הפתרון

שיחה 100

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 26.01.16 – אחרי עריכה

רונן: אנחנו רוצים לדבר היום על זכייה בלוטו. יש הרבה מאד אנשים, זו תופעה מוכרת, שזוכים בסכומים גדולים, אבל אחר כך החיים שלהם עוברים זעזועים מאד רציניים.

נכון. סטטיסטיקה מאד ברורה.

רונן: יש על זה סטטיסטיקה ומחקרים. בחרנו לדבר אתך בנושא הזה, כי בשבוע שעבר הייתה הגרלה היסטורית בארה"ב. הסכום הצטבר ל 1.4 מיליארד דולר, ובסופו של דבר זכו שלושה זוכים. רק אחד מהם הסכים להיחשף, זה נותן סטריאוטיפ טוב. משפחה צנועה, מעיירה של פחות מ-6000 תושבים, הוא מחסנאי, היא מזכירה רפואית. הם בגיל החמישים והשישים, יש להם בת אחת בת שלושים בערך, אנשים מאד פשוטים. הם זכו בשליש מהזכייה, מעל 500 מיליון דולר, ונהנו מאד מתשומת הלב, הסכימו להיחשף ולהצטלם. אפילו בישראל מצאו דרכים להשתתף בהגרלה הזו, כל העולם השתגע מההגרלה הזו. אנחנו רוצים לדבר על התופעה, והשאלה הראשונה שאנחנו רוצים לשאול אותך, האם מבחינת האדם זכייה כזו היא ברכה או קללה?

קללה ודאי. אנחנו רואים את זה גם לפי התוצאות. לכל אדם, זה כתוב גם בתורה, צריכה להיות איזו מערכת ביטחון. חוץ מקופת חולים, ביטוח לאומי, פנסיה וכולי, גם איזה סכום מסוים בצד, בבנק, או תחת הבלטות, לא חשוב איפה. אבל כל אחד צריך לדעת וגם להרגיש שיש לו את זה, מהצד הטוב ומהצד הרע. מהצד הטוב, שהוא לא רוצה שיטפלו בו, אלא שיש לו לעת צרה במה להחיות את עצמו בעצמו, הוא לא ירצה שאחרים יתחילו לטפל בו, ומהצד הרע שיהיה לו לקנות ולעשות הכול.

לכן, אלו דברים שהם צריכים להיות בצורה כזאת שזה לא מפריע לי להיות אבא, סבא, בעל, עובד במשק באיזו צורה, או שאני בעל חברה אפילו גדולה, לא חשוב מה. אבל פתאום שנופלים עלי חצי מיליארד דולר, זה מבלבל לי את המערכות. כי אני רגיל נניח לחיות עם מיליון דולר, גם לא רע, ואני יודע מה אני צריך לעשות לילדים, לנכדים ולי. אני יכול לראות איך הכסף זורם לכל מיני דברים שאני צריך את זה. אני כבר לא מדבר אולי לעזור לעניים, או למשהו אחר, לעזור לבנות איזה מועדון אולי לזקנים בעיר שלי או משהו.אני מדבר על בן אדם רגיל.

אבל חצי מיליארד זה כבר סכום שאני צריך כל הזמן לחשוב מה אני עושה אתו, "להכניס לבנק שליש, שליש לכאן, שליש לכאן, מה לקנות, איזה מפעלים, איזה דברים"? זה מבלבל לי את החיים. זאת אומרת, אני עכשיו חושב רק איך אני מסדר את הדולרים האלה.

רונן: יש משהו שיכול להכין אדם לזכייה כזאת?

כסף זה כוח. הכוח הזה נעשה יותר גדול ממנו. אם הכוח הזה פחות ממני, נניח שיש עשרים קילו, אני יכול להרים, אבל מאתיים קילו אני לא יכול להרים, אבל אני חייב, זה נפל עלי, מה לעשות? אותו דבר כאן. אני יכול להשתתף נכון, אם תיתן לי חמישה מיליון דולר, זה בסדר. אני אקנה דירה פה, דירה שם, ונגמר. זאת אומרת, אני רואה את ההתחלה ואת הסוף, אני שולט, זה לא מבלבל לי את החיים. מה שאין כן, במקום לשלוט על החצי מיליארד דולר, סכום כזה, זה כוח והוא כבר שולט עלי, ואז אני נעשה כבר כאילו עבד לאותו הכוח.

