ישיבת כתבים

שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 24.07.20 – אחרי עריכה

דודי: נתחיל את הישיבה בנושא הראשון, והוא המצב במדינת ישראל. כשמסתכלים על הנתונים בשבועיים האחרונים אז רואים שב-6.7 היו בארץ 6025 חולי קורונה פעילים, והיום יש בישראל כשלושים ושלוש אלף חולים והקצב עולה מיום ליום. גם האבטלה גואה, אנחנו רואים ששיעור המובטלים במשק עומד על כ-21.3 לעומת 3.9 בלבד לפני פרוץ הקורונה. עד סוף השנה כנראה שמונים וחמש אלף בתי עסק הולכים להיסגר. ובכלל נראה שישראל מתדרדרת בכל הרמות, בריאותית, כלכלית, חברתית, מנטלית, בכל. למה ישראל שהייתה גיבורה בגל הראשון נכשלת בכל המדדים?

כי אנחנו לא התנהגנו נכון בגל הראשון. אנחנו היינו צריכים להתנהג יפה וטוב, להבין שכל הקורונה הזו זה כדי שאנחנו נתחבר בינינו וננטרל את הווירוס הזה, ובמקום זה אנחנו התחלנו כרגיל להתחצף, שהקורונה זה כלום ואנחנו אנחנו על הגובה ואיפה כל המדינות וכולי. אז במקרים כאלה אנחנו תמיד מפסידים ובגדול, הפעם עוד יותר, כי התהליכים שאנחנו עכשיו עוברים זה לא תהליכים רגילים שהיו בעבר, זה תהליך של "הדור האחרון" מה שנקרא, ואנחנו צריכים להיות מוכנים למכות וללחצים מאוד גדולים עלינו, אם אנחנו נתנהג לא נכון לפי הזמן והמצב שבו אנחנו קיימים.

דודי: חוסר התפקוד של ישראל, חוסר היציבות אפילו גם של הממשלה ושל עוד הרבה מערכות אחרות שרואים, זה בכוונה ניתן לנו מלמעלה? מה זה בא ללמד אותנו?

אף אחד לא יודע איך להתנהג נכון. כל אחד רוצה להגיד שהוא יודע וזה רק אומר שאף אחד לא יודע באמת איך להתנהג נכון עם המצבים האלו שיורדים עכשיו על העם, על החברה, על המדינה. וזה באמת מעורר דאגה גדולה ועמוקה מאוד איך אנחנו נשרוד, איך אנחנו נעבור את זה ואנחנו לא יכולים סתם לסגור את העיניים כמו ילדים ולהגיד, אין לי ולברוח לאיזה מקום ולהגיד שזה לא שייך לי. אלא זה הזמן שאנחנו צריכים לפתוח עיניים, לפתוח את כל החושים ולדעת מה קורה איתנו ואיך אנחנו צריכים להתנהג ובדיוק לקיים את זה. כי התקופה היא תקופה אחרת, הגיעה תקופה שאנחנו צריכים לפעול, שנגמרה הגלות, שאנחנו היינו יכולים לסחוב מאתמול להיום ולעסוק בכל העסקים שלנו הקטנים האגואיסטים, זה אין יותר, אנחנו היום צריכים להתנהג בצורה אחרת לגמרי.

כל מה שכתב בעל הסולם לפני מאה שנה, עכשיו זה מתבצע בצורה חיה, חומרית. ולנו אין ברירה, אם אנחנו לא נתנהג נכון, אני לא רוצה בכלל לדבר על זה. נגרום לעצמנו נזקים מאוד גדולים בכל רמות. כי אנחנו צריכים להראות לכל העולם את שיטת החיבור, וכדי לתת לנו דחף לזה, אז מגיעה הצרה הזאת כווירוס הקורונה ורק על ידי החיבור הנכון אנחנו יכולים, אנחנו יכולים לסלק אותו מאיתנו.

לכן תראו מה שקורה, לא להתקרב, להתנהג נכון, את כל הדברים האלה אנחנו צריכים לקיים יפה ובקפדנות. אבל יחד עם זה להיות מחוברים בלבבות. ווירוס הקורונה פתח לנו חופש ביטוי רגשי אחד לשני. כשאני נמצא בבית, שאני לא נפגש עם החברים שלי, לא עם עמיתיי לעבודה, לא עם שום דבר, אבל זה לא חשוב. אני צריך להצטער על זה שאני נמצא בצורה כזאת שאני מנותק מהם ושאני חייב להגיע לחיבור איתם, כי כל עתיד האנושות הוא רק בחיבור מעל כל ההבדלים, כל הסכסוכים. אם אנחנו נתנהג כך, אז לא אכפת לנו איך מתנהגים האחרים, אבל אם אנחנו נתנהג בצורה כזאת, אנחנו נציל את עצמנו ואת כל העולם אחרינו.

