ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.07.21 – אחרי עריכה
דודי: אנחנו נמצאים בתחילת השבוע השלישי של שלושת השבועות, כשבוע לפני תשעה באב, שיא תקופת האבלות של ימי בין המצרים, והיינו רוצים לדבר בנושא. מהו הכוח החזק והמיוחד הזה שפועל עלינו בימים אלה?
כוח שלילי, כוח של פירוד, ריחוק ושנאה. כמה שאנחנו צריכים להיות קרובים ומחוברים זה לזה, אנחנו יחד עם זה מרגישים את עצמנו רחוקים ואפילו שונאים זה את זה, כשיא של היחסים השבורים בינינו. אנחנו עברנו את השבירה, את החורבן של בית המקדש הראשון ובית המקדש השני לפני שלושת אלפים ולפני אלפיים שנה, ואנחנו צריכים סוף סוף לתקן את המצב הזה. הפירוד בינינו כל הזמן נמצא, אנחנו מאוד נחלשים עקב הפירוד, אנחנו בזה מעלים שנאה בכל העמים הסובבים אותנו ונותנים להם כוח לשבור אותנו, כמו אז גם היום. אנחנו נמצאים בבעיה בלתי פוסקת, וכמו שכתוב בתורה, זה יתקיים עד שאנחנו, יכול להיות אחרי עוד הרבה צרות, ייסורים, בעיות וחורבנות, נגיע למצב שאנחנו מחליטים שדי, אנחנו לא יכולים וגם לא רוצים לסבול יותר, שאנחנו חייבים להקים את עצמנו מהשבירה ולהתחיל להתחבר למעלה מכל השנאה והדחייה ההדדית שבינינו.
כך אנחנו נבנה את הקשר בינינו בצורה של בניין חדש, ש"על כל פשעים תכסה אהבה", והפשעים בינינו הם יותר גדולים מאלה שבין כל העמים האחרים. אנחנו נבנה חיבור בינינו דווקא למעלה מכל השנאה, חיבור של אהבה. זה יהיה בית המקדש האמתי, השלישי, הקשר הזה בינינו, ההרגשה הזאת שאנחנו כולנו כלולים כל אחד מכולם, שכל אחד שומר על כולם שלא ייפול מהחיבור. בזה אנחנו נוכל להיות כ"אור לגויים", להראות את החיבור בינינו כדוגמה טובה לכל העמים, וכולם יבואו ויתחברו בינינו, כמו שהבורא אומר "ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים".
אומנם אנחנו נמצאים היום בעת צרה ואנחנו עדיין נמצאים בשבירה גדולה, ועד היום וגם היום יש לנו כל פעם חדשות מהממשלה, מהעם, מכל מה שקורה, שכול השנאה הזאת בינינו היא יותר ויותר מתפרצת ויוצאת החוצה מעל גבולות העם, אפילו לכל העולם, וכל העמים שמסתכלים עלינו רואים שאנחנו נמצאים כמקור לכל הרע באנושות ומזה מחזקים את השנאה שלהם כלפינו, אבל אנחנו המקובלים בתקווה שפעם זה ייגמר.
דודי: נחזור קצת להתחלה, מה מקורו של הכוח השלילי הזה?
מקורו של הכוח השלילי הזה הוא הרצון לקבל שנמצא בטבע של האדם. ובמיוחד הרצון לקבל הזה מתגלה בדרגת מדבר, דרך דרגות דומם, צומח וחי. זאת אומרת, יש בו חמש רמות, וברמה החמישית הגבוהה ביותר, הרצון, שהוא בעצם כל הטבע, מתגלה בצורה הכי בולטת, הכי גדולה, והרצון הזה נמצא דווקא בנו.
דודי: זה המקור שלו, ומה התכלית שלו?
התכלית שלו שנכיר את הרע שאנחנו בעצמנו מייצבים ומייצרים, בונים ומחריבים ועוד בונים ועוד מחריבים. בסופו של דבר אנחנו צריכים להגיד לצרותינו די, ולרצות להביא את עצמנו למצב שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים להראות דוגמה טובה לכל האנושות.
דודי: האם הכוח הזה הוא כוח שלילי או כוח חיובי?
כוח הטבע הוא כוח חיובי והכוח שנמצא בנו הוא כוח שלילי. הכוח הזה נמצא בדרגות דומם, צומח, חי ובמיוחד בדרגת בני אדם. וגם בדרגת בני אדם יש בני אדם בצורות דומם, צומח, חי ומדבר. אנחנו שייכים לדרגה המפותחת והאגואיסטית ביותר, דרגת המדבר דמדבר, ולכן אנחנו הכי אגואיסטים. יחד עם זאת, בזה שאנחנו כביכול הכי גרועים מלכתחילה, מתחילת הבריאה, אנחנו יכולים להגיע לתיקון ולתקן את כול הבריאה בכך שנהפוך את עצמנו מהכי גרועים להכי טובים.
דודי: מורגש שהכוח הזה, הכוח השלילי הזה שמתעורר, הוא מחליש, הוא מגלה רע ביחסים, הוא מגלה רע בכל מיני מאורעות שונים. האם זה באמת קשור לימים האלה או שזו אשליה ונראה לי שזה קשור לימים האלה?
ישנם ימים שמסמלים לנו את הטוב, שזה סביב פורים, וישנם ימים שמסמלים לנו את הרע, שזה סביב תשעה באב. כן, זה סמל, אבל יחד עם זאת, כתוב שישראל נמצא למעלה מהכוכבים והמזלות, ולכן אנחנו צריכים לקדש כל זמן וכל מצב ואנחנו יכולים להיות למעלה מזה.
דודי: איך אפשר לזהות את הכוח הזה שפועל עלינו?
אנחנו מזהים אותו רק מההיסטוריה, ממה שקרה בכל ההיסטוריה במשך הזמן הזה סביב תשעה באב, או סביב פורים נגיד, זה מצד אחד. מצד שני, זה קורה בכל מיני תקופות במהלך הרבה אירועים.
דודי: איך אני יכול לזהות את הכוח הזה? איך האדם מזהה שפועל עליו הכוח הזה?
האדם הרגיל בעצם לא כל כך מבין או מרגיש את זה, אלא אם כן יש לו משהו מיוחד, ואז מומלץ לו שלא יעשה חתונות בזמן הזה, כאלה דברים.
דודי: האם בכל תהליך של התפתחות מחויב שלב מקדים של חורבן, זאת אומרת, האם יכול להיבנות משהו בלי שבירה קודם לכן?
