שיחה 01.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיחת עבודה עם רב
ישיבת כתבים
דודי: היום אנחנו רוצים לפתוח את השיחה שלנו בנושא חגיגי לחג הסוכות, מחר ערב סוכות. חג הסוכות מצטרף לשרשרת חגי תשרי שקיבלו משמעות אחרת השנה, סגר הקורונה המלא הוארך והולך לחשוף סוכות דלות, מיותמות, השירה הבוקעת, הקישוטים, האור, הכול הופך להיות משהו יותר פשוט, צנוע, שקט, מאופק. השנה זה רק בחיק המשפחה הגרעינית, וכדי להבטיח את זה מי שילך לשבת בסוכה של החבר ישלם קנס של 500 שקלים. מה שאומר שכל אחד יהיה ממש בביתו ומשפחתו.
האם אתה מצטער שהשנה אנחנו לא יושבים יחד או שאתה דווקא רואה בזה דרגת התפתחות חדשה, שלב חדש של סוכות ושל חג?
זה ברור שהיה יותר טוב אם היינו יכולים לחגוג את חג הסוכות כמו שצריך להיות, אבל כנראה שכדי להביא את האנושות לתיקון אנחנו צריכים לעבור כאלה מצבים ולכן יש לי גם איזה צער וגם איזו שמחה יחד, גם זה וגם זה. מה לעשות. אנחנו באמת לא כל כך ראויים להיות בחג הסוכות ולשבת יחד, להיות יחד, כי כמו שאנחנו לומדים, סוכה מסמלת לנו חיבור בינינו, "סוכת שלום", שאנחנו מזמינים כוח הטוב, אורחים, "אושפיזין", כוחות עליונים שמחברים אותנו יחד כולנו, זה הכול לא קיים ולכן אנחנו מתרחקים מהדבר הזה. הטבע, הבורא, הא-לוהים, לא רוצה לסדר לנו את הדברים האלה, מראה לנו בצורה יותר אמיתית, איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו, לאיזה מצב אנחנו ראויים.
דודי: סוכות מאופיין בזמניות, מקום ארעי, האם גם המצב שלנו הוא מצב ארעי או אפשר לשאול מה קבוע במצב שלנו, מה משתנה?
ארעי, כל העולם שלנו הוא ארעי, כל החיים שלנו זה כך, אז זה לא כל כך נורא. אלא ארעי הכוונה שאנחנו צריכים להתחיל לעבור לחיים נכונים, ומה שנראה לנו ארעי ולא חשוב ושאין בזה כל כך מהות אנחנו צריכים להפוך את היוצרות האלה ומה שהיה לנו לא חשוב שיהיה חשוב, שאנחנו נתחיל להעריך דברים שקודם לא הערכנו.
אני חושב שהאנושות צריכה להתחיל להבין לאן היא מתדרדרת, לדברים כאלה שאנחנו לא נוכל לעשות שום דבר ממה שהיה לנו בחיים, שאנחנו עוד זוכרים שהיה לפני שנה שנתיים וכן הלאה, כי כל המצבים האלה היו ואינם. ולא שכבר אינם, גם אינם באופק. כי אנחנו צריכים להחליף את צורת החיים שלנו ולהתחיל ליהנות מדברים אחרים, מזה שאנחנו יכולים להיות יחד, לשבת יחד, שזה בינתיים אסור, שאנחנו יכולים להתחבר יחד, ובינתיים אסור גם להתקרב, שאנחנו יכולים להבטיח לילדים שלנו איזה עתיד פחות או יותר בטוח ורגוע וטוב, גם אין.
זאת אומרת אנחנו עוברים איזה שלב של הכרת הרע בטבע הכללי שלנו, ושנכיר ממש במידה שצריכים להיות בהכרת הרע ממש, אז אנחנו נוכל להחליט על החיים האחרים, וחיים של השפעה הדדית, חיבור הדדי, הם באמת חיים נכונים, טובים.
דודי: מה בדיוק צריך להעריך, מה זה חיים של השפעה הדדית? מעריכים חיים טובים וקשרים טובים.
לא, זה לגמרי לא נכון, זה לא מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו לא יודעים מה זה להיות יחד, אנחנו לא מרגישים את עצמנו מה זה להיות "כאיש אחד בלב אחד", "כל ישראל חברים" אם אנחנו מדברים על עם ישראל. עכשיו אנחנו כבר מדברים על כך שכל העולם הוא כאדם אחד.
אין לנו שום דבר שאנחנו יכולים בכלל לראות אותו כדבר הנכון, שהוא דוגמה לדבר המתוקן.
אין לי מילים אפילו, זה הכול הפוך על הפוך. ולכן אנחנו צריכים ללמוד מהחיים שלנו איפה אנחנו נמצאים. הגיע הזמן שנלמד. אנחנו מתחילים, רק מתחילים עכשיו את התיקונים, אנחנו נכנסים לפי חכמת הקבלה לשלב שנקרא "דור האחרון", שזאת התקופה שהאנושות צריכה לקבל את הצורה החדשה הדומה לכוח העליון, שכולה תצטרך לעבור לכוח השפעה, אהבה, חיבור הדדי וכן הלאה. אבל לפני זה היא צריכה להכיר את הצורה ההפוכה שהיא נמצאת בה, שבצורה כזאת שכולנו שונאים זה את זה, כולנו אויבים, כולנו עוינים וכן הלאה, אנחנו נמצאים עכשיו בתחילת הכרת הרע, זה עוד לפנינו. הכרת הרע האמיתי עוד לפנינו.
דודי: את חג הסוכות מציינים כיום שמחתנו, ועכשיו זאת שנה שאפשר להגיד עליה שהרבה אנשים חולים, מובטלים, יש הרבה עצב וייאוש וחולי, מה שמח בחג הזה השנה? כל משפחה תהייה עם עצמה, תתבכיין על המצב שלה, תבכה על מר גורלה, איך ובמה להיות שמח?
