עולמות נפגשים

קבלה ומדע - 20

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 06.10.14 - אחרי עריכה

בן ציון: שלום לכם צופים יקרים, שלום לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן.

שלום.

בן ציון: בתכניתנו "עולמות נפגשים" אנחנו עוסקים הפעם בנושא קבלה ומדע, ורוצים להתייחס למספר אמירות של סטיבן הוקינג, האסטרופיסיקאי בעל שם ידוע בעולם.

הוא מנהל את הקתדרה של ניוטון.

בן ציון: הוא היורש.

כן, הוא היורש.

בן ציון: יש לו פרסומים קודמים, אבל לאחרונה היה לו ראיון גדול מאוד בעיתון ספרדי נודע שבו הוא התייחס למושג הא-לוהים, האם יש א-לוהים או אין א-לוהים. אנחנו רוצים לשמוע מה דעת חכמת הקבלה בעניין.

אני לא מבין איך מדען יכול לדבר על א-לוהים. המדע לא חוקר את זה. הגישה הזאת לא מובנת לי, איך אני יכול לדבר על א-לוהים.

בן ציון: כנראה שיש תפיסה מסוימת שמגדירה את מושג הא-לוהים במובן יותר דתי, והיא מגדירה אותו כאיזו ישות נפרדת. לכן הוא אומר שאם מדובר בהגדרה של ישות נפרדת, והיות שאני לא תופס את הישות הזאת ולא יודע על מה היא חושבת, מה הידע שלה, כי אם המדענים היו יודעים את דעתו של א-לוהים, אז היו יודעים את כל מה שא-לוהים יודע. אבל זה במידה שיש א-לוהים, אבל מפני שאין, לכן אני אתאיסט. כך הוא אומר. הוא כאילו אומר, אם יכולתי לקלוט את כל הידע הזה, אז הייתי אומר שיש, אבל מאחר ואני לא קולט, אני אומר שאין, אני לא מתייחס למושג הזה.

זו גישה מטריאליסטית פשוטה, נכונה. יש גישה כזאת.

בן ציון: שוב, הוא אומר כך, אם היה א-לוהים אז האנושות הייתה יודעת את כל מה שא-לוהים יודע.

יכול להיות שיש הרבה כוחות בטבע, אבל אני לא מכיר אותם, אני לא מבין אותם, אני לא מרגיש אותם ואני לא יכול לחקור אותם מפני שאני מוגבל בחושים שלי, בתפיסה שלי. זאת אומרת אם אני אומר שאין, זה כלפיי. את מה שאני לא מרגיש אני לא יכול לחקור.

בן ציון: זאת אומרת, מה שלא נכנס לתוך הקופסה שלי, מבחינתי הוא אין.

כן, לכן הוא לא קיים כלפיי. זאת אומרת הוא נמצא מחוץ לתחום שלי, לחושים שלי. אבל הוא צריך להוסיף את זה לדברים שלו, זאת אומרת לא שא-לוהים לא קיים, אלא הא-לוהים לא קיים בתפיסה שלי, בחושים שלי, בהרגשה שלי.

בן ציון: הוא אומר גם שגן עדן או חיי העולם הבא הם סיפורי אגדות.

כלפיי. כי יכול להיות שיש איזו מציאות, לא כמו שמספרים עליה בני אדם, אחד לשני, או כמו שמסופר בספרים מסוימים. כי יכול להיות שהלשון שם היא לא מדויקת אלא לשון אגדתית, אבל מדובר שם על מציאות חדשה, אחרת. על מציאות שנמצאת במימדים אחרים ואנחנו לא יכולים לחקור אותה על ידי החושים שלנו, על ידי המכשור שלנו, על ידי הגישה שלנו. לפי איך שהמוח, השכל שלנו בנוי אנחנו לא מסוגלים לחקור אותה.