לא, אף פעם. כל הבריאה היא בר, בריאה מהמילה בר, שזה מחוץ לבורא, מחוץ לכוח ההשפעה והאהבה, היא יוצאת ממנו, נעתקת ממנו ומתפתחת בהפכיות מהבורא. לכן אנחנו צריכים בסופו של דבר להגיע להכרת הרע שבבריאה, כמה שהיא הפוכה מהבורא, בכל הביטויים שלו, כך אנחנו מגיעים להכרת הרע, ואחר כך מתקנים את זה. על ידי הבקשה שלנו לאותו המקור שעושה אותנו כ"רעים", כמו שהבורא אומר "בראתי יצר הרע", אנחנו פונים אליו ומבקשים תיקון, עד שיתקן את זה ויהפוך אותו ל"יצר הטוב".
אולג: כשאני מנסה להגיד את כל זה לאדם רגיל, אני רואה שאני לא מצליח להגיע אליו עם המסר הזה, כי הוא לא מצליח לראות את הכוח השלילי הזה בנו. תמיד יש זוועות יותר גרועות ממה שקורה לנו, ואף אחד לא מזהה את זה בחברה ובטח לא בעצמו. ולכן כל זה לא מתיישב לא על הדעת ולא על הרגש שלו, הוא לא רואה שום עובדה, שום דוגמה שבאמת תואמת את זה. הוא תמיד יכול להסתכל על העולם ולראות זוועות אדירות שהיו וישנן גם היום.
אז כשאני מספר לאנשים בחברה שלנו, לא מהדף שלך, אלא לכל מי שרוצה לשמוע, שאנחנו הכי גרועים, אני יודע שאני חייב להגיד לו את זה, אבל אני לא מגיע אליו, וזה מה שמדאיג אותי, שהוא לא יכול לשמוע אותי.
כי האדם וודאי שלא רוצה לשמוע על עצמו שהוא רע. אתה יכול לדבר גם אל ילד קטן וגם אל אדם מבוגר, וכל אחד, קודם כל מכוח האגו שלו, מיד יתפרץ בלהצדיק את עצמו, זה טבעי, אין מה לדבר כאן. באיזו צורה בכל זאת אנחנו יכולים להסביר לו על הטבע שלנו? בגוף שלישי, שזה לא נמצא בי ולא נמצא בו, אלא בצורה כזאת שזה הטבע וכך זה מתלבש בכל בני האדם. וכך יותר ויותר לדבר על כללות האנושות וכללות האדם וכללות הטבע.
אחר כך, כשהוא מבין את כל התמונה הזאת, נקשר אליה ומזדהה עם התמונה שכל הטבע זה אגו אחד גדול בכל דרגות דומם, צומח, חי ומדבר, ושבכל בני האדם, בכל העמים יש אותו הדבר רק בצבע שונה, באופן שונה, בביטוי שונה בכל אחד ואחד, כפי שאנחנו רואים זאת גם בדומם, צומח ובחי, אחר כך אפשר להסביר לו את מה שכתוב אצלנו במקורות שלנו. לא שאתה מעצמך מדבר, אלא כדאי לפנות למקורות ועוד יותר להמתיק לו את הדברים, שאנחנו עם הרצון לקבל הכי גדול, ולכן אנחנו כאלה מצליחים בחינוך, בתרבות, במדע ובכל מיני דברים. זה לא מתוך זה שאנחנו סתם חכמים ומוצלחים, אלא מתוך זה שיש לנו אגו גדול, רצון לקבל גדול, וכשאנחנו עובדים עמו, זה כמו שיש לך איזו מכונה שיש בה מנוע חזק שיכול לעשות הרבה עבודה, ואם המנוע הוא חלש, אז פחות, זה מה שיש לנו. כך להסביר את זה, כי זו עובדה.
יש כאלו עובדות מההיסטוריה שאתה לא יכול לעשות איתן כלום, כמו נצחיות של עם ישראל, הצלחה בכל מיני תחומים וכן הלאה, שהן נובעות דווקא לא מזה שהוא טוב, אלא מתוך שהוא אגואיסט וזה משהו אחר לגמרי. כי להיות אגואיסט גדול ולהיות טוב גדול, זה לגמרי לא אותו דבר. וכך לאט לאט להסביר.
דודי: אני רוצה לשאול מזווית נוספת, מה הקשר בין היהודים של היום לבין היהודים של אז, לפני אלפיים שנה?
גם לפני אלפיים וגם לפני חמשת אלפים שנה אנחנו אותו עם, עם אותו אופי, עם אותן נטיות ואין שום דבר שהשתנה. אם אני מסתכל בצורה כזאת שאני חוצה את כל שורת האנשים שחיו, נגיד, במשך כמה אלפי שנים האחרונות, אני לא רואה שהם משתנים, הם כולם ממש אותו דבר. אם תוריד מהם איזה ציפוי חיצוני, אתה תגלה ממש אותו דבר.
שלי: האם אנחנו בעצם אותם אנשים שחיו גם אז וסוחבים אתנו איזה חשבון פתוח?
כן, וודאי. זה נקרא גלגול, ששום דבר לא משתנה, אלא רק הצורה החיצונית. אנחנו גם לא כל כך מודעים לזה, לא זוכרים ולא מבינים את זה, אבל זה מה שאנחנו רואים בתהליך. בעל הסולם מסביר על גלגול הנשמות, שאין כאן יותר, אלא אותם גופים בשינוי צורה, הוא קורא לזה "גלגל שינוי צורה".
שלי: האם אנחנו סוחבים חשבון פתוח?
עדיין פתוח, על כל אחד ואחד.
שלי: ומה בחשבון, מה רשום שם?
בחשבון כתוב כמה תיקונים אנחנו עוד צריכים לבצע כדי לגרום לכלי הכללי שלנו להיות בחיבור השלם.
שלי: אנחנו רואים שלאורך ההיסטוריה כל כך הרבה גזירות קרו כלפי העם היהודי בתקופה הזאת, גירוש ספרד וגירוש צרפת וגירוש אנגליה ופרוץ מלחמות גדולות סביב התקופה הזאת של בין המצרים ותשעה באב. מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו כדי למנוע גזירות נוספות בתקופה הזאת?
לא בגלל גזירות ולא בגלל שזו תקופה, אנחנו צריכים לעשות תיקון שמוטל עלינו ותלוי רק בנו. ולכן כל האנושות תלויה בנו ובתת הכרה היא מרגישה את התלות הזאת, ואנחנו לא רוצים להכיר בתלות הזאת, שאנחנו תלויים בהם והם בנו, ושאנחנו ממש שונים מאוד מכל אומות העולם, כי אנחנו לא אומה. אנחנו נקראים "עם ה'", אם כבר, אבל בין שבעים אומות העולם, שכך הם מתחלקים לפי חוקי הטבע, אנחנו לא נמצאים. ולכן אנחנו צריכים ללמוד את זה ולהכיר בזה ולקבל את הדברים האלה, כי זה נקבע בטבע, זה לא יעזור לנו שאנחנו בורחים ולא רוצים להכיר בזה.