רונן: אתה יכול לתאר את זה בשפת הקבלה את מה שהסברת עכשיו?

זה מבחינת הכוחות. אדם חייב להיות למעלה מהכוח הזה, ומגיע כוח כל כך גדול שהוא שולט על האדם, והוא חייב. זה כמו שילד קטן שולט עלי בגלל שאני אוהב אותו, ועוד כל מיני דברים בעולם. כאן זה כוח השליטה. זה כוח כל כך גדול, שמרגע זה והלאה הוא מכתיב לי מה אני עושה. אני נשאר בדירה הזאת? לא, אני כבר חייב לעבור לדירה אחרת שם אני צריך להתנהג בצורה אחרת. האם יקבלו אותי שם או לא? כן ולא. מה עם הילדים שלי? מה עם הקרובים שלי? אולי לתת להם, אולי לא לתת להם? זה משנה את האדם לגמרי. הוא מתחיל להיות קמצן, כי אלה סכומים כאלו שהוא כל הזמן נמצא בחשבונות.

אני לא מאחל לאף אחד. לקרובים שלי וודאי שלא, למי שאני אוהב, לא, בשום פנים ואופן. ואני לא חושב שמישהו נהנה מזה, אלא אם יש לאדם שכל גדול אז מיד לפזר. שיעביר את הכסף לאיזו קרן פעם ולתמיד, וישאיר לעצמו כמה מיליונים לעת זקנה. ממש כך, לא הרבה, וזהו. אני מכיר כאלו אנשים שבנו מחלקה בבית חולים, בנו חלק מבית אבות, השקיעו בצורה כזאת, ועכשיו הם יודעים שיש להם.

רונן: בתכנית שעברה, אמרת שאתה בטוח שהתלמידים שלך ישמחו לחיות במערכת שהיא מאוזנת, רציונאלית, שיש להם מה שהם צריכים, להתפרנס, ולא יותר מזה.

כי זה נותן להם אפשרות לחשוב על דברים יותר גבוהים, זה העניין. אבל הכוח הזה של הכסף הוא מחזיק אותי, הוא לא נותן לי להשתחרר ממנו, אני לא יכול להיות חופשי בשכל שלי. רגש, שכל, כל הרגשות, אני צמוד לזה, אני לא יכול לעזוב. זאת שליטה, אני עבד. לכן אני לא מאחל את זה לתלמידים.

גיא: היה לנו דיון בזמן שהתכוננו לתכנית, מצד אחד כל מה שמגיע לאדם מגיע כדי לקדם אותו לתכלית, וישנה פה איזו סוגיה. בוא ניקח את אותו בן אדם, מה סביר להניח שיקרה איתו? מצד אחד הוא קיבל את הכסף, סביר להניח שעוד מעט נמצא אותו גרוש ואת הבת במקום כלשהו, וכול החיים שלו בבלגן. ומצד שני, וזו באמת נקודה שעלתה, נגיד שלא היה קורה לו הדבר הזה, איזה איכר עיירה נידחת שלא קרה לו דבר, הוא יכול לחיות כך שנים על גבי שנים, אלפי גלגולים, חי חיים פשוטים.

מה רע?

גיא: מה יותר מקדם כלפי התיקון?

הוא חי לפי הרמה שלו, לפי החינוך שלו, לפי תרבות שלו, לפי מה שהוא. הוא חי בין האנשים שמכירים אותו ובטח יש לו קרובים, הוא חי חיי אדם נורמאלי.

גיא: זה בצורה גשמית.

גשמית וטוב לו, הוא לא צריך יותר. מה הוא צריך עכשיו, לנסוע לאקפולקו או סביב העולם? הוא גם לא תפור לזה. אין לו תשוקות לזה.

גיא: השאלה שלנו הייתה יותר כלפי ההתקדמות הרוחנית של האדם. האדם בסופו של דבר אמור להגיע להתפתחות רוחנית, ופתאום הוא מקבל סכום ענק כזה, האם זה עוצר אותו?

הוא לא יכול להתפתח.

גיא: זה לא מעלה בו עביות?

