heb_o_rav_2010-06-03_program_shal-mekubal_n182
תכנית טלוויזיה עם הרב מיכאל לייטמן
"שאל את המקובל"
תכנית מס' 182
בהנחיית: אורן לוי
תכנית 03.06.10- אחרי עריכה.
אורן: שלום לכם, צופים יקרים, תודה שאתם מצטרפים אלינו ל"שאל את המקובל". איתי באולפן הרב לייטמן. שלום, הרב לייטמן.
הרב לייטמן: שלום.
אורן: לפני שניגש לתכנית אני רוצה להזכיר למי מכם שעדיין לא יודע, "שאל את המקובל" זו תכנית שלכם, של הצופים. אתם מוזמנים לשלוח שאלות אלינו למערכת התכנית ואנחנו נשלב אותן. בלי השאלות שלכם אין תכנית. הטלפון שלנו מחכה לכם כל השבוע, 1-700-509-209, ואפשר גם לכתוב שאלות דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, הכתובת שלו היא www.laitman.co.il.
שאלה: אנחנו נפתח עם שאלה שהגיעה דרך הבלוג שלך, כותב לך יגאל, הטורקים עשו מַשָט בינלאומי לסיוע לעזה, וחיילי צה"ל ניסו לעצור את הספינה והתפתחו מקרי אלימות והרג של אנשים. זה כידוע הוביל לגינוי באו"ם של ישראל וללחץ בין לאומי על ישראל מכל המדינות. כמו כן בכל הרשתות החברתיות באינטרנט מתקיפים את ישראל וקוראים להשמדתה, זאת למרות שחיילי צה"ל בעצם פעלו מתוך הגנה עצמית. נראה שכל מה שישראל תעשה לא ייראה טוב בעולם. אם יהיו כאלה דברים נוספים בעתיד, מה ישראל יכולה לעשות כדי לצאת יותר טוב ממצבים כאלו?
הרב לייטמן: היא לא יכולה לעשות כלום. אני גדלתי בין אומות העולם.
אורן: בחוץ לארץ?
הרב לייטמן: בחוץ לארץ.
אורן: איפה?
הרב לייטמן: גדלתי ברוסיה, עד גיל 28. גרתי כמה שנים בכל מיני חלקים של רוסיה, בשנתיים האחרונות שגרתי שם גרתי בוילנה, זאת אומרת בארצות הבלטיות, ולפני זה בללינגרד, בסנט פטרבורג, ונולדתי ברוסיה הלבנה.
אורן: והרגשת שונה?
הרב לייטמן: כן, שונה, אבל תמיד הרגשתי שנאה.
אורן: מהגויים?
הרב לייטמן: כן, רק בצורה שונה. והרוסים הם לא הגרועים ביותר, נתקלתי אחר כך באנשים גרועים יותר בכל מיני מקומות בעולם ובאירופה במיוחד.
אורן: אבל כאן זה קצת שונה בכל זאת, לא מדברים על שנאה ליהודים, מדברים על משהו מאוד ספציפי למדינת ישראל.
הרב לייטמן: לא, זה אותו דבר.
אורן: יש יהודים שחיים בטורקיה.
הרב לייטמן: כן, זה משהו אחר, כי כאן הגויים לא ייתנו לנו להיות ריבונים.
אורן: למה?
הרב לייטמן: כי זה לא מִתקשר לתפיסת העולם הטבעית שלהם, שיש לנו מקום בעולם.
אורן: לא הבנתי, מה היא תפיסת העולם שלהם?
הרב לייטמן: הבעיה היא שלפי שורש הנשמה, אנחנו ישראל מחזיקים את הכוח. אנחנו מחזיקים את הכוח. זה שהם אומרים שאנחנו המקור של כל הרע בעולם, הם צודקים.
אורן: איזה כוח אנחנו מחזיקים?
הרב לייטמן: אנחנו מחזיקים את הכוח לתיקון העולם. אנחנו המעביר, המקשר ביניהם לבין הכוח העליון. ככה זה. והם מרגישים את זה.
אורן: מה הם מרגישים בדיוק, אתה יכול לתאר את ההרגשה שלהם?
הרב לייטמן: הם מרגישים בפנים, בתחושה הפנימית שלהם שאם יש איזה רע בעולם, שזה מיד תלוי בישראל, שזה בא דרך ישראל.
אורן: ומה ישראל מרגישים?
הרב לייטמן: מה מרגישים בישראל?
