ישיבת כתבים
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 07.02.2021– אחרי עריכה
דודי: אנחנו רוצים להתחיל לדבר על התגברות השנאה לישראל, הנושא טעון ויש לנו כמה שאלות עליו. לאחרונה אנחנו עדים בעולם להתגברות מקרי השנאה כלפי מדינת ישראל וקריאות להשמדת העם היהודי, והתגובה האינסטינקטיבית של רוב הישראלים והיהודים היא לשנוא חזרה. אנחנו שונאים בטבעיות את האנטישמים, המשמיצים, את כל מי שמפגין כלפינו יחס של שנאה, אבל ממך אנחנו לומדים שאנחנו לא צריכים לשנוא את השונאים, אלא לדעת לעבוד נכון עם כוח השנאה נגדנו. מצד אחד לשמור על שנאה עניינית ומצד שני להפוך את היחס השלילי לחיובי. וכאן נרצה שתרחיב יותר, מהי שנאה עניינית?
שנאה עניינית, זה שאנחנו קודם כל מעמידים את עצמנו בצורה נכונה כלפי מקור השנאה, שזה הכוח העליון, הבורא, שאין עוד מלבדו. לכן אני לא מסתכל על כל הארגונים האלה למיניהם שקמים ואפילו מתרבים מיום ליום, ואלו שקודם שתקו או חצי שתקו, היום פותחים את הפה, נראה לי שזה בגלל ביידן שבא במקום טראמפ ועוד כל מיני כאלה סיבות, זה לא חשוב לי, כול זה כדי סתם לבלבל לי את הראייה והמחשבה. הכול נובע מהכוח העליון, מהבורא, שממנו כל השינויים ואין עוד מלבדו, ורק עליו אנחנו יכולים לפעול. וכנראה שאנחנו, היהודים, עם ישראל, פועלים לא נכון. אנחנו כנראה, כמו שכתוב לנו בחכמת הקבלה, מאחרים עם התיקון שלנו, ולכן לא מסוגלים לאזן את הכוח הרע עם הכוח הטוב.
כוח הפירוד, כוח הרע שמתגלה יום יום, כשהוא נמצא בהתחברות, באיזון, עם כוח הטוב שאנחנו צריכים להעלות כנגדו, מגיע לפחות לאיזון עם כוח הטוב, אם לא לתוצאה חיובית. לכן אנחנו בדברים האלה, כמו במאזניים, נמצאים תמיד בחשבון של הפסד. ולכן לא פלא שמיום ליום קמים ארגונים כאלה ומדברים עלינו בצורה רעה. ועכשיו בינתיים רק מדברים וזו רק התחלת ההתפתחות השלילית, והיא תביא תוצאות יותר ויותר גרועות ומדאיגות וממש נצטרך לחשוב טוב איך אנחנו דווקא, רק אנחנו מייצבים כאן מאבק מול לא פחות ולא יותר מול הבורא. לא אכפת לי כל מיני חוגים נאציים באירופה ובאמריקה, ובכלל אנטישמים חדשים וישנים, אכפת לי איך אני מסדר את עצמי כנגד הבורא, כנגד הכוח העליון, איך אני ממש מאזן את הרע בטוב וכך מתקדם למצב השלם, שכלול גם מרע וגם מטוב וגם הרע מצטרף לטוב.
דודי: מה הכוונה, לייצב את עצמנו נכון כלפי הכוח העליון?
כי אנחנו בסופו של דבר היחידים שיכולים לשנות את האיזון בין כוח הדחייה, השנאה, לכוח החיבור, האהבה, ואם לא נעשה את זה אז העולם יתדרדר שוב ושוב לזה שהכוחות הרעים ישלטו על הכוחות הטובים. וזה מה שאנחנו רואים היום, איך שזה קורה מיום ליום.
דודי: מי זה "אנחנו" שאתה אומר צריכים לייצב, מי הקהל?
אנחנו כל "ישראל", עם ישראל. זה אנחנו היהודים או גם את אלו שנוכל למשוך לאותה פעולה.
דודי: אני עדיין רוצה להבין, כשמתגלה כלפיי שנאה, התגובה הטבעית שלי זה לשנוא חזרה, לדחות וכולי. מה זו שנאה עניינית? איך להיות בשנאה עניינית?
אני מזמן לא שונא אף אנטישמי, ולא מרגיש בי רצונות לקום כנגדו ולהשמיד אותו, להרביץ לו וכן הלאה, אני מבין שכאן אני צריך להיות מול הבורא, שהוא בעצמו מסדר את מאזן הכוחות הזה, ונתן לי אפשרות לאזן את הרע הזה שהוא מעורר, זה נקרא "בראתי יצר הרע", בטוב, הוא נתן לי אפשרות לעלות ולפתח, ולכן הכדור נמצא בידינו ואנחנו צריכים לממש את הייעוד שלנו.
דודי: מה אנחנו צריכים לשנוא ומה אנחנו לא צריכים לשנוא?
חוץ מאשר את העצלות שלנו, אנחנו צריכים לשנוא את חוסר ההבנה, את חוסר התגובה הנכונה שלנו כלפי אותם הכוחות הרעים, אנחנו לא צריכים לשנוא שום דבר, רק את עצמנו. את העצלות שלנו ואת זה שאנחנו עדיין לא קמים ולא מבינים שבחיבור בינינו [נביא לאיזון], זה נקרא "שים עיניך אליהם ויהפכו לגל של עצמות".
דודי: איך להפוך את האנטי נגדנו ל-בעדנו? איך להביא לאיזון, כמו שאתה אומר?