דודי: אבל מה בטבע של היהודים גורם להם להגיע שוב ושוב לחורבן, למה אנחנו לא לומדים מהעבר?
זה נקרא "עם קשה עורף". אנחנו לא מבינים, אנחנו שוכחים, אנחנו לא רוצים לקבל על עצמנו את חובת התיקון, שאנחנו כולנו חייבים לבטל את האגו שבינינו ולהגיע לחיבור. ממש לא מסוגלים להכיר בזה. שאני קם בבוקר אין לי את הבעיה הזאת שאני חייב היום לעשות תיקון בעולם, שאני חייב היום לקרב את כול האנושות, שאני חייב להסביר לכולם עד כמה חובתנו להגיע לבירור, לחיבור ולחיבוק, לא מרגיש את זה, קשה לי מאוד לשכנע את עצמי.
דודי: ומה תעשה כשיש לך בן עקשן כזה, קשה עורף, שלא רוצה לעשות את זה?
זו בעיה של הבורא.
דודי: איך הוא פותר את הבעיות שלו?
הוא יותר ויותר לוחץ כל שנה, וסוגר עלינו יותר ויותר, עד שאנחנו נכיר חובתנו.
דודי: בינתיים לא כל כך הולך, אנחנו רואים שאנחנו עדיין נמצאים בתשעה באב ועדיין אין שום יחס כלפי התפקיד.
אתה רוצה להמליץ לו לסגור אותנו יותר?
דודי: אני באמת שואל מה אפשר לעשות במצב כזה, שהעם לא מקשיב, אין לו יכולת קליטה בכלל, תפיסה לדבר הזה. זה לא שהוא מבין מה התפקיד שלו ולא רוצה, הוא לא שומע בכלל את התפקיד שלו, זה דומם.
אתה רואה שיש לו בעיה.
דודי: למי, לבורא?
לבורא. מה, לנו? "לי אין שום בעיה", כך כל אחד חושב.
דודי: איך לרכך את העורף הקשה?
אף אחד לא יכול לקבל את זה בצורה אישית, שזה שייך לו, אף אחד, זה משהו שלא יאומן. גם אני רואה על עצמי, שכל פעם מרגע לרגע אני שוכח. אני עכשיו יכול לשבת, לבכות ולחשוב ולהבין ולהיות ממש טרוד מה קורה לנו, למה אנחנו כאלו, ומתי זה ייגמר ואיך לסיים את כול התקופה הקשה הזאת שנמאסת. רגע אחרי רשימו חדש מתגלה, ואני כאילו לא הייתי בזה לגמרי, זה נחתך והלך.
דודי: עדיין לא ברור איך יוצאים מהמעגל הזה של החורבנות?
רק על ידי תפילה. הפצה, חינוך, תפילה, וזה ישתנה.
דודי: אם אני פונה לקהל הרחב, האדם הממוצע מרגיש שהחיים שלו נמצאים בחורבן, שכולם גורמים לו איזה סבל.
לכן אנחנו פונים גם בהפצה שלנו לכל אומות העולם. כי גם כתוב, יש לנו חזקה גם מהזוהר ומכל המקורות, שאומות העולם צריכים לקחת את עם ישראל על כתפיהם ולהביא אותם להר ה'. אז אנחנו שמפיצים את חכמת התיקון, שיטת התיקון לכל אומות העולם, אנחנו בזה בעצם רוצים שזה יקרה אולי דרך אותן השכבות, אותם אומות העולם שהם כן יכולים לפעול. הם כן יכולים להגיע אלינו ולדרוש מאיתנו, לא בצורה כמו שחס ושלום היה בעבר, בצורה דרמטית, אלא בצורה רגילה, בלחץ, בשכנוע, שהם ילמדו אותנו, שהם צריכים את התיקון. ובאמת תראה מה שקורה להם, כמה שהם סובלים, ומה שהם סובלים זה הכול בעקבותינו, ללא ספק.
לכן אנחנו כאן נמצאים אתכם במצב שחייבים לפרסם את עצמנו, את הידיעה שלנו בצורה נוחה, טובה, שיקבלו את זה, שיבינו, שירגישו את זה. וגם ירגישו מזה שחובתם לייצב את עצמם כלפינו בצורה נכונה, שהם יוכלו בכל זאת, גם בלחץ, גם בשכנוע, גם בלהראות תקווה וציפייה, מה שהם רוצים מאיתנו, שכל זה יקרה. שהם באים אלינו ולוחצים עלינו ואומרים די! זה מה שאנחנו רוצים, לא שטחים ולא שלום ולא כל מיני דברים, לא הצלחה בכל מיני מצבים, שום דבר אנחנו לא רוצים מכם חוץ מדבר אחד, שיטת תיקון העולם. כי העולם מתדרדר למצב ממש תוהו ובוהו. זה מה שאנחנו רוצים לשמוע מהם, שהם ילחצו עלינו, אז זה יעזור לנו אולי, לפי מערכת הבריאה, זה יעזור לנו להתחיל להתחבר יותר כדי לפנות לבורא.
דודי: למה אומות העולם יכולים לקלוט את המסר הזה יותר טוב מאיתנו?
אין להם אותו אגו כמו שיש לנו, הם לא קשורים לבורא בצורה ישירה, הם לא קשי עורף כמונו. הם הרבה מינים, סוגים, רמות וכן הלאה, לכן אין להם בעיה בערבוביה ביניהם, בכל היחסים שביניהם, להגיע לאיזו גישה מורכבת, מגובשת, גישה אינטגרלית בסך הכול כלפינו, כך שלא תהיה לנו ברירה לברוח, אלא נצטרך לשמוע מה הם חושבים עלינו, מה הם רוצים מאיתנו, מצפים מאיתנו, ושלא תהיה לנו ברירה. זה נקרא שאומות העולם לוקחים אותנו על כתפיהם ומעלים להר ה'. אנחנו בעצמנו לא נרצה להגיע לשם.
דודי: זאת אומרת, אף פעם לא נצליח להתחבר בינינו, אלא אם אומות העולם ילחצו אותנו, או שזו אופציה ב'?