אורן: כן, מה מרגישים הישראלים?
הרב לייטמן: ישראל לא מרגישים את זה כי הם נמצאים בגלות. אומות העולם לא נמצאים בגלות, אנחנו בגלות.
אורן: אבל בישראל אתה כן מרגיש ששונאים אותך.
הרב לייטמן: אנחנו מרגישים ששונאים אותנו ולא מבינים כביכול לָמה שונאים אותנו. אנחנו רוצים להיות כמו כולם, אפילו יותר טובים מכולם, אנחנו מוכנים לעזור לכולם. אם משהו קורה באיזה מקום בעולם אנחנו מיד רצים לשם לעזור.
אורן: נכון.
הרב לייטמן: זה לא יעזור.
אורן: כי באמת למעשה אנחנו בסדר.
הרב לייטמן: זה נראה עוד יותר גרוע, שאנחנו משתדלים להיות טובים.
אורן: למה זה ככה? אם לפני כמה חודשים, ברוסיה, עִם גאורגיה הייתה מלחמה. אז איך שהם נכנסים שם זה טבח, טבח לעיני כל.
הרב לייטמן: לא אכפת להם.
אורן: אז מה עכשיו פתאום מטיפים לנו מוסר על זה שעושים לינץ' בחיילים?
הרב לייטמן: נכון, ודאי. ודאי שאם ספינות כאלו היו מגיעות לאותה רוסיה.
אורן: היו משמידים את הספינה בלי לשלוח מסוק בכלל.
הרב לייטמן: נכון, בכלל.
אורן: אז לָמה ככה?
הרב לייטמן: כי זה כלפי ישראל. ואנחנו מיוחדים שבעולם ואנחנו לא רוצים להכיר בזה שאנחנו מיוחדים. ויש לנו תפקיד מיוחד ויש לנו קשר מיוחד עם הכוח העליון שהוא מנהל את כל העניינים בעולם. ולכן מפני שהכוח העליון שעובר דרכנו, אנחנו המקולקלים, אז כביכול דרכנו באים קלקולים לעולם, אז כל העולם מרגיש את זה. הם מרגישים את זה ואין מה לעשות, הם סובלים מאתנו. הם ממש סובלים מאתנו. סוף סוף צריכים להכיר את המפה כמו שצריך, וזה כתוב בתורה.
אורן: אם נחזור רגע לשאלה של יגאל, יש סיכוי לצאת מהמצב הזה?
הרב לייטמן: רק אם דרכך יעברו כוחות טובים לעולם, ובתנאי שאתה תהיה מתוקן.
אורן: מה זה להעביר כוחות טובים לעולם? לא שהיום אני מעביר כוחות רעים.
הרב לייטמן: כן.
אורן: כן?
הרב לייטמן: כן, כן, כן.
אורן: היום אני מעביר כוחות רעים?
הרב לייטמן: ודאי.
אורן: איך, במה?
הרב לייטמן: לא יכול להיות אחרת.
אורן: לא עושים רע פחות או יותר, תנו לנו לחיות בשקט.
הרב לייטמן: לא, לא, לא, אתה לא יכול לברוח מהתפקיד שלך. יש כוח עליון מלמעלה, אחר כך יש מערכת שנקראת "עם ישראל" ואחר כך מערכת שנקראת "אומות העולם". וכל הכוח מלמעלה, מהבורא, מגיע דרך ישראל לאומות העולם, והכוח שמגיע מהבורא תמיד טוב, "טוב ומיטיב לרעים ולטובים"1 קבוע וקיים. ישראל יכולים להיות טובים או רעים. בהתאם לזה אם הם טובים, שנמצאים באחדות, שנמצאים בהשפעה, ב"ואהבת לרעך כמוך"2.
אורן: אחדות עם מי?
הרב לייטמן: ביניהם.
אורן: בתוך ישראל?
הרב לייטמן: ביניהם, כן. אז אותו כוח בא מהבורא, ובאותה צורה של אהבה, של השפעה עובר דרך ישראל, לא משתנה, ובצורה כזאת יורד לאומות העולם. ואז כולם מרגישים טוב, ואז כולם מודים לישראל.
אורן: אז אתה בכלל לוקח את הדיון למקום אחר.