מי אנחנו? אנחנו הם אותם היצורים שלפני כמה מיליארד שנה לא היו קיימים, אחר כך התפתחנו מפרימטים לדינוזאורים ועד הקופים, ומהקופים לבני אדם. אנחנו בנויים בצורה מסוימת, מיוחדת. אנחנו תופסים את המציאות שלנו בצורה די מוגבלת. לפי התפיסה שלנו אנחנו לא יכולים לחקור אם יש א-לוהים, איזה ישות, כוח עליון, או לא. אנחנו לא יודעים.

בן ציון: מה הטעות הרווחת.

הוא לא טועה, הוא פשוט אומר את הדברים מצד המדע שלו, ובמדע שלו הוא לא מכיר מושג כזה.

בן ציון: האם הגישה של מי שלומד את חכמת הקבלה ומתפתח בה, צריכה להיות דומה יותר לחשיבה מדעית כמו של סטיבן הוקינג, או לחשיבה יותר דתית, אמונית?

הגישה היא כמו גישה של מדען טהור, "אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות"¹.

בן ציון: זאת אומרת ממש בכלים פיזיים?

כן, זה מצד אחד. מצד שני חכמת הקבלה לפי הגדרתה היא, שיטה לגילוי הא-להים לאדם שבעולם הזה.

בן ציון: האמת שממש התבלבלתי.

זאת אומרת יש שיטה שנקראת חכמת הקבלה. למה היא נקראת שיטה ולא מדע, ומה ההבדל? כי במדע אני חוקר עם חמשת החושים שלי ועם כל מה שאני שפיתחתי, עם המיכשור, עם הכל.

בן ציון: ולא יוצא משם.

אני לא יוצא מהם. אבל אז באה חכמה הקבלה ואומרת לי אני מפתחת בך חושים נוספים. מלבד חמשת החושים שיש לך, אני מפתחת בך חמישה חושים נוספים ממימד הבא, ממימד יותר עליון, והחושים הנוספים האלה נקראים כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין, ומלכות. על ידם אתה תוכל לחקור מציאות על, מפני שמאותה מציאות על אתה תראה איך מתנהלת המציאות שאתה תופס בחמשת החושים הנוכחיים שלך. לכן כל חכמת הקבלה היא כדי לפתח בי את חמשת החושים האלה. במידה שאני תופס, במידה שאני מפתח על ידה את חמשת החושים האלה, בהם אני מתחיל, דרכם, לגלות מציאות נוספת, והמציאות הנוספת הזאת שאני מגלה היא נקראת כוח עליון או א-להים, או בורא.

בן ציון: אבל זה הכל בתוך תפיסת האדם?

כן. לכן זה נקרא בורא" "בוא וראה", זה מה שאני תופס בחמישה חושים הנוספים.

בן ציון: אז אתה אומר שאותו אדם שלומד את חכמת הקבלה, צריך לנטרל כל חשיבה או כל כיוון אחר, ובעצם להשאיר רק את הכיוון המטריאליסטי?

הוא יכול להישאר להיות מדען אם הוא מדען, לא חשוב איזה מקצוע יש לו בעולם הזה, הוא ממשיך בו, אבל הוא מבין שבמסגרת שהוא נמצא, כך הוא עובד, וחכמת הקבלה מפתחת בו משהו מיוחד. כמו שנניח אני אותו פרופסור לפיזיקה ובערב אני הולך לשיר בלהקה או ללמוד לנגן בכינור, איזה קשר יש בין ניגון בכינור למה שאני חוקר שם בזמן העבודה שלי, במקצוע הפיזיקה?

בן ציון: אבל בתוך האדם יש כביכול כל מיני נטיות, אז יש נטייה להגיד "באמת יש איזה כוח עליון, ואולי אני לא מרגיש אותו אבל הוא קיים". אבל החשיבה המדעית היותר מטריאליסטית אומרת שאין דבר כזה כוח עליון אלא רק מה שיש לך, זה מה שקיים".

