקווה שנוכל להגיע במשהו לזה, לפחות להתחלת קשר כזה בינינו, בכנס הבא עלינו לטובה.
טלי: אפשר להגיד שכנס ווירטואלי שונה בתכלית מכנס פיזי, הוא קרוב ליותר לרוחניות?
הוא קרוב יותר לרוחניות, הוא צריך להיות יותר עוצמתי. כי בגשמיות כשאנחנו נמצאים יחד במתחם אחד, כבר נראה לנו שאנחנו מקושרים, זה כבר הכנס, שכך זה נקרא בגשמיות אצל בני אדם. אבל כשאנחנו מבצעים כזו התקשרות, לא אכפת לנו אם אנחנו נמצאים בהתקשרות פיזית כן או לא, אלא חשוב לנו שנחבר את הרצונות שלנו, והקשר הווירטואלי דרך קווי האינטרנט אפילו שייפסק אחר כך, אנחנו נישאר בקשר פנימי בינינו, ברשת קשר רוחנית בינינו, וזה העיקר.
טלי: אפשר ללמוד מזה שכאילו יש לנו עכשיו איזושהי הזדמנות דרך קשר ווירטואלי לעלות למדרגה עוד יותר קרובה פנימית, שבעצם בעתיד לא נצטרך יותר בכלל חיבורים פיזיים, שזה כבר הופך להיות אולי מיותר?
יכול להיות. אמנם יש לפנינו עוד עבודה גדולה מאוד, ואנחנו עוד נצטרך חיבורים גם פיזיים, גם דרך האינטרנט, ויכול להיות שעוד כנסים כאלה כמו שהיו לנו במשך השנים הקודמות, זה לא חשוב, נעשה הכול. כי בסך הכול מגיעים אנשים חדשים שהם צריכים להתחיל את ההתפתחות שלהם מדרגות נמוכות, פיסיות, שמממשים זה את זה. אבל נראה. ודאי שאני מתאר לעצמי את הכנסים הבאים שהם יהיו רק בצורה אינטרנטית, אבל זה כך לעתיד הרחוק, זה לא לעכשיו. אלא בעתיד יהיו קשרים וירטואליים ממש, יכול להיות ללא שום אינטרנט וללא שום דבר, אלא אנשים יהיו כבר מחוברים בצורה של קשר רוחני ביניהם.
טלי: אתה יכול להסביר על זה קצת יותר?
לא, לזה ודאי אני לא נכנס. זה לא מציאותי ואני לא מתעסק בפנטזיות.
טלי: בעבר השתמשת בביטוי, זה הכנס הראשון של הדור האחרון, למה הכוונה?
שאנחנו עושים אותו סביב העולם, רק בצורה וירטואלית, ואנחנו מבינים שההתקשרות הזאת היא צריכה להיות יותר פנימית, בין הלבבות, בין העשיריות, בין הקבוצות. וכל אלו שמבינים על מה מדובר הם באמת מקבלים הזדמנות למצוא את עצמם ברשת קשר כזו, שהיא תהפוך להיות לרוחנית והבורא יתגלה בה.
טלי: מהמצב הזה, מה יהיו ההשלכות שלו על הקשר של הקבוצה העולמית של בני ברוך לאנושות?
האנושות צריכה כתוצאה מזה להרגיש שכאן קורה משהו שעונה על כל השאלות והבעיות של האנושות בכל מקום שהיא.
טלי: מה הציפיות שלך מהכנס הזה ביחס לתיקון העולם?
אני מקווה שכתוצאה מהכנס הזה האנושות תרגיש סיבה אמיתית לכל הצרות שלה, ואיך היא יכולה מכל הצרות האלו להגיע מבור עמוק להר גבוה.
שלי: איך אתה רואה את התפשטות חכמת הקבלה בעולם? מה זה בעיניך "שופרו של משיח"?
כותב על זה בעל הסולם. התפשטות חכמת הקבלה, שכולם ירצו לגלות את הכוח העליון שמנהל אותם, הם ירגישו צורך בזה. ולהרגיש צורך בזה זה כבר נקרא שהם במשהו מגששים בזה שקיים דבר כזה, רשת כללית וכוח כללי שמנהל את כל האנושות וכל הזמן זורק אותה מקצה לקצה, כמו שעכשיו בפנדמיה וכן הלאה. עם עוד כאלה מכות אנחנו נתחיל להרגיש שבאמת יש כאן שיטה, יש כאן כוח, יש כאן תכנית, יש כאן רצון עליון שמתלבש בנו ומנענע אותנו. אני מקווה מאוד שהאנושות תתחיל להרגיש את זה ולבקש מאיתנו הסבר.