הרב לייטמן: ברגע שעם ישראל מקלקל בדרך את הכוח העליון שיורד דרכּו, מפני שהם רעים, שונאים זה את זה, ממש שנאת חינם, שנאת אחים, זה נקרא שנמצאים ב"גלות. ואז אותו כוח טוב של הבורא יורד דרכם לאומות העולם, ואומות העולם מרגישים, בא כוח רע לעולם והוא בא מישראל, הם האשמים. הם מרגישים את זה בפנים.
אורן: אתה לוקח את העניין למישור אחר בכלל, לבפנים ישראל. אם השאלה התחילה מה נעשה עם העולם ששונא אותנו, אתה אומר, בכלל תעזבו את העולם.
הרב לייטמן: נכון.
אורן: המערכה בכלל מוכרעת במָקום אחר בכלל, בקֶרב ישראל.
הרב לייטמן: נכון, בדיוק, בלבד. אומות העולם היו מנשקות אותנו, היו עושות הכול, היו משרתות אותנו בכל דבר, אם היינו טובים. זה כתוב בישעיהו.
אורן: עכשיו שאתה מדבר, אני חושב על זה שהבאת לנו בעיה יותר גדולה ממה שחשבנו שיש לנו. לָמה?
הרב לייטמן: כן?
אורן: אנחנו והעולם, די מובן, שונאים אותנו ואנחנו מנסים להתחזק ולהסתדר עם זה.
אבל בתוך המדינה, לך את זה תפתור. זו נראת לי צרה הרבה יותר גדולה. בתוך המדינה זה בכלל.
הרב לייטמן: זאת הבעיה.
אורן: שם לפחות יש איזה אויב אז אנחנו נגד.
הרב לייטמן: אין לך אויב חוץ מאתה עם עצמך.
אורן: אבל מה נעשה פה? מה נעשה פה? פה זה נראה לגמרי בלתי אפשרי.
הרב לייטמן: לכן, אין לנו בררה, אומות העולם עוד יתחזקו ויבואו אלינו בכל מיני דרישות, ואין לך בררה, אתה לא תוכל לשנות את איך שבנויה המערכת הזאת, אלא יחייבו אותך סוף סוף לבדוק מהי הסיבה.
אורן: אבל שאומות העולם באות בדרישה, הן לא מצביעות למקום שאתה מצביע. הן לא מצביעות, תסתדרו פה ביניכם, תיצרו אחדות.
הרב לייטמן: לא, הן לא יודעות את זה, הן רק יודעות שאתה אשם.
אורן: הן אומרות, אתם לא בסדר אליהן.
הרב לייטמן: אבל הן יודעות שאתה אשם.
אורן: נכון.
הרב לייטמן: וזהו, כולן מצביעות עליך.
אורן: בסדר, בוא נתקדם. מה נעשֶה בתוך המדינה?
הרב לייטמן: אי אפשר להאשים אותן בכלום כי זה הטבע.
אורן: את זה הבנתי, כי המערכת, כמו שאמרת.
הרב לייטמן: באו"ם, 180 מדינות באו"ם, עוד מעט כולן יצביעו יד אחת, שלישראל אין זכות קיום, בוא נשמיד אותה. אנחנו נגיע למצב שכך יעשו כולן, כולל אמריקה, כולל כולן. יד אחת.
אורן: תוך כמה זמן?
הרב לייטמן: לא רוצה להגיד.
אורן: טוב, בוא נעזוב את זה, זה נשמע רע מדי. בוא נלך לפיתרון.
הרב לייטמן: זו המציאות. שאולי רק המציאות הזאת תחייב אותנו להשתנות. אני לא יודע איך נשתנה אחרת.
אורן: יש אפשרות שנשתנה לא מרע כל כך גדול?
הרב לייטמן: על ידי הפצת חכמת הקבלה, תסביר אותה, תביא איזו מערכת הסברה לעם.
אורן: אבל איך תסדר פה? אני גר בפתח תקוה, לפני כמה זמן ביום העצמאות. אני חוזר משיעור הבוקר שלנו הביתה, אני רואה פה בז'בוטינסקי, צועדים עשרים, שלושים נערים ונערות, אולי יותר, חמישים נערים ונערות צעירים בני 16, 17, אתיופים. אמרתי, או, בטח הם חזרו מאיזו מסיבה, כי היה יום העצמאות. אבל, רק אתיופים. זאת אומרת, הם חזרו מאיזו מסיבה שהיא רק של אתיופים. בגן הציבורי כשאני עובר, לפעמים אני שומע מדברים רוסית. יושבים עשרות בני נוער, מדברים רק רוסית.