אם אתה הגעת לזה, כנראה שכך צריך להיות. סך הכול החיים שלנו זה תוצאה מהתנהגות שלנו. אנחנו, האנושות זה כוח הכי חזק בטבע ואנחנו יכולים לעשות הכול, החיים הם תוצאה ממה שאנחנו עושים. כדור הארץ מלא דברים טובים שאנחנו יכולים להשתמש בהם לכיוון הטוב, להנאתנו, לזה שכל אחד ואחד ייהנה, שלא יהיה על פני כדור הארץ אף אדם סובל, מסכן, חולה וכן הלאה. אלא אם האגו שלנו מפריע לנו לסדר את החיים לטובה ואנחנו לא רוצים לתקן את עצמנו בזה, לרפאות את עצמנו מהאגו שלנו, אז אנחנו סובלים, האנושות כולה חולה.
דודי: אז במילים אחרות אתה אומר "מגיע לכם, אתם בישלתם את זה לעצמכם, תאכלו את זה בחג הזה".
זה וודאי. זה ברור שאנחנו עשינו את זה, אלא מי עוד?
דודי: איך כן להפוך את החג הזה לשמח, יש אפשרות כזאת?
דרך הכרת הרע. קודם כל תבדוק מי אשם. הבורא סידר את הכול לטובתנו אבל נתן לנו גם את היצר הרע, ואנחנו סידרנו את החיים שלנו כך שהיצר הרע הזה הוא שולט וגדל מיום ליום בכל אחד ובכולנו יחד ואז אנחנו מסדרים את החיים שלנו לפי היצר הרע הזה. ממש כל החיים שלנו מכוונים רק איך לקלקל את החיים זה לזה.
דודי: כשאתה אומר הכרת הרע, הכוונה רק להצביע שהאגו אשם או מה?
האגו לא אשם, אנחנו אשמים איך שאנחנו משתמשים באגו. אנחנו יכולים להשתמש באגו שלנו בצורה נכונה, אל תגיד שהאגו אשם שהוא משחק איתנו ואנחנו כמו צאן לטבח. לא. אנחנו לא סתם ככה, אנחנו משתמשים באגו שלנו כדי להזיק זה לזה.
דודי: זה לא האגו שמנהל אותנו, אנחנו לא מופעלים על ידי האגו?
אל תהייה כזה מסכן שכאילו אתה לא יודע ואתה לא עושה. הוא מכוון אותך ואתה מסכים ורוצה. אתה עוד לומד מכל החיים שלנו איך אתה יכול להרוויח, להצליח יותר מכולם, לדכא את כולם ולהתעלות מעל כולם. אתה עושה את זה בכוונה.
דודי: בכוונה. זאת אומרת אתה אומר שהאדם עושה את זה בכוונה. אז לאיזו הכרה אני צריך להגיע, שאני עושה את זה בכוונה? הכרת הרע זה שאני דווקא יודע שאני ביודעין עושה רע לאחר.
תראה מה שאתה עושה, איזה מערכות אתה מקים בין בני אדם ומדינות והכל כדי רק לנצל את הזולת לרעתו. אפילו לא לטובתך אבל בטוח לרעתו. אתה נהנה מזה שאתה עושה רע לזולת.
דודי: עכשיו לאיזו דרגה של הכרת הרע הציבור בישראל, או אפילו גם בעולם באופן כללי, צריך להגיע? לאיזו רמה של הכרה?
שאם אנחנו לא נהרוס את היצר הרע שלנו, הנטייה הזאת להתעלות מעל הזולת במקום להתחבר עימו, אז אנחנו גומרים עם עצמנו, עם הציוויליזציה שלנו כולה.
דודי: ובכל זאת זה חג של הכנסת אורחים, אושפיזין וכולי, איך בכל זאת לשמור על קירוב לבבות גם מרחוק?
מה פתאום שאתה חושב על קירוב לבבות ועל החג ועל הסוכה ועל קבלת אורחים? מה פתאום? תעשה לילד שלך איזה משחק כזה יפה. וגם כשהוא יעשה אתה תראה עליו שזה הכל אגואיסטי. אבל אנחנו? איזה אורחים אתה רוצה לקבל, את מי אתה מכיר חוץ מהאורחים מהקרובים שלך או משהו? אתה מתייחס יפה למישהו חוץ מאשר בחוג הקטן שלך? לא.
דודי: אין שום טוב ממש? אתה לא רואה אפילו טיפת טוב בבני אדם?
שום דבר. אם אתה רואה משהו טוב סימן שכאן יש לך משהו נסתר, רווח נסתר, גדול ויותר אכזרי.
דודי: אז זה ראייה פסימית כזאת.
זה לא פסימי זה אמת. זה הטבע שלנו. אני לא פסימי. פסימי זה שאני לא רואה עתיד הטוב, אני לא חושב כך, אני דווקא רואה את העתיד הטוב, אבל הטבע שלנו יחד עם זה רק רע, "יצר האדם רע מנעוריו" וכל שעות היום רק חושב איך להזיק לזולת.
דודי: ומה מחזיק אותך בראייה הזאת, מה אתה מחפש בראייה? אתה אומר אני לא מחפש עכשיו לראות את הרע שיש בבני האדם, אתה מכיר ברע אבל במה עוד אתה מכיר, בטוב העתידי?
כן. בדיוק. אני רוצה לראות איך להפוך את הרע לטוב, ואני מחפש לזה אמצעים, מגלה שבי אין כלום, אני כולי רע, כמו שעכשיו דיברנו, אבל יש לי איזו "הכרת הרע" מה שנקרא, שאני מכיר את הרע שבי ואומר שאני רע. עכשיו איך אני אעשה שהרע הזה לאט לאט יעלם ממני, או עוד יותר, יכול להיות שהוא יתהפך לטוב. אז אומרים שיש כזו אפשרות, שאני נכנס לחברה נכונה, ואני על ידה לאט לאט מתקן את עצמי, ואז אני מקטין את הרע שבי עד האפס, זה נקרא שאני מגיע ל"צורת החסדים", לדרגת הבינה. ואחר כך אני אפילו עוד יותר מושך את הכוח הטוב לא רק כדי להקטין את הרע אלא כדי לחיות בטוב הזה. ואז חוץ מזה שהגעתי לחפץ חסד, להיות ניטרלי נניח, אז אני עוד יכול לעשות כל מיני פעולות עם האגו שלי יחד, אני מעורר אותו ועושה דווקא על ידו דברים טובים.