לא, גם מה שיש לי, מאיפה אני יכול להגיד שרק זה קיים? אבל אם באה עכשיו איזו שיטה ואומרת, אני אפתח לך עוד ראייה ואתה תראה שחוץ מהעולם שלנו יש עוד מציאות מיוחדת ומתוך אותה מציאות מיוחדת אתה תראה גם את העולם המוגבל שלנו, למה אנחנו תופסים אותו בצורה כזאת, ומה קורה לנו עם זה, אז אני לא יכול להגיד שום דבר, כי מאיפה אני בטוח שמה שאני תופס זה מה שקיים בלבד? אני לא יכול להגיד כלום. אני יכול להגיד רק שלפי קנה המידה הנוכחיים שלי, אני לא מקבל את המושג א-להים, God לא קיים.

בן ציון: אז מה העיקרון, הגישה של ההתקדמות או המחקר של מי שלומד לפתח את החוש הנוסף, כי מספרים לו שיש איזה חוש נוסף?

לא, הוא מפתח חוש נוסף ללא שום קשר, הוא לא מאמין בא-לוהים, במשהו, אין לו שום גישה לזה. הוא לא מאמין, הוא לא כלום, רק מה? הוא בא מפני שהוא רוצה לחקור את הדברים, או שהוא בא מפני שהוא רוצה לדעת באמת איפה אני קיים. אומרים לו כאן יש עוד מציאות נוספת, יותר רחבה, יותר עמוקה, יותר גדולה, יותר חשובה, היא קובעת את מה שנמצא ואת מה שאתה מרגיש בעולם הזה, אתה רוצה? בבקשה. ויש אנשים שנמצאים בנטייה לכך והם באים ומוכנים לתת מספיק יגיעה כדי לרכוש את החוש הנוסף.

בן ציון: אז מה זה נקרא בחכמת הקבלה שלמרות שאתה עוד לא השגת, עוד לא רכשת אבל בכל זאת, אתה כביכול מאמין בזה וממשיך עם זה?

אני לא מאמין, אני נותן לעצמי אפשרות להכיר, לגלות. לגלות בחושים ברורים. לא להאמין, אני לא רוצה להאמין בכלום. למה אני נסחף לזה? נדחף לזה? מפני שאני מרגיש שיש בי פתאום רצון לכך,

אני לא מקבל תשובות במציאות שאני קיים בה בעולם הזה, מה אני מבין בעולם הזה? מה אני מכיר? אין לי כאן לא שאלות ולא תשובות ולא כלום. אני כמו איזה תינוק קטן שלא יודע כלום, נמצא ביער חשוך גדול, הוא לא מבין בשביל מה ולמה. חי קצת, מסתובב כאן, סובל קצת ומת. אני רוצה לדעת מה קורה. נתנו לי לפי ההתפתחות את השכל שלי שהוא הרבה יותר מהעולם הזה, לכן אני שואל. החיה לא שואלת, האדם שואל.

בן ציון: ידוע בחכמת הקבלה העיקרון,כל מה שלא נשיג, לא נקראו בשם, והכל צריך להיות רק מה שבאמת מתקבל בידיעה ובאחיזה ברורה. מה עושה התלמיד שעדיין לא פיתח את החוש הזה, איך הוא צריך להתנהג?

לכן אני קורה לזה שיטה, חכמת הקבלה באה ואומרת, אני השיטה לפיתוח חושים נוספים באדם. כמו שבחמשת החושים שלך אתה תופס את המציאות שאתה קורא לה העולם הזה, אני אפתח לך עוד חמישה חושים נוספים כדי שאתה תקרא את המציאות שנתפסת בחושים האלה, "העולם העליון". למה עליון, כי הוא יותר גבוה. במה יותר גבוה? יותר נעלה. מה זה יותר נעלה, גבוה? הוא יותר טוב, הוא יותר רחב, הוא יותר עוצמתי מהמציאות הנוכחית שלך. ואני מרגיש שיש לי דחף לכך, ואולי על ידי זה אני אקבל תשובה לשם מה אני חי? מה קורה לי?

בן ציון: זה כמו שסטיבן הוקינג אמר "אין א-לוהים" כי זה לא נתפס בכלים שלי במציאות שלי.

אז הא-לוהים שלו זה מה שהוא מתאר שנתפס או לא נתפס בכלים שלו, כך הוא אומר והוא אומר נכון.