זאת אומרת, כל המדינה הזאת פה זה הכי מוקצן כי אלה שתי העליות האחרונות, אבל בינינו, זה אותו דבר גם בעליות הקודמות. יש פה קוביות סגורות של גטאות של כל מיני נישות. איך תחבר את זה? איך תחבר את רמת השרון עם באר שבע?
הרב לייטמן: לא תוכל לחבר.
אורן: יפה, אז מה יהיה?
הרב לייטמן: כי אין נושא משותף.
אורן: אז מה יהיה?
הרב לייטמן: אז צריכים לראות שישנו, אבל רק אחד, יש בסיס אחד, יש דבר אחד שמייחד אותנו, זה השורש שלנו, העליון. אם אנחנו נרצה להתחבר אליו, אנחנו נרגיש שכולנו אחים, זה הכול. ולא רק אנחנו, אחר כך נראה את זה לאומות העולם כדוגמא, ויתחברו אלינו, יכבדו אותנו, וכמו שכתוב בישעיהו, יביאו אותנו על כתפיהן לירושלים.3
אורן: אבל איך זה יכול להצליח?
הרב לייטמן: זה תלוי בנו, בהפצת חכמת הקבלה. רק להראות שאין בררה, תראו מה שקורה ולָמה זה קורה ומה כותבים מקובלים.
אורן: מה יש בחכמת הקבלה שתחבר לי מישהו מרמת השרון למישהו מבאר שבע, את הרוסי לאתיופי לישראלי?
הרב לייטמן: אותו כוח עליון שפתאום משנה לך את השנאה לאהבה. משנה לך את זה.
אורן: איך הוא משנה? זו אפילו לא שנאה, סתם איזו זרות, שונות, דחייה, זה בכלל מישהו מעולם אחר.
הרב לייטמן: אתה פתאום תתחיל להרגיש שזה עובד עליך.
אורן: מה עובד?
הרב לייטמן: אותו כוח שפועל עליך. צריכים להסביר, צריכים למשוך אנשים לנושא שהקבלה מספרת. להסביר להם מה זו נשמה אחת, מה זה ישראל, מה תפקידו לעומת אומות העולם, מה התהליך שאנחנו עוברים במשך ההיסטוריה, התהליך בחיים, מה קורה עם הנשמה אחרי שהאדם מת. כל הדברים האלה. צריכים לאט לאט.
אורן: בוא ניקח משחק דמיוני, נדמיין לנו שני אנשים, מישהו מרמת השרון, מישהו מבאר שבע. אנחנו לוקחים אותם, מספרים להם את כל מה שאמרת. בוא תסביר לי מבחינה רגשית מה קורה להם עכשיו, שהם פתאום כל אחד יוצא מהגטו שבו הוא חי, והופכים להיות באותה אחדות שעליה דיברת קודם, כנוסחה לפיתרון כל הבעיה בצנרת הזאת.
הרב לייטמן: אצל כל המקובלים בכל הדורות, ראיתי שלתלמידים שלהם היו קבוצות מעורבות. אפילו אצל בעל הסולם. בעל הסולם דיבר ביידיש, היה לו תלמיד תימני, עיראקי, כל מיני כאלו. הרב'ה שלי, חיתן את הבת שלו עם פרסי. ביהדות החרדית אתה יכול לראות דבר כזה?
אורן: כמעט ולא.
הרב לייטמן: כמעט ולא. אצל רב"ש אנחנו היינו מקום מיוחד בבני ברק, שהיו כל מינֵי מכל קבוצה. אנשים מתחילים.
אורן: אתה אומר לי, זה קורה. אני שואל לסיכום הדיון, לָמה זה קורה? כן, למה?
הרב לייטמן: אז בגלל שלנשמה אין זהות, חוץ מזה שהיא "חלק א-לוה ממעל"4. חוץ מזה כלום. איך אצלנו כאן לומדים מכל המדינות, איך אנחנו נמצאים בכל ארצות תבל, בכל הקבוצות מכל מין וטעם?
אורן: נסיים בנימה טובה את הדבר הזה. אני נזכר עכשיו שלפני שנה עשינו כנס בטורקיה.
הרב לייטמן: תראה להם איזה קליפ.
אורן: לא, היה לנו כנס בטורקיה, ואני רוצה לספר לכם ששם היו אנשים מכל העולם, המון אנשים מישראל.