דודי: מה יקרה כשציבורים שלמים בישראל, אפילו אלפי אנשים יכירו בטבע האגואיסטי שלהם, מה יהיה השלב הבא, מה קורה פה בחברה הזאת?
הם ידעו איך להשתמש בכוח השלילי הזה בצורה נכונה, חיובית. אנחנו רואים את זה בטבע איך שזה נעשה, זה אפשרי.
דודי: בגלל שאין אפשרות לצאת לחופשות אז משפחות גרעיניות יישבו בבתים או חלקן בסוכות ויבלו זמן רב דווקא בפעילות משותפת יותר. אנחנו עדיין בסגר ממשוך, הדוק. על מה היית ממליץ נניח, לשבת ולדבר, כדי להתקדם להכיר את הרע שבנו?
לשיר. כן. פשוט מאוד. אני זוכר שכך גם הייתי בסוכה עם המשפחה שלי והבנות שלי היו שרות. היינו שרים. הן היו קטנות והיו שרות כל מיני שירים.
דודי: זה נחמד לשיר שירים, זה לא רע, אבל איך להתקדם להכיר את האגו שלנו ולצאת למשהו טוב.
אז זה כבר לא העניין של החג עצמו אלא שזו עבודה יומיומית, שאנחנו צריכים להבין את הדברים האלה. אנחנו צריכים לראות ממש סדרות כאלה בטלוויזיה שמסבירות לנו, או במחשב או בפלאפון, שהן מסבירות לנו מי אנחנו, איזה רע יש לנו, איך אנחנו יכולים על ידי הרע הזה להגיע לטוב אם אנחנו יודעים איך להשתמש בו. כי כל מה שנמצא בעולם, בטבע, זה נברא, קיים, לאיזו מטרה טובה, יפה, רק צריכים לדעת איך להשתמש בו. כמו שבטכניקה, אנחנו משתמשים גם בפלוס וגם במינוס, אי אפשר האחד ללא השני, רק צריך לדעת איך לנצל את זה. אז אנחנו צריכים ללמוד איך אנחנו יכולים לנצל את הטבע שלנו. ופתאום נראה לנו שהאדם הוא המקור והנציג של הכוח הכי גדול שישנו בטבע, יש לו פלוס ומינוס כאלה גדולים שאם אנחנו נחבר אליו את כל היקום, הוא מזיז אותו ממש. ואנחנו צריכים ללמוד איך לעשות את זה.
דודי: איזה דברים טובים אפשר לעשות על ידי האגו, איך משתמשים בו בצורה טובה?
כל דבר. אנחנו היום מתחילים קצת לקבל רמזים מהמדע עד כמה שאנחנו יכולים. קודם כל אנחנו יכולים לפרוץ דרך גבולות של זמן, תנועה ומקום, להגיע לממד אחר למעלה מהזמן. אנחנו צריכים לצאת מההגבלות שלנו, של זמן, תנועה ומקום, ואז לא להרגיש שאנחנו מוגבלים בחיים האלה, גם הגופניים וגם של חיים ומוות. כל הדברים האלה הם סך הכול תוצאה מהמוגבלות שלנו שאנחנו נמצאים תחת הכוח הרע, שהוא מגביל אותנו מאוד, מכניס אותנו פנימה לחיות בתוך הרצון האגואיסטי בלבד. אבל אם אתה לוקח עוד רצון, הפוך ממנו, אז אתה בונה כאן ממש מכונת תנועה נצחית. אתה יכול להגיע לחיים שהם למעלה מכל ההגבלות.
דודי: ושוב לחדד, האגו הוא לא טוב ולא רע, הוא ניטרלי, או שהאגו רע?
הרצון ניטרלי. הרצון יכול להיות לטובת עצמי ואז זה בטוח יוצא בצורה הפוכה לרעת הזולת, או ההיפך. אם אני עושה הכול לטובת הזולת, אני מגלה שבזה אני לא מזיק לעצמי, לא מזיק, כי אני גם נמצא באותו הזולת. כי אנשים חושבים אם אני עושה טוב לאחרים איפה אני? אתה תתכלל איתם, עם הזולת הזה, ותעשה טוב ואז אתה איתם גם תהנה מכל דבר, ועוד יותר. כי בצורה כזאת שאתה לבד, אינדיבידואלי, אתה יכול לקבל רק משהו שאתה אחד, אבל אם אתה תתכלל עם כולם ותוכל לגרום להם, לכולם, אז אתה ביניהם תקבל פי מיליארד יותר מה שאתה יכול לקבל לבד. פתאום גילת איך להתעשר, איך להיות נצחי, איך להיות שלם, בזה שאתה נכלל בזולת, ושם אתה יכול לקבל את כל מה שיש בזולת.
דודי: והתהליך הזה מתחיל בהכרת הרע, קודם כל, לפני הכול, לפני שקופצים לזולת תתחיל בכלל להכיר ברע, אתה לא משתמש טוב ברצון שלך, בכלי שלך. אז זה בעצם המסר שלנו גם לחג הסוכות, כלומר לעם ישראל אנחנו פונים בחג הסוכות הזה ואומרים "תכירו ברע שלכם, תכירו במי שאתם, במה שאתם"?
אני לא הייתי פונה ואומר "תכירו ברע שלכם", אלא אני הייתי אומר "בואו נכיר את הטוב". בשביל מה לדבר על הרע? יותר טוב לדבר על הטוב.
דודי: ומה הטוב?
השפעה הדדית. אם אנחנו נמצאים בהשפעה הדדית כל אחד מאתנו יכול להרוויח, כמה אנחנו בעולם, שמונה מיליארד? אז אני יכול להרוויח פי שמונה מיליארד, נניח.