אני לא מתעסק בזה. אני לא הולך להתקרב לאף אומה מבין אומות העולם, לא לקנות אותן בכסף או ביחס הטוב שלי אליהן, או בעוד כל מיני דברים אחרים. הם ראו במשך ההיסטוריה כל כך הרבה פעולות טובות ויפות מעם ישראל, אף אחת מהן לא הרגישה [תחושת] תודה לעם ישראל בחזרה, אף אחת מהן. אלא ההיפך, הן קיבלו את זה כמו שזה מגיע, לגמרי לא שמו לב לזה בכלל, אני מתייחס אליהן לא בגלל שאני לומד את זה מההיסטוריה, אבל מההיסטוריה גם אפשר ללמוד, שזה לא יעזור לנו. לא יעזור לנו להיות טובים אליהן ולהראות להן כמה אנחנו יכולים להביא לעולם דברים טובים, חיוביים, חיוניים. לא, זה לא יעזור, לגמרי לא. זה לא מה שהן מצפות ממך, ולכן אם אתה עושה לפי השכל שלך כל מיני פעולות יפות טובות וגורם טוב לאנושות, אף אחת מהן לא רושמת את זה לחשבון שלך.
תביא עוד מיליון איינשטיין וכל מיני אנשים אחרים שגרמו לאנושות כל כך הרבה דברים טובים, ושום דבר לא ישחק כאן לטובתך. כלום. למה? כי הן מצפות ממך רק לדבר אחד, שתאזן את הכוח הרע וכוח הטוב שישנם בטבע, וכולנו, כל האנושות הכוונה, נוכל להתקיים בעולם שכולו טוב. אתה צריך ללמד את האנושות דווקא את זה ולא כל מיני תיאוריות שיש לך במדע או ברפואה, או בכל דבר אחר. לא. מזה הם לא מתרשמים, כי לא לזה מצפים ממך. ואתה דווקא רוצה את העיקר, את חובתך כלפי האנושות לעזוב ולסתום אותה בכל מיני דברים קטנטנים, כמו במדע, ברפואה, בכל דבר. זה לא ילך. אין לך מה להתגאות בכל מיני אנשים מיוחדים שיצאו מעם ישראל במשך ההיסטוריה, אף אחד לא מתרשם מזה. דווקא ההיפך, הם אומרים, "תראה מה שהם עשו, תראה במה הם עוסקים במקום לעסוק במה שאנחנו צריכים מהם".
חיים: אתה מסביר שאם לא נאזן את הכוחות שמתגלים עכשיו, אז קודם כל נראה תוצאות גרועות לעם ישראל.
כן, ודאי. אנחנו בעצמנו נגרום רע לעם ישראל.
חיים: אתה יכול להסביר איזו רעה אתה רואה?
לא, אני לא רוצה להיות נביא כזה. אבל ודאי שכול מה שמתגלגל, מתגלגל לרעה אם לא נמשוך את זה לטובה.
חיים: מה זה נקרא לאזן, למשוך את זה לטובה?
לחיבור. להביא את עצמנו לחיבור קודם כל כדי להיות דוגמה, מה שנקרא "אור לגוים", להביא לכל אומות העולם [את השיטה] איך להיות בחיבור בין כולם.
חיים: אמרת קודם משהו מאוד מאוד חזק, שאנחנו עומדים במאבק מול הבורא, לא פחות.
ודאי.
חיים: אתה יכול להסביר את זה קצת יותר?
כי כל תכנית הבריאה בנויה על כך שנעבוד עם הבורא בצורה הדדית, ואנחנו לא רוצים, אנחנו מזלזלים. אנחנו לא רוצים לקבל ממנו את תכנית הבריאה הזאת ולממש, לבצע.
חיים: אז אולי הוא נלחם בנו, כי אנחנו לא בסדר, אבל מה זה נקרא שאנחנו במאבק מולו?
כי אנחנו לא רוצים לקבל את תכנית הבריאה שהוא סידר ושאנחנו צריכים לממש ולכן אנחנו נמצאים כביכול נגדו. זה כמו שגם אומות העולם טוענות שאנחנו כבר לא עם ה', שכביכול הרגנו את הבורא, אתה יודע, כל מיני כאלה דברים שמדברים. זה ממש זלזול בתפקיד שהבורא ייצב לנו, הוא אמנם דואג לנו וכל הזמן מסדר לנו כל מיני הזדמנויות שאנחנו ניתקן, אבל יחד עם זה דרך אומות העולם הוא מכוון אותנו לתפקידנו, אבל בדרך השלילה.
חיים: יוצא בעצם שבגלל האגו שלנו והפירוד בינינו, אבל בעיקר האגו, אנחנו מציבים את עצמנו כנגד הבורא.
כן.
חיים: הסברת קודם שאנחנו צריכים למשוך את עם ישראל ואת אלה שהצטרפו לפעולה. אתה יכול להסביר מהי בדיוק הפעולה ומה זה נקרא למשוך את העם לזה?
נצטרך להיות קבוצה שמשיגה קשר בתוכה, כמו שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, "איש את רעהו יעזורו", עד קשרי חיבור, ואחר כך לקשרי אהבה, ומתוך זה אנחנו מעוררים את הכוחות החיוביים בטבע שפועלים עלינו, ואז משפיעים על כל עם ישראל הגשמי ודרך זה משפיעים לכל אומות העולם. וככה זה, "אז יאמרו בגוים הגדיל יהוה לעשות עם אלה", "בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן - הָיִינוּ כְּחֹולְמִים". "ציון" זה יציאה מהקדושה, ואנחנו חוזרים לציון, לאותו מקום הפירוד לחיבור.
חיים: אמרת שאנחנו לא עושים את זה בגלל העצלות שלנו.