הרב לייטמן: ומי ארגן את הכנס? הקבוצה הטורקית שלנו.
אורן: והתלמידים מטורקיה שלומדים קבלה ארגנו את הכנס, ובאמת היה מַשָט אבל על ספינה אחרת, ספינה של שלום ואהבה.
בואו נעבור לשאלה הבאה. השאלה הבאה, שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה, בבקשה.
שאלה: מדברת מיכל יוסף מירושלים. רציתי לשאול את הרב, בבקשה, בהנחה שכל המציאות שמחוצה לנו היא השתקפות של העולם הפנימי, ומתוך הלימוד של מה זה בן מתוך האבא ממה שאתם מלמדים, אז איך היחס של בן לאבא או בת לאבא, לאמא, צריכים להיות בעולם החיצוני כדי לעשות את התיקון כמו שצריך הכי טוב? תודה רבה.
אורן: אני אסכם את השאלה לטובת מי שלא הצליח לעקוב, השאלה קצת מורכבת. היא אומרת, אנחנו לומדים שהכול זה השתקפות של העולם הפנימי ושהכול זה העתקה משורשים עליונים. לפי ההעתקה הזאת וההשתקפות של הרוחניות בעולם החומר, מה צריך להיות יחס מתוקן של בן לאבא או של בת לאמא כדי לקדם את התיקון בצורה אופטימלית?
הרב לייטמן: כמה שיותר קרובים, קרובים לפי הרוח. שההורים יראו לילדים שיש משהו חשוב בחיים, שבשביל זה כדאי לחיות. שלא שחיים כדי להרוויח ולהתקדם ולבלות, אבל יש משהו מעל החיים, ומעל החיים האלו, לא שאחרי מאה ועשרים שאנחנו כבר מתים אז אנחנו מקבלים משהו, אלא כאן ועכשיו אנחנו משיגים.
זאת אומרת שיש לנו בעולם הזה עיסוק יום יומי, שאנחנו עולים, שאנחנו מתקדמים, שאנחנו פותחים לעצמנו את העולם עליון. ואנחנו שנמצאים לקראת פתיחה שלו או שכבר פתחנו אותו, ומרחיבים ומרגישים את שני העולמות וחיים בזה. את ההרגשה הזאת צריכים למסור לילדים. וזה כל כך חזק כי אתה פועל מתוך הכוח העליון, שהילדים לא יכולים לברוח מזה.
אני רואה את זה על הילדים שלי, אני מקווה שגם על הנכדים אני אראה את זה, וכך אנחנו גם נראה בילדים שלנו כאן, בתלמידים שלי.
אורן: זה מצד ההורים. מה מצד הילדים, בן כלפי אבא או בת כלפי אמא, כמו שהיא שואלת?
הרב לייטמן: הילדים, בטוח שיהיו קשורים.
אורן: לא, מה צריך להיות אבל היחס של הבן לאבא או בת לאמא?
הרב לייטמן: היחס יבוא. אל תבנה את היחס הזה, הוא יבוא בעצמו אם אתה לוקח אותם לידך ואתה מראה להם שיש לך את הדבר הכי חשוב בחיים, הכי חשוב בעולם, הכי חשוב במציאות, שאתה בכלל עוסק בדברים כאלו שאין יותר למעלה מהם. אז זה כבר פועל עליהם, אתה לא צריך להסביר להם יותר. זה שהם יהיו לידך, גמרנו, בזה אתה מסדר אותם לכל החיים.
אורן: הבנתי. שאלה הבאה מגיעה דרך הבלוג שלך.
שאלה: כותבת לך רונית מכפר סבא, כשהייתי ילדה הייתי ממש תולעת ספרים, אך את ילדַי הספרים לא כל כך מעניינים אלא הם מוצאים יותר עניין באינטרנט, בטלוויזיה. לכן השאלה שלי, האם קיימת עדיין חשיבות לקרוא ספרים בעידן הזה?
הרב לייטמן: אני חושב שזה בכל זאת תלוי בהורים, עד כמה שהם משקיעים. לא צריכים השקעה גדולה. עד כמה שהם יכולים להראות לילד שיש דברים מעניינים, מה שהוא יכול להתעניין.
אורן: שמעניין אותו.
הרב לייטמן: כן, שמעניין אותו בספרים דווקא.
אורן: לָמה, אבל מה כל כך חשוב בספרים?