בן ציון: אז גם אותו תלמיד שמתפתח בחכמת הקבלה, גם הוא צריך להגיד, מה שלא נתפס בכלים שלי, לא קיים?

נכון.

בן ציון: אם הוא לא יניח איזו השערה שיש משהו מעבר, אז איך הוא יגיע לזה? איך הוא יקפוץ?

בשביל מה? קודם כל אני לא קופץ, אני רוכש את החושים הנוספים האלה, ובתוך החושים האלה, מה שאני ארגיש, אני אגיד שזה קיים, מה שלא השגתי לא קיים.

בן ציון: זה שיש לי חוש נוסף, זו כבר הנחה שאני חייב לשים אותה די לפתח אותה.

לא. אבל לפני שהשגת איך אתה יכול להגיד שזה קיים?

בן ציון: אני לא יכול להגיד שזה קיים.

בסדר. לא מחייבים אותך.

בן ציון: אז אני תקוע במקום.

אתה לא תקוע, אתה תפתח את החוש. אומרים לי, אם אתה תקפוץ למטר גובה, אתה תראה עולם אחר לגמרי. אז עכשיו אני עובד כדי לקפוץ למטר גובה. זה הכל. אני לא צריך להאמין למה שהולך שם, למה שיש שם. אמרו לי, אם תקפוץ, תראה ותגלה עולם חדש.

בן ציון: אז אתה אומר שאני בעצם מתמקד רק בקפיצה עצמה ולא במה שאני אראה משם.

בקפיצה הזאת בלבד. בלפתח את החוש ובחוש שאני אפתח, אני אגלה מה שאגלה ואז אני אראה. ומה שאתה תגלה, אתה תגלה ולא אף זר.

בן ציון: זאת אומרת, כל נטייה אחרת שהיא לא כזאת פרקטית מדעית ממש דיי מוגבלת, היא פסולה בלימוד חכמת הקבלה?

כן. כי זה מדע, אנחנו לא מתארים לעצמנו משהו שלא משיגים.

בן ציון: עוד אמר סטיבן הוקינג בעניין הא-לוהים, "אני מאמין שהיקום נשלט על ידי חוקי המדע. יתכן והחוקים נגזרו על ידי א-לוהים אבל א-לוהים לא מתערב כדי לשבור את החוקים".

מאיפה באות ההשערות שלו? מי האדם הזה שיכול להגיד כן, לא וכן הלאה מתוך התפיסה המוגבלת שלו? יש כאן המון דברים שצריכים קודם כל להגדיר אותם, א-לוהים, חוקים, וכן הלאה. א-לוהים וחוקים זה היינו הך. כשאני לומד חוקים אפילו את חוקי העולם הזה, גם הם בסך הכל נכללים במושג א-לוהים, כי הא-לוהים זה הטבע. אבל לא הטבע שאנחנו תופסים עכשיו בדומם, צומח, חי, בני אדם, או כל היקום המוגבל הקטן הזה אלא, הטבע במובן האמיתי שלו, שאני לא יכול להגיד בינתיים מה זה, אבל המושג הא-לוהים זה עד בלי די, סך הכל. להגיד א-לוהים או הטבע, זה היינו הך.

הבעיה שלו היא שהוא אומר על הטבע שזה מדע וחוקים וכולי, ויש איזו אישיות, איזה מלך או מנהיג שנמצא שם ומתערב בטבע. אין דבר כזה, זאת גישה תיאולוגית פשוטה של האיש הדתי. הקבלה לא שייכת לדתות, גם לא ליהדות.

בן ציון: כשבתוך האדם מתעוררת כזאת גישה, ואולי זו גישה רגשית, זה טוב?

בשביל מה לי להגיד שזה טוב או רע? אני חושב שזו טעות להגיד כך אבל זה מתוך המוגבלות של האדם שלמרות שהוא חכם, הוא אדם מוגבל בחושים של העולם הזה, בגישה שלו שהיא גישה שנבנתה מתוך התכונות שלו, מהחושים שלו, מהיכולות שלו, כך זה. אני כמקובל לא יכול להתמודד עם זה כי ההגדרות שלו הן הגדרות מאוד צרות בעיניי.