דודי: ובכל זאת, למה ישראל, אומת הסטארט אפ, המוח היהודי המבריק, נמצאת באיזה נסיגה. כאילו חושבים פתאום באופן פרימיטיבי.

אנחנו צריכים להיות מדינת הסטארט אפ הרוחני וזה מה שעומד לפנינו עכשיו, סטארט אפ כזה שאין ולא היה דבר כזה בעולם. ואם אנחנו נזלזל בזה, לא יעזרו לנו כל ההישגים שלנו הגשמיים, החומריים. אנחנו גם לא כל כך מצליחים יותר מאומות העולם בכל הסטארט אפים האלה. אני לא רואה בזה כל כך הצלחה. אבל באמת יש כאן אפשרות לתפוס את עצמנו, לדעת מה הייעוד שלנו בזמן החדש הזה, בזמן הקורונה ולבצע.

אחרת אוי ואבוי, אני לא רוצה אפילו לחשוב על ידי איזה מכות הטבע ילמד אותנו מה אנחנו צריכים לעשות. אנחנו צריכים להביא חיבור לעולם. אם לא, הטבע ילמד אותנו איזה חיבור אנחנו צריכים להביא ורק על ידי מכות וייסורים גדולים.

דודי: יש קולות שאומרים צריך ללמוד מגרמניה לדוגמה, איך היא מתנהלת בזמני משבר בדקדקנות. ממי ישראל צריכה לקחת דוגמה, מאיזה מדינה?

מאף אחד. אין אף אחת, לא שבדיה, גרמניה, אמריקה ומי שאתה רוצה, אין אף אחד בעולם, אף מדינה ואף אומה שיכולה לתת לך דוגמה.

דודי: אז מי כן ייתן דוגמה, איך ישראל תצליח לשרוד את המשבר הקרוב?

ישראל צריכה לדעת בשביל מה היא קיימת ומה עליה לעשות, כדי לא רק לשרוד בעולם, אלא להביא את העולם לתיקון. להוביל.

דודי: מאיפה ישראל לוקחת דוגמה, ממי, ממה, איך?

רק מחוכמת הקבלה, רק משיטת החיבור, שיטת החיבור שמעל האגו, מעל שיטת הפירוד, "על כל פשעים תכסה אהבה".

דודי: ואתה רואה שהמצב הולך להחמיר או שנדע להתגבר עליו? אתה רואה אותנו מצליחים להתגבר עליו?

בינתיים המצב הולך להחמיר, ללא שום ספק. הוא יהיה לטובה רק בתנאי שאנחנו יכולים להוסיף את התיקונים שלנו להתפתחות. אבל אם לא, אז ההתפתחות היא בדרך מה שנקרא אצלנו "דרך ייסורים", ואם אנחנו נוסיף לזה את המאמצים שלנו, אז דרך הייסורים תהפוך לדרך התורה, לדרך הטובה.

דודי: האם אחד מהאיומים שאתה רואה, זה איום מצד מדינות ערב שמקיפות את ישראל?

בהחלט. ואנחנו הרבה שנים לא היינו במלחמה, אנחנו לא יודעים כבר איך להילחם. הדור הזה שעכשיו יצטרך להיות בלחימה הוא לא יודע מה זה. הם מפונקים ולא יודעים ולא ולא ולא. וכל הטכניקה שלנו והטילים שלנו וכולי לא כל כך יכולים לתת לנו קדימות.

אני לא רואה שאנחנו חזקים יותר מכל מדינות ערב, בפרט שעל ידי הקשר שלהם עם המערב הם יכולים לסגור אותנו ולעשות לנו ממש תנאים שלא נוכל להילחם. בזה אני מדבר בצורה גשמית, אבל בצורה רוחנית זה עוד יותר גרוע, כי אם אנחנו לא נקיים את התנאים הרוחניים שאנחנו צריכים לעשות, אז אנחנו משם לא נקבל שום תמיכה וזו כבר באמת בעיה שנגדה אין לנו מה לעשות.

דודי: מה בדיוק הסכנה הגדולה של ישראל, זה הקורונה, זה האיום מצד אומות העולם, אנטישמיות, מדינות ערב, איפה הסכנה שאתה רואה?

יחד הכול. לא יהיה לך שום שטח שאתה תרגיש שאתה יכול לברוח לשם לפינה ולהסתתר. לא תהיה לך אף מדינה, אף אומה שתתן לך יד. לא יהיה לך מישהו שיגיד עלייך משהו טוב. כי אנחנו נמצאים בגמר התיקון ואתה צריך להביא את כולם לגמר התיקון, אז אף אחד לא יכול להגיד עלייך טוב עד שאתה לא מביא אותו לזה.

דודי: למה התהליך פתאום מאוד מאוד מהיר, למה העולם הסתובב מהר נגדנו?

מהר כל כך? אני לא יודע, לי נראה ששת אלפים שנה זה לא מהר.