הרב לייטמן: לספר יש שורש עליון, יש לו כוח מיוחד, ספר הוא גילוי. יכול להיות גם ספר אלקטרוני. אבל בכל זאת כשאתה לוקח ספר ואתה קורא, אמנם שאני כמעט ולא קורא ואתה גם אני חושב שמזמן לא קראת, אנחנו עובדים הכול דרך המחשב. כי זה יותר נוח, יותר נגיש, ואנחנו עובדים עם עיבוד הטקסטים. אבל בכל זאת צריכים לתת להם קשר גדול יותר עם הספר הרגיל. לדוגמא, אני שמח לשמוע את הבן שלי אומר, "את זה קראתי ואת זה ראיתי", ועכשיו הוא שלח לי ספר מיוחד על ההיסטוריה היהודית.
אורן: אבל שבן אדם קורא ספר, החוויה הזאת בכל זאת יש בה משהו מאוד נגיד אני יכול לראות סרט, אני יכול לשמוע איזשהו דיסק.
הרב לייטמן: אתה לא תוכל לדמיין את הדברים, להרגיש אותם, ולהתפעל מהם בצורה פנימית, אישית שלך, יותר ממה שמתוך הספר.
אורן: לָמה?
הרב לייטמן: אם יש לך היום סבלנות, אם יש לך זמן, הספר הוא לא בדיוק לזמן שלנו, כי אנחנו תמיד בחוסר זמן.
אורן: כן.
הרב לייטמן: אנשים שנמצאים בנסיעות ארוכות, שיש להם זמן פנוי.
אורן: אבל לָמה זה קורה, למה את הרמה הזאת של החוויה אפשר להשיג רק דרך ספר? למה?
הרב לייטמן: כי אתה נמצא בצורה, בגישה, בקשר אינטימי עם מה שאתה קורא. הספר פונה אליך בשפה, לא בביטוי חיצון, שאתה מושפע מהצורה שלו. לפעמים אנחנו קוראים ספר, מאוד מתפעלים, אחר כך אנחנו רואים סרט לפי אותו ספר, והוא לא משפיע עלי. בכלל דמיינתי לעצמי פרצופים אחרים, דמויות אחרות, עולם אחר לגמרי.
אני זוכר את עצמי, קראתי כל מיני ספרים צרפתיים ואחר כך ראיתי סרטים, על ההיסטוריה של צרפת, לגמרי אחרת ממה שדמיינתי לעצמי, כי הדמיון הוא שלי, אני מדמיין אותו, אני בונה אותו מתוך הספר. אי אפשר לעשות את זה בשום צורה אחרת. יכול להיות ספר אלקטרוני, ואולי הספרים הבאים באמת יהיו כאלו, אבל זה בכל זאת צריך להיות טקסטואלי.
אורן: החוויה הזאת מפתחת את האדם? התהליך הזה שתיארת עכשיו.
הרב לייטמן: מאוד. מאוד. מה שאין כן, בסרט אתה כבר רואה דבר גמור. הכול כמעט מוסבר. יש סרטים שכאילו בפנים יש איזו שאלה.
אורן: זה קשור במשהו לרוחניות, התהליך הזה שתיארת עכשיו?
הרב לייטמן: כן ולא, אבל הוא מפתח את האדם.
אורן: הוא מפתח מה, כלים?
הרב לייטמן: כן, שיתר צורות המדיה מדכאות.
אורן: השאלה הבאה היא שאלה טלפונית, בואו נשמע אותה, בבקשה.
שאלה: שלום, שמי אתי וברצוני להבין מה זה "בין אדם לחברו" שהוא מגדיר, אבל מה זה "בין אדם למקום" שלא מובן?
אורן: מה זה בין אדם למקום? בין אדם לחברו היא מבינה כשאתה מסביר, אבל מה זה בין אדם למקום לא מובן.
הרב לייטמן: "בין אדם למקום" זה נקרא בין אדם לכוח העליון, זה נקרא ה"מקום". זה כוח כללי של השפעה ואהבה שממלא את כל המציאות, שקושר בתוכו ומחזיק בתוכו את כל הנשמות, ושבו אנחנו קיימים. הכוח הזה נקרא "בורא", והוא נמצא ושולט, במקום. לכן הוא בעצמו נקרא המקום. לָמה? כי קודם כל נמצא הוא, ככוח אהבה וכוח ההשפעה, ואחר כך בו, נמצאים הנבראים.
אורן: אנחנו?
הרב לייטמן: אנחנו.
