להשתדל להיות מוזמן על ידי הבורא

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 01.09.23 - אחרי עריכה

דודי: במה האדם זכאי להרגשה הזאת של ההבזק של הבורא, שפתאום הכול אחד לרגע אפילו?

זה ככה קורה. אי אפשר להסביר וגם לא צריך ולא כדאי.

דודי: איך אפשר יותר?

יותר?

דודי: לא צריך?

לא, זה מסודר מלמעלה מתי שצריך וכמה שצריך.

דודי: צריך להשתוקק להרגשה כזאת?

צריכים בכלל להשתוקק, אבל דווקא לזה?

רואי: אז מה בידי האדם בגילוי הבורא? כי ככל שאנחנו לומדים אתה רואה עד כמה ששום דבר לא תלוי בך, הכל עושים עליך?

תלוי.

רואי: במה?

פה ושם, פה ושם נותנים לך אפשרויות להתחבר לתהליך.

רואי: מה זה להתחבר לתהליך, אתה בוחר להתחבר לתהליך, זה אתה עושה את זה?

כאילו.

רואי: אז זה העניין, אתה הכול בכאילו, והכול עושה עליך הבורא?

כן.

רואי: אז מה אתה עושה?

אתה משתדל להיות מוזמן.

רואי: מוזמן, זה אפילו לא תלוי בך.

לא, ברור שלא.

רואי: כאילו אם מזמינים אותך, יקרה איתך משהו.

כן.

רואי: איך לפתח רגישות כלפי למה מזמינים אותי, כלפי מה הבורא רוצה ממני, איך לפתח כלפי זה רגישות?

זה ברור שכלפי חיבור.

שמעון: אבל איך אפשר שאתה אף פעם לא יודע מה המקור, שמתוך זה אתה מרגיש, או רוצה, או חושב, או משהו?

להשתדל להיות מוזמן.

מושי: אני רוצה לשאול על ההודיה. יש מצב שזה לפי הרצון לקבל שלך ואז אתה בהודיה טבעית, אבל לא ברור איך אפשר להודות כשרע. כתוב שצריך להודות גם על הטוב וגם על הרע, ואם משהו לא מסתדר איך אתה באותה מידה יכול להיות גם בהודיה, האם זה הבורא שנותן כוח כזה, או שהסביבה איכשהו, לא ברור?

הכול בידי שמים.

מושי: הבורא נותן כוח שהאדם יכול להיות בהודיה גם כשרע לו?

זה עד כדי כך שלם שקשה לנו לקבל את זה, לא נשאר לנו מקום.

דודי: קשה לנו לקבל שבעצם הבורא פועל את הכול, עושה את הכול עלינו, וכלום מצידנו, וגם אם כן זה סוג של אשליה שאנחנו עושים?

אבל איפה שהוא נותן אז אתה חייב כביכול שזה תלוי בך.

דודי: למה זה הוא עושה, למה אני צריך פתאום לקבל על עצמי אחריות, זה אחריות שלו?

כי הוא נתן לך כאן הזדמנות כאילו שתלוי בך.

דודי: במה תלוי שבורא ייתן לי את ההזדמנות הזאת להשתתף איתו, להרגיש שאני עושה משהו?

כן.

דודי: במה זה תלוי, אני יכול להזמין פעולות כאלה עלי?

לא להזמין, כשזה מגיע אליך אז תקבל את זה.

רואי: כאילו חיים באשליה שתמיד הכול תלוי בך, ולגמרי לא תלוי בבורא, זו אשליה של החיים. אבל מה הבורא משאיר לאדם אם הכול כל כך שלם ונראה כאילו הוא לא משאיר לך שום דבר וגם זה מה שאתה רואה.

הסכמה.

רואי: הסכמה למה?

עימו.

רואי: על מה אני מסכים עימו?

בכל דבר.

דודי: למה הוא צריך את ההסכמה הזאת מאיתנו?

הסכמה. מה יש יותר שלם מזה?

דודי: גם להסכמה הזאת הוא מביא אותי שאני אסכים איתו.

בסדר, אבל דורשים ממך שתסכים.

רואי: אז מה עושה החברה אם הכול עושה הבורא?

על ידי כל הדברים האלה אתה מסכים עימו.

רואי: הכול מוביל אותך להסכמה?

אתה נעשה איתו שותף בזה שהוא עושה אותך ואתה עוזר, אתה נמצא בהשתתפות על ידי הסביבה, על ידי הלימוד, שהוא לא עושה אותך לגמרי מכונה.

רואי: אז כאילו כלים דהשפעה זה כלים שמאפשרים לך להסכים איתו, או שמאפשרים לך לגרום לעוד אנשים להבין שבסוף צריך להסכים איתו?

כן.

רואי: אם ככה מה זה כלים דהשפעה?

שאתה מסכים עימו.

רואי: אז איפה ההשפעה אם אתה מסכים עימו?

כאילו שאתה עושה לו נחת רוח, שזה צחוק.

דודי: כאילו שאתה עושה לו נחת רוח.

רואי: יש משהו לא כאילו?

אם יש כוח אחד שמנהל ועושה את הכול, אז מה יש להגיד.

דודי: השבוע שיעורי הצהריים היו מאוד מיוחדים בנושא "מחלוקת לשם שמים", וזה נפתח מאוד יפה. דיברת היום על מערכת שכלית, מערכת רגשית, להיות כאיש אחד בלב אחד ולא כאיש אחד במוח אחד, ששם יש דעות מנוגדות וכאן צריך להרגיש אחד. והשאלה שלי, במה בעשירייה האדם צריך לבטל את עצמו, ובמה הוא צריך לעמוד על דעתו?

הוא צריך להסכים עם הבורא בכל מה שנעשה ממנו.

(סוף השיחה)