לא, אין אופציות, רק בצורה כזאת. אין אופציות. זו חובה שהם לוחצים עלינו ואנחנו אז מתחברים, פונים לבורא, צועקים, עושים כל מה שצריך. אנחנו חייבים את הלחץ הזה. זה כמו פרעה במצרים, אם לא היה לוחץ עלינו, האם היינו פעם עוזבים את מצרים? לא. רע לנו היום בעולם? אפילו אם קורים לחצים פה ושם, לא רע, היהודים לא חיו אף פעם טוב כמו שהיום. בכל ההיסטוריה, בשנות הגלות, בשנות הגירושים, היה כל כך רע שאי אפשר לתאר מה יהיה ומה יקרה, מהבוקר עד הלילה ומהלילה עד הבוקר. היום, אין לך שום דבר, אתה חופשי. זה שאנחנו בוכים, אנחנו תמיד בוכים.
דודי: אז יוצא שאנחנו רחוקים מתיקון, מאוד.
לא, אנחנו לא צריכים להיות רחוקים מתיקון בגלל שאנחנו לא סובלים. בזמנים שהיינו סובלים באמת, כמו במחנה ריכוז, בכל מיני מקומות, אף אחד לא חשב על התיקון, אף אחד. תיקון לא נעשה מתוך שרע לך פיזית, אלא תיקון מתחיל מזה שרע לך פנימית, שאתה מרגיש שאין לך לאן לברוח, אתה חייב לבצע את פקודת הבורא, ודווקא אומות העולם יכולים לספר לך על פקודת הבורא.
דודי: מה זה הלחץ הפנימי שמורגש, מה היהודים מרגישים במצב כזה?
שמצפים ממך כולם. לא ששונאים אותך, השנאה היא כבר עוברת, הם מתחילים לראות בך גורם לכל הרע שבעולם, ואתה באמת לא מבין את זה בעצמך, והם באים ומלמדים אותך את זה. "חכמה בגויים תאמין", ו"תורה בגוים אל תאמין". שיטת תיקון אין להם אבל חכמה ישנה. ואז הם מלמדים אותך מה אתה חייב, כי בלי שאתה מבצע גם הם לא יכולים להגיע לתיקון.
דודי: איזו חכמה הגויים ילמדו אותנו?
כמו שבעל הסולם כותב, שאת כל החכמות אנחנו מקבלים מהם. זה לא כל כך מובן לנו מה שהוא כתב שם, אבל עכשיו אולי תבין. באמת חכמות יש לנו מאומות העולם, מעם ישראל אין לנו כלום. זה שאנחנו פה ושם מצליחים זה הכול לא נחשב, מעם ישראל דורשים רק את שיטת התיקון. המאור המחזיר למוטב שדרך גלגלתא ועיניים, שזה עם ישראל, עובר מהבורא לכל הנבראים.
דודי: חשבתי שכל חכמות העולם יצאו מחכמת הקבלה.
כן. אז מה?
דודי: אז מה זה "חכמה בגויים תאמין", איזה חכמה הם ילמדו את היהודים?
אפילו שביסודו של הטבע ישנו קשר עם הבורא, אבל לא המקובלים היו מגלים את כל חכמות העולם, זה לא הגיע דרכם. הם היו חכמים בהתקשרות שלהם לכוח העליון, אבל זה לא נקרא שהם חכמים. חכם זו דרגה רוחנית, וחכם זו דרגה גשמית, תלוי על איזה מהם אתה מדבר.
דודי: איך להמיר את הלחץ הפיסי שמרגישים, כמו האנטישמיות, או כמו איום פנימי, ללחץ פנימי, שאני ארגיש שמבפנים דורשים ממני משהו. אפשר להעביר את זה מחיצוני לפנימי?
זה תלוי בהפצה שלך. אתה צריך להסביר להם מה אתה מצפה מהם, מה התפקיד שלהם בכל הדברים. הם באים אלינו בטענות ואתה אומר, "יפה מאוד מה שאתם אומרים עלינו שאנחנו רעים, שבגללנו כל הרע בעולם, אבל תיראו את כל התמונה. אנחנו צריכים את הלחצים האלה מכם, אבל בואו נעבוד יחד, כי אנחנו ואתם, שני חלקים שבטבע האנושי. תלחצו עלינו קצת יותר ואנחנו נשתדל לעשות מה שתלוי בנו. בואו נעבוד את זה בצורה אחידה, נכוון את עצמנו לכוח העליון ואז בצורה כזאת זה יגרום לשינוי. זה נקרא שאתם לוקחים אותנו על כתפיכם ואנחנו שנינו עולים להר ה'".
דודי: אז המטרה לפנות ליהודים? היהודים בישראל לא שומעים, צריך לפנות רק לאומות העולם.
בעיקר כן, לכן תראה איזה ארגון יש לנו. אנחנו לא כל כך פונים ליהודים. גם אתה רואה שזה עסק ביש, אין בזה יכולת להצליח. יכולת להצליח יכולה להיות רק אם אנחנו פונים לפרעה, אם אנחנו פונים לאומות העולם ודרכם אנחנו מפעילים את היהודים לכיוון הנכון.
שלי: במה מתבטא היום בשנת 2021 החורבן בעם ישראל? האנשים רבים ברשתות החברתיות, הימין לא כל כך אוהב את השמאל, אבל הם לא מרגישים את זה כחורבן, הם אומרים, שכך זה טבעי. אנחנו היהודים גם אוהבים לריב וגם כך זה בכל מקום. יש מין הסכמה גורפת.
אני מסתכל על המצב שעם ישראל צריך להיות, כאיש אחד בלב אחד, ובאיזה מצב הוא נמצא עכשיו, כשלא רוצים להכיר זה את זה. אני מסתכל על חברי כנסת, וזה מספיק לי כדי לראות מה קורה עם האומה, כי הם הנציגים של כל האומה. אני רואה איזה יחסים יש ביניהם וכבר מספיק לי לדעת מה מצב העם. שאין אחד שמתייחס לשני בצורה ידידותית פשוטה אפילו. אמנם מתייחסים בפוליטיקל קורקט, אבל אנחנו מבינים מה קורה שם, סכינים ממש, כל אחד מחזיק את הסכין בכיס או לא חשוב איפה ובצורה כזאת אנחנו קיימים.
זה מה שקרה בזמן רבי עקיבא, זה נקרא "שנאת חינם", וזה לא לעומת אומות העולם. שם אולי יש אותם המצבים בכל מיני מקומות, בכל מיני ממשלות בעולם, אבל אצלנו זה אומר על חורבן, אצלם זה אומר על תוצאה מהחורבן שלנו. זה ההבדל.
לכן כשאני מסתכל מה קורה ברוסיה, בגרמניה, בפולניה, את הצרחות, את הקלקולים, את מה שיש שם בכל ממשלה וממשלה, ולדעת שאני הגורם לזה. ולא שאני מסתכל עליהם ואומר, "אם זה קורה אצלם, אז גם אצלנו זה לא נורא".