אורן: איפה?
הרב לייטמן: בתוך הבורא. ולכן הוא נקרא המקום.
אורן: איפה זה?
הרב לייטמן: עכשיו, כאן, אין מקום אחר. אנחנו כולנו.
אורן: אנחנו בתוך הבורא?
הרב לייטמן: בתוך הבורא. כמו בתוך הטבע, רק הרבה יותר גדול, הרבה יותר חזק, הרבה יותר נעים.
אורן: ואיך אני יכול לפתח יחסים ביני לבין המקום?
הרב לייטמן: כשאתה משתדל להיות כמוהו, באותה השפעה ואהבה שיש לו, אז לפי השתוות אתו אתה יכול להתחיל להרגיש אותו. לזה חכמת הקבלה באה ונותנת לך את האפשרות.
אורן: אבל אם אני לא יודע מי הוא, אז איך אני יכול להתחיל לחקות אותו? אתה אומר לחקות אותו בעצם.
הרב לייטמן: חכמת הקבלה באה ומסבירה לך איך אתה צריך לכוון את עצמך כדי להרגיש אותו.
אורן: איך שאני למשל יושב אתך עכשיו כאן, ואני יכול להתחיל להרגיש את המקום, את הכוח הזה?
הרב לייטמן: מקום שאתה נמצא בו, זה נקרא "המקום". אתה נמצא, אתה נמצא בתוך היקום, נכון?
אורן: כן, אבל את היקום אני מרגיש.
הרב לייטמן: כמה, מה אתה מרגיש? יש כאן מיליארדֵים.
אורן: את האדמה, את השמיים.
הרב לייטמן: קצת ממה שנמצא כאן, קצת מזה אתה מרגיש, קולט.
אורן: איך אני ארגיש קצת מהבורא, מהמקום, "המקום", כמו שאתה אומר?
הרב לייטמן: כמו שאתה מרגיש קצת אור, קצת צלילים, קצת אוויר, קצת עוד משהו, הבורא הוא כוח האהבה, כוח ההשפעה. אתה צריך לפתח כזו יכולת לתפוס את האהבה והשפעה.
אורן: איזה יכולת זו, מה אני צריך לפתח?
הרב לייטמן: גם כוח השפעה ואהבה מצדך.
אורן: אני צריך לאהוב?
הרב לייטמן: כן.
אורן: את מי?
הרב לייטמן: את כולם.
אורן: את כולם.
הרב לייטמן: כן.
אורן: אני צריך גם לעשות עם זה משהו או רק לאהוב?
הרב לייטמן: מספיק רק לאהוב.
אורן: אז נגיד אם אני עכשיו מחליט שאני רוצה לאהוב אותך ואת הצלמים ואת המפיקות אני רוצה לאהוב אותם, זה בסדר? זה כבר?
הרב לייטמן: לא, זה כלום.
אורן: זה כלום?
הרב לייטמן: לא.
אורן: אז מה כן?
הרב לייטמן: אתה צריך לשנות את הטבע שלך משנאה לאהבה.
אורן: אבל אני לא שונא אותם.
הרב לייטמן: אפילו אתה לא מרגיש את הטבע שלך, אתה מבין, עד כמה שאתה עוד רחוק מזה? קודם כל אתה צריך להרגיש עד כמה שאתה נמצא בשנאה. איך להגיע לשנאה?
אורן: עכשיו שנאה?
הרב לייטמן: כן, בַּדרך.
אורן: אמרת קודם צריך לאהוב, ועכשיו צריך לשנוא קודם?
הרב לייטמן: לא. אבל כשאתה תתחיל לעשות איזה מעשי השפעה ואהבה, אתה פתאום תגלה שלא בא לך, שאתה הפוך מזה, שאתה לא רוצה, שאתה בכלל שונא את כולם. אתה בדרך תגיע להכרת הרע.
אורן: כשאני אנסה לאהוב ולתת להם?
הרב לייטמן: כן.
אורן: ואז מה?
הרב לייטמן: ואז מתוך הכרת הרע אתה תרצה לשנות את עצמך. ואז אתה תפנה לאותו כוח עליון, לאותו בורא, ותבקש ממנו שישנה לך את הרע לטוב.
אורן: אבל איך אני אפנה אליו אם עוד לא התחלתי להרגיש אותו?