כן, ודאי, אנחנו לא מבינים איזה כוח יש בנו ואיזה תכונות ישנן בנו, שבחיבור בינינו אנחנו דרכנו ממשיכים את האורות, האורות האלה יכולים לתקן את כל האנושות, חיבור בין כולם.
חיים: אבל למה זה נקרא עצלות?
אז תקרא לזה זלזול, זה יותר גרוע.
חיים: ואם עם ישראל היה יודע מה תפקידו?
עם ישראל לא יודע ולא רוצה לדעת על התפקיד שלו, חלק מעם ישראל דוחה מכל וכל בתוקף את התפקיד שלו. דוחה אותו. נמצא כמקור לקליפה הכללית.
חיים: כשאתה אומר לאזן, מה בדיוק אנחנו צריכים להביא לעם ישראל כדי שהוא יהיה מודע לתפקיד שלו ויוכל לקבל אותו?
שבחיבור שלנו אנחנו גורמים לחיבור בין כל חלקי המציאות, וקודם כל בין בני האדם בצורה נכונה, יפה, ואז נראה שכולם חוזרים לחיבור ונעשית אנושות אחת. זה תלוי בנו.
שלי: אנחנו לומדים שהבורא מקשיח את ליבו של פרעה, וגם את ליבו של עם ישראל, אז מה הצפייה שלו כנגד ההקשחה הזאת?
הוא חייב לגלות את כוח הרע שבטבע בהדרגה, כדי שאנחנו כנגדו נשתדל להשיג ולבקש ממנו את כוח הטוב, והחיבור.
שלי: הרבה פעמים נשמעת מצידנו טענה כלפיי עם ישראל, שהוא לא רוצה לדעת מה התפקיד שלו. האם יש בו חלק שיודע, וכלפיו אפשר לבוא בטענה הזו, משהו תת הכרתי? יש חלק ביהודים שמבין שיש להם תפקיד והם לא רוצים, דוחים אותו, או שהם בכלל לא מבינים?
יש חלק שיכול לתאר שיש בזה משהו, ואם אנחנו נתחיל להסביר את זה בצורה יותר רחבה הם יבינו, יקבלו את ההסבר שלנו, ויסכימו עם זה, כן.
שלי: מה הם מבינים, איזו הבנה יש בהם?
מתוך זה שהם מחפשים את התשובה ללמה שונאים אותנו, הם יכולים לקבל במקצת את ההסבר שלנו.
שלי: אז אלה שיש בהם הבנה, אלה רק אנשים שממש סובלים מאנטישמיות, הם האנשים שיש בהם איזו הבנה?
מה זה סובלים מאנטישמיות? אלו שמקבלים את זה בצורה רגשית פנימית. כן.
טלי: אנחנו יודעים שהלחץ שיגיע מאומות העולם לישראל יגיע בצורה של שנאה. איפה עובר הגבול בין שנאה שמועילה לתיקון, שדוחפת לתיקון, ושנאה מסוכנת?
זה נקרא ש"ניתן רשות למשחית". כמו בימי היטלר, כשהתחילו כל מיני תנועות והתעוררות בעם ישראל כדי להגיע לארץ ישראל, כדי לעזוב את גרמניה, כדי להתחבר ביניהם. הם עשו מזה דווקא ההיפך, התפתחו לאלפי תנועות ומפלגות, זלזלו בצורך להגיע לישראל וכן הלאה, ובזה גרמו לכך שהנאציזם עלה לשלטון וגרם לשואה.
טל: זה נשמע שכדי להתקדם נכון לפתרון אנחנו צריכים לעבור לתפיסת מציאות חדשה, מהתפיסה הגשמית, להבנה שיש כאן כוחות, משחק כוחות שפועל. האם זה נכון, זה המעבר שצריך להיות כאן?
כבר שנים שאנחנו מדברים על זה.
טל: אז בעצם כדי שעם ישראל יבין את היכולת שלו ליצור שינוי במצב הוא צריך להבין את הכוח שיש לו להשפיע על רובד פנימי יותר של המציאות?
כן. בשביל זה הוא צריך לדעת מה עליו לעשות. ולעשות רק דבר אחד, להיות מחובר בצורה פנימית. אם אנחנו משתמשים בשנאה שיש כלפינו מכל אומות העולם כדי להתחבר בינינו, כי בצורה כזאת הבורא גורם לנו להיות יותר מחוברים ומכאן לפעול, אז טוב. ואם אנחנו לא עושים את זה, במקום זה מגיעה כלפינו שנאה כללית, ובמקום לארגן אותנו לחיבור בינינו, היא משמידה אותנו
טל: זאת אומרת שצריך להסביר שיש כאן משחק של כוח חיובי וכוח שלילי ודווקא אנחנו כעם ישראל יכולים לשנות את המאזן של הכוחות הפנימיים של המציאות.
כן.
נורמה: בתחילת השיחה לגבי המצב של ישראל, דברת על האיום מארגונים שקמים נגדנו. בדיוק השבוע בית הדין הלאומי בהאג קבע ברוב קולות שיש אפשרות לחקור את ישראל על פשעי מלחמה שבוצעו ביהודה ושומרון, ברצועת עזה ובמזרח ירושלים. האם אנחנו נכנסים לעידן של לגיטימציה לאנטישמיות דרך ארגונים בינלאומיים?
וודאי שכן. ואנחנו עושים זאת בעצמנו. אנחנו הבאנו את השלטון הזה, את החוגים האלה לשלטון ואנחנו גורמים לזה במו ידינו. זה נעשה על ידי היהודים, על ידי עם ישראל בעצמו. כמו בימי היטלר שהיהודים תמכו שם בתנועה הנאצית, גם ברוסיה הם תמכו בבולשביקים, עם לנין וסטלין, וכך גם בזמננו. הכוחות שמתקנים את העולם, שמשנים את העולם, אלה כוחות יהודים בלבד. תראו מה קרה עם ז'ווניה בגאורגיה כשהתגלה שהוא יהודי, ואחר כך נדמה לי שאפילו ביוון ובעוד כל מיני מדינות. בקיצור, אם נחפור טוב, מאחרי כל אנטישמי נגלה איזה קשר ליהודים, וליהדות.
