צעדים ראשונים בקבלה

דבקות

תוכנית 06.08.2020 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

גלעד: זה שיעור למתחילים, לאנשים שממש בתחילת דרכם בלימוד חכמת הקבלה. הם באו ללמוד את חכמת הקבלה, והם שומעים, כשהם קצת מתחילים להתקדם, שיש לנו מטרה מאוד נעלה שנקראת דבקות הבורא בנברא.

או הנברא בבורא.

גלעד: נכון, דבקות הנברא בבורא, אני התבלבלתי. זה נשמע הזוי או מגלומני. אם אדם גדל בחינוך דתי אז בכלל הוא יאמר, "מה אתם רוצים ממני," ואם אדם גדל בחינוך חילוני, הוא יאמר, "מה זה הדבר הזה בורא ומה זה דבקות".

דבקות זה משהו קרוב, מאוד אינטימי, נשמע ככה, ממש להידבק. איך יכול להיות שדבר כזה עלוב, מסכן, חסר כל תוחלת כמו הנברא, לעומת דבר כל כך נעלה, שלפחות בדמיון של האדם נתפס כבורא, יהיו בדבקות?

מפני שהנברא קיים באהבה של הבורא. זה כמו תינוק שנולד מאמא והוא חי וקיים ומתפתח רק בזכות האהבה שלה אליו. ולכן הוא הופך להיות הקובע, הוא הופך להיות הדבר היקר שבחיים, והוא מנהל את האמא ולא האמא מנהלת אותו. זה הכוח של האהבה, מי שאוהב הוא כביכול מוכר את עצמו עם האהבה שלו לנאהב. לכן זה כמו שכתוב שהבורא כביכול אומר, "מכרתי את עצמי", לכן אין כאן שום סתירה, אנחנו רואים את זה אפילו בחיים שלנו.

גלעד: כשאתה מדבר על אהבה, אני יכול עוד לדמיין כי הרגשתי את זה פעם בחיים, ואולי מאמא אני מרגיש את זה, וכלפי הילדים אני מרגיש את זה, אבל מה זו דבקות? מה זה המושג הזה "דבקות", זה בא מהמילה "דבק" ממה זה בא, מאיפה זה בא?

כן, דבקות זה כביכול מהמילה דבק. דבקות נקרא, שאני מרגיש את הזולת, את התכונות שלו, את הרצונות שלו, את המחשבות שלו, את הנטיות, את המטרות וכן הלאה, ואני מרגיש שלפנימיות שלו הזו אני דבוק, אני שייך. הוא שייך לי, אני שייך לו.

גלעד: בדבקות יש הוא ואני, או שכבר אין דבר כזה שם, או שיש שלבים של דבקות?

זה שלבים. השלבים של הדבקות זה 125 מדרגות של דבקות הנברא בבורא.

גלעד: איפה מתחיל הסיפור? בוא נעשה מזה איזה סיפור, איזה תהליך. בהתחלה אני בטוח לא דבוק בשום בורא, שום כלום. אני מרגיש את עצמי ואת הרצונות שלי, זה ברור, זו מילה מנותקת לגמרי, מופשטת, לא יודע מה זו המילה הזאת.

כן.

גלעד: אני מתחיל ללמוד קבלה, אני מגיע לשיעורים הראשונים. אני יכול להביא סדרה של ציטוטים של בעל הסולם ורב"ש, המילה דבקות מופיעה הרבה פעמים. ואני קורא, "יזכה בגללם בשכר האמיתי שהוא דבקות בו יתברך". יופי, קראתי, בסדר, ומה הלאה?

דבקות נקרא, שאתה מכיר את הצד השני, אתה מכיר את כל הפנימיות שלו ואתה דבוק לפנימיות הזאת, וזה בשבילך כל המילוי, כל החיים.

גלעד: אני יכול לדמיין את זה עם אדם קרוב אלי, ילד שלי, בן או בת זוג, אני יכול להגיד שאני מכיר אותו. לפעמים יש לי הרגשה שאני מכיר אותו יותר טוב משהוא מכיר את עצמו. בעולם שלנו אפשר לומר שאני מרגיש מישהו או משהו, אבל איך זה קשור לדבקות בבורא?