דודי: ואיפה ייכנס פה השלב של הכרת הרע או שלא צריך?
את הכרת הרע כבר עברנו אתך. אתה לא שמת לב. כי הבנת שאם אתה לבד מקסימום שאתה תקבל זו יחידה אחת, וגם זאת שאלה אם תקבל. אבל אם אתה מחובר עם כולם אתה יכול לקבל את מה שמגיע לכולם. אתה לא מקבל מזה שאתה נמצא ולוקח מהם, בעודך שאם אתה נמצא שם אז אתה מקבל עם כולם וזה פי שמונה מיליארד. אתה משיג את הנצחיות שבטבע, מעל כל העולמות, מעל כל ההגבלות, זה כל מה שאתה משיג.
נורמה: כדי שייצא משהו מועיל מהחג ולא יעבור סתם, עם איזה אלמנטים פנימיים עלינו לבנות את הסוכה?
עלינו לדבר בינינו ולומר לעצמנו שהסוכה היא סוכת שלום, שהיא מחברת אותנו יחד. זה המקום שאנחנו מכונסים יחד, מחוברים יחד, שאנחנו הופכים להיות לאחד. ובצורה כזאת אנחנו יכולים לצאת באמת מכל הצרות, ולהגיע דרך החיבור בינינו לחיים חדשים. סוכה זה משהו שמחבק אותנו, שאנחנו נמצאים תחת הסכך בארבע דפנות, בקרובים, במשפחה, בחברים, בזה אנחנו סך הכול רוצים להרגיש שהחיים טובים, רק בתנאי שכולנו נעשה בניין כזה, לא ארעי אלא קבע.
נורמה: האם יש איזו סוכה פרטית ואיזו סוכה כללית?
ישנה סוכה פרטית שכל אחד בונה עם מה שהוא חושב שטוב לו בשביל להיות יחד. ולזה לא צריך להיות בצורה פיזית. זה פנימית, נפשית. וישנה סוכה כללית שאנחנו חייבים לעשות אותה לכל העולם, לכל האנושות. זו סוכת שלום הכללית שאנחנו חייבים להקים.
נורמה: איך להרגיש את זה שכולנו, כל האנושות תחת סוכה אחת?
שאנחנו מתחילים לדבר על החיבור בינינו אנחנו מתחילים לאט לאט לגלות שאנחנו תלויים בכוח אחד. ותחת הכוח הזה אנחנו צריכים לארגן את עצמנו להיות כאיש אחד היושב בתוך הסוכה הקטנה שלו. שסוכה סך הכול זה המגן שהוא מלביש על עצמו כדי להיות תמיד בצורת ההשפעה כלפי הטבע הכללי.
נורמה: האם יש איזה הבדל של סוכה פרטית, סוכה של עם ישראל, והסוכה של כל העולם?
יש הבדל בזה שחובתו של עם ישראל לבנות את הסוכה לעצמו וליישם אותה. ואחר כך הוא צריך להביא אותה לאומות העולם "להיות אור לגויים", מה שנקרא. ולקבל אותם, את כל האנושות באותה הסוכה, באותו המבנה, באותו החיבור שכולם מתחברים יחד, והכוח העליון משרה את עצמו בכולם.
נורמה: בסוכות בצורה סמלית יוצאים מהבית הקבוע לבית הזמני. ובסל הקורונה אנחנו בפוקוס של הבית, נכנסנו יותר פנימה הביתה. בזמן הזה, מה מסמל הבית הזמני ומה מסמל הבית הקבוע?
באמת היום יותר ויותר אנחנו מרגישים עד כמה אנחנו לא ראויים לקיים כל מיני צורות התנהגות של עם ישראל, שהעם רגיל בהן, ויש לנו עם זה קושי גדול, גם עם סוכה ובכלל כל הדברים האחרים. הכול הולך בצורה קשה מאוד, ארבעת המינים, סוכה, כל דבר ודבר, כי כולנו נתקלים בהגבלות של וירוס הקורונה. אני חושב שזה מגיע לנו כדי שאנחנו סוף סוף נעשה חשבון למה זה מגיע לנו כך, ואיך באמת לקיים בצורה נכונה את כל המנהגים שלנו. אני חושב שאם נעשה חשבון נפש נכון וטוב, נוכל להתעלות למעלה מוירוס הקורונה, ואז נגיע לקיום של כל מנהגי החג בצורה אמיתית רוחנית.
בסך הכול כל המנהגים האלה מכוונים אותנו לחיבור בינינו. לא חשוב איזה חג, ואיזה סימנים, סך הכול זה כדי להיות יותר ויותר מחוברים יחד. ואם נשתדל לעשות את זה בכל המאמצים שלנו, אנחנו נראה שלא מפריע לנו, לא וירוס הקורונה ולא כלום, וזה אפילו עוזר לנו.
אני לא חושב שאנחנו נמצאים במכה. אני חושב שאנחנו נמצאים בקבלת מתנה גדולה מלמעלה שהיא מסבירה לנו, המתנה הזאת, וירוס הקורונה מסביר לנו איפה טעינו, איפה פישלנו, איפה ממש לא שמנו לב לכל חוקי הטבע שאנחנו נמצאים בהם, אלא הלכנו לגמרי אחרי האגו שלנו, כפי שכתוב "לא תתורו אחרי עיניכם ולבבכם"1, אנחנו הלכנו אחרי הלבבות, אחרי הלב האגואיסטי שלנו, ולכן עכשיו אנחנו דווקא לומדים שהלכנו לכיוון הלא נכון.
נורמה: כסיכום, מה צריך להיות המסר או ההבנה הכללית שלנו בסוכות בשנה הזו?