נורמה: כשאתה אומר שאנחנו גרמנו לזה אתה מתכוון לכל עם ישראל, אם זה בארצות הברית או בכל מקום אחר?
בסופו של דבר עם ישראל נמצא בכל העולם, אבל בעיקר בעבר באירופה, ובזמננו בארצות הברית. וכאן בישראל אנחנו לא גורמים לזה? בזה שאנחנו מראים לכל העולם צורה הפוכה מהנכונה איך לנהל את העם ומדינה?
נורמה: ארצות הברית הגיבה לגבי מה שנאמר בהאג, ואמרה שהיא מודאגת מהאפשרות שבית הדין בהאג ייפתח בחקירה נגד ישראל. האם באמת אפשר לסמוך על כך?
אין על מי לסמוך, על שום דבר, הכול פוליטיקה. כל השמאל בארצות הברית נגד ישראל ומוכן לוותר לגמרי על מדינת ישראל.
נורמה: אז כרגע יש לנו רק את עצמנו?
גם את עצמנו אין. מי אנחנו? אצלנו כאן בישראל? מה זה, המצב עכשיו יותר גרוע מאשר היה לפני חורבן בית המקדש.
נורמה: על מה ישראל כן צריכה לתת דין וחשבון כלפיי העולם?
על חובתה לעולם, ועד כמה אנחנו חייבים להגיע למצב שאם אנחנו לא מקיימים את הייעוד שלנו, אנחנו לא נספרים בין העמים. אנחנו צריכים להביא לכל העמים את שיטת התיקון, שיטת הקיום הנכונה למעלה מהאנושות, כי זו שיטת החיבור. ואנחנו לא נותנים להם דוגמה, לא בתיאוריה ולא בפרקטיקה. בקיצור, אנחנו לא מדברים ולא מממשים בשום דבר את ייעוד שלנו. חיבור, זה מה שצריך להיות, והוא לא נראה בשום שטח בישראל, לכן אין לנו זכות קיום.
נורמה: אתה אומר שאין לנו אפילו את עצמנו, אז מה בדיוק הגורל שלנו, מה הפרספקטיבה של המדינה במצב הנוכחי?
אין פרספקטיבה, לא למדינה ולא לעולם. אלא כמו שכתוב על שלבי הדור האחרון, אנחנו יכולים להיכנס לייסורים, לבעיות, כדי בכל זאת אחר כך לממש את תוכנית הבריאה. מיום ליום אנחנו רואים שמתגלים כוחות מנוגדים וממש אוכלים זה את זה, ויכול להיות שמתוך זה תתגלה סוף סוף הבנה שככה אי אפשר להמשיך. בינתיים לא רואים את הסוף, זה עדיין לא מגיע להכרת הרע, רק לגילוי הרע. ואנחנו אפילו לא מבינים שזה כל כך רע.
נורמה: ואיך להגיע להכרת הרע?
קודם כל צריכים להבין מה זה טוב ומה זה רע, ועד כמה שמיום ליום אנחנו מתרחקים מהטוב, מתקרבים לרע, ולכן מצבנו נעשה יותר ויותר גרוע. נקווה שההפצה שלנו, שאנחנו צריכים להתחיל בצורה מסיבית אחרי הכנס, תציל אותנו מהאסונות. אני מדבר על ממש אסונות, ללא הגזמה.
כל דבר שנחשוב שאנחנו עושים טוב, אם הוא לא גורם לחיבור בעם ישראל, בארץ ישראל, כל דבר אחר יגרום לנו בסופו של דבר לרע. כמו שההצלחה בזה שעשינו עכשיו חיסונים. לא תעזור לשום דבר, ההיפך, הם יגרמו לנו רק לדברים רעים. אנחנו נראה בכל מצבינו הטובים, כאילו אנחנו טובים, כאילו אנחנו מוצלחים, בנשק, במדע, בחקלאות, בחיסון, כל הדברים האלה יהפכו לרעים. כי סך הכול האגו שלנו, הרצון לקבל שלנו יאכל את זה ויגדל, ומתוך זה אנחנו נהייה עוד יותר עוינים בפנים, בתוך העם שלנו.
דודי: איזו הפצה מסיבית נעשה אחרי הכנס, מה אתה רואה?
אני לא רואה. אני רק מדבר על זה. איך שתממשו את זה, תממשו, אם לא, אז לא. אתם צריכים להיות במרכז ההפצה כי אתם הקבוצה האידאולוגית. וחוץ מזה צריכים אולי להרכיב, להקים קבוצה חזקה שתעסוק בהפעלה בשטח בכל מיני מצבים, רמות. אבל אם לא, אין לנו זכות קיום, והייתי סוגר את כל בני ברוך.
דודי: אתה מדבר פה על אסונות מאוד גדולים שאפשר למנוע.
כן.
דודי: על האסונות אנחנו יכולים לדבר, להרחיב, לצייר ולתאר את זה, אבל מה התרופה המונעת כרגע לפני האסונות הגדולים?
התרופה היא פשוטה, רק חיבור. רק חיבור בעם ישראל. ועד כמה שעם ישראל יבין שהחיבור זו ההצלה שלו, והוא חייב את זה גם לעצמו, גם לאנושות וגם לכוח העליון.