כשאתה מתחיל להכיר את הבורא לפי המעשים שלו, איך שהוא מתייחס אליך, כתוצאה מזה אתה נעשה דבוק בו. זה נקרא "ממעשיך הכרנוך", והתוצאה מ"הכרנוך" היא הדבקות.

גלעד: ואיך אני מכיר את המעשים שלו עלי?

אתה צריך להשתדל לעשות את הפעולות שהמקובלים ממליצים לך לעשות, ואז מתוך הפעולות האלה אתה תכיר את הפעולות שלו עליך.

גלעד: יש פעולות שלמדנו כבר בשיעורים הקודמים. אנחנו תלמידים בקמפוס. למדנו שאנחנו צריכים לקרוא הרבה בספרים כי זה מביא מאור, ולשמוע מה שהרב אומר, כי זה בא ממדרגה יותר גבוהה, ואנחנו צריכים לעבוד בחיבור בינינו. זה מה שאומרים לנו המקובלים, נכון?

כן.

גלעד: אני עושה את הפעולות האלה. איפה הבורא פה?

אתה מתחיל לקבל הרגשת הבורא במידה שאתה מתייחס לזולת כמו לעצמך.

גלעד: אני שומע ואני משתדל לעשות.

במידה שאתה מתייחס לחבר כמו לעצמך, במידה הזאת יהיה לך מקום, תכונה, שבה אתה יכול להרגיש את הבורא. אם לא יהיה לך או בכמה שלא יהיה הבדל בינך לבין החבר, לפי זה אתה תתחיל להרגיש את הבורא.

גלעד: האם להתייחס לחבר כמו לעצמי זה בדיוק כמו לעצמי או בערך? מה זאת אומרת, כמו לעצמי?

כמו שאתה אוהב את עצמך. זה נקרא "ואהבת לרעך כמוך".

גלעד: אני אוהב את עצמי כי אני מרגיש שאני רוצה, נאמר, שיכבדו אותי.

תשתדל כך גם להתייחס לחבר. מזה תהיה לך דלת פתוחה, ואפילו דרך להכיר את הבורא.

גלעד: ואם אני לא מצליח להתייחס ככה לחבר, מה שקורה בהתחלה, זה חלק מהדרך.

תנסה. יש חיים לפניך.

גלעד: אני משתדל, אני רוצה. אני לפעמים מצליח להרגיש שהחבר רוצה משהו ואני עושה לו את זה אפילו בלי שהוא ידע, אני מקווה באמת ובכנות שיהיה לו טוב.

זה לא מספיק. אתה צריך מאוד, מאוד לרצות לאהוב את החבר, לעשות כול מה שלטובתו. ואז אתה צריך להבין שכדי לעשות משהו לטובתו, אתה צריך את כוח הבורא שילך איתך לעשות משהו טוב. כי מאיפה יהיה לך טוב לעשות משהו למישהו? ואז אתה פונה לבורא ומבקש, מתחנן, "תן לי אפשרות לאהוב את החבר, תן לי אפשרות לעשות לו טוב. איך אני עושה טוב לו"? ומזה נעשה דבר מאוד מיוחד, אתה רצית להידבק בחבר, ואתה מגיע יחד עם זה להידבק בבורא.

גלעד: במה?

שאתה מבקש מהבורא שיעזור לך להיות דבוק בחבר.

גלעד: לעשות טוב לחבר, זה להיות דבוק בחבר?

נגיד. כן. זה נקרא "לאהוב אותו".

גלעד: אני עוד לא אוהב, אני רוצה לאהוב אותו, כן?

רוצה, אבל אתה מרגיש שאין לך כוחות. ואין לך ברירה, אתה יכול לקבל את הכוחות האלה רק מלמעלה, רק מהבורא.

גלעד: אז אני מבקש ממנו את היכולת לאהוב את החבר?

כן.

גלעד: ואז אני מקבל את היכולת הזאת. צריך כמובן להגיע לתחתית שבה באמת אני מבין שאני לא מצליח לבד, ושזה הדבר שאני הכי רוצה, לא שום דבר אחר בעולם, זה הכי חשוב לי עכשיו במציאות, ואז אני מבקש.