בן ציון: מה לגבי תלמיד שלומד את חכמת הקבלה, אם מתעוררת בו נטייה כזאת הוא צריך לנטרל אותה?

איזו נטייה?

בן ציון: נטייה לאמונה שיש בורא עולם, אם יש בו נטיות כאלה הוא צריך לנטרל אותן?

חס ושלום, איזה בורא עולם? הטבע. הטבע "חוק נתן ולא יעבור" ואנחנו צריכים להשתמש בחוקי הטבע. חכמת הקבלה מסבירה לנו איך אנחנו משתמשים בחוקי הטבע כדי לפתח את עצמנו, לתפוס את הטבע במלואו. לחקור, להגיע למצב שאני נכלל עם כל הטבע, זה נקרא "להגיע לדבקות עם א-לוהים".

בן ציון: מפה מצטייר שחכמת הקבלה היא כאילו יותר יבשה מהמדע עצמו שהוא שכלי.

לא נכון. כי חכמת הקבלה, מפני שהיא מפתחת בך חושים ואומרת אך ורק מה לעשות כדי לפתח את החושים. כשאתה מפתח את החושים, אתה נכנס להתפתחויות רגשיות הפנימיות כל הזמן, ואתה נמצא במערבולת כזאת של הרגשות, ותפיסות, ושאלות, וספקות, והכל מפני שאתה עובר התפתחות מזורזת של החושים שקודם היו אצלך כחושים הנרדמים בו נניח כך . חוש זה רגש. מה זאת אומרת "רגש", מה שאני עכשיו רואה אני רואה בחוש?

בן ציון: כן.

זאת אומרת, אני מרגיש. עכשיו אתה אומר, אז איפה המדע? מה שאני מרגיש בחמישה חושים שלי, שזה מצטייר אצלי בתוך הרגשות שלי, אז בא המוח וחוקר מה אתה מרגיש. בוא נצלם את זה, בוא נתחיל לחקור איך אתה מרגיש, מאיפה? איך אפשר לשנות אולי את ההרגשה הזאת, ההתפעלות שלך, התגובה שלך וכן הלאה. המדע בא כבר אחרי שאתה תופס את התמונה הרגשית. קודם זה החושים, לכן כשאתה מפתח על ידי חכמת הקבלה חושים, אתה נמצא בסערת הרגשות כל הזמן. יוצא כאילו שזו מערבולת כזאת, גם מדע, וגם חושים, גם רגשות, גם רגשות בתוך חושים.

בן ציון: חושים ורגש זה כאילו לא באותן המילים.

הם יחד. יותר מזה, מה זה אומר ביחד. איך על ידי שינוי החושים אני משנה את המעמד שלי ואז אני בודק בצורה מדעית מה קרה? או איך בצורה מדעית אני יכול להזמין בי כל מיני התנסויות פנימיים, שאני תופס את זה גם מהצד המדעי שאני עושה ניסיונות על עצמי ובודק את זה בצורה הרגשית ובצורה מדעית יחד.

בן ציון: גם חכמת הקבלה, היא מדע שמתקדם כל הזמן במחקר, ויש מדע בכלים של העולם הזה, והפיסיקה שגם היא מתקדמת במחקר שלה. מה ההבדל בין שני אופני ההתקדמות האלה מבחינת האדם החוקר?

הפיסיקה מוגבלת בסך הכל בעולם שלנו. היא לא יכולה להיות יותר ממה שאדם תופס בחמישה חושים. לכן היום כל המדענים אומרים שהם נמצאים ממש לפני הקיר, המדע נגמר. למה? מה שהיינו יכולים לגלות בתוך החמישה חושים שלנו, זהו גמרנו, הגענו לגבול, אין יותר. אנחנו מיצינו את החמישה חושים האלה וכל הכלים, כל המכשירים, הכל. יותר מזה אנחנו לא יכולים. אנחנו צריכים לפתוח את כלי הקליטה שלנו, את השכל שלנו, את הרגש שלנו, את החדירה שלנו, יכולת לחדור הלאה לתוך מה שקורה אחרי החומר, מה נמצא אחרי החומר.