נורמה: איך להשתמש ביחס המיוחד כלפיי ישראל בצורה נכונה? אנחנו רואים שיש יחס מכל אומות העולם דווקא בדגש על ישראל, לא משנה מה עושים במדינות אחרות.
אז כדאי להשתמש דווקא ביחס המיוחד הזה, החיובי, השלילי, מכבדים, מזלזלים, צועקים, לא חשוב מה עושים, ולהסביר להם מאיפה בא היחס המיוחד הזה דווקא נגד עם ישראל. להסביר איך אנחנו יכולים להשתמש בו ולהביא את עם ישראל לתיקון, ואז כל העולם ייהנה. כי עם ישראל לא קיים כדי לעשות משהו בעצמו, בתיקון שלו הוא יגרום שינוי של כל העולם.
לכן מימות העולם ועד היום הוא נמצא במרכז כל המציאות, אליו אנחנו כל הזמן פונים, ועליו כולנו, כל אומות העולם מדברים. לכן אין לנו ברירה אלא להבין שאנחנו, כל אומות העולם צריכים להתקשר בינינו, כמו האו"ם, אונסק"ו, בית המשפט הבינלאומי בהאג ועוד, ולחייב את עם ישראל לעסוק בחיבור. כי רק כך נוכל להתקדם לתיקון העולם.
חיים: ציינת קודם שבארצות הברית, או בכלל, השמאל היה מעוניין לוותר על מדינת ישראל.
הם מוכנים לוותר, רק הם צריכים את ישראל כדי שיהיה להם קלף כנגד ימין. אם לא הימין, השמאל היה מבטל את המדינה לגמרי, בטח. על זה אין שום ספק. אבל הם צריכים את ישראל לשחק עימו כנגד הימין. הימין שם לא נעלם. גם הימין לא צריך את ישראל רק להיות כנגד השמאל.
חיים: לפני כמה ימים ביידן נתן את הנאום הראשון שלו על מדיניות החוץ של ארצות הברית והוא דיבר על כל העולם, הוא דיבר על שינוי שיתוף הפעולה וחיזוק היחסים עם המדינות הדמוקרטיות, ידידותיה של אמריקה ואז הוא מנה שורה של ידידות של ארצות הברית, קנדה, כל מיני מדינות באירופה וכן הלאה וישראל לא הייתה שם. וכאן אנשים נבהלו. בנוסף לזה הוא דיבר על שינוי של צורת העבודה עם ידידותיה של ארצות הברית ושוב פעם ישראל לא הייתה שם. מה שבעצם רומז על זה שהממשל הנוכחי לא כל כך מחשיב את ישראל כידידה של ארצות הברית. מה ההשלכות של מצב עניינים כזה כלפיי מדינת ישראל?
ביידן הוא סך הכול בובה בידי אובמה. כל הממשל הוא ממשל אובמה וזה ממשיך ולכן יש להם שנאה עמוקה גם דתית, גם פוליטית, גיאוגרפית, גם עניינית נגד ישראל, הכול, ולכן אין לנו להיות באיזו אשליה. זה שהממשל שלנו שותק ולא מדבר על זה בפה גלוי זה מפני שזו פוליטיקה, ברור. אבל סך הכול מה שהם רוצים זה להחזיק את ישראל כקלף בקשר בין הימין והשמאל באמריקה ולא יותר מזה. אם לא היינו צריכים במאבק שלהם להיות באמצע אז גם אלו וגם אלו היו נותנים לנו בעיטה שאנחנו נטבע באוקיינוס.
חיים: אתה יכול להסביר מה זה נקרא שישראל מוחזקת כקלף בין המפלגות?
משחקים עם היחס לישראל כדי לקבוע את צורות היחסים בין הדמוקרטים לבין הרפובליקנים. כל הזמן זה ככה נעשה.
שלי: אם אנחנו מסתכלים עכשיו על המצב במזרח התיכון, ישראל נמצאת בסיטואציה מאוד מסוכנת. יש לנו את הגרעין באיראן, יש את סוריה שגם מתפרקת ונכנסים לשם איראן וחיזבאללה, לבנון. אנחנו מתחילים להיכנס למצב שבכל החזיתות ישראל הופכת להיות מאוימת. עד עכשיו היה טראמפ איכשהו עוד כיווץ אותם לפינה, אתה רואה שהמצב הזה הולך לגרור הקצנה במזרח התיכון שאין לנו תמיכה אמריקאית?
ללא ספק, אבל אני לא בטוח אם זה צריך להיות בצורה כל כך פשוטה כמו שאת מציינת. אבל וודאי שמצבנו יהיה יותר גרוע. זה ברור. ויש כאן הרבה רמות של איום. אני חושב שהאיום הגרעיני האיראני הוא לא הגרוע ביותר. לטווח הרחוק ומי יודע איך שהוא עושה, זה מסוכן מאוד להתחיל עם זה. יש לנו בכל זאת במה לענות להם. אז יש בעיה, והבעיה עדיין נמצאת בכל זאת בידינו. אנחנו לא נאלצים, אנחנו לא רוצים להשתמש במה שיש לנו, הכוח הכי גדול, הכוח העליון, לסדר את הכול, להביא את כולם לחיבור, את זה אנחנו לא עושים. ואנחנו צריכים להבין שאנחנו, אתם, אנחנו בני ברוך, אנחנו המרכז של השינוי לטובה ואנחנו חייבים בזה להתחיל, ולצעוק לכל הכיוונים ולעשות כל מה שאפשר. ואם כל אחד מאיתנו לא בוער בלב לעשות את השינוי הזה, אז הוא ממש קליפה ולא קדושה.
שלי: איזה איום יותר גדול מהגרעין באיראן יש על ישראל כרגע?