דודי: לא ששת אלפיים שנה, אבל עכשיו הקצב מתחיל להיות מהיר יותר.

מה אתה רוצה, שתמיד יהיה ככה? שיהיה עוד אלף שנה ועוד אלף שנה? ככה? היו לך אלפיים שנה לחשוב מה אתה צריך לעשות, אחרי שהפסדת את בתי המקדש, אז וודאי שכבר אין לך מה לעשות. היום זה או שאתה עושה או לא. זהו. היום זה פשוט, או שאנחנו חיים או שאנחנו מתים.

דודי: משבר הקורונה הוא אחד המשברים שבמקום לאחד את ישראל, הוא גרם לפילוג מאוד גדול. נגיד אתמול ובכלל כל השבוע רואים שהיו הפגנות זו מול זו.

זה סך הכול גילוי המשבר שבינינו, שקיים ורק לא ראינו את זה, לא היינו מודעים לזה, אבל זה הכול היה קיים מכבר. ולכן זה שאנחנו עכשיו מגלים, אל תגיד שזה נולד היום, זה כבר נולד במגדל בבל וזה התפתח עד היום, ואם אנחנו לא נתחיל לתקן את זה היום דווקא, אז מחר זה יהיה עוד יותר גרוע ועוד ועוד.

וכמו שבעל הסולם כותב שאנחנו נמצאים כעם ישראל בארץ ישראל זה דבר שיכול להיות זמני לגמרי ואנחנו יכולים להיזרק מכאן לכל הכיוונים בצורה כזאת, שאתה לא נוסע לאמריקה לחכות עד שאפשר לחזור לארץ ישראל או בכלל, ואתה לא יודע, אולי ייתנו לך לברוח לאיזה מקום הכי גרוע. כמו שאמרתי בסיביר במזרח רוסיה, איפה שנקרא "אזור היהודים".

דודי: אם מטרת הקורונה היא חיבור, למה בניגוד לכל המשברים הקודמים, ניתן לנו משבר שמפלג במקום לעזור לנו להתאחד?

אנחנו צריכים להגיע לחיבור. אם אנחנו לא רוצים, לטבע אין ברירה אלא כך הוא מתנהג. אתה רוצה שהטבע יעשה חיבור במקומך? זאת אומרת אתה לא תתעלה מדרגת הבהמה, אלא תפעל רק על ידי כוחות הטבע? אתה צריך לבחור משתי האפשרויות האלה, אין לך אפילו שתי אפשרויות, אבל נגיד, אתה צריך לבחור מה אתה רוצה, שאתה מעדיף להיות שייך ל"ואהבת לרעך כמוך", שאתה מעדיף לעזוב את כל החיים האלה הגשמיים, האומללים, שכבר ברור לך שהם לא יכולים להתקיים. תראה כמה שהבורא עושה את העבודה במקומך, הוא מביא לך מקום לבירור כזה שכבר אין לך כל כך מה לברר, ואתה עדיין לא מרוצה.

דודי: הציבור נוטה להאמין שתימצא נוסחת פלא פתאומית שתבלום את המגפה או שהממשלה תשנה את היחס או שיקרה משהו. איך לעביר את משקל הכובד מציפייה חיצונית, שמשהו יקרה מבחוץ, לציפייה פנימית, שאני צריך להשתנות?

הציבור ככה חושב כי אין לו יותר במה להיאחז, אלא אנחנו אשמים בזה שאנחנו לא מביאים את שיטת התיקון. זה לא תלוי בווירוס או באנטי וירוס ולא בכלום, אלא רק במה שאנחנו יכולים להסביר מהו המשבר האמיתי ומהי התרופה.

דודי: אנחנו שוקלים לצאת במעין דף עם מאמר מערכת יומי או כל כמה ימים לצאת עם מסר חד, ברור, קצר ולעניין. קצב השינויים הוא מסחרר, כמעט כל יום, אפילו כמה פעמים ביום קורים שינויים. מה השינוי המרכזי?

השינויים שקורים הם כולם לאותו כיוון, זה לא שינוי, זה רק יותר בהירות לעיני כל למה שקורה. זה לא שינוי, זה פשוט מתגלה עוד קצת ועוד קצת. כשהשמש זורחת, אתה רואה כל רגע שינוי? לא. היא ממשיכה באותו הכיוון.

דודי: מה מתבהר עכשיו יותר ויותר? מה מתחיל להיות יותר בהיר, ברור?

מתחיל להיות יותר ברור שלנו לא יהיה יותר טוב, אלא יותר גרוע. ככל שהאנושות תסבול היא תתחיל להתקרב אלינו ולהעניש אותנו. ברור שלא נמצא את התרופה האמיתית הנכונה נגד ווירוס הקורונה, ואם כן, יהיה משהו אחר במקומו. אנחנו צריכים לראות שרק בשינוי החברה הישראלית אנחנו יכולים לתקן את כל המציאות, עד כמה שזה נראה מאוד לא משתווה עם התמונה הכללית.