שלי: אז בפועל שיטת ההפצה האמיתית קורית דרך הטבע, דרך הכוח העליון שנכנס כאילו באנשים ומעורר בהם שאלות ורצונות?
מצד אחד אפשר להגיד כך, אבל אני רואה שזה קורה לא דרך הטבע, אלא דרך קווי האינטרנט ודרך מערכת "בני ברוך".
שלי: אנחנו מעין משדרים קטנים כאלה?
כן. מוליכים.
טל: בעצם הקורונה התחילה לפחות בישראל ממש בזמן הכנס לפני שנה. עברה שנה מאז הכנס האחרון, איזה שינוי רוחני חל בנו ובכלל השנה?
האנושות עדיין לא התחילה לגלות כמה היא קשורה בכל המערכות שלה זו בזו. היא מרגישה את זה, אבל לא רוצה להסכים עם זה, לא רוצה לקבל את זה. אני מאוד מקווה שזה בכל זאת יתגלה בשנה הקרובה שרק התחלנו, ומזה תהיה לנו באמת פריצת דרך לחיים יותר טובים, בטוחים, ונכונים. שלא נבזבז לא כסף, לא כוח וודאי שלא ניכנס למלחמות, ולסגירת חשבונות בין מדינות ועמים, אלא נבין מזה כ"חכם רואה את הנולד" ששום דבר נכון לא ייצא לנו אם לא נלך לפי תכנית הבריאה.
טל: מה יתגלה בעצם כשהאנושות תסכים להרגיש את מה שכרגע היא לא מסכימה להרגיש?
או שהמכות כבר מספיקות לה, או שהיא תצטרך לקבל עוד מכות. הכול תלוי בנו, כמה נצליח בהפצת חכמת הקבלה. ואז נוכל לחסוך לכל האנושות את המכות, ולהתקדם בדרך טובה, דרך הפצה, דרך הסברה, דרך בירורים.
דודי: נעבור מהר גבוה לבור עמוק, ונעלה נושא אחר, יותר "ארצי" בוא נגיד, על הריקבון החברתי והמשפט החברתי שאנחנו רואים. אחת למספר ימים מתפוצצת בתקשורת וברשתות החברתיות עוד פרשה מסעירה של התנהגות פסולה של גבר מפורסם, או גילוי צדדים אפלים של איזו דמות מפורסמת שהלכה לעולמה והם מועמדים למשפט ציבורי ברשתות החברתיות תחת שיח אלים, מבייש. למה בתקופה הזאת פתאום גוברות החשיפות האלה?
אני לא יודע על מה אתה מדבר, אני לא קורא מקורות כאלה, על מה מדובר?
על זה שהיו אנשים גדולים בחברה, במדינה?
דודי: אנשי תרבות, אנשי רוח, אנשי פוליטיקה.
שהיו גנבים?
דודי: לא רק, גם גניבות, גם התנהגות מינית קיצונית וכולי.
מה הבעיה בזה? מתי זה לא היה?
דודי: זה פתאום פורץ החוצה בצורה מאוד מוגברת עכשיו. זאת אומרת, יתכן שזה תמיד היה, רק שעכשיו זה יוצא החוצה לרשתות, ושם דנים את האנשים ושופטים אותם.
טבע האדם לא משתנה, תמיד היו דברים כאלה, ואולי עוד יותר גרועים. אבל זה היה מקובל, כמו ביוון העתיקה, כמו ברומא העתיקה, בימי פרעה וכן הלאה, אין בזה שום דבר חדש. זה קיים בכל חברה, בכל מקום, בכל מדינה ומדינה.
מה שכן, היום זה נעשה יותר נפוץ ועושים מזה רעש גדול, מפני שרוצים למשוך הרבה תשומת לב, לא יותר מזה. הטבע לא השתנה, תמיד היו גברים שנמשכו לגברים, נשים שנמשכו לנשים ועוד כל מיני צורות ביניהם. גנבים תמיד היו בכל מיני צורות ומדרגות. אין בזה שום שינוי חוץ מהשינוי הפשוט, למי זה כדאי, ולמה זה כדאי. היו תקופות שזה היה אסור, יש תקופות שזה מותר.