האיום שיש עלינו, נראה לנו שזה לא כל כך נורא, אבל הפילוג בעם ישראל מחליש ומאיים עלינו הרבה יותר מאיראן.
שלי: למה, מה הוא יכול לגרור?
כי איראן משתמשת בנו כדי להשוויץ, כדי להראות לכולם עד כמה היא קדושה ומיוחדת שהיא נמצאת במאבק עם האויב הציוני. האמת זה לא אכפת להם, זה רק כדי להחזיק את השלטון, רק כדי להיות במרכז העניינים, לעשות את החשבונות שלהם עם מדינות אחרות גם במזרח התיכון וגם בכלל. הם מבינים שאנחנו לא הולכים להתקיף אותם לפני שהם הולכים להתקיף אותנו ולכן בזה הם בטוחים שיש להם אויב סולידי.
שלי: אז אם איראן לא באמת מהווה כרגע איום קיומי עלינו, יש משהו שכן מאיים עלינו או שזה רק הפילוג הפנימי שיכול לחסל את החברה הישראלית?
רק פנימי. אבל זה יותר מסוכן מכל דבר חיצוני.
שלי: איך אתה רואה את הפילוג הפנימי משפיע, איך זה מתבטא?
יש לי מלא דוגמאות מההיסטוריה שלנו. מבית המקדש הראשון והשני ומה שביניהם ומה שאחריהם, כל הבעיות שהיו לעם ישראל לא היו אלא שאנחנו מזמינים את הצרות עלינו.
שלי: איך יכול להיות שאחרי כל ההיסטוריה הזאת, עם ישראל ממש מכחיש את חשיבות האיחוד הפנימי? אין לו שום יחס לזה.
תשאלי לא על היום, אלא מה שהיה לפני מאה שנה באירופה עם בעל הסולם נגיד, אותו דבר. ולפני אלפיים שנה או מתישהו, אפילו בימי הביניים, תמיד אותו דבר, ההיסטוריה חוזרת בדיוק על אותו המסלול.
שלי: אז היום אנחנו רוצים למנוע מההיסטוריה לחזור. אנחנו מסבירים ברשתות, אפשר להגיד שאפילו מרגישים בדפים שלנו שיש יותר ספיגה של התוכן שלנו בתקופה האחרונה, אנשים כאילו מסוגלים לספוג יותר עומק. אבל מה שאתה מדבר עליו זה תהליך של שינוי פנימי עמוק, ממש בתוך הנשמה של בן האדם.
יש כאן עניין שהכמות הופכת להיות לאיכות. יש כאן כוח הרוב, כוח חברה, ולכן אנחנו צריכים לדאוג לפיזור הדעה שלנו כמה שיותר, "בתוך עמי אנוכי יושבת", ואז מתוך זה יהיה שינוי.
שלי: הרבה חברים עכשיו ששומעים ועוסקים בהפצה שואלים, מה פרקטית אתה מצפה מאיתנו לעשות? יש את עניין של פיזור החומר, יש עוד דברים שאתה מצפה מאיתנו בנקודה הזאת לעשות?
מתחילים מזה. רק פיזור החומר כדי לעורר אותם להבנה במה תלוי העתיד הטוב שלנו.
טל: כי האנשים בעצמם גם שואלים אותנו, הבנו שרק החיבור בינינו יעזור והחיסונים לא יעזרו ודברים אחרים לא יעזרו ומה פרקטית את מציעה שנעשה? הם שואלים אותי, "מה לעשות, תגידי", מה לענות להם?
אנחנו צריכים להשתמש בקשר אינטרנטי בין בני אדם כדי להעביר להם את השיטה, ואחרי הכנס אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו גורמים לבניית רשת קשר ווירטואלית בינינו. בינינו, הכוונה בעם ישראל כולו, שכולנו נהייה קשורים לרשת הזאת וממלאים את הרשת בכל מיני צורות התפעלות של התקרבות זה לזה. עד כמה שנוכל לחבר את הלבבות, מחשבות, דעות, מעשים, ברשת בינינו, ואני מאוד מקווה שזה ישנה את המציאות. זה אנחנו נצטרך לעשות אחרי הכנס.
נורמה: איזה מצב אתה רואה אחרי הכנס שיאפשר לנו לפתוח את זה בצורה נכונה ושכולם יקבלו את זה כמו שצריך?
אני חושב שהפנדמיה עשתה עבודה מצוינת. בכל מקום בעולם זה עוד מתפתח. ואמנם שיכולים להגיד שיש איזה סוף להפעלת הווירוס הזה על האנושות, ופחות מפחדים, ופחות מתעוררים, אבל בכל זאת יש לנו עוד אפשרות לפעול. כך אנחנו נצטרך להסביר לאנושות מה הקשר בין הווירוסים האלה לתיקון הקשר בינינו.
דודי: עוד נושא שהיינו רוצים לשמוע את דעתך. התופעה של אלימות ורצח נשים הולכת וגדלה. בשנה החולפת נרצחו עשרים וחמש נשים. ביום שישי שמענו על מקרה מזעזע של זוג צעיר. הבעל, שוטר במקצועו שהחברים שלו נהגו לכנותו "החנון של הצוות", רצח בשתי יריות אקדח את אשתו, מנטורית לזוגיות במקצועה, לעיני ארבעת ילדיהם הקטנים.
כשהוא נשאל בחקירה הוא אמר ש"אין לו הסבר למה הוא עשה את זה. הוא מתחרט על כך". כל הסובבים שמכירים אותם המומים לחלוטין. מספרים על זוג נורמטיבי לחלוטין. משפחה טובה, מאושרת.
