אנחנו לא מבטלים זה את זה, ולא בולעים זה את זה, אלא משלימים זה את זה
תומכים זה בזה עד כדי כך שאנחנו לא מרגישים בכזה יחס בינינו איפה כאן כל אחד, כאילו נבלעים זה בזה הדדית.
כל מה שחשוב ויקר וטוב לה יהיה חשוב ויקר וטוב לי, בגלל שזה חשוב ויקר וטוב לה.
אל תיקח בחשבון שום דבר מה שיש לך, לה, לא חשוב, כל הזמן רק תחזיקו את עצמכם בנקודת החיבור הזו.
למה? כי לאן שאדם רוצה להגיע, לשם הוא בסופו של דבר מגיע.
כך אתה מעורר כוחות טבע בתוכך ובסביבה והם פועלים כך ומביאים אותו לזה. אני אהיה בזה, בתנאי שאני בהתמדה מצייר את עצמי בזה ממש, בפועל.
אנחנו רוצים לבנות הרמוניה שלמה.
בנקודה בה שנינו משלימים זה את זה, מקיימים את כל הדרישות, מרגישים שבלי זה אנחנו פשוט לא קיימים- בה אנחנו מוצאים משהו משותף שנקרא "אני המתוקן".
כשהגענו לנקודה הזאת, בפנטזיה שלנו, מרגע זה והלאה נעצור את עצמנו. לא נרשה לעצמנו לרדת מאותה הנקודה.
תאר לעצמך שאתה כולך למען אשתך והיא כולה למענך
שכל מה שאתה עושה ורוצה זה רק לחשוב ולכוון אליה, והיא עושה אותו דבר כלפיך.
אנחנו מתארים זוג שהפך להיות אחד. איש ואישה ממש כגוף אחד.
אם אתה רוצה לעלות לאיזו מדרגה, אתה חייב להידמות אליה. כמו במשחק, כמו ילד קטן שרוצה להידמות להיות גדול.
אנחנו כאילו רוצים לחיות עכשיו באותו מצב מושלם. אז אותו "כאילו" הופך להיות אותו מצב מושלם!