בילדותי אסור היה לפרסם את זה ואז כאילו זה לא היה קיים. היום מפרסמים את הכול, אז כאילו שפתאום יש התפרצות. הכול תלוי למי זה כדאי ומה הוא יכול לפרסם.
דודי: אבל למה אחרי תקופה ארוכה שזה היה מכוסה וכאילו נראה שהאגו הוא יפה והחברה מתנהגת יפה, למות שהיו מקרים, למה פתאום היום זה פורץ בבום?
תמיד היו מקרים, אבל יותר הסתירו, והיום לא מסתירים, דווקא הפוך, רוצים לנפח את זה כדי לעשות מזה ביזנס. שום דבר לא קורה סתם, אלא אם פותחים יותר, או סוגרים יותר, סימן שזה כדאי למישהו.
דודי: זאת אומרת, אתה אומר שטבע האדם תמיד היה כזה, עוד ביוון העתיקה.
שום דבר לא השתנה, "עולם כמנהגו נוהג".
דודי: מה זה הטבע הזה, שאתה אומר שהוא לא משתנה?
הטבע לא משתנה, תמיד הגברים רצו גם גברים, וגם נשים, והנשים רצו גם גברים וגם נשים, וביניהם כל מיני צורות כאלו וכאלו, וגנבים ושקרנים, תמיד היו. הכול תלוי רק בכמה אנחנו מעוניינים לפתוח או לסגור את זה.
דודי: למה אנשים מחפשים להסתיר, לטייח, למה יש דורות שכאילו מכסים? עדיין לא ברור לי הכיסוי הזה, למה אנחנו עוצמים עיניים לטבע שלנו?
הכול תלוי במי שקובע. תתאר לעצמך שאני הייתי ראש הממשלה או יותר מזה, הייתי המלך, הייתי נותן שידברו על זה? הייתי סותם את הדברים האלה ופותח דברים אחרים, חינוך תרבותי של קבלה וכן הלאה. יש כאלה שרוצים את זה, כי על ידי זה הם יכולים להרוס את המתנגדים שלהם. הכול פוליטיקה ועוד כל מיני חשבונות.
דודי: פתיחת "תיבת הפנדורה" הזאת, והדיבור על זה, האם זה טוב לחברה לכבס בפומבי את הכביסה המלוכלכת?
זה טוב, מפני שמתוך כך החברה מגיעה יותר מהר לגילוי האמת, לגלות מה ומי היא.
דודי: והחברה היום חושפת את הפגמים האלה כדי דווקא להוקיע אותם, להראות שזה לא טוב לנו כחברה, להוציא את זה מהחברה.
אני לא חושב שזה העניין. אני חושב שמגלים את כל הדברים האלה רק כדי להרוס, להוריד את אלו שהם כותבים עליהם, ויש בזה חשבון פוליטי בלבד.
דודי: מי שהחשבון כנגדו זה ברור, אולי יש איזה אינטרס להרים או להוריד וכולי, אבל מסביב יש היום ברשתות החברתיות הרבה אנשים, אצטדיון של אנשים שצופים ברשתות ורואים את זה. עליהם זה יכול להשפיע, זה יכול להרתיע אותם או להיפך?
לא, זה שום דבר. אתה לא יכול ללכת נגד הטבע. לא יכול, מי שאוהב בכל מיני צורות אחרות, מוזרות לעשות כל מיני עסקים, עסקי מין או עוד משהו, הוא בכל זאת יעשה את זה. אלא אולי זה יהיה קצת אחרת. היו דברים מעולם.
שלי: בשיח החברתי מה שקורה היום, זה שכבר לא צריך לגשת למשטרה כדי להתלונן על מישהו שפגע במישהו, פשוט כותבים על זה ברשת.
אני לא חושב שהמשטרה עוסקת בזה, יש למשטרה במה לעסוק, היא לא צריכה את זה.
שלי: אז באמת, מה שקורה זה שמישהו כותב פוסט ברשת, וכמו אש בשדה קוצים, זה מתפשט לכל עבר ולפעמים אדם עובר לינץ' של מדינה שלמה לפני שהייתה איזו חקירה או בירור ענייני.
