כל אחד חי בתוך אחרים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 20.03.2025 – אחרי עריכה
דודי: איך אתה מרגיש את ההכנה שלנו לפסח, את ההכנה של הקבוצה לפסח, את המעמד שלנו, אתה מרגיש משהו?
אני לא מרגיש.
דודי: האם חסרה הכנה מצידנו לקראת הכניסה לפסח?
ודאי שכן.
דודי: מה עוד אפשר להוסיף כדי להיכנס למצב הפסח?
בפסח, המיוחד הוא ערב פסח, ואחר כך שיעורים.
דודי: יהיו לנו שיעורים, יהיה ערב פסח וסעודות, הכול יהיה לנו. אני שואל על ההכנה הפנימית של הקבוצה כלפי המעמד הזה, שנהיה ממש בהתאמה למצב.
גם אני אומר על זה ולא על סעודה. זה לא פשוט.
מושי: מה ההבדל בצורה מהותית בין גלות מצרים לכל שאר הגלויות? פעם הסברת שפעם אחת יוצאים ממצרים וזהו, אתה כבר עובר מחסום, יוצא מהאגו שלך ואתה כבר נמצא (ברוחניות). איזה עוד גלויות יש, האם אתה שוב חוזר להיות מתחת למחסום או אלו כבר גלויות אחרות?
לא. זה שאתה מתנתק מארץ ישראל.
דודי: מה עוד אנחנו יכולים להוסיף בהכנה שלנו לפסח, בכניסה למצב הזה, שממש נספוג את כל אורות הפסח?
כל אחד צריך להחזיק את כולם. אין לי שום אפשרות להגיע לתיקון אם אני לא אצא ממצרים.
דודי: לצאת ממצרים ולהחזיק את כולם, האם זה אותו דבר? אם אני יוצא ממצרים, אני מחזיק את כולם?
לא. צריכים לצאת ממצרים, צריכים להבין איפה אנחנו, לעשות את כל הפעולות כדי להחזיק את עצמנו, ואז נצא.
דודי: מה זה להחזיק את כולם?
את כל הקבוצה.
דודי: מה זה להחזיק אותה? איך אני מחזיק את כל הקבוצה?
כל אחד חי בתוך האחר.
דודי: מה זה שאני חי בתוך החברים, בתוך העשירייה? מה אני חי בהם?
במה שרוצה כל אחד. אתה מוכן לעמוד על המשמר.
מושי: מה זה בדיוק אומר מה שרוצה כל אחד? על איזה רצונות מדובר?
זה לא חשוב איזה רצונות.
מושי: כל דבר שדודי רוצה אני צריך לעמוד על המשמר?
לא.
מושי: לא. אז איזה?
אם ברור לך מה דודי רוצה, אז אתה חייב להשיג את זה ולהעביר לו.
דודי: ואם אני לא יודע מה החבר רוצה? איך אני יודע מה החבר רוצה?
הוא רוצה כמוך.
מושי: אפשר לשאול אותו מה הוא רוצה, כן?
כן.
מושי: אם הוא אומר לי, "אני רוצה כך", אז אני חייב לעשות.
לא שאתה חייב, אנחנו לא מחפשים להיות במשפט צדק. אלא אם אתה יודע שאתה יכול לספק לו איזה חיסרון, אז זו חובתך.
דודי: מה הבסיס שיש לכל חבר שבטוח אני יכול למלא אותו, חיסרון של ממש, שאני יודע בלי שאני מדבר איתו? אני לא יודע מה רואי או שמעון רוצים, אבל בטוח יש משהו בסיסי שחסר להם, בטוח יש לי מה לתת להם בדבר הזה. מהו?
הוא רוצה ממך תמיכה שתעזור לו להשיג את מטרת החיים, וכך מכל אחד ואחד.
דודי: בכל אחד יש מקום כזה.
בכל אחד.
אילן: אני יודע ואני גם בטוח שהחברים שלי יודעים מה אנחנו רוצים. אנחנו רוצים רוחניות, אנחנו רוצים לגלות את הבורא, אנחנו רוצים תכונת השפעה. אני יודע שזה מה שהם רוצים ואני בטוח שהם יודע שזה מה שאני רוצה, וכלפי זה הם מוכנים לעשות הכול, אבל מורגש חוסר אונים. אין לי לתת להם מה שהם רוצים, אין לי את זה, מאיפה אני אביא להם? מה שיש לי זה בהרגשה האישית שלי. אני רק יכול לצעוק, זה לא משהו בחומר שאני יכול להחזיק ביד.
אתה צריך להשתדל להיות כמה שיותר קרוב אליהם ובזה תרגיש מה חסר להם.
מושי: אבל זה גם בחומר. אילן השבוע בא אלי, עבד כמה שעות, תיקן אצלי את החשמל. הוא חסך לי המון כסף, המון זמן, המשפחה מרוצה, הכול טוב. זה עזר לי, בזמן הזה עסקתי במשהו אחר. האם גם זה עוזר, כאלה דברים?
גם זה עוזר.
דודי: זה נחשב רוחני?
אם הוא מתקן לחבר?
דודי: כן. אילן תיקן למושי את החשמל בבית, האם זו נחשבת פעולה רוחנית, הוא גילה את החיסרון שלו ומילא אותו?
צריך לשאול את אילן.
דודי: לשאול אותו לפי איזו כוונה הוא עשה את זה?
לא יודע, תחשוב.
מושי: אתה עזרת המון לרב"ש בגשמיות, בכל מיני דברים.
דודי: איך אפשר לשלוט על הרגש? כי הדברים ברורים לי, אני מבין אותם, אני לומד אותם, אני קורא אותם יום יום, אני יכול להסביר אותם ואפילו לכתוב אותם יפה. אבל איך אני שולט על הרגש באמת להיות במצב הזה, להיכנס אליו? אין לאדם שליטה אם להרגיש את זה או לא.
כלפי חבר כך אני צריך להיות.
דודי: אני קורא מאמרי רב"ש, אני שומע אותך בשיעור, אני חושב את המחשבות שלי, כל מה שעובר בי, אבל אני רוצה רגשית לחיות את זה, לא שכלית לנתח את זה. במחשבה אני מרגיש שיש לי יכולת אנליטית לחשב, להרכיב, להבין את הדברים, והנה זה התיישב בי, יש סיפוק מהסדר של המערכת בתוכי, של המציאות הזאת. אבל רגשית אני רוצה להיות חלק מתוך הדבר הזה, ואני לא מרגיש שיש לי שליטה בזה. אם ייתן לי, אני ארגיש, לא ייתן לי, אני לא ארגיש.
תתפלל שיהיה לך מה להרגיש.
דודי: האם צריך להתפלל, אני צריך להיות ברגש כזה, או שאם ייתנו, ייתנו?
מי ייתן?
דודי: הבורא.
למה?
דודי: זו שאלה. באמת אני לא יודע למה. כמו שהוא הביא אותי לפה, הוא לא שאל אותי.
שיתקן. שתיתקן.
(סוף השיחה)