לא, אני הסיבה שזה קורה להם ואני צריך להיות הסיבה שהם יתחברו וידברו על להיות כאיש אחד בלב אחד.
שלי: אז מי אשם בעצם, הממשלה או העם שלנו?
בטוח שזה שייך לעם ישראל כולו, וכל העם אשם ונמצא במצב השבור. התיקון תלוי בקבוצת בני ברוך. שהיא היחידה שמבינה מה צריך להיות וכנראה לא משתדלת מספיק לעורר את העם.
שלי: אם אנחנו מסתכלים על חורבן בית שני, היו שמה קנאים, צדוקים ופרושים. אתה רואה את אותן קבוצות גם היום בעם ישראל?
לא, אני לא חושב שיש כאן ממש איך לחלק אותם, ובשביל מה לנו לעשות קווים מקבילים אלו לאלו, לא כדאי, המצב שבור גם כך בכל הרמות.
שלי: למה לא כואב לי שיש חורבן בינינו, שיש שנאה, כמו שנניח היה אם הייתי רבה עם אחותי. זה היה כואב לי ומייסר אותי והייתי כל היום חושבת איך להשלים איתה. למה אין שום תחושת כאב כלפי המצב בינינו?
זה החורבן, בדיוק. זה לא שאת נמצאת איתם בחוסר הבנה, אלא שזה לא כואב לך, זה החורבן. אם זה היה כואב, זה פחות חורבן. זה כבר הכרת הרע, זה כבר משהו, כבר חלק מהתיקון. אבל עכשיו בינתיים אין עדיין אפילו שום זכר לתיקון.
שלי: אז מה יכול לגרום לנו כאב על זה שאנחנו כך קרועים?
זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שאנחנו נדבר על זה יחד וניצור בינינו עוד ועוד לימודים ודיבורים כאלו ונשתדל לעורר זה את זה.
שלי: למה כואב לך על המצב?
כי אני בכל זאת רואה את חוסר החיבור, וגם אני גורם לו והארגון שלי, ושיש כנראה בכל זאת יכולת לחזק את זה ולקרב ולחבר, ולא מצליח.
שלי: ולמה לא מצליח?
אני צריך תיקון. כמו שבעל הסולם אומר, שאני צריך לקדש את עצמי.
חיים: הוא כותב לסגף את עצמי. שהפירוד בין התלמידים זה בגללי, שאני צריך לסגף את עצמי.
כן.
שלי: גם אנחנו צריכים להיות בהרגשה שאנחנו לא עושים מספיק, שאנחנו לא משרתים את המטרה מספיק?
כתוב יום שלא קם בית המקדש, כביכול נחרב בית המקדש. אז כך אנחנו צריכים להרגיש. את צריכה לראות את עצמך כאילו את עכשיו רואה עד כמה שהכול נחרב, נשבר, ולא יהיה מחר כלום ואנחנו נזרקים מהכול, מהבית ואין לנו שום עתיד, לא רק רוחני, גם גשמי.
שלי: אנחנו עלולים להגיע בתקופה הקרובה למלחמת אחים, או שאנחנו רחוקים מזה?
אני לא חושב. אני לא רוצה לחשוב על זה. אני לא רוצה לחשוב על דברים כאלה, כי זה באמת לא מעניין אותי. אני חושב רק על החיבור, רק על הטוב. אם אני מדבר על הרע זה רק כדי להסביר.
נורמה: כפי שצפית, היום כבר מומחים רבים אומרים שהקורונה תישאר איתנו, היא כאן כדי לחזור. מדברים על חיסון שלישי וכנראה שאנחנו הולכים לחיות עם הפנדמיה הרבה זמן. אז מה זה בשבילך לחיות לצד הקורונה?
אני אישית שמח שבצורה כזאת הבורא מתקן אותנו. הוא בזה עוצר את ההתפתחות הטכנולוגית וכל מיני השטויות שאנחנו משחקים בחיים שלנו בכל מיני צורות. היא בזה תעצור אני מקווה, בהרבה ובזמן קצר, את כול המשחקים שלנו בטכניקה, טכנולוגיה, ובכל הדברים ותקרר אותנו, תרגיע אותנו, שלא נרצה להתפרץ לכל הכיוונים, לעוף לכל מקום וכל דבר שדווקא בא לנו להשיג, הקורונה היא אמצעי מאוד חזק להרגיע את האנושות. שיחשבו יותר, שידברו ביניהם יותר, שיתחילו לסדר את היחסים בצורה אלטרנטיבית.
אלטרנטיבית זאת אומרת, לא בצורה חיה, אלא נגיד בצורת תקשורת אינטרנט, תקשורת נכונה. שאנחנו לא נוכל להתקרב זה אל זה במידה פיזית, אלא רק עד כמה שאנחנו מסוגלים להתקרב זה אל זה בצורה נפשית. אם נתקן את היחסים בינינו ונהייה יותר קרובים זה לזה, אז אנחנו נראה שהקורונה עוזבת אותנו, או שזו כבר לא תהיה קורונה, לא חשוב איזה וירוס יהיה. אבל אנחנו נמחיש את זה יותר, נרגיש את זה יותר עד כמה שהקשר בינינו, החיבור בינינו, הוא תלוי ביחסים בינינו, ביחס טוב אחד לשני. אני חושב שזה יעבוד, זו צורה כזאת ברורה של הקשרים בינינו.
נורמה: האם אנחנו צפויים שוב להתפרצות של המגיפה?
זה לא כל כך התפרצות, זה תמיד יהיה יותר או פחות וככה ינענע אותנו. אבל לא ייתנו לנו להירגע, זה היה ברור מלכתחילה, שהווירוס הזה זו לא סתם שפעת, עושים כמה אפצ'ים וחוזרים לסורנו. לא. אלא אנחנו נצטרך לסלק את הקורונה הזאת בצורה מיוחדת, לא גשמית. גם התרופות והזריקות לא כל כך יעבדו, בסופו של דבר אנחנו נצטרך להבין שהריחוק בינינו הוא הדבר היחיד שעוזר והחיבור יכול להיות רק בשינוי היחסים לטובה.
נורמה: האם זה חלק מתוכנית רוחנית?