כן.
שלי: איך התנהלות כזאת משפיעה על החברה? זו התנהלות נכונה, בריאה?
ודאי שזה לא בריא, אבל אנחנו אוכלים את זה. כמו שבנינו את החברה הזאת, הסכמנו על החוקים האלה, ואנחנו לא מתנגדים אלא פשוט לא שמים לב לזה, מה שיש יש, זה מה שקורה. כל דור ודור וכל אומה ואומה, אוכלת את מה שהיא מבשלת לעצמה, מה לעשות.
שלי: מי אמור להגביל את זה? כי הדיון הציבורי בחיים של אדם לפעמים גומר לו את הקריירה
רק הציבור. רק הציבור יכול לעשות את זה בתנאי שהוא באמת מספיק מפותח ובאמת רוצה שהתופעות האלה ייעלמו. אבל את רואה מה קורה באמריקה, מה קורה בכל מקום. באירופה זה קורה קצת פחות כי שם האנשים יותר מפותחים, מאשר הרוסים, האמריקאים, או הישראלים, שם התרבות של חופש הפרט, והעיתונות, היא קצת אחרת. אבל חוץ מאירופה בכל היתר, זה כמו ג'ונגל.
שלי: בתקופה האחרונה פרות קדושות נשחטות לציבור אוהב התרבות בישראל, פתאום דמויות שמאוד נחשבו, בוקר אחד מתגלים עליהם סיפורים קשים והציבור כולו נרעש. האם יש קשר בין התנהגויות קיצוניות לבין יצירה ואמנות?
אין קשר בכלל. מה הקשר? אנחנו כולם מכירים נגיד את אורי זוהר, או אחרים, איזה התנהגות הייתה לו מצד אחד ועד כמה שהוא תרם לתרבות ישראל.
שלי: אז הרבה פעמים דווקא האמנים המוצלחים, הם אנשים שיש להם יותר נטייה לקיצוניות?
כן, זה יותר.
שלי: הדיון הזה גורר את השאלה, האם כשאנחנו מגלים שאיזה אמן שהוא יוצר באמת גדול ועשה דברים נפשעים, האם זה פוסל גם את האמנות שלו? האם אנחנו בעצם צריכים גם לדחות את האומנות שלו?
אם את רוצה לגשת בצורה כזאת, את תצטרכי למחוק לפחות חצי מהתרבות העולמית. זה דברים ידועים וכמה שלא ידועים. זה מדורי דורות ועד היום הזה, בגלל שהיו להם כל מיני נטיות שלפי מה שאת חושבת היום זה לא בסדר. וכל האנשים האלה הם יכולים להגיד לך, "למה זה לא בסדר אם אנחנו נולדנו כך, אז מה אני אשם נגיד שיש לי נטייה לגברים?" [כמו שאמר] צ'ייקובסקי. ועל יוון העתיקה אני כבר לא מדבר בכלל, כי משך כל הדורות את יכולה לראות את זה בכל דור ודור. ולכן אני לא חושב שיש על מה לדבר.
דודי: מה לגבי יוצרים שהם אנטישמיים, נגיד וגנר?
אנטישמיות זה משהו אחר, זה בא לנו מהטבע, לפי חוק הטבע, ולפי התנהגות של עם ישראל כתגובה על זה שהוא לא מתפקד כמו שצריך. זה הכול. אנטישמיות זה לא לפי החוק הטבעי הבהמי שיש בתוך האדם.
דודי: האם היית מבדיל בין התכונה הזאת שיש באדם לבין היצירה שלו, בין אם נטיות אנטישמיות שיש בו. אתה אומר שזה לא קשור?
פעם אולי נדבר, אבל זה לא פשוט. כי מצד אחד יש לך הרבה יוצרים אנטישמים גדולים מאוד, כמו נגיד וגנר ועוד, ומצד שני היצירות שלו, שכולן בנויות על שנאת היהודים, אבל אם אתה לא מבין ולא יודע מאיפה ומה, אז הן בעצמן ברמה גבוהה מאוד של חיבור מוזיקלי. ואותו הדבר גם בספרות, אמנם שם קשה מאוד לזהות את זה או לא לזהות, כי ספרות זה כבר יותר גלוי ממוזיקה. גם בבלט. בכל דבר שאתה רוצה להבדיל מה הם המניעים, אתה יכול לראות בעומק מה זה היה.