האבסורד הוא שהנרצחת עצמה לימדה נשים אחרות איך לזהות נורות אדומות בזוגיות אלימה. ולכן המקרה הזה הציף הרבה פחדים בציבור מהרעיון שאם זה קרה לה, זה יכול לקרות לכל אחד ואחת. איך ייתכן שאדם נורמטיבי לחלוטין ינקוט בצעד קיצוני ואלים?
זאת הדוגמה שאנחנו לא יודעים מה זה נקרא "אדם נורמטיבי". שכל הפסיכולוגיה, והפסיכיאטריה שלנו לא שווים כל כך הרבה שאפשר לסמוך עליהם. וכל החכמים שיודעים איך לעסוק עם הציבור, עם החברה, עם הגישור וכן הלאה, אין בזה שום דבר ממש יסודי, אמיתי.
ולכן מה שקורה, קורה. ופתאום אנחנו אומרים, "אוי. איך זה יכול להיות"? מי שאומר "איך זה יכול להיות", סימן שהוא פשוט לא בעניין, שהוא לא מבין את המקצוע, הוא לא מבין איך זה יכול לקרות באמת. ולכן בשבילו זה דבר פתאומי שקורה ללא שום הכנות ונתונים ברורים מהטבע.
ולכן באמת זה רק אומר עד כמה אנחנו לא מבינים, לא יודעים, ואנחנו כמו ילדים קטנים בטוחים שמובן לנו מה קורה. אנחנו סתומים, אנחנו טיפשים, אנחנו עוד יותר מסתומים וטיפשים, כי אנחנו חושבים שאנחנו יודעים ומבינים כל מה שקורה. ולכן אנחנו בעצמנו סוגרים את העיניים שלנו. ולכן צריכים ללמוד בדרך ייסורים.
דודי: איך היית מגדיר אדם נורמטיבי?
אדם נורמטיבי, שהוא לומד כל הזמן מה הוא הטבע שלו, ולא סומך על כל מיני עבודות מהאוניברסיטה, מפסיכולוגיה, שמזה הם מוציאים כל מיני סיכומים כאלה שבושה לשייך אותם למין האנושי. ודאי שאנחנו לא מבינים את טבע האדם, אבל לסמוך על מה שהם עושים זו טיפשות.
דודי: האם בכל אדם נורמטיבי טמון פוטנציאל אלים כזה?
ודאי שכן. אדם? מיום ליום כשהאגו שלו עולה יותר ויותר, ואתה לא מלמד אותו איך יום יום הוא צריך לעלות בעצמו למעלה מהאגו שלו ולנהל אותו בצורה נכונה על ידי זה שהוא מחובר עם סביבה נכונה קטנה, שלכל אחד צריכה להיות עשירייה, במיוחד בזמננו שאנחנו נמצאים בדור האחרון כבר מאה שנה, אז רק תחכה שיהיה עוד יותר גרוע. וקודם זה יקרה במשפחות, איפה שלוחצים על האדם מכל הכיוונים. אז אישה וילדים הם קודם כל נמצאים בסכנה.
טלי: אז הטריגר להכול זה האגו?
זה הגברת הרצון לקבל מיום ליום, שזה לא נמצא בשליטת האדם, אלא בשליטת האדם נמצאת רק שיטת האיזון היום יומית של הרצון לקבל.
טלי: אנחנו קוראים שבדור האחרון "החוצפה תגבר", "פני הדור כפני כלב", ו"אויבי איש אנשי ביתו". האם מקרים כמו שאנחנו רואים ושומעים עכשיו הם סימנים לכך?
ודאי, וזו רק ההתחלה.
טלי: מה הפירוש של "אויבי איש אנשי ביתו"?
שהאנשים לא מרגישים שיש להם קרבה זה לזה בצורה גשמית, אגואיסטית, בהמית, כמו בין גופים גשמיים. זה לא מספיק לי, אני לא מרגיש קרבה לזה. אפילו לילדים, אפילו לאישה, לשום קרובים, לא מרגיש את זה. אנחנו צריכים לעלות לקשרים רוחניים שבנשמות, רק זה יעזור לנו להיות קשורים, שנגלה שבאמת הקשר בינינו הוא קשר עליון, משם נובעת הקרבה ההדדית. ולכן אם מגיעים לקשר העליון, אז מתחילים בזה באמת לאהוב זה את זה, ואם לא מגיעים לקשר הרוחני העליון, אז נמצאים בשנאה הדדית, ונהנים מזה שגורמים רע לשני, אפילו שהוא אדם קרוב. לא מן הסתם כתוב "שונאי איש יושבי ביתו".
אנחנו צריכים להסביר את הדברים האלה, לכתוב על זה, לא לעזוב. אתם כותבים איזה מאמר, אתם שוכחים אותו והוא עדיין אקטואלי. צריכים לחזור אליו, לשכתב אותו בכל מיני צורות חדשות ושוב להכניס אותו לציבור.
דודי: אני רוצה להקריא בבקשה קטע מאוד חזק מהמשנה.
"בעקבות משיחא חוצפא יסגא (תִרבה), ויוקר יאמיר: הגפן תתן פריה והיין ביוקר, ומלכות תהפך למינות, ואין תוכחת, בית וועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, והגבלן (הגולן) יישום (יהיה ריק מאדם), ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמות סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, והאמת תהא נעדרת. נערים פני זקנים ילבינו, זקנים יעמדו מפני קטנים, בן מנוול אב, בת קמה באמה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו, פני הדור כפני הכלב, הבן אינו מתבייש מאביו. ועל מה יש לנו להשען? על אבינו שבשמים.". 1
אז מכל הצרות האלו אנחנו מגיעים שאין לנו מה לעשות אלא לפנות לבורא. אז אפשר אולי לעשות את זה מקודם.