וודאי שזה חלק מתוכנית רוחנית. זה אמצעי לתיקון. אמצעי לתיקון היחסים בינינו. אני רוצה להתקשר לחברים, לעשות נגיד סעודה. כבר מגיע לנו לעשות סעודה באולם שלנו, להפעיל את המטבח שלנו, לעשות משהו עם הרבה לחיים, כמה שעות עם מוזיקה, עם הכול, ומה? זה רק חלום. אנחנו לא מסוגלים את זה לעשות. אני שואל כל שבוע כמה אנשים שמבינים ואחראים על כל האירועים וכולי, אין, אף אחד לא חושב שמותר באיזו צורה. לא ממשרד הבריאות ולא מצידנו. אז יש בעיה.
נורמה: מה לא למדנו עדיין מכל הגלים שעברנו בשנה וחצי האחרונות?
אנחנו לא למדנו שום קשר בין הייסורים שלנו מהקורונה לבין האופי שלנו שאנחנו מזלזלים זה בזה. אנחנו לא קיבלנו עדיין רגש שבהתקרבות הפנימית כמו אדם לאדם אנחנו בזה יכולים להעיף את הקורונה בינינו. שאני מתייחס אלייך, לחברים, למי שנמצא עכשיו לפניי, אני מתחיל להתייחס אליכם מתוך הלב, מתוך הרגשה עמוקה שלי להיות ממש בלב אחד. ובזה אני מסלק את הקורונה, אני מבריח אותה. אין לי עדיין את ההרגשה הזאת, אנחנו צריכים לזה להגיע.
נורמה: למה אתה מצפה שזה יקרה עכשיו מה שלא קרה קודם?
לאט לאט "פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול". מה אני יכול לעשות? רק בצורה כזאת התיקון נמצא. אבל עד כמה שאנחנו יכולים להגביר אותו, לדבר עליו, לספר עליו, שיצחקו לא חשוב, זו לא בעיה. אבל אם אנחנו נסביר יותר ויותר ויותר, "תראו אנשים זה מה שאנחנו צריכים לעשות, זה המקור לכל הסבל שלנו, הריחוק בינינו". קנאה, תאווה, כבוד, סלידה, זה מה שגורם לנו את כל הווירוסים האלה ועוד יבואו יותר ויותר, זה מה שאנחנו צריכים לסלק. אין לנו ברירה אנחנו חייבים לפרסם את זה בצורה הכי בולטת.
אולג: אני כבן אדם, גם לפני כן התייחסתי לחברים שלי מתוך הלב. ישבנו בבית קפה, מה שעכשיו לא יכולים, לדוגמה, והיה בסדר גמור בינינו. יצאנו עם המשפחה לחופש פעם, פעמיים בשנה לכמה ימים והיה בסדר דווקא נהנינו. אני לא רואה מה היה אז לא טוב, מה עכשיו אני צריך לשנות בינינו?
קודם כל אני לא ראיתי שלמדת מזה משהו לעתיד, דבר אחד. דבר שני, כל רגע ורגע מתגלות רשימות חדשות מהשבירה יותר גדולות מקודם, לקראת גמר התיקון. ולכן מה שעשית אתמול, היום זה לגמרי לא מספיק. ואנחנו צריכים את זה להסביר לכל החברים, והעיקר זה לעבוד יחד. זה לא שאתה מבין וכך עשית והשני או השלישי הם בכלל לא חשבו על זה. היה להם טוב סתם לשבת לשתות בירה בפאב באמצע הרחוב. זה לא תיקון אלא דווקא קלקול, זה לא נקרא התחברות בין בני אדם. אנחנו צריכים לנענע את עצמנו ולהבין איפה שורש התיקון.
אולג: זה מה שאני מחפש להסביר לאנשים שיתחילו קצת להבין מה לא היה בסדר בינינו.
כן, ודאי. ממש צריך לתת להם תמונה שלמה של מה קורה ואיך אנחנו יכולים לראות את המערכת כולה, ולאן היא הולכת, ואיך אנחנו צריכים להיכנס בה בצורה נכונה כדי לאט לאט לעצור אותה וממש להפעיל אותה בכיוון הנכון. היא נעצרת עכשיו על ידי הקורונה ועוד יהיו כאלו עצירות בדרך, אבל אנחנו צריכים לראות איך זה קורה.
דודי: מה הטבע רוצה מהאדם המסכן? מה אכפת לו שהוא יצא פעם בשנה לבית מלון, ישב בבתי קפה פה ושם, למה בעצם הוא כל הזמן במגמה לסגור? גם אתה אומר, הייתי שמח אם הייתה סעודה של כמה שעות שנשב יחד. מה הבעיה לצד זה לבצע את התיקון? למה צריך כאילו לסגור כל הזמן, מה מגמת הסגירות הזאת של הטבע?
פוגע ברצון שלנו לעשות חיים. תראה מה קורה עכשיו עם הכדורגל באנגליה. הכול ריק, אתה מבין את זה? תראה מה קורה בכל המקומות. הייתי בזמן האחרון בכמה מקומות בחו"ל, מה אני מגלה שם? ריק. איש אחד מרוסיה קנה לנו מקום מיוחד בשוויץ, בבית מלון מפואר, אולי ממאות חדרים היו 10-15 איכשהו מלאים. במי מלאים? בזקנים כמוני שהיו באים לשם כדי להיכנס לספא, לטיפולים שהיו מגיעים פעם בשנה, זהו, כל היתר ריק, בכל מקום ריק. אתה נכנס לאיזו מסעדה, אם היא עובדת, רק אחת מארבע מסעודת עובדת. אתה רואה שהאולם ריק, נותנים לך איפה שאתה רוצה לשבת, לא יותר מארבע אנשים יחד, וממש הכול שממה.
דודי: אז מה הוא רוצה מהמסכנים? רוצים לראות משחק כדורגל, למה לא לתת להם הערב לצאת לראות, מה טוב בזה? הרי אף אחד מחר בבוקר לא יגיד "אוו זה בגלל חוקי הטבע, בואו נעשה שינויים".
נראה לי שזה הכי קל להסביר דווקא לאנושות. מה אתה עושה עם הילד כשאתה רוצה להעניש אותו שהוא מתנהג לא יפה, אתה אומר לו שב ואל תעשה, אל תצא מהפינה". זה מה שעושים איתנו. אני חושב שזה מובן מאוד.
דודי: אתה חושב שהאנגלים שהערב הולכים, או לא רק האנגלים, כל האירופאים, כל מי שתכננן להיות במשחק פיזית, הולך לשבת בערב ולשאול למה הענישו אותי, למה הטבע העניש אותי?
לא, כי הם לא מקבלים את ההסבר שלך.
דודי: מה להגיד להם, למה אתם היום לא רואים את המשחק כדורגל שחיכיתם לו, למה?
למה? בגלל שאנחנו לא בסדר.
דודי: מי זה אנחנו?
היהודים.
דודי: להתחיל משם?
בטח.