כן.

גלעד: דיברנו על זה, זה נקרא "תפילה".

נכון.

גלעד: כי אני מפליל את עצמי ולא מסוגל לבד. ואז מה אני מקבל, פתאום אני מרגיש? זו הרגשה, זו ידיעה, מה זה?

הבורא עוזר לך לאהוב את החבר.

גלעד: אני מרגיש אליו אהבה? האם זה כמו משהו שאני מכיר מקודם או לא?

כשתרגיש אז תגיד.

גלעד: אני רוצה להבין מה זה.

אתה לא יכול. איך אתה יכול? אין לך דוגמה, לכן אתה לא יכול לתאר לעצמך.

גלעד: אז זה משהו טוב, שבו אני אוהב את החבר.

כן.

גלעד: וזה נקרא שאני כמו הבורא?

האהבה לזולת זאת תכונת הבורא.

גלעד: זאת תכונת הבורא. אז למה זה נקרא "דבקות"?

כי על ידי השתוות בתכונות אתה מבין את השני, עד כדי כך שאתה דבוק אליו. אתה מרגיש אותו, אתה נעשה כמוהו, אתה קרוב אליו, יש לכם רגשות משותפים.

גלעד: אני הופך להיות הבורא?

לא. אלא כמוהו.

גלעד: אז יש אני ויש הוא.

כן.

גלעד: אבל אנחנו דומים במשהו?

כן.

גלעד: ומה ההבדל שעדיין נשאר בינינו?

הוא מחומר אחר ממך, אבל מבחינת הביטוי אתם דומים. זה נקרא "השתוות הצורה".

גלעד: מה זאת אומרת מחומר אחר ממני?

הוא מחומר של רצון להשפיע ואתה מחומר של רצון לקבל.

גלעד: אז במה אנחנו דומים?

בזה ששניכם אוהבים, שניכם נמצאים באהבה, אבל אצלו זו אהבה טבעית שיוצאת ממנו, ואצלך היא לא טבעית, אלא אתה רכשת אפשרות לאהוב למעלה מהשנאה.

גלעד: אז יש בי משהו שאין בבורא? יותר ממנו אפילו, לפי מה שאני מבין?

כן.

גלעד: הוא יש לו רק רצון להשפיע ואני גם רצון לקבל עם כל מה שיש שמה שלא רוצים לדבר עליו.

כן. וקצת למעלה מהרצון לקבל יש לך רצון להשפיע.

גלעד: אז אני כבר יותר ממנו, אני לא דבוק אליו.

תגיד שיותר. במה אתה יותר? בכוח הרע שיש לך.

גלעד: כן.

אז מה?

גלעד: זה מה יש.

בסדר, אבל אין במה כל כך להתגאות.

גלעד: לא. אנחנו לא מדברים על גאווה, אנחנו מדברים על דבקות. להיות דבוק במשהו.

דבוק במידת השתוות הצורה ביניכם, בכמה שבכל אחד יש כוח אהבה.

גלעד: האם אפשר לקרוא לזה דבוק בכוונה?

כן.

גלעד: זאת אומרת, בחומר אנחנו נשארים שונים, הוא רצון להשפיע ואני רצון לקבל, ויש לנו אותה כוונה.

כן.

גלעד: התחלנו לרקום משהו שאפשר קצת לדמיין או להבין אותו. אנחנו דיברנו על משהו אחר, אמרנו פעם שהנברא זה לא אני, הנברא זה בעצם משהו שמתגלה בעשירייה או ביני לבין החברים.

זה כבר נברא אחר, זה נברא רוחני. הנברא הרוחני זה שהוא עומד מול הבורא ועושה פעולות לבורא, והבורא אליו.

גלעד: עכשיו זה דורש הסבר, כי עד עכשיו עשינו איזושהי לוגיקה אני והבורא.

זה לא מספיק. כדי להיות כמו הבורא אתה צריך להיות מחובר עם עוד תשעה כמוך, להתקשר אליהם, ויחד ביניכם לבנות כזה שדה של אהבה.

גלעד: האם מה שקראנו קודם "דבקות" זו לא באמת דבקות, זו רק התחלה?