הרב לייטמן: אם תהיה לך הכרת הרע אתה כבר תרגיש אותו, כי הכרת הרע זה אתה כבר מרגיש את הרע, שאתה הפוך ממנו. זאת אומרת, ההתקדמות אליו, נגיד מהכוס שלי לכוס שלך ההתקדמות, עכשיו אני רוצה לעשות דברים טובים, איך אני עושה? נתנו לי קבוצה או בכלל חברה אנושית כולה, שאם אני אתחיל לפתח יחס יפה אליהם.
אורן: מנסה?
הרב לייטמן: מנסה, כדי להגיע לאהבת הבורא, הכוח הכללי איזה, כוח האהבה. אם אני משתדל לפתח כוח אהבה אז אני מתחיל להרגיש כמה שאני הפוך ממנו. אז בדרך, דווקא בקבוצה שלדוגמא יכולה להיות כל הצופים שלנו.
אורן: כן, בכל העולם נגיד, לא רק בארץ?
הרב לייטמן: כן, בכלל כל העולם זה סך הכול קבוצה. אז אני מתחיל להרגיש כמה שאני נמצא בשנאה, כמה שאני נמצא בהפכיות מאהבה ובהפכיות מהבורא, זאת אומרת גיליתי, את זה שאני הפוך ממנו.
אורן: כדי לגלות את זה מה בדיוק אני צריך לעשות? מה הצעד הראשון שם לפני שיצאת מהכוס? מה אני צריך לנסות לעשות כלפיהם כדי לגלות משהו הראשון, הגילוי הראשון הזה?
הרב לייטמן: להתחבר עם כולם.
אורן: אני צריך לנסות להתחבר? זה ביטוי של כאילו לאהוב ולתת כמוהו?
הרב לייטמן: כן.
אורן: להתחבר לאחרים.
הרב לייטמן: כן.
אורן: אוקיי, ואז גיליתי שאני לא יכול. ואז מה?
הרב לייטמן: ואז מצד אחד אתה מרגיש שיש בורא, מרגיש בתוך ההרגשה.
אורן: דווקא מתוך החוסר יכולת?
הרב לייטמן: כן, אתה מרגיש שיש בורא והוא המשפיע ואתה המקבל, והוא אוהב ואתה שונא, ואתם הפוכים זה לזה. ואז אתה קובע שאתה רשע, הפוך ממנו.
אורן: ואז מה?
הרב לייטמן: ואז מההכרה שהוא שולט והפוך ממך ואתה הפוך ממנו ואתה רע, בא לך פשוט מאליו דחף לבקש ממנו שינוי, שישנה אותך.
אורן: והוא משנה?
הרב לייטמן: כן, באותו רגע. באותו רגע.
אורן: כל אחד שמבקש הוא משנה?
הרב לייטמן: כן. לזה כן. רק לזה.
אורן: אז לָמה כל השגעת הזאת, למה לא מהתחלה שישנה אותי?
הרב לייטמן: כי הוא רוצה שאתה תכיר את הטבע שלך ואת הטבע שלו ואת ההפכיות מטבע זה לטבע זה, שאתה תִלמד אותו אז יותר.
אורן: מה זה נותן לי שאני מרגיש את המקום? אני זוכר שכתוב, יש כזה ביטוי, "ברוך המקום שבְּרָאנו לכבודו"5. מה זה, מה אני מרגיש? נגיד שעברתי את הכול.
הרב לייטמן: שאתה רוכש את כל המקום הזה, הוא הופך להיות שלך. כל המקום זה כל הנבראים, כל האנושות, הכול שלך. הנשמה הכללית הזאת שאתה מגלה, היא שלך.
אורן: ומה אני עושה איתה?
הרב לייטמן: אתה מרגיש את האין סוף, אתה מרגיש את השלמות, נצחיות, בזה שאתה רוכש את המקום. כל העולם שלך, כל העולם כדאי לך.
אורן: תודה רבה רבה רבה. הזמן שלנו פשוט נגמר, הייתי מדבר אתך על זה עוד הרבה שעות. באמת תודה לך, הרב לייטמן. תודה לכם על השאלות הנהדרות שבזכותן זכינו לדבר על דברים שאותי לפחות ריתקו היום. אני מזמין אתכם לשלוח שאלות גם לתכניות הבאות, הטלפון שלנו מחכה לכם, 1-700-509-209, או דרך הבלוג האישי של הרב לייטמן, www.laitman.co.il.
עד אז שיהיה לנו כל טוב ולהתראות.
(סוף התכנית)