דודי: בוא נמשיך, אנחנו לא בסדר, אני כותב לו "אני אשם".
כן.
דודי: אני אשם שאין לך היום את המשחק שלך?
ודאי.
דודי: הלאה, בסדר, מה אני רוצה לעשות בזה, איך מתקדמים?
אתה רוצה לגרום לזה שמחר יבואו, אפילו לא מחר כבר היום יבואו אליך לכאן כל מיני אנשים ויטפלו בך. ממחר יסגרו לנו את הארגון שלנו וכולי.
דודי: אני מרגיש כמו איזה כדורגל שכולם ירדפו אחריו.
אבל הרגשה הזאת צריכה להיות, זה מאוד לא פשוט.
דודי: לי?
היא צריכה להיות אצלנו, שאנחנו גורמים לרע בכל העולם. כשרב"ש היה מסתכל על מגרש כדורגל הוא אומר, "אני מכבד את המקום הזה, צריכים לכבד את המקום הזה, הוא גורם שמחה להמון אנשים".
דודי: יופי. ומכיוון שזה גורם שמחה להמון אנשים, בוא ניתן להם את המקום לשמחה.
לא. אין ברירה. עכשיו בצורה כזאת שמענישים אותם הם יבואו עוד מעט ויענישו אותך בזה שאתה גנבת מהם את החיים.
חיים: אז זה לא שאתם לא בסדר, אמרנו ששמים את הילדים בעונש שהם לא בסדר בחדר בצד. זה ששמים אותם זה לא שהם לא בסדר, זה כי אני לא בסדר, אני היהודי לא בסדר?
כן ודאי, ודאי היהודים לא בסדר. אומות העולם יבואו אלינו ויגידו, וגם כך הם אומרים, אבל זה עדיין בחצי פה, הם אומרים שהיהודים אשמים, הם גורמים לרע בכל העולם.
דודי: במה הם לא בסדר אבל?
אין להם מה לא בסדר, ליבם נמצא ביד ה', אין להם בחירה חופשית, אין כלום. זה מה שאתה יכול להגיד על כולם, על היטלר, על כולם, אין להם בחירה חופשית, הם מבצעים את פקודות הטבע.
דודי: אין להם את הבחירה ללחוץ עלי?
בחירה שהם מחליטים ומבינים? לא.
דודי: אז בסוף כל הסיפור הזה, אתה אומר, שהקורונה סגרה להם את משחק הכדורגל, זה כדי שאחרי כמה פעולות כאלה, יאשימו אותי היהודי, שארגיש שאני אשם בכל זה. הכדור חוזר אלינו?
קח בחשבון עוד כמה אלפי שנים אחורה.
דודי: כל ההצטברות הזאת, צריכה להגיע ללחוץ עלי היהודי הקטן והמסכן, זה מה שצריך לקרות?
אתה לא קטן ולא מסכן. העקשן והגס.
דודי: יותר מתחבר לי. ואז מהי הרגשת הלחץ הזאת שיושבת לי על הכתפיים?
כדי שתבין למה אתה צריך להרגיש את הלחץ הזה, ממי אתה מרגיש את הלחץ הזה. ובאיזה צורה אתה יכול לא להפטר ממנו, אלא לכוון אותו נכון לתיקון שלך.
דודי: תסביר. אני מתחיל להרגיש שרודפים אותי, אני רוצה לברוח מהלחץ הזה, לאזן את הלחץ, מה אני עושה?
אתה צריך להבין שהלחץ הזה הוא לטובתך, כדי שאתה תגלה לכל העולם וגם לעצמך ולעם ישראל [מה לעשות]. וכמו שאתה שומע, אתה עכשיו כרגע האחראי, וכל אחד מכם, עד כמה שהוא מבין, מהי שיטת התיקון ואיך אנחנו מממשים אותה.
דודי: יש משהו שאני יכול לעשות קודם, לפני שהלחץ מגיע? כי אני עכשיו שומע לחץ ואני עדיין לא מרגיש לחץ.
אז תנסה. בשביל מה למדת? אתה יודע מה צריך לעשות. לפרסם את שיטת התיקון, וללחוץ על עצמך גם לבצע פעולות תיקון.
נורמה: איזה שינויים עברנו עד עכשיו? מהי ההתפתחות החדשה?
אנחנו עברנו הרבה שינויים, ודווקא בזכותנו הגענו לקורונה. אני אומר ברצינות, בזכותנו. כי הלחץ החדש הוא אינטגרלי, גלובלי, על כולם, והוא מקדם אותנו בצורה מאוד מטרתית, אחידה, ולאט לאט אנחנו נכנסים לשינויים כאלה הדדיים.
נורמה: האם עברנו שינויים משמעותיים במכות הקודמות, מהם?
אנחנו לא יכולים לדעת. כי אנחנו בכל המכות הקודמות לא התעסקנו בהפצה ובתיקון, אנחנו רק סבלנו, והסבל לא מביא בעצמו תיקון. לכן ממש אין ברירה, אנחנו צריכים עוד להגיע לתיקונים.
נורמה: הסבל לא מביא לנו תיקון, אז מה כן?
הסבל לא מספיק, זה שבוכים זה לא תיקון. התיקון הוא כשאנחנו יחד מבקשים כוח המתקן. כשאנחנו מכירים את הרע שבנו, ואנחנו מכירים את כוח הטוב שצריך לבוא ולטפל בנו ואנחנו מכירים את המצב שאנחנו מחוברים בצורה לא נכונה. מהי הצורה נכונה, ואיך אנחנו יכולים לזהות אותה, וכן הלאה.
נורמה: האם אנחנו נתאושש מהשפעת הפנדמיה בחיינו?
אני חושב שאנחנו בחיינו נגיע לגמר תיקון.
נורמה: הממשלה השיקה השבוע מדיניות חדשה תחת הכותרת "בלימה רכה", שקובעת שעלינו ללמוד לחיות לצד הקורונה לאורך זמן ללא סגרים והגבלות משמעותיות. במוקד התוכנית שנחשפה בסוף השבוע עומדים, ריפוי הדבקות מבלי לפגוע בכלכלה, חיסון שלישי דיפרנציאלי, כשהאוכלוסייה המבוגרת קודמת, ו"תו ירוק לייט" לאירועים בחלל סגור. האם התוכנית תצליח ואם לא למה?
אני לא חושב שהיא ממש תצליח, אבל היא גם לא תיכשל לגמרי, מפני שהטבע רוצה ללמד אותנו, ובלימוד זה לא ששורפים אותנו, או באיזו צורה מחרימים אותנו, אלא נותנים מכות, יחד עם ההכרה למה זה ככה, הכרת הרע. לכן תהיה קצת הצלחה ויחד עם זה חוסר הצלחה, וכך זה מכוון אותנו לקו האמצעי.