דודי: בשלב הזה של הכרת הרע, כשהחברה הישראלית מתפוררת וכולי, באיזו נקודת התפוררות העסק יכול להיעצר ומתחילים לבנות משהו?

במידה שהעם מבין את ייחודו ותפקידו במצב הנוכחי.

יעקב: אמרנו שישראל שוקעת בצרות. איך מנקודה כזאת קשה, שהיא מחפשת פתרונות לבעיות של עצמה והיא נחלשת מיום ליום, היא צריכה להגיע לנקודה, שבעצם היא דואגת לעולם? זה כאילו נגד הטבע.

נכון, זה נגד הטבע. אז מה? אני לא מבין מה אתה רוצה להגיד בזה, שזה לא המצב האמיתי אם זה ככה, שאסור לנו להסתכל על זה? אנחנו רואים שזה נגד הטבע. אנחנו נהיה תוך כמה שבועות הכי גרועים לפי כל הנתונים, כלכלה, חברה, רפואה בטוח ועוד. עד שלא תהיה לנו ברירה רק להישען על אבינו שבשמיים, לבטוח רק בבורא. עד כמה שזה לא נראה ולא נשמע, אבל יביאו אותנו להרגשה הזאת, שפשוט אין לנו ברירה. אבל להגיע לזה מאין ברירה זה באמת מצב מאוד מאוד קשה ולא רצוי. רצוי שאנחנו נגיע לזה מתוך הכרה, הבנה, הרגשה בינינו, שאנחנו נחפש את הכוח העליון ונפנה אליו יחד, אבל בצורה כזאת כמו שזה עכשיו רק על ידי מכות, זה ממש נורא.

שלי: שמעתי אותך מדבר על זה שלחברה הישראלית יש תפקיד והיא לא מממשת אותו. אנחנו לומדים מחכמת הקבלה שישראל אמור להיות ראש לגוף של האנושות. ואנחנו רואים כל הזמן תופעה הפוכה, שהישראלים כל הזמן מנסים לחקות את מה שקורה באומות העולם, אם זה בארצות הברית או בגרמניה, יש שאיפה תמיד להיות כמוהם. עכשיו יש את המהומות ויש שם אלימות ונשים מתפשטות, הכול זו כאילו העתקה למה שקורה בארצות הברית. איך זה יכול להיות שבגוף, הראש רוצה להיות, לא יודעת, רגל?

אנחנו לא ראש. זו הבעיה, שאנחנו אחרונים, אנחנו עקב. איפה הראש, במה אנחנו ראש? אנחנו גם מעצמנו לא רוצים להיות ראש, לא מסוגלים ולא רוצים ובורחים מזה.

שלי: אבל אנחנו רואים שבטבע כל איבר רוצה רק לממש את תפקידו, אז למה עם ישראל לא רוצה לממש את תפקידו?

הוא לא מכיר את זה. מי מלמד אותו? הוא רואה את זה מהתורה, מלמדים אותו הגדולים הרוחניים של האומה? מאיפה?

שלי: האם המידע הזה קיים בתוך היהודי, זה קיים ולא מתממש? איך אפשר לעורר את המקום הזה?

רק להסביר ולא פעם אחת. להסביר, להסביר, להסביר הרבה פעמים.

שלי: ומאיפה נובעת המגמה של עם ישראל תמיד לחקות את כולם?

זה מתוך המצב שלנו, שאנחנו זנב ולא ראש.

סיוון: מה אנחנו עושים בשלב הזה של שלב הביניים, שעוד לא הגיע הרצון לחיבור שעליו אנחנו מדברים, ואנחנו רואים שאנחנו כמו בירידה לתוך גילוי מאוד רע?

אני לא קובע את קצב הזמנים, אני רק רואה שבמידה שאנחנו התנהגנו לא נכון מלכתחילה, עכשיו זה כבר הולך לכיוון ברור, שווירוס הקורונה רוצה לעשות לנו תרגיל מאוד מאוד חשוב, שאנחנו לא הראשונים אלא האחרונים, ובצורה כזאת נסבול עד שניקח על עצמנו את חובתנו.

סיוון: יש משפט כזה "שמח אני ברשעים שמתגלים", האם זה המצב עכשיו, אנחנו צריכים להיות שמחים על כל הגילויים שאנחנו רואים?

זה בתנאי שיש לנו מסך, חיבור בינינו, ואנחנו יודעים מה לעשות עם הפירוד הזה, איך להפוך אותו לאיחוד ולהשגה. אבל מה פתאום שעכשיו מישהו ישמח? אף אחד לא רואה בזה קרש קפיצה.

