לשמוע את קול ה' בשקט המשותף בעשירייה

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 14.05.26 – אחרי עריכה

דודי: עם מה אתה יוצא מהמפגש היום?

דווקא אני חושב שסך הכול הנסיעה, היציאה למפגש, במפגש, זה היה מוצלח מאוד, יותר מכל הפעמים שהיינו יחד.

מיכאל: היציאה הזאת?

דודי: מה הופך מפגש למוצלח?

כן, מפגש מוצלח.

דודי: מה הופך אותו למוצלח?

כל אחד רצה לשמור עליו, על המפגש, וכך יצא.

דודי: יש רגעים בעשירייה שאנחנו יושבים יחד בשקט, בלי לדבר, בלי לעשות "לחיים", שקט. איך להתגבר על המבוכה הזאת ולהיכנס פנימה, להרגיש את עצמנו בשדה אחד? איך להשתמש ברגעים האלה בצורה נכונה, רגעים של שקט בעשירייה?

על רגעים של שקט בעשירייה לא צריכים להתגבר, לא צריכים לדכא אותם, אלא רק להתבטל, להתבטל כלפי השקט שיש בעשירייה, ואז לקרוא מה הלב אומר לך.

דודי: מה יש בשקט המשותף שלנו?

בשקט המשותף שלנו יש לנו יכולת להשלים, כולנו יחד.

דודי: הנטייה הטבעית שלנו היא לדבר, לקרוא, לשבור את השקט ברעש שלנו.

יכול להיות שזו נטייה טבעית, אבל זה לא מה שאנחנו צריכים.

דודי: האם אתה ישבת עם רב"ש בשקט, היו לכם רגעים של שקט?

כן, הרבה פעמים.

דודי: לא הרגשת צורך לשבור את השקט, לשאול, אולי ליצור קשר?

כן.

דודי: אז מה נכון לעשות בזמנים כאלה?

אני לא יודע מה נכון לעשות. אני רק יודע שרב"ש היה מאוד מכבד את הזמנים האלו של שקט.

מיכאל: מה מיוחד בשקט כשאדם נמצא לבד עם עצמו?

אתה נמצא עם עצמך. לא שאתה נמצא עם החברים, עם מישהו או משהו, אתה נמצא עם עצמך.

מיכאל: השאלה למה זה טוב. אם אני עם עצמי, אז זה אני עם האגו שלי, מה יש לי לדבר עם האגו שלי? אם אני שומע חבר, אז אני כבר צריך לעשות מאמץ להקשיב לו, זה מאמץ, אני כבר צריך לצאת מעצמי. להיות עם עצמי זה כיף, אני מדבר עם האגו שלי, הוא גם סוחב אותי לכל מיני מקומות, אבל כשאני מתחיל להקשיב לזולת, פה אני צריך כבר מאמץ. לכן, מה מיוחד בזה שאני עם עצמי? אם אני מקובל ואני בהשגה, אז זה ברור לי, אבל אם אני אגואיסט ואני עם עצמי, אז אני עם פרעה שלי, מה טוב בזה?

לא יודע, לא יכול להגיד לך מה טוב בזה שאדם יושב לבד בשקט עם עצמו.

דודי: אמרת קודם שאדם צריך להקשיב לקול שמתעורר בלב שלו.

כן.

דודי: מה זה הקול שמתעורר בלב שלי, האם זה האגו שמתעורר בי או שזה קול משמיים?

זה קול ה' שמתעורר באדם וקורא לאדם להתקרב.

דודי: איך אתה מבדיל בין קול ה' לקול האגו שגם הוא מתעורר? האם האגו, הרצון לקבל לא משמיע את הקול שלו?

לא.

דודי: לא.

מיכאל: עדיין לא הבנתי. אם אני מדבר עם עצמי, אני יושב עכשיו בשקט לבד או אפילו עם החברים וכל אחד חושב על משהו, עם מי אני מדבר, האם זה הקול של הבורא או הקול של האגו?

זה הקול שלך.

מיכאל: של האגו.

יכול להיות של האגו.

מיכאל: אלו שלושה קולות, הקול של הבורא, הקול של האגו והקול שלי?

כן.

מיכאל: סיבוך, שלושה קולות.

אילן: האם אפשר לפנות לעשירייה ובצורה מכוונת להגיד להם, "תיקחו לעצמכם עכשיו רבע שעה להיות בשקט", או שזה צריך לבוא מתוכם, להרגיש שזה מה שהם צריכים?

כן, בוודאי שאתה יכול.

אילן: יכול מה?

יכול להמליץ להם להיות רבע שעה בשקט.

אילן: לחברים שלי.

כן.

אילן: לא לקבוצה אחרת.

לא.

אילן: זה מה ששאלתי. כי גם אני מרגיש שאנחנו מוכנים לזה, יכולים לשבת ככה, זה משהו מאוד חזק. אז לנו אפשר.

כן.

אילן: אבל עשיריות אחרות צריכות להרגיש שהן צריכות את זה.

אסור לך להמליץ את זה לאחרים.

מיכאל: איך אני מבדיל בין שאני לא מדבר עם פרעה אלא מדבר עם הבורא? האם יש מדד, יש המלצה?

תחשוב שאתה נמצא במצב שהוא מצייר ומה קורה לך אז. אולי אתה מקבל תשובה מבפנים, ואז מה אתה עונה לו.

אילן: שבכל זאת צריך להרגיש את זה.

בסדר, זה ברור. אבל בכל זאת.

(סוף השיחה)