נורמה: מדברים על האפשרות של חיסון שלישי, זה ברמה הרפואית. אבל מה החיסון השלישי שצריכים לעבור בצורה פנימית?
אני לא יודע, אני לא רואה שאחרי שני החיסונים הראשונים אנחנו השתפרנו, לא. תכניס אפילו עשר זריקות לאדם, מזה הוא משתנה? אנחנו צריכים זריקה אחרת, הכרת הרע.
נורמה: האם אפשר להתמודד עם הקורונה בלי סגר, או בלי בדודים?
זה גם מאוד תלוי עד כמה שההשגחה העליונה תרצה לשחק איתנו בצורה זו או אחרת. האמת שכל הקשר הזה בין סגר ווירוס ועוד משהו, זה הכול איך שהבורא רוצה לסדר את הדברים. המערכת העליונה ששולטת על הכול, כך היא מנהלת את העולם. אני לא יודע, לי נראה שאם זה ככה נוח לו, ככה יעשה. אם ירצה ה'.
נורמה: ארגון הבריאות העולמי הזהיר מפני זן חדש של נגיף הקורונה, המכונה "למבדא", שעלול להיות עמיד בפני החיסון. רק לפני כמה ימים הזהיר מנכ"ל הארגון, כי זן דלתא התפשט בקרב מאה מדינות, וכי קמפיין החיסונים העולמי אינו מספיק מול הסכנה הגוברת של המוטציות. זן דלתא מאלץ את רוסיה להתמודד עם גל תחלואה חדש וקטלני, ביממה החולפת מתו במדינה מעל שבע מאות וחמישים חולי קורונה, ואובחנו יותר מעשרים וחמש אלף נדבקים חדשים. בארה"ב בארבעת הימים האחרונים, נדבקו כל יום עשרים אלף ובהולנד הוחלט לסגור את המועדונים. בבריטניה רק אלה שעברו חיסון, יכולים להיכנס למקומות בילוי.
והשאלה, אם עוד לא עשינו את השינויים הנדרשים, למה הטבע נתן לנו הרגשה זמנית של שיפור, ועוד פעם עליה של הפנדמיה. מה האקורדיון הזה?
קראנו על ימי הביניים, איך שאנשים חיו כשהם סגורים אחד מהשני, והמחלות היו מופיעות בערים קטנות, וגורמות למקרי מוות, עד שהאנשים היו מוציאים כל אחד מהבית שלו את גופות המתים, והיו קוברים אותם בשקט, וזאת הייתה כל התנועה ברחובות. נקווה שלא נגיע לזה, אבל זה הכול תלוי עד כמה שאנחנו בכל זאת נתחיל לעשות מה שמוטל עלינו. זה לא תלוי בתרופות, זה תלוי רק עד כמה שאנחנו פונים למצב המתוקן ורוצים שהוא יבוא ויתגלה בנו. והמצב המתוקן זה חיבור בינינו, מעל כל הפשעים.
נורמה: אז אולי לא טוב להתרגל לחיות עם המגפה?
אנחנו לא נתרגל, לזה אני בכלל לא דואג, הבורא יסדר לנו לימוד נון סטופ, ותמיד יהיו זנים חדשים, מכות חדשות, ולא יקרה לנו שום דבר טוב, עד שאנחנו נכיר את המצב שלנו לאמיתו.
נורמה: מה מסמלת בכל פעם ההתפרצות חדשה של ווריאנט חדש?
יותר קרובים לקבוע שאנחנו נמצאים במכה, בהכרת הרע. הכרת הרע זאת אומרת, בסך הכל, להכיר עד כמה יש קשר בין כל בני האדם ואצלנו קודם, בין המכה לבין הכרת הרע.
חיים: אמרת שהקורונה היא בזכותנו. אתה רואה בזה סוג של "דרך תורה", תיקון, להבדיל "מדרך ייסורים", שהיינו יכולים לקבל?
לא, כל המכות האלה זה לא בזכותנו אלא בעקבותינו, ולא דרך תורה. למה דרך תורה? [זו] דרך ייסורים. דרך תורה זה נקרא הכרת הרע, שעוד לפני שאני מקבל איזו [פגיעה] גופנית, נפשית, אנושית, חברתית, מדינית, אני כבר מבין ומרגיש מה אני צריך לעשות, ויש לי כוחות לבצע.
לכן אני לא חושב שאנחנו נמצאים בדרך תורה, אנחנו נמצאים עדיין בדרך ייסורים. הייסורים האלה צריכים להביא לנו עוד ועוד ועוד מכות כאלו, עד שאנחנו נגלה ששום דבר לא משתנה, ואנחנו ממש נמצאים יותר ויותר תקועים בפינה, ואין לנו ברירה, אלא [רק] כשאנחנו נגלה במה תלוי השחרור שלנו מהווירוס וחוץ מהווירוס מעוד הגבלות ובעיות, שעוד יבואו ואז אנחנו נגלה שכל זה תלוי רק בקשר הטוב, ההדדי שבינינו. זאת דרך התורה.
והאמת שדרך התורה אנחנו בכלל לא מרגישים שום לחץ ומכה, אלא בנטייה שלנו לתיקון, אנחנו מגלים שאנחנו רוצים להיות עוד יותר מחוברים, ואז את זה אנחנו מתקנים. זאת אומרת, מגלים רק את חוסר החיבור, ומגלים את היכולת להתחבר.
הכול בכוחותינו, הכול ביחס הטוב. ואם זה מתגלה מצד המכה, זו כבר לא דרך תורה.
חיים: אני הייתי תחת הרושם שאמרת, שבכל זאת עשינו מאמצים להתחבר ובזכות זה חסכנו מידה מסוימת של סבל לאנושות.
אנחנו חוסכים, זה נכון, אבל עדיין אנחנו רק מורידים קצת מדרך הייסורים.
דודי: תודה רבה לך על כל הזמן ועל ההשקעה.
רק תשתדלו להסביר לכולם. אתם צריכים ממש יותר ויותר להסביר את שיטת התיקון, מה הטבע רוצה מאיתנו, לא הבורא, הטבע רוצה מאיתנו. איך אנחנו יכולים להבין את זה, איך אנחנו יכולים לקרב את התיקונים האלה. זאת אומרת, בצורה מוחשית אנחנו נמצאים מול המנגנון של הטבע ויכולים לתכנת אותו, להפעיל אותו מחדש, כמו שאתה עושה את זה במחשב, וזה יקרה, זה מיד יקרה, הכול תלוי בנו.
(סוף השיחה)