לא. כשהגעתי לחכמת הקבלה והתחלתי להגיע למורי, היה לי עסק גדול, אני לא יודע איך להעריך אותו היום, אבל נניח משהוא כמו מאה או מאה חמישים אלף דולר בחודש. אני התפתחתי כל הזמן, ולכן לא הרגשתי את הכסף כהון מצטבר, אבל כשהגעתי למורי ידעתי שאני סוגר את זה מיד. אז כולם הסתכלו עלי כמו על משוגע, "מה אתה עושה, אתה פיתחת כזה עסק?" ואני לא לקחתי כלום, רק קיבלתי מכתב מעורך הדין, מרואה החשבון ומהרופא שלוקח את העסק, את כל המרפאה הזאת, וחתם ממש בצורה כזו שאני יכול מהיום והלאה להיות חופשי.

רונן: מסרת את העסק ללא תמורה, נכון? כלומר, העברת את זה.

אני לקחתי את שלי, מה שהיה עד כה, אבל לעתיד, לא. כלום.

איגור: לא מכרת?

לא מכרתי, אבל מה שהיה לי זה הספיק לי להרבה שנים, עד שזה נגמר. וזה מעניין, כשמורי נפטר הכסף נגמר. מה אני רוצה להגיד? אני זוכר עד כמה אנשים הסתכלו עלי, מה אני עושה. אם לא הייתי בהתפעלות ממה שמצאתי, שזה היה הרבה יותר חשוב, הכוח המושך לחכמת הקבלה יותר מהכוח המושך לכסף, אם לא זה, אז איך אפשר היה לעזוב? לכן אני לא מבין איך האנשים האלה יכולים להיות שמחים. גם מתנפלים עליהם מיד, כל כך הרבה אנשים, משקיעים וסוכנים למיניהם ישחקו ויבלבלו אותם עד שממש ייקחו ויוציאו מהם את כול הכסף וזהו.

איגור: אלה כביכול דברים טבעיים, אבל מה רוצים להראות בדוגמאות כאלה?

אני הייתי עושה דברים להגרלות, אבל הגרלות שהולכות לאיזו קרן מיוחדת לילדים, לזקנים, למבוגרים, לבתי אבות, בתי חולים. והאדם מקבל תוספת טובה, כול חודש תוספת לפנסיה, תוספת לבריאות, תוספת לכול הדברים האלה, תוספת בלבד. נניח הוא מקבל כל חודש, אם זה באמריקה, שלושת אלפים או חמשת אלפים דולר תוספת, לא יותר. כל חודש, לא רטרואקטיבי או קדימה למספר שנים, שלא יסתבך.

איגור: מאיזו סיבה היית עושה את ההגרלות האלה?

בכל זאת רווח צריך להיות, הם צריכים להרגיש רווח. הייתי גם מפרסם את השם שלו, הייתי נותן לו איזו מדליה כי יש לו במה להתגאות, הוא נתן הרבה למדינה, לחברה, וכולם כך אומרים עליו אפילו בטלוויזיה.

גיא: כבוד.

שכר בכל זאת צריך להיות. אבל תכל'ס בכסף, הייתי רק מוסיף לו נגיד כמו ההכנסה שלו, כפול ולא יותר.

רונן: האם זו ההשפעה ההרסנית של סכום כסף גדול על האדם.

זה כוח. זה כוח ששולט. זה כמו "פרעה".

רונן: האם לפרעה הזה יש משמעות אם זה בא מעבודה רבת שנים, או מזכייה חד פעמית?

קודם כל, כשזה בא מעבודה רבת שנים, אז זה לא בא פתאום, הוא יודע שזה יהיה, שיקבל את זה, והוא יודע מה לעשות עם זה. נגיד הוא תכנן לעשות תיקון בבית, ולא מגיע לו חצי מיליארד דולר, מגיע לו אולי חמישים אלף דולר, שזה גם כן סכום ענק. אז הוא מחליף את הבית, או עושה תיקונים או עושה משהו אחר. זאת אומרת זה דברים שצ'יק צ'אק נעשים ועוד חסר. נגיד יש לו ילדה, אז הוא מחלק לה ולעוד משהו וזהו.