שאנחנו ננשק את המקל, אותו וירוס הקורונה, שנבין שהוא מביא אותנו למצב הטוב, להכרת הרע, שאנחנו מוכנים לנשק אותו, לא מפחדים ממנו, אלא אנחנו מפחדים מעצמנו, מהאגו שלנו, מהרע שבנו, מהשונא הפנימי שלנו. אם אנחנו נרגיש את מי באמת אנחנו צריכים לשנוא וממי לפחד, אנחנו נוכל להגיע לסיכום הטוב, וכל הווירוסים האלה ועוד מה שיש בדרך, ויש בדרך המון דברים רעים, הם כולם יברחו מאתנו, אנחנו לא נצטרך אותם. כי בסך הכול, כל המגמה הזאת, כל המטרה שלהם היא רק לגרום לחיבור בינינו.
שלי: אנחנו מבינים שבאמת יש הרבה מכות בדרך, ושהמצב הזה ניתן לנו דווקא כדי שננסה כמה שיותר לתקן את היחסים שלנו. אבל אם מסתכלים בינתיים בזכוכית מגדלת, רואים שכל הקורונה דווקא יוצרת הרבה סכסוכים.
אתה מתחיל להסתכל מי נזהר ומי לא, מי דואג לאחרים ומי לא, מי מזלזל ומי לא ומתחילים להיות הרבה חשבונות עם אנשים.
זה דווקא טוב, את מתחילה לראות איך אנשים מזלזלים זה בזה. את מתחילה לראות איך אנשים ממש מתייחסים זה לזה בצורה רעה. זה גילוי הרע, זה גילוי של הטבע האדם, איך שהוא מתנהג. אז למה זה רע?
זה שמתגלה הרע כמו במחלה שמתגלה, אנחנו צריכים לשמוח, אנחנו עכשיו יודעים מה אפשר לרפא. תלוי איך את ניגשת לזה, אם המגמה שלך להיפטר מכל הרע שיש במין האנושי, אז את צריכה לברך את וירוס הקורונה.
כי הוא מראה לך על המחלה, הוא מגלה לך את המחלה שיש בתוך בני האדם. למה הוא רע? זה הרע שהיה בך קודם, ועכשיו עדיין נראה רע. זה רע שאת מסתכלת עליו שהוא רע, אבל הוא מגלה לך דברים רעים כדי שאת תוכלי לרפא את עצמך מזה.
זה שלא אכפת לנו זה מזה, ואף אחד לא שם לב, לא עושה חשבון עם הזולת, זה הרע. תפטרי מזה, תראי שהקורונה נעלמת.
שלי: אז הקורונה כמו מוציאה את הפנימיות שלנו החוצה, פתאום זה נורא בולט, בדברים הכי קטנים, אתה רואה בחנות, נצמד אליך מישהו, המוכר מוכר אוכל ולא שם מסכה. אתה אומר "איך זה יכול להיות", אלה דברים שלא היית רואה לפני כן.
נכון. זה לא שזה לא היה קודם, קודם לא היתה לך אפשרות לגלות את היחס שלו אליך. עכשיו את מגלה שהוא מצפצף עליך. זה נקרא "הכרת הרע". איזה דבר יפה קורה לפנינו. היום, במיוחד בעם ישראל, תראי איך שזה נגלה, אפילו יותר גרוע מאשר באמריקה. כאן ממש לפנינו מתגלה הרע שבתוך האומה בצורה פרועה שאין כדוגמתה.
שלי: אז התגובה על זה היא תסיסה. הכול תוסס, כולם כועסים, כולם מאשימים. יש לך פתאום חשבון עם כל בן אדם שעובר.
בסדר גמור, גם זה שאנחנו לא יכולים לסבול זה את זה, גם זה שייך לנו. רק מה התועלת, מה הסיכום?
שלי: זאת השאלה, איך הפרט, האדם היחיד בתוך הסיטואציה הזאת שמכניסה אותו לאין ספור חשבונות, איך הוא לוקח את זה ומנתב את זה למקום חיובי?
זה תלוי במה שאת תכתבי. זה תלוי בחינוך. זה תלוי במערכת הסברה.
שלי: עד כמה השלב של בושה, שכל אחד יסתכל ויתבייש בעצמו ובאיך שהוא מזלזל בכולם, עד כמה השלב הזה חשוב בשביל שנצליח להתחנך באמת?
קודם צריכה להיות הכרת הרע ואחר כך אנחנו כבר נראה מה אפשר לעשות מזה.
שלי: איך מזרזים באדם הכרת הרע? אנחנו עושים עכשיו תכניות מדי ערב, והמנחים שלנו יושבים שם ומדברים. איך אתה מזרז באדם הכרת הרע? מה אתה שם לנגד עיניו?
רק על ידי זירוז ההפצה. אין לי שום דבר, אין לי כוחות עליונים, אין לי תחנת טלוויזיה או משהו, אני לא יודע. בכל מה שיש אנחנו צריכים להתלבש בזה ולעשות. חוץ מזה שאנחנו בעצמנו צריכים להתנהג נכון.
שלי: עם איזה מסר הכי חשוב לבוא לבן אדם כדי שכל אחד יתחיל להרגיש שהוא עצמו לא בסדר?
להסביר, אין מה לעשות, עוד פעם ועוד פעם. כמה פעמים הסברת לילדים שלך איך הם צריכים להתנהג, פעם אחת וזהו? יום יום. כל רגע ורגע את אומרת להם משהו, עוד עוד ועוד, וככה זה במשך שנים. זה נקרא חינוך.
חינוך זה [דבר] שלא פוסק. את מתחילה מההורים ואז מהאנשים הצעירים, אז הם גדלים בחינוך הנכון, נכנסים ביניהם לזיווג, מולידים ילדים, מתוך זה הם יודעים איך להתייחס לילדים ולחנך אותם וכן הלאה. זאת אומרת, החינוך לא נגמר בהורים ולא בילדים ולא בנכדים, אלא זו שרשרת שצריכה להימשך, וככה זה מגיע.
שלי: שאלה אחרונה בנושא הזה ולגבי סוכות. אנחנו מדברים על חיבור והשאלה היא, כמה צריך שבעם ישראל יהיה געגוע למצב של חיבור? שהוא יימשך לזה, שתהיה בו איזה השתוקקות טבעית לזה.