הם מרגישים שזה חסר להם מאוד אבל, על ידי הכלים שלהם הקודמים הם לא יכולים ללכת קדימה. לא יכולים. ואז מה נשאר להם? הם יבואו לחכמת הקבלה, הם יגלו שיש שיטה שאנחנו צריכים לפתוח את החושים שלנו. בוא נפתח אותם ואז יהיה לנו מדע חדש.

בן ציון: אז המסקנה או הציטוט מדברי סטיבן הוקינג, שאומר שהמושג
הא-לוהות לא נקלט אצלו בתפיסה, ולכן מבחינתו הוא לא קיים. זו התקדמות או שזה פיגור לגבי חכמת הקבלה. אתה אומר שעכשיו יגיעו לתפיסת חכמת הקבלה?

אני לא יכול להגיד לא זה ולא זה. זה פשוט מבוי סתום כמו שבאמת אנחנו רואים אצל כל המדענים. אני מדבר איתם, נמצא איתם בקשר. גם הפסיכולוגיה, גם תרבות, חינוך, אנחנו מיצינו את מציאותנו במסגרת הקטנה שנקראת "העולם הזה", מיצינו את עצמנו. אנחנו צריכים עכשיו פשוט לעלות לקומה העליונה יותר.

בן ציון: עוד דבר לטובת הצופים שלנו שכן לומדים את חכמת הקבלה, מה ההבדל בהתקדמות בין המדרגות ובשלבים שבתוך חכמת הקבלה לבין מדע רגיל. מבחינת העבודה, הלימוד, ההשגה. המדע מתקדם לפי מה שהוא מגלה, וקבלה אם מגלים או לא, אז מאמינים שמגלים?

על ידי המדע אתה יכול במשהו במקצת מאוד לשנות את מציאותך בעולם הזה. זאת אומרת, במקום ללכת חודשיים לאיזה מקום, אני יכול לעשות את זה תוך שעתיים בטיסה. במקום למות, לרפא את עצמי ולחיות עוד קצת. וכולי. על ידי חכמת הקבלה אני משנה גורל. זה משהו מאוד מעניין, המדע שמשנה את הגורל, למה? כי אני מגלה כוחות שמפעילים את העולם שלי הקטן, והמציאות שלי כאן, ולכן אני יכול לפקח, לשנות את כל מה שקורה לי בעולם הזה, גם החיים הפרטיים שלי, גם חיי הכלל, כל העולם, כל המציאות, כולל דומם צומח חי והאנושות, אקלים, כל מה שיש, אני יכול לעשות כל מה שאני ארצה אם אני באמת רוכש את המימד העליון הזה, לא אני האדם הפרטי, אלא האנושות כולה יחד, שכך היא יוצאת לקומה יותר עליונה, היא שולטת בקומה תחתונה.

זאת אומרת, אני יכול להיטיב את חיינו כאן בעולם הזה ולכן זה שאנחנו היום נכנסים למשבר הגלובלי, זה סך הכל סימן שאנחנו צריכים כבר לעלות כולנו, לפתח חושים נוספים ומשם להתחיל לשנות את חיינו כאן. עד אשר כולם עוברים לדרגה הבאה, לקומה השנייה.

בן ציון: ולסיכום כשאמר סטיבן הוקינג שהאנושות הייתה יודעת כל מה שא-לוהים יודע אם היה א-לוהים. אז על פי חכמת הקבלה, עם החושים החדשים אז האדם ידע מה שהא-לוהים יודע?

לא רק ידע. יודע, ועושה, ומבין והכל, כן. במידה שהוא רוכש את החושים הנוספים האלה, הוא נעשה בעל הבית על כל הטבע.

בן ציון: תודה רבה לך הרב ד"ר מיכאל לייטמן. תודה רבה לכם צופים יקרים, נתראה שוב בתכנית הבאה שלנו של "עולמות נפגשים". שלום ולהתראות.

(סוף התכנית)

---

1. (סנהדרין ו', ע"ב)↩