אדם צריך לקבל מהחיים תמיד כמה שהוא מסוגל ל"הרים". אם היית נותן לנו, אני לא הייתי מסכים, אפילו עם אפס אחד פחות, כי גם זה אולי יותר מדי להפצה שאנחנו רוצים לעשות בעולם. אין לנו יכולת להפיץ, אנחנו לא יודעים איך להפיץ את חכמת הקבלה. היו לי הזדמנויות כאלו ואני סירבתי, מפני שאתה לא יודע מה לעשות עם זה. גם בתור עמותה אסור לנו להחזיק סתם כסף בבנק, אנחנו חייבים תוך שנה כבר להשתמש בזה, לדעת לאן להשתמש ואיך ואני לא יודע.

נגיד אני אומר, "אני רוצה טלוויזיה עולמית, שכולם ידעו אותי סביב העולם", ואז מה אני אראה שם? את זה צריכים לבנות, צריכים לעלות לרמה הזאת, לגדול פנימית, ואז אתה יכול. לכן כל הדברים צריכים להיות מסודרים לכוח האדם שלוקח אותם ועושה מהם משהו מועיל.

גיא: יש מחקר מאוד מעניין שנערך לפני מספר שנים, שהראה שרמת האושר של אדם שזכה בלוטו, אחרי זמן מסוים, היא זהה לרמת האושר של אדם קטוע גפיים. וזה היה מאוד מפתיע.

אבל זה לא עוצר.

גיא: נכון. כלומר זה נקרא הסתגלות נהנתנית, שמתרגלים למה שיש, וכבר זה לא מספק. האם זה ביטוי קלסי של הרצון לקבל? אנחנו הרי משתמשים בזה כדוגמה להמחיש את המסר שלנו?

כן, ודאי. הרצון לקבל מתרגל לכל מצב. כל אחד מאיתנו חי ברמה, שאפילו לפני מאה שנה, ומכל שכן עוד לפני זה, מי יכול היה להרשות לעצמו. דברים כאלה כמו שיש לנו, לאדם הפשוט, חימום, קירור, איפה היה דבר כזה? והרפואה, אנשים חיים עד גיל שמונים, תשעים, ואז היו חיים עד גיל ארבעים בקושי, וכן הלאה. אבל זה הכל לפי רמת האדם, זה לפי היכולת שלו להתמודד עם זה.

גיא: המחקר שזכה בפרס נובל הראה, שדווקא כשמדובר על הפסד זה לא עובד בצורה שווה, כלומר הרבה יותר כואב לנו מהפסד.

הפסד מ"קרן" מה שנקרא.

גיא: כן בדיוק.

ודאי.

גיא: אותו אדם, אם עכשיו תיקח לו את חמש מאות מיליארד הדולר, הוא לא יחזור לרמה של לפני חודש, כאילו המצב עוד יותר גרוע.

כן.

גיא: ממש רואים את הביטוי של אותו המנגנון.

נכון, כי זה הפסד מקרן. אני יכול חצי שעה לחפש איפה נעלמו לי עשרה שקלים, ואף פעם לא אלך חצי שעה להשקיע ולהרוויח עשרה שקלים, זה ברור. זה כבר שלי ויש לי לזה קשר פנימי נפשי, ולכן כך זה עובד.

רונן: זו תופעה מוכרת גם בשווקי ההון. מי שיש לו נניח מאה אלף שקל ובאמצעות השקעות מוצלחות הגיע למאתיים אלף שקל, ומהמאתיים אלף שקל האלה הפסיד עשרת אלפים, הוא לא מברך שהרוויח תשעים, הוא מקלל שהפסיד עשרת אלפים. זו התכונה הטבעית של הרצון.

גיא: היה עוד מחקר, שנתן לאנשים לבחור כל מיני מוצרים ששווים שבעה דולר, ונתן להם להחזיק את זה משך כמה שעות והמחקר הראה, שכל מי שהחזיק בחפץ כמה שעות, אחר כך מכר את זה ביותר משבעה דולר, כי הוא כאילו הכניס את עצמו לתוך זה, "זה כבר שלי". כאילו חלק מהעניין לעשות סחר זה כוחות, זה לא באמת כסף.

זה כוח, אין כסף. זה הכל כוחות. אנחנו מציירים לעצמנו עולם שיש כאן חפצים ויש אנשים, זה הכל כוחות. כוח הכסף הוא מיוחד בזה שהוא אוניברסלי.

גיא: אתה אומר הרבה פעמים בתכניות שלאט לאט נעלם כוח הכסף?