ויש הרבה צורות שנאה אחד לשני ואדם למדינה או לאומה אחרת, מכל שכן אנטישמיות שהיא חובקת עולם, היא מופיעה בכל מיני יצירות תרבות.
טל: איך להתייחס נכון לגילויים של דברים שאנשים עשו והם לא בסדר?
אני לא יכול להתייחס לזה בשום צורה, אני פשוט לא מקבל את הדברים האלה, מפני שהם נובעים מהנטיות האנטישמיות למרות שזה לא תלוי באדם עצמו. נגיד וגנר, אני לא מעניש אותו על זה שהוא אנטישמי, אין על מה, אבל אני מונע את עצמי מלכבד אותו, מלשמוע אותו וכן הלאה. אבל זה כבר עניין אישי שלי ולכן אני לא חושב שאנחנו צריכים להתייחס לזה, אנחנו צריכים להתייחס להסבר על אנטישמיות מה שאנחנו מסוגלים לתת לכולם.
טל: כל גילויי הרע שמתגלים עכשיו, על הפשעים שאנשים עשו לאנשים סביבם, מה צריכה להיות הגישה הנכונה לפשעים האלה שמתגלים?
פשעים של מה?
טל: נגיד יחסים לא טובים במשפחות ואלימות וגניבות, כל מה שדיברנו קודם.
זה הכול תלוי בחינוך בני האדם. אם הפסיכולוגים ועוד אלה שחושבים עצמם כתבים לא פועלים בכיוון זה, אז מה יש לי להגיד? תשאלי את עצמך. לפחות לא להזיק. אני לא בעד או נגד נטיות האדם. כשיש לגבר נטייה לגברים ולאישה נטייה לנשים, ועוד כל מיני דברים כאלה, זה לא חשוב לי חשוב שהם לא מזיקים בזה לאף אחד.
טל: ועכשיו שמתגלה שאנשים שפעם מאוד הערכנו הם פגעו בזולת, או פגעו באנשים סביבם, מה צריך להיות היחס הנכון של החברה כלפיי גילויי הרע האלה שמתגלים?
זה בא מהטבע ואנחנו רק צריכים לחנך את האנשים שהעיקר בשבילם זה לא להזיק לחברה, "ואהבת לרעך כמוך". זה הכול. ואם יש להם גישות מסוימות, שזה נמצא בטבע ובמשך כל ההיסטוריה של האנושות זה גם היה בתוך טבע האדם, אז אנחנו צריכים להבין שזה בא מהטבע ואנחנו לא יכולים בגלל זה להרוג את האנשים כמו שזה היה נהוג עד לפני זמן מה.
בכל המדינות התרבותיות זה היה כך, גברים שהיתה להם נטייה לגברים, זה היה ממש עונש מוות, גם באנגליה, גם ברוסיה, בכל מיני מקומות. ולכן זה כבר עבר ברוך ה'. אבל בכל זאת זה צריך להיכנס למסגרת שמלווה את האנושות ושלכל אחד יש חופש ביטוי בלי להזיק לזולת.
שלי: כשמתגלים הסיפורים האלה, אני חושבת שהרבה אנשים פשוט מרגישים דחייה מיידית מהאמנות, לא בא לי לקרוא עכשיו משהו שמישהו שהתעלל כתב.
זה הכול תלוי בחינוך. כשאנחנו מתייחסים לאדם כמו לאדם אין בזה שום בעיה. אז יש לו גם ברמה הגופנית שלו נטייה לזה, אז הוא נוטה לגברים והיא נוטה לנשים, אז מה?
שלי: אבל אם נניח מדובר על אלימות כלפיי ילדים?
זה משהו אחר, אני אמרתי שזה לא שייך אחד לשני. זה שייך להזיק לאדם שני.
דודי: נדבר על איראן.
זו בעיה שאני לא יכול כל כך לדבר עליה. אני לא מתעסק בזה עכשיו, לא קראתי על זה, אין לי דעה על זה. תמיד יש בעיה באיראן ותמיד זה יהיה, כי הרוסים עומדים אחריהם, הסינים עומדים אחריהם. זה לא כלפיי ישראל אלא כלפיי ארצות הברית, כלפיי אירופה. זו בעיה של פוליטיקה גלובלית ולכן אני לא יודע, אין לי מה להגיד. זו בעיה שאתה לא תפתור אותה בפצצת אטום, זה משחק בינלאומי.