געגוע אני לא חושב שיכול להיות, כי אנחנו לא זוכרים מתי היה לנו חיבור. חיבור היה לנו בזמני קבלת התורה, לזמן קצר מאוד. מזמן אברהם בוא נגיד, שיצאנו איכשהו, וגם שם היו בעיות כל הזמן, אבל באמת זה רק סביב הר סיני, יותר מזה לא היה. אחר כך היו כל הזמן בירורים, עם הרבה דם, עם הרבה שנאה.
עכשיו הגענו למצב שכבר את כל הדברים האלה, כל הבירורים האלה של שנאה וכל החשבונות, במשך אלפי שנים פרסנו אותם, והגענו למצב שהיו אנחנו נמצאים בקרב האחרון. ואני חושב שזה אפשרי שנסייע להצלחת הקרב הזה.
טלי: אנחנו מדברים על הכרת הרע. מה משתנה באדם כשהוא מתחיל לשייך לעצמו את הכרת הרע?
קודם כל זה מחייב אותו להיתקן, מה יש בי רע שאני צריך לתקן, זה האגו שלי. איפה אני רואה את האגו שלי? רק ביחס לזולת. מה יכול להיות אם אני מתפטר מהאגו שלי? במקום אגו אני ארגיש משיכה לזולת, טוב לזולת, אני ארצה להתחבק עמו, ארצה לטובתו, אני אשרת אותו במקום שאני עכשיו כולי נמצא בטענה לכל העולם למה הם לא משרתים אותי.
טלי: הנושא הזה מעלה לי גם שאלה על אמת. יש איזו הרגשה של מיאוס, אף אחד לא מוכן יותר לבלוע את השקרים של האחרים, לא מאמין לאף אחד. מה צריך לקרות מבחינת הכרת רע איכותית, כמותית, מה נדרש כדי שאדם יתחיל להכיר בזה שגם הוא בעצמו חלק בהתנהלות הזאת, שזה תלוי בו?
זה אפשרי אך ורק בתנאי שהסביבה שלו תהיה מתוקנת נכון, שהם יראו לו את ההתנהגות הנכונה ושהם לא סובלים התנהגות שקרית, אגואיסטית. רק בצורה כזאת. חוץ מדוגמה אין חינוך. את יכולה לדבר אלף שנה קדימה, כלום לא ישתנה, אלא צריך רק להראות דוגמה.
טלי: במה אנחנו יכולים להראות דוגמה? ביחס?
ביחס בינינו, לתפקידנו ולכוח עליון. לחברים שלנו, שאנחנו רוצים לקשור את עצמנו בקשר נצחי, שלם, יפה בינינו. את זה צריכים להראות לכולם.
טלי: המושג הזה, "אמת", הוא נתפס על ידי כל אחד באופן שונה. מה זו אמת?
"אמת" זה השם של הבורא, זה כמו אמן. זאת אומרת זו עובדה, זה קיים בפועל.
טלי: היום יש תופעה, הרבה מחקרים גם מדברים על זה, של מושג "דעיכת האמת", שזה ממש מושג של תרבות הפייק, עידן הפוסט-אמת.
האמת מתה.
טלי: בדיוק. למה התופעה הזאת מתפרצת דווקא היום בצורה כל כך בוטה?
זה טוב, זה נקרא "הכרת הרע". אנחנו רואים שאין אמת בעולמנו, שהכול זה האגו, וכל אחד מדבר ומראה את עצמו רק מתוך האגו.
טלי: הסברת על האמת בצורה מאוד רוחנית. יש איזה הסבר עממי למושג הזה?
שזה טוב שהאמת נעלמת? זה נמצא בגלל שאנחנו באמת נזקקים לתיקונים גדולים, אמתיים בחיים שלנו, בחברה שלנו. שאנחנו צריכים לקבל ערכים חדשים, שכל הערכים הקודמים מתים.
טלי: זה רעיון כל כך יפה וכל כך גבוה. איך מבצעים אותו בפועל?
משתדלים להקים אותו בינינו על ידי הכוח העליון. כי אנחנו לא מסוגלים בעצמנו לעשות את זה, אלא אך ורק כשאנחנו משתדלים לבנות בינינו יחסים שכולם תומכים בכולם, בעשיריות, ואז על ידי הכוח העליון אנחנו מייצבים כאלה מצבים. "אמת" זו המערכת הפנימית שבעשירייה, מערכת נכונה של התקשרות בעשיריה, רשת הקשר בינינו, זה נקרא "אמת".
טלי: אתה מדבר על עשירייה, מה לעם ולאמת? איך צריך להסביר את הדבר הזה לעם?
אם אנחנו לא נגיע לקביעת האמת, לא תהיה לנו זכות קיום. כי אנחנו צריכים להבין שכל מה שאנחנו מרגישים, אנחנו מרגישים את חוסר ההתאמה שלנו לטבע, שהוא משתנה. הטבע מחליף את הרקע, שעל פני הרקע הזה אנחנו חיים. כוחות חדשים מתגלים בטבע, בדומם, צומח, חי ומדבר, ואנחנו לא מתאימים לאותם הכוחות. לכן כאן אנחנו נמצאים במצב של סכנה, או שאנחנו יכולים להגיע להכחדה, או שאנחנו מחויבים להגיע לתיקונים ולהמשך הקיום.
חיים: אנחנו רואים שעכשיו כולם מתלוננים שאי אפשר לסמוך על התקשורת, שכולם משקרים בתקשורת, החדשות זה פייק ניוז. האם זה קשור לאובדן האמת?
כן, זה גילוי האמת. זה אחד מהסימנים של גילוי האמת, שהאמת לא נמצאת בעולמנו. זה מאוד יפה, זה סימן מאוד מאוד יפה, שאנשים כבר לא מאמינים לכלום. הם מאמינים מאין ברירה, כי כך הם חיים, אז מה אכפת להם. זאת אומרת, צורת החיים שלנו, היא כל כך באי אכפתיות בסופו של דבר, שאני מקבל מה שאומרים לי ואני מקווה שזו אמת. לא חשוב לי, זה כמו שמאין ברירה אנחנו לא יכולים לקבל אוכל טוב, אז נאכל אוכל סינתטי. מה לעשות, לא תאכל? כך זה.