כן, אבל צריך להיות משהו במקומו, עד שלא יבוא משהו במקומו הוא יישאר. אנחנו צריכים שווה ערך לכל דבר שלנו.

איגור: אני מכיר את המחקרים האלה ואני יודע על מחקרים יותר חמורים, שאומרים, שבן אדם שאיבד את קרובי משפחתו ובן אדם שהרוויח בוול סטריט, האושר שלהם אחרי זמן מה הוא באותה רמת אושר. אבל אני תופס את עצמי, שלא הייתי מתנגד עכשיו למשל, לקבל מיליון או שניים. למה אדם גם כשהוא יודע בשכל שזה נכון והוא רואה את המחקרים והסטטיסטיקה, עדיין שואף לכיוון הזה?

האדם לא יכול לצאת נגד הרצון לקבל שלו, לא למלא אותו ולא לקבל, זה לא אפשרי, זה אי אפשר. אוכל, מין, משפחה, וגם משפחה זה כבר איכשהו, ואחר כך עושר, כסף. אם יש לך מזון, ויש לך מין, ויש לך משפחה, איכשהו שאתה מסודר ברמה הבהמית שלך, כי זה הכל שייך לגוף שלך, אבל מיד אחר כך זה הכסף ואתה לא יכול להתנגד. זה הכוח הכי גדול, יותר מכבוד ושליטה ובוודאי שממדע וידע.

גיא: יותר? כי בהיררכיה זה ממוקם כסף, כבוד, שליטה, מושכלות.

כסף יותר.

גיא: מכבוד, שליטה ומושכלות?

כן זה יותר בטוח. בכבוד אני תלוי באחרים, היום יש מחר לא. שליטה גם כן מי יודע. בכסף אני קונה הכל, גם כבוד וגם שליטה וגם הכל. אני לא צריך מדע, יש לי מדענים, אין לי שום בעיה.

גיא: היה צריך להיות הכי למעלה

כיסוף, מסך, מכסה את הכל.

איגור: איך אנחנו מסתכלים, על ההקבלה של המערכת הגשמית למערכת הרוחנית או הפוך. איך יתכן מצב כזה, שבן אדם מקבל חצי מיליארד דולר, אם אין לו יכולת בכלל להתמודד עם זה?

זו בעיה, זו באמת מכה גדולה, שילמדו גם אחרים על חשבונו.

איגור: למה זה קרה לו ולמה המערכת בכלל אפשרה לו לקבל את הדבר הזה?

אז אני מאחל לך שאתה תכיר את כל המערכת ואתה תראה למה זה קורה לו למסכן, לפריט אחד מהמערכת.

רונן: במערכת העליונה זה לא אמור לקרות, כלומר כלי לא מקבל מעֶבר, הוא מצמצם את עצמו.

אנחנו ודאי. לכן נותנים לנו להיכנס רק לפי גודל המסך. שם זה אז בטוח שאנחנו נתנהג נכון בין שני קווים, בין כוחות פלוס ומינוס נביא את עצמנו נכון למטרה.

רונן: אני מנחש שאתה לא שומע פרסומות ברדיו.

הפסדתי?

רונן: אולי זה הפסד שלנו. בכל מקרה יש פרסומת פופולרית מאוד של מפעל הפיס. ישנה אישה שכל התפקיד שלה זה לבשר לזוכים הגדולים שהם זכו, קוראים לה אריאלה. אם תשאל כל אחד מישראל מי זאת אריאלה, הוא יגיד לך. היא זאת שכל אחד מתפלל בלילה שהיא תצלצל אליו למחרת בבוקר. והפרסומות הן מאוד ברורות, אלו פרסומות אמיתיות של שיחות, הקלטות של השיחות כשהיא מתקשרת.

המבוקשת ביותר בעם ישראל.

רונן: לגמרי. יותר מכל אחד אחר. ואיך הולכות הפרסומות, שומעים את הטלפון מצלצל, עונה מישהי שאומרת, "שלום מדברת אריאלה ממפעל הפיס". כבר אתה שומע מהצד השני של הקו התרגשות, צעקות, או דופק גבוה, אנשים בהלם כבר מהשיחה. היא אומרת "אני שמחה לבשר לך חיים, שזכית בשלושה מיליון שקל". "באמת, אני לא מאמין, חיכיתי לשיחה הזאת כל השנים". מין תגובות כאלה אופוריות לחלוטין. ובפרסומת הזאת מאכילים אותנו ברדיו כל הפסקה, כל פקק תנועה, או הפסקה בין השיעורים.