כן.

גלעד: נניח שהגעתי למצב שאני מרגיש שאני אוהב את החבר, וגם תשעה חברים כך, אמנם אי אפשר להשוות אף פעם, אבל אנחנו פחות או יותר באותו כיוון, באותה מגמה, באותו סדר חשיבות. האם אנחנו גם עוזרים אחד לשני להיות במצב הזה?

כן.

גלעד: כי בלי זה לא נוכל להיות.

כן.

גלעד: אם אני מבקש עבור החבר והוא עבורי אז אנחנו יכולים. ואז מה נולד בינינו? מה הדבר החדש הזה שקראת לו "נברא"?

הרגשה משותפת של אהבה, עזרה, תמיכה, חיבור, דבקות. מה שיש ביניכם, שהגעתם לכזה מצב שאתם ממש "כאיש אחד בלב אחד", כביכול, עכשיו מתוך הקבוצה הזאת שלכם, מתוך הרגש המשותף, השכל המשותף, ההרגשה המשותפת, אתם יכולים לפנות לבורא, ואז המושג הזה שאתם מחוברים יחד נקרא "מנין". זאת אומרת, על פני הניתוקים ועל פני הדחיות שביניכם, הגעתם עכשיו לחיבור, לאהבה ביניכם. ועכשיו את האהבה הזאת ששורה על פני הדחייה הפנימית, אתם יכולים להעלות לבורא ולהראות לו שאתם כן רוצים לאהוב, רוצים להתחבר אליו.

גלעד: אתה מדבר על הרגשה משותפת.

כן.

גלעד: איך אני יודע שההרגשה היא משותפת?

קשה מאוד להגיד על הרגשה. הרגשה זאת הרגשה. כשתגיעו לזה, אתם בעצמכם תבינו.

גלעד: אנחנו לומדים על רבי יוסי בן קיסמא שהיה עם תלמידים מתחילים בלבד, ולמרות שהם לא היו במצב שלו, היו רחוקים ממנו מאוד, אבל רק יחד איתם הוא הצליח להגיע למשהו חדש.

כן.

גלעד: האם אפשר לומר שהוא מבחינתו הייתה לו הרגשה משותפת ולהם לא הייתה?

ודאי.

גלעד: זאת אומרת, ההרגשה המשותפת הזאת היא גם לגמרי אישית.

לא. בקבוצה צריכה להיות הרגשה משותפת. אנחנו לא יכולים בדיוק לבדוק ולהשוות זה עם זה, אבל בסך הכול ההרגשה היא משותפת, מקובלת ומורגשת בין כולם.

גלעד: במצב כזה של הרגשה משותפת, האם זה משנה בכלל מה מישהו מדבר, או אומר, או עושה, או שזה פשוט מצב שבו יודעים שזאת ההרגשה של העשירייה?

על ידי המאמצים שלנו לקבל ולהידבק זה בזה, אנחנו מזמינים מלמעלה כוח מיוחד שנקרא "אור עליון", והוא עושה מאיתנו רצון אחד, מחשבה אחת, הרגשה אחת. ואז אנחנו מגיעים ל"כאיש אחד בלב אחד".

גלעד: האם אפשר לומר שיש קצת טעימות מהדבר הזה בכנס גדול או בשיעור או בישיבת חברים?

אני מאוד מקווה שאפילו בכנס הקרוב, נעשה שגם שם נרגיש את זה מהמאמץ המשותף.

גלעד: אני רוצה רגע לצאת מממד הזמן של הכנס עכשיו או כנס אחר. יש משהו שאנשים באים לכנס או באים לישיבת חברים טובה, עסיסית, לבבית, חמה, והם אומרים "אני מרגיש שם משהו באמת אחר, שאין לי מילים לגביו". האם אפשר לומר שזו טעימה קטנה מהדבר הזה?

כן.

גלעד: נסכם מה זו דבקות.

"דבקות" זה נקרא, שלמרות שכל אחד נמצא בדעות שלו בקבוצה, אבל כולם מוותרים זה לזה, ובסופו של דבר בכוח המשותף דבוקים בבורא.

(סוף התכנית)

.