חיים: האמת שמתגלה עכשיו זו השבירה שמתגלה?
כן.
חיים: שאנחנו פרודים ושונאים זה את זה. אבל אם אנשים לא מכירים בזה ויותר גרוע מזה, לא אכפת להם מזה, איך הם יגיעו מזה לתיקון?
זו הכרת הרע. דרך זה שהם יראו שבצורה כזאת הם לא יכולים להתקיים. ווירוס הקורונה לא נעלם., ויבואו עוד כל מיני מחלות חדשות, כמו שעכשיו אנחנו כבר שומעים שמתגלה בסין עוד מכה, של דֵבֶר.
חיים: דבר המפשעות, ביבוניק פלייג (Bubonic plague).
ועוד יהיו כאלה דברים, והם יבואו מכל מיני מחלות, מכל מיני דברים שאתה לא מצפה בכלל, והאנושות פתאום תרגיש שהיא לא יכולה להתמודד עם זה, כמו עם ווירוס הקורונה הזה. אתה רואה, הם לא יכולים להתמודד, עד היום הזה לא יכולים. כל אחד צועק "יש לי, יש לי אנטי ווירוס" ואין. אין ממש. וזה לא העניין שאנחנו נמצא את האנטי ווירוס. אני חושב שהבעיה שתתגלה כאן היא עוד יותר גדולה, שאנחנו לא נוכל לחלק אותו, לא נוכל לספק אותו לאנשים, יתגלה ממש כל מכלול הבעיות שבאנושות.
חיים: מה צריכה להיות הנקודה שבה האמת באה לאנשים כך מול הפרצוף, והם לא יכולים יותר להתעלם ממנה ומרגישים שזהו, חייבים לעשות עם זה משהו?
חיבור. הם צריכים לראות את החיבור. אם הם יראו את החיבור בעם ישראל, הם יבינו. "אז אמרו בגויים, הגדיל ה' לעשות עם אלה." זה מה שיקרה.
חיים: אבל חיבור זה הפתרון. מהי הנקודה שבה אנשים יגידו "אי אפשר להמשיך כך"?
אבל מה תעשה שאין דרך אחרת? אתה לא יכול להגיד אי אפשר אחרת, אם אין לך בכל זאת איזו בריחה, איזה פתרון.
חיים: זאת אומרת, כל עוד הם לא יראו שקיים פתרון, הם לא יוכלו גם להכיר באמת?
נכון.
אולג: כרגע בזמן האפידמיה, האדם רואה שתכלס מי שקובע לגבי כל החיים שלו, כל ההגבלות שלו זה הדרג הממשלתי וממש אין לו מה לעשות עם זה.
ומצד שני, גם התקשרות מפילה עליו המון חדשות סביב הקורונה ותחת הזרם הזה הוא נמצא כל הזמן. אז איך להסביר לאדם שלמרות הכול, גורלו הוא בידו, שהכול גם תלוי בו? איך לבנות בו יחס נכון למה שקורה?
ההסבר הוא שהכול תלוי ביחס בין בני אדם. והממשלה כאן לא יכולה לעשות כלום, ואף כוח ומשרד ממשלתי לא יכול לעשות כלום. אלא רק אם בני האדם בעצמם, לוקחים את המושכות של ההתפתחות שלהם בידיים שלהם ומנהלים את עצמם לחיבור וזה צריך להיות בכל מקום.
מאין ברירה אנחנו חייבים להתחיל להתייחס כל אחד לשני כמו לרעים, כי רק בצורה כזאת בטוח שאנחנו נתחיל לראות כמעט מייד שינוי לטובה. זה אנטי ווירוס הכי הכי בטוח, ופשוט נמצא ביחס [בינינו] ובכל אחד ואחד מאיתנו. בלב של כל אחד מאיתנו.
אולג: אנחנו מנסים, אבל המסר של התקשורת הוא הרבה יותר מסיבי. איך האדם יכול לבנות איזשהו פילטר פנימי, יחס פנימי נכון לדברים. שהרי הוא לא יכול לגמרי להתעלם ממה שהוא שומע בחוץ, ממה שקורה בחוץ. איך לבנות יחס נכון, שהוא ישמע יותר את האמת שלנו ויפעל לפי מה שטוב לו באמת?
רק על ידי זה שאנחנו ממשיכים כל הזמן לדבר בצורה כזאת. ועל זה יש דוגמה במקרא, ב"חכמת הקבלה והפילוסופיה", בעל הסולם לוקח את ההגדה שמביאים בחז"ל על אשמדאי שדחה את שלמה המלך, שלא ידעו שזה הוא ואז גילו אותו. זה נמצא תחת השם, "אני שלמה".
בקיצור אנחנו צריכים להמשיך לדבר בשלנו ולאט לאט אתה תראה שזה יתגלה, "האמת מארץ תצמח".
אולג: כשאדם רואה שמחליטים עבורו מה לעשות, איך להסביר לו מהם הפוליטיקאים ובכלל כל מה שקורה, מה הם כן קובעים ומה הם לא קובעים, במה הוא חופשי מהם?
הפוליטיקאים יכולים להגיד שאסור אחרי שמונה בערב לצאת מהבית. בסדר. הם לא יכולים לקבוע את היחס בין אדם לאדם שזה בעצם המקור של המכה של הפנדמיה. הם לא יכולים את זה לקבוע. זה לא שייך לממשלה ולא למשטרה ולא לאף אחד וגם לא לאנשי הדת. אנחנו רואים איך שהם מתנהגים, וההתנהגות שלהם היא בעצם דוגמה שלילית לכולם. שלא אכפת להם כלום מאחרים, מכל העולם, מהמדינה, מעם ישראל, משום דבר, רק את שלהם ודווקא, עד כמה שיכולים להיות הפוכים מכולם, להראות שהם הפוכים.