אם אתה היית יכול לעשות את השיחה הזאת במקום אריאלה, ולבשר לאדם שהוא זכה בשלושה מיליון שקל. לא שלוש מאות לא חמש מאות?

בשקלים?

רונן: בדולרים.

לא בשקלים, בדולרים.

רונן: אתה עכשיו על הקו איתו, מה אתה אומר לו?

אני אגיד לך, שלושה מיליון שקל זה באמת לא סכום, מה הוא קונה בזה, דירה טובה לעצמו, או שתי דירות ככה ככה, אחת לעצמו ואחת לילד, אפילו לא לכל הילדים.

רונן: אז שלושים.

שלושים אולי, אולי. שלושים מיליון דולר או אפילו שקל, זה כבר משהו.

רונן: אז שים עצמך בנעלים של אריאלה, איזה אזהרות ואיזה איחולים מתוך אהבה אתה אומר לו?

חיים, אני רוצה להגיד לך משהו טוב, אבל קודם אני רוצה לדבר אתך. "כמה ילדים יש לך, האם יש לך במשפחה הורים זקנים, ועוד כל מיני קרובים סביבך. מה אתה חושב שהיית מאחל להם, ומה חסר לכל אחד ואחד, ומה היית רוצה להשאיר לילדים. מה חסר לכל ילד, ומה איתך ועם אשתך?".

כך הייתי מעורר בו קודם כל חשבון, חיסרון, לא פלוס אלא מינוס. שיעשה טור גדול מאוד של מה שחסר, והייתי עושה איתו ממש עבודה רצינית. נגיד הוא היה מגיע לאיזשהו סכום שאולי קרוב לְמה שהרוויח, אבל הייתי משחק עימו כך, שיותר או פחות, הייתי מביא אותו בסוף לסכום שהוא מרוויח. ואחר כך הייתי אומר, "אתה יודע, בדיוק זה מה שהרווחת". אני חושב שאז הוא היה מאוזן, והוא לא היה קופץ ככה, כי כבר בנה לעצמו איזה מין שדה השקעות.

גיא: כי הכנת אותו, עשית לו הכנה בעצם?

אני בררתי בו חסרונות, שהוא יכול עכשיו לספק אותם נכון. אפילו שהרוויח וזה נפל עליו ככה מלמעלה. אבל איך אריאלה מדברת אני לא יודע.

רונן: ממש לא כך. היא מבשרת להם ונותנת לאנשים להתבטא, והתגובות אופוריות וכך זה נגמר פחות או יותר. המדינה היא שמקיימת את מפעל הפיס הזה, שהוא גם פילנטרופי בעצמו, ומצד שני הוא מעודד חומריות.

לא, היא מרוויחה על ידו.

רונן: הוא מעודד חומריות ואתה רואה את התגובה לכסף. האם לדעתך, צריך להמשיך במפעל הזה ואיך?

מצד המדינה שהיא משחקת בזה, או שהיא לוקחת מיסים, או שזה מפעל שלה? אני לא יודע איך זה מתנהל.

רונן: זה שלה.

אם זה שלה, זה בכלל לא יפה.

גיא: כי זה כספי ציבור?

כן, שמדינה משחקת משחקי מזל. שמעתי שגם דתיים משתתפים בזה, וכשגרתי בבני ברק ראיתי שם מלא קיוסקים שמוכרים כל מיני דברים כאלה. אני לא מבין איך אדם דתי עושה את זה. בטח יש לזה איזה תשובה, שכנראה שצריך להשקיע משהו כדי שהקדוש ברוך הוא יטפל בך, או משהו אחר. אני נגד זה, אף פעם לא קניתי בעצמי. מה שכן, קבלתי מתנות, שלחו לי כרטיסים כאלה לפני ההגרלה עצמה, אני נתתי לאשתי בדרך כלל, אפילו לא שמעתי מה היה. אולי היא הרוויחה ולא מספרת לי.

רונן: אולי זכית.

אבל זה לא רווח בכל מקרה. בואו נרוויח בצורה פנימית, נפשית, שיהיה לנו באמת תיקון פנימי.

(סוף השיחה)