דודי: אני מקבל הערה מחברים ששומעים אותך ואומרים, שעם כל הלחץ שמתקרב לישראל והדרישה שיש על ישראל, ומה ששומעים שהולך להיות גרוע יותר, נשמע שעדיף כבר ללכת למצדה ולהתבצר שם ולקפוץ עם כל הדרישות האלה שיש פה. יש לחץ אטומי על ישראל לפי מה שאתה אומר.

זה אני אומר, אבל הישראלים לא מרגישים את זה כך. מחר יום שבת, תצא ותראה מה קורה להם, עד כמה הם מבלים. לא שאני נגד הבילוי, אלא עד כמה הם לא רוצים לחשוב על שום דבר ועד כמה אנחנו רחוקים מזה שיכולים להגיד להם משהו.

דודי: האם יש כאן סכנה שהעם ברגע המשבר יבטח בה' בצורה דתית?

לא נראה לי. זה לא בגלל העם, לעם זו לא בעיה, הם תוך שנייה יכולים להתהפך ליהודים אדוקים, זה ברור. אלא ההשגחה העליונה כבר לא מכוּונת לזה, אין זמן לכל הדברים האלה. איך יסתדרו כל הכוחות בעד ונגד סביב היהדות העממית, אני לא יודע. לי נראה שהם פשוט ילכו הצידה.

אורן: שמעתי שאמרת שבגלל שהתנהגנו לא נכון בגל הראשון, אז בגל השני קיבלנו בראש. הבנתי נכון?

כן.

אורן: במה בדיוק לא התנהגנו נכון בגל הראשון? לכאורה היינו מושלמים מכל הבחינות, גם מבחינת השמירה על הבריאות, גם מבחינת הציות של העם לכללי הזהירות שנקבעו והעמידה בסגר כל כך ארוך וממושך, וגם מבחינת החיבור בין האנשים, התמיכה והערבות ההדדית, ראינו גילויים של סולידריות שלא רואים בשגרה בכלל. לכאורה, בכל הפרמטרים העם הזה היה מושלם בגל הראשון, אז למה הוא קיבל מכה בגל השני?

אני לא הרגשתי את זה כך כמו שאתה מספר לי. אני לא הרגשתי שהעם מבין ומרגיש מה הוא צריך לעשות ומה הוא צריך לתת לאנושות. אנחנו לא קיימים בפני עצמנו. אם היינו מתנהגים פיקס לפי הקורונה, עם כל ההגבלות, אז לא היינו חולים? היינו חולים, כמו אותה אונייה שיוצאת לים ואחר כך חוזרת וכולם חולים. העניין הוא שאנחנו לא משתווים עם התהליך. ולראות חצי בעיניים האגואיסטיות שלנו מה לא עשינו ולמה כך הבורא מתנהג איתנו, זה לא עוזר. החשבון נעשה כבר מהסוף, כדי לקרב אותנו לזה. אמנם זה ייקח עוד עשרות שנים יכול להיות, אבל כבר החשבון הוא בסוף. זה נקרא "דור המשיח", שאנחנו מקבלים פקודות, כוחות מ"סוף מעשה במחשבה תחילה".

אורן: זאת אומרת, מה שהיה חסר זה הבנת התפקיד של ישראל כלפי העולם בכלל?

כן.

אורן: זה לא קשור להתנהגות שלנו בגל הראשון, זה קשור לזה שאנחנו לא מבינים מה אנחנו צריכים למסור לאנושות באופן כללי, לפני הקורונה, אחרי הקורונה, גל ראשון, גל שלישי, גל חמישי.

נכון. אז אתה יכול להגיד, למה קיבלנו עכשיו? אנחנו לא קיבלנו עכשיו, אנחנו בכלל לא מקבלים מכה על מה שאנחנו עושים, יותר נכון אנחנו פשוט צריכים להשתנות, ולכן הלחצים האלה כל הזמן יתגברו.

אורן: אז מה אנחנו צריכים היום לתת לעולם שאנחנו לא נותנים?

להסביר להם למה העולם קיים, למה אנחנו קיימים, איזה קשר יש בין העולם אלינו, לעם ישראל, לאומות העולם. את כל הדברים האלה אנחנו צריכים ממש לפזר לכולם. אם מקבלים או לא, זה לא חשוב, [העיקר] שתהיה לפניהם הידיעה הזאת.

דודי: אני ממשיך את השאלה של אורן. ישראל עזרה להרבה מדינות בזמן הקורונה, היא פיתחה מכונות הנשמה, שלחה אותן למדינות במצוקה. איך אתה רואה את העזרה הזאת, את היחס הזה מצד ישראל לעולם?

כדבר מקולקל. היא צריכה לעזור במשהו אחר, ובזה שהיא עוזרת היא לא עוזרת, היא מזמינה עוד יותר שנאה. חכה, עוד [מצד] המדינות שעזרת להם תבוא שנאה יותר גדולה מהאחרות.