האיראנים גם מבינים שהם לא יכולים להפיל את הפצצה, הם משחקים בכמה אחוזים הם מעשירים את האורניום 60%, 100% פחות, יותר, זה הכל משחק. ואנחנו מבינים שהם לא היו יכולים לעמוד בזה אם הרוסים והסינים לא היו אחריהם. אז זה ממש בלוק של הסינים, הרוסים ואיראן כנגד טורקיה, אירופה וארצות הברית.
דודי: אבל הם משחקים פה באש.
אני לא חושב שזה באש ממש, כי כולם מבינים שזה לא פשוט, ושבמשחק הזה אין לך אפשרות לפספס, כי אם מתחילים כבר להפעיל מכות, טילים או פצצות גרעיניות, זה לא שאתה הורס כמה בתים ועוד משהו, זו לא שכונה, זה ממש חצי מדינה הולכת לאיבוד ומי יודע לכמה שנים. בצ'רנוביל עד היום אתה לא יכול לחיות.
ואתה רוצה שיעשו ככה כאן במזרח התיכון ומכל המזרח התיכון יפילו את זה על ישראל? אתה לא שולט בזה. ומה יהיה עם איראן? למה ביבי קנה את כל הצוללות? זו בעיה לא פשוטה. לכן כל הדברים האלה הם יותר משחקי כוח.
דודי: איך להפוך את המשחק הזה למשחק טוב ומועיל לכולם?
רק על ידי חכמת הקבלה, להסביר לכל האנושות שזה לא יעזור לכלום. שהאדם צריך בכל זאת לשלוט על עצמו ואז הוא מגיע לחיים טובים. ואף אחד לא יכול להיות שליט העולם, לא דרך הדת שלו, לא דרך שום דבר. והבורא ישחק כמו שצריך, בסופו של דבר "אין לנו על מה להישען אלא על אבינו שבשמיים".
נורמה: מה הסכנה לישראל לחזור להסכם הקודם עם איראן?
ישראל לא כל כך יכולה כאן לעשות הרבה, אלא ללמוד מהמכות האלה שהיא צריכה להיות קצת אחרת, ולא לתמוך בכאלה כמו ביידן לעומת טראמפ. ואם כולם בכל העולם, עושים מטראמפ סמרטוט ומי יודע מה, ומביידן הזה תחליף טוב, אז ישראל לא צריכה לעשות כך, אלא צריכה בכל בכוחות להשפיע על היהודים האמריקאים.
אבל בעצם זו גם לא הדרך הקצרה, הנכונה והישירה. הדרך הקצרה, הנכונה והישירה שאנחנו נהייה יותר קרובים לבורא, זה הכוח העליון שלנו שבו אנחנו יכולים לקבוע את הגורל שלנו. רק בזה.
דודי: כדאי לדבר על ביידן וטראמפ?
זה סתם בלי סוף לבלבל את האנשים. טראמפ כבר ירד וביידן הוא גם עוד מעט יורד, יהיה במקומו עוד מישהו, אובמה עומד שם אחרי כל הדברים האלה ואנחנו שוב חזרנו לאנטישמי בדמות אחת, ממש כל הצורה האנטישמית שיכולה להיות.
דודי: מה אתה מאחל לנו לכנס, לכל התלמידים שלך?
תראו מה שקורה בכנס, תנסו לעשות משם כתבות נכונות על הכנס עצמו, זרימת הכנס, כמו שנגיד עושים אלו שכותבים דיווחים על אירועים כאלה. אתם יכולים להתקשר אפילו אלי בזמן הכנס בין השיעורים ונדבר על זה. אבל בתנאי שאתם תפרסמו מיד משהו קצר ולעניין בין כולם. תהיו יותר מעורבים עם כל מה שקורה, אחרת אתם סוגרים את עצמכם כשאתם באיזה מאמר אחד בשבוע ואני לא יודע על מה ומה שהוא עושה, לא נראה לי שזה בכלל עושה רושם.
תהיו כולם בריאים, שלמים, והשתתפות יפה ונכונה בכנס שלנו. ביי.
(סוף השיחה)