יש בזה היגיון? זה ההיגיון שאנחנו הפוכים. עד כדי כך העיוות האגואיסטי ככה גם משחק בהם, תראה מה שקורה.
דודי: בחודשים האחרונים התגלו שורה של מיקרי דבר בסין ולאחר שני מקרי מוות מהמחלה הקשה והקטלנית בצפון המדינה, סגרו מחוז שלם בסין.
ואנחנו יודעים שדבר זאת מגפה ישנה שהיא מזוהה כ"מגפת המוות השחור". מגפה שהרגה קרוב למחצית מאוכלוסיית אירופה במאה הארבע עשרה וקטלה בעבר מאה מיליון בני אדם ברחבי העולם. ומכאן פתאום הבהלה שנוצרה, מה גם שהקורונה יש לה יחסי ציבור מאוד טובים אז כל מגפה, כל מחלה מיד מבהילה את כל הציבור.
גם חשוב לומר שארגון הבריאות העולמי טוען שהיום אנחנו יודעים איך למנוע את המחלה הזאת ואיך לטפל בה, בניגוד ובשונה לקורונה, שהיא מחלה חדשה שעוד לא יודעים אפילו איך להתמודד איתה. אבל בכל זאת, האם מקרי הדבר האלה שמתגלים בסין אפילו בשורשם, הם סיבה לדאגה בשאר העולם?
אנחנו לא יודעים היום ממה לפחד ולמה לצפות. אבל בטוח שבהתאם לרשלנות שלנו בתיקון הטבע שלנו, אנחנו נראה שיוצאים מכל החורים כל מיני מזיקים, שהם תוצאה מזה ואנחנו גורמים להם להתגשם.
תתאר לעצמך שאם אנחנו נגיע למצב שאנחנו נהיה מאוד גרועים זה לזה, פתאום אתה תגלה בפארק שלידך דינוזאורים. אני אומר לך ברצינות, מה ההבדל? אתה בונה את התנאים שפתאום הם מתחילים לחיות.
דודי: לא הבנתי. יצורים שנכחדו מהעולם יקומו לתחייה, בגלל מה?
ודאי. אין שום בעיה. אתה יודע בצ'רנוביל, איפה שהייתה התפוצצות תחנת הכוח הגרעינית, שם יש מלא חיות שכבר אלפי שנים אנחנו לא ראינו אותן ופתאום מתגלה שהן חיות. כי הכוח הזה, הקרינה מחייה אותן ומוציאה אותן בחזרה והן חיות.
דודי: אנחנו רואים שהסארס ונגיפים של השפעת שמתגלים כל שנה ועכשיו אחרונה חביבה הקורונה, כל אלה מגיעים לנו דווקא מהמזרח הרחוק. למה כל המגפות האלה מגיעות מסין דווקא?
אף פעם לא חשבתי על זה כי זה לא מעניין אותי. טוב שזה לא מישראל. תתאר לעצמך שזה היה מגיע מישראל לכל העולם, באיזה צורה היית היום. זה משהו נורא. אז ברוך ה' שזה לא מאיתנו, הבורא עוד בינתיים עושה איתנו חשבון קל.
דודי: בתגובות של ישראלים שרואים ברשתות החברתיות, הם מאשימים את הסינים, כאילו הכול בגללם.
כן, אבל סינים יכולים לסבול, מה אכפת להם? אתה לא יכול להזיק להם. עם כמות כזאת של אנשים, עם כל התעשייה והחימוש אתה לא יכול לעשות כלום. זו המעצמה הראשונה בעולם.
דודי: אתה אומר שלא התעמקת בזה אבל בכל זאת מסקרן, למה סין? זה בגלל שיש להם היגיינה גרועה, הם אוכלים שרצים, או שזה שורש עמוק יותר ברוחניות שדווקא משם באה הרעה?
אני לא יודע ולא יכול להגיד. אני לא התעמקתי בזה. התעמקתי זאת אומרת, שאני צריך לחיות את זה, להרגיש את זה, להתכלל בזה. לזה צריכים כמה ימים אולי כמה שבועות לחיות את הדברים האלה. כשהייתי בסין גם לא הסתכלתי על זה, הייתי שם שבוע ימים, זה לא [מספיק]
אני לא מסתכל על כל הדברים האלה, כי בסופו של דבר המכה צריכה להיות כאן, אנחנו צריכים לטפל בה, אנחנו צריכים לרפאות אותה גם אצלנו, גם בכל האנושות, אז מה זה חשוב מאיפה זה מגיע?
דודי: מה אתה מאחל לעם ישראל בחג הסוכות הבא עלינו לטובה?
אני מאחל שאנחנו נרכיב את "סוכת דוד הנופלת". אנחנו נקים אותה וזה לא אנחנו, זה כמו שכתוב "הרחמן הוא הקים לנו סוכת דוד הנופלת". שהבורא הוא שיפרוס עלינו סוכת שלומנו, וזה מה שאני מקווה. על כל הדברים [האחרים] אני לא מדבר, לא וירוס הקורונה ולא שיהיה חג כשר ושמח וכל מיני הדברים כאלה. ברור שזה הכול לא חשוב, אלא חשוב שאנחנו נקיים בינינו קשר כזה, שמהקשר בינינו אנחנו נבנה מה שנקרא סוכה.
סוכה זה הנשמה שלנו. היום דיברנו על זה כל השיעור שזאת בניית הנשמה, זאת אומרת הכוח המשותף שלנו בהבנה, בהכרה, בחיבור הדדי בינינו, זה מה שאנחנו חייבים. את זה אני יכול לאחל לעם ישראל. יותר מזה אין מה, ופחות מזה גם אי אפשר. חייבים את זה. אני מחבק אתכם, שתהיה בריאות למשפחות, לילדים ושלום על כולנו ועל כל עם ישראל. תודה ואמן.
(סוף השיחה)
-
"וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם" במדבר ט"ו ל"ט.↩