דודי: איזה תיקון אנחנו, בני ברוך, צריכים לעשות עכשיו?

לפרסם את שיטת התיקון, מטרת התיקון, נחיצות התיקון. את כל הדברים שאנחנו יודעים על הדור האחרון, על התפקיד שלנו, חייבים לפרסם כמה שיותר מהר. ויום יום, כמה פעמים ביום, בכל הרשתות להחדיר ולהכניס את זה כמה שיותר בכל מיני צורות. וכל היתר, תן לבורא לגמור.

שלי: אנחנו שומעים שבעצם האנושות צריכה לעבור שינוי קיצוני, ממש מהפכה פנימית, וההסברה שלנו היא כרגע כמו טיפה בים של שנאה. איך אנחנו יכולים להגביר את הכוח, כדי באמת לעשות גלים אמיתיים שיתחילו לשנות את הלב של האנשים?

במאמצים שלנו.

שלי: אתה רואה איזשהם כוחות עזר שמצטרפים אלינו ובאים להגביר את הווליום של ההפצה?

רק בתנאי שאני עושה הפצה ויבואו עוד אנשים ויצטרפו.

שלי: זאת אומרת, עכשיו המבחן של כל אחד מאיתנו זה לבדוק שהוא עושה את המאה אחוז שלו ביום ולא מוותר לעצמו, ואז תגיע תגבורת שתעזור לנו?

יכול להיות שתגיע תגבורת, ויכול להיות שאפילו המאמצים שלנו בלבד זה יהיה מספיק.

דודי: אתה מרגיש את פעולות ההפצה שאנחנו עושים, את המאמצים? איך אתה מודד את זה?

רק כאיזה אוטו שעומד בניוטרל, שרוצה לזוז אבל בינתיים לא מכניסים הילוך.

דודי: ומה הבעיה שלנו כאן, זה עניין של צדקת הדרך, זו עצלות פיזית, זה רצון, איפה האוטו תקוע?

לעשות הכול מדאגה פנימית בלתי גבולית, עצומה. זה דבר אחד. ודבר שני, ללא שום גבולות לפרסם את זה בכל הכיוונים, בעיקר ודאי שבתוך הארץ, אבל גם בחו"ל.

דודי: האם מאמצים כאלה מזיזים את האוטו התקוע הזה שלא זז?

כן.

נורמה: במצב הנוכחי, האם אתה יכול להרחיב לגבי התפקיד של ישראל הפיזי, אלה שנמצאים פה בישראל, קבוצת בני ברוך, ו"ישראל" ישר א-ל?

ישר א-ל, זה לא אלו שבחו"ל, אלא אלו שיש להם נקודה שבלב.

נורמה: כן. אתה דיברת עכשיו על תפקיד בני ברוך. בני ברוך זה גם כל הכלי העולמי?

אני מדבר על בני ברוך שיש להם נקודה שבלב, שהם נמצאים קרובים וקשורים לבורא, לכוח העליון, שהם מצידו נמצאים בכלי הכללי שצריך להוביל את כל האנושות לתיקון, על זה אני מדבר. חוץ מזה, יתגלו עוד עשרת השבטים, יתגלו עוד דברים, אבל אנחנו צריכים את זה לבצע. זה עלינו ומיד.

נורמה: האם יש התחייבות או דרישה יותר גדולה כלפי מדינת ישראל?

לא. אומות העולם והבורא מצפים מאיתנו רק שנממש את התפקיד שלנו בחיבור בינינו ובחיבור עם כל המציאות, שנדרוש מהבורא להתגלות בו.

דודי: שמענו אותך אומר במסגרת אחרת שהיית רוצה שיהיה מעין דף בארבע שפות עם דעה, הגדרת את זה "דף דעה יומי". תוכל להגיד את זה, שגם כל החברים ששומעים אותנו עכשיו יתכללו עם הרעיון?

כן. אני חושב שכדאי שיהיה לנו משהו יציב, שאנחנו מייצבים את זה כדעה שלנו, ושאף אחד לא יוכל לחשוב או לראות בצורה אחרת. ששם יהיו כל הנקודות שלנו בצורה קונקרטית, ברורה, ואנחנו מפרסמים את זה. אולי אנחנו לא מסוגלים לפרסם יום יום, אבל אולי פעם בשלושה ימים אנחנו מוסיפים.

דודי: מעין מאמר מערכת, אג'נדה שלנו של כל כמה ימים, איזו בשורה. ואתה רואה את זה כמאמר ארוך?

לא משהו ארוך. חצי או שלושת רבעי דף.

דודי: וזה בינלאומי, זאת אומרת זה מתאים לכל אזרח בעולם, לאו דווקא ישראל.

כן, ובכמה שפות.

דודי: נעבור לנושא השני שלנו. אותו נושא אבל בזווית חדשה.