חיים: אנחנו יכולים לעשות את זה מקודם? אפשר להצליח לפנות לאבינו לפני שמגיעים לכל החורבן הזה?
חייבים, חייבים לנסות, לרצות, לממש כמה שאפשר. כן. חייבים.
חיים: העם ירצה לשמוע?
זה לא חשוב אם הוא רוצה לשמוע או לא. במה שהבורא נותן לי כל מיני צורות ההשפעה על העם, אני חייב להשפיע.
דודי: איך למנוע את המקרה הבא?
איזה?
דודי: כל מקרי האלימות, כל מקרה התגברות האגו שיהרוס את המשפחה הבאה בישראל?
אתה צריך לשכתב להם כאלה שיחות כמו שעכשיו ועוד יותר ויותר, לפתוח קורסים דרך הטלוויזיה, דרך האינטרנט, ודיונים על זה. יש הרבה אנשים שירצו לדבר על זה ולהחליף התרשמויות וכן הלאה.
שלי: מה שראינו במקרה הזה זה ששוטר ומנטורית, כאילו שתי המערכות שאמורות להגן על החברה מפני אלימות במשפחה.
אני אמרתי לך מה אני חושב על הפסיכולוגים, את רוצה שאני אדבר גם על השוטרים וגם כל מיני אנשים אחרים? אין כלום. אם הם לא קשורים למערכת עליונה של חיבור, כמה שהם נמצאים בכל מיני מערכות אחרות זה לא אומר שום דבר, דווקא ההיפך, זה עוד יותר פותח אותם ומנגן על העצבים שלהם.
שלי: יש פה כאילו איזה מסר חברתי כזה שהמערכות האלה לא שומרות עלינו באמת. השאלה, אם לימוד זוגיות על פי חכמת הקבלה כן יכול למנוע אלימות במשפחה, יכול למנוע מקרים כאלה?
לימוד חכמת הקבלה, לא, אלא שהם יהיו בחוגים שלנו. אני לא מושך אותם ללימוד חכמת הקבלה, אני מושך אותם לחברה שלנו. הם נשארים כמו שנשארים, הם לא צריכים ללמוד ממש את חכמת הקבלה ולא להיכנס לעבודה נגד האגו שלהם, הם צריכים פשוט ללמוד בצורה יותר פושרת איך העולם בנוי, איך אנחנו צריכים להתנהג בינינו, שעתיד העולם זה בכל זאת חיבור, והבורא, הטבע דוחף אותנו לזה. כך אנחנו צריכים להביא להם את הידיעה הזאת, אבל בצורת דיבורים, בצורת סיפורים, בכל מיני צורות כאלה שהקהל רוצה בזה, שדרך זה הוא סופג, זה לא בשיעורים פרונטאליים שלי.
שלי: אנחנו מעבירים קורסים להכנה לזוגיות, לא לזוגות נשואים, הכנה לזוגיות, אנשים מאוד מאוד נהנים בקורסים האלה. השאלה, האם אתה חושב שקורסים מסוג זה באמת יכולים למנוע מקרים קשים כאלה, שהם כמובן על פי חכמת הקבלה?
לא, לא יכולים למנוע. מה שיכול למנוע בן אדם מלהרוג את השני, זה רק אם הוא נמצא בחברה שמחזיקה אותו. אך ורק ארגונים כמו עשיריות כאלה פחות או יותר זה מה שימנע, בתנאי שהם קיימים לא בצורה פורמאלית כמו אצלנו, במיוחד בין נשים, זה ימנע.
שלי: אז אתה אומר שרק במצב שכל החברה תהיה מחולקת בעשיריות.
לא מיד והכול, למה את מקבלת את זה בצורה כזאת או כך או כך? פחות או יותר שאדם ירגיש את עצמו שהוא נמצא בסביבה שמדברת על חיבור, שמדברת על יחס איש לרעהו, בכל זאת כך זה קורה. אצל החרדים זה לא כל כך קורה, אמנם ישנם כאלה מקרים, אבל הרבה פחות מאשר אצל חילונים, כי שם בכל זאת לומדים באיזושהי צורה על החיבור, על היחסים.
שלי: אם אנחנו רוצים להעביר איזשהו מסר בהקשר לאלימות במשפחה, רק חברה יכולה להחזיק את ה"כלב" הזה שבתוך האדם שמסוגל להרוג את האדם הכי קרוב לו?
מלכתחילה האגו שמתפרץ בתוך האדם הוא לא נמצא במצב שהאדם יכול להחזיק אותו, אלא רק אם הוא מקושר עם עוד עשרה, תשעה, לא חשוב כמה, ואז הוא יכול בקשר איתם לרסן את האגו שלו ואפילו להשתמש בו להתקדמות הנכונה.
שלי: מה בדיוק החברה הזאת מזריקה לבן אדם שמרדים את ה"כלב" או לא יודעת מה עושה לו?
היא לוקחת אותו להתקשרות הנכונה, בתוך ההתקשרות כבר מאיר הכוח העליון שמסדר את הכול. לכן כל העבודה שלנו אחרי הכנס היא גם להביא אותם לכל מיני חוגים שלנו, אבל לא לעשיריות ממש, אלא חוגים. בתוך החוגים מדברים ומשפיעים זה על זה, וכך לאט לאט מקדמים אותם למצב שהם בכל זאת יכנסו פחות או יותר להתקשרות. נתחיל את העבודה הזאת אחרי הכנס.
דודי: אנחנו מחכים לאחרי הכנס, נראה ששם הדבר הגדול והאמיתי שלנו.
לא, אל תחכו שמישהו ימשוך אתכם ויעשה עליכם עבודה.
(סוף השיחה)