נורמה: דיברנו קודם על הידרדרות שיש בארץ לגבי הפנדמיה והשבוע חוק הקורונה או חוק המסגרת אושר במליאת הכנסת. כך הממשלה יכולה להכריז על מצב חירום. מדובר על הגבלות, על פעילות הציבור במרחב הפרטי והציבורי במגוון תחומי החיים, ולהטיל קנסות מנהליים על הפרט על הפרת הגבולות. אם האזרחים לא פועלים לפי ההנחיות ויש עוד הידרדרות, עוד התפרצות, מוצדק לבצע חוק כזה? האם זה הפתרון?

כן, אבל זה בינתיים, זה לא מדובר על התיקון. התיקון שאנחנו צריכים לעשות זה ברצונות שלנו, בלבבות שלנו, וכאן זה נעשה מפחד העונש. לפחות זאת גם איזו מין הכנה, אבל לא הייתי שמח בזה.

נורמה: צריכים בכל זאת כן להגביל את האזרח אם לא עומד לפי הקריטריונים, לפי ההנחיות?

נכון. צריכים להגביל את האזרח, שיישב וישמע ואז יכול להיות שהוא ישמע. אבל זו לא הדרך, זאת דרך ייסורים.

נורמה: אלה שהם נגד החוק אומרים שזה משהו אנטי דמוקרטי.

"אנטי דמוקרטי", דמוקרטיה זה בכלל כל אחד יעשה מה שהוא רוצה? אז זו לא דמוקרטיה, זו אנרכיה. כדי להשפיל את השני כך אומרים.

נורמה: יש פרוייקטור לקורונה, מינוי חדש שקרה השבוע. האם אתה רואה שזה ייתן איזו פרספקטיבה חדשה, איזה פתרון לרכז את כל הפעילויות גם מבחינת הכלכלה וגם מבחינת הבריאות בבן אדם אחד שיכול לראות את התמונה הכללית וגם להמליץ מה צריך להיות הפתרון למשבר כרגע.

אני אגד לך, וודאי שזה לא עוזר, זה מעביר את המכה, את תשומת הלב של הציבור מאחד לשני. זה כמו לעשות בחירות חדשות לראשות ממשלה או [לבחור] במישהו. זה לא עוזר.

אנחנו כבר נמצאים במצב שאין מה לעשות, אין עם מי ללכת, אין כלום, יש רק עניין אחד לקיים, את שיטת החיבור לפי מה שכתוב בספרים שלנו. זה יתברר לכם תתחילו לראות את העולם ומה שקורה, אתם תראו שאין לנו יותר ולא נשאר לנו יותר מה לעשות. זה שלוקחים איזה אדם ושמים אותו שם באמצע ואומרים, "זהו עכשיו אתם תצעקו אליו ואנחנו נרביץ לו והכול יהיה בסדר", ברור שזה לא זה. משחק כל כך זול שלא יודע מי קונה אותו.

דודי: למה לא להרשות לעסקים ולכולם לנהוג כרגיל וכל אחד יחליט אם הוא נכנס לאותו עסק או לא, האם הוא יקנה שם או לא. זאת אומרת לא לחייב כלום, כל אחד ייקח אחריות על עצמו ועל משפחתו.

לא, אנחנו לא יכולים לעשות את זה מפני שאנחנו במסגרת המדינית תלויים זה בזה, אם מחר יבואו עוד עשרת אלפים חולי קורונה אז המשק יקרוס. אתה לא יכול להרשות את זה, אם מחר יגיעו עוד עשרת אלפים מפגינים מול בית ראש הממשלה אז אתה תקרוס. זאת אומרת יש עניין של ערבות הדדית מסוימת שקיימת בכל זאת במדינה, אחרת אין מדינה ולכן אתה לא יכול להרשות ש"כל האיש הישר בעניו יעשה".

נורמה: זה דווקא מתחבר לשאלה הקודמת, מצב באמריקה מדרדר. יש 4 מיליון אנשים שנדבקו בווירוס בקורונה, אבל המצב העולמי, הבינלאומי, מצב לא טוב. ארגון הבריאות העולמי אומר שאנחנו נצטרך ללמוד לחיות או לתפקד עם הווירוס, לחיות אתו כי לא נוכל למחוק אותו בעתיד הקרוב. מה זה לפי דעתך להיות עם הווירוס ואיך לעשות את זה בצורה נכונה כחברה?

אנחנו צריכים להכיר שמי שחולה בווירוס או היה חולה או עוד לא חולה, זה אותו דבר. אין אנטי וירוס, אין [מצב] שאחרי שאדם חולה, עכשיו הוא קיבל איזו הגנה. אלא הכול פשוט ממשיך וממשיך לאותו כיוון כל הזמן.

היית חולה, נרפאת מזה, בסדר, למחרת יכול להיות ששוב סוג של ווירוס אולי אותו וירוס אבל סוגו קצת שונה, יכול להיות. אנחנו לא יכולים לברוח מזה. לכן צריכים לחשוב לא על הריפוי, אלא על ההתנהגות החדשה שלנו שהיא לא תאפשר לווירוסים האלה לתפוס אותנו, וזה רק על ידי חיבור עד האהבה. שום דבר חוץ מזה. נקווה שכך נבין את העניין. אני לא חושב שתהיה אפשרות אחרת, הוא ימוטט אותנו הווירוס הזה, הוא לא ייתן לנו להתקדם, לנשום, כלום. אז בואו אנחנו נבין שעומד לפנינו חוק הטבע, חוק שאם רוצים לקיים, אם רוצים לחיות, אם רוצים בכלל להתקיים, אין לנו ברירה אלא להיות לפי חוקי הטבע העליון. זהו. רק דאגה איש לרעהו.

נורמה: מתייחסים עכשיו כדי למצוא את האיזון בין המשק לבין הבריאות, האם באמת אפשר להגיע לאיזון כזה?

כן. אם אני מדבר על משק שאני מפעיל אותו רק בצורה הכרחית לקיום האנושי, לקיום האומה, שיהיה לכולם ממה להתפרנס, או שלא להתפרנס אלא לכולם יהיה אפשרות לחלק את ההכרחיות, בזה אני רואה את המשק הנכון, אז אנחנו נוכל להתקיים הלאה.

דודי: איך מייצרים קרבה, אינטימיות ואמון בין בני אדם?

קרבה בין בני אדם? בזה שאנחנו כולנו נמצאים בסירה אחת, אנחנו כולנו שייכים לסירה אחת, גברים, נשים, זקנים, צעירים, כולם. אני צריך לראות את כולם, כי בהם, בכולם תלוי העתיד שלי ואני חייב מצידי לתת להם ביטחון לעתיד שלהם. וכך לאט לאט אנחנו נתחיל לעכל מה זה נקרא ערבות הדדית.

שלי: איך אני יכולה לתת לאנשים ביטחון לגבי העתיד שלהם?

בתנאי שאנחנו נהייה חברים וכל אחד יחשוב על השני אז לכולם יהיה ביטחון. "מאיפה, מי אנחנו, מי אתם שאתם יכולים לספק לי בטחון, תרופות, כסף, מזון, הכול"? כשאנחנו מתחברים ודואגים זה לזה יש בינינו כוח עליון ואז אנחנו כביכול מחלקים אותו בין כולם, הבורא נמצא בינינו ולכן אין שום בעיה שאנחנו נוכל להבטיח אחד לשני את הקיום הנכון.

שלי: איך אפשר לעשות את זה בפועל, איך להתחיל לרצות לדאוג לתת ביטחון לאנשים שאתה מרגיש שהם ממש שונאים אותך. החברה מתפלגת ממש לשניים ובאמצע תהום של שנאה, איך להתחיל לאהוב מישהו שכל כך שונא אותי?

תתחילי לכתוב כנגד זה, לא בעד זה. תתחילי. ותאמיני שהכוח העליון הולך איתך יחד ואז תעברי את הדברים האלה בצורה נכונה.

שלי: העם צריך עכשיו איזו מסגרת כמו מעגלי שיח, יש איזה משהו פרקטי שאפשר עכשיו לעשות כדי לרפא קצת, להדביק את הקרע?

כן. תביאי להם בטלוויזיה או באינטרנט שירים של ביחד, ככה, בצורה טובה יפה. זה מה שהעם צריך. תעשי כאלה סצנות שהם יתביישו במה שיש להם בטלוויזיה הרגילה, שכל כך הרבה כסף משלמים להם מהממשלה עבור זה שיפזרו שנאה בין בני אדם.

שלי: זאת אומרת הגישה הנכונה למצב שכל אחד מאיתנו בחברה הישראלית ישים בצד את החוסר בטחון שלו, את החרדות שלו, את הדאגות שלו וישקיע את עצמו בלתת ביטחון לזולת, איך שהוא יכול.

ברגע הזה כשנותנים ביטחון לזולת, אז בעצמם נכנסים לביטחון.

שלי: ואין לזה קשר בכלל לתנאים החיצוניים שיש לנו כרגע בחיים.

מבחוץ יש רק אור עליון, הבורא ממלא כל המציאות.

דודי: רגע לפני סיום אני רק אעדכן שהחל ממחר בשיעור הבוקר אנחנו נתחיל גם ללמוד חומרים על הדור האחרון, על עתיד החברה, על השלום בעולם, מקורות של בעל הסולם ושל הרב"ש, אז מזמינים כל חבר וחברה וכל מי ששומע להצטרף אלינו.

אנחנו מודים לך על הזמן.

תודה. אני נחבק אתכם, שתהיה לכם שבת שלום ושלום בכלל, שלמות בלב ונפש לכל עם ישראל. כל טוב.

(סוף השיחה)